נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קנז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קנז
[עריכה]תשובה
שלום וישע רב, לכבור אהובי ידידי הרב המאור הגדול המפורסם כבוד מו"ה ליב נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק צעלם יצ"ו:
על דבר היבמה שצוה בעלה שכל ימי מיגר ארמלותה תהא יתבא בביתו והנה גם החולץ הוא דר בבית הזה וכו'. הדבר מבואר בסימן קנ"ז בסוף הסימן בהג"ה שאם לבו גס בה אסור ועיין ב"ש דוקא דגייסי טובא. ומה שתמה מעלתו על הבאר שבע דף קי"ג שכתב דיש מקום לומר להחמיר בחלוץ יותר מבמגרש * [הג"ה מבן המחבר מה שכתב הבאר שבע דיש מקום להחמיר בחלוץ יותר לאו משום חומר האיסור קאמר אלא משום שבחלוץ יש לחוש טפי שמא לבו גס בה וגרוע טפי מבמגרש דהואיל ובמגרש לא גירש אלא מתוך שנאה שהיה ביניהם אין לחוש כל כך שיהיה לבו גס בה משא"כ בחלוץ שלא חלץ מתוך שנאה ומביא ראיה לזה מתשובת מהר"ם פאדווא שכתב סברא זו לחלק בין גירשה מחמת שנאה לגירשה מפני שראתה דם מחמת תשמיש. אמנם לדינא אינו אסור בחלוץ כי אם שידעינן שלבו גס בה אבל בסתמא לא חיישינן כמו שפסק הרשב"א י"ל וכמו שפסק הרמ"א בהגה"ה וכן הוא בברייתא באבל רבתי הובא בב"י אהע"ז ס"ס קי"ט ע"ש:] וכתב מעלתו שהחולץ אינו אלא בלאו דלא יבנה עכ"ל מעלתו. ואני תמה והלא גרושה שאסורה לדור עם המגרש אם המגרש כהן שזה שיטת רש"י ג"כ אין כאן אלא איסור לאו ולשיטת הרמב"ם הוא בהמגרש ישראל ועדיין לא נשאת א"כ אפילו איסור לאו ליכא. ואם היה מעלתו אומר לדעת רש"י היה קצת מקום לדבריו שלדעת רש"י דבמגרש כהן איירי ואיכא איסור לאו לדעת המחבר בחליצה ליכא רק איסור עשה ועיין ב"ש סימן קס"ב סק"ב ולדעת הרמב"ם אפילו עשה אין בה אלא שלדעת הרמב"ם גם איסור דירת המגרש עם גרושתו איירי באשת ישראל ולא נשאת וג"כ ליכא לא לאו ולא עשה. ואמנם הבאר שבע על שיטת הרשב"א קאי שם והרשב"א ס"ל דחולץ ליבמתו היא עליו בלאו כמבואר בחידושי ליבמות דף י"א ע"א ובסוף פרק ר"ג ויפה כתב שיש סברא להחמיר בחלוץ יותר. אמנם לדינא בודאי שמדברי הרשב"א אין לזוז מהם וכבר האריכו האחרונים בפירוש גייסי אהדדי ועי' תשובת מהר"מ לובלין סי' קל"א. ויותר מזה אין להאריך בדברים פשוטים: