נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קנג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קנג
[עריכה]תשובה
מבן המחבר על ענין הנ"ל
שלום וישע רב לכבוד אהובי תלמידי הרבני המופלג כמוהר"ר שלמה שיחי'.
ע"ד קושייתך על ר"ת הובא בתוס' מסכת יבמות דף ק"ב ע"ב ד"ה ואנעלך תחש דכתב דמנעל של חליצה צריך להיות מעור בהמה טהורה דתחש כתיב וקשה לפ"ז מאי פריך הגמרא במס' שבת כ"ח ע"ב למאי הלכתא תני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא בהמה טהורה וכתבו התוס' דלא בעי למימר דר"י אתי לאשמועינן דתחש טהור היה דמשמע דמשום צורך הוראה אתי לאשמועינן עכ"ל. ולפי דברי ר"ת שפיר יש בו צורך הוראה דאי תחש טהור היה צריך להיות מנעל של חליצה משל עור בהמה טהורה דוקא דומיא דתחש ע"כ קושייתו: יקבל בזה מה שהשיב אאמ"ו הגאון נר"ו אשתקד לאחד מתלמידיו ישוב על קושיא זו (עיין לעיל בתשובה הקודמת הסמוכה). אמנם כהיום דנתי לפני אאמ"ו הגאון נר"ו דעדיין לא העלה ארוכה לקושיא זו דעיקר תירוצו של אאמ"ו הגאון נר"ו הוא לדידן דמתנינן במס' שבת הקיטע יוצא בקב שלו ור' יוסי אוסר והלכה כר"י ודייקינן ואנעלך תחש לענין חליצה לפסול בקב הקיטע שפיר פסק ר"ת דגם לענין שיהיה מעור בהמה טהורה נמי דייקינן דומיא דתחש אבל רב יוסף לשיטתו דאיהו מתני אין הקיטע יוצא וכו' ור' יוסי מתיר א"כ לר"י קב הקיטע כשר לחליצה ולא דייק ואנעלך תחש שפיר פריך הגמרא במס' שבת לרב יוסף לשיטתו למאי הלכתא תני ר"י דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד:
וע"ז אמרתי לאאמ"ו הגאון נר"ו דע"כ מאי דפריך הגמרא למאי הלכתא הא דתני ר"י לאו על רב יוסף פריך דהא ר"י מביא זו הברייתא דלא הוכשרו וכו' למפשט מיניה איבעיא דר"א דעור בהמה מטמא באהל ורב יוסף לית ליה הנך לימודים שמביא שם בגמרא דבהמה טמאה מטמא באהל וא"כ לרב יוסף בלא"ה לא פריך הגמרא למאי הלכתא תני דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה דשפיר יש בו צורך הוראה דאי תחש טהור היה א"כ ילפינן אהל אהל ממשכן ועור בהמה טמאה אינו מטמא באהל כמו שפשט רב יוסף להך איבעיא דר"א וע"כ צ"ל דמה דפריך הגמרא ואלא הא דתני ר"י לא הוכשרו למאי הלכתא לאו על ר"י פריך אלא על רבא דרבא יליף שם שעור בהמה טמאה מטמא באהל ולא יליף אהל אהל ממשכן לענין טומאת אהל שפיר קשה לענין מאי תני בהך ברייתא שהביא ר"י דלא הוכשרו למל"ש אלא עור בהמה טהורה בלבד כיון דלא יליף אהל ממשכן וסובר דגם עור בהמה טמאה מטמא באהל א"כ ליכא נ"מ לדידן אי תחש טהור היה וכן פירש"י בד"ה אלא הא כיון דרבינן עור בהמה טמאה לאהל המת הא דתני ר"י למאי הלכתא עכ"ל. ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא לדעת ר"ת מאי פריך הגמרא דלמא האי תנא דברייתא סובר כהאי תנא דברייתא במסכת יבמות דסבר אין חולצין באנפיליא של בגד הואיל ודרש ואנעלך תחש וא"כ שפיר יש נפקותא במה דתני לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד לענין חליצה אי תחש טהור היה גם מנעל של חליצה צריך להיות מעור בהמה טהורה כנ"ל. ואאמ"ו הגאון נר"ו השיב לי דכיון דעל הברייתא בלא"ה יש לתרץ דתני לענין תפילין כמו שמתרץ הגמרא רק הגמרא פריך תפילין בהדיא כתיבי וכן לענין שי"ן של תפילין פריך הגמרא והא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני והך שקלא וטריא ע"כ הוא לר"י דה"ל לפרש בזה הלשון כמ"ש התוס' שם בד"ה תפילין דעיקר הקושיא היה על הלשון של ר"י ולא על תנא דברייתא דשפיר יכול התנא דברייתא לשנות מה שדורש מן הפסוק ע"ש וא"כ כיון דעיקר שקלא וטריא קאי רק על רב יוסף ובאמת צריכין אנו לפירוש התוס' לדחוק ולומר דהגמ' ידע דגם לרב יוסף לא נשנית הך ברייתא דלא הוכשרה וכו' לענין עור בהמה טמאה דלא מטמא באוהל דאף שר"י קא פשיט ליה לאיבעיא דר"א מהך ברייתא אפ"ה ידע הגמרא דלא נשנית הברייתא להך דינא דטומאת אהל. ושפיר פריך הגמרא דגם לענין חליצה ע"כ לא אתי ר"י לאשמועינן דתחש טהור היה דכיון דלר"י לשיטתו להלכתא לא דייקינן ואנעלך תחש ושפיר קם תירוצו של אאמ"ו הגאון נר"ו:
ואני לעצמי נ"ל לתרץ הך קושיא דאף אי אמרינן דקושית הגמרא במס' שבת דלמאי הלכתא תני לא הוכשרו למל"ש היה רק אליבא דרבא שם דסובר דעור בהמה טמאה מטמא באוהל ולא גמר אוהל ממשכן כמו שהוכחתי לעיל וכמו שמשמע מפירש"י אפ"ה פריך הגמרא שפיר דגם לענין חליצה ליכא נפקותא לרבא לשיטתו. ונקדים במה שנחלק הרא"ש והרמ"ה הובא בטור במנעל התפור בפשתן דדעת הרא"ש דמה דאמר ר"י אמר רב אין חולצין במנעל התפור בפשתן הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר דקרא ואנעלך תחש אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל הרא"ש, והרמ"ה סובר דפסול אפי' בדיעבד עיין ברא"ש ובטור וב"י באהע"ז סי' קס"ט וכן בש"ע שם סעיף ט"ו פסק המחבר כדעת הרא"ש דלכתחלה צריך לתופרו בעור והרמ"א שם מביא וי"א שהוא דעת הרמ"ה דאפי' בדיעבד פסול אם לא תפרו בעור. ולכאורה קשה מנ"ל להרא"ש דהך דרשה דואנעלך תחש הוא אסמכתא. ועוד קשה הא הגמרא פריך שם לר"י א"ר ואימא תחש אין מידי אחרינא לא ומתרץ נעל נעל ריבה ופריך אי נעל נעל ריבה אפי' כל מילי נמי ומתרץ הגמרא א"כ תחש מאי אהני ליה ולדעת הרא"ש, לא מצאנו ידינו ורגלינו בהך שקלא וטריא דאי דרשה דואנעלך תחש הוא רק אסמכתא בעלמא איך שייך לומר תחש מאי אהני ליה נגד דרשה גמורה דנעל נעל ריבה. ונ"ל לומר דס"ל להרא"ש דהא דפליג אביי ורבא במס' יבמות דף ק"ג ע"א דתני בברייתא באנפיליא של בגד חליצתה פסולה אף בדיעבד ואביי מוקי הך ברייתא אף אליבא דרבנן דר"מ במס' שבת ורישא איירי במחופה עור ופירש"י שם דלאביי פסול באנפיליא של בגד מדכתיב ואנעלך תחש וא"כ לאביי הך דרשה דואנעלך תחש לאו אסמכתא היא אלא היא דרשה גמורה אמנם רבא שם פליג על אביי ומוקי הך ברייתא אליבא דר"מ וגם רישא בקב הקיטע לא איירי במחופה עור אלא בשל עץ ואפ"ה חליצתה כשרה הואיל ולא דרשינן ואנעלך תחש ובסיפא דפוסל אנפיליא של בגד הוא מטעם שאינו מגין. וא"כ כיון דלרבא מוכח מהאי ברייתא דלא דרשינן ואנעלך תחש ולא מצינו שום תנא דחולק על האי ברייתא ודריש הך דרשה דואנעלך תחש ואף שרב יוסף חולק ואוסר לצאת בשבת בקב הקיטע היינו טעמא דר"י הואיל והוא נשמט ומיפסק ולכך אין יוצאין בו בשבת דחיישינן שמא יפסק ואתי לאתויי ד' אמות ברה"ר וכ"כ התוס' במס' שבת דף ס"ה ע"ב בד"ה הקיטע ע"ש ולכך אין חולצין בו לר' יוסי כיון שאינו מיהדק ונפסק לא הוי מנעל לחליצה דמנעלו דרשינן מנעל הראוי לו ועיין בסי' קס"ט בב"ש ס"ק י"ג. ועכ"פ לא מצינו לרבא שום תנא דדריש האי קרא דואנעלך תחש ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש דהאי קרא הוא אסמכתא בעלמא דהרא"ש פסק כרבא ולפי אוקימתא דרבא ע"כ רישא דברייתא דמכשיר בדיעבד קב הקיטע אע"ג דאינו מחופה בעור ע"כ ל"ל דרשה דואנעלך תחש שפיר כתב הרא"ש דהאי קרא אסמכתא בעלמא דהא לא מצינו תנא דחולק ע"ז ודריש ואנעלך תחש ואף שר"י אוסר לצאת בשבת ע"כ לאו משום דרש דקרא דואנעלך תחש דמה ענין האי דרשה דתחש לענין שבת וע"כ טעמא דר' יוסי דבשבת אין יוצאין משום דשמא יפסק ואתי לאתויי ד"א ברה"ר כנ"ל. אמנם כל זה לפי אוקימתא דרבא אבל אביי דמוקי כולהו כרבנן דהיינו ר' יוסי ע"כ סובר דטעמא דר"י משום דלא חשיב מנעל אלא של עור וכ"כ התוס' במס' יומא בדף ע"ח ע"ב בד"ה הקיטע ע"ש היטב, וא"כ לאביי ע"כ התנא דברייתא דריש קרא דואנעלך תחש לדרשה גמורה דהא לאביי קב הקיטע שאינו מחופה בעור פסול לחליצה אפי' בדיעבד אף שמגין אפ"ה פסול וע"כ משום דרשה דואנעלך תחש:
ובזה אמרתי לתרץ קושיית הב"ש בסי' קס"ט סקי"ג שהקשה על התוס' במס' יבמות דכתבו בד"ה סנדל התפור בפשתן טעמא דרבנן דפליגי על ר"מ בקב הקיטע משום דבעינן תחש ובד"ה אנפיליא של בגד אתאן לרבנן כתבו הטעם משום דלא חשיב מנעל כיון שאין הרגילות לעשות כן ולמה לא כתבו התוס' הטעם משום דלא הוי תחש דהא להתוס' הך דרשה דואנעלך תחש דרשה גמורה היא ע"ש בב"ש. ולדידי לא קשיא כלל דמ"ש התוס' בדברי ר"י א"ש במנעל התפור בפשתן לפרש טעמא דרבנן בקב הקיטע משום דרשה דקרא ואנעלך תחש זה כתבו התוס' לפי אוקימתא דאביי דהואיל והשקלא וטריא קאי לעיל אליבא דאביי דדרשה דתחש דרשה גמורה היא דהא הגמ' מתרץ א"כ דרשה דתחש מאי אהני ליה וע"כ לאו אסמכתא הוא ושפיר כתבו התוס' הטעם לר' יוסי דפליג אר"מ משום דבעינן תחש דאליבא דאביי ליכא טעמא אחרינא לפסול באנפיליא של בגד דאל"כ הך ברייתא דתני באנפיליא של בגד חליצתה פסולה הוא דלא כמאן כמ"ש התוס' במס' יומא. אבל לקמן בד"ה אנפיליא של בגד קיימי התוס' בשיטת רבא דמוקי הברייתא כר"מ בקב הקיטע חליצתה כשרה משום דמגין ובאנפיליא של בגד דחליצה פסולה היא מטעם דלא מגין וכיון דלא מצינו גבי חליצה פלוגתא דר"מ ור"י רק דהגמרא קאמר דרבנן דר"מ היינו ר"י דפליג גבי שבת פליג נמי לענין חליצה מסתבר לומר דבחד טעמא פליגי דמשום האי טעמא דאוסר בשבת פוסל נמי גבי חליצה והיינו טעמא דלא מגין וגבי שבת חיישינן דלמא מיפשט ואתי לאתויי ד"א ברה"ר וגבי חליצה לא מקרי מנעל ומיושב קושית הב"ש על התו':
ודע דרש"י במתניתין לעיל דף ק"א ע"א. בד"ה פסולה כתב דמידי דמגין בעינן דכתיב נעלו ונעל מידי דמגין הוא דכתיב ואנעלך תחש עכ"ל. משמע מפירש"י דהך גופא דבעינן מידי דמגין נפקא לן מקרא דואנעלך תחש וזה הוא תמיה בעיני דהא רש"י גופיה כתב לקמן בד"ה סיפא נמי ר"מ ולא דייק תחש ואפ"ה של בגד לא משום דלא מגין עכ"ל. הרי דאף אי לא דייק תחש ג"כ בעינן נעל המגין ואיך כתב רש"י במתני' דהך דבעינן מידי דמגין יליף לן מקרא דתחש. ודוחק לומר דמה דכתב רש"י לרבא דלא דייק תחש היינו לענין שאינו צריך להיות של עור אבל לענין שיהיה המנעל מגין לזה שפיר דייקינן מקרא דואנעלך תחש וס"ל לרש"י לרבא דמדרשה נעל נעל קא מרבה כל מילי אפי' שאינו של עור כמו שפריך הגמרא לעיל ודרשה דתחש אהני ליה שיהיה מגין דלפ"ז נשאר קושית הגמרא לעיל על ר"י אמר רב דלמא נעל נעל ריבה כל מילי ותחש אהני ליה דבעי מידי דמגין: היוצא מכל הנ"ל דדבר זה אי דרשה דתחש דרשה גמורה היא תליא באוקימתא דאביי ורבא לאביי דרשינן מתחש ולרבא הוא רק אסמכתא בעלמא. ומעתה מתורץ קושיא הנ"ל על ר"ת דבסוגיא במס' שבת שפיר פריך הש"ס ואלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה למאי הלכתא וקושית הגמרא קאי לרבא לשיטתו דסובר שם דעור בהמה טמאה מטמא באוהל ולא יליף אהל אהל ממשכן א"כ ליכא נ"מ בהאי דתחש אי טהור היה או לא וליכא למימר דנ"מ לענין מנעל של חליצה דהא רבא לשיטתו לא דייק כלל תחש לענין חליצה כנ"ל. אמנם ר"ת שפיר פסק דמנעל של חליצה צריך להיות מעור בהמה טהורה דומיא דתחש דר"ת פסק כאביי ואף דבעלמא הלכתא כרבא נגד אביי חוץ מיע"ל קג"ם זה בסתמא היכא דלא הכריע סתם גמרא כאחד מהם אבל הכא פסק ר"ת כאביי הואיל וסתם גמרא לעיל קא שקיל וטרי על רב יהודה אמר רב במנעל התפור בפשתן אליבא דאביי דהך דרשה דתחש דרשה גמורה היא והכריע סתם גמרא כאביי ולכך פסק ר"ת כאביי דדייק תחש ופסול מנעל של חליצה מעור בהמה טמאה. כן נלענ"ד ליישב, כ"ד אוהבו:
הק' שמואל סג"ל לנדא בן הגאון מהר"י מפראג: