נתיבות המשפט/חידושים/טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אחד מהבע"ד:    הן תובע הן נתבע וכן כשהנתבע מתחייב שבועה והתובע מבקש זמן נותנין לו זמן ל' יום ודוקא בזיילי נכסי דהנתבע אבל כשלא זיילי נכסי אינו נשבע רק כשירצה התובע כמבואר בסי' כ"ד ובזיילי נכסי ואין התובע מבקש זמן נשבע מיד כמבואר שם סמ"ע:

זמן לבטלה אפילו בדבר שאין בו פסידא וה"ה אם יש לכשנגדו פסידא דאף דא"י לב"ד אי כונתו להשמטה או לא אין נותנין לו זמן יותר מל' יום:

ואינו רוצה לקבל ואף שאם יביא עדים יצטרך לשלם אף שכבר נשבע מ"מ יש לו קפידא דאימר לא יהיה לו ראיה ברורה כ"כ ומ"מ כשיראה העדות יודה משא"כ כשישבע שוב לא יודה סמ"ע:

יש מי שאומר אין מי שחולק ע"ז רק שדרכו כך שבמקום שלא נמצא הדין רק בפוסק אחד לכתוב בשם יש מי שאומר סמ"ע:

מי שכנגדו חייב להגיד:    ואף דקי"ל דאין חרם חל על קרובים ומכ"ש על הבע"ד עצמו התם להעיד על גוף המעשה וקרובים לאו בני עדות הן אבל לו' היאך מונח השטר ומי העדים הכשרים היודעים מזה מחוייבים להגיד אף הבע"ד בעצמו ומ"מ אם יאמר אמת ששם יש שטר רק הוא פרוע נאמן במגו ואף שצריך להגיד מכח החרם לא אבד מגו שלו סמ"ע:

שאין בידו:    ואם אמר שאינו מכיר מחוייב להראות לב"ד והם יכירו ודוקא שיש אמתלא הניכרת לב"ד שיש לו זכות אבל מסתמא לא דאין אדם מחוייב להראות שטרו לב"ד סמ"ג או"ת:

נשבע היסת:    היינו דוקא שיש אמתלא הניכרת לבית דין או"ת:

שיש בו זיוף:    דעת הסמ"ע דאפילו אין טוען טענת זיוף מ"מ יש ליתן לו הטפסה: