נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/מו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מו[עריכה]
תשובה
לכבוד אהובי תלמידי ידידי הרב המופלא ומופלג בתורה כבוד מוהר"ר דוד קיצע נר"ו:
מכתבך קבלתי. ואשר כתבת שע"פ מה שביארתי בחיבורי נ"ב חי"ד סימן כ"ו בהגה"ה נדחו דברי המגן אברהם בסימן תמ"ז ס"ק מ"ה ונתקיימו דברי הצמח צדק. יפה כתבת וכאשר נתבאר דבר זה אצלי בתשובות החדשים אשר אני משיב אחר שנגמר הדפסת חיבורי נ"ב* [הג"ה מבן המחבר עיין לקמן סימן נ"ב:]. ואמנם מ"ש שאף שהוכחתי דבר זה בחיבורי שם מדברי הש"ע שלערב לכתחלה אסור אפילו אם אין כוונתו לבטל רק לתקן הדבר ההוא מ"מ משמעות גדולי הראשונים לא כן הוא והבאתי דברי הריב"ש שהביא הפר"ח בסימן ס"ד ס"ק כ"ו על אותן שמשימין חלב בין נסר לנסר אין בכך כלום שטבע היין לברוח מחלב ואפילו נגיעה אין כאן ועוד דהיין הנוגע בחלב כבר הוא מתערב עם היין האחר ואין זה כמבטל איסור לכתחלה כיון שאין כוונתו לבטלו וליהנות מן האיסור אלא כוונתו לתקן הכלי. וראיה לדבר מכלי מדין שאמרה תורה להגעילן ובב"י דבר הכתוב למאן דמתיר נטל"פ וא"כ למאן דאית ליה אין מבטלין איסור לכתחלה הוא איסורא דאורייתא והלא אפילו היה במים שעור לבטל פליטת הכלי עדיין המים אסורים וחוזרים ואוסרים הכלי אלא שאין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שאין כוונתו רק להכשיר הכלי. ע"כ דבריך:
והנה במה שכתבת גדולי הראשונים. אני תמה אני הוכחתי שם בחיבורי מדברי הרשב"א והרא"ה והטור ואיך אתה קורא הריב"ש נגדם גדולי הראשונים. וגם עיקר דברי הריב"ש אינם סותרים את הכלל שלי דדברי הריב"ש הם על דרך זה שזה פשוט אצלו דכבוש ודאי לא שייך בזה אלא שהוסיף לומר שאפילו נגיעה בעלמא שניחוש מתוך שהחלב רך בטבע אפילו בנגיעה בעלמא אוסר טפה הנוגעת ג"כ אין כאן ושוב אמר שאפילו כימא שנוגע קצת מ"מ כיון שעכ"פ אינו נכבש א"כ אינו אוסר רק קצת טפה הנוגעת וטפה זו מתערבת ביין ובטילה והוא אינו מכוין לזה כו' ובעירוב זה של הטיפה ביין הוא אינו מערב בידים רק מתערבת ממילא וכמו כן גיעולי נכרים המים בולעים קצת והוא אינו משתמש אח"כ במים ועיקר החשש ששוב הכלי בולע מהמים וזה אינו עושה הוא בידים רק הכלי בולע אח"כ מעצמו נמצא שהוא אינו מערב בידים שום דבר. ומה שהבאת מדברי הב"י בי"ד ס"ס קל"ח שאין מחויבין ללקט החרצנים אלא מכבדן ודיו ג"כ אינו ראיה ששם אינו רואה בעיניו ואינו מחויב לחפש אחר הכיבוד. והיה זה שלום. דברי רבך הד"ש: