נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/ב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ב
[עריכה]תשובה
מבן המחבר לאהובי ידידי ש"ב הרב הגדול החו"ב המופלג בתורה ויראה כש"ת מוה' מאיר גלוגא:
מה שהקשה על הב"ש באה"ע סי' ד' ס"ק כ"ו דכתב בשם מהרי"ו דאפי' בפרוצה ביותר לא חיישינן לבניה משום ממזרות וסוגיא דסוטה איירי לענין איסור כהונה אבל ליכא חשש ממזרות, ועל זה כתב מעלתו איך אפשר לומר כן הא בסוטה דף כ"ז אמר כי תבעי לך אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה וכו' והיינו דמנטרי אותה באותו יום מלזנות שלא תתעבר בזנות ואי איירי לענין איסור כהונה מאי מהני שמנטרה סמוך לטבילתה הא אם זינתה קודם לכן אסורה לבעלה והבנים שילדה אח"כ מבעלה הם חללים כמ"ש הב"ש בס"ק כ"ה ע"כ לשון מעלתו: אהובי ידידי כבר צווחו כל הבאים אחר הב"ש ונלאו כל חכמי לב למצוא פתרון לישב דבריו ודברי מהרי"ו, אמנם בדברי מהרי"ו בסי' כ"ד לא נאמר שמפרש כן דברי הגמרא במס' סוטה אלא המהרי"ו כתב כן לפרש דברי הרמב"ם בפ' ט"ו מאיסורי ביאה הלכה כ' והיה למהרי"ו הגירסא ברמב"ם ואם היא פרוצה ביותר אף לבתה חוששין (ואינו כן הגרסא שלפנינו ברמב"ם שכתב אף לבניו חוששין) ולכך מפרש דהרמב"ם חשש רק לכהן אבל לישראל לא חיישינן משום חשש ממזרות דרוב בעילות אחר הבעל אף בפרוצה ביותר. אך כד מעיינינן בדברי מהרי"ו שם בסי' כ"ד שם סובב והולך ובנה יסודו על תשובה אחרת שכתב בעובדא דבתו של זוסלן והיא אותה התשובה בסי' פ"ח וכולל שם בחדא מחתא דברי הגמרא בסוטה ודברי הרמב"ם הנ"ל. וז"ל מהרי"ו בסי' פ"ח מ"מ דמרננים על שהיתה פרוצה ביותר ואיכא למיחש דלאו בתו היא כדמשמע בסוטה פרק ארוסה ובמיימוני פרק ט"ו מאיסורי ביאה אי משום הא לא איריא דלא הוי אלא חששא בעלמא והכי איתא באשרי פרק יש נוחלין וכו' וכן משמע לשון הרמב"ם וכו' עכ"ל מהרי"ו בסי' פ"ח. ובסי' כ"ד כתב וכן משמע לישנא דרמב"ם פ' ט"ו מא"ב ובמרדכי פ' אלמנה והא דאמר אפילו היתה אמו פרוצה ביותר חוששין אף לבתה היינו לכהונה ועיין מה שכתבתי אשתקד בעובדא דבתו של זוסלן ובהאי כתב תמצא כתוב פסק זה מבואר בכל הצדדים עכ"ל מהרי"ו. ומזה שפט הב"ש דמהרי"ו מפרש גם סוגיא דסוטה רק לענין פסולי כהונה ולא לענין חשש ממזרות. ויהיה איך שיהיה הדבר תמוה דאיך אפשר לומר דסוגיא דסוטה לא איירי אלא לענין איסור כהונה הא איבעיא דרב עמרם אי מנטרי אותה סמוך לטבילתה הוא אי נתעברה מבעלה או מאחר בזנות וזה חשש ממזרות ומאי חילוק יש בממזרות בין כהן לישראל:
ומתוך חומר הקושיא שלא לשוות הב"ש כטועה ח"ו אמרתי לפרש דבריו בכוונת מהרי"ו דהא איבעיא בגמרא הוא דבפרוצה ביותר אי אמרינן דבעלה מנטרי אותה אחר טבילתה או לא מצי מנטרי וחיישינן לבתה משום חשש ממזרות איירי באשת ישראל דאין בתו של ישראל אסורה משום חללה דאין חללה אלא מפסולי כהונה ואשת ישראל שזינתה תחת בעלה וילדה אח"כ מבעלה אין הולד פגום לכהונה אף שהיתה אסורה לבעלה ולא נעשה הולד חלל לכהונה כמ"ש הב"ש בס"ק כ"ה ודלא כדעת הים של שלמה בפ"ד דיבמות ס"ס ל"ח וא"כ ליכא משום חשש חללה בבתה של פרוצה אשת ישראל אלא משום חשש ממזרות וקא מיבעיא ליה אי חיישינן לאסור בתה לכהונה משום חשש ממזרות וס"ל למהרי"ו דלישראל לא חיישינן משום ממזרות דרוב בעילות אחר הבעל אפילו בפרוצה ביותר אפ"ה להשיאה לכהן חיישינן שמא היא ממזרת דלכהן חיישינן טפי אף בחשש רחוק דכהן חמור מישראל אף לענין חשש ממזרות, כן נראה לי ליישב דברי הב"ש אליבא דמהרי"ו, וזה הוא שכתב מהרי"ו דהוא חששא בעלמא ומחמרינן רק לכהן ולא לישראל וכוונתו דליחוסי כהונה מדקדקין ביותר וחיישינן מה שלא חיישינן לגבי ישראל.
ומה שהקשה מעלתו על הש"ע ח"מ בסי' ש"ב סעיף יו"ד דכתב בש"ש שהניח עדרו ונכנס לעיר ובא זאב וטרף וארי ודרס וכו' שאומדין אותם אם היה יכול להציל ברועים ובמקלות, והקשה מעלתו הא קיי"ל דזאב אחד אינו אונס כמו שפסק המחבר סעיף ד' ובאמת הרמב"ם כתב בהאי דינא ובאו זאבים וטרפו. הנה זה שנים רבות שכתבתי והגהתי על גליון ש"ע שלי ובאו זאבים וטרפו כצ"ל, וטעות נפל בדפוס א"נ טעות הסופר והאחרונים לא דקדקו בזה כי בכאן לא בא המחבר לאשמועינן דין זאבים אלא בעיקר דין דיכול לקדם ברועים ובמקלות ותחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור. דברי אוהבו ידידו:
הק' שמואל סג"ל לנדא בן הגאון מהר"י ז"ל: