משתמש:Pashute/מגיד דבריו ליעקב הקדמה שניה
והנה נא הואלתי לדבר. וחיילים אגבר.
- ראיתי להקדים. דברי דודים על אדני פז
- ה"ה דברי אדומ"ו בעה"מ מיוסדים.
- כפי שקבלתי ממנו דבריו הנחמדים.
- לרעים ואהובים המה היהודים.
- אשר בה' ובתורתו דבקים ואחודים.
- להיות לחיבור הטהור והקדוש הזה.
- כמפתח וכמה מאמרים סתומים יפתח.
- ולא יהיה כספר החתום. נעול וסתום.
- למען דלא עייל ונפיק.
- קול דודי דופק. כמאמרם ז"ל
- בזהר (זוה"ק ח"ב יד, א)
- אר"ש אלעזר בריה
- קום אעביר ידך אפומיה דלא ידע בהאי דלא רגיל בהאי.
- לרוות צמאונם בשים שכלם
- ועיונם ראשית אונם.
- תחלת הכל ראוי לדעת שמלא כל הארץ כבודו
- ולית אתר פנוי מיניה
- והוא בתוך עלמין וכו'
- ודבר זה נראה בחוש בכל דבר
- כי בכל מקום יש חיות הבורא ב"ה
- כי בודאי יהיה בדבר ההוא טעם או ריח
- או מראה או אהבה.
- ר"ל שהוא דבר נאהב או דבר נורא
- או דבר מפואר וכן שארי מדות
- וכאשר נפשיט אותה מן הגשמיות
- ונחשוב רק רוחניות לבד
- כגון הטעם או הריח וכיוצא בו כנ"ל בעצמו
- בוודאי נראה בחוש
- שהוא דבר הבלתי מורגש בידים ועיני בשר
- רק שהוא נרגש בהשגה לחיות ונשמת אדם לבד
- א״כ בוודאי הוא דבר רוחני וחיות הבורא ית׳
- השוכן בדבר המוגשם הזה כנשמה בגוף
- וכן הוא בכל דבר ובכל תנועה כמ״ש בח״ה
- כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא - ע״כ.
- ובכולם הם נצוצי חיות נמשכין מהבורא יתברך
- שהוא צרו״ר החיים ואו״ר החיים ומקו״ר החיים וח״י החיים
- וממנו ית׳ נמשך חיות בכל דבר
- מרום המעלות עד לממד. בתחתונים,
- וזהו צימצם שכינתו ית׳ ששוכן בתחתונים.
- וכל ניצוץ הוא נלקח מעולם שלו
- ד"מ דרך משל דבר של אהבה -
- האהבה שבו - הוא נלקח מ'עולם האהבה'.
- ר״ל רוצה לאמר שבודאי יש מקור ושורש שממנו נלקח אהבה
- לכל דבר שיש בו אהב'
- ונאמר לקרב אל השכל קצת מהות השורש:
- נחשוב ברוחניות שורש האהבה עצמה כנ״ל.
- נראה בחוש שהוא רק חיות הבורא ית׳
- שנתצמצם כ״י שיהי׳ מושג בבחי׳ אהבה
- כי בוודאי יש חיות ורוחניות שאינו מושג בבחי׳ אהבה
- רק בבחינה אחרת
- כגון בבחינת יראה או התפארות ושארי מדות
- כי בוודאי כולם הם חיות ורוחניות כנ״ל
- רק שכ״א אינו מושג כמו חבירו
- כי נתצמצם בצמצום אחר, ר״ל רוצה לומר בהשגה אחרת
- אבל בפנימיותם העצמיית -כולם שווים
- שהם חיות ורוחניות כנ״ל
- כי כולם נמשכים משורש א׳
- אשר שם אין שום התחלקות כלל
- וזהו שאמר בת״ז ובה מתחזיין כל דיוקנין עילאין
- פי׳ ע״י צמצום ההשגה הנ״ל
- כי בחי׳ נוקבא לגביה דלעיל שמקבלת מן שורש השמשים והמ״י והמבין יבין.
- ולזה נקראין עולמות - ר״ל שחיות הבורא הוא מתעלם ונתצמצם בהשגה זו
- וג״כ נקרא מדות - ע״ש שהם משוערים ומושגים בשיעור ומדד. זו ולא באחרת
- ובאמת כ״א כלולה מכולם
- כי תחלת המחשבה משור׳׳ש השרשי״ם הי׳ למען חסד״ו ית׳ להטיב לברואים
- והוצרך כ״י לצמצם ולהמשיך למדה זו - רק כמין קו וניצוץ
- והוא החיות והתפארות הבורא כ״י
- "ע״ד 'ויפח באפיו' - כל הנופח מעצמותו הוא נופח רוח חיים
- רק שהיה באפשרי להמשך עד בלי די
- ע׳׳ד 'קול גדול ולא יסף' - אשר אין זה המכוון
- והוצרך לנצח שיתגלה הוד״ו ית׳
- ושיהיה מקוש"ר במד"ה והשגה זו
- הגם שהדברים עמוקים מאוד וצריכים ביאור רחב - איך הוא בכל עולם
- כי גבוה מעל גבוה שומר.
- אמנם כן באתי בקצרה רק להעיר אוזן
- לשמוע בלימוד החיבור הקדוש הזה.
- נחזור לענינינו
- כי אין לך דבר שאין לו שורש למעלה כנ״ל
- וזהו שיש בלשון הקודש מקור פועל ונפעל
- ר׳׳ל כי המקור הוא שורש הדבר כנ״ל
- ופועל ר״ל האדם הפועל הוא ממשיך מן המקור ושורש הנ״ל
- ונפעל הוא הדבר שנמשך מן המקור ושורש הנ״ל
- ד״מ שמחה - יש עולם השמחה כנ׳׳ל
- ר״ל חיות הבורא ית׳ - הנישג במדת השמחה, והוא המקור
- והאדם השמח הוא פועל וממשיך עליו מעולם השמחה הנ״ל בעת הזאת
- כי מקודם לא היה שמח
- והשמחה עצמה של האדם הוא הנפעל כנ״ל
- נמצא כשהאדם הוא נלבב ועיני שכל לו
- הגם שהניצוץ שרואה - לפי הנראה בעיני בשר -
- הוא קטן הכמות
- אמנם כשיפשיט אותה מן הגשמיות המלובש בתוכה
- ויצייר בשכלו שהוא רק חיות אלקות הנלקח משורש העליון כנ״ל
- אזי בוודאי יהי׳ אורה וחיותה רב ועצום עד אין קץ
- כי ברוחניותה וחיותה היא דבוקה להמקור
- ויראה בכל דבר שורשו ומקורו העליון
- וא״ל שז״פ ואפשר לומר שזה פירוש הפסוק 'שוש אשיש בה׳
- ר״ל שוש - הוא מקור 'אשיש בה׳'
- ר״ל כשאשיש בה׳ ואהיה זריז ונזכר שהוא ניצוץ קדוש ממנו ית׳
- אז בודאי אהי׳ דבוק במקור היינו שורש הנ״ל
- וזהו ג״כ פי׳ 'נתון תתן ואל ירע לבבך' וכו׳
- ר״ל כשתתן ותבין שע״י נתינה זו נתעורר מקור של הנתינה של הצדקה
- ובוודאי אל ירע לבבך והמ״י.
- וכן עד׳׳ז יחשוב האדם תמיד במדותיו העצמיות
- הן מדת אהבה או יראה, או שאר המדות
- וכן דיבורו וקולו ומחשבתו
- ויבחין שהחיות ורוחניות ובוודאי כ״א נלקח משורשו ומקורו העליון
- ר״ל שורש האהבה שממנו נמשך לכל הברואים ובכל דבר של אהבה
- וכן שורש היראה ושארי מדות
- וכן שורש עולם הדיבור
- שממנו נמשך דיבורים לכל המדברים ולכל הנבראים
- כי בכולם יש דיבורים של הקב״ה
- כי החיות שלו ית׳ הוא כמו הקול
- והלבושים שנתצמצם שם החיות הוא כמו הדיבור המלביש ומצמצם לקול והמ״י
- וזהו בדבר ה׳ שמים נעשו וכו׳
- וכן יש שורש עולם המחשבה כנ״ל
- וכשיחשוב כן ויבחין זאת -
- בודאי יפול עליו יראה גדולה ובושה עד מאוד מלפניו ית״ש
- השוכן אתו בכל תנועותיו
- כמ״ש בח״ה 'אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך'
- כי איך יעשה בכוחו וחיותו ית׳ נגד רצונו
- ויהיה תמיד דבוק בו יתברך דביקות נפלא
- וידע כי בעבודתו ודבקותו לבורא יתברך יכול להעלות כל העולמות
- כי מאחר שכל מדה שלו ודבורו ומחשבתו יהיה דבוק להשורש שממנו נמשך לכל הברואים
- בודאי יהיו כל הברואים דבוקים אליו
- והוא יהיה דבוק להבורא יתברך שמו
- וזהו על עמוד א׳ העולם עומד וצדיק שמו
- וא"ל שזהו פי׳ המשנה 'בכל מאודך' - בכל מדה שמודד לך - הוי מודה לו במאוד מאוד.
- דהוקשה לו רק היל״ל 'מאוד' מהו 'בכל מאדך'
- משמע דיש כמה מאוד
- לכן פי׳ בכל מדה וכו׳
- רצה לומר דהנה מדותיו של אדם לפי הנראה הם קטני הכמות כנזכר לעיל
- אמנם כשעובדין בהם את הש״י ומדבקין א״ע אליו ית׳
- ומבחינים בדעתם ובמחשבתן איך כ״א דבוק בשרשו כנ״ל |
- אזי כ״א גדול עד מאוד
- וזהו בכל מדה שמודד לך - הוי מודה לו במאוד מאוד
- ר״ל כשתהיה מודה לו בדביקות כנזכר לעיל
- אז יהי׳ כל אחד במאוד מאוד
- וזכור כלל זה ואל תשכח
- אז תלך לבטח רגליך בחיבור הטהור והקדוש הזה
- וה׳ הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים א״ס.