משתמש:Pashute/ביאור:בבלי בבא קמא פרק ד

סוגיא: גנב וגרם לאיבודו באופן שונה

גנב - והקדיש, גנב - והקיף,

גנב - והחליף, גנב - ונתן במתנה,

גנב - ופרע חובו, גנב - ופרע בהקיפו,

גנב - ושלח סבלונות בבית חמיו:

משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

מאי קמ"ל?

אשמעינן - רישא גנב, ונתן לאחר... וטבח:

דיש שליח לדבר עבירה -

אע"ג דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה,

הכא - יש שליח לדבר עבירה.

מאי טעמא:

"וטבחו ומכרו": מה מכירה - דלא אפשר דלאו על ידי אחר,

אף טביחה ע"י אחר - מחייב.

ואשמעינן סיפא:

גנב והקדיש -

מה לי מכרו להדיוט, מה לי מכרו לשמים.

משנה ? ????

מתניתין

גנב - ברשות הבעלים, וטבח ומכר חוץ מרשותם,

או שגנב - חוץ מרשותם, וטבח ומכר - ברשותם,

או שגנב, וטבח ומכר - חוץ מרשותם:

משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

אבל -

גנב וטבח ומכר - ברשותם: פטור.

היה מושכו ויוצא - ומת ברשות הבעלים: פטור.

הגביהו או הוציאו מרשות בעלים ומת: חייב.

נתנו לבכורות בנו,

או לבעל חוב, לשומר חנם,

לשואל, לנושא שכר ולשוכר...

והיה מושכו - ומת ברשות הבעלים: פטור.

הגביהו, או שהוציאו מרשות הבעלים ומת: חייב.

גמרא על משנה ?

גמרא

בעי אמימר:

תיקנו משיכה בשומרים או לא?

אמר רב יימר:

ת"ש

נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר

היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור

מאי? לאו שומר?! וש"מ תיקנו משיכה בשומרין?

אמר ליה:

לא. גנב - הא תנא ליה רישא?!

תנא 'גנב שגנב מבית הבעלים',

ותנא 'גנב שגנב מבית שומר'.

אמר ליה רב אשי לא תדחייה:

מה לי גנב שגנב מבית שומר,

מה לי גנב שגנב מבית בעלים?

אלא: לאו שומר? וש"מ תיקנו משיכה בשומרין ש"מ!

איתמר נמי:

אמר ר' אלעזר - כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות,

כך תיקנו משיכה בשומרין.

תניא נמי הכי -

כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות,

כך תיקנו משיכה בשומרין.

וכשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה,

כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה.

סוגיא: דיון בשכירות אגב הבאת הברייתא

שכירות דמאי אילימא ... המשך בדף הבא

דף עט עמוד ב

שכירות דמטלטלין? מטלטלי - בני שטרא נינהו?

אמר רב חסדא שכירות דקרקע.

סוגיא: ...

אמר ר' אלעזר

ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

אמאי? הא לא משך.

א"ר חסדא: שהכישה במקל.

אמרי: וכיון דראוהו - גזלן הוא?

כיון דקא מטמרי מנייהו - גנב הוא?!

ואלא 'גזלן' היכי דמי?

אמר ר' אבהו כגון בניהו בן יהוידע

שנאמר (שמואל ב כג, כא) ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו.

ר' יוחנן אמר - כגון בעלי שכם:

שנאמר (שופטים ט, כה) וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו [את] כל אשר יעבר עליהם בדרך.

ור' אבהו - מאי טעמא לא אמר מהאי?

אמר לך כיון דמטמרי איטמורי - לא גזלני נינהו.

ור' יוחנן?

הא דקא מטמרי - דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מנייהו.

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי:

מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן?

אמר להן - זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו

וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו.

כביכול עשה עין של מטה, כאילו אינה רואה,

ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת שנאמר

(ישעיהו כט, טו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' וכתיב (תהלים צד, ז) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב

וכתיב (יחזקאל ט, ט) כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה.

(תניא) אמר ר' מאיר:

משלו משל משום רבן גמליאל: למה הדבר דומה -

לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה

אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך,

ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך...

איזה מהן עונשו מרובה?

הוי אומר - זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך.

אמר רבי מאיר:

בא וראה כמה גדול כח של מלאכה

שור שביטלו ממלאכתו - חמשה,

שה - שלא ביטלו ממלאכתו - ארבעה!

אמר רבן יוחנן בן זכאי:

בא וראה כמה גדול כבוד הבריות!

שור - שהלך ברגליו: חמשה,

שה - שהרכיבו על כתיפו: ארבעה.

משנה ? ???

מתניתין

אין מגדלין בהמה דקה בא"י

אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל.

אין מגדלין תרנגולין בירושלים - מפני הקדשים,

ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות.

אין מגדלין חזירין בכל מקום.

לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת.

אין פורסין נישובים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב ל' ריס:

גמרא על משנה ?

גמרא

ת"ר:

אין מגדלין בהמה דקה בא"י

אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל,

בסוריא - אפילו בישוב,

ואין צריך לומר בחוצה לארץ. 

תניא אידך:

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל

אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו

ואף על פי שאמרו 'אין מגדלין בהמה דקה'

אבל מגדלין בהמה גסה.

לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור

אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה.

בהמה דקה - אפשר להביא מחוצה לארץ,

בהמה גסה - אי אפשר להביא מחוצה לארץ.

ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה

אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום,

וקודם משתה בנו ל' יום

ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום.

דסד"א - דאי נפק ליה רגל

ומכי זבנה עד השתא - אכתי לא מלו ליה תלתין יומין,

לא נימא תלתין -

משרא שרי ליה לשהויי...

אלא כיון דנפק ליה רגל לא מבעי ליה לשהויי.

דף פ עמוד א

והטבח - לוקח ושוחט, לוקח ושוהה -

ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן ל' יום.

סוגיא: ???

שאלו תלמידיו את ר"ג מהו לגדל?

אמר להן - מותר.

והתנן 'אין מגדלין'?

אלא הכי קא בעו מיניה:

מהו לשהות?

אמר להן: 'מותר - ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר. אלא קושרה בכרעי המטה'.

סוגיא: ???

ת"ר

מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו.

ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית.

והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה,

והיה יונק ממנה משחרית לשחרית.

לימים נכנסו חביריו לבקרו - כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה

חזרו לאחוריהם ואמרו: 'לסטים מזויין בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו?!'

ישבו ובדקו - ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז!

ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודע אני שאין בי עון - אלא עון אותה העז שעברתי על דברי חברי.

סוגיא: ???

אמר ר' ישמעאל

מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא,

ומפני מה חרבו - שהיו מרעין בחורשין

ודנין דיני ממונות ביחיד.

ואע"פ שהיו להם חורשים סמוך לבתיהם

שדה קטנה היתה, ומעבירין דרך עליה.

ת"ר

רועה שעשה תשובה - אין מחייבין אותו למכור מיד,

אלא מוכר על יד על יד.

וכן גר - שנפלו לו כלבים וחזירים בירושתו,

אין מחייבין אותו למכור מיד,

אלא מוכר על יד על יד.

וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל

אין מחייבין אותו ליקח מיד,

עד שימצא את ההוגנת לו.

ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה,

וקפצה ונשבעה: 'כל מי שיבא - איני מחזירתו'.

וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין.

וכשבא הדבר אצל חכמים, אמרו: לא נתכוונה זו אלא להגון לה.

כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה

כך אמרו אין מגדלין חיה דקה.

ר' ישמעאל אומר מגדלין כלבים כופרין וחתולים וקופין,

וחולדות סנאים מפני שעשויים לנקר את הבית.

מאי חולדות סנאים

אמר רב יהודה שרצא חרצא

ואיכא דאמרי חרזא דקטיני, שקיה ורעיא ביני וורדיני.

ומאי שרצא דמתתאי - שקיה

סוגיא בבל וארץ ישראל

אמר רב יהודה אמר רב

עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה

א"ל רב אדא בר אהבה לרב הונא - דידך מאי?

א"ל דידן קא מינטרא להו חובה.

א"ל חובה תקברינהו לבנה

כולה שניה דרב אדא בר אהבה לא אקיים זרעא לרב הונא מחובה

איכא דאמרי

אמר רב הונא אמר רב עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה

מכי אתא רב לבבל

רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן

רב לא עייל קמיה דשמואל