נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן כא[עריכה]

תשובה

להרב המופלא מוהר"ר משה נר"ו בווייגרשהיים:

אשר שאלני על דבר הנקב הנמצא במקומו בבני מעים סמוך ליציאתו מן הקיבה והוא הולך בשפוע ונמצא כן בכמה בהמות שבדק והטבחים אומרים שרוב בהמות כך הם והוא בא מסמפוני הכבד. הנה המקרה לא יתמיד ולא יכיר מקומו וצורתו וכיון שנקב בזה על צורה אחת בשפוע ובמקום אחד סמוך לקיבה ובכמה בהמות פשיטא שהוא הוריד ההולך מבני מעים לכבד והרופאים אומרים שפעולתו שתהיה הכבד זורקת מרה דרך הוריד הזה לבני מעים ומשם להקיבה לעכל המזון. ואף שהרשב"א בתשובה בסימן שפ"ג הטריפו ולא האמין להטבחים שכך הוא בהרבה בהמות, הרשב"א בימיו אכתי לא נודע לו מטיבו של זה הוריד. וכיון שהדורות שאחריו עמדו על הנסיון ומעשה שהביא הב"י בסימן מ"ז בשם הכל בו הנעשה בעיר בדר"ש וגם נזכר וריד הזה בדברי אבן סינא רופא קדמון והביאו המעיל צדקה והרי חז"ל סמכו על הרופאים אפי' באיסור נדה שהוא איסור כרת, ולחוש דלמא ניתק הוריד הזה בחיי הבהמה ונטרפה הבהמה מחמת נקיבת המעים שהרי הרעי יפול משם לחלל הגוף של הבהמה. אומר אני שאין לחוש לזה ואדרבה אנו תולין שאחר שחיטה ניתק בשעת נטילת הכבד ולא גרע מהיכא דממשמש ידא דטבחא. ולולא דמסתפינא אמינא שאף אם ודאי ניתק הוריד הזה בחיי הבהמה לא נטרפה דאל"כ איך הכשירו ניטל הכבד ונשתייר כזית במקום מרה למר או במקום חיותא למר והרי בשניטל הכבד ממילא מתנתק הוריד הזה במקום חבורו בכבד ואף שיש לומר שחבורו של הוריד הזה בכבד הוא באותו כזית הנשאר אכתי קשה הרי נחלקו חז"ל על מקומו של שיור הכזית הזה. א"ו שאפילו ניתק הוריד הזה אינו מזיק שכך טבע נקב זה הנעשה בתחלת היצירה מעלנא אית ליה לתוך הבני מעים להכניס לשם טפת מרה אבל מפקנא לית ליה ואין טבעו להוציא רעי מבני מעים החוצה. ואמנם אע"פ שאנו מדמין לא נעשה מעשה להתיר היכא שודאי ניתק מחיים כי אולי חז"ל חכמי הש"ס שנחלקו על מקומו של הכזית שצריך שישתייר בכבד בזה גופא נחלקו היכן מקומו של חבור הוריד הזה בכבד ועכ"פ היכא שיש לתלות שניתק אחר שחיטה הוא כשר. גם הא ודאי פשיטא דאין שום חיוב לבדוק ולחפש אחר נקב זה כלל. דברי ד"ש: