נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/סה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סה
[עריכה]תשובה
מעשה באשה בק"ק פין הסמוך לק"ק ליסא שהיתה אשה אחת יושבת עגונה שבעלה הרחיק נדוד ושנים רבות היתה יושבת שוממה ויהי בימים רבים היתה יושבת בחנות בא איש אחד אצלה אל החנות והתחיל לדבר על עסקי החנות כאילו רוצה לקנות ממנה דבר והאיש נכנס עמה בדברים ושאל אותה על בעלה והשיבה שאין לה ידיעה ממנו והוא אמר שיש לו איזה ידיעה ממנו, אחר זה הסתכלה האשה בפניו ונדמה לה שזה בעלה והאיש הלך ממנה והאשה יושבת תוהה ולא ידעה שורש הדבר, והלכה להרב והביאו את האיש והכירה אותו היטב ואמרה סימנים בגופו וגם כל בני העיר הכירו אותו בט"ע שזה האיש הוא פלוני בן פלוני מילדי קהלתם בעל האשה הזאת. והאיש מתחלה כיחש עד שדברו עמו וביקשו ממנו שיתן גט והודה שהוא בעל האשה הזאת וגירשה. אחר זאת הלך משם ובדרך בבואו אמר שהוא אינו בעל אשה ומשם הלך עד בואו לפרעמסלא ושם הכירה אותו אשה אחת עגונה שהוא בעלה וגם כל בני ק"ק פרעמסלא הכירו שהוא מילדי קהלתם פב"פ בעל האשה מפרעמסלא וגם האיש הודה שהוא מפרעמסלא ואשה זרה שאינה אשתו גירש בק"ק פין בשביל מעות שקיבל בעד הגירושין, וכתב הרב הגאון מפרעמסלא ובית דינו להחזיק האשה בק"ק פין בחזקת אשת איש בודאי כי זה המגרש אינו בעלה רק הוא מילדי ק"ק פרעמסלא. ואחר זה שלחו בני ק"ק פין לפרעמסלא והשלוחים הכירו שהוא מילדי עירם ק"ק פין בעל האשה שבק"ק פין. ומעתה בני ק"ק פין מחזיקים בהכירם שהוא מילדי עירם ובני ק"ק פרעמסלא מחזיקים בהכירם שהוא מילדי פרעמסלא ונתווכחו הגאונים הנ"ל במשפט הנשים הנ"ל. ומחותני הגאון המפורסם מהור"ר פייבש אב"ד ק"ק ליסא האריך בתשובה מאד וגם הרחיב הפלפול בדין אי חיישינן לקלא ובדין אי מבטלין קלא. וזה אשר השבתי אני על דברי מחותני הגאון:
ראיתי לעיין בדברי כבוד מחותני הגאון המפורסם מוהר"ר פייבש נר"ו אב"ד דק"ק ליסא. והנה רצה כבוד הגאון הנ"ל להשיג על דברי ר"ת בשו"ת רמ"א סי' צ"א וכתב מחותני הגאון דע"כ לא אמרו בגיטין בקלא דקמי נישואין אף אם נשאת תצא אלא בקלא דנפקא ברור כגון תרי מתרי והלכו למדה"י דבזה חששו רבנן לאסור מספק מצד הדין ובזה אף אם נשאת תצא כו' ולא משום חשדא כו' אלא כגון בקול ברור חיישינן שמא אמת הדבר אבל אם נמצא הקול שקר בזה ודאי אם נשאת לא תצא ודי לנו להחמיר בקלא דקמי נישואין לומר תצא כל זמן שהקול ברור אבל בנמצא שקר מהי תיתי לומר תצא. והביא מחותני ראיה לזה מדאמרינן בגיטין דף פ"ט ע"ב ואת לא תסברה כו' מי שהלך בעלה למדה"י כו' ופירש"י דכי מהדרא לקמא וכו' ע"ש והקשה הגאון בעל פני יהושע דא"כ לעיל דף פ"א למה תצא משני ולא נאמר שגירש הראשון על תנאי ולא נתקיים התנאי כיון שעומדת תחתיו ע"ש בפ"י שנדחק. ואמר מחותני דלפי סברתו ניחא דודאי בקול ברור ואיתחזק בבי דינא ולא נמצא שקר מדינא חששו חכמים מספק אף אם נשאת תצא משא"כ אם נתברר ששקר ענו וליכא אלא משום חשד בזה אף דלא מבטלין קלא היינו לינשא לכתחלה אבל עכ"פ לא תצא וא"כ גבי נתקדשה ובא בעלה ממדה"י שפיר הוי מקום אמתלא דאנן ידעינן בלא"ה שע"פ טעות נתקדשה משא"כ דף פ"א שהקול ברור ואנו חוששין מדינא להחמיר מספק שם אפילו נשאת תצא. ואין להוכיח איפכא דאי אמרת בקול אם נמצא שקר אם נשאת לא תצא מנ"ל לש"ס להוכיח מקום אמתלא מהלך בעלה למדה"י דלמא שאני התם שניסת. זה אינו דכבר ביאר מהרש"ל ביבמות דף פ"ח ע"ב בתוס' ד"ה א"ה אימא סיפא דקושיית הש"ס בנתקדשה ודאי אף אם הראשון מת יוצאת שלא בגט מהשני מדתני סיפא אע"פ שנתן לה גט לא פסלה מהכהונה, עד כאן דברי מחותני הגאון:
והנה יש כאן תרתי למעליותא בהך מלתא. אם מצד האומר כבוד מחותני הגאון גברא רבה אמר מלתא וכדאי הוא לחבב דבריו הנעימים, והן מצד הסברא מעצמה שהיא מלתא דמסתברא נכוחה וישרה וכל כי הני מילי מעליותא ליתאמרו בי מדרשא. אמנם יש לנו ג"כ מצד הסותר תרתי לטיבותא. חדא שכבוד מחותני בא לסתור בזה דברי ר"ת ז"ל. ועוד מצד האמת שהוא אהוב מן הכל. ואומר אני דסברא זו ליתא. ומתחלה אומר שהראיה שהביא נלע"ד שאין מזה ראיה שהרי באמת שם בבא ממדה"י מותר אף לכתחילה להנשא וכמ"ש מחותני הגאון בעצמו בשם רש"ל וא"כ ע"כ צ"ל משום האמתלא שהיא בתחלת הקול תיכף וכפירש"י וא"כ היכא דליכא אמתלא אף אם נמצא שקר דלמא אפ"ה למה דלא מבטלין קלא אפילו נשאת תצא ובא ממדה"י שאני שהיא אמתלא בתחילת הקול דהיינו מקום אמתלא:
והנה אביא ראיה ברורה מדברי הגמרא דאי לא מבטלינן קלא נשאת תצא ולא מבטלינן קלא דהרי אמרו שם בגיטין דף פ"ט ע"ב שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקידשה קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני מאי והעמידו הדבר על בוריו אי לימא דאי מיגליא מלתא דקדושי קמא לאו קידושי מעליא נינהו מבטלינן לקלא והא נהרדעא אתרא דשמואל הוא ולא מבטלי קלא. ולדעת מחותני הנ"ל האי דלא מבטלינן קלא היינו רק שלא תנשא לכתחלה אבל אם נשאת מבטלינן לקלא כדי שלא תצא וא"כ מאי קושיא על שמואל והרי כאן נשאת ועומדת היא שהרי נתקדשה לשני קדושי תורה וכבר מבואר שם בגמ' דגם לבתר אירוסין הוי כמו בתר נישואין דכבר איפסקא לעיל הלכתא כרב חביבא דגם קלא דבתר אירוסין לא חיישינן ליה ונסתר קושיית הגמרא מעל שמואל. אלא ודאי כיון דכבר יצא קול קודם שנתקדשה הוי קנא דקמי נשואין ואפילו נשאת שוב לא מבטלינן קלא ותצא:
ואין להחזיק עוד סברת מחותני הנ"ל ולחלק ולומר אף דלא מבטלינן קלא אבל מ"מ אם נתברר שהקול שקר ואח"כ נשאת שוב לא תצא ואף שנשאת שלא ברשות שהרי לא מבטלינן קלא מ"מ לא עשתה כל כך שלא כהוגן כיון שבשעה שנשאת כבר נתברר שהקול שקר וחומרא בעלמא היא דמחמרינן שלא לבטל להכי אם כבר עבדה עובדא בעצמה ונשאת לא תצא אבל אם נשאת קודם שנתבטל הקול שעשתה לגמרי שלא ברצון חכמים שהרי אז קודם הבירור היתה אסורה ע"פ הדין ובשעה שנשאת היה הדין שתצא שהרי אכתי לא נתברר שהוא שקר ואף שאח"כ הוברר הדבר שהקול שקר אפ"ה שוב תצא הואיל ועשתה בשעת נשואין דבר חמור שלא ברצון חכמים והיינו האיך דשמואל שבשעה שניסת אכתי לא נתבטל הקול שהרי עכשיו הוא שצוה לומר והעמידו הדבר על בוריו וא"כ שפיר מקשה הגמרא לשמואל:
גם הא ליתא שא"כ זו סברא חדשה שכיון שעשתה שלא ברצון חכמים קנסינן לה דתצא ובסברא זו לא אשכחן פלוגתא בין בני סורא לבני נהרדעא ויכול להיות שאף לבני סורא דמבטלינן קלא היינו קודם שנשאת ומבטלינן קלא ומותרת להנשא בהיתר אבל אם נשאת קודם שנתבטל הקול ועשתה שלא ברצון חכמים אף בני סורא מודו דקנסינן לה ושוב לא מבטלינן קלא ותצא וא"כ למה הקשה הגמרא והא נהרדעא אתרא דשמואל כו' הא מצד עצם הדין דנהרדעי ליכא קושיא דנהרדעי לא אמרו דמבטלינן קלא וכו' כ"א לענין שלא תנשא לכתחילה וא"כ עיקר הקושיא שראוי לקונסה הואיל ועבדה איסורא וזה שייך גם לבני סורא והכי ה"ל להקשות אי לימא דאי מיגליא כו' שרינן והא ניסת באיסור אלא ודאי דהא ליתא ובני סורא דמבטלין קלא אף שכבר ניסת באיסור מהני גם אח"כ ביטול הקול ומינה דלמ"ד לא מבטלינן אי הוה הדין שאם נשאת לא תצא אפילו ניסת קודם ביטול הקול ג"כ הוה הדין לבטל אח"כ ולא תצא ומדקשיא ליה לגמרא על שמואל מכלל דלנהרדעי בכל ענין לא מבטלינן ואפילו נשאת תצא. ומזה ראיה לדברי הגאון חכם צבי בתשובה סימן ג' שאף בשעה שניסת ניסת באיסור חמור שהיה הדין שתצא מ"מ אם אח"כ נתברר ההיתר לא תצא וכמו שהוכחתי אליבא דבני סורא דמבטלינן קלא אפילו בתר נישואין:
אמנם דוקא היכא שנתברר היתר גמור חבל אם גם אח"כ לא נתברר היתר גמור אף שהיה הדין אם נשאת בהיתר והיה אח"כ נולד ספק זה שלא תצא מ"מ כיון שכבר ניסת בשעה שנולד הספק ניסת באיסור ואין ההיתר ברור לפנינו תצא הואיל ועבדה איסורא, והיינו הך דכ' הר"ן בשם הירושלמי בקידושין בפ' האומר גבי קידשתי את בתי ואיני יודע למי ע"ש בר"ן במימרא דר' אסי בגמרא מ"ש בשם הירושלמי בקידושין ודו"ק. וכבוד מחותני הגאון רצה להביא ראיה מדברי הר"ן להגאון מה"ו א"ב בתשובת חכם צבי שם ולענ"ד נראה כנ"ל:
שוב מה שהביא מחותני הגאון ראיה דאם נתברר שהקול שקר אם נשאת לא תצא מדברי הב"ש סימן מ"ו ס"ק י"ב מדלא כתב הב"ש רבותא טפי שאפילו נתברר ששקר, נלע"ד דהב"ש לא כתב זה משום דהא לדידן הא מלתא תליא באשלי רברבי ובמלחמות הפוסקים שנויה אה מבטלינן קלא לדידן:
אלא דאע"פ שהשבתי על דברי מחותני הגאון הנ"ל נראה דלדינא קם דינא של מחותני עכ"פ לדידן דהא דאנן לא מבטלינן קלא לדעת המחמירין היינו רק חומרא בעלמא ולא מצד הדין כיון דבאתרא דרב מבטלין ובאתרא דשמואל לא מבטלין א"כ הלכתא כרב באיסורא כמ"ש הרא"ש. ומה שרצה הרא"ש לומר בשם ר"ח דלא פלוגתא דאתרוותא היא ובני סורא פליגי עם בני נהרדעא אי מבטלינן אלא הטעם דבסורא מקרי ואמרו הלכך מבטלין ובנהרדעא לא מקרי ואמרי הלכך לא מבטלין. לדידי קשיא אהך פירושא דא"כ אין כאן שום מחלוקת. וגם שמואל ונהרדעא מודים דבסורא ראוי לבטל קלא אם כן לקמן גבי שלחו מבי רב לשמואל כו' מאי הקשה הגמרא והא נהרדעא אתרא דשמואל הוא והרי שמואל ונהרדעי גופייהו מודו דבסורא ששם היו תלמידי דרב הדין נותן דשם מבטלינן קלא אלא ודאי דפלוגתא דדינא הוא בין סורא ובין נהרדעא ועיין שם בתוס' ד"ה בנהרדעא וא"כ יצא לנו הפירוש שפלוגתא היא וא"כ ע"פ כללי הש"ס הלכתא כרב באיסורא וא"כ נשאר הדין דמבטלינן קלא אלא דמחמרינן מספיקא שמא אנן מבני נהרדעא דכבר נהגו חומרא זו. ובודאי חששא בעלמא הוא ואפילו לגבי איסור דאורייתא לענין עמון ומואב אמרינן כל דפריש מרובא פריש והא ודאי דנהרדעא לא הוי רובא דעלמא ובמקום שלא היה להם מנהג כלל ודאי הלכה כרב וא"כ למה ניחוש שמא אנן מנהרדעא ועוד דבכל פלוגתא דרב ושמואל בטריפות במקום ששמואל מחמיר ניחוש שמא אנן מבני נהרדעא דאתרא דשמואל הוא אלא ודאי גם כאן הוא רק חששא בעלמא ולכתחלה הוא דחיישינן אבל אם נשאת לא תצא דאזלינן בתר רובא דעלמא דלא מנהרדעא נינהו ואזלינן בתר רובא ולכתחלה הוא דחיישינן למעוטא והא למה זה דומה לאשה שנטבע בעלה במשאל"ס שלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא דאזלינן בתר רובא שהם למיתה אלא ששם יש חילוק בין נשאת בעבריינות כו' אבל כאן שהוא איסור קל אפילו נשאת בעבריינות אפשר יש להקל ועיין באבן העזר סי' י"ז בח"מ ס"ק ס"ג:
ומה שפלפל כבוד מחותני הגאון היכא דליכא תקנה כלל אי מבטלינן קלא נראה לע"ד דודאי מבטלינן וכתירוץ הראשון של התוספות במס' כתובות דף כ"ו ע"ב ד"ה ואסקיניה. ולא עוד אלא שנראה לפענ"ד שאף התירוץ השני של התוספות מודה לגוף הדין הזה אלא שבתירוצם השני חששו כי אולי לא מקרי זה אין לו תקנה שאף שנאסר בתרומה מ"מ הרי אפשר לו לאכול חולין וכמו קול גרושה שהוא אוסר לכהונה ואף שאין לאשה זו תקנה לכהן מ"מ כיון דעכ"פ יש לה תקנה להנשא לישראל חיישינן לקלא ומקרי יש לה תקנה ולכן הוצרכו לחדש דבתרומה דרבנן מבטלינן קלא. ותדע שכן הוא שהתירוץ השני של התוס' ג"כ מודה לסברת התירוץ הראשון דהיכא דאין תקנה בודאי מבטלינן קלא דאל"כ קשה בסוגיא דקידושין דף ס"ו בעובדא דינאי מלכא דמוקי ליה בעדי הזמה ומה מועיל הזמה כיון שכבר נתקבלה עדות הראשונים שוב לא מבטלינן קלא ושם הוה איסור דאורייתא דהרי כה"ג היה ועשה עבודה במקדש ובשבת וביוה"כ, א"ו דהיכא דא"א בענין אחר מבטלינן קלא:
ואדרבה עוד נלע"ד קולא יותר מזה שאילולא דברי התוספות שכתבו דהיכא דאי אפשר בענין אחר מבטלינן קלא דמשמע עכ"פ מדבריהם שקודם שנתבטל עכ"פ חיישינן אפילו היכא דליכא תקנה הייתי אומר שבמקום דליכא תקנה לא חיישינן כלל לקלא ואפילו לא נתבטל. ומהאי טעמא היה נראה לפע"ד טעם למה שאמרו שם בשלהי גיטין שלא לפלוני אין חוששין היינו מטעם שאם תחוש לקול הזה אם כן נשארה עגונה לעולם ולית לה תקנתא לכן לא חיישינן ליה כלל והא דאמרינן בכתובות דף כ"ו נפיק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה הרי שהורידוהו מתחלה ע"י קול אף דליכא תקנתא כלל נראה דרש"י ז"ל הרגיש בזה ולכן פירש"י ואחתיניה מן הכהונה עד שיובדק הדבר שמעלה היא בכהונה עכ"ל. הרי נתן תרי טעמי לשבח לתרץ הדבר, חדא שלא הורידוהו לחלוטין רק עד שיובדק הדבר כיון שהיה אפשר בבדיקה, ותו יהיב טעמי אחרינא שאף להורידו לפי שעה לא היו צריכין מן הדין רק שמעלה היא בכהונה. ותדע שהדבר זה רק מעלה בעלמא כיון דאפשר בבדיקה שהרי לדעת הרמב"ם שכתב בפ' י"ז מהל' א"ב הלכה כ' יצא קול חלוצה אין חוששין לה וכתב הרב המגיד שאפי' הוחזק בב"ד משום שחלוצה דרבנן וא"כ גם כאן דנפיק קלא דב"ח למה אחתיניה הרי ב"ח הוא רק חלל דרבנן א"ו כדפירש"י דלאו לגמרי אחתיניה רק עד שיובדק כיון שאפשר בבדיקה:
ועוד נלע"ד ראיה שבמקום שאין תקנה כלל אין חוששין לקול כלל שהרי אמרו שם בשלהי גיטין שפחה אין חוששין לה וכן פסק הרמב"ם בפ' י"ז מא"ב וכתב הרב המגיד במקום שהוחזק בב"ד מיירי ונדחק הרה"מ בטעם הדבר שאינו דומה לגרושה דחוששין שהוא ע"י מעשה משא"כ שפחה שהוא פגם משפחה. אבל לדידי הטעם פשוט דבשלמא גרושה אית לה תקנתא להנשא לישראל אבל לשפחה אם תחוש לקול לית לה תקנתא ולא חיישינן ליה כלל:
ומה שיצא כבוד מחותני הגאון לטייל בתרביצא דבי רב מענין לענין לתרץ דברי הרמב"ם בפ' יו"ד מהל' גירושין הלכה וי"ו לתרץ קושיית הל"מ וכתב מחותני הנ"ל דלרב זביד דאמר מקום אמתלא חוששין לאמתלא א"כ נסתר קושית הגמרא ביבמות דף פ"ט רישא נמי נימא נשואי טעות. אלא דסוגיא זו ביבמות אזלה אפי' למאן דלית ליה בגיטין דר"ז ולכן הוצרכו בגמ' לטעמא דקנסא דאתי שפיר לכ"ע, אכן לפי מה דפסקינן כר"ז א"כ שפיר פסק הרמב"ם, ע"כ דברי מחותני הנ"ל. ואני תמה דאגב חריפא ואגב שיטפא לא דק שפיר בדברי הרמב"ם שם שהרי הרמב"ם כתב שם וז"ל הרי שנתקדשה ואח"כ בא בעלה או נמצא הגט בטל הרי זו מותרת לבעלה וא"צ גט משני כו' ואין חוששין שמא יאמרו אשת איש יצאה בלי גט כיון שלא ניסת יאמרו תנאי היה בקידושין ולא נתקיים עכ"ל הרמב"ם. ומאי מקום אמתלא יש בנמצא גט בטל:
ואם על דרך זה באנו לתרץ דברי הרמב"ם ולומר דסוגיא דיבמות דמוקי משום קנסא הוא משום דרצה לאוקמי אליבא דכ"ע כמו שכתב מחותני הגאון א"כ יש לפנינו לתרץ דברי הרמב"ם על דרך נכון ונקל. דהנה ביבמות דף צ"ד ע"ב בתוס' בד"ה אלא נשואין מי איכא למימר תנאי כו' ואפי' למ"ד המקדש על תנאי ובעל אין צריכה הימנו גט מ"מ לא שכיח מלתא שיבטל הנישואין מחמת התנאי תדע דהא שמואל אית ליה האי סברא ואית ליה אין תקנה בנישואין לקמן בפ' ב"ש עכ"ל התוספות. אמנם לקמן דף ק"ז ע"א וכן בכתובות דף ע"ג ע"א כתבו התוס' באמת מחמת קושיא זו דקשיא שמואל אדשמואל הגיה ריב"ן בפרק בית שמאי דלא גרסינן אמר רב יהודה אמר שמואל כי אם אמר רב יהודה אמר רב ולפי דבריו דבר זה אם יש תנאי בנישואין תליא בפלוגתא דרב ושמואל בקידש על תנאי ובעל וא"כ בפ' האשה רבה מקשה הגמרא רישא נמי נישואי טעות הוו וליכא למימר אין תנאי בנישואין דתינח לרב אבל לשמואל מאי איכא למימר דהרי גם שמואל צריך לתרץ המשנה ולכן קאמר קנסא כו' דאתי שפיר לד"ה אבל אנן דקיי"ל המקדש על תנאי ובעל צריכה גט וכן פסק הרמב"ם בסוף פ"ז מהל' אישות א"כ אין תנאי בנישואין לכן שפיר כתב הרמב"ם הטעם שכיון שלא נשאת יאמרו תנאי היה בקידושין:
ואין להקשות אי אליבא דשמואל קאי סוגיא זו א"כ היאך קאמר כלל אמרי קידושי טעות כו' והא שמואל לא חייש לקידושי טעות כלל לקמן דף צ"ה ע"ב יש לומר משום דשמואל אינו סובר כר"ע אבל אעפ"כ מש"ה יכול לאוקמי המשנה כר"ע ומשום קידושי טעות ולהכי מקשה אי הכי נשאת נמי נימא נישואי טעות כיון דלשמואל יש תנאי בנישואין אם כן כי היכי דתלינן לר' עקיבא קידושין בקדושי טעות ה"נ נשואין וכנ"ל:
ומה שכתב הגאון מפרעמסלא דבדקדוק אמרו חכמינו ז"ל תרי כמאה דהיינו דוקא כמאה אבל נגד יותר לא אמרינן תרי חשיבי כיותר ממאה. הנה אם באנו לומר כן אף אנו נאמר לענין זימון אמרו רז"ל והא מאה נשי כתרי גברי א"כ בדקדוק אמרו ואם יהיו מאה וחמשים נשים יזמנו עליהם אתמהה אין אלו אלא דברי תימה ואין מהצורך להשיב פירכא על זה. ובלא"ה אני תמה על הגאון מפרעמסלא איך מצא ידיו ורגליו בסוגיא דקידושין דף ס"ו בעובדא דינאי מלכא היכי דמי אילימא דאמרי בי תרי אשתבאי ובי תרי אמרי לא אשתבאי תרי ותרי נינהו מאי חזית כו' ונדחק לאוקמי בעדי הזמה ולמה לא מוקי דאמרי בי תרי אשתבאי ואמרי מאה וחד לא אשתבאי. וכן קשה בסוגיא דיבמות דף צ"ד אלא ודאי הא ליתא ותרי כמאה לאו דוקא אלא אפילו כרבוא ויותר. ומה שנתקשה כבוד מחותני הנ"ל בסתירות דברי תוס' ביבמות דף פ"ח ע"א ובכתובות דף כ"ב ע"א דסתרי אהדדי שביבמות בד"ה אתא גברא כתבו התוס' וא"ת כיון דאיכא תרי דאמרו מת אפי' איכא מאה שיאמרו שזהו מה בכך הא תרי כמאה וי"ל דלגבי דבר הנראה וידוע לכל היה אומר רב אבל בשני עדים לא תצא ובכתובות כתבו בד"ה תרי ותרי ועוד קשה להר"י דקאמר ואי ערעור דפגם משפחה גילוי מלתא בעלמא הוא ופירש בקונטרס דדבר העשוי ליגלות הוא שיבדקו עד שיברר הדבר, וזה תימא איך יתברר הדבר לעולם כיון שאלו שנים אומרים שהוא עבד אין כל העולם יכולים להכחישם דתרי כמאה. ונראה לע"ד באשר נדקדק בדברי התוס' שכתבו במס' יבמות דגבי דבר הנראה לכל לא היה אומר אם ניסת לא תצא אם היה כוונתן דגבי דבר ידוע לכל העולם אין שנים נאמנים נגדם הוה להו למימר דגבי דבר הנראה לכל לא אמרינן תרי כמאה או לא אמרינן דתרי יכולים להכחיש אבל הם דייקו בלשונם דלא הוה אמר אם נשאת לא תצא וכוונתן דודאי תרי ככ"ע וכ"ע לא מצו להכחישם לתרי ותרי ככ"ע וכמ"ש בכתובות אלא דאפ"ה ריעא סהדותייהו במה שידוע לכל ואף שאעפ"כ מהני סהדותייהו שהתורה האמינתם ככ"ע. והכונה דהרי בדף פ"ח ע"ב בתוס' ד"ה והבא עליה הקשו למה דמסקינן בפ' ד' אחין דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן לה אחזקה א"כ בחטאת קאי ועוד דמשני שניסת לאחד מעדיה היכי שבקינן לה הא מיחייב מיתת ב"ד וכו' ותירצו דדייקא ומינסבא מרעא לחזקה זו והנה הא ודאי דעכ"פ אפי' דייקא לא מהני להכחיש סהדי ולהכי בעינן דוקא שניסת לאחד מעדיה אלא שאע"פ שאינו מועיל סברא זו להכחיש סהדי לגמרי מ"מ מועיל לגרוע החזקה. והנה הך סברא דמה דכ"ע ידעי וגלוי להם אעפ"כ הנך תרי דאמרו להיפך מיחשב כתרי לבהדי תרי מ"מ עכ"פ ריעא סהדותייהו וא"כ מוקמינן הך ריעותא נגד דייקא ומינסבא מרע לחזקה והך ריעותא לגבי הך ריעותא ונשארו תרי לבהדי תרי ומוקמינן אחזקת אשת איש ואפי' נשאת לאחד מעדיה תצא דבמיתת ב"ד קאי. זה הנלע"ד כוונת דברי התוס' ביבמות ולא סתרי כלל לדבריהם בכתובות. ובפרק מרובה דף ע"ד ע"ב דאמר שבא הרוג ברגליו שם מיירי שהעדים בעצמם אינם יכולים להכחיש שהוא האיש הזה עצמו ולא מקרי מפי עצמו שגילוי מלתא בעלמא הוא דלא אמרינן תרי ותרי כיון שהוא ניכר לכל והם עצמם מוכרחים להודות שהוא זה האיש. ועוד נלע"ד כוונת התוס' דדבר הגלוי לכל לא היה אומר רב לא תצא וכו' פירושו אף שתרי ככ"ע מ"מ כיון שהב"ד וכ"ע מכירין עכ"פ הם חייבים להפריש האשה מאיסורא שהם עצמם יודעים שהעדים משקרים וגם במרובה שבא הרוג כו' והב"ד מכירין לוקין העדים אבל בכתובות דאמר גילוי מלתא ופירש בקונטרס שיבדקו עד שיתברר א"כ שפיר מקשים התוס' איך יתברר להם אף אם כל העולם יכחישו לשנים תרי ככ"ע ואותם שאינם יודעים לא נתברר להם כלל דתרי מהימני כמאה וככ"ע וכ"ע לאו דוקא שהרי יש כאן שאינם מכירין ואף שאלו רוצים להעיד עליו וא"כ גם להם ידוע מכל מקום כבר נוגעים הם שאלמלא אין הם עצמם מעידים עליו לא הוה מועיל עדות של כ"ע:
והנה אין לנו להאריך בדין זה אי תרי מהימני ככ"ע שהרי בנדון דידן כתב מחותני שגם בק"ק פין מכירין אותו כל בני הקהלה וא"כ מדוע נחשב לק"ק פרעמסלא ככ"ע. ונדבר כאן במעשה זה אם היו תרי ותרי והנה פשוט ששתיהן בחזקת אשת איש וכל אחת בחזקתה ואפי' לאחד מעדיה לא תנשא אי תרי ותרי ספיקא דרבנן וכמ"ש תוס' ביבמות וכאן לא שייך דייקא ומינסבא שעיקר דיוקא שמתיראת שמא יבוא בעלה ולא יהיה מקום להכחיש אבל כאן אכתי אפשר לה להכחיש ולומר שזה הוא בעלה, אבל אם נאמר שמה שאמרו בסנהדרין שאין אחד דומה לחבירו על הרוב דברו אבל מזדמן אחד מכמה אלפים הדומה לחבירו וכמעשה דשתי אחיות ונימא שאותן שתי אחיות היו דומות ממש זו לזו בלי שינוי א"כ לא היינו דנין העדים כמכחישים אלא כולם אמרו אמת וא"כ הוי האיש הזה כאין מכירין אותו כלל נגד שתי נשים הללו ושום אחד מהעדים אינו מכחיש לחבירו וא"כ היינו סומכין על דבריו שהרי הוא עצמו יודע מי הוא והוי כמו בשעת הסכנה שכותבין אע"פ שאין מכירין בשלמא אם לא היה באפשר להיות שנים טבועים בחותם אחד ממש א"כ אלו עדים מכחישים אהדדי א"כ אמירת האיש עצמו לא מהני להכחיש העדים אבל אם הוא באפשרי וא"כ אין כאן הכחשה שפיר מהני אמירתו וא"כ אם לא היה הבליעל הזה מוחזק רשע לפנינו שהרי מתחלה גירש האשה בק"ק פין ואמר שהוא בעלה ועכשיו אומר להיפך וא"כ אמירה דהאי לית ביה ממשא אבל אי לאו הכי אלא שהיה תמיד עומד בדיבורו שהוא מפרעמסלא היתה זו שבפין א"א גמורה וזו שבפרעמסלא גרושה גמורה אבל כיון שהוחזק רשע אין אמירתו כלום:
ועכשיו אני אומר להיפך שאף שסימנים ועדים עדים עדיפי מ"מ אם אנו אומרים שהעדים אינם מכחישים זה את זה מעתה נגד שתי הנשים הוי כאילו אין כאן עדים כלל וא"כ אם היה לאשה מפין סימנים מובהקים ביותר הוה מהני דסימנים מובהקים ביותר ודאי מדאורייתא והסימנין אינן מכחישים העדים שהרי כבר נתברר לנו ששני האנשים היו שוים בט"ע ולא עוד אלא אפילו סימנים אמצעים מהני שהרי דבר זה גופא שיזדמנו שנים שוים בט"ע לא שכיח אחד מן האלף ונימא עוד שיזדמן שיהיו שוים בסימנים ושיזדמנו סימנין הללו באיש אשר ט"ע שוה לו זה לא שכיח כלל וסימנין אמצעים מקרי כאן מובהקים וא"כ כיון שהאשה מפין יש לה סימנים היא שריא והאשה שבפרעמסלא אסורה. אבל כל זה היה מועיל אם עדים היו מעידים על הסימנים או שאמרה הסימנים קודם שראתה אותו אבל כיון שהיא ראתה אותו מתחלה א"כ לא מפיה אנו חיין ואולי ראתה בו סימנים הללו ואערומי מערמה שזה בעלה ומת בעלי הוא דנאמנת משום דדייקא וכאן כבר כתבתי דלא דייקא:
ועוד שזה דוחק לומר שמה שאמרו אין הקב"ה טובע שנים בחותם אחד הא רק על הרוב. ועוד א"כ למה עדים שהוכחשו לוקין אף שבא הרוג ברגליו אכתי כיון דתרי נינהו ודאי לא משקרי ובודאי נזדמן עוד אחד שהיה לו ט"ע כזה וא"כ למה ילקו והם אמת העידו אלא ודאי דדבר זה אי אפשר כלל ומעשה דשתי אחיות התם הכהן לא עלה בדעתו לזה ולא רמי עליה למידק ואפילו על הבעל לא רמיא ואילו הוו דייקי שפיר בודאי היה איזה הפרש כל דהו. אבל כאן בעובדא דידן שבני פרעמסלא ובני פין אכתי עומדים כל אחד בהכרתם אף ששמעו ההכחשה א"כ שפיר דייקי ואי אפשר שיזדמנו:
באופן שהדין פשוט ששתי הנשים בחזקת איסור א"א קיימי לא מבעי' אם תרי ותרי ספיקא דרבנן א"כ מדאורייתא כל אחת בחזקת אשת איש אלא אפי' ספיקא מדאורייתא אכתי לכתחילה לא תנשא ואפילו נשאת כבר לאחד מעדיה ואומרת ברי מ"מ מה נעשה בבנים שילדו שיהיו ספק ממזרים והם אינן אומרים ברי ולא שייך שינשאו לעדים. באופן שאין להנשים תקנה:
וגם אפילו אי אמרינן ספיקא דרבנן אכתי רק מדרבנן לא ינשאו דלא שייך כאן למימר אוקמה אחזקתה שהרי החזקות סתרי אהדדי וממ"נ אחת מהשתים גרושה גמורה ואין זה דומה לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ששם יש לה חזקת אשת איש ואין חזקה אחרת שיסתור חזקה זו אבל כאן חזקת אשת איש של כל אחת סותרת לחזקת חברתה. באופן דמתורת חזקה אין לאסור אבל עכ"פ מספק אסורה כל אחת ואולי אעפ"כ הוא מדאורייתא אפילו לדעת הרמב"ם דאין לספיקות עיקר מן התורה מ"מ הוי כחתיכה משתי חתיכות שיש כאן חזקת איסור וגם החזקה אחת סותרת חבירתה שהרי בודאי אחת מותרת מ"מ כל אחת מהחתיכות באשם תלוי קיימא:
ואין לדמות הדבר לשני שבילין שאם בא לשאול על כל אחד בפ"ע טהורים, מכמה טעמים. חדא ששם יש לכל אחד חזקת טהרה משא"כ הכא כל אחת בחזקת אשת איש. ועוד שספק טומאה ברה"ר טהור משא"כ ספק איסור. ועוד שגם בשני שבילין הטהרות טהורים אבל הם בעצמם טמאים פן יבואו לטומאה ודאי שנגעו שניהם באחד כמבואר בתוס' בכתובות דף כ"ז ע"א והה"ד בנדון דידן אם זו תלד בן וזו בת וינשאו זה לזה יבואו ממזרים ודאי. וגם לענ"ד אין ענין כאן לפלוגתא דרמב"י ורבנן בכתובות דף כ"ב ע"ב כי לענ"ד נדון דידן אינו דומה לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת רק לשנים אומרים נתגרשה כי גם בכאן יכולה להכחישו שהרי גם עתה כל העיר מסייע לה והרי בשנים אומרים נתגרשה ראה ר"י דברי רמב"י. באופן שלענ"ד פשוט הדבר ששתי הנשים הללו מקולקלות ונשארו עגונות, וכעת מחמת הטרדה אין להאריך: