נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/יח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יח[עריכה]
תשובה
לכבוד אהובי חביבי הרבני המופלא ומופלג חריף ושנון כבוד מוה' מענדל נ"י:
מכתבו הגיעני אחר הפסח ואז אנא שאילנא לבני הישיבה בלימוד הלכה תוס' ולא פניתי לראות במכתבו ועתה שאני בכפר כדרכי בכל שנה בימים הללו לעסוק ברפואות ולפי שבהיותי בעיר אין לי מנוחה לכן אני יוצא השדה ויש לי מעט פנאי שמתי עיני למכתבו: והנה על מה שכתבתי בחיבורי נו"ב בחי"ד סימן ה' בעוף המים שאמרו בגמרא נשבר העצם אע"פ שלא נשבר קרום של מוח. ופלפלתי אם הטעם משום שסוף הקרום לינקב ובכלל נקובה הוא או הטעם לפי שקרומו רך אין לו חיות בקרום לבד ומטעם שבירת העצם טריפה ולא משום שסוף הקרום לינקב וממילא בכלל סוג שבורה הוא. והבאתי ראיה מדברי הרמב"ם שחישבו בכלל שבורה מכלל דס"ל שאין הטעם משום שסוף הקרום לינקב:
ועל זה השיב מעלתו וזה לשונו. ולא ידעתי מה יענה רבינו במ"ש שם הרמב"ם בפ"י מה"ש אחר דין זה דאווזות המים עוף היבשה שהכתה חולדה על ראשה כו' מניח ידו בצד הנקב כו' אם יצא המוח מן הנקב בידוע שניקב הקרום וטריפה וא"ל מותר עכ"ל הרמב"ם. והרי בזה ודאי הטעם משום ניקב הקרום ואמאי חשבו הרמב"ם תחת סוג שבורה והוה ליה לחשבו תחת סוג נקובה אלא ע"כ צריך לומר הואיל שנקיבת הקרום בא מצד השבירה חשבו תחת סוג השבירה. וא"כ גם עוף המים י"ל שטעם הרמב"ם מפני שסופו לינקב וחשבו תחת סוג שבורה משום שבא ע"י שבירה וכמ"ש הכסף משנה שם טעם שמנה הרמב"ם נדלדלו סימנין תחת סוג נפולה לפי שדרכם לדלדל ע"י נפילה ע"כ דברי מעלתו. ולא דבר נכונה. וראש דבריו הם בלי עיון שכתב שהרמב"ם חשב עוף היבשה תחת סוג שבורה ודבריו תמוהים דאטו הרמב"ם הטריפות שלו בא להשמיענו דאטו עד עתה לא ידענא שאם ניקב קרום של מוח שהוא טריפה והרי כבר חשבו הרמב"ם בפ' וי"ו הלכה ג' בכלל נקובים שאם ניקב קרום התחתון טריפה וא"כ לא היה צריך הרמב"ם כאן לבאר צד הטריפות כלל דמה לי אם ניקב מעצמו או ניקב ע"י שבירה והרמב"ם כאן צד ההכשר בא להשמיענו שאינו כמו עוף המים שנטרף בשבירת העצם לחוד. גם בא להשמיענו שכיון שנשבר צריך עכ"פ בדיקה אבל גוף הדבר שאם רואה ע"י בדיקה שיוצא המוח פשיטא שהוא טריפה משום ניקב הקרום אשר כבר חשבו בפ"ו בכלל סוג נקובה. ומה שדימה זה לדברי הכ"מ בנדלדלו הסימנים ג"כ לא דק דיותר משמונה סוגים אין לנו בטריפות ושמונה מיני טריפות הם ונדלדלו הסימנים אין לו שום שייכות בשאר השבעה כלל וכללו הרמב"ם בנפולה לפי שדרכן להתדלדל ע"י נפילה אבל דבר שהוא ממש מאחד משאר הסוגים ימנה בכלל סוג אחר לפי שבא ע"י כך זה לא שמענו מדברי הכ"מ:
(ב) ועל מה שכתבתי להביא ראיה שאין הטעם משום שסוף הקרום לינקב ע"פ דברי התוס' בחולין דף ע"ו ע"ב בד"ה איפסיק חד מינייהו לא שייך למתני גבי יתר עליהן עוף משום דכשנפסק אחד מהן סוף כולן ליפסק ומעתה אי ס"ד דנשבר העצם הטעם מפני שסוף הקרום לינקב איך תני לוי יתר עליהן בעוף נשבר העצם כו'. ועל זה השיב מעלתו דלפי הבנתי בדברי התוס' איך ס"ד דש"ס שם דטעמיה דלוי משום דאין לו בדיקה דא"כ איך חשבו גבי יתר עליהן בעוף. ג"כ לא קשיא ולא מידי דלפי הס"ד הזה ה"א דאף מה שגם בבהמה הוא טריפה אלא שבעוף חמור יותר שאין לו בדיקה ג"כ חשיב ליתר בעוף ובצ"ה ה"א באמת שסובר לוי דבהמה ועוף שוים ולקמן דף ע"ו אליבא דאמת שכבר זכינו שטעמא דלוי משום שקרומו רך הוא דמחלקינן בין בהמה לעוף:
ועוד אני תמה על מעלתו וכי היכן ראה דלפי הס"ד ה"א דטעמא דלוי משום שמא ניקב הקרום. אבל פירוש הדבר שהיה סובר שגם עוף היבשה טריפה בשבירת העצם לחוד ואין לו בדיקה היינו דלא מהני הבדיקה ועוד שהרי לא הזכיר על דברי לוי כלל לשון אין לו בדיקה רק מקשה על שמואל דבדיק בידים ועל רב הונא דבדיק ביד והתני לוי טריפות שמנו חכמים כו' ע"ש. ולא עוד אלא אף מה דמקשה שם מתחלה על דברי ר"ש בן אליעזר הא גופא קשיא אמרת בודקין כו' אלמא אית ליה בדיקתא והדר תנא נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח אלמא ל"ל בדיקתא ג"כ אין הכוונה שאין לו בדיקה וחיישינן שמא ניקב הקרום שהרי בהדיא קאמר אע"פ שלא ניקב קרום של מוח אלא הכוונה אלמא לית להו בדיקתא לפי רבעצם לחוד טריפה. ודברי הרמב"ם בפ' יו"ד מהלכות שחיטה הנה אין אחריות דברי הלח"מ עלי אבל דברי רבינו עצמם נכונים דשם מנה הרמב"ם שבעים פרטי הטריפות ושם מנה אף מה שטריפה משום שסופו לינקב אף שכבר מנה עיקר הטריפות לעצמו שהרי חישב ניקבה הריאה וחישב נסמכה אונה לאונה שלא כסדרן אף שהטריפות משום שסיפו לינקב ועיין בכ"מ שם אבל לא חישב פרטי פרטים שהרי חישב ניטלה צומת הגידין ולא ביאר פרטי הדין שכבר ביארו בפ"ח הלכה י"ח וי"ט כל פרטיו בבהמה ובעוף וכאן חישב רק למנין השבעים ניטלה צ"ה וא"כ יש כאן בין בהמה ובין עוף דבשניהם יש טריפות נטילת הגידין וכל אחד לפי דינו אשר כבר ביאר בפ"ח ולכך לא סיים על זה בפ"י הלכה י"א שעוף יש לו יתר בזה אבל ניקב העצם ודאי שהיה לו לחשוב אף שהטעם שסופו לינקב הקרום כמו שמנה סירכא שלא כסדרן ולכן סיים הרמב"ם באמת שתי טריפות יש בעוף יתר על הבהמה. ובזה מתורץ ג"כ השגת הר"ן שהקשה על רבינו ועל הרמב"ן דלמה לא חישב לוי יתר בעוף נחמרו בני מעיין עיין בכ"מ שם. ולדידי ניחא דטעם נחמרו בני מעים מפני שסופן לינקב ולכך לא חשבו לוי ורבינו שפיר חשבו כאן שהיא נוסף על השבעים:
(ג) ועל מה שהבאתי ראיה מדברי הגהת אשרי והמרדכי שהביאו ראיה לדברי הגאונים שהטריפו ניקב חצר הכבד דחיישינן שסופו לינטל כל הכבד מדמטרפינן הוריקה הכבד ולא הביאו ראיה מגלגולת א"ו שטריפות הגלגולת לא משום סוף הקרום לינקב הוא. השיב מעלתו וז"ל ואטו לא מנה רבינו שום טריפות שאסרו משום סופו רק הגלגולת והלא טריפות מראה וסרכת הריאה וקרום שעלה מחמת מכה וכן צ"ה בעוף מיטרף בחד משום שסוף כולן ליפסק. ואני אומר טריפות מראה הריאה מי הגיד שעל שם סופו ודלמא הוא כאילו כבר ניקבה וכן בסירכא הלא הרבה פוסקים ס"ל אין סירכא בלא נקב שכבר ניקבה וקרום שעלה מחמת מכה כבר היה ניקב, וצ"ה אני תמה על דבריו אני דקדקתי למה הביאו ראיה מהוריקה הכבד היה להם להביא ראיה מגלגולת שהוא מוקדם דהוריקה הכבד הוא דף נ"ו ע"ב ונשבר העצם שם ע"א. אבל להקשות למה הביאו ראיה מהוריקה שמוקדם והיה להם להביא מצ"ה שהוא מאוחר בפ' בהמה המקשה הוא דברים בטלים:
(ד) ועל מה שכתבתי דאם עור העליון קיים אינו נטרף בנשבר העצם ולא ניקב הקרום והבאתי סמך לזה מדנקטא המשנה הכתה חולדה ולא תנן סתם נשבר העצם במקום שעושה טריפה משום דיצא להורות דעוף היבשה אין דינו כעוף המים ובעינן במקום שעושה טריפה ואי הוה תנן נשבר ה"א שהעור העליון קיים וזה גם בעוף המים כשר. על זה השיב מעלתו דהרי לוי תני נשבר העצם כו'. וגם זה אינו סתירה דאטו אמרתי דנשבר ודאי פירוש שהעור קיים, אני כתבתי דנשבר שייך גם במקום שהעור קיים אבל גם אם אין העור קיים שייך נשבר ולוי כבר סמך עצמו על משנתנו:
(ה) ומ"ש מעלתו דבחולדה ששיניה עקומות מיחשב ניקב זה שלא כנגד זה. לא דבר כהוגן וא"צ להשיב על דבר בטל כיון שניקבו באלכסון מקרי זה כנגד זה. ומה שרצה מעלתו לומר שכוונת המשנה ע"פ מ"ש הרא"ש בפא"ט סימן י"א לדחות דברי ראב"ן וכתב הרא"ש דליכא למיחש שמא ניקב התחתון לחוד דכיון דהכתה על ראשה לא ינקב התחתון בלא העליון. וכתב מעלתו דלפי זה לכך שנינו הכתה חולדה דאל"כ לא שייך שוב ואלו כשירות מקום שאינו עושה טריפה דהרי חיישינן אולי ניקב תחתון לחוד. וגם בזה לא הונח לי דגם ע"י שבירת העצם הרי העצם הוא מבחוץ ג"כ לא אינקב התחתון בלא העליון:
(ו) ועל מ"ש דלרש"י שחשב לחילוף האונות בכלל חסרה היינו חסרה ע"י נקיבה שכל אחת נטולה ממקומה ואין לך נקובה גדולה מזו ועל זה השיב מעלתו דא"כ ל"ל לרש"י לפרש דף מ"ז ע"ב בד"ה היינו ניקבה שאי אפשר לחסרה שלא ינקב הקרום הרי קשה בלא זה אף אם יהיה חסרון בלא נקיבה קשה היינו ניקבה. וגם הא לא תברא דכך הוא כללא דמלתא כל שאי אפשר שתחסר בידי אדם בלא נקב אז אף אם חסרה בידי שמים היינו ניקבה וכן בעורות הושט אי אפשר שינטל בידי אדם בלא נקב דהרי אין לך ניקבה גדולה מזו וכמו שפירש"י בעצמו בדף מ"ג ע"א ולכן חלוף טריפה דהרי הוא כאילו ניקבה וניטלו כל אחד ממקומם וכן בריאה לפי שאי אפשר שתחסר מבחוץ בידי אדם בלי נקב לכן גם חסורה בידי שמים הוא כניקבה. ולכן בלב שאפשר שיחסר בידי אדם חתיכה ממנו בלי נקב שהוא עב ולכן אם נברא חסר קצת כשר וכן כל הדומה לזה:
(ז) לא עמדתי על כוונתו, ואולי יש איזה דילוג וטעות סופר בדבריו:
(ח) מה שרצה לומר דלכך לא מוקמינן חסרה דמתניתין בחסר אונה דא"כ קשה מאי קמ"ל רבא בחסר ויתיר. אני תמה על דבריו דאינו משכחת חסרון מבחוץ בלא חסרון מבפנים והרי אם חסר אונה חסר גם בשרה בפנים וא"כ גם עתה שרצה לאוקמי למשנתנו בחסרון מבפנים קשה מאי קמ"ל רבא:
(מ) לא ידעתי אם היה ער או ישן כשכתב זה דמה לי אם יותרת הכבד היא במקום מרה וחיותא או לא כיון שכתבתי דלהרמב"ם יותרת כחסר מתחלת ברייתו היא ולהרמב"ם חסרה הכבד כשירה דאנן ניטל הכבד שנינו ואפילו היותרת הוא במקום מרה מ"מ כיון שהוא כאילו נברא חסר אכתי אינה כאילו נברא חסר מרה שהמרה אינה יתירה. ויען שאני בכפר ואין לי ספרים כל הצורך וגם אני עוסק ברפואות לכן יספיק הקיצור. דברי הד"ש ושלום תורתו: