נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קי
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קי[עריכה]
שנית להנ"ל על ענין הנ"ל
מכתבך הגיעני ואמנם זה דרכי בראותי דבר שאינו נחוץ לשעתו אני מניחו בקרן זוית עד עת פנאי, והיום ראיתי דבריו. ואשר השיב על אשר כתבתי לו לפרש מה שאמרו בסוכה דף י"ב ע"ב מ"ד נגזור זכרים אטו נקבות קמ"ל היינו שהיא גופא קמ"ל שגם נקבות אינן מקבלים טומאה רק מדרבנן ולכך לא גזרינן זכרים אטו נקבות. וע"ז הקשיתי דא"כ נסתר קושית הגמרא בדף ט"ו ע"א דקאמר רישא בנסרים משופין ומשום גזירת כלים ולר"י א"ר כו' ולא גזר זכרים אטו נקבות ה"נ לא נגזור כו', והקשית דלדידי שאני התם דגם נקבות הם מדרבנן: דע כי הנך נסרים המשופין מיירי שאינן עשוין לתשמיש אדם להניח עליו שום דבר דא"כ הם עצמם מקבלים טומאה מדרבנן כמבואר בדף ה' ע"א בדברי התוס' בד"ה מסגרתו כו' ע"ש ובזה לא היה ר"י מכשיר, א"ו שאינן עשוים להניח עליהם שום דבר ואינם כמו דף של נחתומין ובזה אין שייך לגזור משום כלי קיבול אבל אם עשאו להניח עליו שום דבר בזה גזרו שיקבל טומאה מדרבנן אטו כלי קיבול וא"כ הני נסרים משופין אם ר"מ אוסר היינו דגזור לענין סכך אטו עשוי להניח עליו שום דבר והרי זה דומה ממש לחצים זכרים אטו נקבות:
ומה שהוקשה לך על מה שחידשתי בחיבורי צל"ח דף צ"ח ע"ד * [הגה"ה מבן המחבר עיין לעיל בחלק א"ח תנינא סימן קט"ז מה שהשבתי בענין זה בתוספת ביאור קצת:] דהזאת שלישי אין בה משום שבות בשבת עיין שם, והקשית ממה דאמרינן במסכת יומא דף ח' ע"ב דכהן השורף הפרה מפרישין ברביעי בשבת כדי שלא לבטל הזאה שני ימים ולסברתי הלא יכול להפרישו מיום רביעי ואילך כל הימים דכל שלשה ראשונים של פרישה יכולים להיות בשבת. הנה סבור היית שמציאה מצאת להשיב סתירה גדולה וטעית מאוד ואטו כהן השורף הפרה יכולים להזות עליו בשבת הלא אפילו אם לא היה שום שבות בהזאה הלא על השורף הפרה א"א להזות רק על ידי תינוקות יושבים על דלתות שע"ג השוורים כמבואר במשנה ב' פ"ג ממס' פרה וברמב"ם פ"ב מהלכות פרה הל' ז', וכל זה אי אפשר בשבת שמשתמש בבעלי חיים, ומה שאמרו שם ביומא הזאה שבות היא משום כה"ג ביוה"כ אמר כן אבל בכהן השורף הפרה בלא"ה אי אפשר בשבת, ועיין במג"א ריש סימן רמ"ט. ובזה שלום כנפשך ונפש רבך הדורש שלומך: