נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/עח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עח[עריכה]
תשובה
לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגאון מו"ה ישעי' נר"ו מברעסלא:
אתמול הובא אלי מכתבו ע"ד שהקשה על אשר שינו רבותינו את טעמם במס' ע"ז דף ל"ד ע"ב דרשו לאסור פרש ע"ז מקרא ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ובמסכת תמורה דף למ"ד ע"ב דרשו מקרא והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהוי ממנו הוא כמוהו: הנה קורא אני על מר טוב עין הוא יבורך תבוא ברכה ויתוסף אור בעין הזה שצופה ומביט להשגיח על כל נעלם בש"ס אשר לא ירגיש בו שום אדם וזה מורה על עוצם שקידתו ועיונו ואפריין נמטי לי'. ואמנם ידע כי כל דברי רז"ל לא במקרה והכל בטעם ודעת. והנלע"ד כוונתם בזה ועלינו מוטל לתת טעם על דבריהם במס' ע"ז ששבקו קרא דוהיית שהוא מוקדם בתורה בפ' עקב ואחזו קרא ולא ידבק שהוא בפ' ראה. ונראה דקרא והיית הוא רק איסור עשה שכל מה שאתה מהוה ממנו יהיה חרם כמוהו וזה מספיק לגוף הדין של רב אחדבוי שהמקדש בפרש ע"ז אינה מקודשת ולזה יספיק גם איסור עשה כיון שעכ"פ הוא חרם ואסור בהנאה ולכן הביאו קרא זה במס' תמורה משום דהאי קרא מוקדם בתורה ואמנם במס' ע"ז שם הוקבעו דברי רב אחדבוי על המשנה דמפני מה אסרו גבינות עכו"ם מפני שמעמידין בקיבת ע"ז ועל זה הובא דברי רב אחדבוי דפרש ע"ז אסור וכדמסיק שם רבא תרווייהו תנינא ע"ש ולזה לא הי' מספיק קרא דוהיית חרם דהרי אם אנו אוסרין כל הגבינות עבור זה היינו משום דחיישינן למעוטא וכמ"ש התוס' שם בד"ה מפני שמעמידין ובמס' יבמות קי"ט דמוקי המשנה כר"מ דחייש למיעוטא ומקשה מ"ש רישא כו' קאמר רבה בר אבוה רישא דאיסור כרת חששו סיפא דאיסור לאו לא חששו ומקשה רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו כו' הרי דלרבה בר אבוה דוקא באיסור כרת חששו למיעוט אבל לא באיסור לאו אלא דרבא דחי לי' ומשוה בזה איסור לאו לאיסור כרת. והנה המגיה של המשנה למלך בפ"א מהל' יום טוב הל' י"ז הוכיח דעכ"פ לא אמרינן מה לי איסור לאו כו' אלא בלאו שיש בו מלקות ע"ש. ומעתה באיסור עשה ודאי לא אמרינן כן וא"כ באיסור עשה לא חיישינן למיעוטא ואיך קאמר במס' ע"ז טעם לאיסור פרש ע"ז מקרא דוהיית הרי אין בזה אלא איסור עשה ולמה גזרו בשביל זה על כל הגבינות לכך הוצרך להביא קרא ולא ידבק אף שהוא מאוחר בתורה כיון שבזה הקרא הוא אזהרת לאו. וידע כי יש עוד שינוי לשון בשתי הסוגי' דבתמורה אמר גבי ע"ז כתיב כו' גבי שור הנסקל כתיב כו' ובמס' ע"ז אמר כתיב הכא כו' וכתיב התם כו' והיינו משום דקאי במס' ע"ז שייך למימר על ע"ז הכא ועל שור הנסקל התם אבל בתמורה שהיא מסכתא שאינה שייכא לא לדיני ע"ז ולא לדיני שור הנסחל ושניהם אגב אורחא הובאו ושם לא שייך למימר הכא והתם לכן פרט שניהם בשם. ועכ"פ מזה ראיה שהש"ס נקט הלשון כל אחד לפי מקומו. דברי הד"ש: