נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/ס
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ס
[עריכה]תשובה
שלום רב. לאור נערב. צורב ורב. ה"ה כבוד אהובי ש"ב ידידי הרב המאה"ג המופלא ומופלא נ"י ע"ה פ"ה כבוד שמו מוהר"ר אלעזר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פילץ (אשר כעת אב"ד דק"ק טריטש).
מכתבו קבלתי ברגע זו, ואשר תמה על מה שכתבתי בחיבורי נ"ב חיו"ד סימן כ"ו להוכיח שהרא"ש ס"ל הלכה כר' יוחנן לגבי רב ושמואל אפילו סברו תרווייהו כחדא ור"י הוא יחיד לגבייהו אפ"ה הלכה כר"י והקשה מעלתו מדברי הרא"ש במסכת שבת פרק חבית ס"ד שכתב הרא"ש ומסתברא דלית הלכתא כר"י לענין חיוב חטאת דהוה להו רב ושמואל בחדא שיטתא כו' וה"ל ר"י יחיד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכן כתב הרא"ש במס' עירובין פרק הדר סימן כ' וקיי"ל כרב דהא הדר שמואל לגבי רב וה"ל ר' יוחנן חד לגבי תרי ושוב תמה מעלתו מלבד מה שההוכחה שהוכחתי שם בחיבורי היא הוכחה עצומה גם בלא"ה דברי הרא"ש סתרי אהדדי שהרי בפ' כירה סוף סימן א' לענין לשהות תבשיל שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו שמותר כר' יוחנן ואע"ג דרב ושמואל פליגי עליה הא קיי"ל כר"י לגבי רב ושמואל. וגם תמה מעלתו עלי למה לא הבאתי אני סיוע לדברי מדברי הרא"ש בפרק כירה:
הנה תמיהתו זו האחרונה אני תמה על תמיהתו וכי לא ראה שם בחיבורי שכתבתי לתרץ דברי הרי"ף דמספקא ליה אם הלכה כר' יוחנן לגבי רב ושמואל יחדיו ולכן בכבוש פסק לחומרא אבל על הרא"ש כתבתי שלא יועול לתרץ כן שהרי בגלידה פסק להקל כר"י. ומעתה אם הייתי מביא ראיה מפרק כירה מאיסור שהיה הוא מלתא דרבנן לכך פסק להקל מספק משא"כ כבוש הוא איסור תורה פסק להחמיר כרב ושמואל והוצרכתי להביא ראיה מגלידה. והנה מה שהקשה דברי הרא"ש אהדדי כבר קדמו הרב בעל קרבן נתנאל בתחלת חבורו בכללים בדברי הרי"ף והרא"ש וטור ע"ש סימן ט"ו. ואמנם המחבר ההוא דקדק בלשונו ולא כתב שדברי הרא"ש סתרי אהדדי רק כתב שהרא"ש חולק על הרי"ף כי באמת דברי הרא"ש בפ' חבית סימן ד' ובפ' הדר סימן כ' לאו דברי הרא"ש נינהו אלא דברי הרי"ף והרא"ש העתיקם כדרכו אבל באמת לא ס"ל להרא"ש כוותיה במה שכתב דרב ושמואל הוו להו תרי לגבי ר"י. והא שלא השיג הרא"ש עליו והעתיק לשונו היינו משום שעכ"פ דינו של הרי"ף אמת בזה דהלכה כרב ושמואל מטעם השני שהזכיר הרי"ף בפ' חבית משום דתני רב מנשיא הוא כרב ושמואל ובפ' הדר משום דמתני' דייקי כוותייהו כרב ושמואל וכן כתב הקרבן נתנאל בהדיא בפ' הדר סימן כ'. ובזה א"ש מ"ש בנ"ב שהרא"ש ס"ל הלכה כר"י לגבי רב ושמואל. ואמנם גם דברי הרי"ף סתרי אהדדי בפ' חבית שבפסק הקודם על מימרא דשמואל סוחט אדם אשכול לתוך הקדירה כאשר האריך הרי"ף לדחות דברי ר"ח ולקיים מימרא דרב ושמואל נהלכה בהא דסוחט לתוך הקדירה נלחץ הרי"ף והאריך לפרש דר"י מודה בהא ור"י לא מיירי כלל לתוך הקדירה והרא"ש העתיק דבריו שם בסימן ג' והיא גופא קשיא ולמה לא השיב הרי"ף דאפילו יהבינן ליה להגאון ר"ח פירושו דר"י פליג מ"מ הלכה כרב ושמואל ורב חסדא דקיימי בחד שיטתא בהא והוה ליה ר"י יחיד לגבייהו א"ו דהלכה כר"י גם לגבי רב ושמואל ורב חסדא א"כ דברי הרי"ף עצמן סתרי אהדדי בפ' חבית במימרות הסמוכות זו לזו תוך כדי דיבור. ולכן צ"ל כמו שכתבתי בחיבורי דהרי"ף ספוקי מספקא ליה ולכך בסוחט אשכול אם ר"י הוה פליג עלייהו ור' יוחנן מחמיר הוה הלכה כר"י משא"כ אח"כ בכבשים שהמחלוקת הוא לענין חיוב חטאת ור"י מחייב חטאת אי אפשר לחייב חטאת מספק אבל היכא דרב ושמואל מחמירין ור"י מיקל אפילו באיסור דרבנן סובר הרי"ף דאזלינן לחומרא בתר רב ושמואל ואמרי' דהוה ר"י יחיד לגבייהו ולכן פסק בפ' הדר דף ע"ד ע"א כרב ושמואל דבעינן בתים וחצירות פתוחים לתוכו:
ומה שתמה על מה שכתבתי שהרמב"ם לא הביא דין כבוש שהרי בפ' כ"ב מהלכות שבת כתב הכובש אסור מפני שהוא כמבשל. אני תמה על תמיהתו ולמה לא השגיח איך דקדקתי וכתבתי דבכל הל' מאכלות אסורות ברמב"ם לא מצאתי בו דין זה דכבוש. וא"כ דקדקתי לענין איסורי מאכלות אבל מה ענין שבת לכאן בשבת דבר שאינו ראוי לאכילה כלל אם מתקנו שיהיה ראוי לאכילה חייב משום מבשל כשם שהבישול מכשירו לאכילה כך זה מכשירו וקולייס האיספנין ומליח ישן שחייב בהדחתן כתב ג"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' שבת שהדחתן היא גמר בישולן ועיין במג"א סימן שי"ח ס"ק ט"ז. ואטו כל אלו לענין איסור והיתר מקרי בישול. באיסור והיתר הדבר תלוי שיבליע ויפלוט מעבר לעבר ע"י הבישול. ועוד לענין איסור שבת אף אם כבוש הוא כצלי ג"כ חייב לענין שבת משום בישול משא"כ לענין איסור והיתר וכמו שהארכתי בחיבורי דאפילו אם נימא דכבוש אינו כמבושל עכ"פ הוא כצלי. ותו לא מידי לעת עתה. והיה זה שלום. דברי הד"ש: