נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן לג[עריכה]

תשובה

ביום הזכרון, זכור ברית אברהם, לכבוד אהובי תלמידי בחירי ידידי וחביבי. הרבני המופלא והמופלג כבוד מו"ה אברהם נר"ו מו"ץ דק"ק ר"ב:

מכתבך קבלתי אתמול, ואשר שאלת שאחד טען על יורשי ראובן שאביהם גזלו ולא מצא עדים שידעו עדים גוף המעשה והלך הנגזל ותפס חמונו של האפוטרופוס והאפוטרופוס יש בידו ממון היתומים הן בפקדון והן בהלואה ותפס באופן שיש לו מיגו דהחזרתי או נאנסו וגם התפיסה היתה בהיתר. וכתבתי שיש לדון אם מועיל תפיסת ממון האפוטרופוס על התביעה שיש לו על היתומים וכתבת שכראה בעיניך דמועיל תפיסתו לפי שהש"ך כתב בסימן קכ"ה ס"ק י"ח בשם מהרש"ל דאי תפס ראובן מלוי עבור חוב שיש לו על שמעון מהני תפיסתו כיון דלוי חייב לשמעון מטעם שיעבודא דר"נ ואף שמהרש"ל מיירי בחוב ידוע מ"מ נראה בדעתך אף בחוב שאינו ידוע ויש לו מיגו נגד האפוטרופוס מהני מיגו זה נגד היתומים וראיה ממ"ש הסמ"ע שם בס"ק מ"ט דאם יש לו מיגו נגד המשלח אף שאין לו מיגו נגד מי שנשתלחו לו יכול לתפוס מעות המשלח, ואף שהש"ך חולק והקשה איך יהיה נאמן נגד המשלח והלא אין לו שום טענה עליו נראה לך דקושיית הש"ך במחלוקת שנויה ולפי דעת הריטב"א והובא בסימן נ"ח יכול לתפוס אף שהנפקד יצטרך לשלם להמפקיד ויכול הנגזל לומר קים לי ואף להריב"ש החולק שם מ"מ כיון שהאפוטרופוס מוחזק במעות שיש בידי פקדון מהיתומים ישבע שנאנס עבור היתומים ויפטר ואפשר שאפילו בהלואה יפטר האפוטרופוס כפי המובן מדברי הש"ך בסימן קכ"ח ס"ק י"ח ע"כ דבריך:

אהובי תלמידי במה שסיימת אפתח לדבר תחלה. אף אם היה הדין נותן שהנגזל יכול להחזיק בתפיסתו אם היה האפוטרופוס חייב לשלם ליתומים ואח"כ נדבר אם הנגזל יכול להחזיק מה שתפיס מהאפוטרופוס:

ואומר אני שזה פשוט מאוד שאפוטרופוס חייב לשלם להיתומים אפילו אם יש בידו זוזי דיתמי בפקדון וק"ו אם יש בידו בהלוואה ומה שהבאת מדברי הש"ך בסימן קכ"ח סקי"א טעית מאד בדמיונך דשם האמת המלמד חייב ע"פ הדין וע"ש בש"ך משא"כ כאן הרי האפוטרופוס עצמו אינו יודע אם אביהם של היתומים גזל לזה ואולי הוא משקר ובחנם הוא תפיס א"כ אף שהאפוטרופוס מפסיד ע"י זה שהוא אפוטרופוס שלהם אפ"ה אין היתומים חייבים להחזיר לו הפסדו והם לא עשו מידי ואפילו גרמא אין כאן ופשיטא שהאפוטרופוס חייב לשלם מה שהוא חייב ליתומים בהלוואה והלוה חייב באונסין אלא אפילו יש ביד האפוטרופוס זוזי דיתמי בפקדון ואפילו אם היה שומר חנם. כ"ז היה שייך אם היה זה הנגזל תופס אותו הממון שהוא של היתומים היה אפוטרופוס נשבע שנלקח ממנו ונפטר אבל זה לא תפס ממון היתומים רק ממון של האפוטרופוס מה להם להיתומים בזה וכי יכול להציל עצמו בממון של חבירו ואפילו אם היה הנגזל תופס ממון היתומים שביד האפוטרופוס לפי מה שראיתי במכתבו שבהיתר תפסו ודברים אלו מראים שנתן האפוטרופוס לידו היה חייב על מה שמסרו לידו אפילו שלא ידע בשעה שמסרו לידו שיהיה לו תביעה על היתומים אפ"ה זהו פשיעה שלמה לו למסור זוזי דיתמי ליד זה ועיין בסימן נ"ח סוף סעיף א' בהג"ה. באופן שזה פשוט יותר מביעתא בכותחא שהאפוטרופוס חייב לשלם ליתומים. ועתה נדבר אם זה יכול לתפוס מהאפוטרופוס כיון שהאפוטרופוס יפסיד ע"י זה. והרגשת בעצמך שזהו מחלוקת הפוסקים וכתבת שיכול הנגזל לומר קים לי כיון שהוא מוחזק במה שתפס:

דע אהובי תלמידי שכל הדינים הנזכרים בסי' קכ"ה ובסי' נ"ח הוא כשתפס מעות השייך לזה שהוא תופס עבורו אבל לא בתופס דבר שאין לו על הדבר הזה ולא על הבעל דבר שום חיוב. והנה הרגשת גם אתה בדבר זה ולכן כתבת מטעם שיעבודא דר"נ והבאת דברי הש"ך בסי' קכ"ה ס"ק י"ח בשם מהרש"ל אבל טעית בזה כי שם מיירי שיש לו שטר שאז משועבד לו זה מדר"נ אבל מלוה ע"פ כשם שאינו גובה מלקוחות כך אינו גובה מטעם שיעבודא דר"נ היכא דזה בא לידי הפסד והגע בעצמך מלוה ע"פ ואין לו עדים שאין יכול לגבות מהלוה שכופר הכי יעלה על הדעת שיתפוס מיד לוקח שלא בעדים ויועיל הרי אין לך תיקון עולם גדול מזה ואטו יהיה זה עדיף ממלוה ע"פ וכמו שמלוה ע"פ בעדים אינו גובה מלקוחות כך פשיטא דשלא בעדים אינו גובה מלקוחות וכך אינו גובה מהלוה של זה שחייב לו אם יש לו פסידא ע"י כן דהיכא דאית ליה פסידא לכל מילי אית ליה דין לוקח, הא חדא. ועוד אפילו היה לזה התופס מלוה בשטר מ"מ אם יש ליתומים נכסי אחריני לא משתעבד זה מדר"נ ואפילו לדעת הש"ך בסי' פ"ו סק"ה דאע"ג דאית ליה ללוה נכסי משתעבד זה מ"מ היכא דאית ליה פסידא מודה הש"ך ובזה היה מקום לדבר כיון שאינו יכול לגבות משאר נכסי דיתמי שפיר גובה מזה והיה מקום לדון אם זה דומה לאישתדוף בני חרי אבל כאן אין אנו צריכין לזה כיון שהוא חוב בעל פה לא גבי ממשעבדי. לכן נלע"ד שאין זה יכול לתפוס וחייב להחזיר להאפוטרופוס מה שתפס ממנו. ולרוב הטרדה קצרתי. והיה זה שלום כנפשך ונפש רבך הד"ש ושלום תורתך תמיד: