נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/לד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לד[עריכה]
ב"ה פראג עש"ק ג' כסליו תק"ל לפ"ק:
תשובה
לקדם אהובי הרב המאוה"ג המושלם בתורה ובמעלות כבוד שמו מוה"ר אהרן ליב נד"ו אב"ד ור"מ דק"ק צי"ל:
מכתבו הגיעני וכל השבוע עול התלמידים ועול הציבור עלי ועתה ראיתי מכתבו. ועל דבר הזונה אשר הרה לזנונים והיא יתומה מאב ואם וכל בני משפחתה עניים אשר בודאי לא יהיה ביכולתם לפרנס אותה עם ולדה ויש לדאוג שלא יקרה מקרה אשר כבר קרה שם אשתקד שהזונה תבעה את הנער אשר אמרה עליו לפרנס הולד והנער נשבע בדיניהם כי שקר בפיה ומתוך כך יצא הפקודה ליקח הולד לבית עניים שלהם עפ"י דתיהם שכל ולד שאין מי שיחזיקנו יוקח שמה. ולפי הנראה גם הזונה הזו מרוב דוחקה יהיה הסוף כן וגם היא מופקרת: הנה אהובי כבר אמרו רז"ל בריש כתובות גזירה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן. ויש לדחות דשם הוא לעקור תקנתא לגמרי משא"כ כאן שלא נתיר רק בזאת מחמת חשש הנ"ל. ואמנם אם נפיק בזה שפורא דהיתרא ממילא הותרו כל הזונות כי כלם יפחידו בדבר זה שאם לא יתירו להם ילכו ויאמרו כי אין ידם משגת לפרנס הולד. אך בגוף הדין כבר הורה זקן מהר"י מינץ והתיר מטעם הזה להציל מעבירה ורמ"א בהג"ה הסכים עמו במופקרת. ומעתה יש לדון ק"ו בנדון זה שהרי אין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירו והרי הזונה היא מזידה ופשעה ובכי האי גוונא אין אומרים חטא אפ"ה התיר רמ"א להציל אלו המנאפים עמה ואף שגם הם פושעים אפ"ה דיינין להו כאנוסים הואיל והיא מחזרת לזנות כמ"ש התוס' בשבת דף ד' ע"א בסוף ד"ה וכי אומרים וכו' קל וחומר הולד שלא פשע כלל שאומרים לזה שרוצה לקחתה חטא כדי להציל הולד. אך המג"א בסוף סימן ש"ו נשאר בצ"ע בקטן כיון שאין ב"ד מצווין להפרישו אין אומרים בשבילו חטא:
ואמנם לענ"ד נראה דאף דבר זה דאין ב"ד מצווין להפרישו לא מצינו רק באיסור שהוא לשעתו אבל איסור שאנחנו יודעים שאם יבוא לזה בקטנותו ישאר בזה לעולם היכן מצינו שאין ב"ד מצווין להפרישו תיכף. ועוד כיון שהמג"א מסופק בו א"כ עכ"פ באיסור דרבנן יש להקל. ואין אני סומך על זה לחוד כי אם בצרוף שאר טעמים להקל במזנה וכבר הכרעתי בחבורי נודע ביהודה בכמה מקומות שאין שייך היתר בזונה רק אחר שילדה וכבר נתנה הולד למינקת. ויעויין בחבורי בחלק אה"ע (קמא) סי' כ"א שם מבואר דבר זה בקיצור, ומעתה לא יורה להם עד אחר שתלד ותשמוט דד ותתן הולד למינקת יוכל להתיר, ובפרט משום חשש סכנה שיומסר ליד זרים והרי כל עיקר תקחז"ל הוא במינקת בשביל הולד וכאן תקנתו קלקלו, ולמראה עיניו ישפוט: