נתיבות המשפט/חידושים/יב
ותדע להיכן הדין נוטה: דלא תגורו קאי על גמר הדין דכתיב בתריה כי המשפט לאלהים ומשפט היינו גמר דין היינו שידע להיכן הדין נוטה:
שלא למחות ואחר שנזקק לדין אסור ואם דיין אחד רואה ששנים מקלקלין הדין יכול לומד איני יודע כדי שיוסיפו דיינים והוא בכלל מותר לשנות מפני דרכי שלום: או"ת:
או הפשרה ומצוה להסביר להם שירצו בהפשר' סמ"ע:
איש פ' אתה זכאי: שוב אסור לומר אולי טעיתי ודוקא שהדיינים יעשו פשרה כפי ראות עיניהם אבל דרך פיוס שיוותר בע"ד א' לחבירו מותר ש"ך ועיין ביאורים ס"ק א':
לגזור ולהחרים: ☜ ואם לא החרימו אזי כשעשו פשר לטובת היתומים שדמי למקח וממכר כגון שמפשרין בעד שבועה עם בע"ח וכיוצא כיון שיכולין לעסוק בנכסי יתומים א"י למחות כשיגדילו אבל כשנותנין מתנה בעלמא כדי להשקיט הריב או שלא לילך בדיני עכו"ם יכולין למחות כשיגדילו ועיין ביאורים ס"ק ב':
להתברר: ויכול הדיין לעשותו בע"כ של בע"ד וזה כשהדיין מכיר צד רמאות בדברי הנתבע אבל כשהרמאות ניכר בדברי התובע צריך הדיין לסלק עצמו כמבואר לקמן:
הדין חלק: ונתנו חכמים רשות לדיין לפסוק לפי ראות עיניו במקום שא"י הדבר להתברר בראיות וטעמי' ופעמים ע"פ שודא דדייני ופעמי' ע"פ פשרה:
לבקש צדדים ☜ ואם יודע שהאמת אתו רק שהב"ד לא יאמינו לו יכול לבקש צדדים כדי שיבוא לידי פשר רק באופן שלא יהיה כרשע לפני ב"ד:
יכולין לחזור: אפי' התובע ולא אמרי' מחילה א"צ קנין כשהוא דרך פשר שיכול לומר הדייני' הטעו אותי בדבריהן אבל בפשרה שעושין הב"ד בעצמן א"צ קנין ☜ מהמוחל ועיין ביאורים ס"ק ד'. וכן אם לאחר הפשרה אמר בפי' אני מוחל לך הוי מחילה סמ"ע. וכ' הט"ז דאם היה להפצרת הדייני' יכול לומר לא היה לבי שלם למחילה רק להשמט מהפצרתם ונכון:
קנו מידם ☜ ועיין ביאורים ס"ק ד' דדוקא כשפירשו שמות הפשרנים אבל אם קיבלו ק"ס סתם על הפשרה א"י שלשה לעשות פשרה בע"כ של הבע"ד אם לא אותן השלשה שבאו לדון לפניהם וקיבלו לפניהם ק"ס על הפשרה אז הוי כפירשו שמות הפשרנים:
דפשרה צריכה קנין: ואם עשו ת"כ כופין אותו לקיים הת"כ אבל כשמת יכולין היורשי' לבטל והדייני' נאמנים שעשו קנין דלא כתשובת מהר"א ששון:
שטר עליו: היינו אפילו קודם שעשו הפשרה נתן שטר על עצמו להתחייב כל מה שיאמרו הפשרני' אפי' לא הזכיר סך ידוע (ומ"ש הסמ"ע עד סך כך וכך הוא לאו דוקא דקי"ל דיכול לחייב עצמו בדבר שאין לו קצוב אף בערב) ובתומים הניח בצ"ע דכל דבר שהתחייבות תלוי בתנאי לא מהני שטר רק קנין וכן נראה:
קנין דברים: היינו הנתבע אבל התובע בקנו מידו למחול סגי אבל אם קנו מידו שיעשה לו שטר מחילה הוי קנין אתן ול"מ סמ"ע. והט"ז בסי' ר"ג חולק וס"ל בקנו מידו למחול הוי ג"כ קנין אתן וכן עיקר ע"כ צ"ל בפירוש אני מוחל לך עד סך שיאמרו הפשרנים. ובמעות שאין מטבע נקנה בחליפין צריך הנתבע כשמקבל בק"ס לומר בלשון חיוב היינו אני מחייב עצמי עד סך שיאמרו הפשרנים סמ"ע:
א"צ קנין ואם יש בידו שטר או משכון כשמוחל יש מחלוקת הפוסקי' וממילא יכול הנתבע לומר קים לי ☜ ואם אומר שהיה במחשבתו למחול רק עכשיו תובעו מחמת איזה נקמה יכול לתובעו דאין מחילה זו ממש אבל כשאומר שבתחלת נתינה היה בדעתו במתנה שוב א"י לתובעו:
בקנין וקנס ☜ דוקא כשאמר ל' זה אבל אם אמר בפי' אם לא אקיים הפשר אשלם הקנס אם רוצה משלם הקנס ואינו מקיים הפשר אבל הקנס צריך לשלם כשאינו רוצה לקיים הפשר אף אם הקנס נעשה בדרך אסמכתא ועיין ביאורים ס"ק ה':
וביטול מודעות: אפי' בשבועה אם היה בענין שהי' יכול לבטלו בלבו ומיירי שנודע שגם הביטול מודעא היה מחמת אונס סמ"ע. ואם מסר מודעא על הברורים שבירר באמרו שעשה זה כדי שיודה הבע"ד אין בדבריו כלום וא"י לחזור כשטען כבר לפניהם כי א"י לברר אונסו:
ובנה זה קצת: מיירי ביש להם טענת על מי חל החיוב לבנות מש"ה בבנה א' מהן לא סגי דהא לפי דברי השני בלא"ה היה החיוב עליו לבנות מש"ה צריך דוקא שיבנו שניהם ☜ ועיין ביאורים ס"ק ו' דאפילו בנו שניהם הא דא"י לחזור הוא דוקא ממה שכבר בנו אבל ממה שלא בנו עדיין יכולין לחזור ואם הפשר היה שיקנה זה אצל חבירו זכות בקרקע חבירו וחבירו יקנה זכות בקרקע שלו הוי כחליפין ובקנין של אחד מהן סגי כמבואר בסי' ר"ג:
דלא כאסמכתא: ☜ היינו כשקנו מידו באופן דלית ביה משום אסמכתא ואם אמרו זכו בגוף המשכון כפי שיאמרו הפשרנים אין צריך קנין ועיין ביאורים סעיף קטן ז':