נאום נשיא אוקראינה זלנסקי לרגל שנה לפלישה הרוסית לאוקראינה (2023)
|
אנשים טובים, אזרחי אוקראינה!
לפני שנה בדיוק, ביום הזה ממש, מהמקום הזה ממש, בערך בשעה 7 בבוקר, פניתי אליכם בהודעה קצרה. היא נמשכה בסך הכל 67 שניות. היא הכילה את שני הדברים החשובים ביותר, כאז כך גם כיום: הדבר הראשון הוא שרוסיה החלה במלחמה כוללת נגדנו. הדבר השני הוא שאנחנו חזקים. אנחנו מוכנים להכל. אנחנו נביס אתת כולם. הסיבה לכך היא שאנחנו אוקראינים!
כך החל יום חמישי, 24 בפברואר 2022. היום הארוך ביותר בחיינו. היום הקשר ביותר בהיסטוריה המודרנית שלנו. השכמנו קום ומאז לא נרדמנו שוב.
חלקנו היינו מפוחדים, חלקנו היינו בשוק, חלקנו לא ידענו מה לומר. אבל כולנו ידענו מה עלינו לעשות. היו פקקי תנועה בדרכים, אבל הרבה מאוד מתוכם היו של אנשים שהלכו להשיג נשק. תורים נוצרו. חלק מהאנשים פנו אל הגבולות, אבל הרבה אחרים פנו להתנדב לצבא ההגנה לאוקראינה, למשרד ההגנה וליחידות הגנה לאומיות אחרות.
לא הנפנו את הדגל הלבן, כי אם את דגלנו הכחול והצהוב. לא פחדנו, לא נשברנו, לא נכנענו. הסמל לכך היה חיל המשמר באי הנחשים ותשובתם לספינת הקרב הרוסית: ספינת מלחמה רוסית, לכו תזדיינו.
האמונה שלנו בעצמנו גדלה והלכה. המורל שלנו הלך וגדל. שרדנו את היום הראשון במלחמה הכוללת שנגזרה עלינו. לא ידענו מה יוליד יום, אבל הבנו את הדבר הבא, ללא צל של ספק: לא משנה מה יקרה מחר, שווה להילחם עבורו!
ונלחמנו. ולחמנו בעוז בכל יום ויום. וכך שרדנו גם את היום השני, ואת היום השלישי. החזקנו מעמד בכל "מלחמת שלושת־הימים", אשר כולם ניבאו שנוכנע בה. 72 השעות שאחרים חשבו שלא נחזיק בהן מעמד. אבל שרדנו גם את היום השלישי, וגם את הרביעי, וגם את החמישי. היום אנחנו מציינים שנה של עמידה עיקשת, אמיצה ואיתנה נגד צבא האויב. ואנחנו עדיין יודעים: לא נשנה מה יוליד יום, שווה להילחם עבורו!
אני אסיר תודה לכל מי שבזכות מעשיו ההתנגדות שלנו יכלה לעמוד. אלו הם כל מגיני אוקראינה! לוחמי צבא ההגנה. הכוחות הקרקעיים, הלוחמים בעוז בשדה־הקטל ואנשי חיל־השיריון, אנשי חיל־האוויר, אנשי חיל־הים. הארטילריה, ההגנה האווירית, הצנחנים, אנשי קהילת־המודיעין, לוחמי משמר־הגבול. הכוחות המיוחדים, אנשי־הדממה, לוחמי המשמר הלאומי, המשטרה וכל יתר כוחות הביטחון וההגנה שלנו. תודה לכם, מגיני אוקראינה. וכך שרדנו את החודש הראשון של המלחמה, ואת תחילתה.
ואז הגיע האביב. מתקפות חדשות, פצעים חדשים, מכאובים חדשים. כל העולם נוכח לטבעו האמיתי של האויב שלנו. הפצצת בית־היולדות בבית־החולים, טבח 600 הילדים ומשפחותיהם בתיאטרון במריופול, הירי על משרדי העירייה במיקולייב, רצח התושבים בכיכר החירות ובבניין האופרה בחרקיב, טבח הילדים ומשפחותיהם בתחנת הרכבת בקרימטורסק. ראינו את הטבח בבוצ'ה, איורופין, בורודינקה. כל העולם הבין מה "העולם הרוסי" או "השלום הרוסי" אומר באמת. למה רוסיה מסוגלת.
באותו הזמן, העולם ראה גם למה מסוגלים כוחות הביטחון שלנו. מגיני אוקראינה הם הגיבורים החדשים של העולם כולו. המגינים בקרב על קייב, המגינים במפעל המתכות אזובסטאל במריופול. הישגים נוספים הושגו בכל הערים. חרקיב, צ'רניהיב, מריופול, חרסון, מיקולייב, הוסטומל, וולנובקה, בוצ'ה, איריפין, אוחטירקה. ערים גיבורות. ערי־הבירה של הבלתי־מנוצחים. סמלים חדשים. ויחד עם זאת, גם הערכות חדשות ותחזיות חדשות לגבי עתידה של אוקראינה.
החודש הראשון למלחמה הביא גם לנקודת המפנה הראשונה במלחמה. השינויים הראשונים בראיית אוקראינה בעיני העולם. אוקראינה לא נפלה בשלושה ימים. היא עצרה את "הצבא השני בטיבו בעולם".
ספגנו מכות חדשות מדי יום, חזינו בטרגדיות חדשות מדי יום, אבל אנחנו החזקנו מעמד הודות לכל אלו שנתנו את כל־כולם וחירפו את נפשם בכל יום ויום למען האחרים.
אלו הם כוחות ההצלה והרפואה שלנו שהצילו חיילים פצועים בקו־החזית, ביצעו ניתוחי־שדה תחת אש, יילדו תינוקות במקטי ההפגזות, והמשיכו לעמוד על המשמר למשך ימים ושבועות וחודשים. אלו הם כוחות לוחמי־האש שלנו שחילצו זקנים, גברים, נשים וילדים מבניינים בוערים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. אלו הם אנשי חברת־הרכבות והמהנדסים שלנו, שפינו מאות־אלפי אוקראינים מאז התחילה המלחמה ללא שינה או מנוחה.
ואז הגיעו התקפות־הנגד הראשונות, ההישגים הראשונים, השטחים המשוחררים הראשונים. המתקפה בצ'ורנובאיבקה. סילוק הכובשים מממחוזות קייב, סאני וחרקיב. טילי הסטונה שלנו נגד טנקים, רכבי הווילחה שלנו, טילי הנפטון שלנו, הנקמה בספינה הרוסית "מוסקווה" שתקפה את אי הנחשים ושליחתה אל המצולות. וכמובן התמיכה של אזרחי מדינות המערב.