נתיבות המשפט/חידושים/כג
נאמן לומר: ה"ה פשרן א"נ רק כשעומדין לפניו. אמנם הביא הסמ"ע באחד שנתן לחבירו שט"ח לגבות ונפל טענות ביניהם ונתפשרו ועשו לו פטורין וכתבו בפטור חוץ מהשט"ח יהיו בתוקפן כמו שהן היום ואחר כך נתגלה שהנותן גבה מקצת מהחובות קודם שנתן הפטורים ועכשיו אומר שהוא פטור ממה שקיבל שהרי נתן לו פטורים אחר כך ואף על פי שאמרו חוץ משט"ח הנ"ל מ"מ אמר כמו שהם היום ההוא ובאותו היום כבר קיבל המעות והפשרן אומר שכן היתה כונתו בפשרה. והשיב שצריך להחזיר מה שקיבל שהרי בשעת הפטורים לא נודע אז שקיבל ואדרבה הוא בחזקת שלא קיבל ואין עדות הפשרן מועיל כיון שלא אמרו בעוד שבע"ד עומדין לפניהם כדאמרינן גבי דיין עכ"ל והדיין נאמן כ"ז שעומדין לפניו אפילו יש לשכנגדו מגו דלא קבלתיך לדיין כיון דנאמן בזה כשנים הוי כמגו במקום עדים ועיין ביאורים ס"ק ב':
נסתלקו מלפניו: ועיין ביאורים ס"ק ב' דאם הבע"ד אומר שכבר זיכה לו והדיין ובע"ד השני אומרים שלא נפסק עדיין הדין נאמן הדיין אפילו בנסתלקו מלפניו כיון שיש עדים שקיבלו לדיין אבל אי ליכא עדים שקיבלו לדיין ונסתלקו מלפניו נאמן הבעל דין במגו דלא קיבלי לדיין ואין לו דין מגו בעדים כיון שכבר נסתלקו שוב אין לדיין שם שני עדים:
אינו נאמן פי' כשני עדים אבל נאמן כמו עד אחד אם אינו קרוב או פסול וזקוק לשבועה המכחישו והוי כעד א' המסייע לפטור משבועה: ודינא דהני אם אחד מוחזק הממע"ה אם שניהם מוחזקין יחלוקו ואם שניהן אינן מוחזקין כל דאלים גבר או יתפשרו ביניהם סמ"ע:
אם אין בידו פס"ד: משמע דכשיש בידו פס"ד נאמן ודוקא ששניהם מודים דכתב לו הפס"ד בעוד דלא נסתלקו מלפניו אבל אי אח"כ נכתב הפסק למה יהיה נאמן בכתיבת פס"ד יותר מבאמירתו בפה דאינו נאמן ש"ך והיכא דנכתב בפסק סתם מבלי הזכרת שם רק קרקע פ' שלך וישנו ביד ראובן ושמעון טוען שלי היתה ונפל ממנו ומצאתו אתה נאמן ש"ך:
(ועיין ביאורים ס"ק ג' דל"מ אם ישלו מגו לומר שנכתב הפס"ד אחר שנסתלקו מלפניו ודאי נאמן בטענת נפילה אלא אפילו אין לו מגו נאמן):
ודוקא שודא: וה"ה אם קבלוהו שידון לפי אומד דעתו דא"י לחזור ולדון שמא ישתנה דעתו ואומדנו:
שלא יסתור טענות: פי' שמחולקים שהדיין אומר כך טענת והם מכחישים אינו נאמן כשנסתלקו לכ"ע וכן הדין בעומדין לפניו והם סותרים הטענות אף בזו דעת הש"ך דאין הדיין נאמן וכן מוכח ברשב"א בחי' לקדושין והיה בהעלם עין מהתומים:
בדיין אחד היינו מומחה או אינו מומחה וקיבלוהו עליהם לדעת הסמ"ע א"צ קנין ולדעת הש"ך הוי תרתי לריעותא:
אבל שנים אפילו במקום דלא שייך שודא לא אמרינן מה נ"מ יחזרו וידונו דזה לא אמרינן בשנים:
ואפילו אם יש ב' עדים: הרא"ש בתשו' כלל נ"ו סי' ו' נתן טעם דהואיל דהדבר רמיא אנפשא של הדיינים יותר מן העם השומעים כי הדיינים מדקדקים יות' מן העדים ולכך הדיינים נאמנים יותר מן העדים ואם דיין אחד ועד אחד אומר כן ושני עדים מכחישים אין להדיין וע"א יותר נאמנות דאף דמצטרפי' שלא יהיה בע"ד יוכל להכחישן מ"מ אין כאן סברא שיש להם יותר נאמנות משאר עדים דהא הך עד שמצטרף עם הדיין גם כן אומר בשמיעה בעלמא וה"ל דבריו של דיין חד נגד תרי סמ"ע:
שכך היתה כונתו היינו כשהפי' שרוצה לפרש בתוך דברי שטר הפשר הוא משמעות רחוק אבל אם סובל משמעות שני פירושים והוא שרוצה לפרש כך ולשון שטר פשר סובלתו יש להם לפרש כוונתו בכל אופן ואפילו פשרן אחד אפשר דנאמן לומר לכך נתכוון במה שנכתב בשטר פשר דכיון שלא נתפרש כאלו לא דן וכיון דלא דן אכתי נשאר הרשות בידו לחזור ש"ך: