נזר הנצחון/חלק ג/פרק א
פרק א'
[עריכה]איתינהו, כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי, אמר: כולהו חבראי להכא אתו, אמר ליה לספונא: שרי ספינתך. בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו, כי מטי לבי בליעי, [אית בה תלת צלמין חד מטי ידיה ארישא, וחד מטי אליביה ובתרא דכולהו מחוי בידיה לאחוריה. וכן נמצא בגרסת עין יעקב, ועיין שם בתוס' דמשמע שלא היה להם כאן גרסא זו] מלא כוזא דמיא מבי בליעי
דע, כי הקיסר היה לו בנסיעה זו ששלח את ריב"ח לאתונא מטרה מיוחדת מדיניית, ולא רק לראות היעמדו דברי ר' יהושע בן חנניה אשר הגיד לו כי חכמי היהודים המה חכמים יותר מחכמי אתונא. פזר כסף רב לבנות אניה גדולה ומפוארה, עם ששים חדרים מרווחים אשר כל חדר יכיל בקרבו כסאות למושב ששים אנשים, עם כל הכסאות הנכבדים הדרושים להם שהם במספר שלשת אלפים ושש מאות כסאות, וכל ההוצאה הגדולה הדרושה לנסיעה זו. אמנם חפץ הקיסר היה להעתיק את בית המדרש הגדול לחכמה אשר באתונא בירת ממלכת יון, אשר היה לשם ולתהלה בתבל, לקרית מלכותו ברומי, להגדיל את שם רומי על כל ממלכות הארץ גם בחכמה ובדעת, ולא נפלאת היא שגם יקרא גוי אל גוי חרב למען השיג תועלת מדיניית נכבדת כזו. לזאת, כאשר ריב"ח הגיד לפני הקיסר כי לחכמי התורה האלקית יתר שאת ויתר עז בכל חכמה ומדע על חכמי יון, ורק חלילה להם לבלות כל ימיהם בלמודים כאלה, כי בתורת ה' חפצם ובתורתו יהגו יומם ולילה, התעורר חפץ הקיסר בקרבו לבקש אותו שילך וינצחם ויביאם לרומי. והיה הנקל בעיניו למלאות אחר עצת ריב"ח להוציא מאוצר הממלכה כסף רב לבנות האניה ולהכין לו כל מחסוריו לנסיעה זו, כי במה נחשב הוא לעומת התועלת הגדולה שיביא לארצו כאשר חפצו יצליח בידו . ודבר זה מסכים מאד אל מה שכתוב בספור קורות החכמה, שהחכמות נעתקו מיון לרומי. וכמו שכתב הכוזרי במאמר שני סימן ס"ו יעו"ש [1]. ועתה יספרו חז"ל כי עצת ריב"ח עמדה לו, ובתחבולה נפלאה הוליך שולל את כל חכמי יון לרומי והעמידם לפני מלכו, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו. בספור הזה הראו חז"ל לדעת את יקר תפארת גדולת החכמים התלמודיים, גם בחכמה המדיניית גם בכל דבר עצה ותחבולה, מלבד מעלתם הגדולה בחכמה העיונית. וכמו שכתב המורה (פרק ל"א מחלק א') על מאמרם ז"ל אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ ולחכם חרשים כו' יש מבני אדם מי שהוא חלוש העצה מאד, אף על פי שהוא המבין שבאנשים, ומהם מי שיש לו עצה נכונה וטוב הנהגה בדברים הצריכים לסדור בני אדם ולדעותם, והוא הנקרא יועץ, אלא שהוא לא יבין מושכל כו' והתבונן איך התנו בספריהם שלמות האיש בהנהגות המדיניות, ובחכמות העיוניות עכ"ד יעו"ש.
עוד יספרו כי ריב"ח לקח עמו מעט מים מן הים ממקום שהם בולעים על המימות שבעולם שנופלים בו. והנה הוצרכו לספר כל זה כדי שיהיו יכולים לספר אחר כך מה שעשה עם העפר והמים בבאו עמהם לפני הקיסר, כי לולא הקדימו לספר זה תחלה מאין היה לו לריב"ח אחר כך עפר מארצם ומים מבי בליעי בעמדו לפני הקיסר. ועל כן חל עלינו חובת הבאור רק לבאר ענין המעשים הללו שעשה עם העפר והמים אחרי כן, ולא ענין לקיחתם תחלה. גם מה שאמרו שבבי בליעי אית בה תלתא צלמי יתבאר אחר כך בעזרת השם יתברך.
- ^ הנה לפי כותבי דברי הימים התחילה מלכות רומי הכללית בשנת תש"ל לאלף הרביעי, ואז באו כל הארבע מלכיות אשר התחלקו אחר מות אלכסנדר מוקדן כולם תחת ממשלת רומי, והיה זה בימי הלל ושמאי, ואם כן בעת הספור הזה של ריב"ח עם סבי דבי אתונא שהיה לא פחות איזו עשיריות שנים אחריו כבר היתה אתונא בירת ממלכת יון תחת ממשלת רומי – עכ"ז לא יפלא הדבר למה לא מלא הקיסר את חפצו האדיר להעתיק את בית מדרש החכמה מאתונא לרומי בלא השתדלות ריב"ח שיכניעם בחכמתו? כי אם היה עושה את הדבר בחזקה, היה גדול עונו נגד ארץ יון לגזול את כבודם היקר מכל כלי חמדה, וגם היה למורת רוח חכמיה הגדולים לנהג אותם לרומי כשבויי חרב. וע"פ הדברים האלה יש להתעורר על שאלה חדשה נוספת על מספר החמש עשרה שאלות שהקדמנו לשאול על המסופר ואגדה לפי חצוניותה, כי איך יתכן אשר סבי דבי אתונא בהריחם ריח ארצם התחילו לדבר קשות לפני הקיסר בהיות ארצם תחת ממשלת הקיסר זה שנים רבות?