נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/סז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · סז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן סז[עריכה]

שאלה בעסק סכסוכים שבין בעל לאשתו בעבור מקום הדירה:

תשובה

ע"ד הפס"ד הבא לידי הנגזר מאת כבוד מחותני הגאון אב"ד דק"ק אה"ו בנדון הדו"ד שבין הזוג המה הר"ר בער בהקצין פו"מ כהר"ר ליב אולמא מק"ק פערשא ואשתו בת הקצין פו"מ כהר"ר אהרן מעיר לאמי שהותנה ביניהם בשעת הנשואין בתנאים ראשונים שידורו הזוג בבית אבי הכלה, ואבי הכלה התחייב את עצמו להשיג להם קיומים מן האדון קפד"ל יר"ה. ובתנאים אחרונים הוכפל התנאי ונאמר האיך שכבר השתדל אבי הכלה לבתו ולחתנו קיומים בבית אביה ועיר מולדתה ומעתה מחויבים הזוג הנ"ל לנהוג יחד באהבה וחבה ולא יבריחו זה מזו שום הברחה בעולם רק ישלטו בנכסיהם בשוה. ובאם ח"ו יעשה הבעל לזוגתו איזה דברים שאינה יכולה לסבול אזי תיכף מיד יתן לה שלשים זהו' לפיזור מזונות וכן יתן לה כל חודש משך ימי הקטט וכל הבגדים והתכשיטין השייכים לגופה ועכ"פ ירד עמה לדין אחר י"ד ימים אחר בקשתה ממנו וע"פ דין יעמוד כל ריב ואחר שיתפשרו תחזור האשה לבית בעלה וכל הנשאר בידה מהמעות וכל הבגדים וכל התכשיטין תחזירם למקומם הראשון עכ"ל התנאים אחרונים כפי אשר ראיתי מועתק בהעתק הפסק של מחותני הגאון הנ"ל המקוים בקיומו של ש"ב הרב הגדול מו"ה וואלף סג"ל אב"ד דק"ק פערשא הנ"ל. וז"ל מחותני בתחלת הפסק:

ועתה באה השאלה לפני ע"י אחד מיקירי קהלתנו הקצין הנגיד המופלא מוהר"ר הירש פאפנהיים שפותחין בנולד, באשר שהבעל לא מיתדר ליה היכא שדר ביה חמיו באשר שקרה לו מקרה בפעם ראשונה שהיה בבית חמיו הקצין הנ"ל היה לו מיחושים הרבה וחזר לבית אביו ונתרפא חזר שוב שנית לבית חמיו ואף בפעם הזאת אינו יכול לסבול אוירא דמדינת חמיו הנ"ל והיה לו מכאובים הרבה עד שבא לכלל סכנה והכרת פניו ענתה בו שהיה לו מכות בפניו וכמה חבורות ופצעים כאשר לפ"ד יוכל לברר כשחזר ובא לבית אביו שם נתרפא ע"י רופאים מומחים והרופאים הנ"ל אומרים שהמכות באים לו מחמת שינוי אויר שדר בו חמיו. את כל זה ראיתי בתחלת פסקו של מחותני הגאון וכתב מחותני ע"ז אף שבדיני ממונות אין משיבין על צד אחד אך לאשר ראיתי טענות שני הצדדים אמרתי למלאות בקשת השואלים. והנה יצא הפסק ממחותני הנ"ל שאין כופין את הבעל לדור במקום חמיו ואת האשה כופין שתלך לבית בעלה שאין הבעל צריך ליתן מזונות לאשתו כל זמן שלא תלך אחריו והאריך על זה בראיות מדברי הפוסקים. ועתה נשאול נשאלתי מכבוד ש"ב אב"ד דק"ק פערשא לחוות דעי אף אני בזה. והנה לו לא שכתב מחותני שראה טענות שני הצדדים לא הייתי מזדקק כלל אבל כיון ששמע הוא טענות שני הצדדים אמרתי לכתוב הנלע"ד בזה:

והנה מה שהאריך מחותני בראיות שאין כופין הבעל לדור בבית חמיו אני תמה למה לי כל האריכות הזה. והמושכלים הראשונים אין צריך ראיה וכי יש לך דבר שעומד בפני הסכנה ואדרבה אני אומר אם הבעל רצה לדור בבית חמיו אנן מי שבקינן ליה להסתכן בעצמו הס מלהזכיר. וכיון שהרופאים העידו שהוא סכנה פשיטא שסומכין על דבריהם אפי' במקום סקילה וכרת לחלל שבת ולאכול ביום הכפורים וק"ו כאן דתרי זימני הוי חזקה וכל האריכות בזה הוא שלא לצורך. אבל מ"ש מחותני שכופין את האשה שתלך אחריו אומר אני הדבר צריך תלמוד. וראשית דברי מחותני שכתב שמבואר בתשובת מיימוני דאם יש אומדנא ואמתלאות היא צריכה לילך אחריו ואין לך אומדנא גדולה מזו ורגלים לדבר מחמת שינוי אויר וכו' כדפירש"י במתני' שלש ארצות מפני שנוה היפה בודק כו' ומתוך כך חליים באים עליה וע"ז הרחיב והעתיק תשובת מיימוני סי' כ"ח. ואני תמה היכן הוזכר שם לכוף האשה כל האריכות שם לומר כיון שהבעל לא פסק אנפשיה כי אם אביו או אף אם פסק אנפשיה מ"מ כיון שחמיו שונה והעביר הדרך נגדו תנאו בטל והוי כאילו לא התנה ואין האשה יכולה לכופו אבל שיכוף הוא לאשה אדרבה מבואר בתשובה ההיא וז"ל ודאי היכא דהבעל הוא רוצה לכוף את האשה לא היינו כופין אותה הואיל ונפק מפומי' דר"ת וכל אריכות הדברים בתשובה ההיא שלא לכוף הבעל לגרשה או לבוא למקומה. ועל ענין אם הבעל היה רוצה לגרשה אם צריך למיתב לה כתובה לא מיירי שמה כי המעשה היה בארוסה ולכן לא אוכל לידע למה צורך הביא מחותני הגאון תשובת מיימוני כי שלא לכוף את הבעל בנדון דידן פשוט כביעא בכותחא שאין כופין אדם לדור במקום שמסוכן שם סכנה למיתה: ומעתה נחזי אנן בעיקר הדין אם לכוף אותה. ואומר אני דלדעת ר"ת שהביא רמ"א בהג"ה סי' ע"ה פשיטא שידה על עליונה ואף שמהני אונס דידיה שלא תכוף אותו לבוא למקומה אבל איך הוא יכול לכופה אלא שאני אומר אפי' לשיטת יתר הפוסקים החולקים על ר"ת וסוברים דהך דשלש ארצות לענין כפיית האשה מיירי מ"מ טעם הדבר שעל מנת כן נשאה וסוברים הפוסקים הנ"ל דסתמא דמלתא היא נשאת על דעת לבוא למקומו אבל היכא שהיה תנאי מפורש בשעת נישואין בזה לא נחלקו שם מעולם שכל תנאי שבנשואין ואינו לעקור דברי תורה שהתנאי קיים וא"כ כיון שהיה תנאי מפורש בשעת נישואין שלא תצא ממקומה הרי התנאי קיים ואף שאונס רחמנא פטריה היינו שהבעל פטור מלקיים אבל לא אמרינן אונס רחמנא חייבה לדידה ועיין בח"מ סי' כ"א בש"ך ס"ק ג' וכן מבואר ביו"ד בט"ז סי' רל"ו ס"ק י"ג ואף שכתב הט"ז שם שאם התנאי לא היה בעיקר הדבר ואירע אונס לכשיעבור האונס עיקר הדבר לא נתבטל בשביל כך מ"מ הכא כל זמן שלא נתבטל האונס פשיטא שאין עליו לעשות היפוך התנאי וגם כאן לא באנו לבטל הנשואין רק אנן השתא על דירת הזוג אנו עוסקים וא"כ התנאי הוא בעיקר הדבר. באופן שלדעתי פשוט מאוד שלדעת שום פוסק אין שום הכרח על האשה לצאת מבית אביה. ומעתה מ"ש מחותני בענין פלוגתא שבין תה"ד לריב"ש דלדעת תה"ד היכא שאין לו מזונות ופרנסה במקומו כופין אשתו שתלך עמו והריב"ש חולק עיין בהגהת רמ"א שם. וכתב מחותני דע"כ לא נחלק הריב"ש אלא בדוחק פרנסה שמ"ש רז"ל דמאן דביש ליה בהאי מתא הוא רק דרך עצה טובה כו' וכתב מחותני דכאן ביש ליה מחמת חשש סכנה גם הריב"ש מודה. ואני אומר נהפוך הוא שגם תה"ד מודה שאין יכול לכופה שהרי עיקר טעמו של התה"ד לפי שבודאי כל הנשים בוחרות יותר טלטול המקום מלסבול עוני וכל זה בחרתי מעוני כתיב ולכך בטלה דעתה ויכול הוא לומר על דעת סתם הנשים נשאתיך ע"ש שהאריך. והיינו בדוחק עניות שגם האשה בדוחק אמדינן דעתה שיותר נוח לה להיות במקום אחר מלסבול עניות אבל בנדון דידן הוא סובל מכאובים אבל איהי היא בהרוחה ומה איכפת לה בדידיה לצאת ממקומה ובזה ליכא אומד הדעת בכל הנשים ולא עוד אלא התה"ד מיירי בנשאה סתם אלא שכיון שנשאה במקומה לכ"ע אין יכול לכופה משום דמן הסתם אדעתא דהכי נשאה ועל זה קאמר התה"ד שמן הסתם אדעתא דנשים דעלמא נשאה ובטלה דעתה אבל היכא שהיה לה תנאי מפורש אין. חילוק בדבר. ומעתה שני הצדדים פשוטין לדינא אין לכוף אותו כלל וכן אין לכוף אותה ובנדון המזונות מעבר עד היום אם עדיין לא התרה בה הבעל ע"פ הב"ד שתרד עמו לדין פשיטא שחייב במזונות כי אולי אם היה מתרה בה והיתה שומעת מפי ב"ד שאין הבעל חייב לבוא למקומה היתה היא מתרצית לבוא אליו אבל אחר ההתראה ראשונה שיתרה בה הבעל שתרד עמו לדין לא במקומו ולא במקומה כי קצינים אלו היושבים בעיירות קטנות כל אחד נקרא תקיף בעירו ולכן ירדו לדין בזבל"א או בב"ד הממוצע בק"ק פפ"ד או בק"ק מענץ. ואם צריך ליתן לה שלשים זהו' לחודש לדעתי אם הדברים כמו שמבואר בפסק של מחותני הנ"ל ועליו אני סומך שכתב ששמע טענות שני הצדדים א"כ מאי עשה הבעל בתנאים אחרונים נאמר שאם הבעל יעשה לזוגתו איזה דברים שאינה יכולה לסבול וכאן לא עשה ולא כלום שמה שנשאר בבית אביו ולא חזר למקומה אנוס הוא ומן השמים עכבוהו ואנן וכל ב"ד שבישראל לא שבקינן ליה למסכן בנפשו א"כ מחמת תנאי זה אינו חייב אבל עד ההתראה חייב במזונות אשתו מן הסתם שכל איש חייב במזונות אשתו וכאשר יתרה הבעל באשה ולא תרצה לעמוד בדין שוב יעכב מזונות עד שתרד לבסוף לדון ואז יפסקו הב"ד גם על המזונות משעת הסירוב כי ישמעו טענתה אם יהיה לה אמתלא בדבר:

ובגוף הדין אם ירצה לגרשה וליתן כתובתה והיא תעכב מה תהיה בין שניהם, בדבר זה צריך לשמוע טענת שני הצדדים, וגם זה פשוט בעיני שאין על הבעל שום חיוב לעמוד לדין דוקא בעיר לאמי כי כפי ההעתק שהעתיק מחותני הגאון מן התנאים האחרונים לא נאמר שירד עמה לדין במקומה רק סתם שירד עמה לדין, וא"כ כיון שהבעל אנוס הוא ואינו יכול לבוא בעצמו שמה מחמת סכנה וכי נכוף אותו לעשות מורשה ואולי אין מורשה שיעשה רצונו וירד לדון עמה וכיון שת"ל יש בתי דינים מומחין גם חוץ למקומה אין האשה יכולה לכופו לדין בעירה. כל זה הנלע"ד וכתבתי וחתמתי: