משתמש:מושך בשבט/ערוך/9

חש   [שטילן] (פ"ה דשקלים) לשכת חשאים היתה במקדש יראי חטא מתנין לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. (יומא מד פרכין יו) הקטרת מכפר על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. עתים חשות (חגיגה יב) (א"ב תרגום דממה וקול אשמע חשאי וקל סוגאין אשמע): חש   [שמערצען, ליידען] (עירובין נד) חש בראשו יעסוק בתורה שנא' כי לוית חן הם לראשך וגו' כי יתחמץ לבבי תרגום ארום יחוש לבי. (שבת קמ) אשקיין חד כסא וחשאי בנפשי מבינתא דרישי עד טופרא דכרעאי פי' נצטננתי מסתפינא דילמא מנכו לי מזכוותאי שמאד הייתי מצטנן ועושין לי נס שאנצל ומנכין לי מזכיותי. פי' אחר חשאי בנפשי נהניתי מאד ומר עוקבת' דדש ביה ולא הוה ליה הנאה כל כך: חש   [אורט וויא טראסטינס וואקסען] (פסחים מ) ההיא ארבא דחיטי דטבעי בחישתא פי' טבעה במקום קנים והיהבו מים.(ב"ב קמג) הנית בנים כחושק של קנים. והר הבית לבמות יער (דירמיה ודמיכה) תרגום לחישת חורשא. בחיטי מנית תרגום בחיטי דיחוש. מה הדם דחוש בעלים כך היתה אמנו לאה רחושי בבנים ס"א דחוסה וכבר כתבנו בערך דחס ומסתברא דהוא העיקר: חשאי   [פפלאנץ ארט] (שבת קכח) קורנית חשאי פירוש בלעז סטוריי"א (א"ב צתרי הוא שטוריאה והוא עשב הנקרא בלשון ישמעאל צעתר אבל חשאי זה שמו בל' ישמעאל עיין ערך קורנית): חשב   [דענקען] (כלים פכ"ב) רבי יוסי אומר אינו צריך מחשבה וכן הדולפקי פי' אם נשברו ב' רגלי השלחן נעשה טרסקל ומקבל טומאה ואף על פי שלא חשב בדעתו לעשותו טרסקל. (שבת נח) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה פי' היה לו עור וחשב לעשותו שטוח אף על פי שלא נעשה מקבל טומאה כדין שהוא עשוי אבל אם היתה קטבניא וחישב לעשותו עור אינה יוצאה מתורת כלי במחשבה עד שיעשה בה מעשה כדתנן (כלים פכ"ב) שלחן שניטלה אחת מרגליו וכו'. (בפרק קמא דפיאה ירושלמי) מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דכתי' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הדא דתימא בישראל אבל בגוים חילופי' וכו': חשב   [רעכנען] (שבת קנ) חשבונות של מילך פי' מילך אורחים כדכתיב ויבא הלך כלומר מותר אדם לחשב אורחיו הקרואים כדתנן מונה אדם אורחיו ואת פרפרותיו. (מה לך כתוב) חשבונות של מה בכך כגון חשבונות של חיילות של מלך כך וכך הוצאות המלך אלף יכיוצא בו אמר לו מה בכך כלומר מה הנאה יש לך וזהו חשבונות שאינן צריכין. פי' אחר חשבונות של מלך כך וכך הוצאות המלך כך וכך שאמר אדם לחבירו מה הוצאות בכך כלומר בזה הבנין ולטעמיך תקשי לך היא גופה אמרת של מה בכך מותר והדר אמרת אסור אלא לא קשיא הא דאית אגרא דאגירא גביה אסיר למימר כך הוצאתי ליכא אגרא דאגירא גביה מותר: חשד   [פערדעכטיג זיין] (פסחים פה פ' כיצד צולין) הפגול והנותר מטמאים הידים רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה פי' שלא יחשדו הנוגע בו כי לאכלו נגע בו הלכך גזרו בו טומאה שלא יבא ליגע בו וחד מתני אנותר מפני שנתעצלו והניחוהו לעשות נותר חד מתני כזית מטמא הידים כאיסיר אכילתו מה איסור אכילתו בכזית אף איסור נגיעתו בכזית וחד אמר כביצה כטומאת אוכלין. פי' אחר משום חשדי כהונה שאם מטלטלין אותו אומרים הכל סוף שיהו אוכלין אותו ועצלות ליכא דפיגול לאו כעצלות הוי מאן דמתני אנותר משום עצלי כהונה וליכא חשד משום פיגול דאי הוה להו למיכל לא היו ממתינים עד עכשיו אלא משום שנתעצלו הוי נותר משום הכי קנסינן ביה טומאה שלא יבא להתעצל: חשך   [נעטיג האבען] (בדניאל) לא חשחין: חשך   [דונקעל] (בילמדנו בקח את המטה) ביום הראשון נברא מלאך המות שנאמר וחשך על פני תהום הוא מלאך המות שמתשיך עיניהן של בריות. מדוע אתה ככה דל בן המלך תרגום חשיך בר מלכא דלת עם הארץ חשיכי עמא דארעא (במגלת איכה זכור תזכור ותשוח עלי נפשי) מתלא אמר עד דשמינא חשיך חשיכא מיית. ספר אחר עד דשמינא כחיש כחישנא מיית. (תמיד כז) חשיך תקין נפש' קדים תקין נפשך כי היכי דלא תתרחק פי' למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית להפנות עד שבני אדם ישנים וכן נמי חשיך לערב יצא בשעה שאין בני אדם מצויין חוצה שאם לא תעשה כן תצטרך להתרחק מבני אדם עד כדי שלא יראו פירועך וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להפנות באיזה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק. (ברכות סב) השכב ושב כדי שלא תתרחק וי"מ שילמד את עצמו בבית הכסא שחרית וערבית וטוב לו להשכים כדי שלא יתרחק מצרכיו. (בכורות סב) כל שמראיו חשוכין פי' מי שיש לו מרוח לעולם פניו חשוכין. פי' אחר והוא בערך אשך: חשך   (תרגו' למתפרות כסתות דמחטטן רקיעי חשוך): חשל   [ברייא אויס גערשטען] (יומא מד) שעורה לחה שיבולת קרו לה שלא בקליפתה חושלא קרו לה (חולין כא) חזא חושלא באיפומא דאיגרא. (ב"ק ל) רב הונא אפקר חושלי הני עיזי דאכלי חישלי בנהרדעא (בב"ב לז. סנהדרין כז) כפא דחושלא: חשל   [צודריקט] (חולין נג) הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול פי' ביע. בהמה שנתמסמסו כדכתיב מהדק וחשל. (כתובות עז) והמצרף נחשת אמר רב חשלי דודי פי' חרש שעושה יורות גדולות מכה אותן ומרדדן: חשל   [דענקען] הלא יתעו חורשי רע תרגום וחלשן בישתא. לב חורש מחשבות תרגום ליבא דחשיל: חשילתא   קאמרת בעל הערוך גרס חלשתא ע"ש: חשמל   [נאמע] (חגיגה יג) מאי חשמל במתניתא תנא חיות עתים חשות עתים ממללות פי' חש מל שתי מלין הן כשהדבור יוצא מלפני הקב"ה הם חשות ועתים ממללות שיר בעוז שנ' עוז וחדוה במקומו חשק   [צוזאממען העפטען] (ע"ז ל"ה) אחי חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיבני פי' דבק כמו וחשק אותם רוכבי אתונות צחורות תרגום דחשקן במיני ציורין. תמורים חבושין אתנן חבושין. אחבשה לי החמור. אחשוק לי חמרא: חשר   [דורך זיפפען] (ב"ר פ' וכל שיח השדה) וחושרין אותן כמין כברה ואין טיפה נוגעת בחברתה דכתיב חשרת מים (תענית ט) ומחשרות מים על גבי קרקע פי' רש"י משירין המים לארץ (ובירושלמי דשביעית פ' כלל) ההן דחשר גרגבסין פי' מרקד בכברה: חת   [קאהלען אנגריפען] (שבת פב) לחתות בו את הטור. (יומא מג) בכל יום חותה בשל ד' קבין (תמיד מה) וחותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד: חת   [שרעקען] (ר"ה יח) אשר נתנו חתיתם בארץ החיים אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים. (שבת קנב) וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשה לבו תוהים תוהים כמו תוה וקם בהתבהלה ויחרד תרגום ותוה: חת   [בייטעל] (ב"ק ט כתובות צג) חייתא דקטרי סברית וקבלית פי' נוד קשור מלא ולא תדע אם מים או יין או שמן יש בו וקנית אותו במה שיש בו ונמצא מים כן זה (גיטין מה) ההוא טייעא דאייתי חייתא דתפילי (שם מז) שקל בהדיה חייתא וגללתא פי' נוד ובתוכו אבן גלל. (חולין מה) חייתא דמתנח בי' מוח': חתך   [שניידען] (ביצה ל) חותכה באור בפי שתי נרות פי' פתילה ארוכה מכניס קצת הפתילה בפי הנר וקצתה בפי הנר האחר ומדליקה באמצע ומתנתקת ונמצאו שתי נרות דולקות. (כנים פ' כ"ב) רבי יהודה אמר מקום הנחת תתיכות פי' הי' בשלחנם מקומות קבועים להשים בהם הבשר לפני כל אדם: חתל   [קארב] (שבת קמו) חותלות של תמרים ושל גרוגרות. (כלים פ' י"ו) חותל שהוא נותן לתוכו כלי פי' שעושין אותו מחריות של דקל וממלאים אותו תמרים לחין ואוכלין אותן לפי שעה כדאמרינן (מציעא פט) כי תניא ההיא בתוחלני מפני שקורין אותו בלשון ארמי תוחלא תמרים יבישות כובשין אותם באותן חותלות וכובשים אותם כדי שלא ירקבו ואוכלין אותן בימי החורף וחתיכ' מאותן חותלות קורין חיבוצא ואלו חותלות ממלאין זבל וזרעין בו זירעונים וקורין אותו פרפיסא חותל לישנא דרבנן פרפיסא וחותלא (א"ב פי' בלשון יוני מין כלי): חתול   [קאטצע] וענה איים באלמנותיו תרגום חתולין בבירנייתהון וכן ופגשו ציים את איים תרגומו ויערעון תמוון בחתולין: חתם   [פערזיגלען, בעשליסען] (עוקצין פ"ב) חותם של יבישה מצטרף ושל רוטב אינו מצטרף פי' כל הפירות יש להן עוקץ בלא חותם וגרגר של ענבים ושל תמרים יש להם חותם ובראש החותם עוקץ (כדאמרינן בתוספתא) נפל ממנו גרגר יחידי אם יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא. (שבת פ) אדמה כחותם המרצופים פי' חותם שעושין לשקין שהוא גדול וחכמים אומרים כחותם האיגרות שהוא קטן. חותם שבכסותו פירשנו בערך סרבל. (נדה כב) והלא הוא עצמו אין מטמא אלא בחתימת פי האמה. (שם מג) אמר שמואל זב צריך בחתימת פי אמה שנא' או החתי' בשרו. (ברכות סג) כל חותם הברכות שהיו חותמין במקדש היו אומרים מן העולם פי' היו הכהנים בתחילה עונים אחר כל ברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם שלא היו עונין במקדש אמן וכששמעו המינים אמרו אין עולם אלא אחד וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם כלומ' מן העולם הזה ועד העולם הבא ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהי' והוסיפו ועד העולם כלומ' שיש עולם אחר. (ב"ב קעה) ערב היוצא אחר חיתום שטרות גובה מנכסין בני חורין: חתן   [ברייטיגאם, רעגען טראפפען] (תענית ו' ברכות נט) מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי' כשתרד טיפה על הקרקע שכבר ירד בו מטר מעלת כמין אבעובות לפי ירידת הגשמים שהגשמים נקראין חתן. ואבעבועות כלה. פי' אחר משיצא חתן אבעוע ממבוי זה ואבעבוע ממבוי זה ויפגעו זה בזה אלו ב' אבעבועין נקראין חתן וכלה. פי' אחר שהשווקים מלאין מים ושופכין משוק זה לשוק זה ופוגעין זה לזה כמו שיצא חתן לקראת כלה חתן שבא לקרות בתורה פותח ורואה בעניינו של יום ומברך וקורא ג' פסוקים וגולל ספר תורה וקורא מאברהם זקן שלשה פסוקים על פה ואחר כך מברר כדרך שעושה כהן גדול בי"ה שנוטל ספר תורה ומברך וקורא בו אחרי מות ואך בעשור וגולל ס"ת וקורא על פה ובעשור שבחומש הפקודים ואחר כך מברך כמפו' (יומא ע סוטה מא) וא"ת יגלול ויקרא בספר ואברהם זקן קיימא לן אין גוללין ס"ת בצבור וא"ת יקרא על פה קודם קיי"ל אין מברך אלא אם כן רואה דגרסיני בסוף גמ' (דפ' בני העיר) א"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל הלכתא פותא ורואה מברך וקורא: חתר   [דורך ברעכען] (קדושין כד) חתור לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות (א"ב בנוסחאות גרסינן לחתור שינו פי' לנקור לגרר סביב מושבה והוא מלשון ויחתרו האנשים): נשלמה ערך אות החית

אות הטי"ת

אות הטית טא   [אוסקערען] בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כז) שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה לחברתה שקול טאטיתא וטאטי ביתא פי' מכבד שמכב' בו הבית: טאטרון   (עיין יורך תאטרון): טארגא   [שילד איין ארט פאנצער] (מזמור ראשון דמדרש תהלים) מגן זה תריס טארגא פרסאה פירוש בלשון ישמעאל מגן: טב   [גוט] (מנחות כג) יבא טוב ויקבל טובה מטוב לטובים וכו' (מגלה כה ברכות לג) על טוב יזכר שמך פי' מודה לך ה' על כל טובה וטובה שאתה עושה עמי נמצא מודה על הטובה ולא על הרעה. ותנן חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כי הרעות שמביא הקב"ה על האדם לטובתו הן שהן כפרה לעונותיו כאדם שמצער עצמו בהקזת הדם ורפואתו היא וחייב לברך. (פסחים קיא) הודה למי שגובה חובתו של אדם בטובתו פי' בטובה שלו כלומר בממונו מכל אדם כפי השגת ידו עשיר בשורו עני בשיו וכו'. (בכורות יד) השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אמר לך טוב מעיקרו עושה תמורה וכו'. (תמורה ל) בגמ' ממירין על הבקר אמר אביי נכתוב קרא טוב ברע או רע מאי בטוב הכי קאמר טוב מעיקרו עושה תמורה וכו'. (ובסיפרא) טוב ברע תמים בבעל מום שלא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום. (פסחים מז קדושין נט) טובת הנאה אינה ממון פי' אותה הנאה שיש לו לישראל לתת חלתו לכהן ויבחר כהן שיחזיק לו טובה מר סבר אינה ממון ומר סבר ממון. פירוש אחר דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן בכור שלו לבן בתו כהן וכך מפורש (ערכין כח) הבכור ביו טמא ובין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה וליתנו לבן בתו או לבן אחותו. (יומא יד) ומטיב את הנרות פי' מכבה את הנר ומקנחה מכל פסולת שיש בה מן הלילה ומשים לשם הפתילה (שם כו) א"ר כר' אלעזר קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי. (חולין פד) מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט לעולם יאכל אדם וישתה וכו'. (גיטין יד) טב טב רמו ליה פי' בטוב טוב הכוהו. (בב"ר פרש' כו' כי טובות הנה א"ר יודן טבת כתיב משהיו מטיבין אותה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה הה"ד כי טובות הנה אלו הבתולות ויקחו להם נשים אלו הנשואות מכל אשר בחרו זה בכור ובהמה (בריש ויקרא רבה פר' ג) רבי יצחק פתח טוב מלא כף נחת טוב מי שיש לו זהובים ונושא ונותן בהן ומתפרנס מהן ממי שהולך ולוה בריבית במתלא אמרין מאבד את דיליה ודלא דיליה אלא ורעות רוח רעותיה מתקרי פרגמטוטי'. (ובאם בחקתי פרשה לו) ר' יצחק פתח טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ר"מ אומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה שנודר ומשלם. (שביעית פ"ו) שנטייבה או שנדיירה (ירושלמי) איזהו טייב כל העם חורשין פעם אחת והוא חורש שני פעמים. טוביה חטא וזיגוד מינגד (מכות יא) פי' העיד זיגוד על טוביה שחטא ומפני שהיה עד אחד נתחייב מלקות ונעשה כמו משל בפי הכל אחד חוטא וזה לוקה: טב   [פערליימדען] דבת הארץ תרגום ירוש' טיבא בישא מטיבתן של קרובין אתה למד של רחוקין (בגמ' דהשלישי בדיני ממונות): טיב   [ארט אייגענשאפט] תרגום בפסוק שובי שובי השולמית מה טיבכון נביאי שקרא פי' מנהגכם ודרככם וכן טיב של שחיטה דרך שחיטה וטיב כמו טבע): טיב   [פאנדה]. תרגום ואת ערבתם תקח וית טובהון תייתי: טבאג   [עדעל שטיין] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב גד גליף על טבאג מיי אבן טובה: טבאי   [פערזינקען] (ב"ב קנג) א"ל טבאי (ליטבע) ארביה אטעויי קא מטעית לי' פי' קללתו יהי רצון שתטבע בספינה. (תענית י) עתידה בבל דחצדה בלא מיטרא פי' שקוצרת בלא מטר כלומר שאינה צריכה למטר שיושבת בין בצעי המים ל"א דחצדא כלומר תשם. נקטינן טובעני ולא יובשני כלומר מוטב שיהיה מטר הרבה מהיות חורב בלא מטר: טבהק   [געבראטען פלייש] (עירובין כט) בני פרסאי אכלי טבהק בלא נהמא פי' בשר צלי: טבח   [שלאכטען] (חולין נא) בית המטבחיים אין בו משום ריסוק איברים פי' הבהמה שמשליכין אותה בבית המטבחיים לשוחטה. משקה בית מטבחיא כבר פירשנו בערך דבח. (ביצה כה) ר"ע אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה (גמ') מאי לאו מבית טביחת' ממש כלו' מבית השחיט' שיכול לאכול קודם שנשחטה ונבדקה לא במקום שטובחת אכילתה שמעכלת את המאכל היינו בבני מעים שנבדקה כבר: טבי   [געבראטען. הירש] (ב"ק יט) חיה בשר אורחיה היא בטווי בצלי שאין דרכה לאכול צלי אי נמי בטביא פי' צבי שאין דרכו לאכול בשר (א"ב תרגום כצבי וכאיל כבשר טביא ואילא): טבל   [איינטינקען] (ביצה יח) ומי אית ליה לרב אחא הואיל והתנן (שבת קיא) החושש בשיניו לא יגמע בהן החומץ ורמינן עלה והתניא לא יגמע וכו' עד לא קשיא כאן קודם טיבול כאן לאחר טיבול פי' קודם שטבל פתו בחומץ מגמע ובולע דלא מיחזי כרפואה אלא כשותה אבל לאחר שהטביל פתו בחומץ לא יגמע ובולע דמחזי כרפואה כיון דטביל ביה מאיס לשתייה. פ"א רבא אמר אפילו תימא מגמע ובולע הא דתניא שרי לפני טיבול כלומר קודם אכילה שרי ומתניתין דאסר לגמע ולבלוע לאחר טיבול והוא לאחר אכילה וממאי דטיבול לשון אכיל' הוא דתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת ותוב אבל מטבל במיני תרגומא תניא נמי הכי השמש מטבל בבני מעים וטעמא מאי שחומץ קודם אכילה אינו מרפא אבל לאחר אכילה מרפא ומפורש בירושלמי מודין חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו שמשלם קרן וחומש שהחומץ מישב את הנפש ודברי רבי וחכמים מפורשים ביום הכפורים. (פסחים קיד) רבי יצחק מטבל בירקי פי' היה אוכל ירקות מן המנחה ולמעלה. (סוכה לו) רבי חנינא מטביל בה ונפק בה פי' חותך חתיכה מן האתרוג ואוכלה והיה יוצא ידי חובתו בנשאר: טבלא   [איין שפיעל אונסטרימענט] דחד פומא כבר פירשנו בערך ארוס ובערך אליית. טבלא גירגנ' בערך הרדולוס בלעז אור"גנו קול עבה ומערבב את הנעימה. (ברכות נז) והני מילי דתלה ליה טבלא א"ר אשי אנא עיילי לאגמא יתלו לי טבלא בחילמי וניבחיה ביה נבוחי פי' טבלא קמפנא מעין הטבלא שמכניסין בו ת"ח לביא המדרש נבחי שתוקע אני בו. (ב"ב קמה) שמע קל טבלא איבעי ליה למיתי. (שבת קי) אסא וגודמי להלולא בטבלא. (סנהדרין סז) וטריף ליה בטבלא וקם פי' קשקש ליה בזוג. (מ"ק ט) אמרי אנשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא ריהטא (בתרגום פסיקתא דשיר השירים) ושמחת לבב כהולך בחליל וחדוות ליבא דעמא דאזלין לאיתחזא' קדם ה' תלת זימנין בשתא במינין זמר וקל טבלא. מאיש שומע שיר כסולים תרגום מגבר דאזל למשמע קל טבלא דשטיין (א"ב פירוש בלשון רומי מין כלי זמר רומי כגון חליל וחצוצרה וכן בנקודות אחרות בל' ישמעאל): טבל   [אין וואסר אונטרטונקן] (בסוף מקואות) אין מטבילין חמין בצונן פי' דין מים טמאין משימין בכלי אבן שאינו מקבל טומאה ומשקען במקוה עד שיגיעו המים במי מקוה ונטהרו. טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים (יבמות עד) אמר רבא א"ר חסדא שלשה קראי כתיבי כתיב לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ בשרו טהור וכתיב ובא השמש וטהר וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה וטהרה מכלל שהיה טמאה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים. טבול יום פי' שהיה טמא וטבל אבל לא בא השמש עליו. טבילת אדם בשבת פלוגתא דב"ש ודב"ה (ביצה יז) חל להיות אחר השבת בש"א מטבילין את הכל מלפני השבת ובה"א כלים מלפני השבת ואדם בשבת (בגמ' בסוף הלכה) תניא כל חייבי טבילות טובלים כדרכן בין בט' באב בין ביה"כ (נדה ל) ש"מ טבילה בזמנה מצוה ר' יוסי אומר כרבי יהודה דיה לטבילה באחרונ' ולא אמרי' טבילה בזמנ': טבל   (מעשרות פרק ד) המטבל בשדה פטור פי' הטובל זית במלח כדי לאוכלו (א"ב גם זה מענין שקדם): טבלא   [ברעט]. (ברכות י) בטבלאות של זהב. (פסחים כו) בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה וכו'. (מנחות לה) כל זמן שפני הטבלא קיימת פי' היינו כל זמן שלא נקרע עור הבתים העשוין כטבלא מרובעת. (עירובין קנג) ועושין אותה כטבלא מרובעת פי' בלע"ז קורין לנסר טבולת (ברכות מה) אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו פי' אכל תבואה שלא נתקנה בודאי פי' כטבלא כעץ שאין אדם יכול לאכול ממנה והטבל עון מיתה כדקא מפרש. (סנהדרין פג עירובין לו) תנן התם (בפ"ד בטבול יום) לגין שהוא טבול יום ומלאה מן החבית מעשר טבל פי' הוא מעשר ראשון שלא נלקח ממנו תרומת מעשר כדכתיב ואל הלוים תדבר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר והן בעוי מיתה עד שיצא ממנו תרומת מעשר. אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית כבר פירשתי בערך דגן (א"ב וכן בלשון רומי נסר ושלחן): טבלרא   [באטטע]. תרגום ומחסורך כאיש מי. כגברא טבלרא פי' בל' רומי רץ וציר ההולך במרוצה): טכוסה   [איין ארטציהרונג] (שבת ירושלמי פי' במה אשה) לא כבול טבוסה פי' שם תכשיט: טבע   [פערזונקען] (ב"ב קמה) ר"מ סבר קדושין נטיבועין ניתנו פי' והלכתא בהא כרבי מאיר והלכך אפילו נתן לה בשעה שקדש. אלף זהובים ואמר לה הרי את מקודשת לי באלו וקבלתם מידו כגון זה אמרו לטיבועין ניתנו בין מת הוא ובין מתה היא בין חזר בו הוא ובין חזרה בה היא בין היא קדשה עצמה ובין קדשה אביה או אחיה כל שתפסו לה קדושין באותו ממון אין לו להחזיר ממנו כלום וקי"ל כאמימר דאמר לעולם קדושי לא הדרי והא דרב אשי לא קמה הלכך כרבי מאיר וכאמימר עבדינן (א"ב פי' לדבר טבוע בים שהבעלים מתיאשים ממנו והענין כמו איבוד שהמקדש אבד מה שנתן לשם קדושין): טבע   [מינצע] (בפ"ב דשקלים) שכשעלו בני הגולה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעים ביקשו לשקול דינרין (ירושלמי) דרכונות דינרין סלעים כמשמען טבעים פלגות סלעים ביקשו נשקול דינרין קורטין ולא קבלו עליהן מן הדא והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה יד כולן שוה שיעור כולן שוה כלומר יש שוקל שקלו בפעם אחד ויש ששוקל בב' וג' פעמים (א"ב תרגום ירושלמי בקע משקלו טבע מתקליה ופעמים הוא שם כללי תרגום ירושלמי בשקל הקודש בסילעא דטיבעא דקודשא): טבע   [מינצע שלאגן] (סנהדרין לז) שאדם טובע כמה מטבעות בחות' אחד (ירושלמי ברכות פרק כיצד מברכין) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חוב' (גיטין כז) משום טביעות עינא כל אילו ענין דבר מחוקק ומודפס ולכן המפרשים קראו לחכמת התולד' חכמת הטבע כי לכל דברים מתנענעים ישחוק לא יעברוהו: טבעת   [רינגען] (יומא סב) תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שנייה ששם חמה זורחת בשתר ושל בין הערבים על קרן מזרחית דרומית ששם חמה זורחת בערב (בהמזבח פרק ג' במדות) וטבעות היו לצפונו של מזבח ו' סדרי של ד' ד' ויש אומר ד' שלו' ו' שעליהן שוחטין את הקדשים. (סוטה מט) עמד והתקין לו טבעת בקרקע. (סוף סוכה) וטבעתה קבוע' ותלונה סתומה כבר פירש' בערך בלגה. פ"א לכל ממשמר היתה טבעת קבועה בארץ כדי לקשור השור בחבל ומכניסין ראש החבל בטבעת ומושכין עד שהשור נופ'. (שבת נז) ולא בעבעת שאין עליה חותם. (פ"ב דכלים) עבעת אדם טמאה טבעת בהמה והכלים ושאר כל הטבעות טהורות פי' טבעת בהמה העושין ברגלי הבהמות ובצואריהן וטבעת הכלים התלוין בהן טהורין (שבת קת) יד לפי הטבעת תקצץ: טבור   [נאפיל] (נדה יג) רבי טרפון אומר תיקצץ ידו על טיבורו פי' כל המכניס ידו למעה מן כבורו יהי רצון מלפני השמים שתיקצץ: טבריה   [שטאדטנאמע] (בסוף מכשירין) והשוחה מי טבריה אע"פ שיוצאין נקיים פי' יש בטבריה מים משלשלין אם שותה אותה אדם יוצאין ממנו כמו ששתם אעפ"כ אינן מטמאין ואינן מכשירין (א"ב (במדרש ב"ר פרשת קראו בשמותם עלי אדמות) טבריה על שם טבריוס וכן האמת כי הוא היה קיסר שלישי ברומי ומה שאמרו עוד בטיבורה של ארץ או שטובה ראייתה זכר לדבר): טברירי   [יאגר, צוזעהר] (בפסיקתא דביום השמיני עצרת) תהא מן הרואים ולא מן הנראים תהא מטברירי ולא מקנוגיא תהא מאותן שכתוב בהן ויצאו וראו בפגרי האנשים ונא מאותן שכתוב בהן נדי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה: טג   [איין רעמים קלייד] (במדרש פנים אחרים של וישלחו) טגיות אינן חייבין בציצית (א"ב פי' מין מלבוש בלשון רומי כמו מעיל והוא מיוחד לאנשים חשובים ברומי): טגן   [איין פפאנע, באקען] (עירובין כח) שלקן או טיגנן איכא בייניהו. (סנהדרין כא) ותקח את המשרת ותצוק לפניו אמר רבי יהודה אמר שמואל מלמד שעשתה לו מיני טיגון. (מנחות נ) אתמר חביתי כ"ג כיצד עושין אותן רבי חייא בר אבא אמר רבי חנינא אופה ואח"כ מטגנה רבי אסי אמר רבי חנינא מטגנה ואח"כ אופה וכו'. (שם קד) א"ר יצחק מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנתה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני ואו' עד א"ל עשה לי מן ה' מיני טיגון פי' סלת מחבת מרחשת חלות ורקיקים. (קידושין מד) א"ל רבי אבין דסמכה הוא א"ל אין כמימי לטוגני פי' זכרון הוא דראוי לסמוך עליו אמר לו כמימי לטיגני היה כלומר כששמעה לאלתר אמרה לי ולא היה רחוק זמן בין שמיעה לאמירה אלא כאדם שמוציא דג מן הים ומטגני. (בירושלמי בפרק מי שמת) ר' זעירא ור' יעקב חמון צלג (צואתא) קם ר' יעקב זרק עליו רוקא אמרו לו חביריו מן ימא לטיגני'. פ"א שם מקום הוא ימי וטיגני קרובין להדדי כלומר אין אדם משקר דסבר כיון דמקום קרוב הוא אתי איניש ומכחישו (א"ב פי' בל' יוני מרחשת ומחבת ומן השם נבנה הפועל גם בנ' חז"ל גם בלשון יוני): טגרוס   [טיגער]. (חולין נט' טגרוס אריא דבי עילאי פי' ארי של אותו יער שנקרא עילאי (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין חיה רעה אכזרית וקלה לרוץ כמו חץ ובלשון מדי קוראים לחץ טיגריס וכן נקרא בלשון יוני נהר חדקל טיגריס אשר מימיו חדים וקלים): טדי   [נאהמע איינעס טאהר] (בריש מדות) ה' שערים היו לו להר הבית וכו' עד טדי מן הצפון. במסיבה ההולכת תחת החיל יונא והולך לו בטדי פי' שער הצפני נקרא טדי: טהר   [ריין] (חגיגה כו) משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת עזרה פי' מטבילין את הכלים שהיו כמקדש. (ר"ה יו) אמר רבי יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו וכו'. (פ"ו מקואות) המטהרת שבמרחץ פי' הוא ענין רהטים ובלע"ז נקרא סולי"ו ומלא מים קרים ומנהג בארץ ישמעאל לאחר שרוחצין בחמין שוטפין ומטהרין עצמן בצונן כדאמו' רבנן (בסוף זבין) אלו פוסלין את התרומ' וכו' עד וטהור שנפלו על ראשו וכו' פירוש של זו המשנה (שבת יד): טהר   [לויטער] (יומא יד זבחים לח) והא תנן (יומא נח) הזה על טהרו של מזבח ז' פעמים מאי לאו אפלגי' דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגא דיומא כלומר כמו שקורים ב"א חציו של יום טיהרא כך קורין לחציו של מזבח טיהרא תרגום והיית ממשש בצהרים בטיהרא אמר רבה ב"ר שילא לא אגילויא דמזבח דכתיב וכעצם השמים לטוהר פי' מקום נקי שנראה ונתגלה זהבו שאין שם עיכולי קטרת בשמים נקיים ואין בהן עבים. (יבמות פ) אמר אביי כל המטיל מים ואין עושה כיפה ממאי הוי דאפיא אימיה בטיהרא ושתיה שכרא מרחא. (נזיר לא) אביי אמר מאי סלקא דעתיך דקאים בצפרא לא הכא במאי עסיקנן דקאים בטיהרא (חולין ס) שרגא בטיהרא למאי מהניא. רוח צח שפיים תרגום רוח טיהרין (מנחות נז) התחתונה אינה צריכה כל עיקר שמונח' על טהרו של שלחן: טו   [שפיננען]. וטווה ורד כנגד פניה כבר פירשנו בערך בחול: טו   [בראטען] בשר אורחה היא בטווי פירשנו בערך טבי (א"ב תרגום צלי אש טוי נורא): טוזיג   [גאסט מאהל] (ע"ז יד) תירגמה רב יצחק בריה דרב משרשיה בטוזיג פי' משתה בעלמא שלא לשום נשואין ולא לשום ע"ז פ"א שגובין מכל איש מטבע חסר או יתר ואוכלין ושותין וקורין אותו טוזיג והוא סיבולת: [פפויא]   (שבת קל חולין קיז) לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטווסא בחלבה לא אכיל. (ב"ק כט) אמר ריש לקיש כאן שנה רבי תרנגול ופסיוני וטוום כלאים זה בזה: (ב"ר כט) הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול הכלב עם הזאב תרנגול עם הטווס הה"ד כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (ובפ"ז) ואת כל עוף כנף למינהו זה הטווס. וקופים ותוכיים תרגום וכופין וטווסין. קרנות שן והבנים תרגום ושן דפיל וטווסין (א"ב פי' בל' יוני מין עוף אשר זנבה נעלם מלא עינים מגוונים שוני'): טויס   [פעסט פייערטאג] (מדרש שמות רבה פרשת החדש הזה לכם) אלו הטויסין שלהם פי' בלשון יוני זבח וחג וימי חג: טות   [פאסטען] (ברכות נה) כל חלום ולא טות פי' כל חלום יש בו שום ממשות אבל חלום שהוא רואה כשהוא צם אין בו ממשות וממאי דטות לישנא דצם הוא דכתיב ובת טות: טח   [שמירען] (שבת קיט) קריבו ליה ג' סאוי טחיי טי' ג' סאים פת שהיו פניו טחין מלמעלה דבר תנור דטחו ביה טחיי פי' טחו את התנור בשומן של בשר. (מ"ק יז) ומהניא ביה כי טחייא לתנור' כלו' אינה יוצאה משם לעולם. (נדה כג) היינו גוף אטום היינו פניו טוחות. (בנגעים פרק יג) חולץ וקוצה וטח (גיטין סט) ואלו נטחייה ביני ארבי דביתא חדתא. (תענית ו) ת"ר מורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהן. (ביצה ט) בגמרא אין מוליכין את הסולם הרואה אומר להטיח גג הוא צריך. (ב"מ קא) ולהטיח גגו: טח   [שליידערן, שפיריצין] ולא נתן תפלה לאלהים תרגום ולא סדר מילי מטחא. (תענית כה) לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי. (סנהדרין מו) שוב מעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה. (ב"ב קלד) דטיח עלי בן עוזיאל. (פי"ז באהלות) היה חורש הטיח בסלע או בגדר או שניער את המחרישה עד שם הוא עושה בית הפרס (א"ב ענין הדרה והדפה וכן בלשון ישמעאל): טחב   [פייכט קאלט] (בתורת כהנים בריש אחרי מות) לחולה הנכנס אצל הרופא אמר אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב פי' קור: טחל   [מילץ] (סנהדרין כא ע"ז מד) כולם נטולי טחול ותרגום בפסוק בני הרמכים דאיתנטלו טחוליהון פי' מעי כמו בשר הנתון בצד שמאל כמו כבד הנתון בצד ימין בבעלי חיים: טחן   [מאהלען, בעשלאפען] (סוטה י) ויהי טוחן בבית האסורים אין טחינה אלא לשון עבירה שנאמר תטחן לאחר אשתי (גיטין עה) טוחן הרבה ומוציא קמעא תנא מה שמוציא אינו מוניא אלא סובין: טחף   [שווארץ] (חולין קלו) היו לו שני מינין טחופות ולבנות פי' שחורות ולבנות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב שתופות): טחר   [דרענגען] (שבת פב) לא ליטחר טפי פי' לא יעצם עצמו מאד לצאת: טט   [צובייגען] (כתובות ו) לא כהללו בבליי' שאין בקיאי' בהטייה הללו בקיאים בהטייה פי' יש בכי אדם בקיאים שיבעלו בהטייה כלומ' יש מן המקום למטה כמעט ויבעלו בנא פתיחת פתח ובלא חבורה וכיון שתתכן לבעילה בלא פתיחת פתח ובלא חבורה נמצא הפתח והחבורה כבעילה שלא בכוונה ושרי. (ברכות לג) אתמר רב יצחק בר אבדימי משום רבי אמר הלכה ואמרי לה מטין רבי יוחנן אמר מורין אתמר רב אסי אמר הלכה רבי חייא בר אבא אמר נראין דברי רבי יוסי ב"ר חנינא דאמר מטין פי' מאן דאמר מורין סבר דברי הכל היא בלא חלוקה מאן דאמר הלכה סבר פליגי ופסקו הלכה מאן דאמר מטין סבר שיקול הדעת ולא הכריעו כאחד מאן דאמר נראין כבר שקלו חכמים דבריהן ובררו שנראין דברי זה. (עירובין מו כתובות פד ב"ב קכג) קא סבר מטין אתמר פי' הא דאמרינן הלכתא כרבי מחברו ולא מחבריו מטין אתמר כלו' מטין לו שלא לעשות כרבי ואם עשה עשוי שהרי לא נתברר שאין הלכה כמותו כשרבים חולקין עליו. (בפסיקתא דדברי ירמיהו) אמר רבי שמואל בר נחמני ד' הן שהן ממשפחה נטויה ואלו הן פנחס ואוריה יחזקאל וירמיה פי' ממשפחה פחותה (א"ב שייך לערך נטה): טט   [צוייא] (סנהדרין ד) טט בגדפי שתים: טט   [טאן דעס הארנס] (מ"ק יו) טוט אסר טוט שרי פי' תקיעת השופר היא השמתא והקול המכריז בתקיעת השופר הוא האוסר הוא המתיר כלומ' אין צריך ימים לחול עליו השמתא זה פי' רבינו חננאל ורבינו גרשם ז"ל: טיט   [לעהם] (מקואות פ"ז סוכה כ) טוט הנרוק יוכיח שמצטרף לארבעים סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה פי' כגון מקום שיש בו ארבעים סאה מכוונות ומימיו עכורין ואינן זכין ואלו רוצין להפריד מים זכין לבדם היו כל' סאין והשאר יהיה טיט הוא הנקרא טיט הנרוק כיון שמריקין את המים יורק הטיט עמהם ויוצא עם המים מפני שהוא מעורב במים. הטובל במ' סאה מכוונות שיש בהן הטיט הזה תעלה לו טבילה ויטהר ואלו היו מ' סאה כולן טיט הזה לא היה כשר לטבול בו והטובל בו לבדו לא עלתה לו טבילה. (מקואות פ"ט) איזהי טיט היון זה טיט הבורות שנאמר ויעלני מבור שאון מטיט היון. טיט יוצרין כמשמעו פי' עישי כלי חרס: טוטלא   [טרויבן אב קלויבען] תרגום ירושלמי לא תעולל לא תבערון טוטלוותהון: טטפראות   [וויינלויבע. בורג] לשון יוני הוא ומצינו (בכלאים ירושלמי) אמר רב אבא בר ממל טטפראות שבכרם אסור לטלטל תחתיהן מפני שהן סוף התקרה ונראה שהן זיזין שהן עשויין כסנפירין וכנפים לקורות אחד מפה ואחד מפה. ועוד לשון טט שנים כפתרון טט בגדפי פראות סנפירין וכנפים בלשון פרסי ויש מקום שקורין לעירות שילות ואת העיר שילה וכן אני אומר ושני שילי טטפראות אלף ליצוי ברניו' לינוי לשון מליצה כמו באר היטב וכן תירוץ הדברים כי טטף אלף מגדלים יקפל אלף שנים טטפראות אלף ושנים בירניות ליצוי ומליצה אלף עתיד הב"ה להוסיף על ירושלם במהרה בימינו (בהגדה דתילים) ספרו מגדליה כמה גוניות עתידין להיות בירושלם אלף קפ"ד גוניות וכמה מגדנין עתידין להיות בירושלם אלף תפ"ח מגדלים וכמה טטראפילות עתידין להיות בירושלם אלף רצ"ו וכמה נימסאות עתידין להיות בירושלים אלפים ותע"ז והיאך המים עולים על תתק"צ דיבואות: טטפת   [שטטרין ציהרוג] (שבת נז) ולא בטפטת בסרביטין פי' טטפת וסרביטין כך שמן בלשון הקדש ואפזיינו היא טוטפת ואמאי קרי ליה טוטפת שמונחת במקום תפילין וכבר פי' ר' אבהו טוטפת המגעת מאזן לאזן ולעולם במקום טוטפת סרביטין המגיעיו עד לחיים וסרביטין הן כמין שלשלאות של זהב קבועים בטוטפת ותלויין מצדעיה ועד לחייה ובסופם רמונים של זהב פי' אחר בערך אבזייני. פארך חבוש עליך תרגומו טוטפתך: טטראמולין   [פיער געשפאן] (מדרש שמות רבם פרשת לך רד) ואני חוזה בטטראמולין שלי פי' מרכבה ומלה זו מורכבת טטרא בלשון יוני ארבע מולין בלשון רומי פרדות: טטרגין   כבר פירשנו בערך דגון: טטרג   [שלאגען] (עירובין סא) טטרוגי מטטרגי להו בני גרד לבני חמתן פי' מכין היו בני גרד לבני תמתן: טטרטון   [פירטעל מאס] (ירושלמי פסחים ט' ערבי פסחים) כמה הוא שיעורן של כוסות רבי מנא אמר טטרטון פירוש בלשון יוני רביעית: טטרוגא   [דורך געלעכערט] (מדרש שיר השירים ידיו גלילי זהב) משני עבריהם מזה ומזה טטרונא פי' בלשון יוני מנוקב משני צדיו: טטרס   [איין געשיר הינטען קליינע לעכער] (בפרק ב' בכלים) טוטרס ר' אלעזר ב"ר צדוק מטהר ור' יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות פי' הוא כלי של מתכת מנוקב מלמטה נקבים כמלא נקב מחט ומלמעלה נקב אחד כמלא כוש. ואם הוא מלא מים ומשום אצבעו על הנקב של מעלה כדי שלא ישלוט בו הרוח עומדין המים ואינן יורדין וכשמסיר אצבעו שולט בו הרוח ויורדין המים כמוציא פרוטות טיפה אחר טיפה וכעין פי' זה פי' אדק בערך דיופי: טטרפליות   (עיין ערך טטפראות): טייזן   [נידריג האלטען] (ע"ז כו) גרדנא דלא טייזן שתא בציר משניה פי' רש"י עניו עיין ערך גרדן: טייט   [איבער טינקען] דמטיט ליה ספר אחר דמדיית ליה וכבר פירשנו בערך דיו: טיטויא   [אין פערבורגניס] (בויקרא רבה קדושים תהיו) מי שת בטוחות חכמה בטיטויא ולחם סתרים ינעם תרגום ולחמא דטיטויא בסימא: טייל   [געהן] (שבת מ) אבטאות כל כרכים מטייל בהן כדרכו פי' מהלך. (סוכה כח תענית כ) ומטייל על שפת הים והוה מטייל אחריו (סנהד' קב) ואני ואתה נטייל בג"ע וחוג שמים יתהלך תרגום ותקוף רומא דשמייא יטייל: טייל   [אין שאטטען רוהען] (כתובות סב) הטיילין בכל יום מאי טיילין אמר רבה בני פירקי כלומר תלמידי חכמים שבכל יום הולכין ללמוד תורה וחוזרין ולנין בביתם עונה שלהם בכל יום הואיל ושכיחי בביתם אמר ליה אביי וכו' עד שמנדדות שינה מעיניהן כלו' לעשות מלאכה ולזון בעליהן ואת אמרת שמתעסקין באלו הדברים בכל יום אלא אמר אביי וכו' עד וגני בטולא דאפדניה ועל כן נקרא טייל שלן בצל אפדנו איכפל תנא לאשמועינן טייל ופועל פי' איכפל בית הלל דאמרי המדיר את אשתו שבת אחד לאשמועי' טייל ופועל שאין בכל החשובין במשנה שחייבין בעונה בכל שבת ושבת אלא הטייל בכל יום והפועל פעם אחת בשבת או שנים אם עושים בעירם אבל האחרים שאינן חייבין בעונה בכל שבת אמאי יוציא אפילו לאהדורה אינו חייב לה פרקיה לה ממתניתין דקתני המדיר אכולהו ואקשינן והא ספנין לששה חדשים קתני: טיינון   [איין ארט טיהרע] ירושלמי דשבת פרק במה מדליקין) ועורות תחשים רבי יודא אומר טיינון כבר פירשתי בערך איירינון שצבען של תכלת נקרא בל' יוני יקניטינון ואם לא נפל טעות בנוסחאות אחזו חכמים לשון קצר ואמרו טינון והעורות אלו אולי היה גוונם כגוון תכלת: טייע   [אראבער] (יבמות קב. שבת קיב) סנדל אסנדל לא קשיא הא דקתני חייב בדטייעי דקטרי אושכפי פטור אבל אסיר בדחומרתא כבר פירשנו בערך המר (פסחים סה) אמר רב עיליש טייעות פי' כדרך שהערביי' מפשילין כלים לאחוריהם. (ב"ב עד) ועל טייעא תותי כורכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה (גיטין מה) ההיא טייעתא דאתי' חייתא דתפילי פי' ערביתא (חולק לט) הנהו טייעי דאתו לצווקניא יהבו דיכרי לטבחי ישראל פי' גוים שהביאו אילים למקום פלוני: טייר   [פויגל] (בפסיקתא דפרה) מה היתה חכמתם של בני קדם שהיו יודעין במזל וערומים בטייר מאי בטייר אסטרולוגין. טייר (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת סביב רשעים יתהלכון) כי עוף השמים יוליך את הקול אמר רבי אלעזר זה העורב בחכמת טיירין פי' בלשון ישמעאל קורין לטוף טייר והואיוליך את הקול כמעשה דרב עיליש (גיטין מה) אתא יונה קא קריא אמר ליה מאי קאמר א"ל עיליש ברח עיליש ברח (א"ב תרגום ירושלמי נחש ינחש בו מטיירא מטייר ביה): טכטך   [שטיעל] (כתובות עז) ר' שמעון בן יוחי דהוה יתיב אתלסרי טכטכי פיזא פי' ספסלים של פז (א"ב בנוסחאות כתוב תכטכי): טכני   [בעטרוג] (בילמדנו בריש שלח לך אנשים) מפני שנכנסו עליו בטכני פי' לשון יון ערמנות ותחבולה ומרמה: טכסא   [מויער בורג] (בב"ר סד) ויצא הראשון נסאתון ואוקימון על טכסא דמדינתא (א"ב מטכסא כתוב בנוסחאות ופי' מלה בלשון יוני תוך ובין האמצע אבל פי' טכסא בלשון יוני קיר וחיל וחומת עיר (איכה רבתי פסקא היו צריה) פליג ארבע טכסייא לארבע דוכסייא: טכס   [אורדנונג] (שבת לא) טכסיסי מלכות פי' אנשי' בקיאים בעבודת המלך (בסוף פסיקתא דויהי בחצי הלילה) בטכסיס מלכים בא עליהם וכו': טכסטסיס   [פפליכט] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פרשת אל תרא יין כי יתאדם) ונעביד ליה טכסטסיס עבדיה ליה תקנה פי' טכסטסיס היינו תקנה (א"ב פי' טכסיס בלשון יוני סדר וגם צבא או אנשי' נועדים ללוות שר או מלך): טל   [ווערפען] (שם ס) גדול המלוה יותר מן העושה ומטיל לכיס יותר מכולם (ברכות יח) אע"פ שאינו לפניו ממש אלא הלך לצורך המת או החזיר את פניו או היה בבית אחר כמוטל לפניו דמי: טל   [נאטען] (סוכה יז) וראוי לטלאי על גבי חמור (מנחות לב) הניחה בפצים או שטלא עליה מלבן. (שם לד) ב' תפילין של ראש שטלא עור על אחת מהן ומניחה (שם לד גיטין מב) או שטלא עור עליהן וכו' פי' מלשון בלות ומטולאות (מעילה יח) שכן עומד וטולא פי' ראו' אותו משהו בגד לאורגים שכשהוא מחליק את המטוה של אריגה בסובין או בכלום דבר כדי לחזקו כורך משהו בגד על האצבע ומחלי' את הטווי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאינו מחתכו החוט ואותו שכורך באצבעו נקרא טוליא וראוי נמי לקוצצי תאנים אותם שמבקעים את התאנים המולחין אותן כורכין משהו על אצבען שלא יגע בשומן התאנים (חולין קכג) אזן חמור שטלאה לקופתו טהורה פי' שהיתה קופתו נקובה ותפרה כנגד הנקב (פ"ט דכלים) טלא עליו המטלת פי' תפר עליו בגד אחד מן מטולאות (שם פ' כז) מטלת שטלאה על השפה פי' חתיכת בגד שתפרה על השפה סביב הצואר (שם פ' כח) מטלת שטלאה על הקופה: טל   [שאטטטן] (פסחים קיא) ה' טולי קשי הוו טולא דדיקלא יחידאה וכו'. בצל קורתי תרגום בטלל שירותי: טל   [טויא] עודיהו הטל עליהן ושמח (מכשירין פ"ג) המלקט עשבים כשהטל עליהם ואם נתכוון לכך הרי זה בכי יותן פי' שאי איפשר שלא לשמוח: טל   [אויף העבען] שא נא עיניך תרגום ירושלמי טול כען עינך: טל   [ויאנדלען] (כתובות כח) טלטולא דגברא קשי מן דאתתא הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר: טלאי   [פאלקס נאמע] (קדושין ע) טלאי דנאי בלאי זגני כולם לפסול פי' מקומות הן ויש אומרים על שם מלאכתן נקראו: טלא   [שלעכטער וויין] (ע"ז כה) מאי אסיתיה כרפסא בטיליא (ובגמרא) והחומץ חד טולא חריפא דמצרי זיקא. (וברפואות דמי שאחזו) מאן דשתי טילא חיורא אוחזתו ויתק אמר רב חסדא ט' מיני חמרא הוו מעליא דכולהו סימקא רותחנא גריעא דכולהו טילא חיורא: טליא   [איין קאליכדיג געשיהר] (כתובות סח) במה אתה סועד בטני כסף או בטלי זהב (ב"מ עח) ההוא דאמר ליה אבזק במילתא דמלכ' אמר ליה במאי בטלי כסף או בטלי זהב פי' טלי כסף בגדי פשתן כלומר טליתות לבנות ככסף שאין דרכן להרקב וקטלוה מפני שבפשיטה אירע לו ואיכא דאמר בטליתות של צמר דהן אדומות כזהב ודרכן להרקב ולא פשע ושבקוהו פי' אחר אחד שהתנה עם חברו אני אקלקל משי של מלך ותן לי כך וכך עשה כן שאלוהו עבדי המלך בכמה דמים אמרת זה הדבר אמר להן בטלי כסף שהן קערות כסף אמר הואיל ובדבר מועט זילזל משי של מלך חייב מיתה וקטלוה איכא דאמרי בטלי דדהב בקערות של זהב שהן דבר יקר ושבקוהו (א"ב פי' בל' יוני כלי עגול כמו קערה): טלי   [מעדכען] (ב"ב קמב) בג' אית חולק לטליא במקום בניא פי' טליא תינוק גדול כדאמרינן מטללי טליא וטליתא בשוקא כבר י"ו וי"ז ולא חטאן. רע מנעוריו תרגום ירושלמי ביש מן טליותיה והנער איננו אתי. ותחיין את הילדים (כולם מתורגמין כן) אבינה בבנות תרגום איתכלית בטלאי: טלל   [שפאט] (ערובין סח) כחוכא וטלולא (סוכה נג) לוי מטלל קמי רבי בתמניא סכיני מטללי טליא וטליתא. הטבעות ונזמי האף תרגום עזקתא וטלוליא: טלל   [דאך] (ברכות יט) ונפל קניא מטללא פירש"יי גג ופי' נכון סכוך תרגום יצפנני בסכה יטשני בטלליה תרגום חג הסכות חגא דמטליא: טלם   [לייבל בראד] ועשרת להם תרגום טילמין דלחם: טלם   [שלאגען] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פרשת אל תרא יין) הלמוני בל ידעתי טלמין ליה ולא ידע פי' מכין אותו (א"ב פי' בל' יוני פועל עקירת בער ראש והעוקץ והעורק את האדם): טלם   [שלעכטער מענטש] אדם בליעל איש און תרגום בר נשא טלומא גבר עוילא. איש בליעל כורה רעם תרג' גברא טלומא שונא בצע יאריך ימים דאסני טולמיא ניגדון יומוי. חרדת אדם יתן מוקש תרגום טלמיא דבר נשא עבדא ליה תיקולתא (א"ב פירוש בל' יוני עזות פנים ועושק): טלן   [גייסטער] תרגום מפחד בלילות מן מזיקיא וטלני דתזלין בליליא פי' טלני שדים של צל. צפרירי שדים של בקר טיהרי שדים של צהרים. טלסר   [שטאדט נתמע]. תרגום ירושלמי ואת רסן: טלע   [הינקען] (יבמות נט) ואם לאו איטלע לך ריגלא ימינא ואטלע ליה רגלא דימינא. שלף אית נעלו תרגום טלע גבר ית נרתק ימיניה ואושיט ביה קנין לחבריה. ויאמר הגואל לבועז קנה לך תרגומו ואמר פריקא לבועז אושיט ית ידך נקניינא וקנה לך וטלע בועז ית נרתן יד ימיניה וקנא מיניה: טלף   [קלאען] (חולין קיג) הקרנים והטלפים מצטרפין (פ"ב דפרה) שקרניה וטלפיה שחורים יגוד (נדה נ) כל שיש לו קרנים יש לו טלפים. (חולין נט) ת"ר אלו הן סימני חיה כל יש לה קרנים וטלפים. (בכורות מד) נטלו קרנים וטלפים וזכרותן עמהן פסולין (ב"ב עה קדושין כב) כיצד במסיר' אחזה בטנפה בשער' ובאוכף שעליה ושוסעת שסע פרסות תרגומו ומטילפן טילפין פרסתא. כל מפרסת פרסה ת"י דמטילפא טילפין: טלפח   [לינזען] (ב"ב סז) מכר את הים (גמרא) ים טלפחא פי' מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושין כמין ריחים גדול' ונותנין על הזיתים בבית הבד כדי שיוכתשו ויצא שמנן ונקראת טלפתא מפני שתחילת בריאתה כעדשה ועדשה בלשון ארמית טלפחא ומניחין אותן על הזגין ואותו יין שיוציא מהן נקרא תמד והן העיגולין דקאמר עיגולי הגת והן העדשין דקאמרינן הדפין והלולבין והעדשין מדיחן (ע"ז לח) בטלפחי וחלא כולי עלמא לא פליגי דאסיר (א"ב הרומיים קוראים בלשונם למין נסר או כלי עגול ובפרט אם הוא של שמן עדשה תרגום ונזיד עדשים ותבשיל דטלפחין): טלק   [קיסטע] (גיטין כז) (ב"מ כ) אובגלוסקמא מאי גלוסקמא אמר רב בר שמואל טליקא דסבי כבר פירשנו בערך גלסקים (א"ב פי' בלשון יוני תיבה וארגז וכיסי גלוסקומא מלה יונית היא): טלק   [ווערפען] (בב"ר פרשה עז פרשת וישלח יעקב) חלץ פירפירא וטלקיה קומו'. ותשלך את הילד תרגם וטלקת ית טליא ונשליכהו באחד הבורות תרגום ירושלמי ונטלק. השליך משמים ארץ תרגום טניק מן שמיא לארעא (בפסיקתא דויהי בשלח) ומקצץ ומטלק בשוקא וכו': טלר   [שוחע]. ובנעלו אשר ברגליו תרגום ובטלריתא דבריגלוהי (א"ב פי' בלשון רומיי מין מנעל): טלש   [שפירלינג]. (ברכות מ) ונובלות עוזרדין טולשי: טלת   [בעדעקקונג] (שבת צג) אף אנן נמי תנינא (בפ' דזבין) היה יושב על גבי המטה וארבט טליות תחת רגלי המטה וכו'. (שבת קלח) תני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה וכי' פי' אדם שכפל טלית וקשרה בין שני כתלין והרכין קצת הטלית בארץ ונכנס לישן תחתיה בגגה באמצע ושופעת ויורדת למטה בארץ כמלא קומת אדם ברחב אהל ארעי הוא ומפני שאין בגגה טפת ולא בפחות מג' לפיכך פטור אבל אסור ואם היו עליה חוטין מאתמול ונטה אותן היום מותר. (שם נח) היוצא בטלית מקופלת פי' כעין סוחרי כסות פי' רבי מצליח ז"ל טלית הוא רדוד ולמה נקרא שמו טלית שהוא למעלה מכל הבגדים כמו שאמר התרגום וישאו אותו בניו ונטלו יתיה בנוהי. ועוד טלל שהוא סיכוך למעלה טלית לשון יחיד טליות לשון רבים. (שם לט) הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטליות (שם כט) רב המנונא אמר הכא בפחות וכו': טם   [לייד טרעגער]. (ברכות ו) אגרא דבי טמיא שתיקותא פירושו אבל ויוציא באטב"ח ובאלב"ם: טם   [פערשטאפען] בטפחו וסלק אבני מהו (ב"ק נא) פי' טמם אותו טפח בצרורות או באבנים (מ"ק ד) שרא למיכרא נהרא טמימא פי' לפנות מקור המעיין שנסת'. (מגילה כח) אמר ליה יהא רעוא דתיטום בשיראי. (יבמות סד) טום ולא תשפיץ פי' סתום חורי הקיר ולא תבנה בהן ואם הם נקבים וחורים הרבה שפץ ולא תהרוס כל הקיר. טומטום ואנדרוגינוס (בריש חגיגה) טומטום שאין לו צורת זכר ולא צורת נקבה כמי אטום ואמרינן טומטום שנקרע ונמצא זכר ופירוש אנדרוגינוס בערך אנתרופי. (חלה פ"ג) עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים פירוש דרך החטים ללוש ולגלגל יפה אבל השעורים כשילוש אותו עיסתו מתפרד ואינו יכול לגלגלו יפה על כן מטמטמו ביד ועוזבו (א"ב תרגום ויסגור החלב וטימטם שומנא ולזה שקורים טומטום קוראים לו בלשון יוני אטמיטום פי' מי שאינו מחותך): טם   [וועהרט פרייז] (בבראשית רבה פרשה כ) שניהם באוני אחת ובטימי אחת. (ובפרשה אחד עשר) ויברך אלהים הדין מסיק לה בטימי פירוש בדמים (א"ב תרגום אין שוה להניחם לית טימי מנהין פירוש בלשון יוני מתיר ושווי): טמא   [אונריין] (בסיפרא בפרשת זבה) תניא כטומאת נדתה ולא כימי נדתה והלא דין הוא ומה במקום שלא עשה טומאת המטמא וכו' פירוש מדקאמר כטומאת נדתה ילפינן דמשכב זבה טמא טומאת ערב כטומאת נדה שהרי נדה דאורייתא שאפילו רואה יום ז' טובלת ליל ח' וטהורה וכן נמי כל מי שנוגע בה טמא טומאת ערב ואיתקש משכב זבה למשכב נדה שיהא טמא טומאת ערב ולא הוקש לימי טומאתה שהן ז' ימים שיהא טמא טומאת ז' ומה במקום שהקל ולא עשה תחתונו של בועלה כתחתון שלה שהתחתון שלה מטמא אדם וכלים ותחתון של בועל נדה אוכלין ומשקין מטמא אדם ובגדים לא מטמא החמיר בימי טומאתו וכתיב ביה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים ועשה ימי בועלה שהוא המיטמא כמות' ואפילו בא עליה ביום ז' שלה יטמא ז' ימים כאן במשכבה שעשאו כמותה שמטמא אדם ובגדים והחמיר בו אינו דין שנחמיר גם בימי טומאתו ולדונו בדינה שיהא משכבה טמא טומאת שבעה ת"ל כטומאת נדתה ולא כימי נדתה טומאת ערב הוא מיטמא ואינו מיטמא כימי נדת טומאתה טומאת שבע. טומאת גוויות טומאת הקדשות (בסיפרא) וזה לכם הטמא טומאת הגוויות הן השרץ והבבלה והמת וזב וזבה ונדה וכיוצא בהן וטומאת הקדשות השורף את הפרה ואת הפרים והמשלח את השעיר ומפורש בתוספתא (דמסכת שבועות) וכל דבר טמא לרבות כל הטמאין שבתורה רבי נתן אומר טומאת גוויות ולא טומאת הקדשות יצא השורף את הפרה וכו' וטומאת הגוויות (בגמרא דיום הכיפורים) לענין אוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין שהוא פוסל את התרומה ומי"ח דברים שגזרו בו ביום הוא דתנן ואלו פוסלין התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני וכו'. (בסוף סיפרי) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה וגומר יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר כשהוא אומ' למטה ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בבהמת מוקדשין וכו' טומאת שרץ מרובה (שבת סד) פי' מרובה שהיא כשמונה שרצים והיא קלה שהיא טומאת ערב טימאת מת מועטת שאינה אלא במת בלבד והיא חמורה שהיא כטומאת שבעה. (בריש מכילתא) הואיל וטומאה מעכבת ואביב מעכב מה טומאה אין פחות משלשים יום אף אביב אין פחות מל' יום. פי' רבינו ניסים ז"ל מה טומאה נדחה מי"ד בניסן לי"ד באייר שהן ל' יום אף אביב נמי שאם לא ימצא מעכב הפסח ומעברין בשבילו שלשים יום. (ובריש כלים) טמא מת אב הטומאה מכלל דמת עצמו אבי אבות (בכורות כג) בר פדא אמר טומאה חמורה עד לגר טומאה קלה עד לכלב. (ע"ז ס) ור"ש מ"ט דתניא לא תאכלו כל נבילה וגומר נבילה הראויה וכו' סנהד' כג) ואלו שהן במיתה האוכל את הטבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וכו' ומפורש שם אמר שמואל משום רבי אליעזר בן יעקב מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כייחלנוהו וכו'. (נדרים צ) האומרת טמאה אני לך פי' כגון אשת כהן שאימרת נאנסתי ולך אני אסורה וכו'. (זבחים י) טמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב ר"י הגלילי אומר טמא שהכל טהור חייב וטמא שאכל טמא פטור וכו'. (בכורות לג) בית הלל אומרים בכור מאכילין אותו לנדות מ"ט דאמר קרא הטמא והטהור יאכלנו: טמיא   [טאדען ביינמר] (אהלות פרק יז) החורש מלא טמיא. (בפסיקתא דדברי ירמיהו) חמון זה עביד ליה פלוני שחיק טמיא פי' שחיק עצמות: טמיון   [שאטצקאממר] (סוכה כט) בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון. (ובב"ר פרש' כ) זה ניזון מטמיון ואני ביגיעתי. (ובפרש' ויהי בימי אמרפל ובויקרא רבה בריש ויהי ביום השמיני) שלח המלך גבאי טמיון לגבותה. (ובפרש' נ"ב וה' המטיר על סדום ועל עמורה ובילמדנו) לב' מדינות שמרדו במנך אמר המלך תשרף אחת משלה ואחת תשרף מטמיון דלהלן ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרי' ברם הכא וה' המטיר על סדום. (ובפרשה ס"ב ולבני הפילגשים) ולא הגיעו למאה שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטמיון. (ובילמדנו וכי ימוך אתיך) ורשע לא יכין דרכו זה עשו הרשע שהיה מכניס ממונו של אדם לטמיון והורגו (ובויקרא רבה ואשה כי יזוב זוב דמה) שהיה הורג בעליהן מכניס ממונן לטמיון. (ובפרש' קחו מוסרי ואל כסף) שלח המלך גבאי טמיין לגבותה פי' גבאי ממונה על אוצר של מלך (א"ב פי' בלשון יוני אוצר הן של מלכים הן של מזון): טמן   [אויף בעוואהרען] (מציעא סא ב"ב פט) במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח תנא מפני שהן חסרון כלומר כח המלח יונק ומכחיש כח השקל ומוכר לאחרים: טמס   [בוך] (שבת קטו) נפל טומוס של ברכות (ובפסיקא דזכור) נטל טומוסיהן של שבטים וכו'. (ובריש ויקרא רבה פרשה והוא ישקיט) אע"פ שנתן אחר יותר ממך לך כתבנו בריש טומוס פי' קלף שעושין מן קליפה של עץ ובלע"ז נקרא טומ"ו (א"ב פי' בלשון יוני ורומי ספר כלו או קצתו): טמע   [פערזינקען] (בב"ר פרשה ז) יהי מאורות עד כדו לית לה אלא י"ו מטמועין (ובפרשה ס"ד בריש ואלה תולדות יצחק) עם מטמועי שמשא. (ובת"י) כי בא השמש טמעת שמשא. ותרגום ויחפרוהו ממטמוני' וחפסין ליה מן טומעיא. (א"ב תרגו' טבעו בארץ פתחיה. א"ה לפנינו הנוסתא שעריה. טמעו בארעא תרעהא ומזה הלשון תינוק שנטמע בין הגוים): טמיקון   [עהרען פאלל] (בפרשת ויהי ביום כלות) שש עגלות צב כנגד ו' רקיעים ולא י' הן א"ר אבין הן דמלכא שרא טמיקון פי' מכובד פ"ח כסא של מלך: טמר   [פערגראבען] תרגום ויטמון אותם וטמר יתהון טמש   [איין געטינקט] (סוכה י) עבדי' דרב אשי איטמישא ליה כותנתיה במיא (ב"ב עד סנהדרין קי) אייתו גבבא דעמרא וטמשיה במיא וטבלת פתך בחומץ תרגומו וטמישי סעדיך בתבשיל' דאיתבשל בחל': טן   [פייכט] (מכשירין פ' שלישי) נתן בו חטים וטננו. (מ"ק ו) א"ר הונא אם היתה שדה מטוננת מותר פי' לחה: טן   [קאטה] (יומא כט) וסימניך טינא בר טינא (ב"מ קיו) אי נמי בטינא דמעבדא. רפש וטיט תרגומו סין וטין. יגאלוהו חשך וצלמות תרגום יטניני': טן   [אייפער זיכטיג] (חגיגה טו) טינא היתה בלבם (סנהדרין עה) מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבבו טינא (א"ב פי' קנאה ושייך למטה): טן   [לאסט] (ברכות ו ושם סא) ולא דרי טונא. (מציעא עח) לא צריכא דאפרקי' לטוניה בגויה (ב"ב ק) הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבשתא פי' כשיעור שיהא אדם נושא חבילה של זמורות על כתיפו והולך באותו השביל וחוזר עם אותה החבילה (א"ב תרגום ואכפי עליך לא יכבד וטוני עלך לא יתיקר פי' כמו טענא תרגום רובץ תחת משאו רביע תחות טועניה): טן   [בעוויים. גרונד] (חולין קלב) אמר רבי מטונך אהרן ובניו כתובים בפרש' פי' מן הראיה שתביא משם תשובה עליך אהרן ובניו כתובין בפרשה (א"ב כמו מטענך ואות עין מובלעת): טן   [ראכע טהייל] אל תקנא באיש חמס תרגום לא תטן בגברא חטופא. כי קנאה חמת גבר תרגום מטול דטננא חמתיה דגברא. אל יקנא לבך בחטאים תרגום לא ייטן לבך בחטאי בתרגום אם מצאתי חן בעיני המלך ותוב אידמי טננא בי אחשורוש להמן. כי אין הצר שוה בנזק המלך תרגום ארום לית בעיל דבבא שוי בטננא דמלכא: טן   [קארב]. (פרק יב דכלים) ד' דברים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין כסוי טני של מתכת וכו'. (ובסוף גמרא דסוטה) ומניחין השמיר בטני של אבר מלאה בסיבין של שעורין. (תמיד פ"ג) ונוטל את הטני הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קביים וחצי פי' מן ושמת בטנא: טנדו   [געפארט] (ב"ק קיא יבמות קיח כתובות עה קידושין מא שם ז) טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו פי' ר"ח טוב לאשה לישב באישות ואפי' בעלה כעור ופעוט מלמיתב ארמלו פ"א טן גוף דו ב' בדי שאול תרדנה תרגום טנדו לבי קבורתא מחתן: טנדס   [צעלט] (בבריית' דרבי אליעזר בפרק ארבעים ואחד) משה היו רגליו עומדת בהר וכולו בשמים כטנדס שהיא פרוסה ובני אדם עומדין בתוכה ורגליהן בחוץ פי' טנדס אהל ובלעז טינד"א: טנס   [פישהויט]. (חולין כה) להטיח בטונס פי' שטוחין אותו להיות אדום (א"ב בנוסחאות כתוב באטינס ופי' רש"י דג ושפין בעורו כלי עץ להחליקן כדאמרינן משישופם בעור הדג): טנס   [ארטס נאהמע] כהן און תרגום ירושלמי רבא דטנס. צוען מצרים טנס (א"ב וכן נקרא בלשון יוני ורומי): טונס   [פומס] (תרגום ירושלמי) ותקח לו תיבת גמא ונסיבת ליה תיבותא דטונס: טנף   [בעשמוצט, דינגער] (ב"ב צג) הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה פי' רובע הקב שהוא חלק אחד מארבע ועשרים לסאה. טנופת הוא עפרורית. (בכורות כ) בבהמה דקה טינוף פי' דם ומים ומיאוס. (בב"ק ג) טינפה פירות להנאתה פי' לולי שעשתה צרכיה היתה מצטערת לפיכך חייב שנהנית: טנר   [שטיין פערהערטונג]. (גיטין סח) כרא ליה בירא ומלייה מיא ומכסיה אטינרא. (חולין מח) חזנהו דהוו קיימי טינרי טינרי פי' בהלכות גדולות צמחים קטנים כנדי גדולים טינרי רברבן מן כנדי וכולהו צמחים בועי אינון וכנדי בדלית גרסינן וכנדי בועי נפיחתא רבות דהוויין בריאה טינרי בועי עקישתא דדמיין לטינרא דכתיב מצור החלמיש ומתרגמינן מטינרא תקיפא אלא מהו לאו אבנא דהוי בריאה: טס   [בלעך] (שבת ס) הציץ היה כמין טס של זהב. (שם צד) לעשות לו טס. (כלים פרק יג) השן שבטס שבו פותחת המפתח טמאה בפני עצמה (שם פ' יא) והסובב של גלגל ומן הטסים (שם פ' יב) והטסים והציפויים פי' טסין הן רדודים ופחים כדכתי' וירקעו את פחי הזהב תרגום ורדידו טסי דדהבא (א"ב פי' בלשון יוני רקיע פח): טס   [פליעהן] כל צפור כל כנף (תרגום ירושלמי) כל דטייס. וירד העיט (תרגום ירושלמי) טייסא. אשר תעוף בשמים (תרגום ירושלמי) דטייסא: טסבר   [שאטץ] תרגום וסגולת מלכים וטסברי מלכים (פירוש בלשון יוני ורומי סגולה ואוצר עיין תסוור): טסורא   [שאטץ מיינסטער] (כתובות דירושלמי פרק אלמנה נזונת) ואזלת ונסבת לטסורא דקרתא פי' יוני ורומי פקיד על האוצרות: טסן   [געשטאמפטעס געטריידע] חלקא טרגיס וטסני כבר פירשנו בערך זרד (א"ב פי' פטיסני בלשון יוני ורומי שם כללי לדגן בלא קליפה ובפרט שעורה עיין ערך חליקא): טסקא   [באטיל, סאקווע] (מגילה ז) מלא טסקא קשבא מלא טסקא זנגבילא. (גיטין עח) כל דבר שהוא בקלתא לאתויי מאי לאתויי טסקא דאכלא בה תמרי פי' כלי כעין קלת ובלע"ז טסקא: טסקא   [גרונד שטייער] (ב"מ עג) ארעא לטסקא משעבדא. (וב"ב נד) דאנהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא. (בב"מ קי) המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות טסקא וכרי כריא. (נדרים מז) דמקבל בטסקא. פי' מס שנותנין מן הקרקע: טע   [אירדען] (כתובות פד) מר סבר טעם ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית ברוך מקדש השבת טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל וכו' טעה ולא הזכיר של ראש חדש אומר ברוך וכו' (ברכות מט נדה נו) מפני שהן גריס טועין (א"ב תרגום והנה תעה בשדה והא טעי בחקלא והוא לשון מקרא הטעו את עמי וענין אחר קרוב לזה תרגום ואל תטוש תורת אמך ולא תטעי נמוסא דאמך ואת ברית אלהיה שכחה וקיימא דאלהא שכחת וענין אחר קרוב לזה תרגום אשר הם זונים אחריהם דאנון טען בתריהון והזנו את בניך ויטעון ית בנך): טעם   [שפרוך] (גיטין סט) טעם דלי במי כסף טעם דלי במי פיגס לחש הוא: טעם   [געשמאק זינן] (פסחים קיט) מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שגילה עתיק יומין ומאי נינהו סתרי תורה איכא דאמרי טעמי תורה: טען   [בעדירפען בעלאדען] (בכורים פ"ב. וחגיגה יח ב"מ נג) ואסורין לזרים והן נכסי כהן ועולים באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים ורגלים והערב השמש הרי אלו בתרומה ובכורים משא"כ במעשר. (ירושלמי) כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר התרומה והבכורים תרומה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו הבכורים דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם אנו הבכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך וגו' פי' מניין שזה שנאמר בו ומתו בו כי יחללוהו בתרומה הכתוב מדבר דכתיב למעלה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואמרינן טבל ועלה אוכל במעשר כדמפורש בערך טבל. ותניא (בתוספת תרומות ובירושלמי בביכורים) אוכלי תרומה בזרים טהור שאכל את הטהור וטהור שאכל את הטמא טמא שאכל את הטמא וטמא שאכל את הטהור כולן במיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל את הטהור כמצותו טהור שאכל את הטמא בעשה טמא שאכל טהור במיתה וטמא שאכל את הטמא בלא תעשה מי חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה אמר רבא בר מימר ואחר יאכל מן הקדשים מן הטהורים ולא מן הטמאין וכללא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא וחומש האוכלו בשוגג משלם קרן וחומש דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו וגרסינן בת"כ נאמר כאן קודש ונאמר להלן קדש מה להלן קדשי הגבול אף כאן קדשי הגבול ואסורין לזרים. (ירושלמי) פתר להם פחות מכשיעור פי' אחר ואסורין לזרים אפי' ע"י פדייה ועולים באחד ומאה כדפרישית בערך דמע וטעונין רחיצת ידים כדמפרש בגמרא ואפילו בנגיעה אבל מעשר באכילה אין בנגיעה לא (שבת יד) פי' אחר הפירות של תרומה וביכורים כשבא לאוכלן טעונין רחיצת ידים משא"כ במעשר וחולין דאמר ר' יוחנן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח כדמפורש (חגיגה יח) פי' אחר וטעונין רחיצת ידים עד הפרק שני מה שאין כן במעשר וחולין שאין טעונין רחיצת ידים אלא עד הפרק הראשון שהוא בסוף האצבעות כדמפורש (חולין קו) והערב שמש כדפרישית בערך טבל והן נכסי כהן. רב אבא בר חייא בשם ר' יוחנן לך נתתיו ותנן (בסוף ביכורים) ולמה אמרו הביכורים נכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה. (חלה פ"א) החלה והתרומה חייבין עליהן וכו' עד וטעונין רחיצת ידים. (מנחות ס) יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה תנופה ולא הגשה הגשה ותנופה לא תנופה ולא הגשה ואלו טעונין הגשה וכו' (תענית כז) אמר רבי זריקה אמר רבי אלעזר אפי' מקופלין ומונחין בקופסא פי' כל הכלים המשאילות זו לזו טעונין טבילה שמא דנדה היו. (מ"ק יא) אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופה ולא ליטעון פוריא פי' לאחר אכילתו מהלך קודם שישן ולא ישן לאלתר (א"ב ענין צורך): טען   [בינדל]. ותטמנם בפשתי העץ תרגום ואטמרתינון בטעוני כיתנא: טען   [ענטגעגענשטעללען] (גיטין נח) פי' טוענין ליורש וטוענין ללוק' טוענין ב"ד בעבור לוקח שני אומר לבעלים מכרתם ללוקח ראשון לפיכך את לך על לוקח שני כלל (ומפורש בלא יחפור) א"ר פפא זאת אומרת טוענין ליורש וטוענין ללוקח (א"ב פי' טענה בלשון חכמים כמו טעם בלשון מקרא): טען   [דורך שטעכען] אשת אוריה לדוד ויאנש תרגום ואיטען. ומדוקרים בחוצותיה תרגום ומטענין בשוקהא (א"ב לשון מקרא זה מטועני חרב): טעק   [ענק] תרגום לא יצר צעדך לא תטעק אורחך: טף   [טריפין רעגענוואסער]. (שבת סה) דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבא פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים פי' מש"ה אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ולא היה מניחן לטבול בפרת מפני שרוב מימיו בניסן מי מטר הן כדרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת כלומר כיון שתראה שרבו מי פרת עדות שהוגשמה ארץ המערב וסבר אבוה דשמואל שמא ירבו מי גשמים דהן נוטפין מן הגנות ונעשו שאובים על מי פרת שהן זוחלין כדתנן (מקואות סג) הזוחלין במעיין והנוטפין במקוה. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרין פי' זוחלין נובעין נוטפין מי גשמים אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי' בערך שפך. (שבת ל) כל תלמוד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה אל תקרי שושנים אלא ששונים כלומר התלמידים שיושבין ללמוד צריכין להטיף ולהזיל אמרתו של רב באימה ובמרירות ואם יעבור שלא יעשה כן יכוה ויבער. (פסחים מ) א"ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף פירוש שאין ריוח בין דלף לדלף וכל זמן שמטפטף אינו מחמץ. (שם קיא) א"ר יוסף ג' מילי יהבן ארבונא לנהורא מאן דשתי טיף טיף ומאן דסריק רישיה יבש ודסיים מסאניה אדמתונה כרעיה. (ע"ז ל) א"ר חייא בר אשי אמר שמואל מי טיף אין בו משום גילוי א"ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף. (כתובות ס) בגמרא מניקה דאכלה מוניני הוו לה בני מטיפי עינא פי' נוטפי עינים. (בכורות מד) חוטמו נוטף מניין ת"ל או חרום: טף   [טראפפן] (מקואות פ"ח) המטיל טיפים עבות מתוך האמה טמא פי' המשתין טיפות גדולות. (נדה כה) אם היה מרוקם ושתי חוטמיו כשתי טיפי של זבוב (א"ב תרגום כמר מדלי כטפא מדול): טף   [שויען] (ב"ק צב מגלה יא) שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מיטייפי כלומר מעיינת לפניה אם רואה מאכל אוכלת אגב חדא תרתי הולכת ואוכלת: טף   [שווימען] (בפרק שני באבות סוכה נג) על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון פי' על שהצפת גולגלת של אדם אחר בנהר הציפו אותך וסוף שהציפוך יצפוהו אותו אחרים (א"ב תרגום אשר הציף די אטיף): טף   [פיל מעהר] (בכורות ג) ליקנסיה טפי חד כבר פירשתי בערך חד. (תמורה כד) ונשחטין באיטליס ונשקלין בליטרא אלמא כיון דשרית ליה דמרגיל טפי ופריק הכא נמי כיון דשרית ליה דמרגיל טפי ופריק. ס"א מוסיף ופריק: טף   [פארלעשען] דועכו כפשתה כבו תרגום דעיכו כבוצנייא עמו וטפו: טפז   [היפפען] עד רקוד תרגום עידן בחיר לטפזא בחלילא ויתר ממקומו תרגום ויטפז מן אתריה לישנא אחרי' וישוור מן אתריה: טפז   [שפרינגהאהן] תרגום ואת השפן וית טפזא (אולי נקרא כן כי הוא מנתר ממקום למקום): טפח   [ברייטע] (יומאנה) תנא כשהוא מזה אינו מזה על הכפרת אלא כנגד טיפחה של כפרת פי' הוא עוביה והוא מצחה כדאמרינן כפרת טפח (א"ב כנגד עביה כתוב בנוסחאות): טפח   [בעפייכטען] (יומא עח) תני יהודה בר גרוגרות אסור לישב על גבי טינא בי"ה אמר ריב"ל ובטינא המטפחת אמר אביי ובטופח על מנת להטפיח. (ברכות כה) כל זמן שמטפיחין. (שבת יד) משקה טופח עליהן. (כלים פ"ח) ומשקה טופח. (ע"ז ס) אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב. פי' משקין ששפכן לארץ או על גבי כלי ולא נבלעו יפה יפה אם יש בהן ממש שאם יניח ידו עליהן נדבקין בידו ונעשת לחה שיעור כשיניח ידו על הבגד או על הכלי אם לא יודע הנחת מקום ידו זהו משקה טופח ואם יודע מקום הנחת ידו זהו טופח על מנת להטפיח (עדיות פ"ד) רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח. (טהרות פ"ח) ומשקה טופח מלמטן. (גיטין יו) (ע"ז עב) והתנן (בפ' ח' דטהרות) הנצוק והקטפרס ומשקה טופח. (פיאה פ"ה) אין מגלגלין בטופח פי' רבי דניאל ז"ל שלא ירבץ שדהו כל כך שתהא טופח על מנת להטפיח מפני שמזיק לעניי ירושלים המרבץ שדהו עד שלא ירד העני לתוכה אם היזקו מרובה על של עני מותר ואם היזיקו של עני מרובה על שלו אסור רבי יהודה אומר בין כך ובין כך מניחו על הגדר והעני בא ונוטל את שלו: טפח   [צוזאממען נעמין] (בסוף תרומות) להיות יושב ומטפח (שבת קמה) ולא יטפח בשמן פי' טובל ידו בשמן הנשפך עליו ומאסף השמן: טפח   [אין דיא הענדען שלאגען] (חולין פו) דתנן (טהרות פ"ג) תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח פי' דרכו של תינוק להכות בידו על העיסה. (ב"ק כג) דלא טפח באפיה כלומר שלא הכה בידו על פניו למונעו שלא ילך לחצר אחרת. (שם לב) טפח ליה רבא בסנדליה (ב"מ מב) והאידנא דשכיחי טפוחאי אין להם שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע פי' שנוקשין בטפח שלהן ומרגישין אם יש בכותל כספים או זולתם. (מ"ק כז) טיפוח ביד קילוס ברגל ותנן (ביצה לו) אין מטפחין ואין מספקין פירשנו בערך ספק טפח בכף ידוי תרגום ויספוק את כפיו. טפח בריגליה בתרגום ירושלמי דאדני שאל. ספקתי על ירך תרגום טפחנא על ירכנא. ואחריב בכף פעמי תרגום וטפחית בפרסת רגלי עמא. את הולם פעם תרגום עד דמטפח בקורנסא. הכה בכפך ורקע ברגלך: טפח   [איין ארט ארביס] (פ"א דטבול יום) אף של טופח פי' ממיני קטניות הוא כדאמרינן (בריש כלאים) הפורקדן והטופח. ותניא (בסוף מכשירין) בראשונה היה גריס של פול ושל טופח ושל צפורי טמא מפני ששורין וכו'. (פ"ו דפיאה) אפי' היא של טופח רואין וכו' לשון ישמעאל שמם גולבאן והן דקים (א"ב פי' טופח בלשון יוני מין דגן אשר בגבעוליו אין קשרים כמו גמא וגרעיניו קטנים): טפיח   [קרוג]. (ביצה כד) וציפורים שקננו בטפיחים ובבורות. (חולין קלט שביעית פרק ט) אוכלים על הטפיחים פי' אחי רבי דניאל ז"ל על מה שמשימין העופות בטפיחן שהן כלי חרס הבנויין בכותלים לקני בהן העופות. ויש מפרשין אוכלין על הטפיחין על מה שבין העשבים. (שבת קכה) זמורה שהיא קשורה בטפיח (שבת קנז) ופקקו את המאור בטפיח (יומא ל) והטפיח מחזר על האורחין. (בכורות מה) שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהם טפיח פי' כמין דלי שחור טפוח אין פחות מי"ו פי' אל תתנו לו אלא כדי שישאב וישתה לצמאון שלו ואין פחות מי"ו ועוד אמרו שמא יצא מהן טפיח וזהו פירוש פתי' אוכמא ודומה לקרויה והוא נמל בלשון חכמים והוא דלי ועוד פי' לטפיח אין פחות מי"ו בערך בור: טפי   [קרוג] (כלים פ"ב) וטפי שהתקינו לענבים (שם פ"ג) הפך והטפין שיעורן כשמן. (נגעים פי"ב) על מה חסה תורה על כלי חרס על פכיו ועל טפיו. (פרה פ"ו) המקדש בשוקת והטפי בתוכה אע"פ שפיו צר כל שהוא המים שבתוכה מקודשין פי' טפי דומה לפך אלא שהפך פיו רחב וטפי פיו צר שיצא ממנו השמן טפה אחר טפה כדתנן והטפי בתוכה אע"פ שפיו צר כל שהוא ויש שאומרים טפי וטפיח אחד הוא: טפיט   [קאבריץ] (כלים פרק כג) טפיטן של סוס (בב"ר פ' לג) ויזכר אלהים את נח חזא תמן עמודיא מיכסיי' בטפיטין (ובריש מגילת איכה) הציע טפיטיות מפתח בתיהן ועד קברי בית דוד (בפסיקתא ולקחתם לכם) טפיטא דידי פי' בלעז הוא טפיט"ו יושבין עליו בני אדם ועושין אותן לסוס ברדיל"א (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מכסה מרוקם ויש לו גוונים שונים עשוי לכסות הכתלים או למכסה סוסים): טפל   [בעשמירען. זאלבען] (כלים פ"ג) הטופל כלי חרס הבריא רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור וכו' וששאלתם הטופל כלי חרס והידוק קירויה דפליגי רבנן בין בריא לרעוע לענין טומאה וטהרה כיצד היה הבריא טהור הרעוע טמא ובכל מקום הבריא טמא והרעוע טהור הוי יודעין שעל הטפילה נאמר דבר זה ולא על הכלי עצמו כי הכלי רעוע צריך לו טפילתו וטפילתו העמידתו לפיכך חיבור הוא לו וכמקצתו חשובה ולפיכך הנוגעים בטפלה של כלים רעועי' הרי הן טמאין אבל הכלים הבריאים אינן צריכין לפיכך הנוגעין בטפילתן לא נטמאו וכן שנו אחריה יבלת שטופלים בה פטסי' הנוגע בה טמא מגופת חבית אינה חיבור הנוגע בטיפול של תנור טמא ולענין כלים בריאים שטפלן רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין הרי שינוי מבואר מודין חכמים לרבי מאיר ורבי שמעון במיחם שטפלו עד מקום שהאור שולט בו. (חולין קכד כלים פ"ה) וגורר את הטפילה פי' תנור זה עין חרם הוא וכעין תנורי פסחים הוא ואומן עשאו עגול ומפולש ומסיקו בכבשן ככלי חרס אחרים ובעל הבית משים אבנים בקרקע והתנור עציהם וטופל טיט סביביו כדי שיתחזק עכשיו כשנטמא ורוצה לטהרו חולק תנור עצמו לג' וגורר את הטפילה אשר סביבו ומסיר האבנים שתחתיו עד שיעמוד התנור בארץ ממעטו מבפנים ד' טפחים פי' מעמידו על פחות מד' טפחים צריך להסיעו פי' להסירו ממקומו. בנות עניים טופלות אותן בסיד (שבת פ פסחים מג מ"ק ט) רבי יהודה אומר אשה לא תסיד פי' בנות שהגיעו לפרקן שכבר צמח שער שלהן ולא הגיעו לי"ג שנים ואין דין שיהא להן שיער והן קטנות ובושות העניות סדין אותן בסיד להסיר השיער. פי' אחר שהגיעו לשנים שהאשה בוגרת ולא בגרה ולא גדלה בשר עניים טחים בשר בנות בסיד ומה צורך לכך כדי שיסתתמו נקבים קטנים וגומות שער שבעור ויכנס הבל לפנים ויחם קרבה ותבגור ותגדל בשר. ובנות עשירים טופלין אותן בסולת ובנות מלכים בשמן המור וריחו טוב וממיני שרף הוא זהו מר דרור ומי שטופל כל בשרה פעם אחת כל הבל שלה נכנס לפנים והיא מתחממת ומתה כדרך שאירע את בת העכו"ם טפלה אבר אבר (שבת פ מ"ק ט) כבר פירשנו בערך אנדיפי. אין טופלין אותו בחרסית (ביצה לד) (א"ב תרגום במלט מלבן בטפיל בנינא): טפל   [פערבינדען]. (חגיגה ח) עולא בטופל טופלין בהמה לבהמה פי' טופלין בהמה של חגיגה עם בהמות אחרות של מעשר שני או של נדרים ונדבות טופלים מעות למעות מוסיפין על מעות של חגיגה מעות של נדרים או ממעות מעשר שני ומביא בהמה שמינה או פר גדול. (ביצה יב) איכא בינייהו טפילה. פי' רבי יהודה מתיר טפילה להוליך אותם של אמש עם אותם של היום. (פסחים צא) אי הכי אפילו בטפילה נמי. (שם עד) רבין סבא טפל ליה בר גוזלא לרב פי' הדביק הגוזל בין שתי בציקות. (חולין צא) האמר מר (ע"ז כה) ישראל שנטפל לו עכו"מז בדרך טופלו לימינו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בסייף טופלו לימינו במקל טופלו לשמאלו פירוש אם יש סייף לעכו"מז טופלו לימינו לפי שהסייף חגור בשמאלו של עכו"מז ואם יראם ישראל שהעכו"מז רוצה לשלוף חרבו הרי ימינו של ישראל אצל החרב ואוחז בה ישראל במקל טופלו לשמאלו אם יש עקל ביד עכו"מז טופלו לשמאלו שאם ירצה להכותו במקל שיאחז ביד ימינו שהוא בצידו: טפל   [מיהע] (מציעא סט) מפני שטיפונה מרובה פי' טורחה מרובה מפני ששיניה דקות ואינה יכולה ללעוס וצריך להלעיטה: טפל   [קינדער] (ב"ב קיח) להוציא את הטפלים (קדושין לד) ואנא אמינא טפלים. (חולין יח) דתלי ביה טופלי פי' יש לו טף ותלוי' עליו לזונם ועיינו במילתיה לאהדורי' בלחוד אבל לשמותיה לאכרוזי אבישריה אע"פ דנמצאת סכינו יפה עבדינן ביה (א"ב תרגום לחם לפי הטף לחמא לפום טפלא): טפס   [אבדרוק] (ב"ב מד) ודלא כטופסי דשטרי (גיטין כו) צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן וכו' זהו תורף והשאר טופס (ב"מ ז) אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף זה נוטל תורף וזה נוטל טופס. משכחת לה בשטרי ארץ אדום שכותבין הזמן בריש השטר בכתובות וגיטין שלנו שנמצא האחד תופס בראש השטר שיש בו מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי ספר או צורה אשר מהם מעתיקים אחרים או דמות ותמונת דבר אם כן ערך ראשון ורביעי לא יפרדו): טפס   [איבער איינשטוממען] אך בזאת נאות לכם תרגום ברם בדא ניטפס לכון בני אם יפתוך חטאים אל תאבה תרגום לא תטפיס: טפס   [פעטצען]. בלוי סחבות תרגום בנאי טפסן: טפס   [פארם]. ויצר אותו בחרט ת"י ורמא יתיה בטפסא פי' טפסא כלי שיש לפני הזגגין ובו ב' וג' דפוסין ומצויירין בתוכן יש ציור בולט ויש ציור משוקע וכשנופח הזגג בזכוכית משקעו באיזה כלי שירצה ויעשה צורתו כמו זה הזגג שנעשה מלאכתו בזריזות כן נעשה העגל בזריזות (מנחות צד) ובטפוס היה עושה אותן. וכמין דפוס היה בתנור וכשהוא רודה נותנה לדפוס כדי שלא תתקלקל (כלים פ' י"ו) וטפוס של תפילה פי' טפוס פירמה בלע"ז ובו יעשו ד' בתים דפוס וטפוס אחד הן: טפס   [היפפען]. (מנחות כא) מטפס ועולה מטפס ויורד (עירובין ק) מטפס ועולה מטפס ויורד. (ב"ב יא) בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי לול של תרנגולין יש לו ארבע אמות או לא אמר ליה מידי הוא טעמא אלא לפרק משא מטפס ועולה מטפס ויורד. פירוש כגון מקפץ ומנתר. וי"א מסתרך מלשון שממית בידים תתפש. (א"ב אולי כמו תפש בלשון עברי או כמו טפז בלשון ארמי): טפף   [גלייך מאכען]. (יומא מח) אלא טפופות. (מנחות ז) כגון שהחזירו לביסה טפיפה. (ב"ב עה) אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלם אלף טפף גינאות וכו'. פי' אלוף גנות טפיפות שבנויות בנין משוה שאין תוספת ולא גירעון זה מזה כי כן ל' טפופה הלוך וטפוף בדברי רבותינו המידה שאינה גדושה ולא מחוקה נקרא' טפופה כמו קו המדה ביושר שאינו נכנס ולא יוצא אלף קפל עמודים הן חזקים עשויין למגדלי' ולבנין גבוה שכן (באגדת ויקרא קפלאות של ברזל ואגדת חזית) בר קפרא אמר מה עמודים הללו קפלאות מלמעלה ובסיסאות מלמטה והן באמצע כך פרשיות של תורה נדרשות לפניהן ולאחריהן: טפקא   [ציגעל קוכין] (שבת קכה) בעושין מעשה טפקא פירוש מעשה מאכל שעושים על רעפים לבנים: טפר   [נעגעל פון דיא פינגער] אבישרא אטופרא צפורן תרגום טופרא (א"ב תרגום נטף ושחלת נטפתא וטופרא והוא מין בשם הנקרא צפורן בפטום הקטרת): טפר   [קלאפן]. (בויקר' רב' וכי תמכרו ממכר פרשת מות וחיים) כשהייתם בארצכם כו' עד טופרין של ע"ז הדא דכתיב צלמי כשדים חקוקים בששר: טפש   [פעט זיין] השמן לב העם הזה תרגום טפיש ליביה (א"ב לשון פסוק זה טפש כחלב לבם): טפתא   [גראבען בייא איין מויער]. וארכבתא וקני דחיזרא כבר פירשנו בערך ארכבתא: טצדק   [ליסט] (ב"ק נז) כל טצדקי דאית לה פירוש ערמה: טצהר   [דרייא יעריג] (גיטין פז) עבדא דנן מוצדק לעבדו פי' עבד זה פסול לעבדות ופטור ועטיר פטור מן חרורי שאין בו צד חירות ומן עלולי שאין בו עילא ומן עררי מלכא ומלכתא שאין עליו מנהג המלך כבן חורין ורשום אינש לא אית עלוהי שאין אדם יכול לערער עליו לומר שלי הוא ומנוקה מכל מום כמשמעו ומן שחין דנפיק עד טצהר דעתיק שחין ישן שהיה בו קודם היום ומן היום עד ג' שנים אני מקבל עלי אחריות טצהר לשון פרסי הוא דמשמע ג' שנים ויש ששונין ומן ערורית מלכא פי' ולא ערעור של שום אדם לא של מלך ולא של מלכה: טקס   [אורדנונג] ומדדו את תכנית ותכונתו תרגום וטיקוסיה (א"ב פירוש טקסים בלשון יוני סדר ותכונה): טקס   [וואנד] (במגלת איכה היו צריה לראש) מן דכבשה פליג ארבע טיקסיא לארבע דוכסיא פי' כותלים של בית המקדש. ס"א ארבע שוריא פי' חומות מלשון ושוריא שכלילו (א"ב כתוב בנוסחאות טכסיא וכבר פירשתי בערך טכס שפירושו כותלים): טקס   [פאניר] (תרגום דגל מחנה טיקס משרית): טקסיוטי   [בויגען שיעצע] (עירובין דירושלמי פר' בכל מערבין) מאן דאמר במזרח באילין טוקסיוטי מאן דאמר במערב רומאי פי' בלשון יון רומי קשת והפרסיים עם אנשי מלחמה שבמזרח היו רובי קשת אבל הרומיים בחנית ובחרב היו לוחמים: טר   [הארען ווארטען] יש לי כיתות שאני נותן לך בגמרא דשבת (פ' הבונה קד) תרגום שמור את חדש האביב טרית ירחא דאביבא כלומר המתן לי: טר   [געבן האנדלען]. (שבת קח) א"ל מה למיטרא (למימשי) מהני מיא בשבתא א"ל שפיר דמי מהו למימץ ומיפתח פי' ליתן בפניו (בסוף גמרא דמסכת תמיד) שקל מהנהו מיא טרא באפיה. (מציעא סב) ואי איניש דאתא מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה פי' אדם שלא נשא ונתן מעולם עמו. כולם אחוזי חרב תרגום וכהנאי וליואי וכל שבטיא דישראל כולהון אחידן בפיתגמי אוריתא דמתילן לחרבא ושקלן וטרן בהון כגיברין מאלפי קרבא. (מכות יא סוטה ז) בגמרא ואומר לה דברים שאינן כדי לא הוה ידע למישקל ומיטר' בהדי רבנן ידיו רב לו כלומר יש לו כח לישא וליתן: טר   [בארג]. (שבת קנב) טור תלג פי' ההר כיסהו שלג דימה ראשו של אדם להר כלומר כסה ראשו השיבה סוחרנוהי גלידין סביבותיו שהן הלחיים נעשו גלידין והוא הקרח שנקרא גליד כלומר הלבין הזקן כקרח כלבוהי לא נבחין הגרון והלשון אין מרימין קול טחנוהי לא טחנין ככי שהן השיני' אינן טוחנין המאכל. (גיטין ח) מטורי יסמנים ולפנים ארץ ישראל מטורי יסמנים ולחוץ חוצה לארץ. מהר ההר תתאו לבוא חמת תרגום ירושלמי מטורי יסמנים. הר חרמון ת"י טור תלגא. הר שריון ירושלמי טור דבסרו פירוי. ועבר צינים תרגום ירושלמי טור פרזלא: טר   [היים וואסער פאטער פאן דעם קוואל] (ירושלמי בפרק כירה) רבי אחא בר יצחק על למסחא עם רבי אבא בר ממל בטרים פי' מרחץ בלשון יון לוטרו (א"ב פי' טרם בלשון יוני ורומי מים חמין כמי טבריא נובעים עיין ערך תרמוסר): טר   [באוועגן שאקלען] (חולין מה) לוי הוה קאי בי מסות' חזייה לההוא גברא דטרייה לרישיה פי' נפל למרחץ והכה ראשו בכותל או בקרקע ונתנדנד מוחו כההיא דגרסינן (ב"ב יח) הא קא משמע לן דטריא קשי לכותל. (שם כב) מאי טעמא אילימא משום טיריא והוא הנדנוד אי הכי הא דתניא ושל חמור שלשה מן האיצטרובל וכו' התם מאי טירי' איכא אלא משום קלא מיהא שמעינן שהטירי הוא הנידנוד: טר   [שלאס טארם] (ערכין לג מכות י) לא טורין גדולין ולא כרכים קטנים אלא עיירות בינוניו' פי' כרכים קטנים וחזקים. תרגום בחצריהם ובטירותם בפצחיהון ובכרכיהון (א"ב בלשון רומי מגדל ועופל): טרא   [איינע פפלאנצע] (פסחים לט) רבי מאיר אמר אף עסווס וטורא ומר ירוא' אמר לו רבי יוסי עסווס וטורא חד הוא ומר זה היא ירואר: טרבן   [דרעש אייזען] (בסוף פרה) הסלים שבקנתל ומטה של טרבן. (זבחים קיו ע"ז כד מנחות כב) מאי מוריגים אמר עולא מקל של טרבל פי' כמין עץ של ברזל שדשין בו התבואה כמפורש מאי מטה של טרבל אמר רבי יהודה עיזא דקירקסא דדישא דישתא (א"ב פי' טריבל אמר בלשון יוני ורומי כמין עגלה עשויה לדוש את התבואה): טרבינוס   [קאמענדירענדער] (מדרש אסתר פסקתא אחר הדברים האלה גדל המלך) עשה אותו טריבונוס פי' בלשון רומי שר אלף: טרגיס   וטיסני כבר פירשנו בערך זרד (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין חטה חלוטה כאשר פרשתי בערך חליקא וגרסת מלה זו טרגיס): טרגימא   [נאשרייען] אם השלים במיני טרגימא יצא. ס"א תרגימא ופירשנו בערך ת' (א"ב פי' בלשון יוני מגדים ומיני פירות מובאים בקנוח סעודה): טרגון   [דרייא ווינקלען] (פ' ב' דנגעים ב"ב קסד נזיר ח) בית עגול דיגון טריגון טטרגון פיינטיגון וכו' פי' בית שיש לו שני כתלים שמו דיגון ג' כתלים שמו טריגון ה' כתלים שמו פינדיגון ד' כמנהג הבתים שמו טטרגון (א"ב בעל שלש זויות בלשון יוני עיין ערך דיגון): טרד   [פערשטאסען] (שבת קלט) טורד אדם חבית ביינה ושמריה פי' מערבה ומבלבלה. (ב"ב קסח) הוו קא טרדי ליה פי' מפצירין אותו ומבלבלין אותו. (בכורות מד) דומעות דולפות וטורדות פי' דולפות יותר מדומעות טורדות יותר מדולפות טורדות שאינו יכול לעצם עיניו אלא בטורח פי' אחר פותח וסוגר עיניו ואינו דומם אלא בטרדה. וישלחהו ה' אלהים מגן עדן תרגום ירושלמי טרד יתיה. גרש יגרש אתכם תרגום ירושלמי מיטרד יטרד. גרש האמה תרגום ירושלמי טרוד. והדלת סגר אחריו ת"י טרד בתריה (בויקר' רבה בצו זובח תודה יכבדנני) טרדיה מן ביתיה (ובזאת תהיה בסוף פרש' וזכור את בוראך) והקב"ה גוזר טרודין הה"ד רשלחו מן המחנה. עצור עצר תרגום ירושלמי מיטרד טריד: טרז   [קירביז] (שבת קט) כל מיני קישות שרו לבר מטריזא פי' מיני הקישות המונחין לזרע ולענין אכילה נאמר שאסור משום מוקצה: טרז   [העמד קראגען] (שם צח) דשפי להו עד דטריז פירש הגאון טירוז לשון פרסי הוא והוא חתיכה מחלוק של אדם שנתפר תחת בית ידו ובשיפולו החלוק הוא רחב והוא נשפע ומתקצר והולך למעלה ונקרא בלשון פרסי טירוז ובלע"ז גיד"א וכן קרשי המקצעות של משכן משפע רחבן לכלות עד באמצע: טרזיא   [קליידר היטער] (ברכות נו) יתיב אפיתחא דריש טרזיא דמלכא פירוש שומר המעילים (א"ב פירוש בלשון יוני מין מלבוש מיוסד לפרסיים אשר בלשון פרסי כן שמו): טרזין   [אויף זעהר דעם צייג הויז] (עירובין פ) ההוא טורזינ' דהוה בשיבבותיה דרבי יהודה פי' שומר כלי זיין. (ב"ב ח) לפרשא לשור' ולטורזינ' פי' לשורא לחזק החומה לפרשא שקונין סוסים לפרשין כדי שיצא חוץ לעיר לעיין אם יבואו גייסות לטורזינ' לצורך קנין כלי זיין שנושאין אותן שומרי חומות העיר: טרח   [פערזוימען] (ב"ק פ) אמרו מאן נטרח נטרח שמואל ונטרח רב או רב אסי. ס"א מאן נתרח ופירש' בערך ח': טרח   [בעמיהען] (חולין נא) טרח טריח לההוא גברא ענין טרחא הוא: טרטימר   [דריטטהייל] (סנהדרין ע) מפרש בגמ' חצי מנה (א"ב פי' בלשון יוני חלק שלישי של מנה וחכמי הגמ' אמרו שהוא חצי מנה כי אולי שני מנים יונים היו שלשה של ארץ ישראל): טרטן   [אובערקלייד] (פרק כט דכלים) והטרטן פי' כמין כובעין ויש אומרים הוא הבגד שמשליכין הנשים על ראשיהם בעת יציאתן לחוץ (א"ב פי' בל' יוני מין בגד): טרטן   [וואגע] (שבת פא) וכי טרטני יכניס (ב"ב קיט) בזמן שהן יושבין והטורטני לפניהם. (ב"ב נא) ושל טורטני תלויה. (נדה יד) החמרין מהן רשעין ומהן צדיקין הא דמיכף אותן שעשימין אוכף ויושבין על גביו צדיקין שהאוכף קשה ואינו מחמם דמטרטן שרוכב כדרך זכר ירך אחד מכאן וירך אחד מכאן רשע שבא לידי חימו' אבל אם יושב כדרך אשה שני שוקיו לצד אחד אינו בא לידי חימום מטרטן כמו טורטני יכניס שמשקל א' מכאן ומשקל א' מכאן. (מנחות פז פ"ב דמדות) חביתי כ"ג במה מחלק' לחלות ביד או בכלי פשיטא דביד דאי בכלי טורטני יכניס ויכניס כיון דבקללה כתיב ואכלתם לחמכם במשקל לאו אורח ארעא. (סוטה לד) אמר רבי בלשון הקדש אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני פי' טורטני בלשון יון קנה של מאזנים וכיצד נשאוהו הביאו שנים עמודים של עצים וסורגים בחבלים ונתנו האשכול על גבי החבלים ונתנו מוטות בקצת העמודים המסורגים מוט בחבלים א' מן הקצה מזה הראש וכיוצא בו בראש הקצה האח' נמצא שני מוטות בראשי העמודים המסורגים בחבלים והאשכול נתון על גבי החבלים ועל כל מוט מאלו המוטות ב' מוטות פחותים מהם מוט בראש זה ומוט בראש זה נמצאו ארבע מוטות בראש שני מוטות הנתונים בראש העמודים וכל מוט מאלו ד' מוטות היו סובלין אותו ב' אנשים נמצאו ח' סובלים האשכול וזה פי' טורטני וטורטני דטורטני כלו' מוטות ומוטות על המוטות (א"ב פי' בלשון יוני ורומי פלס וידוע כי בהתרחק המשקל מן המוט יכריע כמה פעמים כמות משקלו ויש מעשה ערמנות לסבול ולהניע אדם אחד משא אנשים רבים בדרך פלס וזה אמרם טרטני וטרטני דטרטני להורות כובד האשכול): טריטון   [דריטעל] (ירושלמי דפסחים פרק ואלו עוברין) הורי לטחוניא מיתן טרטון דמוי בגין מודיה פי' בלשון יוני שליש: טרטקל   [שווארצע קיזל] תרגום פחם לגחלים טרטקל לגומרי: טרטות   [לענגיכדיק]. (שבת לא) מפני מה עיניהן של תרמודיים טרוטות מפני שדרים בין החולות. (נדרים סו) שמא עיניה יפות טרוטות הן (סנהדרין קז סוטה מז) עיניה טרוטות. (בכורות מז) טרוטות דמרמצן עיניה פי' שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט (במכילתא וישיבו ויחנו לפני פי החירות) מה חירות הללו לא היו טרוטות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה. ס"א תרוטות בערך ת' (א"ב פי' בלשון רומי עגולים ובפרט אם נוטים קצת לאורך): טריא   [פרוכט] (שבת קד גיטין יט) במי טריא פי' פרי ששמו כך: טרייאקונטא   [דרייסיג]. (סנהדרין דירושלמי פרק גט פשוט) ומר עם טרייאקונטא פי' בלשון יוני שלושים: טריח   [דרייא] (ב"ר פ' אקרא לאלקים עליון) וימצא לחי חמור טריה מהו טריה בר תלתא יומין כן פי' בלשון יוני ורומי שלשה: טריון   [היעמעלבלויא] (מדרש ב"ר פרשת ויבא יעקב שלם) במאה קשיטה א"ר סימון קוף קמליא סמך סלעים טית טריון פי' בל' יוני ורומי גוון תכלת: טריינא   [קארב] (פסחים פח) עולא אקלע לפומבדיתא קריבו ליה טוריינא דתמרי פירוש היא צנה כלכלה: טרינא   הדריינא טרינא שיפא כבר פירשנו בערך הדריינא: טרכן   [אונארדענונג] ופה חלק יעשה מדחה תרגום ופימא דפליט יעביד טרכנות' (א"ב פי' בלשון יוני מהומם ובלבול): טרכונא   [ארטס נאמע] תרגום כל חבל ארגוב כל בית פלך טרכונא פי' שם מחוז בלשון יוני: טרכסיד   [פיינער קאליך] (שבת פ ב"ב ס) מפני שהוא טרכסיד פי' מין אחד ממין סיד ומעולה ממנו וטחין אותו למעלה מן הסיד ובל' ערבי ספידן אלפדאג: טרכסמון   [עסבארע פרוכטע] (ברכות לה גיטין פא) דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרכסמון כדי לחייבן במעשר והיו פירותיהן מתברכין פי' דרך שערי גגות ופרדסים ודרך הרבים שכך מתחייבין במעשרות ולא היו מערימין עליהן. (ובריש ויקרא רבה פרשת טוב מלא כף נחת) הושיט לו אגודה של טרקסומא דאלמא טרקסימא ירק הוא וטרכסימון דרך פירות וזה מעש' הוא מעשר שני שנא' בו ביערתי הקדש מן הבית וגם מעשר שני כמו כן אבל מעשר ראשון חייב בגורן. (ירושלמי בריש כלאים) עולשין טרוסקימון (בחלומות דמגילת איכה) חד מסרא דטרוכסימון (א"ב בל' יוני שם כללי לדב' מוכן לאכיל' ובפרט נאמר כן ירק עולשין והנדבי): טרימא   [צו זאממען געריבן] (ברכות לו) טרימא מה היא פי' טרימא דקורטמי מבבלין הכרכום במים דשומשמין מבשלין השומשמין במי' ואוכלין אותו דפורצני שורין הזגין של ענבים במים ויש בו טעם יין ושותין אותו. (בפ"ב בתוספתא דמעשר שני) אבל שוחקן ועושה אותן טרימא של תמרים לוקחין גופ' של תמרים כמו' שהן שאין טורפין אותן ומוציאין גרעיניהן ולשין בהן שומשמין וכיוצא בהן והן חשילתא (א"ב פי' בלשון יוני דבר מעורב וטרוף יחד הן לאכול הן לשתות ונקרא בשם זה מין רקיק): טרמיטא   [לוס געבראטען איי] (נדרים מט) ומותר בביצה טרומיטא פי' בגמ' (א"ב פי' בלשון יוני ביצה מגולגלת וצלויה והיא רכה): טורמיות   [טראפפע]. (ירושלמי דסוטה פ' משוח מלחמה) עברו כנגד טורמיות שלהם פי' בלשון רומי כת של פרשים: טרמנטן   [געשיטץ] (ירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמ') וגחלי כנגד טרמנטן שלהם פי' בלשון רומי כלי מלחמה לירות אבנים חצים ואש: טרמס   לא מחמיסין ולא מטרמיסין כבר פירשנו בערך חמס: טרימיס   [איינע רעמישע מינצע] (מדרש איכה פסקא רבתי בגוים) א"ל לאומנא סב לך טרימיסא הדין פי' מין מטבע רומי שוה שלשה חלקי' של איסר: טרן   [גרויזאם האנדלען] (ע"ז ג) לפי שאין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו. (בפסיקתא דהחדש) אמר רבי ברכיה גאלת בזרוע עמד בטרוניא פי' בכח ובעלילה (א"ב פי' טירנין בלשון יוני ורומי שרים ומושלים פי' טורניא ממשלה ואחר אשר בעול ועושק היו מולכים המלכים קראו לממשלת המעשקת את אנשיה טירניא וערך קמא ובתרא ענין אחד להם): טרן   [אנפענגער]. (ב"ר מב) ותדעל מלך גוים. (פ' ע"א) ונאספו שמה כל העדרים (פ' עט) ובסל העליון שכותבת טירוניא מכל האומות (בילמדנו בריש כי תשא) באין לעסק טירונין ענין מס הוא (א"ב (מדרש שמות רבה פ' ויאמר אנכי אלהי אביך) בשעה שנגלה הקב"ה למשה טירון היה משה לנבוא' פי' בל' רומי שם כללי לאנשים אשר לא נסו במלאכת מה ובפרט בחורים אשר לא חונכו במלחמה אשר היו לוקחים אותם מדי שנה בשנה ללמדם מלחמה ונאמר ענין זה אצל הרומיים כתיבת טירנין): טרן   [בהערשער] סרני פלשתים תרגו' טורני פלשתאי (ירושלמי בערובין בריש פרק כיצד מעברין) והלא אליהו טירונין של נביאים היה. (בריש מגילת איכה) לשום כרים על שערים טירונין ענין שרי' הן: טרסי   [קופפערשמיד] (שבת מז) המחזר מטה של טרסיים בשבת. (סוכה נא) וטרסיים בפני עצמן. (מגילה כו) בבית הכנסת של טרסיים. (חולין נז) מטלית של טרסיים פי' מוציאי הנחשת מעיקרו יש להן מטלית של עור בפניהם בשביל הנחשת שלא ישחרו בגדיהם והוא בכל עת חם ופורשה על התרנגולת וחיימה מן המטלית וגדלה כנפים. (נזיר נב) שהביא קופה מלא עצמות מכפר טביא לבית הכנסת של טרסיים ומסתב' הפי' שכתבנו מפני שמנרפי נחשת מזוהמין כבורסי ועל כן היה להם בית הכנסת לבדם. (ע"ז יז) רבן של טרסיים אני אייתו ליה תרין קיבורי הי דשיתא הי דערבא עכשיו משמע הטורסי הוא גרדי וקשיא לן אותו דפרק החליל: טרסי   [ארטס נאהמע] (מגילה יג) ב' טרסיים היו והיו מספרין בלשון טורסי: טרס   [אויף זוכן] (בסוף ויקרא רבה) אם את אכיל מן אתרוגין דיהודאי את מיתסי טרסון בשוקא ולא אשכחו. ס"א פשפשון בשוקא: טרסית   [איינע מינצע] (שבועות מ) כסף טריסי פונדיון ופרוטה חייב שכל מין מטבע אחד וכו' (מציעא מו) יפה דינר וטריסית פירש ר"ת ז"ל ואני אעלה לך יפה דינר וטריסי' דינר זה זולתי טריסית הוא דתנינן בתוספתא אוכל פועל קישות אפילו בדינר כותבות אפילו בטריסית רבינו גרשום ז"ל פי' וטריסית מעה קטנה היא ואם אין מטבע נעשה חליפין הוה ליה הלואה ואסור משנה שביעית משמע דטריסית פחות מדינר (א"ב פירש טריסית מטבע רומי ושוויו שלשה איסרין): טורסקי   [נאהמע איינע פייערטאג] (ע"ז יא פ' לפני אידהן) ודפרסאי מאי מיטרד' וטוריסקי מוהרנקי ומוהדין פי' שמות ימי איד של פרסיים: טרסקל   [קארב] (כלים פ' כב) טרסקל שחיפוי על עור טמא טמא מת פי' העור טמא מדרס והטרסקל טהור מכלום. (שבת ה) בטרסקל שבידו פי' כלי שעושין אותן מערבה קלופה ואוכלין עליו לחם ורחב אמה א' ויש שרחב ב' אמות ובלשון הקדש טסקא ולשון ארמי טיריינא ויש לו מכסה עור (א"ב פי' בל' יוני שלחן של שלש רגלים ורש"י לא חש לפי' המלה במסכת שבת פרק רבי אליעזר דחולין אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא פי' שהוא מין כסא וכסא אדם נוטה יושב על ארבע רגלים): טרסוס   [ארטס נאהמע] אניות תרשיש תרגום אילפיא דטורסוס: טרף   [פערמישט ווערין] (ברכות לד) לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף פי' לשון בילבול. (כלאים פ"ט) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה (תענית יט) ועל הספינה המטרפת בים. (נדה יג) שנטרפה דעתו. (שבת פ כלים פ"ה) ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס. (עדיות פ"ב) ביצה טרופה שהיא נתונה על גבי ירק (שבת קמז) מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפנה בצונן. טרף בקלפי פי' ערבבם. (סוכה לז) כל העם מטרפין בלולביהן. בגמ' דסימן העוף (חולין סד) בפרק אלו טרפות אין מוכרין ביצה לעכו"ם אלא אם כן טורפה בקערה (שבת קלט) אם לא טרף יין ושמן (א"ב תרגום ותפעם רוחו ומטרפא רוחיה): טרף   [שלאגען] (חולין נו) דרסה או טרפה בכותל פי' הכה אותה (שם קמא) זיל טרוף אקן דליאגבהו וקנינהו. (ברכות ה) טורפין לו תפילתו בפניו שנא' טורף נפשו באפו פירו' קיימא לן בתפלת ערבית ומפני המזיקין דבר אחר מפני שגר' לשכינה להסתלק לפיכך טורפין לו תפילתו לזה שיצא והניח לחברו שהשכינה שרויה אפי' בשנים שנא' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכשיצא גרם לשכינה להסתלק ועל זה טורפין לו תפלתו שנא' הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו כלומר את גרמת להסתלק שכינה שלא יכתב זכותו כדמפרש לקמן פי' אחר הלמענך תעזב ארץ בתמיה כלו' לא יעזבנו הקב"ה אלא שכינתו שורה עמו: טרף   [צורשטיקעלט] (שם לד) ואם לאו יודע אני שהוא מטורף פי' מלשון י"ח טרפות. (שבת לח) פולין ובשר טרוף אסור פי' שמחתכין אותו חתיכות קטנות ומסרקין אותו עד שנטרף במקפה או בטיסני שכל מין שמצטמק יוצא שמנו ומתערב עם הבישול. (זבחים נג) וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד מ"ט אמר רבי אלעזר לפי שהיה בחלקו של טורף: טרף   [קוויט איבר אין פפענדונג] (ב"ק י ב"מ יד) אחוי לי טירפך ואשלם לך פי' אפילו באחריות נמי כיון שהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דאמר ליה עדיין בעל חוב לא טרפה ממך אחוי לי טרפך שעשו לך ב"ד שמחמת חובי טרפה ממך ואשלם לך: טרף   [געפלעקט. געצייכנעט זיין] (שבועות כט נדרים כה) אמר שמואל בטרוף פירש רב שרירא גאון פי' טרוף משווה וכך אמר ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד אינן דברי הבאי אבל ראיתי נחש טרוף כקורת בית הבד שאין נמצא טרוף כקורת בית הבד. וטרוף זה שפניו משווין דוגמת הכתוב הלא אם שווה פניה כי משווין פני קורת בית הבד כדי שתרחי' על מה שתחתיה ואין מניחין פניה עגולות ומשופעות וכן הקשו כל הנחשים מיטרף טריפי כי כריסן כולן משוות ועל גחונן ילכו נמצאו בשווי בטן כקורת בית הבד ואיך יהא זה דברי הבא ופרקו גבו טרוף קאמר ובודאי לא נמצא נחש שגבו טרוף ומשום מרובע אלא גבות גבינים ומשופעים לפי' האומר ראיתי נחש שגבו טרוף כקורת בית הבד הרי אלו דברי הבאי שאין נמצא זה ולפי דרכנו למדנו שהמוכר קורת בית הבד לחברו הרי נותן לו גופה טרוטה שמשוין ומרובעין פניה וזהו שאמר אגב אורחה קא משמע לן למקח וממכר לומר המוכר קורת בית הבד לחברו אם גבו טרוף אין ואי לא לא. (מכשירין פ"ב) הטורף את גגו פי' הטח את גגו טיט או סיד והשווהו. (בכורות מה) פרסותיו רחבות כמו של אווז אמר רב לא תימא דטריפא ולא סדיקא אלא כיון דטריפא אף על גב דסדיקא פי' רחבה ומשוה. (ברכות נט) מתחזיא כדטרופא מיטרף פי' כמו שמכה בפטיש של ברזל להרחיבו ולהשוותו: טרף   [בלאט] (שבת קכט) רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי כלומר בן ג' שנים שעשה הכרם ג' עלין (ושם קמו) האי טרפא דאסא אסור פירוש לשון עלה של הדם בנקב של יין במקום השפופרת אסור משום מרזב שעשוי העלה כמרזב. והנה עלה זית תרגומו והא טרף זיתא: טרף   [ערציהען] (מדרש איכה פסקא האמונים עלי תולע) טריפין בקיקלא פי' בלשון יוני אמונים ונגדלים בבגדי תולעת: טרפיז   [טיש] (בב"ר פרק יא) ויברך אלקים אמר רבי חייא בר אבא פעם אחת זמנני בלדקיא והביא לפנינו טרפיזין טעון בי"ו מוטות (ובפ' ס"ח) הושיבו לוליאנוס ופפוס טרפיזין פי' כך קורין לשלחן טרפיזין בלשון יון: טרפחת   [געבעהר מוטר] תנא היא האום היא טרפחת היא שלפוחית כבר פירשנו בערך אם: טרפסיטיס   [געלד וועקסלער] (מדרש רבה במדבר פ' פקוד כל בכור זכר) לטרפסיטיס של מדינה פירוש בלשון יוני שלחני: טרפעיק   [איינעמינצע] (יומא נה) אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה משתכר בטרפעיקא (גיטין מה) גט מתעלין בדמיהן עד כדי טרפעיקין מאי טרפעיקין אמר רב ששת אסתירא (כתובות סד) מאי טרפעיקין אמר רב ששת אסתירא וכמה איסתירא פלגו דזוזא תניא נמי הכי רבי יהודה אומר ג' טרפעיקין שהן ט' מעין מעה וחצי לכל יום: טרפירא   [שוואלבע] תרגום ירושלמי ואת העטלף וית טרפרא אבל תרגום והעטלף וערפרא ובנוסחא אחרינא חרפתא: טרפש   [נעץ] (חולין מט) תירגומה דכרכשא ודטרפשא דליבא (שם מו) נדלדלה כבד ומעורה בטרפישא מהו פי' היא טרפשא דכבדא וכגון טרפשא דליבא רטפש בשרו תרגום איתקליש בשריה פי' כמו טרפשא ומלה הפוכה היא כלו' דק (א"ב פי' קרום ודוק ויש קרום חצון ללב ולכבד נקרא גם כן חצר הכבד והוא הנקרא יותרת הכבד): טרפיתא   [רויב פויגיל] תרגום ואת הדאה ואת האיה ודיתא וטרפיתא: טרק   [פערמישען] (שבת קט) אבובארא ליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחנא וליתיב התם ולטרוקינהו בהדי הדדי (ב"ק קטו) לא שנו אלא שלא טרקו אבל טרקו אסור פירוש עברו: טרק   [בייסען, שטערען] (שבת קי) האי מאן דטרקיה חיויא ליתי עובר דחמרא חיורתי דילמא חיויא דרבנן טרקיה (ב"ק כו) והא איהו נמי חיויא טרקיה (שבת קנו) ההיא יומא דעיילא לגננא טריק ליה חיויא ומתה (כתובות נ) בר שית דטרק ליה עקרבא בר שתא דטרק לה זיבורתא (נדרים מא) שמואל חזייה לההיא עקרבא דיתבא על אקרוקתא ועברא נהרא טרקא גברא ומתקרי עליה למשפטיך עמדו היום פי' לשון נשיכה (א"ב תרגום אם ישוך הנחש כד מתגרן חיוון קלן לטרקא ולנזקא): טרק   [פערשליסען] (ברכות כט) טרוקו גני (ב"ק קיב) טרק גלי באפי' (ב"מ פ"ה) וטרק לבבא באפיה (ערובין קב) אמר דין לא נטרוק (ע"ז נח) טרוק גלי דלא ניתי. גדר בעדי ולא אצא תרגומו סגר בתראי בגין דלא איפוק מן טריקא פי' ענין סגירה. טרק   [שלאגען] (תענית כה) טריק ליה באסקוטלא אפתאי פי' הכהו מלאך באצבעו במצחו ואמר לו איגרן בך גיראי כלומר הכוך החיצים שלי. פ"א בערך גר: טרקארין   [איין מיטטעל געגען גיפט] (מדרש רבה שמות פרשת הנני ממטיר לכם לחם מן השמים) בשר ודם עושה לו טרקאירין פי' בל' יוני רפואה של שלשה דברים נעשית מאגוזים נגד סם המות אך קשה שהמדרש אומר ונותן כל מיני משקין ואין ברפואה זו משקה: טרוקטא   [צושפייז] (חלה דירושלמי פרק חמשה דברים) הסיפגנין טרוקטא פי' בל' יוני שם כללי לדברים הנאכלים ובפרט בקנוח סעודה: טרקי   [איין לאנד] (יומא י) ותירס זו טרקי: טריקא   [עדעלשטיין] תרגום לשם שבו ואחלמה קנכרי טרקיא ועין עגלא פי' בלשון יוני ורומי מין אבן טובה הבאה מארץ טרקי: טרקלין   [שפייזע צוממער] (עירובין י) ה' חבורות ששבתו בטרקלין א' (ב"ב מא) ולא את הטרקלין (ובפ' בן זומא) התקן עצמך לפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (מדות פ"א) ד' לשכות היו בבית הקיטונות פתוחות לטרקלין וזה (יומא פא ב"ב טו) טריקלין י' על י' רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו פי' חצי ארכו ה' וחצי רחבו ה' צריך להיות רומו עשרה ראיה לדבר כבנין היכל פי' בנין ההיכל ארכו מ' אמה ורחבו עשרים שנ' והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו כו' מהן קדש הקדשים וההיכל מ' שנאמר ומ' באמה היה הבית היא ההיכל לפני נמצא ההיכל ארכו מ' ורחבו כ' הכל ס' חצים שלשים וכך רומו דכתיב ושלשים אמה קומתו כתוב אחד אומר ל' אמה קומתו וכתוב אחד אומר לפני הדביר כ' אמה ארך וכ' אמה קומתו אמר להו כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה שהכרובים קומתן י' שנא' ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן י' אמות קומתו וקמ"ל האי קרא דהני י' אמות שהכרובים עומדין בהן כמו הכתוב של מעלה מה העשרים כולן חלל ואין בהן דבר כך גם העשרה והכרובים בנס היו עומדין וכן הארון בנס היה עומד שמקומו אינו מן המדה (גמרא) מאי טרקלין בי ורדי פי' ר' גרשום קובת בי ורדי כעין שפורסין אהלים ועגול הוא מלמעלה כקובה ומוקף הוא מכל דפניו ופורסין שושנים לשם כדי שיהא ריחם נודף ושוכבים בתוכו שרים (ובויקרא רבה זאת תהיה) רבי ינאי הוה יתיב ודריש בטרקלוניא (א"ב פי' בלשון יוני ורומי חדר גדול ובפרט המוכן למסבה): טרקליל   [ביינשיבער] מצחת נחשת על רגליו תרגום וטרקלילין דנחש (ובסוף תוספת שבת) טרקלילין שהסיקן בערב שבת: טרקלר   [געפעס] (בילמדנו בקח את המטה) א"ר סימון טרקלרין אם יהיה ביד אדם וכו' פי' כלי הוא: טרקנין   [אש קוכין] (ברכות לז) א"ר יוחנן טרקונין חייבת בחלה מאי טרקונין א"ר יוסף כובא דארעא פי' היא גובלה שאופין על הארץ ולא בתנור: טרקסין   [צוויא שיידע. וווענד] (מדות פ"ד יומא נא) בגמ' היה מהלך בהיכל אמה טרקסין וב' אמה לבית קדש הקדשים (ב"ב ג) במקדש שני מאי טעמא לא עביד אמה טרקסין טרקסין לשון יון פנים וחוץ כלומר מספקא להו אי כלפנים אי כלחוץ וכך מפורש בירושלמי: טרש   [גלאט מאכען] (ב"ק צח) והני מילי דמחייה בקורנסא וטרשיה. ס"א וטרסיה פירוש מחה בליטת היריכות של אותיות המצויירות במטבע: טרש   [בעפעסטיגען] (חולין מז) בקרירי לא דמטרשי פירוש מחזיקין (כתובות קיב סוטה לד) אין לך טרשין בכל ארץ ישראל יותר מחברון (קידושין נט) א"ר יצחק טרשין שאמרו בית ד' קבין כלומר סלעים דתנן גבוהין שלשה טפחים בית ד' קבין (ערכין יד) א"ר פפא הקדיש טרשון פודן בשוויהן פי' בלשון ישמעאל קורין לאבנים חדים וקשים טריש (א"ב פי' בלשון יוני חורב ויובש): טרש   [טויב ווערען] (בילמדנו בסוף אם בחקתי ובפ' וישב ממנו שבי) א"ר לוי מהולתך טרשא אקיש עלה אמר לו הקב"ה ליעקב יעקב שכחת נדרך. פי' בלשון ערבי קורין לחרש טרוש מהולתך טרשא כלומר הנפה נתחרשה ואין יורד הקמח אקיש עלה הכה עליה בכח בטבעות של ברזל שכך מנהג הערביים שמסלתין הסלת ויש להן באצבעות צרורות טבעות ומכין הנפה בהן מכאן ומכאן ויורד הקמח: טרש   [איבערביין קונפט] (ב"מ סה) א"ר פפא טרשא דידי ודאי שרי פירוש נותן הפירות במרחשון ומתנה לפורעו הדמים באייר בשער אייר שהיא ביוקר וכתב בערך הבר: טרת   [פאהרגעמויער] (כלים פ"ה) טרת התנור בזמן שהוא גבוה ד' טפחים מטמאה פי' כמין חצר לפני התנור ושמה טירה מל' בחצריה' ובטירותם ויצר חצר אדר ת"י טורת אדריא: טרתא   [קיכען] (ברכות לז) אמר אביי טריתא פטורה מן החלה מאי טריתא איכא דאמרי מרתח גביל והוא קמח שנותנין אותו לתוך מים רותחין לאו עיסה היא ואין חייב בחלה איכא דאמרי לחמא דהידוקא יש מפרשים גלוטוני ולא סבירא לן איכא דאמרי לחם העשוי לכותח אם עשאו כעכין כמין חלות חייבין בחלה שכן קורין בל' ערבי לחלה גדולה כעך כלימודין פי' כגון עמודין ארוכין כדגרסינן בתנור עשה לו לימודים להעמידו גלי דעתיה כיון דעשאו כלימודים לשוחקו בעי ליה ולאו לאכילה מיכוון הלכך פטור מן החלה וי"מ כעכין עגולות כחלות חייבין שהן כשאר פת כלימודין דלא קפיד אי הוי עגול או ארוך כאדם הלמד עכשיו מלאכה פטור: טרית   [איין ארט פיש] (נדרים נא) מותר בטרית טרופה ובציר (ע"ז לה) ואלו מותרין באכילה וכו' עד וטרית שאינה טרופה וציר שיש בו דגה פי' חתיכי דג גדול הוא ונקרא בלע"ז תונ"יך (מגלה ו) תני רב יוסף שפוני זו חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה. (ברכות מד) עיר אחת היתה בארץ ישראל והיו מוציאין ממנה ששים רבוא ספלי טרית פי' בערך ספל (א"ב פי' בל' רומי מין דג גדול ממיני אטונם): טש   [פערבערגען] (שבת לג) אזלו וטשו במערת' (פסחים קיד) דאכיל אליתא טשי בעיליתא (ב"מ ע) גוי טשא כי היכי דטשינא אנא הכי טשא ישראל אחוראי וקא חזי לי. נצפנה לנקי חנם תרגום נטשי לזכאי במגן: טש   [שמירען] ושמן לא תסוך תרגום ירושלמי לא תטושון אחרי הטוח את הבית תרגום ירושלמי דאיתטוש ית ביתא (בויקרא רבה קדושים תהיו) טאיש להון באפיה: טשטק   [ערדענעס געפעס] (נדה סח) אטו עבדי חסרת טשטקי חסרת דודי חסרת כלומר והלא יש לך עבדים הרבה וקדירות הרבה ויורות הרבה שיכולין להביא מים עכשיו בלילה ולחמם לך המים ותחוף (א"ב פי' בלשון רומי שם כללי לכלי חרש): טשטוש   [אבגעמעקט] (שבת פא) ירדו עליהן גשמים ונטשטשו מהו פירש הגאון שאם נראו לו אבנים מקורזלות דבוקות עם הקרקע בירידת גשמים ונטשטש העפר מעליהן ונמחק מהו לטלטלן וזהו טשטוש דתניא התם נטשטשו וכו' פ"א נטשטשו שאינו ניכר שנתקנח בו כבר (תענית כב) על כל צרה מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות. מטיט היון תרגום מסין טשטושא. יהמו יחמרו מימיו תרגום משתבשין ומטשטשין. (מגילה יח) חיוב אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה. (ב"ב קסח) נמח או נטשטש אם רישומו ניכר כשר: נשלם ערד הטית

אות היו"ד

אות היוד יאו   [ארטס נאמע]. (חולין י) ר' זירא ור' אסי איקלעו לפונדקא דיאו פי' שם מקום: יאי   [אנשטענדנג]. תרגום נאוה תהלה יאי שבחתא: יאור   [קאנאל] (ב"מ קג) אריסא עביד ביה יאורי פירוש עושה חריצין בקרקע שהולכין המים על פני השדה: יאוש   שלא מדעת פירשנו בערך יע"ל קג"ם: יאת   [געניסען] (ברכות נא) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו (שבת מב) אין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן פי' ענין הנאה: יבב   [קלאגען] (ר"ה לג) שיעור תרועה שלש יבבות (א"ב תרגום והרעותם יביבו ותיבבון): יבדה   [פערלירען] (בפסיקת' דויהי בשלח פרעה) אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדה פי' לא מתאבדה: יבחוש   [ווירמע]. (נדה כא) המפלת כמין קליפה כמין יבחושין אדומים פי' תולעים כדאמרינן (חולין סז) ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין וכדאמרי' (זבחים כב) למעוטי יבחושין אדומין אפילו בעינייהו נמי דהא תנן אמר רבן שמעון בן גמליאל כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו: יבל   [איין ארט גראז] (כלים פ"ג) יבלית שטופלין בה את הפדסים. ס"א פטסים פי' עשב ששמו יבלא. ובלשון קודש חצובה (גיטין סח) וחילפי דימא ויבלא (חולין קה) כרך ריפתא איובלא ותנן (שביעית פ"ב) מפרקין ומייבלין פי' מסירין עשבים הרעים ועוד פי' בערך זבל: יבלת   [ווארצל] (עירובין קג) חותכין יבלת במקדש. (פסחים סה) וחתיכת יבלתו אין דוחין פי חרוץ או יבלת בלע"ז קורין אותו ברו"קא וי"א פור"ו: יבם   [פפליכט עהע] (יבמות לט) פי' ר"ח השתא קיימא לן כרבא דאוקמה למתניתין לרבנן דאמרי על איזה דרך כונסה קיים מצות ייבום ואף על פי שאין הלכה כאבא שאול עדיף לעשות כמותו כדגרסינן (שם קט) לעולם ידבק אדם בשלשה דברים וחד מינייהו בחליצה כאבא שאול: יברוח   [איין ארט פפלאנצע]. (סנהדרין צט) מאי דודאים אמר רב יברוחי (בב"ר) דהוא לשון ישמעאל יברוח (א"ב תרגום דודאים בשדה יברוחין בחקלא): יגל   [ראבינישער צייכען] דנין יגל מיגל עיין בערך תבט"ש: יד   [גלייך, זאריס] (בריש עדיות ב ובריש נדה ב) מעת נעת ממעט' על יד וכו' ומפורש בגמ' הא דתניא בריש תוספת נדה כיצד בדקה עצמה באחד בשבת ומצאתה טהורה וישבה לה ב' וג' ולא בדקה ובד' בדקה ומצאתה טמא' אין אומרין תטמא מפקידה לפקידה אלא מעת לעת וממעטת וכו' ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת וכו' (א"ב תרגום אל תהרגם לא תקטלינון מיד פירוש כמו מן יד תכף לאלתר): יד   [האנד] (שם יג) כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תיקצץ פי' לבדוק בכל שעה מפני הנידות ובאנשים תיקצץ שאם בדק האיש בכל עת באבר מביא שכבת זרע וזה הדבר אסור. (בריש עוקצים חולין קיח) כל שהוא יד ולא שומר מיטמא ומטמא ומצטרף פי' ידות כגון קנה של שבולת ועוקץ פסיגת האשכול שהוא היוצא מן הגרגרים וכיוצא בהן שדרך בני אדם לתפשם בידם ולאכול מהן או לתלותן בהן או להפכן ממקום למקום וכיוצא בדברים הללו נקראו ידות כדרך שנקרא בית תפישת יד בכלים ידות הכלים ומה שהוא עשוי להגן כגון העור בבשר וקליפי אגוזים וקליפי רימונים וכיוצא בהן נקרא שומר (מנחות לו) רב אשי אמר ידכה יד כהה יד שמאל מדכתיב כהה בלשון נקבה כלומר באותה יד שהיא חלשת כנקבה היינו שמאל (בילמדנו) ידכה ה' יתירה הרי חמשה ד' טטפות בראש וטוטפות אחד ביד. (שבת יג פסחים יט ובסוף זבין) אלו פוסלין את התרומה וכו' עד והספר והידים (ובפ"ג בילמדנו יפקוד ה') אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה וסמכת את ידך עליו יד אחת מה עשה משה סמך שתי ידיו עליו וכולי (ובריש והיה עקב תשמעון) מהו יד ליד לא ינקה רע אמר הקב"ה לישראל לא תלמדו את התורה על מנת ליטול שכרה מיד לא תעשה את המצות ותבקש שכרה מיד ליד ואם עשה כן נקרא רע שלא הניח לניניו כלום וכו' (סוטה ד) אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו הקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו וכו' אמר רבי חייא בר אשי אמר רב מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה: ידיד   [געליבטער. פריינד] אשר קידש ידיד מבטן פי' רב שרירא זה יעקב אבינו דכתיב ביה ואהב את יעקב והוא המקודש מן הבטן ועודנו במעי אמו שנאמר ורב יעבוד צעיר כלו' שקדושת זרעו של אברהם אבינו בו תמצא וכבר הוזכר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכשבאנו לברך אל קדושת השאר וחתימת צאצאיו באות ברית קודש לא תמצא זה לא באברהם ולא ביצחק אלא ביעקב. (מנחות נג) יבא ידיד בן ידיד ויבנה לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים: ידעוני   בעל אוב וידעוני כבר פירשנו בערך אוב: ידפת   [ארטס נאמע] ישנה וגדור וחדיד ואונו וירושלם מיהודה (בסוף גמ' דערכין) פירוש עיירות הן (א"ב עיר בצורה היתה בגליל ובכבושה נתפש יוסיפון יום ארבעים אחר עמדה במצור): ידקי   [פרעזעדענט] (בב"ר פר' נ) ולוט יושב בשער סדום ישב כתיב אותו היום מינוהו ארקי יודקו פי' ראש סדיינים לעז הוא (א"ב בנוסחאות שלנו כתיב ארכי דיינים ואמת דבר בעל הערוך בלשון רומי יודיקי ראש הדיינים ובלשון יוני אומרים ארשידיקי): ידקרת   [שטאדט עטוואספערגרעסערט] (קדושין יו) אמר רב יוסף יודקרת קא חזינא הכא פי' דבר שהוא מחזיק מקום מועט כמו יוד שהיא קטנה נעשה לעיר גדולה כגון קרתא הכא נמי מברייתא קטנה ריבה דברים שלא לצורך הלא איצטריך למיכתב ענק עבד עברי לעצמו לאביי איצטריך דהא עני תוטאי הוא. פירש גאון דיקרת שם חכם הוא. א"ל אביי הכי אמר רב יוסף הא מני תוטאי הוא (תענית כד) איכא רבי יוסי דמן ידקרת: יי   [גאטט] מלמעלה קודש מלמטה. (שבת סג) פירוש כך היה נכתב קדש לה' כדי שיהא השם למעלם ונקרא כראוי: יה   [געשרייא] (ב"ר פר' ואל שדי יתן לכם רחמים) כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער ואומר יה יה פי' בלשון יוני ענין צעקה וצווחה: יהב   [לאסט] (ר"ה כו מגלה יח) שקל יהביך ושדי אגמלאי כלומר טעונך: יהט   [צווייג] כנצר נתעב תרגום כיהט טמיר: יהר   [פעריל] אדמו עצם מפנינים תרגום סמקו חיזו יתיר מן יוהרין: יהיר   [שטאלץ] (ברכות יח) חייש ליהורא. (שבת קלט סנהדרין צח) אי בטלי יהירי בטלי אמגושי פירוש יהירי גסי הרוח אמגושי מכשפין סיגיך כסף מעורב כן הוא בן תורה אם יש בו גסות בדיליך מכשף שהוא בדול מן היראה ומוסר עצמו לשדים גזיפטרי רשעים (סוטה מז ב"ב צח) האי מאן דמייהר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנאמר גבר יהיר לא ינוה לא ינוה בנוה שלו. (סוכה לז) מעשה ביהירי ירושלם: יון   [טויב] (ברכות נג שבת מט) מהיונה זו כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן מאי שנא יונה שכנפיה מגינות עליה יותר משאר עופות פי' (בב"ר בריש ויאמר ה' אל אברם ואומר מי יתן לי אבר כיונה) למה כיונה רבי עזריה בשם רבי יודן בר סימון אומר לפי שכל העופות בשעה שיגעין הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן ונתפשין אבל היונה בשעה שיגיעה היא קופצת אחת מאגפיה ופורחת באחת והיא נצולת ואינה נתפסת. (חולין קלח) וכן יונים דורסיות פטור מלשלח גמ' מאן דתני הורדוסיות על שם הורדוס פי' הורדוס המלך הביא יונים מן המדבר וגידל אותם בישוב ונעשו תרבות ונקראו על שמו הורדסיות ומאן דתני דורסיות על שם המקום שהביא' משם: יון   [גריכיש] (מגילה ט) אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית (גמ') אמר קרא יפת אלהים ליפת מיפותו של יפת כלומר ממבחר בניו והוא כתיבת יון שהיא מובחרת יהיו באהלי שם שהם בני ישראל: יוחני   [נאמע] (מנחות פה) א"ל יוחני וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים אמר להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול פי' רב שריר' כך היא השמועה ומשל הוא שהרבה אומרין אותו בני אדם ופירושו לעיר של ירק שרוב ירק מצויה לתוכה תדיר לא תאמר עיר פלוני הרבה ירק יש בה היאך אוליך אליה ירק אלא הולך לשם שפעמים שחסר מה שבמקומם ואין אחרים נושאין אליהן ואתה תמכור ביותר. וכן עיר שבארץ ישראל ששמה עפריים היה מרבה תבואה למאד וכן שנינו (שם פג) וכולן אין באין אלא מן המובחר ואיזה המובחר שלהן מכמס וזנוחה אלפא לסולת שנייה לה עפריים בבקעה ופירו' אלפא ראשונ' מן גימטריא כמה ששנינו אלפא ביטה גמא וכן כשבא משה למצרים באותות שנתן לו הקב"ה אמרו לו יוחני וממרא ראשי החרטומים של פרעה זו היא מלאכתנו ואנו יכולין לעשות כן בלהטינו ואתה דומה כמי שמביא תבן לעפריים שהיא עיר תבואה וממנה שבה למקומות הרבה ואיך יביא אדם אליה תבן אמר להון אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול היא שפירשנו והרי הבאתי אליכם האותות האלה פעמים שאין אתם יכולין לעשות כיוצא בהן וחוזרין בני אדם אל שלי מהתל היה בהן עד שבררו לו מן השמים ויבלע מטה אהרן: יוחני   [פרויען נאמע] (סוטה כב) כי קא אמרינן כגון יוחני בת רטיבי פי' יוחני בדרך כשפנות היתה אוסרת הנשים המעוברות שלא תלדנה ובהגעת לידתן היו מצטערת והיא מראה עצמה צדקת והיו באין אצלה ואומרים לה אולי תבקשי רחמים על פלונית שתלד והיא מתרת הכשפנות ומיד יולד עד שנתגלה שהיתה רעה ומכשפת והרגוה: יוחנא   [איין ארט היישירק] (חולין סה) למינהו למינהו למינהו למינהו ארבעה פעמים האלה להביא צפורת כרמים. ויוחנא ירושלמית והערציביא והזרבונית שהן חגבין טהורין: יורה   [קעססעל] (ע"ז עו) כיצד מגעילין א"ר הונא יורה קטנה לתוך יורה גדולה איבעיא להו יורה גדולה מאי תא שמע דרב עוקבא זבן דודא מגוי עבד ליה גדנפא דלישא ומליא מיא וארתח' אמר רבא וכו' (כלים פ"ח) יורות של ערביים שהוא חופר בארץ וטח בטינא וכו' פי' הערביים חופרים בארץ ובונין שם קדירות ומניחים חלול תחת הקדרות ומדליקין שם האש ומבשלין תחת הארץ: יחיד   [איינציג] (יומא כג) ויחידים מוציאין שתים פי' רבנן (תענית י) התחילו היחידים מתענין ואמרינן מאן יחידין אמר רב הוא רבנן ומה שאמרו כאן בבריא כאן בחולה חולים היינו רבנן (נדרים מט) רבא אמר מאן חולים רבנן רבא לטעמיה דאמר כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כי האי תנא קצירי קצירי ממש מריעי רבנן. ויש ששונים יהירים (סוכה לז) מעשה ביהירי ירושלם ופי' אנשים בעלי גאות אינו טוב להן לעשות כמעשה שעושים אחרים שגנאי הוא להן (בסיפרא בפרשת כהן משיח) לא ישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצות יחידות פירוש ע"ז שהיא כתובה בפני עצמה בפרשת שלח לך אנשים ואם כל עדת ישראל ישנו: יחי   [איילין] תרגום ימהר יחישה יוחי ויגלי: יחט   [פרפיהרער] תרגום יגער ה' בך השטן יזוף ה' בך יחטא: יחול   [האפפען] (ברכות טז) ונמצא יחול לבבינו פי' תאות לבבינו ולא נתבייש מאבותינו פי' יותר מאבותינו מדין קשה פי' שיכולין אנו לדון שלא בקושי קרן אורה כלומר שיהא לנו אורה: יחניף   [איין צוזאממען געזעטצעס ווארט פון יחון אף] (בוישלחו בסוף פ' אלה מסעי) כי הדם הוא יחניף את הארץ רבי יאשיה היה אומר בו לשון נוטריקון כי הדם הוא יחון אף על הארץ. (ובתענית ירושלמי) בעון שפיכות דמים גשמים נעצרים שנאמר יחניף יחון אף על הארץ: יחס   [געשלעכט] ממשפחת אלימלך תרגום דמן ייחס אלימלך. על האבן השנית כתולדותם תרגום ירושלמי יחוסיהן (א"ב לשון מקרא זה ואמצא ספר היחס): יחף   [בארפוס] (יומא עז) יחף מאי מנעי רגלך מיחף מנעי עצמך מחטא כדי שלא תבוא רגלך לידי יחוף. (מכשירין פ"ג) בשעת הדייש והיחף לעולם טמא פי' אם היה שעת הקציר רוצה הוא לרחוץ רגליו בשביל שיהו נקיים לדוש התבואה: יחור   [צווייג] (פ"ק דכלאים) אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שתהא מקירו פירש ייחור נצר כדכתיב ונצר משרשיו יפרה: יטור   [וואלקען זיילע]. משאת העשן עמוד עשן תרגום יטור דתנן ועתר ענן הקטרת תרגום יטור ותימרות עשן תרגום ויטורין דתנן: יי   [טרויר געשרייא] מה בריומה בר בטני תרגום יי ברי ויי בר כרסי ויי בר נדרי (א"ב פי' בלשון יוני מלה מורה על הכאב ועצבון): ייבא   [קאפף בינדעל]. (ב"ב קמו) בגמ' השולת סבלונות תרגום רבא בייכא וסבתכא פירוש בקישוריה ובכפה שעל ראשה דלאו דבר חשוב הוא ובמתנה יהיב לה: יילי   [בליטזויגער] (ב"ב ד) אהדר ליה כלילא דיילי (שבת נד) כי היכי דלא לימצוה יילי תרגום והאנקה והכח ויילא וכוחא ובלע"ז סנג"י סו"קא ובל' ישמעאל עלקא (א"ב פי' בלשון יוני מין תולעים מרבים רגלים ובעלי' שער): יימים   [דיא פארכט בארען] (חולין ז) אמר רבי יהושע למה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות: יין   [וויין] (שבת סב) בפת עמילה בבעולה או בפת שאינה עמילה בבתולה ביין גרדלי או ביין חרדלי באשה יפה או באשה שאינה יפה במיסב רחב או במיסב קצר באשה גדולה או באשה קטנה בחבר טוב או בחבר רע באשה טובה או באשה רעה (עירובין סה) אמר רבי חייא בר אשי אמר רב כל שדעתו מיושבת עליו ביינו יש בו מדעת של ע' זקנים יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות נכנס יין יצא סוד פי' מנין יין ע' ומנין סוד ע': יינמילין   [פערבעסטער וויין] (תרומות פי"א) עושין את היין יינומלין (שבת קלט) ועושין יינמלין בשבת פי' יין מילי ובגמ' מפרש יין דבש ופלפלין (א"ב פי' בלשון יוני יין מזוג עם דבש והיה משקה ידוע אצל הרופאים ולפעמים מערבים בו מיני בשמים): ייניס   [באקסבוים] (שבת קכט) רב יהודה צלחו ליה פתורא דיינים (דיונה כתוב) פירוש שלחן של ברושים: ייס   [געזונדהייט] (ברכות דירו' פי' כיצד מברכין) מהן דעטיש גו מיכלא אסור למימר ייס פי' בלשון יוני יהיה לרפואה ובעל הערוך גרם זטי עיין שם: ילד   [יונגע פפלאנצע] (נדרים נז) ילדה שסיבכ' בזקינה ובה פירות אף על פי שהוסיפה מאתים אסור פי' ילדה נטיעה של ערלה שהיו בה פירות ערלה שסבכה בזקינה שהרכיבה בתוך אילן זקן של היתר אף על פי שהוסיפה שוב שהורכבה בזקינה מאתים ממה שהיתה בשעת הרכבה אף על גב דשאר ערלה בטלה במאתים אסור. (סוטה מג) ילדה שסיבכה בזקנה בטלה פי' בטלה מדין ערלה וכיון דבטלה לא הוי נטיעה ולא ישוב עליו מעורכי מלחמה: יולין   חזרת יולין בעל הערוך גרם חוורלין עיין שם: ילתא   [פרויען נאמע] (גיטין סז) שמעה ביה ילתא ועיילה לבי מסותא דביתהו דרב נחמן הות: ים   [איין רינדע זאך] (ב"ב סז) המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל פי' בגמרא ים טלופתא יש אומרים עיגולין עצמן ויש אומרים עדשה והיא אבן עשויה בעיגולין לסחוט עליה זיתים או ענבים: ים   [איין מעהל זיפ] (כלים פט"ו) ים נפה של סלת טמאה פי' נפה ארוגה ואותו ארג השיער שמוציא הקמח בלא סובין נקראת ים למה לפי שסביבותיה זיר של עץ כמו סביבות הים יבשה: ימי   [ארטס נאמע] (עירובין יב) כי סליק רבי אבא מימי פירשה אמר ליה אין כמימי לטיגני פי' מקומות וכבר פירשנו בערך טגן: ים   [טאג] (ברכות נא) ב"ש אומר מברך על היום ואחר כך על היין פי' על היום קידוש היין בורא פרי הגפן. (מנחות ק) שאפי' על השלחן ימים אין בכך כלום פי' אם נשארו על השלחן שנה תמימה אין אנו חייבין עליה כלום: ימי   [שווערען] (תרגום השבע השביע אומא' אומי): יומחרא   [מארגען] (תרגום ירושלמי ויהי ממחרת והוה מיומחרא): ימין   [דיא רעכטע] (במגלת איכה השיב אחור ימינו) לקץ הימין קץ נתתי לימיני כל זמן שימיני משועבדת בני משועבדין גאלתי ימיני גאלתי בני הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני ובריש גמרא דחלק פי' לקץ כעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו: יגיבא   [ווארם] (חולין כח) מאי לאו בעוף דקא בעי לדמיה ליניבא לא בחיה דקא בעי לדמיה ללכא (שם פה) רבי חייה נפל ליה יניבא בכיתניה פי' דם העוף שעושין אותו להמית התולעת שגדל בפשתן ויש מפרשים התולעת הזה כשירית דם העוף בורח מן הפשתן ודם החיה עושים אותו לצבע לכא סם שניו לכ"א ודם מחיה מחזק אותו הגוון ועוד מפורש בערך אנבא: ינובריס   [מאנאטס נאמע] (ירושלמי דע"ז פרק לפני אידיהן) בגין כן צווחין לי קלנדס ינובריי' פי' בלשון רומי ראש השנה פי' קלנדס ראש חדש פי' ינבריוס חדש ראשון שלהם עיין ערך קלנדס: ינון   [געשפראצט] (בבריתא דרבי אליעזר פ' לב) לפני שמש ינון שמו שהוא עתיד לינון ישיני עפר לפיכך נקרא שמו ינון (א"ב פי' להוציד ולהחיות ישיני עפר נין בלשון עברי ילד): יסכה   [זעהען] (סנהד' סט) יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקודש דבר אחר יסכה שהכל סכין ביופיה: