נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/מב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מב
[עריכה]תשובה
מבן המחבר לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלג מוהר"ר פ' נ"י:
על מה שהקשה על הרמב"ם בפ"י מהל' מלכים הלכה ח' שפסק דבני קטורה חייבים במילה והואיל שנתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליהם. והקשה מעלתו הא הרמב"ם כתב בפ' כ' מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ה כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות וערבם זה בזה ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים וכן האדומים שבשדה אדום והואיל ונתערבו ארבע אומות האסורים בכל אומות שבעולם שהן מותרים הותר הכל שכל הפורש מהם להתגייר חזקתו שפירש מן הרוב לפיכך כשיתגייר גר בזמן הזה בין אדומי בין מצרי בין עמוני ובין מואבי בין כושי וכו' מותרים לבוא בקהל מיד עכ"ל הרמב"ם. וכן הוא בפרק ד' במס' ידים משנה ד' ובמס' ברכות דף כ"ח ע"א בו ביום בא יהודא גר עמוני ועמד לפניהם אמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו ר"ג אסור אתה אמר לו ר' יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן יושבין כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות והתירוהו לבא בקהל ע"ש. הרי דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ואיך פסק הרמב"ם דנתחייבו הכל במילה שמא מבני קטורה הם הא סנחריב בלבל כל האומות ולא נשאר אומה במקומה וכל דפריש מרובא פריש דלאו מבני קטורה הם ע"כ קושייתו. הנה כבר קדמהו בקושיא זו הגאון בעל שאגת אריה בדיני מילה סי' מ"ט, אמנם נראה לי לתרץ ע"פ מה דאיתא במס' חולין דף י"א דילפינן דאזלינן בתר רובא דאיתא קמן מסנהדרין דכתיב אחרי רבים להטות ורובא דליתא קמן ילפינן מפסח וקדשים או מהורג את הנפש או משחיטה עצמה לכל מר כדאית ליה. ומעתה אני אומר דכל הני ילפותא שייכים גבי ישראל אבל גבי בני נח לא שייך הני ילפותא דאפי' לילך אחר רובא דאיתא קמן לא ידעינן גבי ב"נ דהא אחרי רבים להטות גבי ישראל נאמר ולא לבן נח דהא בן נח נהרג בדיין אחד ולא נאמרו כל דיני סנהדרין לגבי ב"נ וכן ראיה דפסח וקדשים ושחיטה לא שייך גבי ב"נ וכן מהורג את הנפש לא שייך בב"נ דלא נאמר בהו כאשר זמם וגם דלמא טריפה הרג לא שייך בהו דב"נ שהרג את הטריפה נהרג עליו כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים. ומעתה מה דגלי לן קרא דאזלינן בתר רובא היינו בישראל אבל לגבי ב"נ לא ידעינן דנילך אחר רובא וממילא חיישינן לחומרא למיעוט דשכיח. ומעתה מיושב קושיא הנ"ל על הרמב"ם דגבי יהודא גר עמוני וכן גבי מצרי ואדומי שנתגיירו מותרים לישא בת ישראל הואיל ובלבל סנחריב כל האומות ואזלינן בתר רובא ומותרים לבוא בקהל דכיון דכבר נתגיירו יש להם כל דין ישראל וגבי ישראל אזלינן בתר רובא משא"כ לענין חיוב מילה בדין ב"נ דיינינן להו שפיר פסק הרמב"ם דכולם צריכין למול מספק שמא הם מבני קטורה דחייבין במילה הואיל ולגבי ב"נ לא אזלינן בתר רובא וחיישינן למיעוטא להחמיר שמא הם מבני קטורה ודוק:
ואין להקשות דהא גם גבי ב"נ אזלינן בתר רובא דהרי במס' סנהדרין דף נ"ח ע"א דרשינן על כן יעזוב איש את אביו וכו' לר"א לאחות אמו ולר"ע לאשת אביו ע"ש, ואי לא אזלינן בתר רובא גבי ב"נ לא משכחת לא אחות אביו ולא אשת אביו דדלמא לאו אביו הוא. ז"א דודאי לחומרא אזלינן בתר רובא גם בב"נ רק דחיישינן למעוטא להחמיר עליו שיתחייב במילה אבל לאסור באשת אביו ובאחות אביו מחזקינן לאביו דאזלינן בתר רובא להחמיר עליו דלא עדיף ב"נ מישראל שנהרג ע"פ רוב גם ב"נ נהרג רק דחיישינן גם למיעוט להחמיר עליו להתחייב במילה ובאמת אם לא נימול אינו נהרג כמ"ש הרמב"ם:
אחר כתבי זאת מצאתי וראיתי להגאון בעל פרי מגדים ביו"ד בריש שער התערובות חקירה ג' דמסופק באמ"ה שנתבטל חד בתרי אי שרי ליתן לב"נ לדידהו לית להו אחרי רבים להטות או דלמא ליכא מידי וכו' וכיון דמה"ת לדידן שרי רק מדרבנן לא בטיל לדידהו אף מדרבנן שרי או משכחת בבשר מן החי עכ"ל. והרי גם הגאון הנ"ל כתב דלגבי ב"נ לא שייך אחרי רבים אפילו ברובא דאיתא קמן ויש בזה חקירות רבות ואין הפנאי מסכים להאריך. כ"ד הטרוד.
הק' שמואל בן הגאון מוהר"ר יחזקאל לנדא זצ"ל