נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/יז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יז
[עריכה]תשובה
מבן המחבר להרב המאוה"ג מוהר"ר וואלף טריטש:
אשר הקשה על הלחם משנה בסוף פ"ד מהלכות טוען שמקשה על הרמב"ם שמביא בשם הגאונים דהעדאת עדים מחייבין שבועה ומקשה הלחם משנה הא הוא מוכרח דכיון דאנן פסקינן טענו חיטין והודה בשעורין פטור א"כ ע"כ אין הלכה כאבוה דר' אפוטריקי כדמוכח מסוגיא דב"מ דף ה' ע"א ע"ש בלחם משנה. ומקשה מעלתו דהא התוס' במס' שבועות דף מ"ו ע"א בד"ה בטוענו כלים מספקא להו אי הלכה כר"ח ומדחים הך ראיה דאף שסבר בטוענו חיטין והודה בשעורין דפטור אפ"ה אפשר דפליג אר"ח משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינה בתורת הזמה ור"ח תורת הזמה לא פריך וכן צריך לומר לר"י דפליג אר"ח בירושלמי אע"ג דפוטר בטוענו חיטין, עכ"ל התוס' ע"ש:
הנה אני אומר דאמת יורה דרכו שהיה נעלם מהרב לח"מ דברי התוס' הללו, אמנם דברי התוס' תמוהים בעיני דודאי שפיר כתבו טעם על ר"י בירושלמי דפליג על ר"ח ואפ"ה פוטר בטוענו חיטין וכי היכי דלא הקשה ר"י אדר"י שפיר מפרשי דטעמא דר"י דפליג על ר"ח הואיל ופריך תורת הזמה אבל לדידן מוכח דהלכתא כר"ח ואנן בודאי לא פרכינן תורת הזמה דעד כאן לא פליג אבוה דר' אפוטריקי על ר"ח דהואיל וקרא קא דריש דכתיב הוא וכתיב זה וקא ממעט העדאת עדים אבל אי לאו האי קרא שפיר הוה מחייב העדאת עדים מק"ו ולא הוה פריך תורת הזמה וא"כ בזה בודאי אין הלכה כר"י דפריך תורת הזמה הואיל וגם אבוה דר' אפוטריקי לא קא פריך ליה הואיל וצריך להביא קרא למעט העדאת עדים וא"כ ממילא לדידן דמוקמינן האי קרא לטוענו חיטין והודה בשעורין דפטור שפיר דרשינן האי ק"ו דר"ח ולית לנו למפרך תורת הזמה הואיל וגם אבוה דר' אפוטריקי לא פריך ליה ובודאי אין הלכה כר"י נגד ר"ח ונגד אבוה דר' אפוטריקי וצדקו דברי הלח"מ. גם אני אומר דעיקר כוונת התוס' במס' שבועות הוא רק לומר דאין ראיה מדרבנן דר"ג דאף דסוברים טענו חיטין והודה שעורין דפטור אפ"ה מצו סברי דהעדאת עדים אינו מחייב שבועה הואיל ומצי למיפרך תורת הזמה, אבל באמת לדידן להלכתא מוכח דלא פרכינן תורת הזמה כנ"ל והא ראיה דבמס' ב"מ החליטו התוס' דהלכה כר"ח ולא מדחי מתורת הזמה:
ומה שרוצה להוכיח דהלכה כר"ח מכח קושיא שמקשים התוס' אמאי תיקנו שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם, ותירוץ של תוס' דמתרצים הואיל וברצונו היה נשבע אם יניחנו לישבע ל"א מתיך שאיל"מ, זה התירוץ ע"כ ליתא להרמב"ם כמו שהוכיח אאמ"ו הגאון נר"ו בספרו נו"ב (קמא) בחלק אה"ע בתחילת סי' ל"ג וע"כ ס"ל להרמב"ם כתירוץ ראשון של תוס' דאי הוה אמרינן שישלם לא שבק לו חיים דכל העולם יביאוהו לידי שבועה ע"ש בתוס' ד"ה שכנגדו קאמינא. ומעלתו מביא קושיא בשם מהר"ם על תירוץ זה מי פתי יסור הנה וילוה לחשוד פן יהיה כופר בכל ומתרץ דילוה נ' זהובים בפני עדים ואח"כ יתבע ממנו אלף ויהיה חייב שבועה מן התורה. ומזה הוכיח מעלתו דהלכה כר"ח מכח קושית מהר"ם הנ"ל. הנה אני לא מצאתי זה במהר"ם לובלין. אמנם אף שאין הלכה כר"ח אפ"ה שייך שפיר תירוץ התוס' דכל אחד ילוה להאי חשוד בפני עדים ואח"כ יתבע ממנו יותר ואם יאמר להד"ם לא יפסיד דהא יש לו עדים על מה שהלוה לו באמת ואם יודה מעצמו יהיה חייב שבועה דאורייתא ויהיה צריך לשלם כל מה שתבע ממנו וא"כ מה שכתבו התוס' דלא שבק ליה חיי רצונם לומר שהחשוד ירצה לטעון האמת דודאי לא יכפור הכל דלא יעיז בפני המלוה לכפור מה שהלוה לו בפני עדים ובודאי יודה בזה שהלוה לו ויתחייב שבועת התורה על השאר ויהיה משואי"ל וצריך לשלם:
ועוד נ"ל לתרץ קושיית מהר"ם בפשוט שאין כוונת התוס' הוא שכל העולם ילוו לו כשנעשה חשוד אלא כוונת התוס' הוא שזה שכבר הלוה לו נ' זהובים קודם שנעשה חשוד יבוא ויתבע ממנו אלף זהובים ואם החשוד ירצה לטעון האמת ויודה בנ' זהובים לא שבק ליה חיי ויהיה צריך לשלם כל האלף שתבע ממנו. ובזה נסתרו דברי הסמ"ע בסי' צ"ב ס"ק כ"א שמוכיח שדעת התוס' דמתרצים דלא אמרינן בחשוד מתוך שאיל"מ משום דלא שבק ליה חיי הוא דלא כדעת הראב"ד דסבר בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל היינו היכא שלא היה יודע כשעסק עמו שהוא חשוד אבל כשהיה חשוד כשעסק עמו החשוד פטור וא"כ כשלא היה יודע כשעסק עמו קשה אמאי לא אמרינן מתוך שאיל"מ ע"כ דברי הסמ"ע ע"ש, ולפמ"ש אתי שפיר דלכל מי שיהיה חייב חמשים זהובים יבוא עכשיו אחר שנעשה חשוד ויתבע ממנו אלף ולא שבק ליה חיי מפני אלו אשר כבר עסקו עמו ונתחייב להם דבר מועט קודם שנעשה חשוד יבואו עכשיו ויתבעו ממנו הרבה ולכך אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל, ובזה אין אנו צריכין לדברי הש"ך שם בס"ק יו"ד שרוצה לומר שכוונת התוס' הוא בחשוד שלא היה מפורסם ע"ש, ולא הועיל כלום בתירוצו דלדבריו עדיין קשה היכי שהיה עד עכשיו בודאי בחזקת כשרות כגון שבא ממדינת הים ועתה נעשה חשוד למה לא אמרינן דשכנגדו יטול בלא שבועה דהא עיקר התקנה לא היה אלא בחשוד שהיה חשוד מקודם רק שלא היה פסולו מפורסם בזה תיקנו דשכנגדו צריך לישבע אבל אם היה ידוע שזה היה בחזקת כשרות למה לא יטול בלא שבועה, לכן נ"ל כמו שכתבתי לעיל דעיקר תקנה היה דלא שבק ליה חייב מפני אלו שכבר עסקו עמו. ובזה מתורץ נמי מה שהקשה על דין שומר שהוא חשוד שכתב הרמב"ם שהוא פטור הא בזה לא שייך לומר לא שבק ליה חיי דלמה ליה להחשוד לקבל פקדונות. הנה קושיא זה כבר הקשה הב"ח בסי' צ"ב ולפי דבריי אתי שפיר דלא שבק ליה חיי דכל מי שכבר הפקיד אצלו קודם שנעשה חשוד יתבע ממנו הרבה ויהיה חייב לשלם:
ומה שהקשה על התוס' במסכת ב"ב דף קע"ה בסוף ד"ה המלוה את חבירו הקשה ר"י מקורבל היאך נשבעין במודה במקצת הא אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ומתרצים כגון שמחל השיעבוד אי נמי בדליכא עדים וכו'. ומקשה ידידי שי' שתירוץ זה אינו מספיק והקושיא במקומה עומדת על ר"ח דאמר דאם הוא כפר הכל ועדים מעידים שיש בידו חמשים זוז אמאי ישבע הא הוי שיעבוד קרקעות הואיל ואיכא עדים, יעיין בזה בש"ך סימן פ"ז ס"ק י"ב שכבר עמדו בזה גדולי הראשונים ומתרצים דר"ח לא איירי שהעדים מעידין שעדיין לא פרע אלא איירי כגון שהוא טען שלא הלוה לו ועדים מעידין שהלוה חמשים וכל האומר לא לויתי כאילו אומר לא פרעתי דמי ולכן הוי זה העדאת עדים הואיל ולדבריו של לוה עדיין לא פרע וחייב אלו החמשים אעפ"כ המלוה לא יכול לטרוף מן הלקוחות דלקוחות מצו אמרי אנן לאו אטענתיה של לוה סמכינן דאיהו דאפסיד אנפשיה שטען שלא לוה אבל אנן טענינן שפרע וכל היכא דליכא שטר הלוה נאמן לומר פרעתי וא"כ הוא לא מצי למטרף מן הלקוחות דשמא פרע וכל היכא דלא יכול למטרף מן הלקוחות לא הוי שיעבוד קרקעות. ועיין בר"ן ריש פרק שבועות הדיינים ולדעתי גם זה הוא כוונת התוספות באמרם דהא דשעבודא דאורייתא היינו על פי עדים אבל על פי עצמו לא, רצונם לימר היכא שהוא נתחייב על פי עדים שהעדים מעידין שעדיין חייב לו אבל היכא שהוא נתחייב על פי עצמו לא דהיינו ע"י טענתו לא אמרינן שיעבודא דאורייתא כמ"ש הר"ן הנ"ל. ולרוב הטרדה יספיק הקיצור, דברי א"נ:
הק' שמואל סג"ל לנדא.