נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קכח[עריכה]

שנית על הנ"ל

תשובה

מ"ז למספר, ברית שלומי לא תופר, מהנותן אמרי שפר, יקר מזהב הבא מאופיר, הוא ניהו כבוד אהובי ידידי וחביבי הרב המאור אור בהיר, מאיר ומצהיר, הגאון המפורסם נ"י פ"ה ע"ה בק"ש מוה' מאיר נר"ו אב"ד דק"ק פ"ב:

מכתבו הטהור הגיעני עש"ק העבר בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמסו. וראיתי במכתבו ששויתי נפשי הדרנא ממה שכתבתי בתחלה להרב מבאנהרט שישלח הדברים כמות שהן לכבוד מר ניהו רבה או להגאון אבד"ק אייזן שטאט ועכשיו שלחתי אני פסק דיני לשם. והנה חושב מר שכבר ידעתי שהגיע הדבר לכבודו הרמה אבל לא כן הוא אני כאשר הגיע לאזני קול רעש על הגט והזהרתי את הרב מבאנהרט שיגזור על בעל האשה שכל הערעורים שיש לו לערער על הגט או על השליחות יציע דבריו וערעוריו או בפני כבוד מר נר"ו או בפני הגאון דק"ק א"ש או בפני הרב מבאנהרט עצמו בצירוף הרב דק"ק פאקש וכל זה יעשה תוך שלשים יום ואח"כ הגיעני הגביית ב"ד הנעשה מאת הרב דק"ק באנהרט והרב דק"ק פאקש ואחד מהדיינים אשר היה עמהם וכ"ז נשלח לידי מהרבנים הנ"ל ולא ידעתי כלל אם הודיעו לרום מעלתו או לא ואלמלי הייתי יודע שכבר הורה כבודו בזה לא הייתי שוב מכניס עצמי בדבר זה ואפי' אם היה כבודו מתיר ואני הייתי רואה טעם לאיסור לא הייתי כותב להרבנים הנ"ל רק לכבודו בעצמו. אבל אני בתומי הלכתי ונעלם ממני שכבר הכניס מעלתו ראשו בזה והוריתי להיתר ובתנאי שיקיימו ההרשאה קיום גמור ששני עדים יעידו שמכירים חתימת עדי הרשאה או שמכירים חתימת דייני קוניץ ובמקומי אני עומד ומתיר. ומה שתמה מר עלי כיון שיש להשליח חלק מהמעות שיוציא מאם האשה אין לך נוגע גדול מזה ופסול מדאורייתא ואינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ וע"ז הביא מעלתו דברי הריב"ל בתשובה סי' י"ח וחשב מר בדעתו שכ"ז נעלם ממני, לא כן הוא ויאמין לי שבעת שכתבתי היתר של האשה הזאת השקפתי בזה כמו חצי שעה וגמרתי בדעתי שפסול נוגע לא שייך בזה כלל מטעמים שאודיענו בסמוך, ואעפ"כ מפני חומר הנושא הטלתי בה תנאי שתתקיים ההרשאה ואז אין אנו צריכין לעדותו של השליח על בפני נכתב ובפנ"ח. ומה שהביא מעלתו דברי הריב"ש יבואר אח"ז:

ומתחלה אגיד לו טעמי שאני מכשיר הנוגע לעדות הזה, ומאד אני תמה הלא חיבורי נו"ב בידו הוא וכפי ששמעתי מצאתי חן בעיניו עד ששוקד על חיבורי הנ"ל ורגיל בו והלא מבואר שם בחלק אהע"ז סימן כ"ז וז"ל שם בתחלת התשובה. ואומר אני שמסופק אני אם צריך כאן סילוק הנאה כלל שאפשר שאף שהוא נוגע כשר הוא לעדות אשה והגע בעצמך האשה בעצמה נאמנת לומר מת בעלי ומי נוגע בדבר יותר ממנה. וכתבתי שמה שאפשר לחלק דאשה בעצמה דייקא ומנסבה אבל העד אם הוא נוגע הוא משקר ולא מועיל דיוק דידה, והארכתי שם בתשובה ההיא בעוד טעמים להתיר הנוגע בעדות אשה. ואעפ"כ סיימתי בתשובה ההיא שאף שאנו דנין בדבר זה להכשיר לא נעביד עובדא כיון שמהריב"ל והמ"ב סי' צ"ח מחמירין ואח"כ בסי' ק"ט הוספתי ראיות להתיר. וכ"ז להעיד לאשה שמת בעלה שזו מן התורה צריכה עדות גמור וחכמים הוא שהקילו בה להכשיר קרובים ושאר פסולים שאינם פסולים מן התורה מחמת עבירה בזה יש לדון אם הכשירו גם נוגע או אם נוגע פסול כדעת הריב"ל והמ"ב ולדעתי עיקר שכשר, אבל להביא גט לאשה ולומר בפ"נ ובפנ"ח אשר מדאורייתא אינה צריכה עדות כלל כי עדים החתומים על השטר כאלו נחקרה עדותן בב"ד דמי בזו ודאי נוגע כשר לומר בפ"נ ובפנ"ח. ובזו ראייתי נצבה כחומה כי מי לנו נוגע יותר מאשה עצמה והרי אשה עצמה כשירה להביא גיטה ובפרט שתאמר בפ"נ ובפנ"ח. ובזו אין לדחות כמו שדחיתי לעיל במיתת הבעל שהטעם משום דייקא ומנסבה כי בגט לא שייך דייקא ומנסבה בשלמא במיתת הבעל אם אח"כ יבוא הבעל חי לפנינו אין לה שום המלטה להמלט מכל חומר שבסופו מתוך כך דייקא בתחלתו אבל בגט לעולם תוכל להחזיק בדיבורה ולכן לא מצינו בריש מס' גיטין בנאמנותו של השליח לומר יחידי בפ"נ ובפנ"ח שיאמר בגמר' הטעם דדייקא ומנסבה אבל אמרו משום עיגונא אקילו רבנן בה וא"כ אין הטעם משום דדייקא ואעפ"כ היא נאמנת אע"פ שהיא נוגעת בדבר וא"כ הה"ד השליח אף שנוגע נאמן לומר בפ"נ ובפנ"ח ועוד שהרי העבד נאמן להביא שטר שחרורו ולומר בפני נכתב ובפני נחתם ומה דייקא שייך בעבד ומה חומר יש בסופו אדרבה הוא מכשיר בניו דקיי"ל עבד הבא על בת ישראל הולד כשר וא"כ מ"ט נאמן לומר בפ"נ ובפנ"ח ואין לך נוגע גדול יותר מעבד בעצמו שמשחרר עצמו מיד רבו א"ו שגם נוגע כשר להעיד בפ"נ ובפנ"ח. ועוד שהרי חמש נשים הפסולות להעיד על מיתת הבעל נאמנות להביא גיטה כמפורש במשנה בגיטין כ"ג ע"ב ואחת מהן היא צרתה ואין לך נוגע יותר מצרתה שע"י גירושין של זו מתרבה עונתה כי שיעור העונה הוא לפי מספר הנשים שיש לו כמפורש באהע"ז סי' ע"ו ס"ז וא"כ בגרושה אחת מתרבה העונה של אחרת ואעפ"כ נאמנת להביא גיטה ולהעיד בפ"נ ובפנ"ח. וא"כ פשוט אצלי שאף שהשליח הוא נוגע כשר להעיד בפ"נ ובפנ"ח ודלא ככנה"ג בסי' קמ"א בהגהת הטור אות כ"ז. ואל תשיבני מדברי התוס' בריש המביא תניין דף ט"ו ע"ב בד"ה אני הוא עד שני שכתבו בשם הירושלמי דהוי כנוגע בעדות דשם בדברי עדותו עצמו הוא נוגע שמעיד על חתימתו ועל חתימת השני ואמרינן שהוא רוצה שתתקיים חתימתו לכך הוא מעיד על חתימת השני אבל נגיעה שהוא נוגע חוץ לאמירת עדותו אינו מזיק גם רוב הפוסקים דחו דברי הירושלמי וראיתי בפ"י שם על דברי תוס' הנ"ל בד"ה אני הוא וכו' שהרי האמינו לאשה גופה לומר בפ"נ ובפנ"ח וכ"ש שאין להחמיר משום נוגע בעדות אשה משא"כ כשאומר אני הוא עד שני מיחזי כעדות גמור החמירו בזה, ובזה אתי שפיר דטעמא דקאמר הכא או כולו היינו נמי משום הכי עכ"ל הפ"י, הרי בהדיא דלא שייך למיפסל משום נוגע והנאני. וגם טעמא דידי לחלק בין נגיעה שהוא מתוך דברי עדותו ובין נגיעה שחוץ לדברי עדותו נכון דאי אפשר בשום צד לדחות הראיות שהבאתי להכשיר נוגע להעיד בפ"נ ובפנ"ח:

ובמ"ש לחלק בין נגיעה שמתוך דברי עדותו ובין נגיעה שחוץ לדברי עדותו מתורץ קושית הרשב"א שם בגיטין שהקשה בחידושיו שהרי בשנים החתומים על השטר ומת אחד דכותב ח"י אחספא ושדי בבית דינא ואזיל ומסהיד אאידך וכו' ע"ש ברשב"א. ולפמ"ש ניחא דשם כיון דשדי ח"י א"צ להזכיר שוב בעדותו חתימת ידו כלל ולכך יכול לאסהודי על ח"י חבירו אף שהוא נוגע כיון שאינו מזכיר בעדותו צד הנגיעה. ואף דבעדות ממון ודאי נוגע פסול אפי' באיזה צד שהוא נוגע היינו בנוגע ממש אבל זה אינו נוגע ממש, ועכ"פ מוכח שיש חילוק בין היכא דמזכיר צד הנגיעה בדבריו בשעת העדות ובין היכא שאינו מזכיר: כל זה חשבתי אז בעת שכתבתי ההיתר של האשה ואעפ"כ לא רציתי לפרסם היתר זה כיון שאפשר בקל לקיים הרשאה וגם לא רציתי לכתוב בפירוש שבשביל צד נגיעה אני מצריך חומר זה פן ילמדו מדברי במקום אחר במקום שלא יהיה נקל לקיים הרשאה וילמדו מדברי לפסול נגיעה בעדות אשה נגד האמת ולכן תליתי הדבר הואיל והבעל מכחיש ואומר שהיה תנאי בדבר לכן תתקיים ההרשאה:

ועכשיו אדון עם כבודו הרמה שאפי' לפי דעתו שאם השליח נוגע פסול להעיד בפ"נ ובפנ"ח אין מקום להחמיר אם תתקיים הרשאה וריב"ש שהביא רמ"א דבריו בסי' קמ"ב ס"א בהג"ה דהרשאה לא מיקרי קיום והטעם מבואר בריב"ש שאף שמבואר בהרשאה שהבעל מסר לו גט בחתימת עדים הללו החתומים על הגט שהביא לפנינו אכתי חיישינן שהגט ההוא נאבד מיד השליח וזייף וכתב גט אחר וזייף ג"כ חתימת העדים הא ודאי שיפה כתב הב"ש בסי' קמ"א ס"ק מ"ד דלחומרא בעלמא אמרו הריב"ש ואפי' אם לא אמרו הב"ש אנא קאמינא ליה דודאי מן הדין ליכא למיחש לאבידה כלל וכמו שביארתי בחיבורי נ"ב בכמה מקומות דאל"כ איך התירו באשה בסימני כלים בכלים דלא מושלי אינשי ומה בכך דלא מושלי אכתי ניחוש לאבידה א"ו דמצד הדין לגניבה ולאבידה לא חיישינן כלל ועיין בנ"ב חלק אה"ע סי' ל"ב והארכתי בזה. א"ו דלחומרא בעלמא אמרו הריב"ש וראיה לדבר שבסוף התשובה ההיא סיים הריב"ש וז"ל אע"פ שכתבתי למעלה שאפשר שאין הגט מתקיים במה שכתב בשטר שליחות הבעל שמסר בידו גט כשר ועדיו פו"פ דעדיין אפשר שזה גט אחר הוא יש לומר דהיינו לענין צריכות לומר בפ"נ ונחתם שהוא קיום הגט עצמו אבל לענין מנוי השליח האחרון בב"ד כיון שאינו אלא משום חששא אם אמר הראשון בפ"נ ונחתם אם לאו יש להקל משום עיגונא, הרי שכתב הריב"ש שהוא חששא בעלמא להקל בספק אם אמר הראשון בפ"נ א"כ לחומרא בעלמא אמרו הריב"ש, ולדעתי לא החמיר הריב"ש אלא מטעם שכיון שלא אמר בפ"נ ונחתם לא עשה תקנת חכמים שהצריכוהו לומר בפ"נ ונחתם, אבל בנדון דידן שהשליח אמר בפ"נ ונחתם אלא שאנו מסופקים אם דבורו מהני ועכ"פ הוא לא עבר על תקנת חכמים מודה הריב"ש שקיום הרשאה מהני:

ומ"ש מעלתו וז"ל ואפי' לדברי הב"ש הנ"ל אפ"ה הוא בעצמו כתב שם בסי' קמ"א וז"ל היכא שהוא פסול דאורייתא חשדינן ליה שהוא מזייף ברשע ולא מהני עדים על מינוי שליחות ע"ש, וכבר בררנו שאם נוטל הרבה יותר כנ"ד שפסול דאורייתא הוא: תמהני על גברא רבה דכוותיה מה הוא מדמה פסול מדאורייתא מחמת רשעו שזה חשוד לזייף מחמת רשעו לפסול מחמת נוגע שאף שהוא נוגע אינו מוחזק ברשע, והגע בעצמך שהב"ש כתב שם בסי' קמ"א סס"ק מ"ו דלהרמב"ם דס"ל כשאחד טוען מזוייף צריך קיום מדאורייתא אם הוא ביד רשע אנן טענינן מזוייף וצריך קיום מדאורייתא. ולדברי מעלתו שמדמה נוגע לרשע היכי משכחת לה שיהיה קיום שטרות מדרבנן הא כל שטר הבע"ד רוצה להוציא בו ממון ואין לך נוגע גדול מזה ונטעון אנן מזוייף הוא ויהיה צריך קיום מדאורייתא, א"ו שאין לדמות נוגע לרשע:

וכ"ז אמינא מה שראיתי בדבריו הנוגע לדינא אבל בסוף דבריו ראיתי דבר זר מאד שכתב וז"ל ואם יעלה בלב המתעקש שגם לזה יש תיקון כנ"ל להתקיים בחותמיו עדי חתימה, גם זה מן הנמנע כי בודאי עשו כמנהג בכל ב"ד לקרוע הגט אחר נתינה קרע הב"ד בכל הצדדין ואין קוראין לא מתוך הקרע ואין זה קיום העולם עכ"ל. ואלמלא שראיתי דבר זה כתוב בתורתו של ר"מ לא הייתי מאמין על חכם כמוהו שיחשוב דברים כאלו ומה בכך שנקרע הגט אפי' נקרע חתימת העדים לשני קרעים ממש בכל אורך החתימה עד שנחלקו כל האותיות לשתים אפ"ה אם מתקרבין יחד והעדים מכירים שזהו חתימתם מה לנו לחשוד אותם שאינם מכירים ויאמרו שמכירים ומה בכך שנקרע הקרע אינו מקלקל האות ועוד לפי מנהגנו שאנו נוהגין לחתוך בסכין בכל ארבע זויות הגט בכל אחת מזויות חתך אחד באלכסון פשיטא שאינו מתקלקל כלום מן האותיות ומתקרב היטב חלק אל חלק יחדיו ידובקו וגם החתך אינו מגיע בחתימת עדים כי אם באות אחת או בשתים ולא בכל החתימה וא"כ יכולים להכיר שאר החתימה שהרי ברוב התתימה האותיות נשארו שלימות והרי בהדיא כתב הש"ך בחו"מ סי' מ"ו ס"ק ט"ו בשם בעל העיטור שא"צ להכיר כל אות ואות והיכא דמכירין רוב החתימה של שמו או שם אביו סג:

דרך כלל מאד אני תמה על מעלתו שהעלה דברים כאלה על הכתב שאין זה אצלי שגגת הוראה רק שגגת החוש כאומר על עץ שהוא אבן. ולא ידעתי טעמו על מה שצדד להחמיר בדבר שהוא מדרבנן דקיום שטרות דרבנן ואפי' להב"ש דלהרמב"ם היכא שהבע"ד טוען מזוייף הקיום הוא מדאורייתא הרי כאן הבעל אין טוען מזוייף ואפי' מיגו דמזוייף אין לו שנאמר שמה שטוען תנאי היה בדבר נאמן במיגו דמזוייף שהיאך יכול לומר מזוייף והלא לא ראה הבעל את הגט כלל אחר מסירתו להאשה והרי אינו יכול לומר לא מסרתי גט כלל שהרי תתקיים הרשאה ומבואר בהרשאה שהוא מסר גט כזה עם עדים הללו ליד השליח ואפי' אם ניחוש לסברת הריב"ש שניחוש שנאבד הגט מיד השליח וזייף השליח וכתב גט אחר מ"מ הבעל לא יכול לטעון כן שהרי לא ראה הגט שמסר השליח ליד האשה שיטעון בברור שזה גט אחר לכן אין כאן חשש דאורייתא כלל ואיני יודע טעמו של מר ניהו רבה שלא חש לעיגונא דאיתתא ואטו תרקבא דדינרי תתן האשה להמגרש שיגרש מחדש. ואעפ"כ אם דברי מעלתו באו ליד הרב מבאנהרט וחלה הוראתו לאיסור קודם שכתבתי אני להתיר חלילה לי להתיר מה שאסר מעלתו וחכם שאסר וכו'. וכ"ז ממה שאנו מחלקים בהוראה אבל מה שסיים מעלתו שאפי' יתקיים הגט בחותמיו בעדי הגט ממש לא מהני הקיום אחר שנקרע הגט כבר כתבתי שזה אינו שגגת הוראה רק שגגת החוש ולא שייך בזה חכם שאסר:

סיומא דפסקא דהך איתתא אם ההיתר שלי נכתב קודם שהורה מעלתו לאיסור אז במקומי אני עומד ומתיר וככחי אז כן כחי עתה בכחא דהיתרא אבל אם הורה כבודו הרמה לאיסור קודם שהוריתי אני להתיר אז אני איני סותר דבריו וצריכה לקיים הגט בחותמיו ממש בעדי הגט ואז תוכל להנשא בלי שום חשש אבל אם לא תקיים עדי הגט רק עדי הרשאה או דייני הרשאה לא תסמוך על היתרא דילי במקום שרום מעלתו אוסר וכבר חלה הוראתו עד שמעלתו עצמו יודה לדברים הללו שאני כותב כאן ומודים דרבנן היינו שבחייהו. והיה זה שלום. דברי אוהבו הד"ש: