נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · טו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן טו[עריכה]

תשובה לכבוד הרב הגדול המפורסם מו"ה שמואל זנוויל נר"ו הנ"ל:

דבריו הנחמדים מן כ"א דנא הגיעוני היום הזה ויען כי למחר אני טרוד עם התלמידים וכעת קבלתי דבריו בין הפרקים אחר שגמרתי השיעור עם התלמידים אמרתי לראות דבריו ואף כי הטרדות רבו לגודל אהבתו ומשונה חיבתו שניה מהראשונה כי רואה אני דבריו בדעת ותבונה ולכן לא רציתי לאחר דבר תשובתי. ומה שכתב לחזק דבריו דר"מ ודאי גזר מת אטו לא מת ומה שהתיר ר"נ לדבי ר"ג ולא גזר משום אשה אחרת אף שר"נ עצמו פסק כר"מ היינו דבאמת ר"נ אחר ששמע המסקנא והלכתא מת מותר אז חזר בו ממה שאמר תחלה הלכתא כר"מ וכו'. אני תמה אטו הך והלכתא נאמר בימי ר"נ זהו מסקנת הש"ס דרבינא ורב אשי. ועוד אם ר"נ כבר חזר בו בעת שהתיר לדבי ר"ג והנה רב נחמן שהיה תלמיד רב ושמואל ור"פ ורב הונא בריה דר"י היו תלמידי רבא שהיה תלמיד של רב יוסף שהיה תלמיד של רב יהודה תלמידו של שמואל וא"כ היו כמה דורות אחר ר"נ ואיך אמר להו רב פפי ואתון לא תסברוה כו' עד ואמר ר"נ הלכה כר"מ והרי ר"נ בעצמו חזר בו ובפרט שכבר הקשה שם והא ר"נ התיר לדבי ר"ג וא"כ כבר חזר בו. אלא ודאי הא ליתא ולא שוויה ר"נ לנפשיה הדרנא. ועוד דלדבריו קשיא הלכתא דהרי אנן עכ"פ קיי"ל בהבחנה כר"מ ור' יוחנן עצמו הדר בו ביבמות דף מ"ב ע"ב ממתניתין דכרמא דכולן צריכות להמתין וכן פסקו כל הפוסקים ובמניקה שמת בנה קיי"ל שמותרת להנשא אלא ודאי כדברי התוס' שגם ר"מ לא גזר מת אטו לא מת וכבר ביארתי בתשובתי הראשונה טעם הדבר: ומ"ש מעלתו עוד לתרץ קושית מהרש"א דשאני מת בנה דמשום בנה אסורה להנשא איכא היכרא שמת בנה ולכן לא גזרינן אטו שאר נשים משא"כ בהבחנה אין להאשה זו היכר, דבריו דברי טעם אבל עכ"פ קושית מהרש"א במקומה עומדת ממה שהתיר לדבי ר"ג ולמה לא גזרינן אטו שאר נשים וכמו שכתבו התוספות ומעלתו לשיטתו אזיל שדחה דברי התוס' אבל המהרש"א אזיל בשיטת התוס'. ומה שתמה מעלתו עלי שכתבתי דלשיטת הרשב"א דמחלק בין מכירה אתו דברי ב"ש כהוגן דאף דלב"ש כולהו נשי כגרושות דמיין דהרי לא משעבדא מ"מ מיירי כאן שאסרו להנשא במכירה. והקשה מעלתו א"כ למה אמר לעיל דף נ"ט ע"ב מחוורתא דמתני' דלא כב"ש ונוקי כב"ש ובמכירה. אני תמה מאד דאם מתני' במכירה איך אמר במתני' הכניסה לו ב' שפחות אינה מניקה את בנה ואם מכירה מה מועיל שפחות הא בלא"ה לא משעבדא אלא שהכרת הולד גורם לה החיוב ולזה אין להכנסת השפחות שום יתרון. ומה שכתב לתרץ עיקר קושייתי דעד כאן לא קאמר ר' נתן ב"י הן הן דברי ב"ש וכו' אלא לפי ההו"א דגם מת אסור וגזרינן בתרי גופי ולמסקנא דמת מותר אז מתיר ר"ש הזקן. דבריו דברי תימא ר"נ בר יוסף תנא הוא ואיך דוחה דבריו מהלכה שיאמר שדבריו הם לפי הוי אמינא. ועוד אטו בנדרה תליא מילתא לב"ש דאינה משועבדת בכל עת הברירה בידה לשמוט דד אלא דבנדרה מחויבת לשמוט דד מפיו וא"כ כיון דתמיד הברירה לשמוט דד מפיו אינה משועבדת להניק כלל ואיך יהיה עליה איסור להנשא. הן אמת שלפי מה שביארתי בתשובתי הראשונה יש איסור על הנושא הבא לקחת בעודה מינקת ובזה ביארתי שינוי הנוסחא אבל כל הסוגיא דכתובות דקאי עלי' שהיא לא תנשא א"כ להר"ש הזקן דגרושה לא משעבדא אפי' בעודה מינקת אין איסור עליה והא ראיה ביבמות לא נזכר בגמרא כלל לא מת הולד ולא מן גמלתו וכולה סוגיא התם במעוברת ומניקה ממש ואפילו הכי כתבו התוס' בשם הר"ש הזקן דגרושה מותרת. וגם אין אנו צריכין להוכיח דבר זה מכח דקדוקים שהר"ש מתיר אפילו לא גמלתו שהרי בפה מלא כתבו התוס' בש"ס דיבמות דף מ"ב ע"א בד"ה סתם מעוברת וכו' ר"ש זקנו של הרשב"א היה אומר דגרושה מינקת מותרת לינשא ע"ש הרי דגרושה מינקת ממש מותרת לדעת הר"ש הזקן. זולת זה הואיל וכל הפלפול הזה הוא רק לפלפל ולמעבד לי' נחת רוח אבל לעיקר הדין בין לדידי בין לדידי' דמעלתו שריא לכן לא הארכתי ובפרט שטרדותי רבו כמו רבו ובין הפרקים הפסקתי מפני כבודו הרמה. ובזה שלום תנינא כנפשו ונפש א"נ הד"ש: