נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/פג

<< · נודע ביהודה (תנינא) · יורה דעה · פג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן פג

הלכות נדה

תשובה

לדוד משכיל, שיר ידידות, ומדובר נכבדות, במעלות ומדות, לו עשר ידות, איש חמודות, ה"ה כבוד אהובי, ידידי וחביבי, הרב המאור הגדול הגאון פ"ה ע"ה. רב כהנא, סותר ובונה, מורח ודאין דינא, כבוד מו"ה דוד טעבלי הכהן נ"י אב"ד ור"מ דק"ק לונדן:

מכתבו הנחמד מן י"ד העבר הגיעני לנכון ושמחתי בשלומו ושלום תורתו. והנה הדבר חדש אשר המציא בדיני הוסתות אני פותח באשרי ותהלה לדוד על זה כי היא סברא ישרה ונכונה מאד מצד השכל ותמהני שכל הקדמונים לא דברו מזה ומקום הניחו לו, ואמנם לדינא אף כי הסברא היא נכונה לא אוכל להחליט הסכמתי עליו כי נתתי לבי על לשון הקדמונים בזה. והנה שורש המצאתו של מעלתו הנה זה לשונו של מעלתו איתא בש"ע סימן קפ"ט סעיף י"א אין האשה קובעת וסת אפילו ראתה ג' ר"ח זה אחר זה אא"כ יהיה כולם בעונה אחת ביום או בלילה כו', והנה מצינו ששנה הש"ע ושילש דלענין קביעות וסת שיהיה הקבוע לא אזלינן בתר מה שהוא שוה ביום החודש אם אינו שוה בעונת יום או לילה וממילא שמעינן אף שבש"ע כתב דין זה בראתה ג' ראשי חדשים הה"ד והוא הטעם בוסת ההפלגה דאינו וסת קבוע אף שהוא בג' הפלגות שוים אם אינן שוים בעונת יום או לילה, וכן בספר בעלי הנפש להראב"ד שממנו מקור דין זה איתא התם וזה לשונו, הוסתות שהם תלוים בימים שאמרנו שהיא חוששת להם בכל אותה עונה כו'. ומעתה יש בו דעת לשאול מה יהיה דין הוסת בתחלת וסת הפלגה קודם שקבעתו ג"פ דלענין וסת החודש מבואר בש"ע שם דחוששת לאחרונה שאם ראתה בר"ח ניסן ביום ובר"ח אייר בלילה חוששת בר"ח סיון בלילה כיון דלא ראתה בשניהם ביום נעקר החששא דיום וצריכה לחוש למה שראתה מחדש בלילה. אמנם בוסת ההפלגה דרך משל אם ראתה ביום א' ולבסוף ארבעה שבועות ראתה בליל א' או איפכא דפשטא דמלתא דצריכה לחוש לכ"ט יום ובאותה עונה שראתה ראיה אחרונה אבל הוא תמוה דמה ענין ראשונה לשניה לחשוב הפלגות ימים שביניהם כיון שהם בעונות שאינן שוות זו ביום וזו בלילה ומה ענין לחשוב יום ולילה כחדא לענין וסתות כיון דכבר מוסכם דלענין שיהיה האחת קבוע בג"פ לא משכחת לה אלא שיהיו כלם בעונה אחת ואם לאו אפילו ראתה ג"פ בהפלגות שוים אעפ"כ לא הוקבע כיון שלא היו בעונה אחת וגם לאחר שהוקבע כדינו אינה צריכה לחוש רק לאותה עונה שהוסת בה א"כ חזינן דלענין וסתות לא חשבינן יום ולילה כחדא רק בתר עונות אזלינן וא"כ הא דאיתא בש"ס ופוסקים דאשה קובעת וסת בהפלגת ימים שוים הוא ג"כ בהפלגת עונות שוים דרך משל שראתה ד"פ ביום אחד ובין כל אחד לזו שאחריו ד' שבועות היא הפלגה שוה לכ"ט ימים ולשבעה וחמשים עונות ולפי זה אשה שראתה ביום א' ואא"כ לסוף ד' שבועות ראתה בליל א' אינה צריכה לחוש לסוף ח' שבועות בליל א' דאף דבהפלגת ימים הוא שוה להפלגת ראיה שניה מראיה ראשונה שהוא מכ"ט יום לכ"ט יום אך בוסתות אין משגיחין רק בעונות וראיה שניה מופלגת מראיה ראשונה ששה וחמשים עונות וא"כ לסוף ח' שבועות היא צריכה לחוש ביום השבת שהוא ג"כ הפלגת ששה וחמשים עונות מראיה שניה שהיתה ליל א' אף שבימים אינה שוה שהרי שבת הוא רק כ"ח יום מ"מ בעונות שוה. ע"כ דברי מעלתו העתקתים קצת בקיצור, ושוב האריך ע"פ זה בסברות ישרות ונכונות הוצק חן בשפתיו שפתי כהן ישמרו דעת:

ואמנם עם כל זה אין דברי ראשונים מסכימים לסברא זו. דלסברא זו תתהפך כחומר חותם שאם ראיה הראשונה היתה ביום וראיה שניה היתה בלילה חוששת אח"כ ופורשת ביום והיינו יום הקודם ואם ראיה ראשונה היתה בלילה וראיה שניה ביום חוששת אח"כ ופורשת בלילה והיינו לילה שאחר כך בוסת ההפלגה. והנה דברי הראב"ד בספר בעלי הנפש זה לשונו ושאר הוסתות שהן תלוים בימים כבר אמרנו שהיא חוששת אליהם בכל אותה עונה וכך הוא דינה שאם היא למודה כל ימיה לראות ביום אינה חוששת אלא ביום ואם היתה למודה לראות בלילה אינה חוששת אלא בלילה ואם ראתה ג' פעמים ביום והרביעית בלילה או ג' פעמים בלילה והרביעית ביום חוששת ביום ובלילה מפני חשש הוסת הראשון ומפני חשש השינוי שהוא אחרון עכ"ל הראב"ד. ולסברתו של מעלתו אם האחרונה בלילה א"כ צריכה לפרוש מפני חשש האחרונה ביום וכנ"ל וגם מפני חשש הוסת הראשון שהיה ביום צריכה לפרוש ביום ומה זה דקאמר הראב"ד שחוששת ביום ובלילה הלא לשתי הוסתות אינה צריכה לחוש אלא ביום אלא שהם משתנות לשני ימים זה אחר זה וכמו כן אם ראתה ג' ראשונות בלילה והרביעית ביום לשני הוסתות אינה צריכה לחוש ולפרוש אלא בלילה אלא שהם שני לילות זו אח"כ זו ואיך קאמר הראב"ד שחוששת ביום ובלילה:

ואין לומר דאין כוונת הראב"ד שתהיה פורשת ביום ובלילה אלא שצריכה לחשוב לחשבון הראיה של יום ולחשבון הראיה של לילה ובאמת הפרישה היא או שני ימים או שני לילות וחוששת ביום ובלילה דקאמר היינו שחוששת לחשבון הראיה של יום ולחשבון הראיה של לילה לכל אחד לפי מספר העונות דא"כ היה לו לרבינו הראב"ד לומר חוששת ליום ולילה והיה אפשר לפרשו שחוששת למספר היום ולמספר הלילה אבל מדקאמר הראב"ד חוששת ביום ובלילה משמע שהפרישה שצריכה לפרוש בעונה פורשת ביום ובלילה שכל אחד הוא עונה שלה כל אחד לפי וסתו. והראב"ד בזה לא בוסת החדש לחוד קאי אלא בכל וסתות התלוים בימים שהוא גם וסת ההפלגה וע"ז קאמר שחוששת ביום ובלילה:

והנה אמרתי גברא רבה אמר מילתא אין מזניחין אותו ואפשר לתרץ דברי הראב"ד גם לפי סברתו ומה דקאמר הראב"ד שחוששת ביום ובלילה ג"כ נכון הוא ואמנם לא כאשר עילה על הדעת שכוונת הראב"ד שאם ראתה ג"פ ביום והרביעית בלילה שחוששת ביום ובלילה הכוונה ביום מפני הוסת הראשון ובלילה מפני הוסת האחרון אבל כוונתו בהיפוך שביום חוששת מפני האחרון ובלילה מפני הראשון. דרך משל שהיה לה וסת קבוע ביום ומיום כ"ח ליום כ"ח וקבעה כן ג"פ בהפלגה שוה כולם ביום והיינו מחמש וחמשים עונות וברביעית הקדימה וראתה בליל כ"ח שהוא נ"ד עונות חוששת לראשונות דהיינו לנ"ה עונות וצריכה לפרוש אח"כ בלילה מפני חשש הוסת הראשון דהיינו ליל כ"ח וצריכה לחוש ביום לפרוש ביום הקדום דהיינו יום כ"ז שהוא נ"ד עונות מפני חשש הוסת האחרון שראתה בלילה. וכן בראתה ג"פ ראשונות בלילה והרביעית איחרה וראתה ביום והיה הוסת הקבוע בלילה נ"ה עונות והרביעית נ"ו עונות צריכה לחוש אח"כ ביום מפני וסת הראשון שהיה נ"ה עונות ובלילה דהיינו ליל כ"ט מפני וסת האחרון שהיה נ"ו עונות:

אלא דא"כ קשיין דברי הראב"ד אח"כ דקאמר אם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה שלא על הסדר או שראתה הראשונה ביום וג' האחרונות בלילה או הראשונה בלילה וג' האחרונות ביום או שלשה בזה ושלשה בזה חוששת לאחרונה בלבד. והנה זה פשוט דמה שכתב שראתה ראשונה ביום וג' אחרונות בלילה, ג' לאו דוקא שהרי כיון שהראשון לא נקבע נעקר בפעם א'. וכן מ"ש הראשונה בלילה וג' אחרונות ביום ג"כ לאו דוקא ג' ואמנם כל עיקר הדקדוק למימר ג' אחרונות הוא משום בבא אחרונה שראתה ג' בזה וג' בזה שהראשון הוא וסת קבוע לכך בעינן שגם האחרון יוקבע. ומעתה לפי סברא הנ"ל גם בזה לא איצטריך האחרון ג"פ שהרי הראשונה היה מן חמש וחמשים עונות וכששינתה פעם ראשון מיום ללילה שינתה לנ"ד עונות ואם שינתה מלילה ליום שינתה לנ"ו עונות ושינוי הזה היה רק פעם אחת וכשחזרה וראתה באותה עונה שראתה הרביעית חזרה לקדמותה לחמש וחמשים עונות ושוב אין צריך לחוש לנ"ד עונות או לנ"ו עונות שזה היה רק פעם אחת ועבר בפעם אחת וא"כ מאי איריא שראתה ג' בזה וג' בזה אפילו ג' בזה וב' בזה סגי ועוד מה זה דקאמר שחוששת לאחרונה בלבד והרי אחרונה וראשונות דא ודא אחת. ובזה אפשר לומר משום בבות הראשונות קאמר כן אבל הא ודאי קשיא מאי איריא ג' באחרונה בשתים סגי:

ואכתי אפשר להחזיק בסברתו של מעלתו ולומר כיון דהראב"ד כאן כללא כייל לכל הוסתות התלוים בימים ואיירי ג"כ בוסתות התלוים בימי החודש ובוסתות החודש בלא"ה הוה ניחא ליה למר דוסתות החודש שייכים בכל ראיה בפני עצמה ומשום וסתות החודש הוצרך לומר שראתה גם באחרונה ג"פ דאל"כ לא נעקר הראשון וצריכה לפרוש בזה ובזה אבל בוסת ההפלגה סגי בשתים באחרונה. את כל זה נתתי אל לבי לקיים סברתו של מעלתו אבל אעפ"כ קשה הדבר להעמיד כל זה בכוונת הראב"ד שיאמר שחוששת ביום ובלילה ויהיה כוונתו על שני מעל"ע חלוקים והאחד יום כ"ח והא' יום כ"ז או כ"ט ובפרט שכולל כאן וסת החודש וגם וסת ההפלגה ועל שניהם אמר שחוששת ביום ובלילה ואיך נימא דבוסת החודש ביום ובלילה הכל כמעל"ע אחד ובוסת ההפלגה ביום ובלילה כל אחד במעל"ע אחר:

ולכן נלע"ד דבשלמא לענין ההפרשה שיפרוש באותה עונה לא דיינין ליה כוסת קבוע אלא אם היה בעונות חלוקים אין אחד מהם נחשבת קבוע אבל לענין חשבון ההפלגה חשבינן יום המופלג לפי מספרו בין היה הראיה שממנו מופלגה ביום ובין אם היה בלילה לא משגחינן בזה ואמרינן שזה דרכה כשמגיע יום המופלג מראיה ראשונה כך למספר הימים דרכה לראות וזה ודאי אם היתה דרכה לראות להפלגת איזה דבר אחר אין אנו משגיחין בדבר אחר הזה שממנו נמשכת ההפלגה אם היה ביום או בלילה ואף אם אירע שדבר זה נעשה לה ביום ומופלג ממנו כך מספר הימים ראתה ביום שוב כשאירע לה דבר זה אפילו אירע לה דבר זה בלילה כשיגיע ימים מספר הפלגה ממנו כבראשונה צריכה לחוש ביום כיון שראתה בראשונה ביום. ומנא אמינא לה אומר אני לפי דעת הרא"ה בספר בדק הבית שתמה על וסת החודש וכתב שאי אפשר שיהיו עניני הוסתות נתלין בקידוש הקודש שאין השופר שתוקעין בו או הקידוש שאנו מקדשים גורם שיתחדש דבר בגופה של האשה. להיפך אני אומר שאמת כדברי הרב הגדול רבינו אברהם שלא לקידוש שלנו אמרינן אלא לשעת המולד לשעה שנראה שראוי לקבוע ע"פ הראיה שאז הלבנה פועלת בעולם כו' ולפי דבריו מולד הלבנה גורם ואם המולד בחודש הזה בלילה שוב החודש הבא הוא ביום וכן להיפוך ע"פ חשבון כ"ט י"ב תשצ"ג זולת כשהמולד בתחלת שעה ראשונה או בסוף שעה אחרונה. ומעתה אם מולד ניסן היה ביום וראתה ט"ו בו מחשבון המולד ביום צריכה לחוש לט"ו ממולד אייר וג"כ ביום שהרי הראיה היה ביום והרי מולד אייר היה בלילה ואין העונות שוים אלא שעל דבר שהוא מופלג ממנו אין אנו משגיחין רק על מספר הימים ולא על מספר העונות. ואף דלא קיי"ל כהרא"ה בדבר זה דחשבינן מהמולד עיין בש"ך סימן קפ"ט ס"ק י"ג מ"מ הדין המוכח מדבריו לא מצינו חולק. דברי ידידו הד"ש.