נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/לח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לח
[עריכה]בע"ה פראג עש"ק טוב חשון תקמג"ל:
תשובה
שלום וישע רב. להאי צורב. הוא כבוד אהובי א"נ האלוף התורני הרבני מו"ה משה טוביה נ"י:
מכתבו מדרעזין קבלתי, וע"ד אשר שאל בדברי תורה הנה האמת אגיד שאני נמנע להשיב בדבר שאינו נוגע לדינא כי אם באתי להשיב על קושיות לא יספיק הזמן ושערי התירוצים לא ינעלו בפני כל יום. ואמנם להיות שכבר זה זמן רב אשר שאל לדינא ונאבד מכתבו ממני ולא כתבתי תשובה ולכן אני עושה עתה רצונו: והנה אשר הקשה על הרמב"ם שפסק שכל הספיקות אינן אסורים מדברי תורה וכל ספק תורה שהוא להחמיר הוא רק מדרבנן א"כ נסתר קושיית הגמרא בכתובות דף ט' ע"א שהקשה על ר"א מאי קמ"ל תנינא האומר לאשה קדשתיך וכו' מאי ראיה מאיסור תורה לאיסור דרבנן דאף דמוקמינן באשת כהן או באשת ישראל וקיבל בה אביה קדושין פחותה מבת ג' שנים מ"מ ספק אחד יש תמיד ולדעת הרמב"ם אינה אסורה אלא מדרבנן וקמ"ל ר"א דאפילו בדרבנן נאמן לאוסרה ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא:
ואני אומר דבאשת כהן ודאי אסורה מן התורה שאף לדעת הרמב"ם ספק דאורייתא מותר מן התורה מודה כשיש ס"ס לאיסורא והרי כאן יש ס"ס שמא תחתיו ואת"ל לאו תחתיו דלמא נבעלה לאסור לה ועשאה זונה ואסורה לכהן והיה מקום לדבר בזה אם אמרינן זיל בתר רובא ואין רצוני להאריך בזה. אבל עיקר קושייתו של מעלתו אין בה ממש כלל ולדעתי לא קשה ולא מידי דאף דיהיב הרמב"ם כלל זה בטומאה ובעריות ובשבתות אבל ספק א"א אם זינתה מקרי ספק סוטה ובסוטה התורה עשאה ספק כודאי כמבואר בסוטה דף כ"ח ואף שבסוטה איכא רגלים לדבר הרי כתבו התוס' שם בסוטה כ"ח ע"א בד"ה אין דין כו' דסתירה שע"י קינוי בסוטה הוה כספק מגע שרץ שהרי בלא קינוי לא היה שום ספק בסתירה גרידא דלא נחשדו על עריות הלכך הקינוי גורם הספק כו' והרי השרץ והבועל קמן כו' ע"ש בתוס'. וה"נ הרי היא בעולה לפניך והריעותא קמן והרי היא אסורה מן התורה וספק סוטה היא ולכך אסורה מן התורה. ועוד שגם כאן רגלים לדבר שהרי כתבו התוס' שם בכתובות בד"ה ואב"א כו' שרצון הוא רובא ואף שכתבו שהוא רובא דרבנן מ"מ כבר מקרי רגלים לדבר וממילא בספק סוטה אסורה מן התורה. והקושיא שניה שהקשה הנה אפילו לאותן דס"ל בח"ל תלינן בישיבת ח"ל מ"מ לא מקרי אינו נוהג בח"ל והרי אם הוא בזמן שיש סכנה לעלות לא"י או אם ח"ו גזרה המלכות השולטת בא"י שלא להניח לבוא שמה בודאי דלא שייך עונש ישיבת ח"ל ואונס רחמנא פטריה ואז כופין להוציא אם שהה עשר שנים. ובלא"ה שערי תירוצים לא ננעלו על קושיית הגמרא והגמרא חדא מינייהו משני. ולרוב הטרדה אקצר דברי הד"ש: