נודע ביהודה (קמא)/חושן משפט/לו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לו
[עריכה]נתתי לבי לעיין במה שכתב הש"ך בח"מ סימן ש"ג ס"ק ז' בשם תשובת רמ"א וכתב הש"ך שיש לדקדק מתשובת רמ"א דגם שומר חנם חייב דמיחשב ליה כפשיעה. והנה הש"ך עצמו מסיים וצ"ע לדינא. ואני אומר דגם רמ"א לא כיון בתשובה לחייב גם בשומר חנם שהרי כל הראיות שהביא שם הן מדברי הרשב"א שכתב נימוקי יוסף וכן מדברי המרדכי פרק השואל וכן מדברי הב"י כולם מיירי בשומר שכר. ובאמת גוף הראיה שמביא הרמ"א שם מדברי המרדכי שפסק דבמקום שהיה יכול לשכור אחרים חייב ק"ו במקום שהיה יכול להציל בעצמו האי ק"ו פריכא הוא דהרי מה שחייב לשכור אחרים הדר שקיל מבעה"ב אבל להפסיד משלו היכא מצינו אבל אין כאן מקומו. רק גם עכ"פ המרדכי מיירי בשואל אחר שכלתה שמירתו שאכתי שומר שכר הוא וכן הרשב"א בהדיא כתב לעולם שומר שכר חייב משמע הא שומר חנם פטור אפילו באונס שאינו מגיע לגופו של פקדון וכן הב"י בסימן ש"ג בהדיא כתב שנשרפו חפצים שהוא שומר שכר עליהם וא"כ מהי תיתי לומר שגם ש"ח חייב ואי משום לשון פשיעה שהזכיר שם בתשובת רמ"א זה דרך הפוסקים לפעמים לקרות פושע ואפ"ה לגבי שומר שכר מקרי פשיעה ולגבי ש"ח לא מקרי פשיעה ובח"מ סימן ש"ג סעיף י"א רועה שומר שכר וכו' שאין השומר נוטל שכר אלא לשמור שמירה מעליא והואיל ופשע בשמירתן בתחילה כו', הרי שקורא אותו פשע בשמירתן והרי כל עיקר פשיעה זו היא הואיל ושומר שכר הוא ונוטל שכר לשמור שמירה מעולה א"כ כל שלא שמר שמירה מעולה הוא פושע אבל שומר חנם מתחילה לא נתחייב בשמירה מעולה כזו וא"כ לא פשע כלל כפי השמירה המוטלת עליו, וכן אני אומר לענין להפסיד את שלו שומר חנם מעולם לא קבל על עצמו שמירה כזו שיעזוב את שלו וישמור הפקדון:
וראיה לדבר נראה לפענ"ד בפרק המפקיד דף מ"ב האי גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אשלמינהו לאמיה כו' נימא ליה אמאי לא אמרת לה אמר כ"ש דכי אמינא לה דדידי נינהו טפי מזדהרא בהו כו', ואי אמרת היכא דאתרמי הפסד ויכול להציל הפקדון מחויב להפסיד שלו ולהציל הפקדון היה לו לאמר לאמו שהוא פקדון כדי שתדע להקדים הצלת הפקדון לשאר חפציו, אלא ודאי הא ליתא ושומר חנה אינו מחוייב להקדים הצלת הפקדון לחפצים שלו והשומר שכר חייב באמת אם לא אמר לה בפירוש שהוא של פקדון כמבואר בסימן רצ"א בש"ך ס"ק ל"ג והם דברי הנ"י בשם הר"ן ולא ביאר שם טעם הדבר שהרי גם שומר שכר יכול למסור לבני ביתו וכמבואר שלא חייבו הר"ן אלא משום שלא אמר לה שהם של פקדון והיא גופא קשיא דהרי טענה זו עצמה שטוען הש"ח דכ"ש דאי סברה דידי מזדהרא טפי שייכי גם בש"ש שהרי טפי מזדהרא ולטובת המפקיד לא אמר שהם פקדון כדי שתזהר בהם טפי. ודוחק לחלק ולומר שאמתלא זו מהני רק בשומר חנם ולא בשומר שכר, אבל לפי מה שכתבתי ניחא דלגבי ש"ש פשיעה היא מה שלא הודיע שהוא פקדון שאם סבורה שהיא שלו א"כ אין חילוק אצלה בין חפץ זה לשאר חפצים שלו וכשיגיע איזה הפסד מה שיבוא לידה תציל תחלה אבל אם תדע שהוא פקדון תצטרך להציל זה יותר משלו. וכ"ז בש"ש אבל בש"ח אפילו יודע שהוא פקדון שלו קודם:
וגם מה שהביא בתשובת רמ"א שם ראיה מזאב אחד ג"כ נלענ"ד דראיה זו עצמה לא שייך רק בשומר שכר שהרי לא אמרו במשנה אלא זאב אחד אינו אונס אבל לא אמרו שהוא פשיעה וא"כ אולי שומר חנם באמת גם גבי זאב אחד פטור. מכל זה נלפע"ד ברור דגם רמ"א בתשובה לא חייבו אלא בשומר שכר ולא בש"ח וגם בשומר שכר עצמו אם לדין יש תשובה ואין כאן מקומו. גם אינני כדאי לחלוק על רמ"א, אבל בש"ח לדעתי הדבר ברור שהוא פטור בודאי: