נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/עב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עב
[עריכה]תשובה
שלום תנינא להנ"ל:
קבלתי מכתבו השני, ואשר תמה לפי מה שכתבתי שעיקר עבירה היא על מה שמשנה דיבורו אבל מה שמקדשה שוב לא הוסיף פשע, ותמהת על זה איך כתב הר"ן דקמ"ל דמקודשת לשני ולא תאמר הואיל ועשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקידושין כמו בההיא דיבמות דף ק' באותבוה אבי כורסיה וכו'. ולפי מה שכתבתי אני א"כ אין זה דומה דשם הקידושין הם שלא כהוגן לא קשה מידי דעכ"פ תחלת רמאותו מה שאינו מקיים שליחותו הוא בשביל שרוצה לקדשה לעצמו ואלמלי היו מתקני רבנן שלא יועילו קידושיו לא היה עושה תחלת הרמאות ולהכי הו"א דאפקעינהו לקידושין כדי שלא יעשה רמאות. ואם יאמר שאינו דומה ממש לההיא דיבמות הא ודאי שאינו דומה ממש שאלמלי היה דומה ממש היה קשה למה שם אפקעינהו וכאן לא אפקעינהו, הא חדא. ועוד שנית אטו שם הקידושין הם שלא כהוגן והלא שם קאי דבלא בעיל מודה רב דצריכה גט משני וא"כ אם לא היה זה חוטפה מבי כורסיא וקידשה היתה מקודשת לו ועיקר עשייתו שלא כהוגן שבלבל חופתה וחטפה מבי כורסיא וכיון שכבר חטפה מבי כורסיא אם היה שוב בא אדם זר וקידשה היתה צריכה גט ממנו רק זה שחטפה ממנו אפקעינהו הקדושין, והרי זה דומה כמו כאן:
ומה שהקשית אם עיקר הרמאות מה שאינו מקיים שליחותו הוה ליה למתני רבותא יותר שאפי' לא קידשה הוי רמאי, ואם להשמיענו שמקודשת הוה ליה למתני רבותא בשולחו ממש דהוי רמאי טפי ואפ"ה מקודשת. אומר אני דגם לענין דהוי רמאי הוא רבותא יותר בקידשה לעצמו דאם משנה דבורו בחנם פשיטא שהוא דובר שקרים אבל בקדשה לעצמו היה מקום לומר כיון שרואה שנתרצית לו אדם קרוב לעצמו יותר מלחבירו, ואל יתמה שהרי דעת קצת פוסקים דבתרי תרעי ליכא משום מחוסרי אמנה עיין בח"מ סוף סי' ר"ד בהג"ה שם קמ"ל משנתנו דגם בזה הוי רמאי שהי' לו לומר תיכף למשלחו שאם תתרצה לו לא יעשה שליחותו ואז לא היה חבירו סומך עליו בזה. ומה שהקשה מרבין חסידא שבודאי לא עשאו בנו שליח כמו שכתבו התוס' א"כ אין כאן רמאות. דע שאף שבנו לא עשאו שליח אבל הוא אמר לבנו שיקדשנה לו לבנו וכיון שסמך עליו בנו אם היה משנה הרי שינה ולא קיים דבריו:
ומה שעלה בדעתו שהרמב"ם שכתב בפ"ט מאישות הל' י"ז שנקרא רשע וכתב הה"מ דנלמד ממה דאמרו עני המהפך בחררה וכו' נקרא רשע ע"ש, א"כ משמע דע"י שקידשה לעצמו נקרא רשע, ולדידי נקרא רשע משעה שאינו מקיים שליחותו זה אינו נלמד מחררה ששם לקחה לעצמו, וגם זה אינו קושיא ולדידי אין צורך למילף דנקרא רשע מעני המהפך בחררה רק ממה שאמר ונקרא רמאי ורמאי היינו רשע ור' יוסי אמר מאי הפסיד הרמאי גבי שנים שהפקידו והרי זה נקרא רשע וגזלן וקראו רמאי ובתהלים מ"ד ומרמות ותוך תרגומו נכלי ורמיותא, והה"מ שם רשם על מה שסיים הרמב"ם וכל העושה דבר זה וכיוצא בו בשאר דברי מקח וממכר הרי זה רשע וכוונת הרמב"ם דבר זה במקח וממכר היינו מה שנזכר שם בריש פ' האומר דיהיב זוזי למזבן ליה האי ארעא ואזל וזבנה לנפשיה, ומה שסיים הרמב"ם וכיוצא בו היינו עני המהפך בחררה זהו כוונת הה"מ שם. וגם לפי הבנתך ג"כ לא קשיא דמדהביא שם בגמ' הך עובדא דרב גידל הוה מהפך בארעא וכו' שאינו ענין לשם שהרי ר"ג לא עשאו לר' אבא שליח א"ו משום ששוים בדינייהו ורמאי היינו רשע* [הג"ה מבן המחבר ועיין בהגהת מרדכי בפ"ד ממס' ב"מ הובא ברמ"א בח"מ סימן קפ"ג סעיף ד' בהג"ה בראובן ששלח שלוחו לקנות סחורה ונתרצה השליח יכול לחזור בו אבל נקרא רמאי ע"ש:]:
ועל מה שכתבתי דגבי חליצה לא שייך דבר עבירה בקידושי אחותה דהביאה אסרו חכמים ולא הקידושין, כתבת שמצאת בחיבורי נו"ב (קמא) אהע"ז סי' א' שכתבתי בכהן שאמר צא וקדש לי גרושה כיון שסתם קידושין עומד לביאה מיחשבי גם הקידושין עבירה. טעית בדמיונך שזה כתבתי באיסורי כהונה שהתורה אמרה לא יקח משום לא יחלל ואין חיוב על הביאה רק ע"י קידושין. ומה שסיימתי שם גם ביבמה לשוק כן זה כתבתי שם לדעת הרמב"ם דגם בכל שאר חייבי לאוין אינו לוקה על הביאה בלא קידושין וע"ש בחבורי אות כ"ד אבל אחות חלוצה שהיא אסורה מדרבנן אין איסור שייך לקידושין ואין ענין כלל לתלות הביאה בקידושין שהרי אחות חלוצה אסורה משום אחות גרושה שאסורה מן התורה ואחות גרושה אפי' להרמב"ם אינו ע"י קידושין שעד כאן לא קאמר הרמב"ם דין שלו אלא בחייבי לאוין דשייך בהו קידושין אבל בח"כ שלא תפסי בהו קידושין לא שייך בהו לתלות הביאה בקידושין וא"כ אחות חלוצה שאסרו חכמים משום אחות גרושה הביאה אסרו ולא שייך בקידושין לומר אין שליח לד"ע. ועל שאר דברים שהקשית כמדומה אני שכולם ממילא נדחים עפ"י תשובות הללו ומשכיל כמוך ישכיל מדעתו, ולרוב הטרדה קצרתי, דברי הד"ש: