נפש החיים/שער ב/פרק יז
אמנם עוד יש לאלוה מלין לפני העובד אלהים בקדושה. בבחי' יותר פרטית. והוא בבחי' שורש הנשמה היא נשמתא לנשמתא הנזכר בזוהר: ונקראת חיה. ואד"הר השיגה ולבחי' היחידה הנכללת בה סוד עולם אדם קדמאה. וכמבואר למבין בע"ח סוף שער המוחין שאד"הר זכה לבחי' חיה יחידה האמיתים במקומם העיקרי. וע' ריש גלגולים ובפי"ז שם. וזהו עיקר כוונתם ז"ל שדרשו בפסוק תוצא הארץ נפש חיה אפי' נפשו של אד"הר אפי' נפשו של משיח. כי זאת הבחי' היא סוד כ"י ארץ החיים העליונה. (היינו שרש יסור העפר מהד' יסודין שרשין קדמאין אבהן דכלהו עלמין הנזכר בזוהר וארא כ"ג ע"ב ע"ש). וע' זוהר שמות (ח"ב יב, א) ובפ' שלח (ח"ג קעו, ב) רזא וכתיב תוצא הארץ נפש חיה וכו'. ובפ' שמיני (ח"ג לט, ב) ואת כל נפש החיה כו'. וע' ס"פ ואתחנן במתני'. וע' רמב"ן בפסוק נעשה אדם. כי רוח ה' דיבר בו. ולכן היה אד"הר מובן לחיות לעולם. כי היא החכמ' תחי' בעליה. ולכן נקראת חיה. וזהו תוצא הארץ נפש חיה. ובחטאו נסתלקה הימנו.
וע' מ"ש האר"י ז"ל בפט"ו ובריש פ' כ"א ובפ' ל"ה מהגלגולים. ומאז לא זכה עליה שום אד' בעודו בזה העולם. וחנוך כשהגיע לזאת המדרגה וירש מעלתו של אד"הר כמ"ש בז"ח (תרומה ל"ה ע"ג) ושם בשה"ש (נ"ד ע"ד) ע"ש. וברע"מ קדושים (ח"ג פג, א) פ"ג ובמתניתין ס"פ ואתחנן כמו שפירשם האריז"ל בפ' בראשית בדרוש אדה"ר ובגלגולים פי"ח ע"ש וכמ"ש שם פל"ה. לא הוה יכיל עלמא למסבלי' והוכרח להסתלק מזה העולם. וכן אליהו נסתלק מזה העולם כשהשיג קצת מאותה הזיהרא עלאה כמ"ש בפי"ט מהגלגולים וכמ"ש בזוהר ויגש (ח"א רט, ב) ריש ע"ב א"ל קב"ה כו' ועלמא לא יכיל למסבלך עם בני נשא. ואנחנו מקוים להשיגה אחר התחי' אי"ה שיערה עלינו רוח ממרום והוא בחי' שורש המחשבה של אדם. כי בחי' המחשבה הוא כשמדבק מחשבתו לחשוב איזה ענין פרטי. והוא בחי' נשמה כמ"ש ונשמת שדי תבינם (איוב, לב). ואז המחשבה מושגת עכ"פ להאדם עצמו המחשב. אבל שורש מקור מוצא כללית כח המחשבה. הוא טמיר ונעלם לגמרי שאינו מושג גם להאדם עצמו מאין תמצא. והוא בחי' שורש נשמתו. וזאת הבחינה הנעלמה. הוא בחי' צרופי האותיות של התיבה. שהוא שורש נשמת האותיו' וכח רוחניותיהם בשרשם העליון. ואמיתת מהות סדרי צרופם בשרש' העליון אינו מושג לנו עתה. אחר שאין אנחנו משיגי' עתה. בחי' שורש הנשמה. ואחר התחי' נתבונן בינה בסוד סדרי צרופי האותיו' בשורש קדושתם. והוא שאמרו בזוה' בהעלותך (ח"ג קנב, א) אורייתא כו' ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא לנשמתא דאורייתא:
והוא בחי' שורש נשמות כלל ישראל יחד. מ"ל דאצילות לזא' נקרא' כנ"י:
- הגהה: ונקראת בתו"הק אל אלהי הרוחות לכל בשר ע' זוהר קרח (ח"ג קעו, ב) ויאמרו אל אלהי הרוחות כו' דאיהו אתר דנשמתין וכו' תמן סלקין ומתמן אתיין. רז"ל דרשו אביו ואמו כו' אמו זו כ"י. וע' זוהר במדבר (ח"ג קיט, א) ובריש פ' פנחס. ושם (ח"ג רמ, ב) וברע"מ תצא (ח"ג רעז, ב), ובסוף האד"ז (ח"ג רצו, א). ובז"ח (רות נ"ט ב'). וע' בע"ח שער המלכי' ריש פ"ז ובפע"ח שער עולם העשי' פ"ב ובשע' הק"ש פ"ה ובשער העמידה סוף פט"ז. והוא ענין הכתוב העמוסים מני בטן וגו'. וע' בפע"ח שער ר"ח פ"ג.
- ולכן כלל ישראל יחד נקראין איברין דשכינתא. ע' זוהר פנחס (ח"ג רלא, ב) ושם (ח"ג רלח, ב) ריש ע"ב, וד, (ח"ג רנב, ב) סוף ע"ב. וזהו ענין הכתוב הלוך וקראת באזני ירושלים כו' זכרתי לך כו' לכתך אחרי במדבר כו'. כינה הכתוב כל ישראל בשם ירושלים. כי היא היתה כנסית כלל ישראל בעלותם ליראות פני האדון ה' ברגל. ושם קבלו כלל ישראל שפע תורה קדושה ויראה כ"א לפי שרש אחיזת נשמתו מכנ"י {מכנסת ישראל} . ולזה נקראת ירושלים של מעלה ז"ש אהבת כלולתיך ר"ל כלילות. וזהו ענין שכינה הנזכר בכל מקום פי' הפשוט של שכינה. היינו קביעות דירה. כמאמרם ז"ל (ב"ר פ"ד ובתנחומא בחקתי) מיום שברא הקב"ה עולמו נתאוה שיהא לו דירה בתחתוני' ועיקר קביעת דירתו ית"ש היה בירושלים התגלות קדושתו בלי התלבשות לבושין. והוא שאמרו ז"ל בשבת (דף קמה:) דאתרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי. ושיחתם ז"ל צריכה תלמוד: