נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קיב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיב[עריכה]
תשובה
לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגדול המופלא ומופלג כבוד מוהר"ר אהרן אויש נר"ו:
יען לא בכל עת הוא עת מזומן לפני לראות בשו"ת הבאים ממרחק לא לקחתי פנאי עד עתה. והנה ע"ד שאלתו באשה שמוצאת דם נקודים שחורים על עד הבדיקה קטנים מאוד ואי אפשר להבחין. אם נימוחים בפושרין והאשה בדקה עצמה בבדיקה שביארתי בנו"ב חיו"ד סוף סימן מ"ג ומצאה מבחוץ נקודים שחורים הללו גם סיננה השתן שלה שזינקה לתוך הספל ומצאה בשתן ג"כ כאלו. הנה אם עשתה הבדיקה ממש כמו שביארתי בנו"ב שם אז בלי ספק נתברר שיש לה מבחוץ איזה סיבה שמוציא נקודים הללו ומה לי שיש לה מכה שידועה שמוציאה דם ומה לי אם יש לה סיבה אחרת המוציא דם כיון שנתברר שיש מחוץ למקור דבר המוציא דם. ואף שביארתי בכמה מקומות בנו"ב דלכך בעינן מכה שיהיה מוכיחה קיים שתדע שכאשר נתרפא המכה לא תתלה שוב להקל, הנה זהו ברואה דם ממש אבל נקודים שחורים הללו ולמראית עין הם יבשים אין דרך המקור להוציא כזה ואף שבשביל זה לחוד אין לטהר כל זמן שלא נתברר שיש לה מבחוץ דבר הגורם לזה מ"מ באשה זו שכבר נתברר אז הסימנים הנ"ל הם נקראים מוכיחה קיים שכל זמן שתמצא כזה תתלה להקל:
ואמנם מה שהזכיר מעלתו בשאלתו שהאשה הזאת לפעמים מרגשת פתיחת המקור או מרגשת זיבת דבר לח ובודקת ומוצאת מראה לבן ובתוך הלחות של הלובן נמצאים נקודים שחורים כאלו, מלתא דא צריכא עיונא. ולכאורה יש להחמיר וק"ו הדבר אם בכתמים הקלים שאין בהם שום חשש איסור תורה שאפילו אם הם בודאי מן המקור אין כאן איסור תורה כיון שלא הרגישה אפ"ה מחמיר רמ"א בתשובה אפילו באשה שיש לה מכות המוציאים דם אם מצאה אודם תוך הלובן העתיקו דברי רמ"א בט"ז סוף סימן ק"ץ. וטעמו של רמ"א כיון שמראית הלבן ג"כ מן המקור נובעים אמרינן כשם שהלובן הוא מן המקור כך האדום, ואף שהט"ז חולק עליו היינו בכתמים אבל בנדון דידן שרואה הלובן בהרגשה א"כ יש לחוש בהרגשה זו יצאו גם הנקודים הללו מן המקור ויש חשש איסור תורה. ואמנם אעפ"כ נראה להקל ושאני עובדא דרמ"א שמוצאת תוך הלבן מראה אדום ודרך המקור להוציא דם ואף שיש לה ג"כ מכות המוציאים דם מידי ספיקא לא נפקא ורגלים לדבר שהאדום יצא כאחד עם הלבן כיון שנזדמנו יחד במקום אחד רחוק הדבר שיזדמן שיבוא הלובן מן המקור במקום האדום שבא מן המכה והוה קורבא דמוכח אבל כאן המקור אין דרכו להוציא נקודים שחורים יבישים והסיבה שחוץ למקור ודאי דרכו בכך באשה זו שהעיד הנסיון תולין במצוי, ומה שנמצא במקום הלובן אין באשה זו שום חידוש כיון שמוצאת על הקינוח של עד הבדיקה והעד בודק מבחוץ ופשיטא שאי אפשר שלא יזדמנו יחד בעד הזה. ומה גם שיש קצת קולא מחמת היובש. הגם שבזה יש ס"ס להחמיר שמא יהיו נמוחים ואת"ל שלא יהיו נמוחים שמא הלכה כדעה ראשונה בסוף סימן קפ"ח שכל שאינו דמות שערות וקליפות טמא ואפילו אינו נימוח ובפרט שהש"ך שם החליט כסברא זו מ"מ קצת צירוף להקל יש: ואם יסכים עמי כבוד אחיו הרב המופלא מוהרר"י נ"י וגם מעלתו יסכים אז יורה להקל והיינו באשה שיש לה וסת ובשעת וסתה רואה דם ממש כדרך כל הנשים:
והנה הראיתי דברי אלה לאחיו הרב נר"ו והסכים להקל והוסיף שיש לחלק ג"כ מטעם היובש ומדברי המחבר בדעת ראשונה בסוף סימן קפ"ח אין ראיה שהמחבר כתב חתיכות דם משמע שניכר לעין כל רואה שהוא דם יבש אבל נקודים שחורים הוא ממש כמו קרטין וחול וחצץ אדום שהזכיר רמ"א בסוף סימן קצ"א ואם כן מאי שנא אדום ומאי שנא שחור אכתי יש להסתפק שמא בריה הוא עכ"ד אחיו הרב. ואני אמרתי ששם אין טעמא של רמ"א שהוא בריה רק טעמו שדרכו לבוא מן הכליות אבל אם הוא מן המקור אין חילוק בין חתיכה גדולה לחתיכה קטנה כל שאינה צורה אחרת בקליפות ושערות. ואמנם אמרתי גברא רבא אמר מלתא ועיינתי בס"ס קצ"א בש"ך ס"ק י"א שסיים דהכא שרי אפילו בלא בדיקה כו' ולמה לא סיים דהכא שרי אפילו לדעה ראשונה שבסימן קפ"ח. א"ו שגם דעה ראשונה מודה בזה כדברי אחיו הרב נ"י. סוף דבר האשה מותרת, ולרוב טרדות אקצר. דברי הכותב לטהר אשה לבעלה אם גם מעלתו יסכים להתיר. והיה זה שלום, דברי הד"ש: