משתמש:Nettadi/חולית

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).
לאחר ההעתקה עודכנה הגרסה בוויקיטקסט.

המניפסט הקומוניסטי

מאת: קרל מרקס, פרידריך אנגלס. תרגום: דוד קלעי, תל אביב: אחדות-העבודה, 1921.

המניפסט הקומוניסטי הוא מנשר שכולל את מצע "הליגה הקומוניסטית", שפעלה בין 1848–1852. הטקסט נכתב בעיקרו בידי קרל מרקס. המניפסט פורסם לראשונה בגרמנית ב-21 בפברואר 1848 בלונדון, ותורגם אחר כך לעשרות שפות נוספות. הוא הפך לטקסט המכונן של הקומוניזם בעולם כולו, וזכה להשפעה עצומה על התיאוריה, האידאולוגיה והפוליטיקה הסוציאליסטית והקומוניסטית בהמאה ה-19 והמאה ה-20. המניפסט מורכב מפסקת פתיחה ומארבעה פרקים. שני הראשונים הם החשובים שבהם. הפרק הראשון, שכותרתו "בורגנים ופרולטרים" הוא בעיקרו מבוא היסטורי. בחלקו הראשון מתוארת עליית הקפיטליזם |מעמד הבעלי ההון (הנקראים במניפסט "בורגנות" ו"בורגנים"). כפועל יוצא מהתפתחות הבורגנות נוצר מעמד העובדים, המכונה בידי מרקס "הפרולטריון". הפרק השני, הנקרא "פרולטרים וקומוניסטים", מציג את עקרונות הקומוניזם, בעיקר מתוך פולמוס עם טענות הבורגנות. הפרק מציג את שאיפתם של הקומוניסטים לביטול הקניין הפרטי. לקראת סוף הפרק מתוארים הצעדים המשוערים שבהם יאחז הפרולטריון לאחר המהפכה, על מנת להביא לביטול הדרגתי של הסדר הקפיטליסטי. הפסקה החותמת את הפרק מתארת חזון עתידי של חברה נטולת מעמדות שבה "ההתפתחות החופשית של כל יחיד היא התנאי להתפתחות החופשית של הכלל".

הקדמות

א

“אגודת הקומוניסטים”, התאגדות־פועלים בין־לאומית – שבימים ההם אפשר היה לה להתקיים, כמובן, רק בסתר – הטילה בכנֵסיה, שהיתה בלונדון בנובמבר 1847, על החתומים־מטה לערוך תכנית־מפלגה מפורטת להלכה ולמעשה, לשם פרסום. וכך בא לעולם מניפסט זה, אחר שנדד בכתב שבועות מועטים לפני מהפכת־פברואר ללונדון לשם הדפסה. בתחילה הופיע בגרמנית – ונדפס בשפה זו בגרמניה, באנגליה ובאמריקה בשתים־עשרה מהדורות שונות לפחות. באנגלית הופיע בראשונה בשנת 1850 בלונדון ב“רֵד ריפובליקן”, מתורגם מאת הילינה מקפֶרלֵן, ובשנת 1871 בשלושה, לפחות, תרגומים שונים באמריקה. בצרפתית – בראשונה בפריז, סמוך לפני מהפכת־יולי 1848, ושוב ב“ל’סוציאליסט” שבניויורק. מכינים תרגום חדש. בפולנית – בלונדון, סמוך להופעתו הראשונה בגרמנית. ברוסית – בז’יניוה, בשנות הששים. לדנית תורגם כמו־כן תיכף אחרי הופעתו.

אם כי נשתנו מאוד יחסי־הדברים בכ“ה השנים האחרונות – העיקרים הכלליים המפותחים במניפסט זה נשארו בכל זאת גם עכשיו באמִתָּם השלמה לכל גדלם והיקפם. פרטים יש לתקן פה ושם. הגשמתם למעשה של עיקרים אלה, מבאר המניפסט עצמו, תהא בכל זמן ובכל מקום תלויה במצבים שבאותו זמן ומקום. ומשום־כן אין ליחס שום חשיבות מיוחדת לאמצעים המַהְפְּכָניים המוּצעים בסוף פרק ב. הפסקה הזו היתה משתנה עכשו בהרבה דברים. עתה, אחרי ההתפתחות העצומה של התעשיה הגדולה בכ”ה השנים האחרונות והתקדמות הארגון המפלגתי של מעמד־הפועלים, לעומת הנסיונות המעשיים של מהפכת־פברואר והרבה יותר של הקוֹמוּנה הפריזית, כשהפרוליטריון החזיק בפעם הראשונה ברסן השלטון המדיני שני ירחים רצופים – לעומת אלה נוֹשנת היא תכנית זו למקומות. הקומונה הפריזית הוכיחה ביחוד, כי “אין מעמד־הפועלים יכול לקחת בידו את מכונת־הממלכה כמו שהיא ולהניעה לתעודותיו הוא” (ראה: “מלחמת האזרחים בצרפת, אדריסה של המועצה הראשית של ברית־הפועלים הבין־לאומית”, ששם מבואר רעיון זה יותר). כך גם מובן מאליו, שבקורת הספרות הסוציאליסטית לקוּיה כעת, יען כי היא מגיעה רק עד שנת 1847: כמו־כן ההערות על יחס הקומוניסטים למפלגות־האופוזיציה השונות (פרק ד'), אם כי בעיקרן נכונות הן גם עתה – מסקנותיהן בכל זאת נוֹשנוֹת כבר, מפני שהמצב המדיני נשתנָה לגמרי וההתפתחות ההיסטורית הוציאה את רוב המפלגות הנזכרות שם מן העולם.

אולם המניפסט הוא דוֹקוּמנט היסטורי, שאין אנו רואים לנו שום זכות לשנות בו משהו. מהדורה מאוחרת תופיע אולי בהוספת מבוא, שיגשר את המרחק מאז שנת 1847 ועד הנה; ההוצאה הנוכחית הגיעה לידינו לפתע־פתאום, ולא הספיקה השעה לכך.

לונדון, 24 ביוני, 1872.

קרל מרכס. פרידריך אנגלס.

ב

את ההקדמה למהדורה זו מוכרח אני לצערי לחתום יחידי. מרכס – זה האיש, שמעמד־הפועלים באירופה ואמריקה חיב לו תודות יתרות מלכל שהוא אחר – הנהו שוכן קבר בחצר־המות אשר בהֵיגֵט, ועל קברו יציץ כבר העשב הראשון. מאחרי מותו בודאי ובודאי שאין שום מקום לדבר על עבּוּד או מלוּאים של המניפסט. לנחוץ־יותר רואה אני לקבוע במקום זה עוד פעם בפירוש את אשר לקמן.

רעיון־היסוד העובר בכל המניפסט, שהיצרנות הכלכלית ותוצאתה ההכרחית: ההסתעפות החברתית של תקופה היסטורית ידועה – משמשים יסוד לדברי־ימיה המדיניים והתרבותיים של התקופה ההיא; שבהתאם לזה (מעת בּוּטַל הקנין המשותף הקדמוני לקרקעות) היתה כל ההיסטוריה: דברי־ימי־מלחמות־מעמדות, מלחמות בין מעמדות מנוצלים ומנצלים, נשלטים ושולטים, בדרגות שונות של ההתפתחות החברתית; שֶאָכֵן הגיעה מלחמה זו עכשו למדרגה, שאין בידי המעמד המנוצל והמדוכּא (הפרוליטריון) להשתחרר מידי המעמד המנצל והמדכא (הבורגנות) – מבלי לשחרר באותה שעה את כל החברה מעתה ועד עולם מנצול, מדכּוּי וממלחמת־מעמדות, הרעיון היסודי הזה שייך אך ורק למרכס לבדו5.

אני הבעתי זאת כבר כמה פעמים; אבל נחוץ דוקא עכשו שזה יהא כתוב לפני המניפסט גופו.

לונדון, 28 ביוני 1883.

פ. אנגלס.