נאום גטיסברג (אברהם לינקולן)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נאום גטיסברג הוא נאומו המפורסם של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן שנשא דברים בגטיסברג ב-19 בנובמבר 1863, שנודעו לאחר מכן כ"נאום גטיסברג".

הנאום המלא בתרגום עברי[עריכה]

לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הורתה בחרות וייעודה באמונה כי כל בני האדם נבראו שווים.

עתה, אנו מצויים במלחמת אזרחים גדולה הבוחנת האם אומה זו, או אומה כלשהי אשר בכך הורתה ובזאת ייעודה, עתידה להאריך ימים. נפגשים אנו בשדה מערכה גדול של אותה המלחמה. באנו להקדיש חלקה משדה זה, כבית מנוחת עולמים לאלו שמסרו את חייהם למען חייה של אומה זו. אכן ראוי ונכון הוא כי כך נעשה.

אולם, במובן עמוק יותר, איננו יכולים להקדיש – איננו יכולים לקדש – איננו יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, החיים והמתים, אשר נאבקו כאן, הם שקידשוה, הרבה מעל מה שבכוחנו הדל להוסיף או לגרוע.

העולם ישית ליבו מעט, אף לא יזכור לאורך ימים את שאנו אומרים כאן, אך לעולם לא יוכל לשכוח את שהם עשו כאן. מוטב הוא כי אנו החיים, נקדיש עצמנו כאן למלאכה הבלתי־גמורה אשר הלוחמים כאן נשאו עד עתה באצילות כה רבה. מוטב כי אנו כאן נקדיש עצמנו למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו – כי ממתים עטורי תהילה אלו נשאב מסירות רבה יותר למטרה שעבורה נתנו הם את מלוא מסירותם האחרונה, כי נגמור אומר שמתים אלו לא לשווא מתו; שאומה זו, בחסדי האל, תיוולד מחדש לחופש; וכי ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תכלה מן הארץ.

הנאום המלא בתרגומו של אליהו ציפר[עריכה]

לִפְנֵי שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע שָׁנָה הוֹשִׁיבוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּאֶרֶץ זוּ אֻמָּה, אֲשֶׁר חֹפֶשׁ הָגּוּתָה, וּלְכֹל בְּנֵי הָאָדָם כְּשָוִים-נִבְרָאִים – קְדֻשָּה יִחַסָה.
עַתָּה, אָנוּ אֲחוּזִים בְּמִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים, שְׁמִבְחָנָה אִם אֻמָּה זוּ, אוֹ אֻמָּה כָּלְשֶׁהִי, שֶׁכֹּה הָגְתָה וְכָזֹאת קִדְשָׁה – תִּסְכֹּן שְׂאֵת בְּסֵבֶל זֶה.
אָנוּ נִפְגָּשִׁים בִּשְׂדֵה-קְרָב רַב שֶׁל מִלְחָמָה זוֹ. בָּאנוּ לְהַקְדִּישׁ רֶגֶב-אֶרֶץ כִּמְקוֹם מְנוּחָה אַחֲרוֹן לְאֵלֶּה, אֲשֶׁר נַפְשָׁם מָסְרוּ מִנֶּגֶד, לְמַעַן מֶגֶד אֶרֶץ זוֹ.
הָגוּן, רָאוּי וְרָצוּי כִּי כֹה יֶעֱצַם!
אך לא סַגִּי בַּשִּׂיא וְלֹא בִּכְדִי.
לֹא נוּכַל קַדֵּשׁ, לֹא עֲרוֹץ וְלֹא הַלֵּל אֲדָמָה זוֹ. הֵמָּה הָאַמִּיצִים – הַחַיִּים וְהַמֵּתִים אֲשֶׁר חֵרְפוּ כָּאן נַפְשָׁם, הֵם יְהַלְלוּהָ אֶל מֵעֵבֶר לִבְדַל כֹּחֵנוּ – הוֹסֵף אוֹ הַמְעֵט.
הָעוֹלָם יֵדָע מִזְעָר, יִזְכֹּר קָצָר אֶת שֶׁכָּאן אָמַרְנוּ, אַךְ לָנֶצַח יֵרָשֵׁם כֹּל שֶׁהֵם עָשׂוּ כָּאן!
לָנוּ הַנּוֹתָרִים, רָאוּי כִּי נִתְקַדֵּשׁ אֶל הַמַּטָּרָה, שֶׁאַף אִם לֹא שָׁלְמָה הֵן לוֹחֲמֵיהָ בְּהוֹד קִדְמוּהָ.
נָאוֹת לָנוּ כִּי נִתְקַדֵּשׁ לָאֶתְגָּר הָעַתִּיר אֲשֶׁר הוֹתִירוּ לָנוּ אוֹתָם חַלְלֵי-תְּהִלָּה. מוּסְפֵי מְסִירוּת אֲשֶׁר מִדַּת כֹּל מְאֹדָם עַד תֻּמָּה מֻצְתָה, לְבָל יְהִי מֹתָם לַשָּׁוְא. כִּי לְאֻמָּה זוֹ, בְּחָסוּת אֵל, יֻלַּד חֹפֶשׁ חָדָשׁ. וְכִי עַם-מִמְשָׁל, קוֹל-הָמוֹן וּלְאֹם-מִלְאֹם – לֹא יִתַּמּוּ מִּן הָאָרֶץ.

גרסאות של הנאום[עריכה]

תרגום מילולי של טיוטת ניקולאי:

לפני ארבע-עשרים ושבע שנים אבותינו הביאו, על יבשת זאת, אומה חדשה, שהוגה בחירות, ומוקדשת לטענה ש"כל בני האדם נבראו שווים".

עתה אנו עסוקים במלחמת אזרחים גדולה, הבוחנת האם אומה זו, או כל אומה שכך הוגה, ולכך מוקדשת, יכולה להתקיים לאורך זמן. אנו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק ממנו, כמקום מנוחה סופי לאלה שמתו כאן, למען שהאומה תוכל לחיות. מי יתן וכך, במלוא ההלימות נעשה. אבל, במובן גדול יותר, אנחנו לא יכולים להקדיש – אנחנו לא יכולים לקדש – אנחנו לא יכולים לרומם, קרקע זו – האנשים האמיצים, החיים והמתים, שנאבקו כאן, קידשו אותה, הרבה מעל כוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם יבחין מעט, ולא יזכור לאורך זמן את מה שאנחנו אומרים כאן; בעוד שהוא לעולם לא יוכל לשכוח את מה שהם עשו כאן.
עלינו, החיים, לעמוד כאן, להיות כאן מוקדשים למטלה הגדולה שנותרת לפנינו – שממתים מכובדים אלה ניקח מסירות מוגדלת למטרה ההיא שלשמה הם כאן, נתנו את מידת המסירות המלאה האחרונה – שאנו כאן נתחייב במלוא לבנו שמתים אלה לא יהיו כאלה שמתו לשווא; שלאומה, תהיה לידה חדשה של חירות, ושממשלה של העם על ידי העם למען העם, לא תאבד מן הארץ.

תרגום מילולי של טיוטת היי:

לפני ארבע-עשרים ושבע שנים אבותינו הביאו, על יבשת זאת, אומה חדשה, שהוגה בחירות, ומוקדשת לטענה שכל בני האדם נבראו שווים.

עתה אנו עסוקים במלחמת אזרחים גדולה, הבוחנת האם אומה זו, או כל אומה, שכך הוגה, ולכך מוקדשת, יכולה להתקיים לאורך זמן. אנו נפגשים כאן בשדה קרב גדול של מלחמה זו. אנחנו עכשיו באנו להקדיש חלק ממנו כַּכְּמקום מנוחה סופי של לאלה שכאן מסרו את חייהם למען שאומה זו תוכל לחיות. זה מתאים והולם שנעשה את זה.
אבל במובן גדול יותר אנחנו לא יכולים להקדיש – אנחנו לא יכולים לקדש – אנחנו לא יכולים לרומם קרקע זו. האנשים האמיצים, החיים והמתים, שנאבקו כאן, קידשו אותה הרבה מעל כוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם יבחין מעט, ולא יזכור לאורך זמן, את מה שאנחנו אומרים כאן, אבל לעולם לא יוכל לשכוח את מה שהם עשו כאן. עלינו, החיים, להיות מוקדשים כאן לעבודה הלא גמורה שהם, עד כה, נשאו אותה כה באצילות. עלינו להיות כאן מוקדשים למטלה הגדולה הנותרת לפנינו – שממתים מכובדים אלה ניקח מסירות מוגדלת לַלְאותה מטרה שלשמה הם כאן כאן נתנו את מידת המסירות המלאה האחרונה – שאנו כאן נתחייב במלוא לבנו שמתים אלה לא יהיו כאלה שמתו לשווא; שלאומה הזאת תהיה לידה חדשה של חירות; ושממשלה זאת של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ.

תרגום מילולי של עותק אוורט:

לפני ארבע-עשרים ושבע שנים אבותינו הביאו על יבשת זאת, אומה חדשה, שהוגה בחירות, ומוקדשת לטענה שכל בני האדם נבראו שווים.

עתה אנו עסוקים במלחמת אזרחים גדולה, הבוחנת האם אומה זו, או כל אומה שכך הוגה, ולכך מוקדשת, יכולה להתקיים לאורך זמן. אנו נפגשים בשדה-קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה, כמקום מנוחה סופי לאלה שכאן מסרו את חייהם, למען שאומה זו תוכל לחיות. זה מתאים והולם שנעשה את זה.
אבל, במובן גדול יותר, אנחנו לא יכולים להקדיש – אנחנו לא יכולים לקדש – אנחנו לא יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, החיים והמתים, שנאבקו כאן, קידשו אותה הרבה מעל כוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם יבחין מעט, ולא יזכור לאורך זמן, את מה שאנחנו אומרים כאן, אבל הוא לעולם לא יוכל לשכוח את מה שהם עשו כאן. עלינו החיים להיות מוקדשים כאן לעבודה הלא גמורה שהם שנלחמו כאן, קידמו, עד כה, אותה כה באצילות. עלינו להיות כאן מוקדשים למטלה הגדולה הנותרת לפנינו – שממתים מכובדים אלה ניקח מסירות מוגדלת למטרה ההיא שלשמה הם כאן נתנו את מידת המסירות המלאה האחרונה – שאנו כאן נתחייב במלוא לבנו שמתים אלה לא יהיו כאלה שמתו לשווא – שלאומה הזאת, תחת אלוהים, תהיה לידה חדשה של חירות – ושממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ.

תרגום מילולי של עותק באנקרופט:

לפני ארבע-עשרים ושבע שנים אבותינו הביאו, על יבשת זאת, אומה חדשה, שהוגה בחירות, ומוקדשת לטענה שכל בני האדם נבראו שווים.

עתה אנו עסוקים במלחמת אזרחים גדולה, הבוחנת האם אומה זו, או כל אומה שכך הוגה, ולכך מוקדשת, יכולה להתקיים לאורך זמן. אנו נפגשים בשדה-קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה, כמקום-מנוחה סופי לאלה שכאן מסרו את חייהם, למען שאומה זו תוכל לחיות. זה מתאים והולם שנעשה את זה.
אבל, במובן גדול יותר, אנחנו לא יכולים להקדיש – אנחנו לא יכולים לקדש – אנחנו לא יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, החיים והמתים, שנאבקו כאן, קידשו אותה הרבה מעל כוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם יבחין מעט, ולא יזכור לאורך זמן את מה שאנחנו אומרים כאן, אבל הוא לעולם לא יוכל לשכוח את מה שהם עשו כאן. עלינו החיים להיות מוקדשים כאן לעבודה הלא גמורה שהם שנלחמו כאן עד כה קידמו אותה כה באצילות. עלינו להיות כאן מוקדשים למטלה הגדולה הנותרת לפנינו – שממתים מכובדים אלה ניקח מסירות מוגדלת למטרה ההיא שלשמה הם כאן נתנו את מידת המסירות המלאה האחרונה – שאנו כאן נתחייב במלוא לבנו שמתים אלה לא יהיו כאלה שמתו לשווא – שלאומה הזאת, תחת אלוהים, תהיה לידה חדשה של חירות – ושממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ.

תרגום מילולי של עותק בליס:

לפני ארבע-עשרים ושבע שנים אבותינו הביאו, על יבשת זאת, אומה חדשה, שהוגה בחירות, ומוקדשת לטענה שכל בני האדם נבראו שווים.

עתה אנו עסוקים במלחמת אזרחים גדולה, הבוחנת האם אומה זו, או כל אומה שכך הוגה ולכך מוקדשת, יכולה להתקיים לאורך זמן. אנו נפגשים בשדה-קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה, כמקום מנוחה סופי לאלה שכאן מסרו את חייהם למען שאומה זו תוכל לחיות. זה מתאים והולם שנעשה את זה.
אבל, במובן גדול יותר, אנחנו לא יכולים להקדיש – אנחנו לא יכולים לקדש – אנחנו לא יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, החיים והמתים, שנאבקו כאן, קידשו אותה, הרבה מעל כוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם יבחין מעט, ולא יזכור לאורך זמן את מה שאנחנו אומרים כאן, אבל הוא לעולם לא יוכל לשכוח את מה שהם עשו כאן. עלינו החיים להיות מוקדשים כאן לעבודה הלא גמורה שהם שנלחמו כאן עד כה קידמו אותה כה באצילות. עלינו להיות כאן מוקדשים למטלה הגדולה הנותרת לפנינו – שממתים מכובדים אלה ניקח מסירות מוגדלת למטרה ההיא שלשמה הם נתנו את מידת המסירות המלאה האחרונה – שאנו כאן נתחייב במלוא לבנו שמתים אלה לא יהיו כאלה שמתו לשווא – שלאומה הזאת, תחת אלוהים, תהיה לידה חדשה של חירות – ושממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ.

קישורים פנימיים[עריכה]