נתיבות המשפט/חידושים/יד
כופין אותו: זהו דעת הרמב"ם דאינו מחלק בין ב"ד הודול ובין בית הוועד אבל תו' והרא"ש ס"ל דדוקא בבית הועד יש חילוק בין תובע לנתבע אבל לב"ד הגדול אף הנתבע יכול לכוף להתובע וזהו דעת הי"א שהביא הרב בהג"ה הגדולה:
ואח"כ מוציאים ממנו: פי' תיכף אחר הפס"ד ואם יברר אח"כ שטעו יחזיר:
שזה טוען וזה טוען: עיין פירושו בביאורים ס"ק א':
והלוה אומר נלך: ואם יש למלוה דרך לשם בלאו הכי יכול הלוה לכופו למלוה לדון שם בבית דין הגדול:
כופין את הלוה: ואם יש למלוה בלאו הכי דרך לשם ומבקש שהלוה ילך עמו אין כופין להלוה סמ"ע אורים ותומים דלא כש"ך והאידנא אין נפקא מינה בזה כי אין לנו ב"ד הגדול כמ"ש הרב בהג"ה:
וי"א דב"ד חשוב להמחבר דאין מחלק בין ב"ד הגדול לבית הוועד אין נ"מ בזה רק שהרב כ' זה לדעת הי"א שמביא בהג"ה גדולה שמחלקין וע"ז כתב דב"ד חשוב יש לו דין ב"ד הגדול ולא בית הוועד סמ"ע:
ונראה לב"ד: הוא וי"ו מחלקת והיינו או שנראה לב"ד וכו' סמ"ע:
שכ"ז שיש ב"ד ואותן השייכים לבית החיים של בני העיר שייכין גם כן להב"ד שבאותו העיר סמ"ע:
צריך להודיע: ושכר שליחות חל על התובע ☜ ועיין ביאורים ס"ק ד' דבנפרע שלא בפניו ושולחין שליח להודיע ללוה חל על הלוה:
עשיר מוחזק: וה"ה אם אינו אלם רק שהוא גדול בחכמה ומעלה או שרוב בני העיר סרים למשמעתו יכול הנתבע לומר שידון בעיר אחרת כנה"ג:
אם הא' ת"ח: משום חשדא שיאמרו המורה הכיר הכת"י של ת"ח ונשא לו פנים:
כיון ששניהם בעיר אחת פי' ויושבין שניהם ואם אינן רוצין לישב יחד הנתבע כחו גדול לראות להתובע לדון לפני מי שהוא רוצה: וכן אם שני הבוררים של התובע והנתבע פסולים ביחד נדחה הבורר של התובע רמ"א בתשו' סי' ק"ד:
שבע"ד חושדו: ואי ליכא חשד והוא מלגלג מנדין אותו סמ"ע:
וכ"ש אם אומר: הקשה הסמ"ע מאי כ"ש הא במקום חשד צריך להודיע לו הטעם וכאן אין כותבין לו רק הטענות ותי' דלענין כתיבה יש כ"ש דאם במקום חשד מודיעין לו אפילו הטעם מכ"ש כשאינו רוצה רק הכתיבה שכותבין לו:
לשלם מיד ולא חיישינן לטעות ולא יהיה אפשר להוציא המעות:
לפרוע לו כל הוצאותיו היינו אם יוצא חייב בדין: ואם תבעו לשלם לו הוצאות הזמנה מחמת שסירב לעמוד בב"ד הראשון שבעיר אחרת והשיב שלא הזמינו כלל ואח"כ הביא עדים ואח"כ טען שלא סירב כלל הוחזק כפרן וא"נ ואם קודם שבאו עדים הודה שהזמינו וטען שלא סירב אם הודה שלא מחמת בעיתותא דעדים נאמן ואם מחמת בעיתותא דעדים הודה צ"ע ש"ך:
ע"י ערכאות ☜ ע"ב ס"ק ה' דדוקא כשהוציאו לכופו לדון לפני ישראל חייב להחזיר אבל כשהוציא על שחדים לגבות מהבע"ד אז אם הוא מלוה בשטר שהב"ד פוסקין שלא בפניו יכולין הב"ד לפסוק הדין שלא בפניו וליתן רשות לילך לערכאות להוציא הוצאות בערכאות בכדי להוציא הממון:
שישבע כיון שיפסיד ההוצאה לכך צריך בירור ועיין ביאורים ס"ק ו' דאם אי אפשר כלל להוציא ההוצאות ע"פ בירור ולא ע"פ שומא נשבע ונוטל כדי ניזק ☜ והך בירור שכ' הש"ע שיברר כמה שלוחים שלח וכמה נסיעות נסע ואז יכול לומר שומו בפחות שבשומות: