לדלג לתוכן

נשמת כל חי (פלאג'י)/ב/לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן לד[עריכה]

יש לחקור בגוים שגזלו ספרים מישראל וממונם והיו משחיתים הספרים והיה ח"ו בזיון וגם השחתה ובא ישראל ולקחם ועתה באו בעלי הספרים לטעון שלא נתיאשו והם שלהם ואם יהיו הגוים עושים כן במאמר המלך מהו.

הנה בגמרא בב"מ דכ"ד ע"ב שאני נהר בירן כיון דישראל סכרו ליה ולישראל כרו ליה לא מייאש וכתבו המרדכי והאגוד' פרק הגוזל בתרא סי' קל"ט ופרק א"מ ובמרדכי עוד שם כתב ג"כ בפרק הכונס סי' קס"ג וז"ל ומכאן יש להוכיח בספרים שנפלו ביד גוי לא מייאש כיון שסופן לבא ליד ישראל וכ"כ הריטב"א הביאו הר"ב בש"מ לב"מ שם בסוגיא משם תוס' שכ"נ והביאו הרב מורה צדק ח"מ סי' רצ"ט והרב כנה"ג שם וגם הר"ב שם בש"מ בשם תשו' הרמב"ם דדוקא כשהביזה היא במצות המלך קנה אבל כשהוא שלא ברשות המלך ל"ק וה"ט כשהוא ברשות המלך הו"ל כזוטו של ים וכמ"ש הר"ש די וידאש הביאו הר"ב בש"מ לדכ"ג ע"ב דאפילו בכל ספר שבעליו סומך שיבא ליד היאודים ולעולם אינו מתייאש בכיוצא בזה אם לא היה בזוטו ובשלוליתו של נהר שהמקום גורם כו' יע"ש.

והכי מוכח מסוגיא זאת עצמה דע"מ שהקשה והא זוטו של שם מתורץ כיון דמתקיל לא מייאש ושוב פריך והא רובא גויים נינהו ומשני כיון דישראל סכרו ליה כו' דש"מ דבזוטו של ים גם כי ישראל סכרו לא מהני.

וזה ק"ל עמ"ש הרשב"א ז"ל הביאו הרב בצלאל בש"מ לב"מ דכ"א ע"ב עמ"ש שם בגמ' דבזוטו של ים רחמנא שריא הקשה הרשב"א ז"ל מסוגיא זו נראה דזוטו של ים משום יאוש הוא ותירץ ולא היא דהכי קאמר לית לייאושי ונוסחי דווקני ל"ג ליה אלא ה"ג שאני בירן דישראל סכרו ליה כו' ותו לא כו' יע"ש ולא זכיתי להבין דבריו שהרי אעיקרא הש"ס כבר נרגש מזה דהוי זוטו של ים ומשני כיון דמתקיל לא מייאש וצ"ל דלא הוה גריס הכי בסוגיא קו' והא זוטו של ים עם תי' כיון דמתקיל אלא הוה גריס והא זוטו של ים הוא ומשני כיון דישרא' סכרו ליה כו' וכנראה לישנא של הרשב"א שם שהעתיק קו' הש"ס ותירץ דישראל סכרו ליה לזוטו של ים.

אלא דעכ"פ קשה שהרי רש"י ז"ל הוה גריס הכי כיון דמתקיל וכן גרסי תהר"ף הבי' הרב שם בש"מ לדכ"ב ע"א יע"ש ומ"מ נראה לפי דברי הרשב"א אפילו בזוטו של ים כיון שסופו לבא ליד ישראל לא הוי יאוש גם לפי מ"ש הרב מהר"י בן מיגאש בתשו' שהביא ר"ב שם בש"מ לב"מ דכ"ד שפסק בספרים אע"פ שנשללו במאמר המלך לא הוי יאוש דס"ס אתו ליד ישראל גם ראיתי לתשב"ץ ח"ב סימן קל"ו שאחר שהכריע דביזת המלך שלקחו ספרים דהוי כזוטו של ים ואפילו בלתי יאוש הוי היתר גמור הביא מה שכתבו בשם הרי"ף שאותם ספרים שגוזלין הגוים כו' לא הוי יאוש דס"ס יבואו ליד ישראל וכתב הרשב"ץ על דבריו ונר' שדבריו מסתייעים מפרק אלו מציאות דכל שבא ליד ישראל לא מייאש וצ"י ונראה ודאי דכונתו היא להביא ראיה מפרק אלו מציאות להך סוגיא דישראל סכרו ליה וישראל כרו ליה לא מייאש וכדכתבו הראשונים ראיה לדין זה מהך סוגיא ודלא כמ"ש הרשב"ש בנו בתשו' שהביא הא דכתבו משם הרי"ף וכתב ויש לי ראיה ממ"ש בב"מ דכ"א ע"ב דבתי כנסיות דיתבי שם נכרים המוצא שם אבידה הרי אלו שלו דש״מ דאם לא היה שם גוים לא היו מייאשי יע"ש.

ולעד"נ דאחרי המחי"ר ליכא ראיה מהן סוג' דה"ט משום דישראל היושבים שם והם ג"כ המוצאים ולא מקרי הדבר שסופו לבא ליד ישראל כ"א כשנפל הדבר בתחילה ביד גוים ואם הוא מעות הוי יאוש דהגוי לוקח לעצמו וכמו בב"כ דיתבי בהו גוים והאובד מתייאש ולא עתיד לבא ליד ישראל עוד כיון שהם מעות ודוקא בגוים שלקחו ספרים דמוכרחים למוכרם מקרי דבר שסופו לבא ליד ישראל והוי ראיה לזה מהך סוגיא דכיון דישראל סכרו וישראל כרו לא מייאש ולזה כיון מר אביו התשב"ץ ז"ל במ"ש ונראה שדבריו מסתייעים מפרק א"מ הוא על הך סוג' דכתי' והוא ברור.

אלא דבעיקר דברי הרשב"ץ לענין הדין שפסק שהספרים שנפלו ביד גוים דהוי היתר גמור אפילו בלתי יאוש ושוב הביא הא דכתבו משם הרי"ף כיון שסופן לבא ליד ישראל לא מיאש דאימא דהרי"ף מיירי בגזלנין שלא ברשות המלך. ועוד דאימור ס"ל כדעת רבו מהר"י בן מיגש דפסק אפילו בספרים שנשללו ברשות מאמר המלך עכ"ז כיון שסופן לבא ליד ישראל לא מייאש אפילו שיהיה במקום התר גמור דביד המלך הוי כזוטו של ים כמ"ש התשב"ץ והרשב"ש ובזוטו של ים אע"ג דרחמנא שריא עכ"ז כתב דסופן לבא ליד ישר' לא מיאש.

ולפי"ז נמצא דדבר זה במחלוקת הוא שנוי כשיהיה ברשות המלך דהוי זוטו של ים לדעת הרמב"ם והר"ש די וידאש הוי התר גמור ולדע' הרב מהר"י ן' מיגאש והרי"ף והיא תשו' הגאונים הישנות סימן רפ"א נראה דלא הוי יאוש.

אלא דלעד"ן דגם הרב מהר"י ן' מיגאש לא כתב כן כ"א כשהביזה היא ביד המלך והגוים והם בוזזים לענין ממון דודאי עם שחשו' אבידה ששטפה נהר הא מיהא ספרים דלא חזו להו וסופן לבא ליד ישראל לא מיאש ואה"ן אם הוא זוטו של ים גמור אפילו ספרים הוי היתר גמור דהים אינו מחזירו, ומיהו כל זה הוא בגוים שאינם משחיתים ושורפים את הספרים דכיון דבעו לממון בודאי שמוכרים אותם לישראל אבל אם משחיתים ושורפים הספרים הא ודאי דאינו עתיד לבא ליד ישראל והוי יאוש גמור וכ"פ בפירוש הרשב"א שם סימן מ"ז והרב יד אליהו בתשו' סי' ס"ט יע"ש.