משתמש:שילוני/מה עניין שילה לנחלת אפרים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מה עניין שילה לנחלת אפרים


"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.
" (בראשית מט י)

מה עניין שילה, שהופעתה היחידה בתורה היא בברכת יעקב ליהודה, לנחלת אפרים, שבה נמצאת העיר שילה?

קודם כל צריך להבין בכלל:

מה עניין "שילה"?[עריכה]

מה משמעות המלה 'שילה'?

יש שתי ברכות ארוכות בין ברכות יעקב: ברכת יהודה וברכת יוסף.
ברכת יעקב ליהודה מבטא נושא אחד בהיבטים שונים: מלכות.
פסוקי הברכה אומרים שלטון, חוזק, ריבונות משפטית על בני ישראל ושלטון על הגויים.
אחר כך עושר ועדינות הבאים ממלכות - יין וחלב.
המילה 'שילה', המוזכרת בהקשר זה, נראה כי משמעו הפשוטה- שגב המלכות.
לעומתו, יוסף מבורך במים ובפוריות ("בן פורת, ברכות שדיים ורחם").

יש לעיין היטב במהלך ספר יהושע. נראה שרק אדם אחד מוזכר, כדמות הפעיל, המוביל את כל מהלך ההתרחשויות מראשית ספר יהושע ועד לפרק יד –יהושע. יהושע מכניס את העם לארץ. מוביל את העם במלחמות לרשת את הארץ משליטיו.
ואז מופיע כָּלב, ואיתו בני יהודה, וקוטעים את המהלך שיהושע מוביל‏[1]. כָלב מבקש את חברון.
ברור גם שֶכּלול בבקשה זו ששבט יהודה מעוניין בשטח סביב חברון ("ועתה תנה לי את ההר הזה"), האזור שכעת נקרא הרי יהודה‏[2]

כפי שכתבתי לעיל, מים אינם מופיעים בברכת יעקב ליהודה. ואכן, ארץ יהודה אינה מבורכת במים (ראה סיפור עכסה המופיעה פעמיים- יהושע טו, ושופטים א - תלונתה שזו "ארץ הנגב", דהיינו - אזור יבש).
אך נראה שהר יהודה גם אינה ארץ של מלכות ועדינות (כמובטח לו בברכה דלעיל); מלכות - כי היא איננה במרכז הארץ (הארץ על-פי ספר יהושע היה מחצור בצפון ועד לערד בדרום), ואין בה עדינות - כי היא ארץ קשה ודלה: מדבר גדול במזרח והרים קשים בשדרה המרכזית עם מעט משקעים (יחסית לשאר איזורי ארץ-כיבושי-יהושע).

אבל, אם נשיא שבט יהודה [=כָלב ] בוחר מרצונו בארץ זו, שנראית שאיננה מבורכת בברכה המגיעה ליהודה - אז הברכה "התפנתה" ונשיא שבט אפרים [=יהושע ] יכול לבקש את ברכת שילה לעצמו ולשבטו.

אז, כתגובה, מנחיל יהושע לבני יוסף את מרכז הארץ‏[3]. ארץ אפרים ומנשה היא בעלת אדמה פורייה ומתאימה לברכת העושר והפוריות של ברכת יוסף. אך בנוסף, המרכזיות של האזור ומיקומה סביב שכם, עיר עם מורשת עתיקה כעיר מלוכה (אפילו רחבעם מבית-דוד בא להימלך בשכם) מעניקים לנחלת יוסף את מימד המלכות.
כאן ראוי להקביל את דברי כלב לדברי יהושע: כלב מרבה לדבר על כוחו ‏[4], לעומתו - יהושע נזקק לעודד את בני יוסף ("כוח גדול לך" ‏[5]).
ואכן, בפועל שבט יהודה כובשים את כל נחלתם בהצלחה, חוץ מירושלים, שהייתה בקצה הצפוני. לעומתם, בני יוסף אינם מצליחים להוריש שטחים נרחבים בנחלתם, בעיקר בעמקים ובמישורים בצפון נחלת מנשה. יש להבין שזה הרקע לקרבות רבים בימי דבורה, אבימלך ועוד בספר שופטים, שקשורים לנחלת מנשה.

יהושוע המנהיג מוביל את הרובד העליון של הכיבוש; שחרור הארץ מידי המלכים ששלטו על עריו העיקריים. אבל, הוא מותיר לעם הישראלי את השלבים הבאים: הכיבוש העמוק יותר של הארץ וההתמודדות עם העם הכנעני והורשת הארץ מידיהם [דהיינו: ירושת הארץ].

הנחלת הארץ לבני-יוסף ייחודית ביחס לזו של שאר השבטים: שבטי ראובן, גד ויהודה פונים למנהיג ומבקשים את האזור שאותו נחלו. אז ודאי שלא יתלוננו על תכונות ארץ נחלתם. שאר השבטים מקבלים את נחלתם בגורל לפני ה' בשילה - דהיינו: ה' קבע היכן ינחלו, לכן גם הם לא מתלוננים (רק, עם הזמן, אוכלוסייה משמעותית משבטים מסוימים עושים מעשה, קמים ומתיישבים באזורים אחרים, דוגמת דן ושמעון). השבט היחיד שמתלונן על נחלתו הוא בני-יוסף ‏[6].

ראוי לשים-לב ללשון התלונה: "למה נתתה לי". מהות התלונה היא על תכונת הנחלה, ועליה משיב יהושע.
אך בני יוסף אומרים דבר נוסף, הם פותחים בהאשמה, בלשון אישי: אתה, יהושע, נתת לנו נחלה זו. על דעתך. את ה"האשמה" הזו, יהושע אינו מכחיש.

כינון שילה[עריכה]

אחר כך, יהושע בונה את נחלת שבטו כמרכז לאומי ‏[7]. הוא יוצר חלופה לערים העתיקות הנושאות מטענים כבדים של משמעות, חלקם חיוביות וחלקם בעייתיות, כדוגמת שכם ובית אל. יהושע מכונן עיר חדשה להיות מרכז לבני ישראל - הבירה הראשונה למדינת ישראל הראשונה. ולבסוף, הוא חותם את המהלך הזה במתן שם חדש לעירו – שילה.

המלה שילה הופיעה עד כה בתורה במשמעות מופשטת ורוחנית. עניינה הוד ושגב המלכות ומשמעויות נוספות כדברי הפרשנים, במובן של משיח וגאולה עתידית. המלה המופשטת נדדה עם בני ישראל במדבר וביטאה כמיהה להנהגה שמימית וניסית, אפילו יותר משהיה במדבר, גם בהיכנס העם לארץ. יהושע, במעשה חינוכי ומנהיגותי, לוקח את המלה הרוחנית הנשגבת כל כך, ומחבר אותה לאבנים ולהווה. הוא בעצם אומר: כל הכמיהה הרוחנית הגדולה שציפינו שיהיה לעתיד-לבוא, זהו- הגענו.

הגאולה העתידית הגדולה, אומר יהושע – היא כאן ועכשיו.

הגאולה היא:
הקמת המסגרת הלאומית, המדינית
והדתית.
על-כן, מהותו של שילה היא:
הנחלת הארץ לעם
וקביעת מקום למקדש ה'

לכן ראוי מקום זה לשאת את השם - שילה. ‏[8]

כך נוצר אתר חדש בארץ-ישראל – שילה. אתר המבטא את ממשות הגאולה.
כך הפכה ברכה רוחנית מופשטת של יהודה לבסיס לאומי מוחשי של עם-ישראל, בשבט אפרים.
ובזה גם מתחיל ההנגדה בין

ערי האבות, ערי בראשית: שכם, בית-אל וחברון -ערי האלון והאלה,
לערי הבנים, היצירות החדשות: שילה וירושלים -ערי היכל ה'.

הערות[עריכה]

  1. ^ יהושע יד ו. אילולא כלב הופיע כאן- היינו ממשיכים את הסיפור בפרק י"ח
  2. ^ ראה עוד על כלב כאדם שמוביל ומשנה כיוון במאמרו של ר' יואל אליצור http://www.daat.ac.il/daat/vl/yoelelizur/yoelelizur04.pdf
  3. ^ יהושע טז-יז
  4. ^ שם יד פס' יא-יב
  5. ^ שם פרק יז, פס' יח
  6. ^ עיין יהושע יז, יד-יח
  7. ^ יהושע יח, א - י
  8. ^ וכך יש להבין את יה' יח פס א - י