נטע בתוכנו (ספז)/שונות

שונות


שאלה: האם מותר לי לעבור מאשכנזי לספרדי?
תשובה: הרב עובדיה יוסף התיר את הדבר ואף המליץ על כך, מהסיבה שמרן השו"ע הוא מרא דארעא דישראל, הרב שמואל אליהו התיר מסיבה אחרת והיא, כמו מי שעובר ממקום למקום, יש לו לקבל את מנהגי המקום שלשם הגיע. לדבריו בהחלטה הדבר תלוי, ואין צריך משהו נוסף (משמע לפי דבריו שזה נכון בשני הכיוונים).
כה לחי!
מה השם?

שאלה: איזה שם עדיף לתת לבת שנולדה לנו, מרים או גפן?
תשובה: ישנן שתי גישות בנושא בחירת שם הבן או הבת,
האחת (בה נהג הרב מרדכי אליהו) היא שיש לתת לילד/ה שם של צדיק/ה בלבד, וגם אין לתת שם של זכר לבת, כגון הדס גפן נטע וכדומה,
והשנייה היא הגישה ששמעתי בשם הרב אברהם שפירא היא, שכל שם שאינו של דמות של רשע, ואין התייחסות מפורשת במקורות נגד השם הזה, והוא אהוב להוריו, הרי הוא טוב.
שימוש בתאריך לועזי (עיין תשובת הרב צבי יהודה קוק בנושא זה בתחומין ג')

שאלה: האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
תשובה: בפרשת בוא מופיע הפסוק 'ראשון הוא לכם בחודשי השנה', ביחס לחודש ניסן, הוא החודש בו יצאנו ממצריים.
ביחס לשימוש בתאריך לועזי, אנו נתקלים בשתי בעיות: א. החודש הראשון אינו לא ניסן ולא תשרי אלא ינואר, וכאשר אומרים ניפגש בשלישי לראשון, דרך משל, מבטלים לכאורה את ההוראה של 'ראשון הוא לכם'; ב. המניין של השנים הלועזיות הוא לפי לידת אותו האיש.
א.
מכיוון שבשביל עם ישראל, החודש המשמעותי בשנה הוא חודש ניסן, החודש שבו נגאלנו ונהיינו לעם, לכן אנו מונים את כל חודשי השנה לפי חודש ניסן (בתורה אין כמעט שמות לחודשים, אלא משתמשים במספור השני, השלישי, הרביעי וכו'). אמנם בחזרתנו מגלות הראשונה, התחלנו להשתמש בחודשים שהבאנו מבבל, שמקורם לא יהודיים, ואף חלק מהם הם שמות של עבודה זרה (תמוז), כל זה קרה בהוראת הנביאים שהיו בינינו וקבעו זאת על מנת לתת חשיבות להודאה לה' יתברך, על הגאולה מהגלות ממנה יצאנו. [אולי נביאים שיקומו מתוכנו, יחדשו שמות חדשים לחודשים שינציחו את הגאולה האחרונה].
אשר על כן, יש להשתמש במניין חודשי התורה או אלו שהוזכרו במשנה. במקרה הצורך, ניתן לעניות דעתי לכתוב ינו' פבר' מרץ אפ' מאי יונ' יול' אוג' ספט' אוק' נוב' דצמ' ולא לכתוב את מספר החודש הלועזי.
ב.
הפוסקים דנו האם אין בשימוש במניין השנים לועזיות, משום 'ושם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך'. כשם שאסור לומר לחברו בוא ניפגש ליד עבודה זרה פלונית. הסברא להתיר נעוצה בכך שאין מזכירים בפירוש את שם העבודה זרה אלא רק נותנים איזכור שנת לידתו ושימוש זה הוא רק לשם נוחות.

נראה לסכם, שיש לדבוק בתאריך העברי, וליצור לו תהודה בציבור. במקרה הצורך ניתן לכתוב באופן הנ"ל כגון 17 לינו' 18 בלי לכתוב את השנה במילואה. במקביל, יש להילחם בחגיגות הנעשות סביב פתיחת השנה האזרחית, שזה ודאי הנהגה הקשורה לחוקות הגויים ממש.
מקורות: חתם סופר דרשות א' צג:, יביע אומר ג,ט, עשה לך רב ו, נה. אבני דרך ב, ו.
הפיכת סדום

שאלה: מדוע בגזירת הפיכת סדום, אברהם אבינו מתאמץ לבטל את הגזירה, ואילו בניסיון העקידה, אברהם לא מנסה להתווכח עם רבונו של עולם לביטול הגזירה?
תשובה: העקידה היא ניסיון לאברהם ואילו הפיכת סדום היא עונש. בעונש יש מקום לשנות את הגזירה, שהרי הרע הוא אמצעי ויש לו תחליפים כגון להחזיר בתשובה. אבל בעקידה, יש בחינה של עבודת ה', אחד מעשרה ניסיונות של הקב"ה בו יעלה אברהם למעלתו העליונה. ועוד, בדברים הנוגעים לאחרים אברהם מתחנן ואילו במה שנוגע לעצמו, אין הוא מתווכח.
חנוכת בית

שאלה: קניתי בית ואני מתעתד להשכירו, האם אני צריך לעשות חנוכת הבית ולקבוע בו מזוזות?
תשובה: היה נראה לי שבעלי הדירה חייבים במצוות חנוכת הבית, הואיל וזה הבית שבבעלותו (חנוכת הבית בבית שכור הוא מנהג טוב אך בבית קנוי בארץ ישראל, זה מעיקר הדין, על פי שו"ת באר שבע ע') ולפי זה על הרוכש לעשות את חנוכת הבית, אבל חברי העירו לי שאין חנוכה אם אין החונך דר שם (בעברית, חינוך זה התחלת השימוש), ולכן אם ידוע שהשוכר יקיים את חנוכת הבית, אין על המשכיר צורך לעשות זאת. עיין עוד מבשן אשיב עמ' 91.
מי תלוי במי

שאלה: כבודו הזכיר בשיעור בשבת, שיש לארץ ישראל קדושה עצמית שאינה תלויה במצוות התלויות בארץ, ולכן יש מעלה לגור בארץ גם באזורים שאין שם חיוב תרומות ומעשרות, איך זה מסתדר עם דברי חז"ל הללו: 'דרש רבי שמלאי מפני מה נתאווה משה רבינו להיכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. '
מכאן משמע לכאורה, שהרצון של משה לבוא לארץ, היה נעוץ בכך שרצה לקיים את המצוות התלויות בארץ!
תשובה: הרב עזריה פיג'ו עסק בשאלה זו (בינה לעיתים עת דודים דרוש ה' לשבועות, חלק ב עמ' קטז) והוא מוסיף לשאול, מה מקום לשאלה מדוע רצה משה להיכנס לארץ, וכי לא ידענו שיש זכות לגור בארץ, וגם האבות רצו לגור בארץ, ויצחק לא הורשה לצאת ממנה!
אלא כך העניין: משה ידע שלא יורשה לגור בארץ בדירת קבע, אלא ביקש רק לעבור בה. מה הניע את משה לבקש להיות כאן אף לזמן מועט? על כך חז"ל עונים, רצה משה שהמצוות התלויות בארץ יתקיימו על ידו. כלומר מצד שלימות של משה, האיש המחנך, יש לו רצון עז, להיות האישיות שתלמד את עם ישראל את המצוות התלויות בארץ, והוא יזרז אותם ויתרגל אותם.
ואני מוסיף על דבריו, אנחנו לפעמים שומעים מפי מחנך או רב, ביטוי כזה: עשיתי לפלוני את הברית מילה, הכנתי אותו לבר מצווה ואני גם רוצה לעשות לו את החופה...
יש כאן פגישה עם גדולת משה המעוניין לזכות את ישראל, בכל הדרכים.
עמידה בצפירה

שאלה: האם מותר לעמוד בזמן הצפירה או שיש בכך משום הליכה בחוקות הגויים?
תשובה: השו"ע והרמ"א (יורה דעה קעח) מבארים באלו מצבים ישנו איסור של 'בחוקותיהם [שלהגויים] לא תלכו'. אם יש מנהג שקשור לעבודה זרה או מנהג שיש בו משום פריצות, אסור לנהוג בו.
כמו כן, אם יש להם מנהג שלא ידוע טעמו, גם אין לנהוג בו, מחשש שמא הוא גם נעוץ בעבודה זרה.
אבל אם המנהג נעוץ בדבר שיש בו הגיון כגון שנעשה משום כבוד הדבר מותר, ולכן היו שורפים על המלכים. מובא שם מנהג שהרופא היה לובש בגד לבן, שידעו שהוא רופא.
לגבי הצפירה, אמנם אין מנהג זה מבוסס על מקורות שלנו, אבל יש בו משום כבוד ולכן אינו אסור.
כמובן, טוב הדבר שנלמד משניות ונאמר פרקי תהלים, אבל לא רק דקה אחת, אלא כל היום.
הלכות טרמפים

שאלה: שמעתי בעצתך, לקחת טרמפיסטים איתי ברכב, אבל יש לי התלבטויות, למשל השבוע רציתי לנסוע לירושלים, לקחתי איתי טרמפיסט, ובדרך נתקלתי בפקק ורציתי לחזור הביתה, אבל ידעתי אם זה בסדר כלפיו?
תשובה: אינך מחויב להמשיך איתו לירושלים. אתה לא משועבד אליו, כי כל מה שלקחת אותו זה היה על הצד שאתה מגיע לירושלים, עכשיו ששנית את החלטתך תוריד אותו בתחנה מסודרת.

שאלה: אני יוצא מהישוב עם רכב, אבל איני יודע לאן אני בדיוק נוסע, כי כל רגע נתון, אני עלול לקבל הוראה ממעסיק שלי, בה יאמר לי לאן לנסוע ולשנות את כיוון הנסיעה, האם בכל זאת ראוי שאקח עמי טרמפיסטים?
תשובה: אני רואה שיש הרבה דרכים ליצר למנוע אותנו ממצווה יקרה זו. אני מציע לך לומר בתחנה דרך משל: 'אני בשאיפה מגיע לעופרה'. אם אנשים ירצו לעלות מה טוב... ואם יהיה לך שינוי בדרך תוריד אותם במקום שמסתדר לך להורידם ואין שם סכנה או שיחזרו אתך למקום המוצא.

שאלה: האם יש מצווה בלקיחת טרמפיסטים, או שזה רק מידת חסידות?
תשובה: שמעתי מכמה תלמידי חכמים וכן בשם הרב ציון וייצמן ע"ה, שבימינו מצוות הכנסת אורחים מתקיימת דווקא בלקיחת טרמפיסטים.
מה שנהוג להזמין חברים לסעודת שבת וכדומה, אינו ממש תחת הגדרת 'הכנסת אורחים', כי ברוב המקרים, אותם האנשים המוזמנים אינם זקוקים למאכלים שאתה מגיש להם, והם יכולים להתארגן גם באופן עצמאי.
מה שאתה נותן בהזמנות ממין זה הוא, תשומת לב, הקשבה, ביטויי קירבה שאינם נופלים בחשיבותם ממצוה אחרת. אבל מצוות הכנסת אורחים, היא נתינה של דבר שהשני זקוק לו, ואין הוא יכול להגיע לאותו הדבר באופן עצמאי.
סיפרו לי אנשים, שהם צריכים להגיע לתחנת דלק כי שם אוטובוס שלהם עובר, והרבה מכוניות חולפות ומסמנים להם כל מיני סימנים באצבעותיהם, שאינם מובנים דיים ונותנים להם רושם של: 'אתה תישאר פה'.
יש סימוכים לדברי מדברי הרמ"א (או"ח שלג א):'ולא מקרי אורחים, אלא שנתארחו אצלו בביתו, או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חבירו לסעוד אצלו לא מקרי אורחים ואינו סעודת מצוה רק סעודת רשות'.
עקירת עץ

שאלה: יש בחצר שלי עץ סרק, ואני מעוניין לקצוץ אותו ולהשתמש בעץ לצורך הסקה, האם אני רשאי?
תשובה: הרמב"ם בהלכות מלכים (פרקו הלכות ח - י) מביא את כל הדינים הקשורים לאיסור השחתת עץ, וזו לשונו, מה שנוגע לענייננו: ' כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו'.
בשולי התשובה ראיתי להביא מה שכתב אלי, הרב אביעד וייץ: 'חשבתי שאולי מעבר לדברי הפוסקים ע"פ "פסקי תוספות" בפסחים אות קלב' שאינו רואה סימן ברכה בעקירת עצי סרק, עוד יש מקום לדון בעניין עקירת אילן סרק בא"י גם מצד יישוב הארץ.
דהנה, הרש"ש ב"מ קא: הקשה שלכאורה יש סתירה בגמ' דשם בדף קא' מבואר שהנוטע שדה חבירו שלא ברשות אינו יכול לומר עציי אני נוטל לעומת בניית חורבתו שיכול לומר כן, לפי רבי יוחנן, משום יישוב א"י, וא"כ משמע שעצים עדיפים על בנין בתים, אך שם דף קח: בעניין דינא דבר מצרא משמע שבתים עדיפים, ומתרץ הרש"ש כחילוק הרא"ש (פ"ח סל"ג) שבתים עדיפים על זריעת תבואה אך עצים עדיפים על בתים, והביא ראיה ממסכת ב"ב וכו'.
ויש לעיין האם כוונת הגמרא בדף קא' דווקא לאילנות מאכל או גם לאילנות סרק, דאמנם הגמרא נקטה "זיתי אני נוטל" אך אולי הגמ' דנה בזיתים כדי להורות את דין הפירות, כמבואר שם, ולא בגלל שאין באילנות סרק משום יישוב הארץ. השו"ע מביא את דעת הרא"ש בזה בחו"מ סימן קעה' סעיף כו', וב"ערוך השולחן" שם ס"ק נה' אומר שמדובר דווקא בעצי פרי.
אכן יש לדון דהגמרא שם בדף קא: הביאה הסבר נוסף לדברי רבי יוחנן בחילוק בין בתים לעצים שעצים יוצרים "כחשא דארעא" ולכן לא יכול לדרוש אותם בחזרה, והגמ' אומרת שהנפק"מ בין ההסברים למניעת עקירת העצים - אם מצד יישוב הארץ או מצד כחשא דארעא הוא בחו"ל שם יש כחשא ואין יישוב הארץ.
ולכאורה אם לא היה יישוב הארץ באילנות סרק הייתה הגמרא יכולה לומר שאיכא בינייהו אילנות סרק, שיש כחשא דארעא אך אין משום יישוב הארץ.
וכך ראיתי בשו"ת דובב מישרים ח"ג סימן קכא' שהביא ראיה זו כלפי אלו שרצו לומר שיש יישוב הארץ רק בפירות ז' המינים, אכן הוא לא התייחס שם לאילנות סרק להדיא אלא רק כתב שרואים מהגמרא שכל אילנות בכלל, ויתכן שכוונתו רק לעצי פרי, למרות שמצד ראייתו לכאו' אין מקום לחלק, וילע"ע שם.
לפי"ז התירוץ של הרא"ש והרש"ש להעדיף אילנות על בתים נכון גם לעצי סרק שמשתרשים היטב בקרקע לאורך זמן, ומ"מ בערוה"ש לא כתב כך.
ובכל אופן ראיתי בספר "נחלת יעקב" (ח"א עמוד 91 - 92) שכתב שיש מצוות יישוב הארץ באילנות סרק (אלא שאינה חשובה כבניית בתים, כנ"ל בערוה"ש), במיוחד בימינו שזו צורה מקובלת להפריח בכך את הארץ, ונוי הארץ ניכר בהם.
[בגמרא מגילה דף ה: מובא שרבי נטע נטיעה של שמחה בפורים, עץ גדול שעשוי לצל, אבורנקי של מלכים, ובב"י מובא באו"ח סימן תרצ"ו בשם הא"ח שה"ה שמלאכת מצוה מותרת, ולפי"ז יש לעיין מדוע הגמרא העמידה דווקא בנטיעה של שמחה הרי רבי היה בטבריה כמובא שם וכל נטיעת עץ נוי הוא מצוה ולא דוקא אבורנקי של מלכים, ואולי קים לגמרא שכך הוה, ולאו דווקא נקט, וצ"ע].
א"כ, עקירת עצי סרק ללא צורך נאות, לכאורה אינה ראויה גם מצד זה. דאמנם בשו"ע חו"מ סימן קסח' מובא שאם בעל הקרקע שאליו נשטפו האילנות אמר לבעל האילנות "טול" יכול ליטול ואין בזה משום יישוב הארץ "דגם בא"י אין כל אדם נוטע בתוך שלו אלא מי שירצה" (סמ"ע שם ס"ק ה') מ"מ זה מדובר כשעדיין לא בא לטעת אלא נטעו בקרקעו שלא מדעתו, אינו מחויב לקיימן, אך אדם שכבר נטע אילנות לנוי, וכעת בא לעקור ללא סיבה, יש בכך לכאורה לדון מצד יישוב הארץ.
דרכי שלום

שאלה: בת שלי עובדת בבית חולים 'ביקור חולים', ויש בצוות הרבה גויים. מקובל להזמין בשמחות האישיות את העובדים ביחד בצוות. האם הדבר מותר שהרי מצד אחד יש כעין דרכי שלום ומאידך יש כאן פעולה שמחזקת את יחסי החברות שבין שני הלאומים?
תשובה: העובדת יכולה להזמין משום דרכי שלום, אבל אין ליהודי/ה לאכול (גם מאכלים כשרים וארוזים) אם הוא משתתף בחתונה של גויים (עיין שו"ע יו"ד קנב, א ודרכי תשובה במקום הדן האם איסור זה קיים גם ביחס לגויים שאינם עובדי עבודה זרה).

שאלה: במסגרת עבודתי, אני פוגש הרבה גויים, המתעניינים ביהדות. האם אני רשאי ללמדם תורה?
תשובה: בתלמוד (חגיגה יג.) מפורש שאין ללמד תורה את הגויים, וזו לשון הגמרא: 'אמר רבי אמי אין מוסרים דברי תורה לגוי, שנאמר לא עשה כן לכל גוי וגו'. במסכת סנהדרין (נט) מפורש שגוי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר 'תורה ציוה לנו מורשה, לנו מורשה ולא להם'.
רואים אם כן, שישנם שני איסורים, האחד האוסר לגוי לעסוק בתורה, והשני האוסר עלינו ללמדו תורה. בהמשך הגמרא סנהדרין, נאמר שמה שחז"ל שיבחו את הגוי העוסק בתורה, זה אמור ב'שבע מצוות דידהו'.
מסתבר שמותר ללמדו יסודות האמונה בא - ל אחד, שהרי בזה הוא מצווה, לא לעבוד ע"ז וידיעת את הדרכים שלא ליפול לע"ז, כלולים מן הסתם בחיוב זה.
יש שהתירו ללמד אותם כל תורה שבכתב (מהר"ץ חיות סוטה לה:), על פי הסוגיה שאומרת שכתבו את התורה בשבעים לשון (עיין באגרות ראי"ה ח"א צ, שמעמיד שזה היתר חד פעמי).
סיכום:
מותר ללמדם את המצוות שהם מצווים בהם ועיקרי אמונה שהם מצווים בהם, ויש שהתירו ללמדם כל תורה שבכתב.
תפילה כוותיקין

שאלה: מה אמרו חז"ל במי שנוהג בבוקר כוותיקין, ומה הרעיון הגנוז בכך?
תשובה: התלמוד במסכת ברכות (ט:) מספר: 'העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום... אמר ליה רבי אלעא לעולא כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה דאדם גדול הוא ושמח במצות זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא'.
בעלי התוספות במקום מבארים שמה שמסופר כאן בסיפורו של רב ברונא וכן מה שאמרו בשם קהלא קדישא דבירושלים, על הסומך גאולה לתפילה, אין זה כפשוטו (כי כל העולם סומך גאולה לתפילה) אלא מדובר על מי שנוהג כותיקין, שקורין ק"ש קודם הנץ ותפילה לאחר הנץ.
'לא פסיק חוכא מפומיה' פירושו שלא פסק החיוך מפיו כל אותו היום. מדוע זכה דווקא לשכר זה?
בפשטות הכוונה היא, שהואיל וזכה לקיים מצווה חשובה, זכה גם לחיוך כי מצוות ה' משמחות על דרך הפסוק: 'משפטי ה' ישרים משמחי לב'.
ניתן להוסיף 'דרך דרוש', הואיל והוא קם מוקדם להתפלל, ממילא נשאר לו הרבה זמן פנוי ללימוד תורה, וזה מה שעשה אותו שמח.
ראיתי בסידור הגר"א (סידור אישי ישראל עמ' 433) בשם שער המצוות לאריז"ל, שכאשר עושה מצווה, יחשוב שבעשותו אותה המצווה ירוויח אלפי דינרי זהב, ויהיה שמח כאילו ממש ובפועל נותנים לו שכר זה, ועל דרך זה מפרש שרבי ברונא היה שמח בקיום המצווה כאילו כבר קיבל את שכרו, ולכן היה כבר בשמחה עצומה.
לפי זה יוצא, שהשמחה היא לא מתנה שקיבל משמיים כשכר למצווה אלא היא תוצאה של מדרגתו וזכות נפשו של אותו החכם, בעצם זה שזכה לקיים את המצווה, והיא נובעת מגודל בטחונו שבעשותו המעשה הטוב הוא עומד לפני המלך וזוכה לשרתו.

שאלה: כל האחים קנו בשותפות רכב, רק עכשיו שמתי לב שיש בעיה הואיל ואחי נוסע בשבת, האם אין אני מסייע לדבר עבירה ואלי עדיף שאפקיר את חלקי מכאן ואילך?
תשובה: ראשית, אין האיסור נהיה יותר קל בגלל שהנך מפקיר את הרכב. שנית, כיוון שקיימא לן ש'יש ברירה' באיסור דרבנן, ואיסור מסייע אינו אלא מדרבנן, הוברר הדבר שכאשר אחיך נוסע באוטו, אז כל הרכב הוא שלו ואין הוא משתמש בחלק שלך, ולכן אין צורך לפקיר את חלקך.

שאלה: נתתי למישהו דבר מאכל, כעת מתברר שהמאכל היה אסור מדרבנן, האם עברתי על 'לפני עוור' וצריך לעשות על כך תשובה ויש להתפלל גם על כפרה?
תשובה: מנחת חינוך (רל"ב ד) מדייק מדברי תוספות במקום אחד שיש לפ"ע אף באיסורים דרבנן, וממקום אחר בתוספות הוא מדייק שאין איסור לפ"ע באיסורים דרבנן, אבל הוא עצמו סבור שיש בכך איסור דאורייתא של לפ"ע. סברתו היא, שזה לא גרוע מנתינת עצה שאינה הוגנת, שיש בה לפ"ע דאורייתא.
אם המכשיל היה שוגג מפני שלא ידע שיש כאן איסור, מסתבר שלא עבר כלל על לפ"ע, כפי שמשמע מלשון החינוך: 'ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה והשיא את חברו לדעת, עצה שאינה הוגנת לו. עבר על לאו זה'.
גרעינים תורניים

שאלה: מדוע רבי יוסי בן קסמא התנגד להקים 'גרעין תורני'?
תשובה:
ראיתי על כך מספר התייחסויות:
א. הכסף מהווה גורם שלילי. ב. המיקום לא נכון.
ג. הגדרת התפקיד חסרה.
א.
מכיוון שהוצע לו סכום כספי גבוה, הוא הבין מכך שהתהליך הוא שלילי. מה רע בכסף? אלא שראה שיש כאן משהו שנוגד את התפיסה התורנית של ר"י ב"ק.
ב.
ביקשו ממנו 'תבוא ותדור עמנו', יש בביטוי עמנו משהו הלוקה בחסר. עמנו משמע טפל אלינו. לא רצו שיתפוס מקום בהנהגת הישוב, אלא רצו אותו בתור קישוט הטפל אליהם. שיוכלו לומר יש לנו רב, אבל לא במשמעות של רב המתפקד כמורה דרך לרבים.
ג.
המהר"ל כותב (דרך החיים) שהם רצו אותו שם בתור נותן עצות, כפי מה שהמשנה אומרת 'ונהנים ממנו עצה ותושיה', אבל רצו שילמד אותם תורה ולכן לא הסכים ר"י ב"ק להצעתם. לדבריו, אילו היו מבקשים שילמד אותם תורה, היה בוודאי נענע להצעתם.

שאלה: האם מותר לילדים להשתתף בחתונה של הוריהם (זיווג שני)?
תשובה: [נושא אינו מופיע בהלכה, אלא מופיע בספר מנהגי מיץ אבל אין שם הסבר לכך] הרב שמואל אליהו כתב לי: נוהגים שלא להביא, כי כמה שהם ישמחו, בליבם הם יהיו כואבים, ולא צריך כאב בעת החופה. [כיום נהוג לא להשתתף בחופה אלא באים לסעודה].

שאלה: חז"ל גינו את האדם האוכל בשוק (קידושין מ:) מה כלול בהגדרה זו, והאם מותר לתלמיד חכם לאכול במסעדה כאשר השולחנות מוצבים מחוץ למסעדה בשטח המקורה של קניון?
תשובה: הרב מנחם בורנשטיין כתב לי בשם הרב דוב ליאור, שזה לא כולל אכילה מסודרת כגון במסעדה בפנים או בחוץ.
מצוות התשובה

שאלה: הואיל והרמב"ן בפירושו לתורה, מבאר את הביטוי 'כי המצווה הזו' מתייחסת למצוות התשובה, מדוע אין הוא מונה אותה בתור מצוות עשה ברשימת 'שכחת העשין'?
תשובה: כתב לי הרב מנחם בורנשטיין, שגם הרמב"ן מקבל את העיקרון שהתשובה זה בעצם הווידוי, כי זה הצד המעשי שלה, לכן אינו מוסיף אותה ברשימת שבע עשרה מצוות העשה.
הרב יהושע צוקרמן כתב לי שמסתבר שרמב"ן אינו מונה אותה, מפני שהיא מצווה כללית כפי שרמב"ם באר עקרון זה בשורש הרביעי.
להחזיר בתשובה

שאלה: האם יש מצווה להחזיר אנשים בתשובה?
תשובה: אין מצווה כזו מפורשת בתורה, אבל יש כאן שתי נקודות חשובות: א. מדרכו של אוהב לרצות שכולם ילכו בדרכו, שיהיה שם שמיים מאוהב על הבריות, כדרכו של אברהם אבינו; ב. יש כאן גדר של 'השבת אבדה', שהרי התורה היא נחלת כל עם ישראל, ולצערנו ישנם יהודים שהאבדה שלהם נמצאת אולי לידנו, ויש להשיבה להם.
מסטר צ'ף

שאלה: מה דעת היהדות על תכניות של בישול?
תשובה: חשבתי להתייחס לתופעה של קיום תכניות בטלוויזיה העוסקות בענייני בישול.
יש בעניין הזה שני חלקים: א. עצם הרעיון להתעסק בבישול כאל נושא הדורש התעניינות ומוגדר כעניין תרבותי. ב. בתוכיות הללו יש בחלקם בישול לא כשר. האם יש משהו שלילי בצפייה בדרך ההכנה של מאכלים שאינם כשרים?
א.
ההתעסקות בכתיבת מתכונים אינו דבר חדש, והוא קיים בעם ישראל ואף נושא המתכונים הוא דבר העובר במסורת בקפידא מדור הישן לדור הצעיר. יש לכל עדה מאכלים המאפיינים אותה, ויש לכל חג או אירוע את המאכלים המתאימים לו.
מה שמפריע לי הוא המעבר מנושא שעוסק בו מי שצריך לבשל לעובדה שהפך הנושא למשהו שממלא את הזמן הפנוי שיש לאנשים, מה שנקרא 'תרבות הפנאי'.
לפי היהדות, ציר הזמן של היהודי מתחלק לשניים.
ישנו חלק של הזמן שבו היהודי עסוק בצרכי פרנסה שלו עבור כלכלתו וכלכלת בני ביתו, כמאמר הכתוב, 'בזעת אפיך תאכל לחם'.
החלק השני של הזמן, מיועד להוציא לפועל את הקיים באישיותו בתור יהודי. הקדוש ברוך נטע בכל יהודי יכולת להגיע לקרבה לה', שאליה יגיע על ידי עמל של לימוד תורה בצידה הנגלה ובצידה הפנימי, וכן על ידי דיבור עם השם שבא לידי ביטוי גם בתפילה. במקביל צריך האדם לעבוד על מידותיו ולשפר אותם מידי יום, שבזכות עבודה זו, יגיע לצירוף אישיותו.
אם האדם מוצא בתוכו נטיות לעיסוקים נוספים, צריך הוא לראות, האם וכיצד הוא עובד את ה', דרך גילויים של אותם הכוחות.
לצערי, כיום מחפשים דברים מעניינים לעשות בזמן הפנוי ופחות ממוקדים בשאלה, איך דרך עיסוק זה אני זוכה ליותר דבקות בה'.
אנשים התרגלו להרוג את הזמן, מה שנקרא בשם בלויים (זה לא קשור לתנועת ביל"ו ההיסטורית) מלשון בליה, שהוא הפיכת דבר טרי לדבר משומש וישן.
העובדה שמכשירי המדיה נמצאים במרכז הבית, הפכו אותנו לאנשים שבטרם אנו חושבים מה אנו מחפשים מעצמנו, אנו מוצאים את עצמנו מול המכשיר הדולק ומחפשים עוד משהו מעניין ומסקרן.
הרב בר שאול כבר כתב על 'איש הפנים' ו'איש החוץ'. איש החוץ מתעניין בהמון דברים מעניינים בלי לחשוב כיצד והאם הם יקדמו אותו בעבודת השם שלו. כך תרבות הפנאי הרבה פעמים היא מרגיעה בכך שאדם מסיח את דעתו מהדברים היום - יומיים, אבל אין בה תוכן המקדם אותו בעבודת ה' שלו.
ב.
ראייה של הכנה ואכילת דברים שאינם כשרים. מצד אחד, חז"ל אמרו שלא יאמר אדם 'אי אפשי לאכול חזיר, אלא איפשי ואיפשי ומה אעשה ואבי שבשמיים אסר עלי'. כלומר, אין זה עושה אותי פחות רוחני אם אני תאב לאכילת דברים האסורים. מאידך, לראות בישול של בשר וחלב או ראיית יהודי שאוכל 'לא כשר', מכהה את יראת השמיים הטבעית שיש בעם ישראל, הסולדת מכל מעשה שמוגדר כעבירה על דברי תורה. כמו כן, לראות יהודים העושים נגד רצון ה' מהווה חילול ה', שבכך מתפרסם שיש מקומות שדבריו מחוללים כלומר שרצונו יתברך לא מתגלה.
חתונת גויים

שאלה: קרוב משפחה שלי, מתחתן עם גויה, הוא בעצמו 3/4 יהודי הואיל ואביו וכן אבי אמו הם יהודים, האם מותר לאחל לו מזל טוב?
תשובה: הואיל ולפי ההלכה שני בני הזוג אינם יהודים, מותר לאחל להם מזל טוב או כל ברכ אחרת, על פי המשנה במסכת שביעית (ה,ט) האומרת שמחזיקין ידי גויים בשביעית מפני דרכי שלום. כשם שאין איסור להם בעבודה בשביעית ככה אין איסור בנישואין הללו. במשנה ברורה (או"ח שמ"ז סק"ז) כותב: 'דרך ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה, תצלח מלאכתך' ואפילו לגוי.
כדאי להמליץ להם לא לגור בארץ ישראל, הואיל ולא נוהג בזמן הזה גדרי גר תושב (על פי רמב"ם עבודה זרה י,ו) וכן יש חשש של הכשלה בנישואי תערובת אם ישארו כאן ויולידו ילדים גויים.