נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · מה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן מה[עריכה]

תשובה להרב מוהר"ר מנחם הנ"ל:

ע"ד אשר שאלני על שלשה שהעידו יחד על עדות אשה על הכרת הבעל בסימני גופו ונמצא אחד מהם גנב ופסול מחמת רשעו שהוא פסול דאורייתא גם לעדות אשה כמבואר בש"ע אה"ע סימן י"ז סעיף ג' דפסולי דאורייתא מחמת עבירה פסולים גם להעיד לאשה שמת בעלה ושאל השואל אם עדות השנים הכשרים נפסל כדין רבים שהעידו ונמצא אחד מהן קרוב או פסול והוסיף השואל לשאול אם יבוטל העדות שהעידו בראשונה בצירוף הפסול אם יכולים עכ"פ להעיד מחדש:

ואומר אני לדעתי זה פשוט דלא שייך כאן כלל לבטל עדות הכשרים בשביל צירוף הפסולים ועד כאן לא שנינו רבים שהעידו ונמצא אחד מהם קרוב או פסול אלא בדבר הצריך עדים כשרים אבל בעדות אשה שכל הפסולים כשרים להעיד רק הפסול בעבירה דאורייתא מטעם שחשוד לשקר אבל אי לאו שחשוד לשקר והיינו יודעין שדבר זה מעיד אמת היה נאמן לכן נאמן במסל"ת משא"כ בשאר עדות אף אם האמת כדבריו מ"מ עדותו בטל מטעם גזרת הכתוב אל תשת רשע עד וכיון שבעדות אשה הוא עצמו כשר לולא מטעם דמשקר וא"כ אותן שנצטרפו עמו וכי גרועים ממנו בעצמו וכיון שהמה אנשים נאמנים ולא חשידי לשקר למה יופסל עדותן מחמתו ולכן לית דין צריך בשש שעדות הכשרים קיימת ואפילו להעיד מחדש אין צריכין. ואף שזה אצלי ממושכלות הראשונות שאין צריך שום ראיה ואעפ"כ להפקאת השואל שנסתפק בזה אמרתי להביא זכר לדבר. ירושלמי הובא ברא"ש ריש פ"ק דמכות כתב נכסיו לשני ב"א והעדים כשרים לאחד ופסולים לאחד ר' יוחנן אמר פסול ורשב"ל אמר כשר אמר ר"א מתני' נמי מסייע לר"י מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה וכו'. ונמצא אנו למדין מירושלמי זה שהני עניני תרווייהו שוים וכשם שבעצמם של עדים אחד פוסל חבירו כך באלו שהועד להם פסולו של אחד גורם שנפסול גם לחבירו וכל אלו שם אחד להם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וזהו הטעם דלא אמרינן בזה פלגינן דבורא משום דחזינן דלא פליג בהו רחמנא דאמר מה שנים נמצא בהם אחד קרוב וכו' אף שלשה אלמא לא פלגינן עדותן וכמ"ש שם הרא"ש בשם הראב"ד בסוגיא דאילעי וטוביא קריבי דערבא וכו' ועיין בח"מ סימן נ"א סעיף ו' ועיין בש"ך שם שאפילו בעדות ע"פ במה דאי אפשר להעיד על חצי לא מהני אפילו לזה שכשרים לו. ועיין בסימן ל"ג סעיף ט"ז. ומעתה באשה שבאה ואמרה מת בעלי היא תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה והיא משנה ערוכה סוף פ' האשה שלום ומוסכם מכל הפוסקים והרי אי אפשר להעיד על החצי דבר ואם הבעל מת הרי לשתי נשיו מת ועדותה בטילה לגבי צרתה ומועיל לגבי עצמה ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה וכו' הרי דבעדות שמת בעלה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה וכו' ומינה דרבים שהעידו ונמצאו אחד מהן פסול בעבירה שעדות הכשרים קיימת:

וידעתי שיש לדחות ע"פ מ"ש הרא"ש שם בפ"ק דמכות בשם הראב"ד דהא דגבי אילעי וטוביא לא פלגינן דבוריה וכן ברבים שהעידו ונמצא אחד קרוב וכו' ובאומר פלוני רבעני אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ופלגינן דבורו ומחלק הראב"ד דמעיד על עצמו לא מקרי עד ודומה להא דאמרינן במקיימי דבר דיבר הכתוב וכי היכי שההורג אינו פוסל שאר העדים מפני שאין אני קורא בו עדות שבטלה מקצתה לפי שאין עליו שה עד כלל ה"נ כשהוא מעיד על עצמו ועל אחר ע"ש ברא"ש וא"כ גם כאן תאמר שהאשה לגבי עצמה אין שמה עד דנימא עדות שבטלה מקצתה וכו'. אבל אחר העיון ליתא דשם גבי עצמו אינו נאמן ולכך לא מקרי עד ופלגינן דבורו ונשאר עדות חבירו שאין כאן עדות שבטלה מקצתה כלל. אבל בנידון שלפנינו הוא להיפך שלגבי צרתה עדותה בטילה ולגבי צרתה שפיר מקרי עדות שבטלה מקצתה וכו' וא"כ למה תהיה נאמנת על עצמה ואף שהקילו חכמים בעדות אשה והאמינוה לעצמה להעיד לעצמה מ"מ לא עדיפא מעד דעלמא והרי יש בעדותה גם לגבי צרתה שבטלה והוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה א"ו דבמקום שהכשירו כל פסולי עדות הן קרובים ונשים ועבדים רק פסול בעבירה משום שמשקר לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה:

הן אמת אם האשה המעידה לעצמה שמת בעלה אם נקראת עד או לא לדעתי באשלי רברבי תלוי דלדעת הב"י לפי המשמעות תחלת דבריו בש"ע סעיף ל"ח א"כ הא דאמר רב המנונא כל מקום שהאמינה התורה ע"א גם היא עצמה בכלל. ואפי' לדעת הרמב"ם ג"כ אין הכרע נגד זה שהרמב"ם השוה אותה לאשה אחרת או לשאר פסולים והא דע"א כשר נאמן להכחיש היינו משום דסובר רב המנונא לא קאי כ"א בשניהם שוים והראיה שאפילו היא עצמה אם אמרה מת בעלי והתירוה ושוב בא אשה להכחישה שוב אינו מועיל וש"מ דאמרינן גם בה כל היכא שהאמינה תורה עד אבל דעת הרמב"ן שנחלק על הרמב"ם באשה אחרת ומודה לדברי הרמב"ם בהיא עצמה א"כ ש"מ דסובר הרמב"ן שאשה אחרת שפיר היא בכלל דברי ר"ה כל מקום שהאמינה תורה עד אבל היא עצמה אינה בכלל א"כ ש"מ שהיא עצמה לא שמה עד. ועיין היטב בב"י בדין זה וברמב"ם פ' י"ב מהל' גירושין הל' י"א ובחידושי הרמב"ן והרשב"א בפ' האשה שלום ותעמוד על שורש הדברים. ומ"מ נלע"ד דעד כאן לא קאמר הרמב"ן אלא לגריעותא אבל למעליותא וכמ"ש למעלה לא דודאי לא עדיפא לעצמה מעד ממש:

ועוד נלע"ד ראיה מכל פסולי עדות מועיל להתיר אשה ואין האחין נכנסים לנחלה ע"פ עדותן כמבואר ביבמות דף קי"ז וברמב"ם פ"ז מנחלות ובש"ע ח"מ סי' רפ"ד ונימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה א"ו דגבי עדות אשה שמותרת להנשא שכל הפסולים כשרים לא שייך עדות שבטלה מקצתה כלל , וכבר כתבתי דבין בגוף דברי העד שבטל מקצתו ובין במנין העדים שנפסלו מקצתן דין אחד להם. ועכ"פ בהא נחיתנא ובהא סליקנא שאין עדים הפסולים גורעים עדים הכשרים כלל ואם הי' עדותן מועיל בגוף העדות מצד הסימנים וההכרה אין לפסול עדותן מצד השלישי שהעיד עמהם ברשע וזה פשוט:

ולא רציתי להטריח את בית דיני הרבנים בזה כי לדעתי הדברים פשוטים והרבנים הנ"ל טרודים ואם הייתי מטריחם בזה קדירה דבי שותפי וכו' והיה עכוב בדבר זמן רב כי בכאן לא שכיחי אסיפת הב"ד יחד רק לעתים רחוקות ולא רציתי לעכב מלהשיב. ובגוף הדבר שהחליט איהו שאחד מהם פסול מחמת דסני שומעניה ונתפס ב' ג' פעמים כגנב והודה בבית אסורים כבושת גנב כי ימצא. הנה בכל אלה לא מצאתי מקום לפוסלו כלל כל זמן שלא העידו העדים קמי דידן שהוא גנב אבל ע"פ הודאת עצמו אין אדם משים עצמו רשע:

ומחמת גוף הענין אם להתיר ע"פ סימנים ושאר דברים כבר כתבתי אחר פסח מה שנלע"ד בזה ובמקומי אני עומד. ולרוב הטרדא אקצר. דברי הד"ש: