נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/מ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מ[עריכה]
תשובה
להאלוף התורני מוהר"ר זלמן אובן י"ץ:
אשר שאל בי"ד סימן ע"ג שפסק רמ"א בסעיף א' בהג"ה שאם לא עשה כן נוטל הסמפונות לאחר צלי ומבשלה ובסעיף ג' בהג"ה כתב וי"א דא"צ לצלי שום חתיכה כלל וזה תרתי דסתרי דלדעת התוס' בתילין דף קי"א ע"א בד"ה וחיתוכה לתחת הקריעה הוא משום ריבוי דם שאינו יוצא כולו ע"י צליה ולפי דעתם א"צ לצלי שום חתיכה אם אינה מבשלה אח"כ. אבל לפי זה אם לא חתכה קודם צליה לא מהני נטילת הסמפונות אח"כ כדי לבשלה. ולדעת בה"ג שהביאו התוס' שם הטעם משום דם הכנוס בסמפונות ואפילו לצלי לחוד צריך חתיכה אבל לפ"ז מהני אם חתכו אחר צליה אפילו לבשלו אח"כ וא"כ רמ"א אחז תרתי קולי דסתרי אהדדי: והנה יפה הקשה, והנלע"ד בזה שדעת רמ"א הוא שאין אנו חוששין שיש דם בעין בסמפונות אבל החשש הוא שדם הנבלע בסמפונות הוא שאין כח האש מגיע שם להוציאו לגמרי ולכך כשיבשלו אח"כ יפלוט הדם ע"י בישול ויהיה דם שפירש ואסור ולכך מהני נטילת הסמפונות אחר הצליה. ודוק בדברי רמ"א בס"א שכתב שנוטל הסמפונות ואם היה החשש משום דם בעין הכנוס בהם היה די בחתיכת הסמפונות לאחר צליה ולמה צריך לנטלם לגמרי א"ו החשש משום דם הבלוע בהם ולכן אם רוצה לאכלו כך צלי ליכא שום חשש דמה שלא שלט בו כח האש הוא דם שלא פירש. כנלע"ד לתרץ דברי רמ"א הבנוים על יסוד האו"ה וגוף ספר או"ה איננו אתי לעיין בו. ולרוב הטרדה אקצר, דברי הד"ש: