נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/נד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נד[עריכה]
תשובה
מהרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם מהור"ר יעקבקא סג"ל לנדא נ"י מק"ק בראד. בנו הגדול של הגאון המחבר ז"ל לאחיו לק"ק פראג:
את שלום אחי אנכי מבקש. ה"ה אהובי אחי ידידי וכו' מו"ה שמואל סג"ל לנדא יצ"ו:
גם הלום ראיתי אחרי רואי בצל"ח פסחים דף ל"ד ע"ב (ובדפי הספר נ"ה ע"ב סוף ד"ה והואיל) שם העלה זכרוני לטובה מה ששאלתי לפניו בילדותי בענין סתירת דברי המרדכי סוף פ"ק דשבת הביאו המג"א סי' ש"ך ס"ק ה' וכן פסק הרמ"א יו"ד סימן ק"ב דדבר המעורב מתחלת ברייתו קיל ובטיל אפילו אם הוא דבר שיש לו מתירין. ונהפוך הוא בדברי המרדכי עצמו תולין סוף פרק הזרוע הביא בשם רבינו משולם ופסק כי דבר המעורב מתחלת ברייתו לא שייך בו ביטול כלל. שוב ראיתי בכו"פ סימן ק"ב העיר על זה ואנכי צעיר הייתי עד לא יצא לאור הכרתי ופלתי אז העליתי הדברים לפני מרן אאמ"ו הגאון זצ"ל והוא גם הוא ענה ואמר שיש חילוק אם המבטל לא הוכר מעולם בפ"ע הורע כתו לבטל דבר המעורב מתחלת הוויתו לא כן אם המבטל כבר קנה לו הויה לעצמו והמתבטל הוא הבא אחריו ונתערב תיכף יציאתו לגדר ההויה אז דין הוא שיתבטל ביותר אפילו אם הוא דשיל"מ ע"ש בדברי צל"ח סברתו הנכונה ממקור התבונה. אמנם לדידי עדיין קשיא לי ממשנה ח' פ"ז דכלאים המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור ע"ש. ואי כדברי המרדכי פ"ק דשבת נימא גם בזה קמא קמא בטיל כמו היין שבגיגית שהרי המבטל היה בפ"ע והמתבטל מתערב בו מתחלת ברייתו. ואם נפשך לומר כדברי התוי"ט שם בשם הירושלמי והתוספתא שהוא רק איסור דרבנן וקנסא הלא ש"ס דילן חולין קט"ז וכן בפרק כל שעה בפירוש אמרו שהוא אסור מן התורה ויליף ליה מקרא ע"ש. ובר מן דין הנה מקום אתי להקשות מדברי הגמרא שבת ס"ה ע"ב איתא אין טובלין בנהרות ביומי דניסן משום שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והכי הלכתא יו"ד סימן ר"א ס"ק ב' ולשיטת המרדכי הנ"ל גם בזה היה ראוי לומר קמא קמא בטיל ליה שהרי ודאי הזוחלין הקדימו הויתן והנוטפים לא הוכרו לעצמן מעולם וכמו היין בענבים כן מים בעבים. ואם גם בזה יש דחוי ולומר דגם פסול הנהרות הוא רק משום חששא שמא הוא כולו מי גשמים וכמ"ש הט"ז יו"ד סי' ר"א ס"ק ג' ע"ש. אלא דחזינן ליה להרא"ש מסכת ע"ז לא ניחא לי' בהני שנויי דחיקי ותפס שיטת ר"ת שם דף ע"ג ע"א ד"ה כי אתא ר"ד כתב דלא אמרינן קמא קמא בטיל אם לסוף נתרבה המתבטל כ"כ עד שאין בהמבטל ששים אז חוזר וניעור. ולשיטה זו נ"מ לדינא גם בגיגית מלאה ענבים אם אין בו ביין הקודם לבטלו בששים אז אסור. וסתימת לשון המחבר בא"ח סימן ש"ך ודאי לא משמע כן ולא עוד אלא שכתב שכל היין היוצא מהענבים מתבטל ע"ש שמשמעותו אפילו הרבה. וקרוב הדבר לומר שהש"ך ז"ל הרגיש בזה שכתב ביו"ד סימן ק"ב ס"ק י"ב דין זה ורק תיבה אחת שינה הלשון ואמר שמעט יין היוצא בשבת. אלא שכל כי האי מלתא לא היה לו לסתום אלא לפרש דבר הנוגע להלכה למעשה ולחומרא ודוק:
ועדיין יש בזה מקום מוצא לאריכת דברים ואין כאן מקום להאריך כי לא באתי רק להעיר על דברי צל"ח במקום אשר נקרא שמי:
אך למען תת יתר פאר והדר לדברי האגרת הזאת אענדם עטרת תפארת דברי אאמ"ו הגאון זצ"ל מה שנמצא אצלי בכתבים כתב ידו הגדולה חרותה עלי גליון ש"ע יו"ד אשר היה לו מימי קדם בעוד היותו במדינה זו. וכלי חמדה הזאת חנני ה' בזה ושם נאמר דבר הלכה המסתעף לענין שלפנינו בדברי המרדכי בשם רבינו משולם. וז"ל הטהור:
ש"ך יו"ד סימן י"ד ס"ק י"ב. הנה ראיתי להרב משנה למלך פ"א מהל' מטמו"מ הל' י"ד הביא מה שכתב המרדכי בשם רבינו משולם דדבר המעורב מתחלת ברייתו לא שייך בו ביטול ותמה על חכמי אשכנז האחרונים אשר נשאו ונתנו כאן אם החלב בטל בששים. וכתב עוד שאם כדברי חכמי אשכנז דשייך כאן ביטול הרי יצא חלב זה עכ"פ מאיסור תורה דהא פשוט כאן נמצא רובא דהתירא ואין כאן רק איסורא דרבנן עד דאיכא ששים וכיון שהוא איבעיא דלא איפשטא בגמרא היה לנו להקל כדין כל ספיקא דרבנן לקולא אזלינן וכמו שכתבו הראשונים ז"ל דאם נתערב מין במינו ונשפך כו' ע"ש בדברי המ"ל שהאריך. ואני אומר ודאי יפה כתב רבינו משולם דדבר המעורב מתחלת ברייתו לא שייך בו ביטול ברוב אמנם היינו רק בביטול אשר מתורת רוב אתינן עליה יילפינן ליה מקרא דאחרי רבים להטות דכתיב גבי סנהדרין ובעינן שיהיה דומיא דסנהדרין שהם ודאי אינם מעורבים מתחלתם וכדאיתא בחולין דף י"א שם רצו לומר דבעינן נמי דוקא רובא דאיתא קמן והיינו משום דבעינן שיהיה דומיא דסנהדרין ואף דלמסקנא גם רובא דליתא לקמן מהני היינו שלא נראה להו לרבותינו ז"ל לחלק בכך וכמ"ש רש"י ז"ל שם דף י"ב ע"א אבל בהא שלא יהיה מעורב מתחלתו שפיר נראה להם להני פוסקים דבעינן בזה שיהיה דומיא דסנהדרין ולכן ביבמה שרקקה דם וכן בזב שראה קרי וכמו שכ' רבינו משולם שם. אך לא כן דבר הבטל בששים לאו מתורת רובא אתינן שהרי מין בשא"מ מדאורייתא לא מהני רובא משום טעם כעיקר דאורייתא ואפ"ה בששים בטל והיינו שהביטול אינו עוד בתורת רוב רק שאין עוד בו טעם איסור כלל וכלל וא"כ יפה כתבו ופסקו איבעיא זו לחומרא דאף שיש כאן רוב בודאי מ"מ כיון שהוא דבר המעורב מתחלת ברייתו הרי אין זה דומיא דסנהדרין ולא מהני תו רוב זה כנ"ל וכיון דלא שייך בו אחרי רבים להטות הרי נשאר באיסור תורה ולכן ספיקו לחומרא אכן אילו ידענו שיש כאן ששים אז בודאי בטל ולא בתורת רוב רק מטעם שאין בזה עוד שום טעם האיסור אך באין מבין מדת האברים ברבוי הדם הרי יש כאן ספק אם יש בו ששים ואם אין והרי זה ספיקא דאורייתא ולחומרא וכמו שכתב הט"ז ס"ק ז'. ואין לזה דמיון להא דנשפך דסימן צ"ח דשם ברובא דהתירא כבר ודאי יצא מאיסור תורה עכ"פ מה שאין כן בדבר המעורב מתחלת ברייתו כנ"ל ובזה נכונים המה דברי הט"ז וכן דברי הדרישה:
ובזה גלותי היום חרפת המ"ל מעל חכמי אשכנז. אבל דברי הש"ך תמוהים כיון דאיהו סובר דשפיר בטל ברוב וכמו שכתב שם ס"ק י"ב א"כ אף אם בודאי אין כאן ששים היה לנו להקל מפאת שהוא איבעיא דלא איפשטא וא"כ תו נא משכחת איסור חלב כלל. אפס כי הש"ך לשיטתו אזיל עיין דבריו לקמן סימן ק"י בכללי הס"ס בש"ך סימן מ"ט ע"ש:
הן הנה דברי אאמ"ו הגאון ז"ל שם בגליון היו"ד היה לו מימי עלומיו מעתה באורו נראה אור לי בציון לנ"ח ואת אשר העירותי בצדק ובלולאות וקרסי זהב יחדיו ידובקו והיה האוהל אחד. ודי בזה להמשיך לב הקורא קריאה של חיבה. תן לחכם ויחכם. כ"ד אחיך הד"ש הטוב:
הק' יעקבקא סג"ל לנדא בן הגאון המצל"ח מהרר"י ז"ל: