נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/צה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צה[עריכה]
תשובה
שלום רב לכבוד אהובי הרב הגדול המופלא ומופלג כבוד מוהר"ר מענדל נר"ו אב"ד דגליל טאבור:
מכתבו קבלתי וע"ד אחד שמת ונשאר בעל חוב ועזבונו לא היה מספיק לפרוע החובות ומסרו הנכסים ביד אפוטרופוס עד שיבואו הנושים כל אחד לקחת את שלו וזה המת הניח שני בנים ובת קטנה והואיל שהיו סבורים שהיה הכרח לשלם לנושים היה הכל מה שנשאר מונח וקיים ולא ניתן מזה למזונות היתומים ואם הבת החזיקה את בתה אצלה ופרנסה והשיאה לגבר ועכשיו ברבות השנים בעל חוב אחד לא בא לתבוע את שלו לא נודע מקומו ומה היה לו ועכשיו היורשים רוצים לחלק הנכסים וגם הבת באה לתבוע מזונות שהיה מגיע לה בקטנותה עד שבגרה ופסק מעלתו שהנכסים כלם שייכים להבנים ואין להבת שום תביעה מחמת מזונות כיון שהיו לה מזונות ממקום אחר שאמה נתנה לה מזונות שלא תיקנו מזונות להבנות אלא שלא יצטרכו לחזור על הפתחים וזו שכבר ניזונה יהיה מאיזה מקום שיהיה אחרי שלא היתה צריכה לחזור על הפתחים איבדה מזונות ע"כ דברי מעלתו: הנה לכאורה דבר קשה לבטל תנאי כתובה בשביל סברא קלושה כזו ואדרבה מצינו שמעשה ידיה שלה דניחא ליה לאב בהרווחה דבתו ואם עיקר תקנת המזונות היה רק שלא תצטרך לחזור על הפתחים א"כ אם מעשה ידיה יספיקו למה תהיה ניזונית ועוד הגע בעצמך אם יש להבת רכוש רב שנפל לה ירושה מבית אבי אמה הכי בשביל זה אם מת אביה בקטנותה לא יהיה לה מזונות אחר מותו. ואמנם כל אלו הדברים סברות כרסיות וצריכין אנו לידע דעתן של הראשונים בדבר זה. ולדעתי דבר זה הלא תלוי באשלי רברבי דבכתובות דף נ"ג ע"ב א"ל רב חסדא לרב יוסף מי שמיע לך מיניה דרב יהודה ארוסה יש לה מזונות א"ל מישמע לא שמיע לי אלא מסברא לית לה דכיון דאירסה לא ניחא ליה דתתזיל. א"ל אם מישמע לא שמיע לך מסברא אית לה דכיון דלא קים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי, ופי' רש"י דהבעיא היא אם יש לה מזונות מן האחין, מסברא אין לה דמ"ט תיקנו רבנן מזונות להבת מנכסי אב שלא תחזור על הפתחים הכא ליכא למיחש להכי דכי חזי ארוסתו דמיתזלא זיין לה ארוס. הרי מבואר ברש"י שלא תיקנו רק שלא תחזור על הפתחים וכשיש לה מי שיזונה לא תיקנו ואפי' למ"ד מסברא אית לה הרי פירש הטעם כיון דלא קים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי ואיכא למיחש שלא יתן הארוס מזונות ותחזור על הפתחים אבל זו שכבר ניזונה ולא נצטרכה לשאול על הפתחים אין לה מזונות מן האחין:
אמנם כל זה לפירוש רש"י אבל הרי"ף מפרש בעיא זו אם ארוסה יש לה מזונות מן הארוס א"כ אין ראיה מכאן ואף דהא ודאי גם להרי"ף ארוסה אין לה מזונות מן האחין דפוסק כרב דנתארסה אין לה מזונות מ"מ להרי"ף אין הטעם משום שיהיו לה מזונות מן הארוס שהרי אפי' מאן דסבר שאין לה מזונות מן הארוס אפ"ה אין לה מהאחין אבל הטעם לרב דנתארסה אין לה מזונות משום דכן מפורש בתנאי כתובה בנן נוקבן וכו' עד דתילקחן לגוברין היינו לקיחה דאירוסין והרמב"ם בפ' י"ט מאישות קאי בשיטת הרי"ף והרא"ש והתוס' קיימי בשיטת רש"י:
וראיתי בכנסת הגדולה בהגהותיו לטור אות ו' שעל מה שכתב הטור או נתארסה וכו' כתב והה"ד אם נתחסד אחד עמה לזונה שאין לה מזונות מן האחין הר"י הלוי סי' ב', ובשם חכם אחד כתב שם שאפ"ה יש לה מזונות ולזה דעתי נוטה עכ"ל הכנה"ג. והנה תשובות הר"י הלוי אינה בידי ולדעתי תליא בפלוגתא שבין הרי"ף והרמב"ם עם רש"י ותוס' והרא"ש הנ"ל ובפלוגתא זו פסק המחבר בסי' קי"ב סעיף ג' כהרי"ף והרמב"ם והב"ש בס"ק וי"ו כתב דיכול הארוס לומר קים לי כרש"י:
ומעתה סיומא דפסקא אם הנכסים שנשארו בעת מיתת המנוח היו נכסים מרובים ועיין בש"ע סי' קי"ב סעיף י"א מה נקרא מרובים ואף שהיה חייב לאחרים כהנה וכהנה מ"מ נקראו מרובים כמבואר שם בסעיף ט"ו ואז כל הנכסים בחזקת הבנים אלא שהם חייבים ליתן מזונות להבת וכיון שיש כאן ספיקא דדינא הבנים שהם מוחזקים שהרי הנכסים בחזקתן יכולין לומר קים לן כרש"י ותוס' והרא"ש ואמנם אם היו הנכסים מועטים דהיינו שלא היו מספיקים רק כדי מזונות הבת לחוד עד שתבגר ואז מגיע הכל להבת וא"כ הספק הוא אם מגיע הכל להבת או הכל להבנים וכיון שהם מושלשים ביד אפוטרופוס בתורת פקדון הרי הוא ממון המוטל בספק ויחלקו הבנים עם הבת, אלא שזה היה שייך אם היה הנשאר קרקע אבל אם היה הנשאר מטלטלים שבזה אפי' בנכסים מועטים עכ"פ הבנים שוים עם הבנות כמבואר שם בש"ע סעיף י"ב וא"כ הבנים ודאי יש להם זכות בנכסים הללו והבנות ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ואף שכתב רמ"א שם בהג"ה שבמקום שכותבים בכתובה מטלטלים אגב קרקע איכא למימר דמטלטלים הם כמו קרקע לא ברירא ליה לרמ"א הך סברא והבנים הם ספק ספיקא. באופן אם הנכסים היו מרובין בשעת מיתה אז ודאי הבנים יכולים לומר קים לן כרש"י ותוס' והרא"ש ושייך הכל להבנים ואם היו מועטים וכנ"ל היה מקום לעיין בזה ועכ"פ הואיל וכבר פסק מעלתו ששייך הכל להבנים לא מהדרינן עובדא, והיה זה שלום. דברי הד"ש: