נידה סג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בשופעת דם טמא מתוך דם טהור:
וכמין צמרמורות וכו':
וכן כיוצא בהן לאתויי מאי אמר רבה בר עולא לאתויי אשה שראשה כבד עליה ואבריה כבדים עליה ורותתת וגוסה אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחת למה שלא מנו חכמים שלשה למה שלא מנו חכמים לאתויי מאי אמר רב יוסף לאתויי ראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה ורותתת וגוסה א"ל אביי מאי קא משמע לן מתני' היא דהא פרשה רבה בר עולא אלא אמר אביי לאתויי אכלה שום וראתה ואכלה בצלים וראתה כססה פלפלים וראתה אמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמעתא אמר ליה אביי את אמריתה ניהלן ואהא אמריתה ניהלן היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה ליום עשרים זה וזה אסורין שלש פעמים ליום עשרים הותר יום חמשה עשר וקבעה לה יום עשרים שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים ואמרת לן עלה אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"ג בר רבי שאמר משום רשב"ג אבל חכמים אומרים ראתה אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש ואמרינן לך לשנות אמרת לן לשלש מיבעיא ואמרת לן לשנות בוסתות לשלש בימים ונימא זו דברי רשב"ג הא קמ"ל שמואל דר"ג ברבי כרשב"ג סבירא ליה:
מתני' היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות טמאות בסוף הוסתות כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות טהורות רבי יוסי אומר אף ימים ושעות וסתות היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה אינה אסורה אלא עם הנץ החמה רבי יהודה אומר כל היום שלה:
גמ' תנא כיצד א"ר יוסי ימים ושעות וסתות היתה למודה להיות רואה מיום עשרים ליום עשרים ומשש שעות לשש שעות הגיע יום עשרים ולא ראתה אסורה לשמש כל שש שעות ראשונות דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר עד שש שעות וחוששת בשש שעות עברו שש שעות ולא ראתה אסורה לשמש כל היום כולו דברי ר' יהודה ורבי יוסי מתיר מן המנחה ולמעלה:
היתה למודה:
והתניא רבי יהודה אומר כל הלילה שלה לא קשיא הא דרגילה לראות בתחלת יממא והא דרגילה לראות בסוף ליליא תני חדא רבי יהודה אוסרה לפני וסתה ומתירה לאחר וסתה ותניא אידך אוסרה לאחר וסתה ומתירה לפני וסתה ולא קשיא הא דרגילה למחזי בסוף ליליא הא דרגילה למחזי בתחלת יממא אמר רבא הלכה כרבי יהודה ומי אמר רבא הכי והתניא (ויקרא טו, לא) והזרתם את בני ישראל מטומאתם מכאן א"ר ירמיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה אמר רבא עונה מאי לאו עונה אחריתי לא אותה עונה ותרתי למה לי צריכא דאי אשמועינן הא הוה אמינא ה"מ לטהרות אבל לבעלה לא קמ"ל ואי מההיא הוה אמינא סמוך לוסתה עונה אחריתי קמ"ל אותה עונה:
מתני' היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושינתה להיות רואה ליום כ' זה וזה אסורין שינתה פעמים ליום כ' זה וזה אסורין שינתה ג' פעמים ליום כ' הותר ט"ו וקבעה לה יום כ' שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענה ג' פעמים ואינה מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה ג' פעמים:
רש"י
[עריכה]בשופעת דם טמא מתוך דם טהור - רגילה לראות דם טהור תחלה ואח"כ דם טמא הוי וסת וכל שעה שתראה דם טמא אחר דם טהור אמרינן דדיה שעתה:
גוסה - בלאיי"ר:
הרי אמרו - לקמן בשמעתין אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש ומפרש לה לשנות בוסתות כו':
לימים שנים - וסתות דיומי משקבעתן שתי פעמים הוי וסת:
לוסתות - דגופה כגון הני דמתניתין משקבעתן פעם אחת הוי וסת:
למה שלא מנו חכמים - וסת שלש וקמיבעיא ליה לשמואל למה שלא מנו חכמים מאי היא והכי קאמר שמואל אני שמעתי כן למה שלא מנו חכמים שלש אבל איני יודע מהו:
מתניתין היא - דקתני וכן כיוצא בהן ופירשה רבה בר עולא לאתויי הני:
הא שמעתתא - דשמואל דאמר לימים שנים לוסתות אחד:
זה וזה - כשיגיע עוד חמשה עשר אסורה לשמש שמא תחזור לוסתה וכשיגיע יום עשרים נמי תאסר שמא מעכשיו תקבע וסת ליום עשרים:
שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל - דלא הוי חזקה בציר מתלת זימני כדשמעינן ליה לרבן שמעון בן גמליאל בכל דוכתי לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא (יבמות דף סד:):
ונימא זו דברי רשב"ג - דהא קיימא לן בכל דוכתי דבעי שלשה זימני לחזקה:
מתני' בתוך וסתות - בוסתות דגופה קאמר:
אף ימים ושעות - בגמ' מפרש:
אינה אסורה אלא עם הנץ החמה - וכל הלילה משמשת ואם עבר הנץ החמה ולא ראתה משמשת כל היום ורבי יוסי קתני לה דדייק שעת הוסתות ותו לא:
רבי יהודה אומר כל היום שלה - מותרת לשמש משעבר הנץ החמה ולא ראתה אבל כל הלילה שלפני הנץ החמה של וסתה אסורה לשמש ומפרש בגמרא דהאי למודה עם הנץ החמה דקתני דרגילה. למחזי בסוף ליליא מקמי דלימטי תחלת יממא ואנן אסרינן לה כל עונת וסתה נמצאת אסורה כל הלילה שהיא עונת וסתה ורבי יהודה מחמיר:
גמ' אסורה לשמש כל היום כולו דברי רבי יהודה - ורבי יהודה לטעמיה דאמר כל עונת וסתה אסורה ועונה הוי או יום או לילה ומי שוסתה בלילה ואפילו בסופה אסורה כל הלילה ואם וסתה ביום ואפי' בסופו כל היום אסורה:
עד שש שעות - דשעות דייקינן הואיל ווסתה בשעה ששית אינה אסורה לא לפניה ולא לאחריה:
וחוששת לשש שעות - שעה ששית היא אסורה שהוא וסתה:
מן המנחה - היינו משש שעות ולמעלה מכי ינטו צללי ערב ובשבע כבר נטו הצללים שהחמה במערב:
עם הנץ דמתניתין בסוף לילה לפיכך כל היום שלה והלילה אסורה, עם הנץ דברייתא בתחלת יממא ולפיכך לילה מותרת ויום אסורה:
והזרתם את בני ישראל - וסמיך ליה והדוה בנדתה:
עונה אחריתי - דאם וסתה ביום אסורה כל היום וכל הלילה שלפניו ורבי יהודה לא אסר אלא עונת וסתה:
ותרתי למה ליה - לרבא לאשמועינן:
מתני' ואינה מטהרת מן הוסת - דאסורה כל ימי וסתה שמא תראה: גמ'
תוספות
[עריכה]לימים שנים. היינו כרבי דאמר בתרי זימני הויא חזקה ושלא מנו חכמים ג' הואיל ואינו וסת גמור מודה רבי דבעי ג' זימני והכי קים ליה:
אכלה שום וראתה. הואיל ועל ידי מעשה הם אינו וסת גמור ולא הוה בכלל דמתני' וא"ת ואמאי לא קאמר נמי קפצה וראתה דהוו נמי על ידי מעשה ויש לומר דאינה קובעת וסת לקפיצות לחודיהו כדאמר בפרק קמא (לעיל יא.) דכל שתקבענה מחמת אונס אפי' כמה פעמים לא קבעה אבל אכלה שום לא חשיב אונס כמו טורח של קפיצה שאין הראייה באה על ידי טורח אלא ממילא:
זו דברי רשב"ג אבל חכמים אומרים כו'. לכאורה משמע זו ולא סבירא ליה מדלא קאמר אבל רבי אומר ואפילו את"ל הכי לא תקשי לקמן גבי דילוג דמוקמינן שמואל כרשב"ג דאליבא דמתניתין פליגי רב ושמואל ולמאי דאמר מעיקרא הש"ס דפליגי בפלוגתא דרבי ורשב"ג צריך לומר זו וסבירא ליה כדמשני בפרק שור שנגח (ב"ק דף לז:):
אסורה לשמש כל שש שעות דברי רבי יהודה. לר' יהודה הוה שייך למתני כל היום כולו כדמוכח בסיפא שהוא אוסר כל היום אלא משום רבי יוסי תני לה בתרתי בבי:
וחוששת בששה שעות. היינו כל שעה ששית:
מן המנחה ולמעלה. פירש"י סוף שש שמאז נוטי' צללי ערב ופי' רשב"ם דאף על גב דאמר בתמיד נשחט (פסחים נח.) דזמן המנחה לכל המוקדם הוי מששה שעות ומחצה ואילך היינו משום דלא קים לן שפיר בשיעור שעות היום אבל מן הדין הוא מתחילת ז' ומיהו לגבי וסת נמי אסורה עד חצי שעה שביעית דהיינו מן המנחה ולמעלה:
ראשונים נוספים
הא דאמר שמואל הרי אמרו לימים שנים. "אמרו" קאמר וליה לא סבירא דהא לקמן (סד, ב) בוסת דילוג אמרי' דשמואל כרשב"ג בוסתו' דיומי ס"ל והכי קי"ל.
ומיהו בוסתות דגופה ק"ל היכי אשכח בהו פלוגתא דרשב"ג ורבנן הא לא אשכחן חזקה אלא לר' בתרי זימני ולרשב"ג בתלתא אלמא היכי דבעי חזקה לרבי נמי תרי בעינן ואיכא למימר שמואל גמרא גמיר דלרבנן בחד ואשכח מתני' דקתני בוסתו' דגופה וכל שתקבע לה וסת ג' פעמים הרי זה וסת. ואמר אמאן תרמיה ודאי לרשב"ג דאשכחן דמיקל (בחזקת חששו) [בוסתות] וכיון דסיפא ודאי ביומי רשב"ג היא רישא נמי לדידיה מוקמינן ופלוגתא אחריתי היה מ"ס בעי חזקה דהיינו בתלתא זימני ואפילו בדגופה. ומ"ס אפילו תרי לא בעיא דהיינו אורחאי. ואע"ג דלא אשכחן פסקא בוסתות דגופה כרשב"ג כיון דסתם מתני' הוא ומחלוקת בדשמואל לא עדיף ממחלוקת דבריית' והלכה כסתם מתני' ודאמר ר' יהודה אמר שמואל זו דברי ר"ג הוא וס"ל היא דהא ודאי ס"ל כוותיה ביומי כדפרישית.
אמר רב יהודה אמר שמואל הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחד למה שלא מנו חכמים: ואוקימנא לקמן כחכמים דלא כרשב"ג דאלו לרשב"ג לעולם כל הוסתות דוקא לג' פעמים ואיכא למידק בוסתות דגופא היכי אשכחן פלוגתא והיכי הויא חזקה לר' בחד זימנא דהא לא אשכחן חזקה לרשב"ג אלא בג' זמני ולר' בב' זימני והילכך כיון דבהא בעי רשב"ג ג' זמני אלמא בעי חזקה א"כ לר' נמי ליבעי תרי זמני ואיכא למימר דשמואל גמרא גמיר לה דבוסתות דגופה בחד זימנא סגי להו לרבנן ואשכח מתני' דקתני בוסתות דגופא דכל שתקבענה ג' פעמים הרי זה וסת ואמר מתני' על כרחין כרשב"ג תרמייהו דאשכחן דק"ל בוסתות ובעינן תלתא זמני וכיון דסופא דמתני' דאיירי בוסת הימים בעי ג' זמני ורשב"ג היא רישא נמי בוסתות דגופא רשב"ג היא ופלוגתא אחריני היא דרשב"ג סבר אפי' בכי הא בעי ג' זמני ור' סבר אפילו תרי זמני לא בעי דהא אורחא דאע"ג דלא איפסקא בהדיא הלכתא כרשב"ג אפ"ה קיי"ל כותיה וסתם מתני' כותי' ואע"ג דעביד לה שמואל פלוגתא לא עדיפא מפלוגתיה ממחלוקת דברייתא דקי"ל כסתם מתני' ואע"ג דאמר שמואל הרי אמרו אמרו קאמר לי' ולי' ל"ס ותדע לך דהא לקמן בוסת הדילוג אמרי' דשמואל כרשב"ג ס"ל ודאמ' רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"ג ברבי שאמר משום רשב"ג דס"ל קאמר דבוסת הימים ע"כ כותיה ס"ל וכדאמרינן בהדיא בוסת הדלוג וכמו שכתבנו ראתה יום ט"ו בחדש זה ויום י"ו בחדש זה י"ז בחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג וה' פי' כגון שראתה ט"ו בניסן וי"ו באייר ויום י"ז בסיון קבעה לה וסת לדילוג והרי זו אסורה ביום י"ח בתמוז וביום י"ט באב וביום כ' באלול וכן מדלגת לעולם יום אחד בכל חדש וחדש ור"ח ז"ל פי' כגון שחוזרת לראות הלילה כגון הוסת הראשון ושילשה כן כיצד הרי שראתה יום ט"ו בניסן ויום י"ו באייר ויום י"ז בסיון וחזרה וראתה יום ט"ו בתמוז ויום י"ו באב ויום י"ז באלול ועוד חזרה וראתה יום ט"ו בתשרי ויום י"ו בחשון ויום י"ז בכסלו הרי זו קבעה וסת מטבת ולהלן לדלוגין כסדר הזה ט"ו לחודש זה י"ו בחדש זה שני לו ויום י"ז לשלישי וכן לעולם חוזרת חלילה ולפי פירושו הא דאמרינן בגמ' קבעה לה וסת לדילוג לאו הכי בלחוד הוא דקבעה לה וסת אלא ה"ק אם תשלש כן קבעה לה וסת לדילוג ורב ושמואל לישנא קיטא נקטי ובריתא נמי דלקמן דקתני ראתה יום כ"א בחדש זה כ"ב בחדש זה ושתים בחדש זה עשרים ושלש בחדש זה קבע לה וסת לאו בהכי בלחוד קאמר אלא אם תשלש כן וקשיא לי קצת דלמאי דאוקימנא כגון דרגילה למחזי ביום עשרים ושנתה לעשרים ואחד משמע לכאורה דכל היכא דעיקרא וסת הראשון קבעה לה וסת הדילוגין אלו ואלו וסת הראשון ודאי נעקר בשדלגה ג' דילוגין ראשונים וא"כ אף וסת הדלוג נקבע בכך לפי' נ"ל הראשון עיקר.
ואפי' לא שלשה לחזור חלילה ג' פעמים קבעה לה וסת לדלוג כמו שאמרנו ובודאי אם דלגה וחזרה לראות חלילה באותן דילוגין כפי' של ר"ח ז"ל קבעה לה וסת דילוגין בחלילה ואיכא למודה ה"ד אי בחדשים כלן מלאים אין כאן דילוג אלא הפלגות שוות משלשי' ושנים לשלשים ושנים ואי בחדשים כסדרן א' מלא וא' חסר אין כאן דילוג שוה כיצד הרי שהתחילה לראות בט"ו בניסן שהוא מלא וחזרה וראתה י"ו לאייר הרי ראתה להפלגות שנים ושלשים והשניה שהיא מי"ז מאייר שהוא חסר לי"ז בסיון אינה אלא לשלשים ואחד נמצה שלא דלגה אדרבה קרבה ראייתה וכשחזרה וראתה בי"ח בתמוז חזרה להפלגה של ל"ב וכפי פי' הראב"ד ז"ל כשם שהאשה קובעת וסת להפלגות שוות כך היא קובעת וסת בימי החדש כיצד אם ראתה ר"ח ור"ח קבעה לה וסת לראשי חדשים ואעפ"י שאין הפלגותיה שוות שהאחד מלא והא' חסר והילכך זו שדלגה כיון שאין ראיותיה צד השוה לא בדילוג שוה ולא בהפלגות שונות אומרים לימי החדש היא קובעת ולא בהשואה אבל בדילוג ולדבריו אם ראתה ט"ו בחדש זה וט"ו בחדש זה קבעה לה וסת לט"ו בין במלואים בין בחסרים ורבותינו הצרפתים ז"ל מוסיפין שאף שם היום גורם וסת כדאשכחן בשור המועד שבת ושבת ושבת נעשה מועד לשבתות והיינו דאמרי' בפרקים קמא קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים ואקומה רב אשי כגון שקפצה בחד בשבא וחזאי וקפצה בחד בשבא וחזאי ולחד בשבא אחרינא חזאי בלא קפיצה אלמא ימי השבוע קבעי לה וסת ונמצא לדבריהם דרבים בוסתות דימים ה"א וסת ימים ידועים וקביעות החדש וקביעות ההפלגה ולדברי הכל וסת הפלגות אינו נקבע אלא בד' ראיות לפי שאין הפלגות מתוך ד' ראיות וראיה ראשונה לאו בהפלגה חזיחיה וכן כתב הראב"ד ז"ל וכן הורו רבותינו הצרפתים ז"ל ואי קשיא לך הא דתניא בבבא קמא ראה שור נגח שור ולא נגח שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין לשוורים ואע"ג דקמיתא לאו בסירוגין הות אפ"ה מצטרפת לבתרייתא י"ל דשאני הכי דכיון דאין הפלגה ידועה אלא בשתי ראיות כדאמרן ג' הפלגות בעי דהיינו ד' ראיות אבל התם הא איכא ג' נגיחות וראיה מדקתני במתני' היתה למדה יום ט"ו ושנתה ליום עשרים זה וזה אסורים שנתה פעמים ליום עשרים זה וזה אסורים שנתה ג' פעמים ליום עשרים הותר ט"ו וקבעה לה יום עשרים אלמא אינה קובעת עד שתשלש להפלגות של עשרים וא"ת התם למודה שאני א"כ דקארי לה לפי רביה דרב מבריתא מאי קרי לה הא מתני' היא דלמודה דשאני ועוד מביאין ראיה מדקתני עלה לההיא מתני' שאין אשה קובעת וסת עד שתקבענו ג' פעמים אלמא אין הפרש בין קביעות של זו לקביעות של אחרת שאינה למודה ופלוגתייהו דרב ושמואל בדלגא היינו דרב סבר כיון שזו לימי החדש היא קובעת אף הראשונה מונין לה שהרי היתה ביום ידוע מן החדש וכאלו ראתה ג' פעמים בט"ו בחדש שהיא ודאי קבעת לג' פעמים ואף זו קובעת דמתחלת' לדילוג בעונה ושמואל סבר אם השות לימי החדש מונין לה את הראשונה אבל כיון שדלגה צריכה ג' דילוגין ולענין פסק הלכה בוסת הדילוג פסק ר"ח ז"ל כרב דקי"ל כרב באיסורי וכן פסק הראב"ד ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פסק כשמואל משום דאמרינן דיקא נמי דשבקינה ליום עשרים ושמ' והרמב"ן ז"ל כתב דמסתברא כותיה ויש להחמיר כדברי ר"ח והראב"ד ז"ל.
מהא דקתני שינתה לי"ז הותר לי"ו ונאסר ט"ו וי"ז ולא מיתסר נמי י"ח דנימא זו כבר דלגה וניחוש כפעם א' לוסתה דילוג ש"מ שאין חוששין לוסת דילוג כלל עד תקבענו לגמרי כן כתוב בתוס' וכן הורה הראב"ד ז"ל וכן כתב בחדושי הרמב"ן ז"ל.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נידה (עריכה)
אבל חכ"א א"צ לא לשנות ולא לשלש פי' ומאי דתנן לעיל גבי וסתות דגופה כל שתקבע לה ג"פ ה"ז וסת גם היא רשב"ג היא דאמר בתלתא הויא חזקה. אבל חכמים פליגי עלה ואע"ג דאמר רב יוסף משמיה דרב יהודא אמר שמואל דחכמים פליגי עליה דרשב"ג איהו סבר כרשב"ג דהכי אמרינן בשלהי הבא על יבמתו א"ל רב יוסף ברי' דרבא לרבא בעי מניה מרב יוסף הלכה כר' ואמר לי אין הלכתא כרשב"ג ואמר לי אין אחוכי אחוך בי א"ל לא סתמי הוא דפשט לך נשואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג כו' עד וסתות דתנן אין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלשה פעמים ואינה מטהרת מן הוסת עד שתיעקר שלשה פעמים אלמא ס"ל לרב יוסף דהלכה כרשב"ג:
מתוך: תוספות הרא"ש על הש"ס/נידה/פרק ט (עריכה)
לימים שנים. כר' דאמר בתרי זימני הויא חזקה אבל ווסתות דגופה קים ליה לשמואל דלר' סגיא ליה בחדא זימנא. ולמה שלא מנו חכמים כגון ע"י מעשה באים מודה ר' דאינן ראויין לקבוע בפחות מג':
לאיתויי אכלה שום ובצל וכססה פלפלין. ולא הוו ככל הנהו דפי' רבה בר עולא דהנהו אתו ממילא והנך ע"י מעשה לכך צריך ג' זימני ולא בעי למימר לאיתויי קפצה וראתה דהא תניא בפ"ק כל שתקבענה מחמת אונס לא הוי וסת אבל אכלה שום ובצל לא חשיב אונס דאין הראיה באה ע"י טורח אלא ממילא:
אמר שמואל זו דברי רשב"ג. אם נפרש זו ולא ס"ל אלא סבר כר' דאמר בתרי זימני הוי חזקה כדמשמע בכל דוכתא זו ולא ס"ל לא תיקשי לך הא דפליגי רב ושמואל בסמוך ואמר שמואל עד שתשלש בדילוג דהתם אליבא דרשב"ג פליגי אבל מ"מ שמואל כר' ס"ל אבל מעיקרא דבעי למימר תלמודא דפליגי בפלוגתא דר' ורשב"ג ע"כ זו וס"ל קאמר וה"נ אשכחן בריש שור שנגח ד' וה':
מן המנחה ולמעלה. פרש"י מתחלת ז' נוטין צללי ערב ואינה אסורה אלא עד סוף שעה ששית. אע"ג דלכל המוקד' בחצי שביעית הוי זמן התמיד היינו לפי שאין אנו בקיאין בשעות היום כדאמרינן בפ' אמר להם הממונה אבל מן הדין הוי מתחלת שעה שביעית. א"נ חצי שביעית וחצי ששית חמה עומדת בראש כל אדם ולכך הוי בכלל חצות עד שש שעות ומחצה:
ומי אמר רבא הכי והתניא והזרתם כו' כ"ש אי הוה סבר כר' יוסי דקשיא ליה טפי אלא לא נחת אלא לפרושי תרתי מילי דרבא דצריכי תרוייהו:
שינתה ליום עשרים זה וזה אסורין וחוששת ליום ט"ו שאחר ראיית עשרים ואם [לא] תראה ביום ט"ו חוששת ליום עשרים שאחר ראיית יום כ' זה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה