נשמת כל חי (פלאג'י)/ב/מט

סי' מ"ט

נשאלתי בימי חורפי מקדמוני ביחיד בית הכנסת אחד שהיה רופא חולים ובזמן מגפה ב"מ היה רופא לנגפים במגפה והוא רוצה לבא ולהכנס בבית הכנסת והיחידים מעכבים בידו שלא להכנס שהם יראים שמא יתנגפו בנוגע אליו והוא טוען דרשותו ומקומו יש לו וגם אם ירצה לעשות איזה גדר ומחיצה לבל יגשו אליו יעשו והיחידים אינם רוצים לעשות וגם שלא יכנס כלל ועיקר ואם יכנס ע"י שיעשה מחיצה טוענים היחידים שיכנס ראשון ויצא אחרון מה דינו של רופא בזה ואם היחידים יכולין לעכב אי יכול לעשות גדר או לא.

תשובה לכאורה נראה דהדין עם יחידי הבה"כ שיכולים לעכב שלא להכנס לבה"כ ממ"ש התו' בב"ק דכ"ג ע"א ד"ה וליחייב בעל הגחלת שכתבו ונראה מכאן לדקדק דיותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק שמחוייב לשמור גחלת מן הכלב אעפ"י שאין לו רשות ליכנס לביתו כדי שלא יזיק אחרים ואפשר לשמור עצמו כדי שלא יכנס כלב כדי ליטול חררתו וכן מש' בהמניח בשמעי דקדרין דפריך אי נתקל פושע שני נמי ליחייב אלמא חשיב שני פושע לחייבו בנזק שלישי ואינו פושע לענין שיפטר ראשון בנזקיו עכ"ל, וע"ש בש"מ בזה הרי מצינו דאע"ג דהנכנס לבית לא היה לו רשות אפי"ה כיון דבא ההזק בסיבתו מחייב דהיה לו לשמור את עצמו שלא יזיק כ"ש הכא בנ"ד דהא מיהא גם ליחידים יש להם רשות כמותו ולשניהם יש להם רשות דודאי דכיון דחייב לשמור את עצמו אפי' במקומו וברשותו שלא יזיק אחרים א"כ ודאי דאין הרופא יכול ליכנס בבה"כ אף שהוא מקומו ורשותו מאחר דיזיק לאחרים ואה"ן אם רוצה להכנס לבה"כ ולגדור בעדו שלא יגשו ויגעו אליו בענין שאינו נוגע הזק ליחידי הקהל אז יכול להכנס וכמ"ש בגמ' דכ"ג ע"ב הנהו עיזי דבי תרבו דמפסדו ליה לרב יוסף אמ"ל לאביי זיל אימא להו למרייהו דליצניעינהו אמ"ל אמאי איזיל דאי אזילנא אמר לי לגדור מר גדירא בארעיה כו' וכתבו התו' ז"ל שם ד"ה יכלי למימר כו' דליתא להא דאביי דדחוייא הוא בעלמא והכריחו כן מהאי דלא פריך לעיל דליפטר בעד הכלב מן החררה ושאר דוכתיה ושכן פסק הרי"ף ז"ל כוותיה ז"ל יוסף וכ"כ הר' יהונתן ז"ל בש"מ ליגדר מר גדירא כלו' דס"ל דעל הניזק להרחיק את עצמו ורב יוסף ס"ל דעל המזיק להרחיק את עצמו והלכתא כוותיה והכי סוגיא דשמעתתא דמקשה לעיל וליחייב נמי בעל גחלת ומתרץ בששמר גחלתו ש"מ דעל המזיק להרחיק את עצמו וכ"כ הר"מ מסרקסטא ז"ל יע"ש ועיין בהרא"ש ז"ל שם והרשב"א בחי' ובש"מ שהביאו ס' ר"ח דפסק כאביי ואפי"ה בנ"ד מודו דודאי גבי שדה דרך האנשים לגדור שדותם ולכך אמרו ליגדר מר גדירא לא בשאר מקומות כמ"ש הרא"ש ובש"מ שם ועיין בפסקי מוהר"ם ריקנאטי סי' תס"א ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות סי' תקנ"א ולהרב משאת משה ח"א חא"ח סי' ג'.

וזכר לדבר מצאתי סמך מהא דתנן פי"ג דנגעים משנה י"ב במצורע נכנס לבית הכנסת עושים לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים על רוחב ד' אמות נכנס ראשו' ויוצא אחרון כדי שלא יטמאו העומדים בביה"כ בכניסתו וביציאתו כשהוא עובר מן הפתח ועד המחיצה דחיישינן שמא יעמוד מעט בשעה שהוא עובר ויטמאו כל העומדים שם ועיין בפו"ד סי' צ"ה הרי נראה דיכולין היחידים לעכבו שלא יטמא אותם הכא נמי יכולין לעכב איברא דלכאורה נראה מהך מתני' דקתני עושים לו מחיצה גבוהה כנר' דעל אחרים לעשות המחיצה ולא על המצורע עצמו ונראה ודאי דהדין דין אמת דמאחר דעל עצמו להרחיק מלהזיק לאחרים ה"נ עליו מוטל החיוב לעשות מחיצה ומתני' דקתני עושין לא איירי כ"א לענין אם יכנס המצורע לבה"כ שיניחוהו ליכנס שיעשו לו מחיצה שלא יגעו ובדין הטומאה איירי התנא לאשמיענו אופן שלא יטמא לאחרים אבל בדין חיוב ההוצאה ועל מי מוטל לא איירי התנא הכא בהא והתנא קאמר הדין כשהקהל לא אקפד להו בענין ההוצאה והוא ברור ועיין לראב"ן בת' סי' א' ועיין בפסקים וכתבים סי' כ"ה ואע"פ דבתשו' הגאונים שבסוף ס' נהרות דמשק סי' קע"ו כתב שאינו נוהג דין זה בזה"ז היינו לענין הטומאה אבל לענין נ"ד שמגיע הזק חייב להרחיק.

פש גבן לבאר אי חולי המגפה ודבר הוא מתדבק דהנה ממ"ש מור"ם ביו"ד סי' קי"ו משם מהרי"ל דיש לברוח מן העיר וכמ"ש בפ' הכונס ד"ס ע"ב דבר בעיר כנס רגליך כו' אין מזה ראיה דמדבק החולי אלא דמשום ריתחא וכמו שמפורש שם בש"ס ומ"ג שכבר ראיתי למור"ם ז"ל בעצמו בתשו' סס"י י"ט שכ' וז"ל כי מה שאומר שהוא חולי מתדבק כולו הבל ומי שלבו נוקפו אומר כן כי השם יתעלה הוא המוחץ והרופא ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מבעלי ראתן דאסרו לישב בצלו וראיה מפרק המדיר דע"ו דלא חשבו למום אשר לו שאדעתא דהכי לא קדש רק בחולי נכפה שהוא מן ראתן אבל בשאר חוליים לא אמרי' הכי עכ"ל, מבואר מדבריו באר הטב דס"ל למור"ם ז"ל דחולי המגפה אינו מתדבק כלל ואדרבה חייב לבקר את החולה וכמו שכן ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בשכנה"ג ביו"ד סי' של"ה בהגה"ט אות ב' שהביא משם תשו' מור"ם ז"ל הלזו וז"ל אין חילוק בין חולי המגפה לשאר חוליים וחייב בביקור חולים.

איברא דאם אמת היה הדבר ק' שחולי המגפה אינו מתדבק צריך לחקור ולדעת על מה ועל מה בני אדם הם בורחים מדבר וממגפה הרחק מאד כשור המועד בימי ניסן כיון שחולי זה אינו מתדבק ואם נאמר שהוא משום מ"ש מור"ם בהגה ביו"ד סי' קי"ו שיש לברוח מן העיר היינו משום דאיכא ריתחא וכמ"ש בגמ' ומצינו שאפי' בתוך העיר בורחים מחצר לחצר וממבוי למבוי ונזהרים שלא ליגע בחולין עצמן וממשמשיהם וכפי דברי מור"ם ז"ל הללו בתשו' והרב כנה"ג ז"ל נר' דאין כאן בית מיחוש וא"כ מינה יוצא לנ"ד דאין הרופא הזה חייב להתרחק מיחידי הבה"כ כיון שחולי זה אינו מתדבק א"כ אין כאן שום הזק כדי שיתחייב להתרחק ועיין להרב ב"ד ז"ל בחיו"ד סי' ז"ן, ועיין להרב מוהר"ר שלמה אפרים ז"ל בהקדמתו לס' עמודי שש ד"ב ע"ב.

אך אחר החיפוש נר' במ"ש מור"ם ז"ל והרב כנה"ג ז"ל דחולי המגפה אינו מתדבק כ"א בעלי ראתן לבד ליתא להא שהרי' כת' הרמב"ן בפי' התורה ס' וירא ע"פ אל תביט אחריך כי מנעו מהביט מפני שהראיה באויר במקום שהדבר שם מזיק מאד ותדביק וכן בכל שאר בעלי חולאים הנדבקים שהאויר מזיק מאד ותדביק אותה וכן המחשבה בהן ולכן נעשתה נציב מלח יען היה השריפה גפרית ומלח יע"ש, וכ"כ רבי' בחיי ובס' הציוני יע"ש וא"כ מבואר יוצא מכל הני סרכין תלתא אשילי רברבי דס"ל שהדבר מזיק וכל מיני חלאים וזהו הפך דברי מור״ם והכנה"ג ותימא הוא דאשתמיט מינייהו דברי הרמב"ן ז"ל אלו, ואני אומר שאלו היה רואה מור"ם והרב כנה"ג דברי הראשונים הללו לא היו כותבים כן דיש חיוב מצות ביקור חולים בחולי המגפה וכיוצא דמתדבק ונמצא סמך לעולם שהם בורחים ונזהרים שלא ליגע וליזהר הרבה מן המגפה והנוגע בהם מדברי הראשונים וכיון שכן חייב זה הרופא להתרחק מבני אדם שלא יגע והרי הוא בכלל לא תעמוד על דם רעך דס"ו פן יקראנו אסון בנוגעו באיזה אדם וה' שומר ישראל, ועיין בתשו' קול אליהו ז"ל חא"ח סי' ט"ז ובתשו' בעי חיי חח"מ ח"א סי' רי"ט בדין מי ששכר סופר וברח בזמן מגפה יע"ש ובמבי"ט ח"א סי' שמ"א ועיין במ"ר ס' טהרה פט"ו ובתשו' מגן גבורים חיו"ד סי' ח' ולהרב לב מבין בה' עבדים דקס"ד ע"א ועיין תרומת הדשן סי' כ"ו מור"ם בהג"ה באה"ע סי' ט' ולהרב חוות יאיר סי' קצ"ז ובכנה"ג ח"מ סי' של"ג הגה"ט אות ט"ב ולהרב זרע אמת ח"ב חיו"ד סי' ל"ב.

ועיין להרב חס"ל ז"ל מעין ה' עין משפט נהר כ"ח וז"ל אדרבא מצוה לשנס מתניו לבקר את החולה ולקבור את המתים כו' ולא עדיפא דא ממים מגולים וכן שיבתא כו' ואינן נזהרים כלל כו' יע"ש ואחרי המחי"ר יש להשיב דשיבתא ה"ט שאינו מצוי בינינו וגם מים מגולים ה"ט דאין נזהרים משום דאין נחשים מצויים ביננו אבל באתרא דשכיחי נחשים יש לחוש, ועמ"ש בעניותי בספרי הקטן לב חיים ח"א סי' ס"ב יע"ש אבל לענין דבר ומגפה עינינו הרואות דהדביקות עושה נזק וכמ"ש רבינו מוהרח"ו ז"ל ועיין בש"ע ח"מ סי' קנ"ה סל"ד דעל המזיק להרחיק ועיין להרב"ח ביו"ד ס' שע"א סו' סע"י ד' שכתב וז"ל ונראה לפ"ז דאם הוא נפל דליכא משום כבודם כופין אותו להוציאו ממקומו כדי שיכנסו לביתם דעל המזיק להרחיק את עצמו יע"ש ועיין להרט"ז שם ס"ק י"א ולהרב שבט יאודה שם ודוק ועיין בספרי הקטן ראה חיים ס' ראה יע"ש בס"ד.

ומ"מ נראה ודאי דמי שאינו בורח מדבר באופל יהלוך ואינו מתנהג במנהג הקונט'אמזן הרי לגבי דידיה איכא מצוה בק"ח ולקבור מתים וכדומה ושומר מצוה לא ידע דבר רע ורבים מיראי ה' עושים כסדר הזה ואינן ניזוקים כלל ולא, תאונה עליהם רעה ויאריכו ימים ושנות חיים.