נדחי ישראל/פרק ג
בו יבואר שמי שמתחזק לשמור את התורה בעת כזו מתעלה מדרגתו מאד.
והנה אף שבאמת בעתים הללו שהוא מתגורר בארצות רחוקות בין אומות שונות עובדי אלילים או בין ישראל שנתרשלו מקיום התורה, לא נקל הוא לו לשמור את דיני התורה, אבל תמורת זה מבואר מן הכתוב ומאמרי חז"ל שאם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה הגדולה, היא מלחמת היצה"ר ויראה לשמור את התורה בכל פרטיה בעת נדודו, לעתיד לבא יהיה שכרו הרבה מאד תחת היסורין והעלבון שסבל עבור כבודו של הקב"ה ויהיה מקדושי ה' עבור זה. מן הכתוב ממה שמצינו בשיר השירים בתשובה שהשיב הקב"ה לכנסת ישראל, ואמר אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך. והכוונה התבונני בדרכי אבותיך ולכי בדרכיהם, וכמו שפירשו המפרשים, ונתבונן מעט בענין האבות ממה שידוע לכל מענין אברהם אבינו שהיה אז יחיד בעולמו בענין עבודת ה' שכל הדור כלו היו אז עובדי אלילים ולא נפל לבו על ידי זה, אלא היה מתחזק בעצמו מעת שהכיר את בוראו בעין שכלו לילך בדרכיו ולפרסם אלהותו לכל, וסבל מחמת זה כמה יסורין מנמרוד ומאנשי עירו ולבסוף השליכוהו לכבשן האש עד שלבסוף נגלה עליו הש"י והצילו, והוא לא היה לו התגלות מן השמים מתחלה שיצילוהו מן האש אלא היה מתרצה שישרף ולא להטות מדרך האמת, ולבד ששמר בעצמו את כל דברי התורה כמו שהעיד עליו הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. היה מקרב הבריות תחת כנפי השכינה, וכמו שאמר הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן. והיה מתנודד מעיר לעיר ומממלכה אל עם אחר ללמד לכל את האמת שה' הוא אל עולם, כמה דכתיב ויקרא שם בשם ה' אל עולם, ומחמת זה חבבו הקב"ה וקראו אוהבו והיה לו למגן ולמחסה ונשאו על כל, וכן המדה הזאת נוהגת בכל דור ודור ובכל איש ואיש כשהוא מתחזק לילך בדרך ה' לשמור תורתו ומצותיו אף כשהוא בין הקוצים וברקנים ולא להטות מדרך האמת מתעלה מדרגתו מאד והקב"ה יהיה לו ג"כ למגן ולמחסה בזה ובבא, וכעין זה מצינו ג"כ [ביחזקאל מ"ד], שנאמר והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני אלהים, וכבר אחז"ל לפום צערא אגרא, וכן משמע באבות דרבי נתן שמצוה אחת שאדם עושה ע"י צער שקולה כמאה שעושה שלא בצער. וראוי לך לידע עוד שהימים שהאדם עובד להקב"ה בזמן שאין מרבה לו טובה כ"כ והוא נע ונד בארץ, הם נחקקים לו לעד למעלה להזכר שמו לטובה בעבור זה, וחושבין להאדם כאלו היה מתחסד עם הקב"ה בזה, ומקרא מלא הוא [בירמיה] כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זורעה וגו'. וכאשר נתבונן עוד נמצא כי ענין קושי גלותנו עתה ופזורנו בקצה הארץ בסוף הגלות, הוא ענין בחינה שיתבחן ויתלבן כל איש ויוציא מחשבותיו מכל אל הפועל, וכענין שאמר הכתוב [זכריה י"ג] וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו'. וענינו הוא כמו הצורף כשרוצה להסיר את הסיג מהכסף והזהב ולהוציא אותם מזוקק הוא משליך אותם לתוך כור הברזל שמזקקין שם, ואז ע"י כח האש נבדל הפסולת והזהב יצא מזוקק, כן הוא בסוף הגלות באשר שהוא סמוך לעת הגמול לשלם לאיש כפעלו, רוצה הקב"ה לזקק ולצרף את בניו ולהודיע לכל מי ומי שהוא לה' באמת ובתמים, ומי שהוא מחזיק עם ה' רק לפנים ובסתר הוא עושה כרצון רוע לבו, וע"כ הוא מוכרח להתנהג עמנו באופן זה. ונבאר דברינו כי בימים הראשונים כשהיו כל ישראל מקובצים במקום אחד ולא נמצא שום אדם שיעבור על התורה בפרסום, לא היה ניכר לכל בין עובד ה' באמת ללא עבדו, כי אפילו מי שיש לו לב נשחת ולבו סר מדרך ה' היה מתירא להעיז פניו בפרהסיא להוציא עצמו מכלל ישראל ולאכול מאכלות אסורות וכן לחלל שבת ושאר איסורי התורה שלא ירדפוהו העם עד חרמה, ואף שבסתר לבו היה חושב תועה על ה', ויען שחפץ הקב"ה שיתגלה לכל מחשבות לבב האדם אם הוא שלם עמו או לא [כדי שלא יפלא בעיני העולם בעת יום הדין כשיברר ויבדיל הפושעים והמורדים להרחיקם מנחלת ה' על מה עשה ה' ככה כי הם לא ידעו מחשבות לבו ומעשיו בסתר] כדי שיתברר לכל כי צדק משפטו, לכן הסתיר הקב"ה מעט את השגחתו וממילא מתגבר קושי הזמן ובני ישראל נפוצים על ידי זה בקצה הארץ בין העמים במקום שאין מצויין שם קרוביו ומכיריו מאנשי מקומו שיתבייש מהם והוא יכול להוציא כל חפץ לבו בפרהסיא באין מוחה ויראו הכל לעתיד כי צדיק ה' וישר משפטו, ולהפך מי שמתחזק אז מפני יראת ה' הטמונה בלבו שלא לזוז מתורת ה' ועומד על נפשו וסובל תלאות רבות עבור כבוד ה' ושמירת מצותיו, זהו האדם השלם המקודש בקדושתו ית' והוא מאוהבי ה' אשר יאיר פניו לעתיד כצאת השמש בגבורתו, וכמה דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. וזהו הבחינה האמיתית שיתבחן האדם ויצורף אם לבו שלם עם ה'. ועל זה אמר הכתוב ובחנתים כבחון את הזהב, ועל זה העת שהיא עת קץ ראה דניאל בחזיון ואמר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים. [ר"ל שאותם שהם רשעים עתה יתחזקו יותר ברשעם כשיראו שאפס עצור ועזוב לישראל] ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו [ר"ל שהם יבינו שכל הצרות הוא רק למבחן וצירוף כי באמת לא קצרה יד ה' מהושיע, אבל הרשעים לא יבינו ויחשבו שעזב ה' את הארץ, וכל איש יוכל לילך בשרירות לבו], וכעין זה היה ג"כ בדור המדבר שכתוב שם וזכרת את כל הדרך וגו' למען ענותך לנסותך וגו', ובאורו הוא העינוי היה כדי שיתבחנו שיצאו כל מחשבות לבם מן הכח אל הפועל, וגם פירושו הוא מלשון התרוממות, כמו הרימו נס אל העמים וכדאיתא בזוה"ק. ושני הפירושים מתאחדים דע"י הבחינה אם יעמדו בהם יהיו הם עליון על כל גויי הארץ, וכן המדה הזאת נוהגת בכל דור ודור ובכל איש ואיש שכשהשי"ת רוצה להעלות את האדם לגדולה באיזה מדרגה, הוא בוחנו מתחלה וע"י הבחינה מתעלה האדם במדרגתו מאד, וכמו דאיתא [בבא בתרא דף י] בחד אמורא ששמע למעלה שהרוגי לוד שקדשו שם שמים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, ולאו דוקא הריגה דה"ה ע"י כל מיני צער ועינוי שהאדם מתיסר בעבור הקב"ה נתעלה מדרגתו לעוה"ב, וכדאיתא [ברכות ה] ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועוה"ב וכו' עיי"ש.
והנה כל דברינו בפרק זה נכלל במה דאיתא בירושלמי [ברכות פ"ט] תניא רשב"י אומר אם ראית הבריות שנתיאשו מן התורה, עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם. והענין הוא דידוע מה שאחז"ל, מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, והנה ראינו במלכותא דארעא דיש משרתים שונים לפני המלך, יש אשר שירותם במעלה העליונה היושבים תמיד בשלחן המלך, ויש שרים פחותים מהם, ויש אשר שירותם פחותה מאד אשר בינם ובין הראשונים כמה וכמה מדרגות. והנה מטבע האדם המשכיל ותשוקתו שיעלה במלעה העליונה ומשתדל בכל עוז לעבוד בעבודת המלך באמונה, כדי שכאשר יראה המלך אמונת לבו אליו ינשא כסאו למעלה, וברבות הימים יקרא שכאשר יעבוד בתמידות באמונה לפני המלך ינשא את כסאו על כל השרים אשר לפניו, אבל כ"ז מצוי רק אחר שנים רבות, וכאשר נראה לעין כל אשר השרים הרואים פני המלך עפ"י רוב המה זקנים בני ששים ושבעים שנה, וכמעט אין בנמצא שר גדול מקורב למלך שיהיה רך בשנים, אך לפעמים יקרא אשר יוכל אחד להשיג שררה במעט ימים בערך ששה חדשים אשר לא יוכל אחר להשיג שררה כזה במשך שנים הרבה, היינו עת יקרה מלחמה והוא היה מהנבחרים שעמדו על שדה המערכה וסבל בהששה חדשים תלאות הרבה וחייו היו תלואים לו מנגד ושם נפשו בכפו לכבוד המלך עד כי נצח המלחמה, ומדרך המלך אשר אחר שנגמר המלחמה לעשות סעודה לכל אוהביו אשר מסרו נפשם עבור כבודו ולנשאם מעלה מעלה ולתת לכל אחד מתנות גדולות כיד המלך, אז יכול להשיג מעלה עבור שעמל ששה חדשים בנפשו מה שלא יוכל להשיג בעת שלום בשנים רבות אף שעבד באמונה, כי אז לא יעלה רק מעט מעט. כן הדבר בעניני עבודת הש"י, דאינו דומה שכר האיש שהחזיק בתורת ה' והלך בדרכיו בשנים קדמוניות עת אשר רבים היו ממכירי קדושת התורה וגודל ערכה ומי שהחזיק בהתורה היה לכבוד ולתפארת בעין כל, ולהפך מי שסר מדרך התורה היה משתולל והיה לבוז ולקלון בעת כזאת ולהשיג מעלת צדיק וחסיד היה צריך אז הרבה יגיעה שלא לזוז בכל ימי חייו מתורת ה' אף רגע ולהיות שלם בכל המדות טובות אשר לא ימצא שום שמץ, אז אם לא זז מלעסוק בתורת ה' בכל כחו בשם צדיק יקרא. אמנם בעת כזאת בעוה"ר אשר רבים בגדו בה וסרו מדרכה וסר מרע משתולל הוא עת מלחמה, התורה שרבים לוחמים בה ורוצים לעקור כל שרשה וכבוד ה' ותורתו מושפלת, אז מי שחס על כבוד קונו ומתחזק שלא לסור מדרך התורה בימי חייו אף שלפנים היה עבודה כזו מדה ממוצעת, עתה הוא זוכה על ידי זה בימים מועטים להיות מהשרידים אשר ה' קורא ולהכתב למעלה בשם יראי ה' וחושבי שמו. דהנה ידוע מה שאמר התנא לפום צערא אגרא. נשכיל מזה לדעת כי תגדל מעלות העוסק בתורה ומחזיק בה כשהיא בשפל המצב הרבה יותר מהמחזיק בה כשהיא ביקר תפארתה, יען כי צריך להתאזר ברוב אונים להקימה ומשכורתו תהיה כפולה לפי צערו ועמלו. ואף שבימינו מעטים המה המתחזקים לילך בדרכי התורה, בכל זאת אל יפול לב האדם עי"ז, כי מי יודע את גדול מדרגתם למעלה כי לפעמים שקול איש אחד כמאה או כאלף אנשים (וכמו שאחז"ל על אבישי בן צרויה שהיה שקול כנגד כמה אלפים) הכל לפי רוב עמלו ונסיונו שנבחן עי"ז אם לבבו נאמן עם אלהיו, וכל שיתגדל נסיונו תתגדל מעלתו. ובדרך דמיון פ"א הלך איש כפרי עם איש הדר בכרך בשוק, והראה הבן כרך את עושר העיר איך נמצאו בה חנויות מלאות כל מיני סחורה, הלך עמו בתחלה בשוק של קמחים הראה להכפרי איך נמצא בה חנויות גדולות מלאות שקים קמח מהקרקע עד העליה, עוד הראה לו במקום אחר חנויות של סחורות צמר גפן מסודרות סביב הקירות על הדפין המוכנין לזה בכל רוחותיה, אח"כ הראה לו חנויות של משי שמונח רק על דפין אחדים בשתי רוחות, אח"כ הראה לו חנות של כלי כסף שעומדים רק ברוח אחד, אח"כ הראה לו חנות של תכשיטי זהב ומרגליות שאין מחזיק אפילו רוח אחד רק איזה תיבות קטנות העומדות בזויות החנות ושאר כל החנות פנויה לגמרי. ויהי כאשר בא הכפרי למכיריו התחיל להלל את החנויות המלאות סחורה, ולהשפיל את החנויות האחרות ובפרט החנות האחרונה שלא נמצא בה סחורה רק בזויותיה. ויען לו הבן כרך ויאמר לו, הוי כפרי סבל תדע דמה שנמצא בהחנות של תכשיטי זהב ומרגליות בתיבה אחת קטנה, לא יערכנה כל החנויות המלאות סחורות על כל גדותיהן, כן הדבר בעניננו דמה שנמצא כעת יחידים מעטים המחזיקים בתורת ה' המה כאבנים יקרות ושקולים בעיני השי"ת כנגד כמה מאות אנשים, וזכותו למעלה ג"כ גדול מאד מאד, ועל זה רמזו חז"ל במה שאמרו על הכתוב ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, דהיינו אחד מעיר מזכה את העיר כולה וכו'. ר"ל לפי שהוא נשאר רק אחד מעיר המתחזק עם ה' ותורתו, לכן זכותו גדול מאד שנצול כל העיר בזכותו.