נאום הניצחון של מנחם בגין

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

וזכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחריי במדבר, בארץ זרועת מוקשים[עריכה]

היום חל מפנה בתולדותיו של העם היהודי ובתולדותיה של התנועה הציונית, שכמוהו לא ידענו במשך 46 שנים. מאז הקונגרס הציוני ה-17, בשנת 1931, שבו הציע זאב ז'בוטינסקי לקבוע, כי מטרת הציונות היא הקמת מדינה יהודית בימנו. זאב ז'בוטינסקי הקדיש את כל חייו למטרה זו. הוא לא זכה לראות את הקמתה של המדינה וגם לא את המפנה שחל היום.

עתה אני אבקש להשמיע תודה. תודתי הראשונה ניתנת לאשתי, שעליה יחולו יותר מאשר על כל אדם אחר עלי אדמות, דברי הנצח הללו, בשינוי גרסה: "וזכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחריי במדבר, בארץ זרועת מוקשים".

תודתי ניתנת לאחותי-מורתי, אשר לא פסקה להאמין בניצחונה של הציונות. וגם בלילה הזה, מאז נפרדנו תחת מטר של הפצצות הגרמניות, בווארשה, ב-6 בספטמבר 1939.

תודתי ניתנת לילדיי האהובים, לבני ולשתי בנותיי, אשר לא עזבו את אביהם, גם בימים הקשים ביותר. ואם מותר לי לומר, גם לשמונת הנכדים שלי אני מבקש להודות. אשר קבעו, ככה הם כתבו לי, שגם הם בעד בגין "משום שהוא סבא טוב".

(תל אביב, 17 במאי 1977)