משתמש:מושך בשבט/ערוך/6

גנבא   [דעקע] ותכסהו בשמיכם תרגומו וכסיתיהו בגונבא וכי תרגום ויקח המכבר ויטבול במים: גנבר   [אינגבור] (גיטין עו) מאי אסותיה אמר אביי גונברא ומרתכא ובריתא פי' זנגביל ובלשון לע"ז זינזיברי (א"ב פי' יונברא בלשון רומי מין אילי אשר עלהו לא יבול ולקליפתה ריח טוב והיא נבקעת מעצמה ונוטף שרף וריחו טוב אשר לו וגם לגרעיני האילן יש סגולות ברפואה וואכהולדר בל"א): גנג   [יעגער] (חולין ס) כי משה רבינו גניגי היה או בליסטורי היה כבר פירשנו בערך בלסטרי ספר אחר קניגי והנם בערך ק': גנגידיון   [איין בוטער קרייטיכץ] (ירושלמי דפסחים פרק כל שעה) ובתמכה גנגידיון פירוש בלשון יוני ורומי מן ירק גדל בסוריא הוא מר ושרשו מר ונאכל חי מבושל וכבוש: גנגיליון   [ווידערקראפט] ס"א גלגיליון וכבר פירשנו במקומו: גנגן   [בעטעל זאק] (פרק י"ו בכלים) ורביעית של אלית וגנוגנת העני פי' תרמילו של עני: גנד   [ראבינשים שווארצעס קלייד] (שבת קיט) רב ענן לבש גונדא. (סוטה כב) דמטמרא ודמגליא מגליא בי דינא רבה ליפרע מהני דחפו גונדי האומר קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך פי' בגדים שחורים: גנד   [מיליטער וואך] (נדרים לב) ואיבעית אימא גונדא דחימה: (חולין ס) לא מצית צבתת ליה משום דנפישי גונדי. (א"ב חילוותה כתיב) (ובב"מ פו) נשב זיקא ואווש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוה (ע"ז יא) אונקלוס בר קלונימוס איגייר סדר קיסר גונדא דפרשי אבתריה: (גיטין נז) יומא חד הוא חליף גונדא דרומאי פי' חיל כן בל' ערבי גונד: גנדל   [לינק. קרום. אונרעג עלמעסיג] (גיטין פו) ותנא דידן דלמא גונדלית חתים פי' גונדלית בשמאל הרוצה לכתוב ראובן מתחיל מן השמאל ומהלך אל הימין וכותב נבואר הנה ראובן נקרא גונדלית וכן בכתב יוני אם מתחיל מן הימין וכותב והולך בשמאל בכתב יונית ביתא אלפא הנה ראובן שניהן נקראו גונדלית וחיישינן דלמא היונים התחילו מן הימין כמדומין שישלמו חתימתן כראשון ונמשך כתיבתן עד השמאל או העברים התחילו מהופך מן השמאל וכולן אחר התחלת שם העדים הולכין לפיכך את שהעדים נקראין עמו לבדו הוא כשר וזה פירוש גונדלית בין בזה ובין בזה זה פירוש ר"ח ז"ל. פירוש אחר של גאונים גונדלית חתמו דאקיפו סהדותם סחור סחור לקמא כדת משה וישראל ואשתכח דכולהו אקמא כתיבי משום הכי קמא כשר ובתרא פסול: פירוש אחר לגאון אחר וששאלתם גונדלית במקומינו קורין גונדליתא המשמש בשמאל קורין אותו גונדליא דלמא איטר גונדלית חתם בשמאל חתם: גנדר   [וועלצען. ראללען] (שבת קמא שם קמת ביצה ל) לא ליתיב איניש אפומא דריחיא דלמא מגנדא ליה חפץ (תמיד כז) אמר רב משרשיא שמע מינה אפילו מן הצד שפיר דמי ולא חיישינן דלמא מגנדר נפל עלייהו. (בבא קמא לה) וקא בעינן מיקלייה ואיגנדורי בקיטמיא. (שם נא) מתניתא דאיגנד' לינגנדורי לבור (ע"ז כח) ליתו ענביתא בת מינא ונגנדר עלה (יבמות יז) היינו דאמרי אינשי קבא רבה וקבא זוטא מיגנדר ואזיל לשאול (גיטין עז) ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר איגנדר גיטא ונפל לפוסלא פי' נתגלגל הגט ונפל בפסל היוצא והבולט מן הכותל כדגרסינן פסל היוצא מן הסוכה ואמרינן נסר ופסל מהאי גיסא. וניגנדריה ז' זמני ברפואות דמי שאחזו (א"ב תרגום וגללו את האבן ויגנדרון ית אבנא): גנדרז   [ציננע פערלייטין] (קידושין ע) אמר להו אנא פירתא דגונדריזנא הוא דקא עבידנא אמר ליה מי סני ליה למר למימר מעקה כדכתיב באוריתא או מחיצה כדאמור רבנן (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גונדריתא): גנדרפס   [אין וויהטישע קראנקייט] (חגיגה ג) אימור גנדרפוס אחדיה פירוש חולי של שטות וכשעובר החולי הוי פיקח להכי לא חשיב ליה שוטה כי עביד הא גרידא (א"ב פירש קננדרפוס בלשון יוני חולי של שטות ובעל חולי זה לן בבית הקברות איכל בשר מתים ונושך כמו כלב עיין ערך קנטרופוס): גונדריתא   [צין] פורתא דגונדריתא עיין ערך גונדריזנא כי כן גרס בעל הערוך: גנז   [פערברענגין. בוואהרען. בעהאלטען] תרגום אשר אצרו אבותיך די גנזו אהבתך: גנח   [שלוכצען, הוסען] (ברכות נט) גנח גוהא. (ר"ה לג) וכתיב בה באימיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מר סבר אימיה דסיסרא גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל (כתובות ס) תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת. (ב"ק פ) מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו הרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב עז רותח משחרית לשחרית. (ובב"ר פרשה לג). ישאר אך נח אך מיעוט אף הוא גונח דם מן הצנה פירוש מוציא קול כעין שועל ומשליך דם: גנח   [וואנדעלן] עובר ארחות ימים תרגום דגנח איסטרטי מיא: גנח   [קאסטרירען] (מציעא צ) הני מורי דגנבין ארמאי וגנחין יתהון מהו פי' מסרסין: גנן   [עהעבעט, טרויאצעלט, חופה] (ברכות טז) רב אחאי ורב אסי הוו קא קטרי גננא לר"א פירוש כילה. כחתן יוצא מחופתו תרגומו כחתנא נפיק מגנוניה: גנן   [פליישקלומפען]. (בכורות מז כריתות ז נדה כד) במשנת המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים פירוש גנינים חתיכות של בשר ואינן שוין אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל וראיה בגמרא בשלמא דם ומים ולא כלום הוא אלא גנינים אמאי אינה חוששת ניחוש שמא הוה ונימוח ומסקנא רבי אדא בר אהבה אמר גנינים תנן ופירושו גוונים הרבה ואם איתא דאיתמת כוליה בחד גוונא הוה קאי: גנן   [גראבע קלייען] (בפיא' ירושלמי) בגמר' דפ' כל זית שיש לו שם. (ובהגדת ילמדנו פרשת ואתה תצוה) בזמן שהיו הקרבנות היתה סאה ארבלית עושה סאה סולת סאה קמח סאה מורסן סאה סובין סאה קיבר סאה גנינים פי' מורסן עבה היוצא מן הקמח: גנן   [שטאמם] (סוטה לו) גניני מלכות אני רואה בו בעי הערוך גרס גניסי עיין שם: גנוגא   [פישהאקען הארפאן] תרגום ובצלצל דגים ובגנונא דנוניא): גנס   [שטאם, געשלעכט] (ע"ז ח) ויום גנוסיא של מלכים. יום הולדת את פרעה תרגומו יום גנוסיא דפרעה. (ובפסיקתא דנחמו) אמר להם יוסף לאחיו עד שלא ירדתם לכאן היו נוהגין המצריים בי כעבד משירדתם לכאן הודעתם גנוסיא שלי פירוש בלשון יון יום גנוסיא יום הולדת המלכים. (סוטה לו) אמר להם גניסי מלכות אני רואה בו פירוש טכסיסי מלכות. ובוז משפחות תרגום ובסיר גניסתא לישנא אחרינא ורטיש יחוסיא (א"ב פירוש בלשון יוני מולד ויחוס ובנוסחאות דידן כתוב גניני): גנסר   [פירשטין גארטין] (פסחים ח) מפני מה אין פירו' גינוסר בירושלים וכו' (פ"ד דמעשרות) סוכת גינוסר אף על פי שיש בה ריחים ותרנגולין פטורה י"מ מקום קרוב לטבריא ויש בו גנות ופרדסים ים כנרת תרגום ימא דגנוסר. (ובילמדנו בפרשת שלח לך אנשים) כי תבאו אמרו רבותינו למה גנוסר גניסרים אלו המלכים שיהיו להם גנות בתוכה ורבי יהודה ברבי סימון אמר ליה גינוסר שהיה לנפתלי חלק בתוכה שנאמר ומנפתלי שרים אלף. (ובילמדנו בפרשת לאל' תחלק הארץ וכן נפתלי נמי גבולו גינוסר). גנת   [אין פריווינץ] (בילמדנו כאהלים נטע ה' כגנות) כיון שיצא נח מן התיבה העמיד הקדוש ברוך הוא ממנו שבעים אומות יחלק להם את הארצות ונתן גנתים לגנתים ומצרים למצרים ומחלק והולך ובחר לו הקב"ה ארץ ישראל והושיב לתוכה י"ב שבטים (א"ב עיין ערך גרממיא): גנתא   [הערר. מיליטער] (בב"ר פרשת לו) צהר תעשה לתיבה עריקין הוינן מן קדמוי גינותא בהדה בטיטה דטבריא (א"ב פי' כמו גונדא חיל וצבא ובנוסחאות דידן כתוב גונדא): גס   [גרויס] (דמאי ספ"ב) וכל המשפיעין במדה גסה רשאין למכור דמאי פי' כי מדה גסה הוא לו והלוקח משתכר הלוקח מפריש אבל המוכר מדה דקה כגון החנוני הואיל והוא משתכר הוא מפריש לפיכך אינו רשאי למכור דמאי אלא א"כ מתקנו ביבש שלש קבי' ובלח דינר נתנו שיעור ליבש ונתנו דמים ללח ותנא דבי ר' חייא נתן דמי ליבש ושיעור ללח דהכי אמרו הין מדה גסה מן הין ולמטה מדה דקה שומן מדה דקה משומן ולמעלה מדה גסה (פ"ד דשביעית) מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגס הגס הכי סוגיא דמתניתין מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו את הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין נחשדו להיות מלקטין את הכל והן אומרים בגסין ליקטנו התקינו שיהו וכו'. (בתלמוד ירושלמי בפרק אלו טרפות) דרוסת הארי בגסה דרוסת הגז בעוף הגס פי' עוף הגדול כמו הנשר והדומה לו. (ובפרק כסוי הדם) לא בזבל גס ולא בחול גס: גס   [בעקאנט. פאלבליטיג]. (בבא קמא כו) תנו רבנן ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו יברוהו על מטות זקופות. (סוטה ו) וכל הרוצה לראות בא ורואה חוץ מעבדים ושפחותי' מפני שלבה גס בהן. (גיטין עג כתובות פה) פי' ההוא גברא דאמר נכסאי לטוביה שכיב אתא טוביה אמר רבי יוחנן הרי בא טוביה אמר טוביה ואתא רב טוביה לטוביה אמר לרב טוביה לא אמר ואי איניש דגייס ביה הא גס ביה. (גיטין סה) מהו דתימא במערב הא לא איתיה קא משמע לן דלמא בהדי דאזיל מיגס גייס ביה. (חולין יח) ריש לקיש אכשר בחודי דכובעה קרי עליה ר' יוחנן גייסא וגייסא. (נדה ב) הכא מי איכא למימר חזאי ואתאי דילמא הגס הגס חזיתיה פי' ר"ח הגס הגס בניחותא אתאי לפיכך לא הרגישה ביה וי"א קרוב לבדיקה ראתה זה הדם ולא ידענא ביה כדאמרינן לבו גס בה וכן פירש גייסא גייסא דהכל שוחטין קרוב קרוב לראש מלשון לבו גס בה. ופירושו לבו קרוב לה וכן כל גס ביה בתלמוד ענין פתרון אחד להם והמשכילים יבינו: גס הרוח   [שטאלצר, אוף געבלאזענער]. (בסוטה ד) אזהרה לגסי הרוח מניין וכו'. כמה גדולים נמוכי רוח וכו' כל אלו קרובי ענין גס הן: גס   [הוך מיטהג] (ברכות יח) ומגיס דעתו כלפי למעלה. פי' שטורח להקב"ה יותר מדאי ועובר הוא ומזלזל בדברי חכמים שאמרו לא נכון לעשות כן כההוא מעשה דרבא דפרק חסידים מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי למחר אשכחיה לפורייה דמר בסדיני ועוד אתה הטרחת תאנה להוציא פירותיה בלא זמנה (א"ב פי' גס בלשון יוני מתפאר וגאה רוח ונעתק עיקר מלה זו מלשון עברי גאה כאשר יבינו יודעי לשון יוני ותרגום בגאות רשע בגסאות רשיעא): גס   [איין טאדעסציגן ליעגען בויכגישוויל]. (נדה סג) כמין צמרמורות ראשה כבד עליה ואיבריה כבדין עליה ורותחת וגוסה. (בפסיקתא דותאמר ציון ובמגלת איכה מה יתאונן) אבותיכם במדבר אני אמרתי לתת להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא מהן גוסה ודלורי' אוחזתו והן מתרעמין ואמרין ונפשנו קצה בלחם הקלוקל פירוש גוסה אכילה גסה ונפיחות בטן דלוריא לשון לעז הוא דולולר"י (א"ב נראה שהגירסא נכונה היא נווסא ודייריא פירוש נווסא בלשון רומי מין חולי אשר בו מתאפק אדם להקיא ואינו יכול וכן לפורשים בים פירוש דייריא בלשון יוני ורומי חולי השלשול): גס   [דורכבלאזען, דורך מישען]. (פרק ה' במכשירין) האשה שהיו ידיה טהורות ומגיסה בקדירה פי' בוחשת בקדרה בעץ פארור. (מעילה יז בפרק קדשי המזבח) רביעית דם שהגיס בה טהורה פירוש שניער או שהפך בה בשום דבר בעולם במקל או בכוש טהור אותו המגיס אף על פי שהאהיל עליו מאי טעמא כיון שהגיס בה לא סגיא דלא חסר מרביעית ממאי דדביק למקל הלכך טהור אותו דם ולא מטמא באהל: גס   [קראליק] תרגום שפנים עם לא עצום והגסי דעמהון לא תקיף (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חגסי עיין שם): גס   [זייטע] (חולין נא) דהאי גיסא ודהאי גיסא פי' צד: גס   [שוואגער]: גיסה   [שוועגערין] (סנהדרין כז) ובעל אמו וחמיו וגיסו פי' בעל אחות אשתו: גס   [שאץ קאממער] (שמות רבה כי ידבר אליכם פרעה) ששה גסין היה מראה להם בכל יום פי' בלשון יוני אוצר מלכים עי' ערך גזא: גסס   [קליינעס געשאס] ויקח שלשה שבטים בכפו תרגום תלתא גסיסין (א"ב פי' בלשון יוני ורומי כידון חנית שבט): גסס   [שטערבענדר] (קידושין עב) עילם גוססת כבר פי' בערך בר. (ובפרק קמא דאהלות) אפילו גוסס זוקק ליבום: גסס   [ברוסט זייטע] (נדה מ"ח) מפני שנושאות את אחיהן על גססיהן. על צד תאמנה תרגום על גססיהן י"מ גיססיהן חזה שלהן וי"מ כסלים תרגום גססיא: גסטר   [איין בייכיגיס געפעס ברוך שטיק] (שבת צו נדה מט) ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גסטרא בלבד מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרים הבא גסטרא לגסטרא פי" חצי כד שזורעין שם העשבים וקורין בנ יון גסטרא ובלע"ז גרשת"א ובלשון ישמעאל קצריה ובלשון משנה גצרא ובלשון קדש עציץ ואם ניקב החצב במוציא משקה אומר הבא גסטרא והנח תחתיו כדי שיקבל מה שיזוב ממנה אבל אם הגסטרא גופה מוציאה משקה אין אומר הבא גסטרא שיקבל מה שיזוב ממנה דתנן (בכלים פרק רביעי) וכן גסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקי' אף על פי שמקבל אוכלין טהורה שאין שירים לשירים פי' כי עקר גיסטרא כלי שנחלק לשנים הוא והיינו שירי כלי (א"ב פי' בלשון יוני מין כלי אשר לו בטן גדול וגם תחתית הכלים נקרא כן) (שבת קח) אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך גסטרא. (ע"ז יג) ונשוייה גסטרא אמר קרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלהיכם פי' חותכה לשנים חציה נופלת בכאן וחציה נופלת בכאן כלומר כאלו עושה אותה נבלה אמר קרא ונתצתם את מזבחותם וניתוץ כן הוא שמשליך את האבנים אילך ואילך ואמר קרא לא תעשון כן לה' אלהיכם כל ענין נתוץ. (חולין כב לב) אמר חזקיה עשאה גסטרא נבלה. (שם נב) נשתברו רוב צלעותיה גסטרא קא אמריתו הא נמי גסטרא קא אמר פירוש כיון שניטלה מן הבהמה צלע מכאן וצלע מכאן זה כנגד זה הרי זה גסטרא. (שם קכד) התם דגורר את הטפילה דצלקיה מיצלק הכא דעבדיה גסטרא. (סנהדרין נב) ואימא דעביד ליה גסטרא פי' שחתכו באמצע גופו ואינו מתיז ראשו אלא חולקו לשנים: גסטר   [פארוס] (בויקרא רבה אשה כי תזריע פרשת לרוח משקל) אין לך כל טיפה וטיפה שהוא יורדת מן הרקיע שלא ברא לה הקב"ה גסטרא בפני עצמה ס"א קנצטרא. (ובב"ב יו) כל טיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה: גסטר   [קריגס לאגער] (ברכות לב) וכל גסטרא בראתי לו קרעטן. (שבת קכא) ובאו אנשי גסטרא של צפירי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה. (סוטה יד) וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית פעור הראוני היכן משה קבור ענין שולטנות המה (א"ב פירוש קסטרה בלשון רומי מחנה ומערכה מוכנת ללון שם אנשי מלחמה ואצל צפור בני הרומיים מעגל והושיבו בו אנשי חיל להחזיק תחת משמעתם כל הגליל): גסטרון   [צין מיטאל] (במציעא כג) מצא כלי כסף וכלי זהב וגסטרון של אבר וכל מיני מתכות (מנחות כח) עשה על עץ ושל אבר ושל גסטרון פי' גיסטרון בלעז מי"טלו העשוי מכל מיני מתכות (א"ב פי' בלשון יוני קסטרון בדיל תרגום ירושלמי את הבדיל ית קסיטרא ונקרא עופרת לבן וקראוהו חז"ל גסטרון של אבר תרגום עופרת אבר עיין ערך קסטרון): גוספן   [זעסעל שטיהל] תרגום בפסוק עוד היום בנוב ודבר עמיה ארבעין אלפין גוספנין דדהב פירוש כסאות): גע   [ברימען שרייען] (חולין לז) גועה בשעת שחיטה, אין זה פירכוס פי' מלשון אם יגעה שור על בלילו: (איוב ו) געגע   [אנהענגליכקייט] (שבת סו) בן שיש לי געגועים על אביו נוטל רצועה וכו'. פי' כשיגדל עצב הבן במיתת אביו נוטל רצועה ממנעל אביו הימין וקושרו בשמאל הבן להשקיט לבו וסכנה לו אם יחליף: געגע   [הינשטרעבען, בעמיהען] תרגום ואשעה בחקיך תמיד (תהלים קי"ט) ואגעגע באוריתך תדירא): געל   [ווערפען אויסשפייען] (בתוספת' תרומות פר' דג טמא) גיעולי בצים מותרים באכילה מוזרות נפש היכה תאכלם: גף   [צוזאממען שטאסען אנשלאנגן] (סוטה מב) אל תיראו מפני הגפת תריסין פי' מלשון טרם יתנגפו רגליכם כלומר מכים התריסים זה בזה להשמיע קול. (שבת קמ ובפ' אחרון דמכשירין) אם טמא חלב האשה שלא לרצון שדם מגפתה טמא יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור וזה כמו דם ניקוף מלשון יתנגפו: גף   [פערשלסען פערשטאפפן] (יומא י"ח) בשכר הגפת דלתות. (עירובין צג) שנים החיצונים מגופפין והאמצעי אינו מגופף. (ובפרק ו' דפיאה) העומ' שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו ביח שמאי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה. (ובפרק שני דכלאים) סמוך לבור לניר ולגפה. (עבודה זרה סט) כדי שיפתח ויגיף ויגוב (שבת קמו) אין נוקבין מגופה של חבית (חולין פח) פרק כסוי הדם בסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שנכתשה. (ידים) אין נותנין לידים לא בדפנו' הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופ' החבית (ובפרק שני בכלים) מגופת היוצרים שהוא פותח בה טהורה פי' הטיט של עושי כלי חרם שהוא סגור (פרק ט"ו בכלים) סריד של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור גיפפו מארבע רוחותיו טמא פירוש מלשון יגיפו הדלתות ועוד כדכתיב ויחבק לו תרגום וגפיף ליה וכן הוא הסריד אם חיברו מארבע רוחותיו בצלעות או בעצים שעשה לו מחיצה (פ' י"ג באהלות) הגיפה ולא מרקה (נדה ו) בגמ' כיצד דייה שעתה מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה גפה חבית של יין. (ובפ' שלישי בזבין) מגיפין או סופגין. (ובפ' ג' במעשר שני) המשאיל קנקניו למעשר שני גפן לא קנה מעשר פי' גפן סתמן מלשון מגופת החבית (עירובין כה) חצר מאי טעמא מותרת דאיכא גיפופי פי' שנשאר מעט מכאן ומעט מכאן מן הכותל של חצר דחשיבי כפסין. ונעל הדלת אחריה תרגומו וגף דשא בתרהא. ועשית לו מסגרת טופח תרגום ירושלמי גיפוף פשך: גוף   [דער קערפער דער מענש]. גף גדול (נאהרוג) גף נקי   [ריינער קערפער]. (סנהד' צא) אמר לו אנטונינוס לר' גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין שהגוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני וכו'. (פסחים קיב) מצוה וגוף גדול אוכל פירות ולו שכר פי' שמלוה מעותיו ונוטל משכון שדות וכרמים ובתים בנכייתא נמצא עושה מצוה שמלוה לעניים ומקיים העבט תעביטנו וגוף גדול שמשמר ממונו מן הלסטי' שהממון נגנב ושדות וכרמי' אינן נגנבים אוכל פירות שמתעשר ואוכל פירות בלא עון ולו שכר מצוה וגוף נקי נושא אשה ולו בנים מקיים מצות קחו נשים וגו' גוף נקי שמנקה עצמו מן החטא שנושא אשה שמקיים מצות עונה ולו בנים (קדושין לו) א"ר יהודה הכי קאמר כל מצוה שחובת הגוף. נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ וכו': גף   [וועלט קערפער] (יבמות יג) א"ר אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי פירוש גוף זה מקום הוא שיש בו כל נשמות שברא הקב"ה לבני אדם שעתידין להיות בעולם עד ביאת משיח, פי' אחר פרגוד הוא ששמו גוף ובאותו פרגוד מצויירין כל נשמות משנברא העולם ועד סופו שנאמר כי רוח מלפני יעטוף וגו' היכי משמע מהאי קרא כענין שאפרש כלומר כי רוח מלפני יעטוף זהו פי' רוח כמו רצון מלפני יעטוף עיכוב והכי קאמר רצון מלפני לעכב משיח עד שיכלו ומנא לן דרוח רצון כדכתיב אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת וכו' ומתרגמינן לאתר דיהא רעוא למיזל אזלין ויעטוף לשון איחור כמו ובהעטיף הצאן הכי קאמר רצון הוא מלפני שיעכב משיח לבא עד שיכלו כל נשמות שעשיתי שעתידין להולד והאי קרא בגאולה קא מיירי: גף   [זיך קערפערליך פערמענגען] מפני שבעטו בגוף וכבר פירשנו בערך גוף: גף   [העהע אלליין פליגעל] (סנהד' לח) בתחילה על גפי ובסוף כשחטאו על כסא דהיינו מקום נמוך. פי' אחר בתחילה על גפי מרומי קרת כדכתיב אם בגפו יבא שהוא יחידי לבסוף על כסא כשהכניסו לחופה עם חוה: גף   [אומארעמען] (יומא סז) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונשק במגפה. (סנהדרין י"ט) אבל המגפף והמנשק המכבד וכו' עד עובר בלא תעשה. (שם נו) למעוטי גיפוף ונישוק שלא כדרכה. חבקו אשפתות תרגום גפיפו קילקלתן פירוש של זה שייך בערך גף השני: גף   [פליגעל ראנד שטראנד אוער דעם געפעס] (זבחים סח) (ובספרי בפרשת ואם מן העוף) שיבשה גפה ונסמית עינה פירוש יבש כנף שנה מן וגפין דנשר. (ס"א שנחטטה). (באהלות פ"ז) א"ר יהודה אימתי בזמן שהיא ניטלת בגפים פירוש כשתומכין בידיה של אשה שהן גפיה מזה א' ומזה אחד. (ובפ"ק דמכשירין) המעלה שק מלא פירות ונתנו על גוף הנהר (א"ב גבי כתיב בנוסחאות). (ובילמדנו בפ' קח את המטה) בנאות דשא ירביצנו הוי כשהיו חונין היתה הבאר מעלה על גפה מיני בשמים. עומד על היאור תרגום ירושלמי על גיף נהרא. על שפת נחל ארנון על גיף. גף ראשון בעופות והשני באדם והשלישי בנהר ופתרון אחד להן וכבר פירשנו באגף בענין זה ויש עוד רביעי בענין כלים דשייך לאלו (בפ"ח בכלים) סרידה שהיא נתונה על פי התנור שוקעת לתוכו ואין לה גפיים. (ובפי"ז) כל כלי בעלי בתים עשה לה גפים כל שהן טמאה ר' שמעון אומר כל שאינה יכולה להנטל בגפיים טהורה פי' אזנים של כלי וי"א לולאות: גפא   [אין אבגאט] (פסחים עז) גפא דרומי בהא סלקינן ובהא נחתינן. (מנחות נ) אמרה לו גפא דרומי איני מניחתך עד שתאמר לי מה ראית בי פי' שם ע"ז שנשבעין בשמה (א"ב אליל האלילים שברומי היו מכנים אותו הרומים במבטא שם ההויה וחז"ל החליפו אות יוד לאות גימל ואות ו"ו לאות פ"א כי הם ממוצא אחד והבן זה): גפא   [גארטין לייטער] (נדרים פט) עד דתנינן הלכתא רהיט בגפא ותובליא ולא אימצי פי' לא נסיבנא איתתא עד דתנינא מקצת מן התלמוד רהיט בגרזנו וחבלו לעלות בראש דקל ללקט תמרים לעשות עבדות לשום חכם שילמדהו ולת עלתה בידו שילמוד כלום: גפן   [שריפט, בוכשטאבען] (מגילה ט') לא קשיא כאן בגיפן שלנו כאן בגיפן שלהן פי' גיפן שלנו כלומר בצורת האותיות שלנו ובלשון אחרת זולתי לשון הקודש לפיכך מטמאין את הידים שהאותיות בכתב אשורית הן ומתניתין השנויה במסכת ידים בגיפן של שאר לשונות שבאומות לפיכך אין מטמאין: גפנן   [ורלדע וויינבער] (בריש דמאי ברכות מ) ונובלת תמרה הגפנן והנצפה פי' בגמ' גופנן שילהי גפנא ובלעז קורין אותו למב"רוסקו והוא הנראה בסוף הבציר: גפס   [גיפס] (פסחים עה) תניא באש ולא בסיד רותח ולא בגפסים רותחין. (חולין ח) אי זו היא מכוה לקה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגיפסיס רותח. (פרק ח בפרה) עשאן בסיד או בגיפסיס. (פ' י' בכלים) במה מקיפין בסיד ובגיפסיס וכן קבותיי' של מורייס שגפסן עם השפ' פי' שחיברן בגיפסיס והוא בלעז גפס"ו ויותר היא לבן מן הסיד ופירוש קבותיים קנקנים שדומין לקב (א"ב פיר' בלשון יון רומי וישמעאל מין סיד הנחפר ממטמוני ארץ ולפעמים נשרפת אבן מיוחדת לגפסיס וחכמינו בנו פועל מן השם ורן הפליג מן פלגוס): גפת   (עהלדרזיען דיא הייווין אודר זאץ פאן עהל] (בב"ב יז) במשנה מרחיקין את הגפת ואת הזבל. (פרק ט' בכלים) וכן בגפת חדשה אבל בישנ' טהור פי' הגפת של זיתים החדש שואב מים. (ובסוף מעשרות) לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זוגיו. (שבת מז) איבעיא להו גפת הזיתים תנן אבל דשומשמין שפיר דמי שמעינן מינה גפת פסולת של זיתי' ושל שומשמין: גפתית   [עגיפטען] גפתיי'. לגיפתי' ועיברית לעברים (מגילה יח) (א"ב כן נקרא לשון מצרי בלשון יוני ורומי): גץ   [פאנקעל] ובני רשף יגביהו עוף תרגום היך גיצין דנתרין מן גומריא ומתגבהין היכדין יעוף. (שבת כא ב"ק סב) גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב פי' אותן השברי' שיוצאין מתחת הפטיש כשמכה על הברזל שבסדן נקראין גיצין: גץ   [גרידיס פאן אויסגיטרקניס וואסער] (פרק ט' במקואות) וגץ יוני אלו יתידות דרכים שאין טובלי' בהן ולא מטבילין פירוש בתוספות מקואות ואלו הן יתידות דרכים אלו שמהלכין עליהן בימות הגשמים והן מתמעכין על הבגדים והן כגון גומות מלאות מים ושפתי הגומות נקראות יתדות כשיהו הדרכים כך יש לעוברים ולשבים להסתלק ולהלך בצידי הדרכים שהן קצות השדות הסמוכות לדרך כמפורש (בב"ק פג) פירוש אחר חפירות שעושין הבהמות ויתמלאו מים בחורף ובקיץ מזיקין רגלי ההולך עליהן וכשהן לחין נקראין גץ יוני וכשייבשו נקראו יתדות דרכי' ע"כ נקראו יתדות דרכי' שהן משופין כיתדות כשייבשו (א"ב פי' שם אות יונית וצורת קו ישר אשר תחתיו קו אחר קצר מן הראשון משני צדדיו ותחת השני קו שלישי שוה לראשון ובני הכפרים עושים כמו יתדות בצוראות זה מן טיט יבש לדלג מיתד ליתד ולא יטבעו בבוץ רגליהם): גץ   [קורץ, קליין] (בב"מ נט] איתתך גוצא גחין ולחיש לה (יבמות קו) הוא ארוך והיא גוצא פי' קצרה (א"ב פירוש בלשון יוני גבן או מי שרגליו עקומות תרגום קצר ימים גיץ ימין): גצא   ואגורא כבר פירשנו בערך תגר: גצר   [איין צערבראכען געפעס] (בפרק ב' בכלים) גצרא שנמצאת בכבשן עד שלא נגמרה מלאכתם טהורה. (ובפ"ד) איזו היא גצטרא כל שניטלו אזניה. (ובפ"ב במכשירין) גצריות שישראל ועכו"ם מטילין לתוכן. (ובפ"ו במקואות) גצרא שבמקוה והטביל בה את הכלים טהרו מטומאתן פי' כדה השבורה שהיא בתוך המקוה ונתמלא' מים יש ספרים שכתוב בהן גסטרא ויש ספרים שכתוב גיסרה וכבר פירשנו בערך גסטר: גר   [וואהנען. פרעמדלינג]. (שבת קד) גר דק גר בדוק תהיה פי' גר בדוק תדור בשמים כדכתיב הנוטה כדוק שמים. פי' אחר אם אתה בוש הקדוש ברוך הוא שהוא דר בדוק עושה חצוצה בינך לבין אף (תענית כה) אלעזר ברי גרו בך גירי כך היה שונה הגאון ופירוש ברכה היא וכך אומר לו לעתיד לבא עתידין גרים שיגורו בך כענין שנאמר יגורו בך נדחי (יבמות צו) מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות וכו'. (פסחים כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה פי' הוא גר שקיבל עליו שלא לעבור עבודה זרה אבל איסור אוכל (יבמות מב) מתיב רבא וכן גר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים כמו שחר כל הנשים מתיב רב חנינא בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכן בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד פי' ולכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכל היבמות אני קורא שלא יתייבמו בתוך שלשה חדשים משום תקנת ערוה כדאמרי דקא פגע באיסור אשת אח (שם מז) תנו רבנן גר שבא להתגייר אומרין לו מה ראית שבאת וכו' כותים גרי אריות הן פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא (בפרק עשרה יוחסין בגמרא כל האסורין. קדושין עו): גר   [שוים, אייברשטע הייווין] (מנחות פז) הגזבר יושב והקנה בידו זרק הגיר והקיש בקנה פי' הפקיד יושב. והקנה בידו זרק הגיר הוא הסילון הנצוק אם נתחלף היין וזרק גיר של שמרים הקיש בקנה על החבית שירגיש המוציא היין ויסתו' החבית: גר   [קראטצין איבער זעגען] (שבת קכ"ב) מגירה לגור בה את הגבינה (ושם סא) היה שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגור ויגנוז (חולין קכג) מתיב רבי ירמיה מהא דתנן בתנור (פ' ח' בכלים) תנור שניטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לשלש וגורר את הטפלה וכו' (פרק ט"ו באהלות) אין טמא אלא עד ארבע טפחים ובזמן שהוא עתיד לגור. (בכורות מד) והא אנן תנן (בפ' שני בפרה) פרה שקרניה וטלפיה טהורים יגור פי' ינסר כמו מגוררות במגרה. (ב"ק קיט) היוצא מתתת המקדח ומתחת הרהיטני והנגרר במגר' הרי זה שלו: גר   [זיך קערפלרך פערמענגען] (ע"ז י) הויא ליה ברתא ושמה גירא עבדא איסורא שדר לי' גרגירא כלומר ניפאה גרגורא גירא בחזורין ומפלגא לבישייא ס"א גופא ומפורש בערך גיף נואף אשה תרגום מאן דגר אתתא. לא תנאף ת"י עמי בני ישראל לא תהוון גיורין. וכן מות יומת הנואף והנואפת: גר   [איין נעץ פין טיהרע פאנגין] (ביצה כד) שוחטין מן הגררין ביום טוב פי' עושין פחין לחיות שנתפסין בהן לרגליהן יש חיות בעלי כח נתפסון וגוררין הפת כמות שהוא אם נמצאו אחר כך והפח ברגליה. וידוע שהפח מאתמול נגרר אף על פי שנמצא ביום טוב שוחטין ממנו כי אי אפשר להנצל ממנו ומוכן הוא אבל מן הרשתות אף על פי שמערב י"ט ניצודו אין נלקחין ביום טוב שאפשר שניצולין ואינם מוכנים זה טעמו של תנא קמא: גר   [רייטנען. אויפרעגען]. וסכסתי מצרים במצרים תרגומו ואיגרי מצראי מן אל תתגר בה: גר   [אין דער נאכבארשאפט וואהנען]. (נדרים כא) אלו הוית ידעת דאמרין מגירתא עלה דברתיך מן משכנתה ומגרת ביתה (א"ב תרגום ולכל שכניו ולכל מגירוהי אם כן הערך הוא מגר): גר   [פפייל] (שם עו) חייא בר רב שדי גירי ובדיק פירוש עד שהיה מורה בקשת היה בודק נדרים ומתירן אלמא דלא בעי ישוב הדעת כל כך להתיר נדרים: (א"ב תרגום ולא יורה שם חץ ולא יקשת תמן גיר): גר   [וויק לויב] (שבת קט) ומגירי דרובי אליבא ריקנא פי' לולבי גפנים פי' אחר זרע פשתן: גר   [ווינדען] (בב"ר פ' סד) ואבימלך הלך אליו מגרר מלמד שעלו בו צמחים פי' פצעים וחבורות. וכענין הזה הוא סבר גרייה אמר ליה (נידה לו) (א"ב גדייה כתוב): גר   [יונגער לייב] (יומא סט) (סנהדרין סד) נפק גוריא דנורא מבית קדש הקדשים פי' גור אריה. (עירובין פו) נבח בך כלבא עול נבחא בך גוריתא פוק פי' שאם מנבח כלב זכר מעט שותק נבחא בך גוריתא כלבתא פוק שלעולם אינה שותקת אף הוא אם שובת אצל בתו וכועס חתנו מתפייס אבל אם שובת אצל בנו וכועסת כלתו אינה מתפייסת (כתובות סא) רשב"ג אומר איכא בינייהו דמטללה בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר פי' כלבתא קטנה כברייתה היא ורגליה קצרות ורגילים בני אדם לשחק בהן: גד   [קאליך שטיינער]. וסדת אותם בסיד ת"י ותשיעון יתהון בגירא. עצמות מלך אדם לסיד תרגו' דאוקיד גרמי מלכא דאדום וסדינון בגיר בביתא (ובמגלת איכה כלה ה' חמתו) למלך שעשה חופה לבנו גיירה וסיידה וכיירה. (שבת פ') דברי ר' יהוד' בחבוט ודברי רב נחמיה בביצת הגיר. ס"א בביצת הסיד שמע מינה סיד וגיר אחד הוא ואומר על גירא די כתל היכלא. (ביצה טו) תניא רבי יהודה אוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר פי' כמנהג מקומו בר בשרא לעיל וצריך ביצת הגיר ללבנו. פי' אחר ביצת הגיר קורין הדבר שמשחרין בו לצחצחו ולעשותו חלק באתריה דרבי יהודה בר בשרא לתחת וכלפי שיער לחוץ והוי חלק מעצמו ואין צריך צחצוח באתריה דרבי יוסי בר בשרא לעיל ולא הוי תלק וצריך לצחצחו: גר   [שטיין הויפון] והיתה בבל לגלים תרגום ותהי בבל לגרים. גם מזבחותם כגלים תרגומו אף אגוריהון אסגיאו כגירין. ושמתי שומרון לעי השדה מתרגמינן ואשוי שומרון לאיגרי חקלון: גרר   [ברעננען זענגען] (סנהדרין צו) גררתיה לארמאה באפיה שפיר ליה פירש רש"י אתה מחרך ובעל הערוך גרס גרעתי' לארמאה ופירוש גלחת זקנו עיין ערך גרע: גרר   [דיא געקייטע שפייזע] תרגום ירושלמי מעלה גרה מסיק גרארא: גרב   [רויבען] (ברכות סב) אמר ליה אתא גורבא הליליא וגרבה למתא פירש שודד בלילה ושדד העיר. (שבת קמח) אמר ליה זיל גרביה פי' משכיה הוא תנא דידן והא שמואל דידן ולא שמיע' לן ואת שמיע לך ולא אתית הכא למימר ומבדינא גרבאה. פי' אחר של ר"ח ז"ל משכהו והביאהו מלשון פרץ נחל מעם גר כלומר הכריחהו כדאמרינן (נידה לו) שילא בר אבינא עבד עובדא ברב וכו' עד אי לא צאית גרבי' הוא סבר אמר גרייה ופי' הכהו. (חגיגה ה) שדור בי שבור מלכא וגרבוה. (גיטין מה) איבעי' להו מפני תקון העולם משום דוחקא דצבורא או דלמא דלא נגרבי בהו. (שם מו) אתו קא גרבי להו: גרב   [פום בעקליידונג]. בהלכות גדולות ובשאלתא דיומא דכפורי מי שרי למיפק בגורבא פירוש פי"דולי בלעז ולשון ישמעאל גורב: גרב   [קריג]. (שבת יג) העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישבו בעליה ודרשו (פסחים נז) ושותה שלש מאות גרבי יין פי' גרבי חביות והיאך יתכן לאדם שישתה ג' מאות חביות לא על שלחנו שתו יין כל מאן דאתי וזה דבר גוזמא הוא פטסין כדין לגונין כלי חרס הם מהן גדולים ומהן קטנים (ובמגילת איכה יעיב) רבי שמעון הוה מפיק ש' גרבי דמרקוע בכל ערובה לאילין קיטיא פי' קפיפות של פתותי לחם בכל ערב שבת לעניים (א"ב תרגום כל נבל ימלא יין כל גרב יתמליא חמר): גרבל   [איינדרייען] (גיטין סט) ליתי אודרא דעמרא ונגדיל פתילתא ונטמיש בחלא דחמרא ונגרבל בההוא קטמא פי' מגלגל הפתילה באפר: גרביתא   [נארדווינד] תרגום רוח צפון תחולל גשם רוחא גרביתא בטנא מטרא: גרבתן   [לאנגע מענליכקייט] (בכורות מד) הקיק והגרבתן בעל קיק בבצים גרבתן בגיד פי' גיד שלו ארוך עד הארכובה: גרג   [אויף רעגען] תרגום אל תתחר לא תגרג: גרגי   [קארב פאן עהלבעהרטן] (ע"ז עה) בעו מיניה מרבי אבהו הני גרגי דתרמאי טירוש עיקלין שקורין טורטי: גורגבסין   [קלייען] (ירושלמי דשבת פ' כלל גדול) ההן דחשר גור גבסין פי' המפרש סובין ואולי היא מלה מורכבת מן גיר וגבסין כלומר סיד של גפסוס: גרגל   [ווייסער זענף]. (שבת קט). אמר רב ששת גרגילא אפילו לדידי מעלילי. (עירובין כח) השתלים והגרגרין שזרען לירק מתעשרין זרע וירק. (יומא יח) המוצא גרגר בשוק וכבר פירשנו בערך אורות: גרגלד   [איין ארט ריבען] (ברכות לט) הני גורגלידי דליפרא פרמינהו פירמא רבה. (שם נו) חזאי תרי גורגלידי דליפתא. ס"א תרי ראשי לפתו' (א"ב פי' גנגליד בלשון יוני לפת עגול והלפת שהוא ארוך נקרא בלשון משנה נפוס אבל העגול בלשון משנה נקרא בשם סוגיי לפת): גרגר   [ווייסער זטנף] (פרק ט' בשביעית) הגרגר של אפר. (ובפרק ד' במעשרות) השחלים והגרגר בלבד גרגר היינו גרגל דלעיל יש ספרים שכתוב בהן גרגר ויש ספרים שכתוב גרגל: גרגר   [טרויבען אבפליקען]. (פרק ו' בפיאה) שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט. (ובפרק ז) גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות (ובהרוטב בפרק ג' בטהרות) ואם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי טמא פי' ענב אחד לבדו (ובפ' ב' במעשרות) באשכול שאבור לך מגרגר ואוכל. (ובהמעביר פרק שלישי) רבי עקיבא אומר מגרגר באשכול פירוש אוכל ענב אחת. (שבת סד) בפלפל ובגרגר מלח פי' קורט מלח. (מנחות פה) אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים פי' אם בעיקר האילן מים או שוקת ונפל לשם מן האילן זיתים אין מביאין ממנו שמן שאינו מן המובחר (ובזה הפרק) זית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל גמרא איבעיא להו מגרגרו תנן או מגלגלו תנן פי' בשלשה זמנים לוקט הזיתים וכל לקיטה יש בו שלשה מיני שמנים לפי שאין מתבשל כולו יחד ושאל מגרגרו תנן כלומר לוקט אחד מן המבושלים או מגלגלו תנן שעושה להן סימן שלא יתערבו באחרים ומניחם עד שיתבשלו יפה יפה ויתרככו כביצה מגולגלת תא שמע דתניא שמן זית מזיתו כלומר שיתבשל על האילן יפה וכן עושה סימן לזית השני ועוזבו עד שיתבשל יפה. (פרק ט' בטהרות) המניח זיתים לגג לגרגרן פירוש לגלגלן. (פ"ג בשביעית) וכן גרגר של צרורות פירוש אבנים קטנות: גרגרן   [פיעל עסער אונד זויפער] (כתובות ס) דדרכא על דמא דחמרא הוו לה בני גרגרני (גטין פט) אכלם בשוק גירגרה בשוק. (נדה עב) בית הלל אומרים הרי זה גרגרן. (ובצלוחית פרק ט' בפרה) רבי יהושע אומר כששתה או גירגר כשר פי' שפכם בגרונו ולא שתה בשפתיו מן הכלי פי' אחר אם שפך המים בקנה ולא הגיע בפיהו כשר (פסחים פג) השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן. כי הייתי זוללה תרגום גרגרניתא: גרגרת   [האלז גארגעל] (חולין לב) במשנה שחט את הושט ופסק את הגרגרת פי' הוא הקנה (א"ב כן נקרא בלשון יוני ומן השם נבנה הפעל בלשון יוני ורומי גרגר וענינו הנפת משקה בפה בין החיך והקנה בהשמעת קול ובלשון ישמעאל במקום גרגר אומרים ערער עיין ערך ערער ונקרא הזולל גרגרן כי מפני פחזות הבליעה מקדים קנה לושט): גרגרת   [טריקענע פייגען אונד אליווען] (בפ"קמא דמעשרות) וגרוגרות משידוש. (ובראש תוספתא דמעשרות) התורם גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדוששן. (שבת קכב) מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות פירוש גרוגרות תאנים יבשות מפורדות. דבילה מחברת תאנים קרויין בין רטובים בין יבשין: גרגרת   [איין נאהמען] (שבת קח) תני יהודה גרוגרות אין עושין מי מלח עזין. (יומא עת) תרי יהודה גרוגרות אסור לישב על גבי טיט ביום הכפורים פירוש כינוי שם: גרגשתא   [טעפפער ליים] (שבת קיג) ההוא גברא דאכל גרגשתא ואכל תחלי וקדחי ליה לליביה ומית. (מציעא מ) איכא דאמרי משום גרגשתא האי מיצא והאי נא מיצא פי' עפר נקי שאין בו תערובת ועושין ממנו כלי חרש יש עפר שמוצץ ויש עפר שאינו מוצץ. (ובע"ז לח) ומייתי חצבי חדתי חיורי ומלן להו מיא ותרן בהו גרגשתא. (יבמות קז) אכלה גרגשתא ורקקה ולא כלום הוא. (כתובות ס) דאכלה גרגשתא הוו לה בני מכוערי. במעבה האדמה תרגום בעובי גרגשתא: גרגתא   [גרוב ברינע] (ברכות נח) מקום שנעקרה ממנו ע"ז. (ובב"ב צא) והמתנשא לכל לראש אמר ר' חנן בר אבא אמר רב אפילו ריש גורגותא מן שמיא מנו ליה. (ובב"ק כז) ההוא גרגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מינייהו. (מציעא קג) אמר רב פפא האי מאן דאמר ליה לחבריה אושלן האי גרגיתא ונפלה בני לה גרגותא סתמא ונפלה לא בני לה בי גרגותא כרי ואזיל כמה גרגותי בארעיה פי' גרגותא בור שממנו משקין אותה שדה נפל לא בני להשואל כי היכי דליהדר ולישקול מינה משום דהאי גרגותא אושליה והא אזיל ליה גרגותא סתמ' ונפלה בני לה ועביד מינה כל דבעי מקום גרגותא מקום לחפור שם בור זה פי' רבינו גרשום. (ובב"ב נו) בד"א במחזיק אין שם בשדה הגר לא מצר ולא חצב והיא שדה גדולה מאד והכיש ניכוש אחד בקצה שלה היא שדה אילן עד היכן קנה פירש רבי מרינוס משום רבי יוחנן כל שנקראת על שמו ופירש רב פפא כל שדולין אותה ומשקין אותה מגרגותא חדא. (בקידושין עו פרק י' יוחסין) כל שהוחזקו אבותיו בנהרדעא אפי' ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו: גרגתני   [פיסטעל, קארב, האנדפאס] (ב"ק פה) הכהו חייב לרפאותו העלת מכתו גרגותני פי' מקו' קיבול בלעז פישטו"לא. (חגיגה כב) וגרגותני שאין בפיהם כשפופרת הנוד. (וביע"ז נו) אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת בלעז פי' סיצפטו"רי. (גטין נו ובויקרא רבה באחרי מות פר' ויתרון ארץ) נטל הפרוכת ועשאו כמין גרגותני ונטל כלכלי בית המקדש והניחם שם: גרד   [רייצען קראצען] (ברכו' לה) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי' כדאשכחן (בפסחים קז שבת קח) א"ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי' דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול (שם נ) האי תנא אליבא דרבי יהוד' סבר דגריד. (שם ע"ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שם פא). זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שם קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי' קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי' הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (ובב"ק צט ובב"מ קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי' לתקן הסרבל בלעז פלו"קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שם קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (ובב"ב מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי' גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (ובע"ז כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי' לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי' אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (שם לג) ת"ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע"ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י"א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ' גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי' גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י"א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי' ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ' הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי' הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן: גרד   [טראקען] (פסחי' צה) וחכמים אומרים ביהודה שותלה במקום הטיט ואין שותלה במקום הגריד פי' הגריד מקום היבש. (ובב"ר פרשת ויחן את פני העיר) רבי שמעון בן יוחי עשה טמון במערה י"ג שנים הוא ובנו אוכלין חרובין של גרדינה (עירובין ק) והא לא נתרי קנסי בגרדא פי' יבש כמו אין משקין שדה גריד ס"א גרודא פי' אילן קרח שאין לו לא אמירין ולא עלין: גרד   [ווארציל שטאם] (שם ט) אלא מאי גורדייתא דקני היינו אילן פי' עיקר של קנים שמחובר בקרקע ויש בו קנים הרב' המדובקין זו בזו כגון אילן: גרד   [צויטין פעדעם] (סוכה ט מנחות מב) אמר רב יהודה אמר רב עשאן מן הקוצין מן הגרדין מן הנימין פסולה מן הסיסין כשרה פירש מן הגרדין מן החוטין של גרדי או מן הנימין פסולה. פי' אחר מן הגרדין שמשתיירין בסוף בגד לאחר אריגתו אין ראויות לציצית נימין אותן שלוקחין מעל הבגד במספרים. קוצין הצמר שתולשין הקוצין בשע' שמהלכת הבהמה ביניהן. סיסין אלו פקעיות של שתי שנטוו לשום בגד והן קיבורייתא רב אמר כיון דלא נכנסו לבגד קורא עליהם שם ומשימן כמעשה אורג תרגום ירושלמי גירדי. יתד הארג תרגום אכסן דגירדאי. (יומא פב) בגדי השרד בגדים שגורדין אותן מברייתן ומשיירין מהן כלום כלומר מעט שאינו ארוג והיו מחטטין במחט (א"ב פי' בלשון יוני אורג): גרידא   [אליין] (ע"ז לז) והוה ליה כזה גיטיך אם מתי גרידא (כתובות יד) ואין הולכיין אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב סיעה גרידתא פירוש לבדה: גרדין   [מינצע דעם קייזרס גאדיאנוס] (בויקרא רבה) בראש תני רבי אושעיא כעובי דינר גרדיון היה בו. (ס"א קרתיון) (א"ב על שם הקיסר גורדיין נקרא דינר זה וכן מטבע נירונית טריינא הדריינא על שם הקיסרים נירון טרינוס הדריאנוס): גרדלקי   [שטייג. העהלע] (שבת קו) פי' בערך גדיגר (א"ב שם גרס גדודקי ובנוסחאות דידן כתוב גורזקי): גרדם   [שטאפע] (שבת לב) עלה למטה ונפל יהא דומה לו כמי שהעלהו לגרדום לידון. (ע"ז יו) במשנה אין בונין עמהן בסילקי וגרדום. (ובפסיקתת דשמעו) מה עשה לו המלך נטלו ותלאו בגרדום ה"א בגרדון פירוש מעלות שעושין לדיינין שיושבין עליהן כשדנין כמו שעשה שלמה מעלות לכסא אשר ישפוט שם ובלע"ז מעלה גראדי"ן (א"ב פירוש בלשון רומי מעלות וזה שם מקום מיוחד בעיר רומי אשר ממנו היו דוחפים הנהרגים והם נעשים איברים איברים): גרדם   [ברעכען, טייהלען] (סוכה יג) בגמ' דחבילי קש (פרה פי' י"א) מצות אזוב ג' גבעולין שיריו שנים וגרדומיו כל שהוא. (מנחות לח) מאי שיריו ומאי גרדומיו לאו שיריו דאפסי' מינייהו גרדומיו דאיגרד' איגרדומי לא חדא קתני שירי גרדומיו כל שהוא ולימא גרדימיו שיריו למה לי הא קא משמע לן דבעינן שיריו כגרדומיו כדי לענבן (שם) אמר רב פפי גרדומי דציצית כשרות וכו' פי' כשיבלו הציצית ולא ישתייר ממנו אלא מקצת וכה"ג באזוב (א"ב תרגום ותמס כעש חמודו מסיית היך עמר דאיתגרדים גושמיה): גרדם   [פארם איינעם בראט] (ב"ר לג) ויזכור אלהים את נח אלכסנדרוס מוקדון אזל לגבי מלכא קציה לאחורין צלמי של חושך נפק טעי' ליה גרדומי דדהב בגו דסקו' דדהב פי' לחם של זהב בתוך שלחן של זהב. ס"א גרוזמי דדהב: גרדן   [קאהל קאפף. קרעציג. גרינדיק] (ע"ז כו) היינו דאמרי אנשי גרדנא דלטיא שתא בצורא משניה. ס"א גירדינא דלא טייזן פי' שאינו עניו. (כתובות ס) דדרכה על דמא דחמרא הוו ליה בני גירדני. ס"א גרגרני פי' גירדן אדם שנמרט שער ראשו ויש מפרשים בעל גרב: גרדקי   [נאהמע איינעס אורט] (בב"ר סד) מלך פלשתים גררה לגרריקי וכן תרגום ירושלמי ויגר בגרר מלך פלשתים גררה: גורדיתא   [איין וואנד אוס טראסטונא] בגורדיתא דקני עיין ערך בי גורתא כן גרס בעל הערוך: גרה   [גארגעל] (יומא כה תמיד כה) החזה והגרה פי' ממקום שחותך הראש עד הצלעות נקרא' גרה והוא כנגד החזה והוא אבר אחד שמוליך אדם אחד: גריוא   [איינע מאס] (עירובין יד) בת כמה הוי ג' סאין דכתיב מעשר הבת מן הכור דהוי להי ו' אלפי גריוי: (פסחים לב) גריוא אכל גריוא משלם: (ב"ק צו) (מציעא טו) השתא דלית לי זוזי הב לי גריוא ביזרא דתרדלא פירוש גריוא מדה: גרוס   [איין ארט סאלאט] (בויקרא רבה בריש צו פרשת זבח תודה יכבדנני) אמרי רבי סימון הדא גרזמיתה באה באחרונה למה שיש בה מינין הרבה. (ובאמור אל הכהנים פרשת צדקתך כהררי אל) נפקין לאפיה בגרוזמין דדהבא ובלחם דדהב (ירושלמי בברכות פ' כיצד מברכין) בגמ' היו לפניו מינין הרבה הדא גרוזמיתא רבי ירמיה בשם רבי אמי אומר מברך על תורמוסא ובלע"ז לופינ"י ויש בהתורמוסין ומינין הרבה (בריש מגלת איכ') הלואי יעשו אותי בני כגרוזמי הזו שהיא באחרונה (א"ב פי' בלשון יוני מין ירק מעורב בציר ומאכל זה היה עולה על שלחן מלכים בקינוח סעודה בזמן קדמון אבל עכשיו נשכח תקונו גרוץ בלשון יוני ציר זומוס מרק): גרזקי   [שטייג. קעפיג] עד שיכנסו לגורזקי שלו בעל הערוך גרס גדודקי בערך גדיגור וגרס גרדלק עיין ערך גרדלקי): גרט   [צבראחנע מעטאלין] (שבת קכג) מחט שניטל חורה או עוקצה זורקה לבין הגרוטאו' (פרק י"א בכלים) משברי כלים מן הגרוטי. (מציעא יב) כמה תהא הסלע חסירה ולא יזרקנה לבין הגרוטאות. (ע"ז כג) הלוקח גרוטאות מן העכו"ם. (מנחות כח) תנו רבנן מנורה היתה באה מן העשת מן הזהב עשאה מן הגרוטאות פסולה פי' מסמרות שבורין ושברי ברזל אשר יתאספו ויתקבצו ולשון יון הוא ויש אומרין כל מיני מתכות בין כסף בין זהב (א"ב בל' יוני שברי כלי מתכות): גרס   [קנאכן ביין] (חולין קג) אמר רב הונא בגרמיתא זעירתא פי' אבר קטן שיש בני אדם שבולעין אותו. (ברכות ה בתרא קא) והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר פירש י' בנים היו לו ומתו ומצער ומרוב החביבות היה נושאו ואד' קדוש כרבי יוחנן היאך היה נושא עצם המת ומיטמא בכל שעה אלא אותו עצם שן היה ושן המת אינו מטמא דתנו (פ' ג' באהלות ובנזיר נא) כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורו הכל טמת וזה תלוש היה (נדה נז) כל דבר שהוא עם אדם כשנולד ואין גזעו מחליף מטמא לאפוקי שן אף על פי שגזעו מחליף לא נולד עמו השיע' והציפורן אף על פי שנולדו עמו גזעו מחליף לפירוש אינן מטמאים אבל רמ"ח איברין טמאין במת אפי' כשנפרשו לפי שנולדו עמו ואם תחתוך א' מהן אין גזעו מחליף. פי' אחר כשהיה הולך לבית האבל מוליכו עמו כדי לנחמם כלומר ראו מה אירע בי דין גרמא דעשיראה בירי וצערי גדול משלכם (א"ב לשון מקרא זה חמור גרם ותרגום עצם מעצמי גרמא מגרמי): גרם   [וועגען. זעלבסט. מיינער. דיינער] (ברכות מ) איבריך שתייה אייתו ליה כסא אחרינא ובריך רבי שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד פי' הוא סב' כיון דשת' כסא הוה ליה כט' שאכלו דגן ואחד ירק ויין הרי הוא כירק פי' הוא סבר דמאי דעבד לדעתי' לחודיה עבד ולית הלכתא הכי. (שבת לח) אמר רבי אמי רבי דעבד לגרמי' הוא דעבד דאמר אבל הניחן על גבי קרקע אסור הכי אמר רבי יוחנן אפילו הניחן על גבי קרקע. (תענית יד) אמר רבי אמי מאי דעביד לגרמיה הוא דעביד (ז"ק כ"ה) אמר ר' אבא בריה דר' חייא ב"ר אבא רבי אמי מאי דעביד לגרמיה הוא דעביד פי' יש מפרשין אלו שני מעשים דר' אמי כפי' הראשון לדעתי' עבד וחולקין עליו חביריו ויש מפרשין לגרמיה עבד שלא היה יכול להתענות (פי' לעצמי): גרם   [פעראורזאכין] (ב"ק ק') מאן דאין דינא דגרמי רבי מאיר וסבירת לן כוותיה ומסקנ' מיהא דתנן מחיצת הכרם שנפרצה אומר לבעל הכרם כרם גדור גדרך נתייאש ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריתו פי' חייב לשלם הזרע דקימא לן זה סומך לגדר וזורע וזה סומך לגדר ונוטע וכיון שנפרץ הגדר נתערבו ונאסרו תבואת הכרם והזרע ומפני שלא גדר גרם לזרע להאסר לפיכך נתחייב בעל הגדר נשלם דמי הזרע שנאסר נתברר כי אע"פ שלא עשה מעשה בידים אלא ישב ולא גדר וגרם היזק לחבירו חייב וכן הלכה. ופי' דינא דגרמי לישנא דמגרם כמו גורם לשכינה שתסתלק מישראל גורם גלות לבניו. ותנן בזה הפ' הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו כו' עד ואם מחמת המכה נפל חייב וקיימא לן הלכה כי האי סתמא (א"ב תרגום אנכי סבותי אנא גרמית): גרם   [אביררען] (חולין ט) ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מאי קא משמע לן כולהו תנינא פי' אלו כולן שנויות במשנתינו מה בא שמואל ללמדנו. שהייה (שם לב) נפלו כליו והגביהן השחיז הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה. דרסה (שם ל) התיז את הראש בבת אחת פסולה. חלדה (שם לב) או שהחליד את הסכין תחת סימן השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה. הגרמה (שם יח) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה כשרה הא לאו הכי פסולה. עיקור (שם לב) שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הושט וכו'. (שם פא) השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מאותו ואת בנו (שם פה) פטור מכסוי הדם. פי' שהייה לאחר שהתחיל לשחוט בוושט אם נפל סכין מידו ושהה קודם שיחזור לגמור את השחיטה כדי שיגביה בהמה אחרת וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף בכל הענינים ששהה ביני ביני כשיעור הזה פסולה פחות מכאן כשרה אבל אם שחט במקצת מן הקנה של בהמה ושהה כשיעור הזה לא חיישינן לה ואם שחט רובו חציו ושהה כשיעור הזה פסולה ובעוף אין שהייה אלא בושט אבל בגרגרת לא דאי שחיט מקצת ושהה לאו כלום הוא ופסוקת הגרגרת ברובה פסולה במה דברים אמורים בבהמה או בעוף שלא על ידי סכין אבל אם שחט כעוף בסכין יפה אם שחט מקת ושהה לא חיישינן דאי רובו כשר ואי חציו שר דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הוא שחטיה לרובה דגרגרת וכשרה ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא עבד ולא כלום וכי שהה כדי שחיטה אחרת וגמר שחיטתו כשרה. דרסה כיצד היה שוחט והכביד ידו על הסכין וחתך את הסימנין בבת אחת ולא הוליך ולא הביא פסולה ואם הוליך והביא כשרה דרסה לשון כמו דרוסת הארי. חלדה כגון שהכניס הסכין בין העוף לסימנין או בין סימן לסימן אי נמי הוה מזיא או עמרא עילוי אפקיתא או רקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ועייל סכין תותייהו ושחט פסולה פי' מזיא שיער עמרא צמר הפקותא צואר קנדרוג דבק סנדרוס עטרן רקעת' סמרטיט מאי לשון חלדה כחולדה סדר' בעיקרי בתים דמיכסיא. הגרמה משיפוי כובע ולמעלה פסולה למטה כשרה. עיקר היה שוחט ופירכסה הבהמה או שהכתה ראשה לארץ ונתעקרו הסימנין פסולה: גרם   [איבער וועגן. איבר מעסטן] (זבחים סב) אמר ר' ירמיה באמה גרומה (ובב"ר פרש' יב) אלה תולדות השמים והולד יוצא אמה גרומה ממעי אמו. (בב"ב פח) היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומיו פירוש תוספות: גרסד   [איין אייל] (ב"מ סד) מאן דיהיב זוזא לגינאה אקרי וקא אזלי י' קרי בני זרתא ואמר ליה יהיבנא לך בני גרמידא. גמד ארכה תרגימו גרמידא: גרמטיון   [שריפט. פערשרייבונג. שולדטיין] (מדרש שמות רבה פ' החדש הזה לכם) ומאימתי כתב לו הגרמטיון מאיזה חדש בכמה בחדש פי' בלשון יוני שטר חוב: גרממיא   [גערמאניא. אין לאנד] (יומא י) גומר זו גרממיא מגוג זו גינתא. (מגילה ו) זממו אל תפק זו גרממיא של אדום. תרגום ירושלמי בני יפת גומר ומגוג ושום אפרכיותהון אפריקי וגרממיא. וכן (בב"ר פרש' לח) ס"א גרמינא מבי' תורגמ' תרגומו ממדינת גירמניא. (א"ב נקרא בלשון רומי גרמניא המחוז הנקרא לנו ארץ אשכנז ובירושלמי דמגלה פ' קמא כתיב גומר גרממיא מגוג גותיא והיא מדינה צפונית אשר ממנה יצאו מחריבי ממשלת רומי): גרמן   [וואג שאל] (ב"ב כט) א"ר פפא בגרמיני פי' מאזנים ששוקלין בהן ברזל שחוק וזכוכית שחוקה: גרמן   [ווייס] (פרק שני נגעים) בהרת עזה נראין כגרמני כהה והכהה ככושי עזה. (ובב"ר פרשה כג) ויוסף הורד מצרימה בכל מקום גרמני' מוכר כושי פירוש לבן ביותר (א"ב פירוש בלשון רומי איש מארץ אשכנז אשר אנשיה מופלגים בלבנות): גרמם   [איין פיר אונד צוואנציג טהייל אין אונץ] (בילמדנו פרש' כי תשא) לפי שחטאו בשש שעות ביום לפיכך יתנו מחצית השקל דעביד שיתא גרמסים (א"ב פי' מלשון יוני מן משקל אשר הוא חלק מד' ועשרים חלקים באונקיא אם כן משקל מחצית השקל רביע אונקיא): גרן   [טעננע. שייער] (סוטה י"ג) ויבאו עד גרן האטד וכי גרן יש לאטד פי' האטד קוצין ואין להן פירות שיעשה ממנו גרן כגורן זה שמוקף לו אטד פי' הגורן יעשו סביביו אטד וקוצים כדי שישתמר: גרס   [געמאהלענע בויהנען. גרויפין] (סנהדרין מט) (נדה סט) שבעה סממנים מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין. (פרק י"ז בכלים) גריס נגעים כגרים הקלקי פירוש אם יש לאדם בגופו נגע כשיעור חצי פול טמא (מ"ק יג) והגרוסות עושין בצינעה לצורך אוכל במועד (מנחות סו) נתנוהו לריחים של גרוסות פי' הריחים שטוחנים בהן פולין (ב"ב כא) אביי אמר אנא ענשתיה דאמר להו לרבנן עד דמגרסיתי גרמי ביה אביי אתו אכלו בשרא בי רבא (א"ב תרגום בפסוק ישנו עם אחד ואמרין אייתיאו גרוסא והוא לשון מקרא גרש כרמל) גרס   [שטאדירין. לעזען]. תרגום בפסוק ישקנו מנשיקות ושיתא סדרי משנה ותלמוד' בגירסא ובלשון תלמוד גירסא דינקותא פי' בלשון יוני ענין קריאה: גרסן   [ערשפארנום פערמעגען] (יבמות קיז) דקא אכלה לגורסונא דבי נשא פי' עתידה זו לירש ממון אביה: גרע   [אבנעהמען ווערטלאז ווערדען טרויבען קערקער נידערלאסעען. שערען] (ב"ב קיא) קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין פי' גרע ו' מנחלתו ול' מלשארו וצרף שתי אותיות הללו ונעשה מלה אחת והיה לו ודרוש הכי ונתתם את נחלת שארו לו וזהו שאמרו חכמים גורעין ומוסיפין ודורשין לא גריעה ממש דהא רבא אידחי תירוצים דאביי ואמר סכינא חריפא מיפסקא קראי ומילת' דדחי בה הדר הוא ופסיק בה אלא הכי פירוש' קסבר כל קרא דכתיב לשון קדש ומפרשי לה בלשון ארמי או זולתה אי אפשר להעתיקה כמות שהיא אלא נראה כמוסיף וגורע וכך פתרון זה ונתתם את נחלתו של מורישה לשארו כלומר הנחלה שמוריש אביה לבתו שהיא שאר בעלה כדכתיב ודבק באשתו והיו לבשר אחד ומי שהוא שארו שהוא קרוב לה אליו תעמוד הנחלה. זה פי' ר"ח ז"ל. (מציעא קד) אהני כתבא לגירעון פי' לעול' בין כתב לו הכי ובין לא כתב לו הכי ומשכנו המשכון כפירעון הוא מיהו אם לא כתב לו הכי ומשכנו כנגד חובו מכוון ועכשיו גרע מאות' השומא גרע למלוה וזהו אהני כתבא לגירעון ואם לא כתב לו כך ומשכנו אף על פי שבמקום פירעון עומד אם גרע עד שיחליטנו למלוה ברשות לוה גרע. (ב"מ קו) אלא מעתה לא תעלה לו בגירוע פי' אשדה אחוזה קאמר דהיכא דהקדיש בר ישראל שדה אחוזה בשעה שהיובל נוהג אם הקדישה משנת היובל ורוצה לגאלה הוא עצמו או ישראל אחר נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף שנאמר ואם משדה אחוזתו יקדיש שדהו כערכך יקום ומהו כערכך כמו שאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם יותר הוא מזרע חומר שעורים או פחות נותן לפי חשבון זה שכן כתיב לפי זרעו וזה השיעור כשרוצה לפדותה ארבעים ותשע שנים שהוא יובל שלם נותן נ' סלעים אבל הקדישה אחר שנה של יובל או אחר י' או אחר כ' מחשב עד שנת היובל שיבא ונותן לפי חשבון שנאמר ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל וכמ' מגיע לכל שנה סלע ופונדיון דתנן נותן סלע ופונדיון לשנה ותניא בערכין בתוספתא נמצאת אומר תשע וארבעים שנה תשעה וארבעים סלעים ומ"ט פונדיונין ותניא בתורת כהנים וכי מה טיבו של פונדיון זה והלא סלע של תורה אינו אלא מ"ח פונדיוני' אלא שתהא קולבון לפרוטרוט וקולבון הוא מטבע קטן שתהא תוספת לאותו סלע הנתון חתיכות חתיכות שאם בא לגאול מ"ט שנים נותן נ' סלעים כדכתיב זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם בא לגאלה מ' שנה או ל' שנה נותן סלע ופונדיון לשנה אף על פי שאין מגיע פונדיון שלם וכך מנהג בכל מקום יש מטבעות גדולים שנושאין ונותנין עמהן ויש שברי מטבעות ט"ו למטבע או כ' חתיכות למטבע הלוקח מקח למטבע שלם אם נותן מטבע שלם יצא ואם נותן מאותן חתיכות נותן לכל מטבע שתות קולבונו אף כאן בשביל אותו סלע אחר המשתכר נותן אותו תוספ'. דתנן (שקלים ב) האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון כיצד כל ישראל חייבין כל אחד מהן חצי סלע שנאמר בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש וכשישקול חייב ליתן קולבון שלא נתן אלא חצי סלע ובמקום שיש שני אחין אם חלוקין בממון נותן זה שקל שהוא חצי סלע וזה שקל שהוא חצי סלע ונותנין שני קולבונין ואם אינן חלוקין בממון וממון אחד הוא נותנין סלע שלם ופטורים משני קולבונין ואחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה כשיעור זה אלא שהבעלים מוסיפין חומש ואינה יוצאה מידו ביובל דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ותנן אחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה מה בין הבעלים לבין כל אדם אלא שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל ואם גאלה אחר אינו מוסיף חומש ויוצאה מידו ביובל וחוזרת לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואפילו עושה פירות בשנה ששוין ק' סלעים אינו נותן אלא סלע ופונדיון לשנה והיינו דאמרינן באיזהו נשך לענין פרי בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה דיהיב ארבע זוזי לשדה אחוזה לשתא דהיינו סלע דהוא ארבע זוזי אף על גב דקא אכיל פירא טובא וכמו שנותן הוא סלע ופנדיון לשנה כן כשאכלה הכהן שלשה או ארבעה שנים אפילו היתה שנה שביעית לפניו קודם שנגאלה מנכה סלע ופונדיון לשנה דתניא בערכין אכלה הקדש בעשר ובחמש עשרה שנה הבעלים גורעים הימנו סלע לשנה ומזה הקשה אלא מעתה הואיל ושביעית אפעקתא דמלכא לא תעלה לו בגירוע כשהיתה לפני כהן אלמה תנן נותן סלע ופנדיון לשנה מאותה שגאלה והנהו שנים שהיתה לפני כהנים מגרע ותניא (בתורת כהנים) ונגרע מערכך מלמד שאם היתה ביד כהנים ב' או ג' שנים מגרען סלע ופונדיון לשנה השיבו שאני התם הואיל וחזי למשטח בה פירי ליבשינהו ולמהוי ליה הנאה מיניה אבל לענין המוכר שדהו לחברו שני תבואות בעינן. (ערכין כד) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות מב' שנים פירוש אם הקדישה פחות מב' שנים קודם היובל ובא לגואלה אינו נותן לאותן ב' שנים ב' סלעים וב' פנדיונין אלא נותן נ' שקלים שלמים לחומר שעורין מאי טעמא משום דכתיב אם עוד רבות בשנים כלומר שעדיין כשהקדישה נשארו אפילו שני שנים לפיהן ישיב גאולתו סלע ופונדיון לשנה לכור ואם פחות מב' שנים הקדישה נותן נ' שקל לכולן (קדושין יד) וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף בגמרא בגירעון כסף אמר חזקיה דאמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת פי' שמגרע מדמיו לפי שנים שעברו ופודה את עצמו (ובברכות לו) פרק כיצד מברכין בגמ' חוץ מן היין (פסחים נב. ובפ"ד דשביעית יט) בית הלל אומרים החרובון משישרישו והגפנים משיגרעו אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן פי' הא דתנן בגפנים משיגרעו בעץ שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דאכלה אמר רחמנא ולא להפסד (ירושלמי סוף פ"ד) תני רבי חיננא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן גפנים משיגרעו אמר רבי יונה משיזחילו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים. (שבת עז) איבעיא להו גראינין תנן או גרעינין תנן אמר רבה בר אהבה ונגרע מערכך פי' גרוע שבפרי. פי' אחר שהגרעינין גורעין את האוכלין. ס"א גלעינין והנם בערך גלע. (קדושין פא) י' דברים נאמרו בגרע וכו'. (פ' י"ב בכלים) מסמר הגרע טמא פי' גורע הדם והוא הספר. (ובמגילת איכה חד מן אתינס) וכו' עד אמר חד אנא מייתי ליה רישיה גריע (סנהדרין צו) גרעיתיה לארמא ושפר ליה אתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה פירוש גלחת זקנו וחרפתו ושפר ליה שלא כעס אתלי ליה נורא ולא שבעת חוכא מיניה שתעשה ממנו כל מיני ליצנות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גרדתיה לארמאה עיין ערך גרד) ותגלח את שבע מחלפות תרגומו וגרעת. וכן ויגלח את חצי זקנם תרגומו וגרע: גרף   [שארען. וועקשווימען] (שבת לו) פרק כירה בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף. (שם קמ) גורפין מלפני הפטם (פסחים נח) גורפין מתחת רגלי הבהמה. (ביצה לב) אין גורפין תנור וכירים. (שבת קנב) מגריפ' לגרוף בה את הגרוגרות (פסחי' מב) אשה לא תלוש במים הגרופין מושכין לדעה מן הנהר כמו נחל קישון גרפם (שם מד) אי דקא גריף ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם כלומר שאוכל הכותח בעינו שאין טובל בו שום דבר. (ב"ק ו) פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן (ובהגדת ילמדנו ויהי כל הארץ שפה אחת) הב לי אבן והוא נותן את המגרף. (ובפרק ח' בכלים) היתה גורפת והכה הקוץ ובו' פירוש אם היתה מושכת האפר מן התנור או נשרפו ידיה והן טמאות והכניסה ידה בפיה ונגעה בדבילה של תרומה נטמאת בידים מסואבות: מגריפה   [דיא פאננע וואס מען דאס אשעשארט] (תמיד כח) ונטלו המגריפות והצינורות (שם ל) מיריחו היו שומעין קול המגריפה (ושם לג) נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם למזבח. (פרק י"ג בכלים) מגריפה שנטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. ויעיו תרגום ומגרופייתיה: גרף   [נאכט געשיער] (שבת קכא) גרף של רעי. (שם קמ) וכי עושין גרף של רעי לכתחילה. פי' כלי מיוחד לצואה: גרפית   [יונגע צווייג] (ב"ב צא) מניח שתי גרופיות פי' הנטיעה כשהיא קטנה נקרא גרופית. (פ' י"ב בכלים) גרופית של זית טהורה עד שתישלק ופירושו קשרי זיתים והן כגון אמירין כדתני' זיתים לקוץ אינו רשאי לשרש כולו כאחד אלא מניח ב' גרופיות בעיקרן ונוטל השאר. פי' אחר גרפית מדם היא כגון פקק הקנים והגפנים. (ב"ק פא) וקוטמי' נטיעה בכל מקום חוץ מגרופיות של זיתים פירש ענף של זיתים פירש רבי נחום כזית בביצה מותר. (ובב"ר פרש' כז) על שהיה שאול גרופית של שקמה גלגלו הקב"ה והביאו בימי דוד. (ושם בפ' לב) ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל זמורות לנטיעות יחורים לתאנים גרופיות לזיתים: גרץ   [רונדער קוכען] (עדיות פ"ב ופ"ג) אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פיתין גריצין אלא רקיקין פי' תרגום חלות גריצין והוא לחם עב. (פסחים לז) אמאי קרו ליה פת עבה דנפישא בגירצא (א"ב פי' בלשון יוני מן חלה עגולה): גרק   [אונרייפע טרויבען] (שם כה) מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דהוה שייף ליה לברתיה גרקי דערלה (בנזיר לד) אף כל פירי מהו גורקי פירוש שלא בישל כל צורכו פירו' אחר גרגרים של ערלה: גררתא   [נאהמע איינעס פאגעל] (חולין סב נדה נ) דדש מרימר תרנגולא דאגמא אסורה חזיוה דדרסא ואכלה היינו גוריתא. (חולין קט) אסר לן גוריתא התיר לן לישנא דכוורא: גרתיקין   [פימס] (שבת נ) בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתיקון פירוש כשמוצי' הצורף את הכסף מן הכור והוא משחיר ומביא קיניא ושורה אותו במים וחפין בו את הכסף והוא מתלבן לפיכך שנו חכמים בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף גרתיקון שהוא מעשה אומן. פ"א גרתיקי רסינ"א בלעז וכשחופף הכלי בו מתלבן הרבה והוא כמתקן כלי מפני ששף ממנו ואיכא איסור בשבת (א"ב פירוש קרטיקון בלשון יוני ורומי מן אדמה נבנה אשר בה מלבנים כלי כסף עיין ערוך קרטס): גש   [שראללען] (טהרות פרק ה') השרץ והצפררע ברשות הרבים וכן וכזית מן המת וכזית מן הנבילה עצם מן המת ועצם מן הנבילה גוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס גוש מארץ טהורה וגוש מארץ העמים וכו' עד רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין פי' חתיכה של עפר שנשרה במים ונתנגבה (שבת טו) על גושה לשרוף פי' עפר כדכתיב וגוש עפר. (מציעא קא) אמר עולא אמר ר"ל לא שנו אלא שנעקרו בגושיהון פי' בעפר שהעיקרין של אילן שתולין בו ומשוקעין בתוכו כמו בטיט (פרק ג' בטהרות) וגוש של זיתים שנפל לתנור פי' חתיכה של זיתים כתושה אבל לא הוציא שמנה (פרק ב' בטבול יום) אימתי בזמן שהן גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכ' טהור פי' מקובצי' חתיכה אחת. (ובמגלת איכה) ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו ר"ש בר נחמן אמר עשאן גושין: גש   [עררייכען] (יבמות קז) דילמא שאני התם דגיש ליה צערא פי' שכבר גש והגיע צערה: גש   [שטאסען]. ואם שור נגח הוא וכי יגח שור תרגום ירושלמי וארום יגיש: גש   [נאהמע איינער געגענד]. (ערכין לב ובתורת כהנים פרש' כי ימכור איש בית מושב) כגון קצרה הישנה של ציפורי וחקרה של גוש חלב: גשש   [זוכען שפיר האלץ שינדלען דער גלידער. דיא שינדלען שטאסען שלאגען ווערפען בעשפטיגען]. (שבת קכה) ר' יוחנן אמר גשוש של ספינה פי' עץ ארוך שבו מגשש לפני הספינה (שם ק) אמר רב ספרא גשושאי אזלי קמה פי' מרגלין שגוששין את המקום ברגליהן או בעץ ארוך כמו שאמרינן לראות אם עמוק לילך שם הספינה שלא תכשל. (מציעא מב) והאידנא דשכיחי גשושאי אין להן שמירה אלא בשמי קורה פי' בני אדם שמגששין בקרקע ומגנלין המטמוניות (גיטין ז ופ"ב דחל') עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית אמר רב יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת פי' קרקעית הספינה נוגעת בקרקע הים. (ובפרק ג' דמקואות) ועל הגשיש של מטה אית דאמרי קשיש וטועין בכך פי' כל מטה שאינה של טרסיים יש לה גשיש ומהו גשיש כל מטה שהוא לפרקי' ומתפרקת זו מזו יש לה כמין עצים ארוכ' שהן מדבקין אותה ונגששת זו עם זו ושם אותן העצים המדבקים ומגישין אותה נקראין גשישין ומניין שהיא כך דאמרינן לענין מי שנשברה זרועו או שוקו ובאין הרופאין ומביאין כמין דפין ולוחות ומניחין על תשבר ושמן גשישין כדאמרי' בתוספת' דמקואו' והאגד שעל גבי המכה וגשישין שעל גבי השבר והשירים והטבעות והקטלאות אינן חוצצין ויש אומרים שהיא בסיס למטה ויש לו רגלים כדתניא ישב על הגשיש של מטה ד' עליות שתחת רגלי גשיש טמאות ארבעתן ויש אומרים גשיש הן ארוכו' של מטה. (ובפוסק') דילמא לגבור שמתגושש באבן של מסית פי' מתעסק באבן בוחן (א"ב פי' הגשיש בלשון רומי נסרים חתוכים ושוים או עצים עגולים ואות ה"א עיקרית): גשם   [לייב קערפער] ונהמת באחריתך ככלו' בשרך ושארך. תרגום ותנהום בסופך עד דיגמר בשרך וגושמיך. ועוכר שארו אכזרי ודמוביד גושמיה נוכרא' ושבט לגו כסולים ושיבט' לגושמיהון דסכלי: גשם   [טיהר טויער] (עירובין קא) איכא דאמר דלית לה גושמא פי' בערך דלת: גשם   [רעגן]. (בב"ר פר' לה) ותבא אליו היונה רבי לוי אמר מהר המשחה הביאתו דלא טפת ארעא דישראל במבולא הוא שהקב"ה אמר ליחזקאל אמו' לה את ארץ לא מטהר' היא ולא גושמה ביום זעם: גשף   [פערענדערט] (מנחו' כ) ואי אפי לה מאתמול אגשפא לה. ס"א אינשב' לה פי' שניא צורת' ולא הויא נאה: גשפנק   [זיגעלרונג] (שבת סו) וליחתמיה בשיתין גושפנקי (גיטין נו) אדליקו שרגי ביד דמתחזי בילוניא דגושפנקא. חשיבי דרומאי הוו מייתי בילוניא דגושפנקא ומשמשין. (שם סח) כריא בירא ומליה מיא ומיכסיה בטינרא וחתמיה בגושפנקיה פי' חותם (א"ב תרגום ויסר המלך את טבעתו ואעדי מלכא ית גושפנקיה): גשפק   [דורך גיווערקטצייג] (שם ע) מאי היא אילימ' גושפק וסדיני פי' גושפקי הן גלפקרין הראויין בימות הגשמים וסדינין בימות החמה: גשקר   [זיידען צייג קלייען] (שבת כ) יצחק בר זעורי אמר גשקרא פי' הבינוני היוצא מן המשי ולא מן המובחר. (גיטין נו) חיוריתא ליכא גושקרא איכא פי' הבינוני שמוציאין מן הקמח ובלשון ערבי כושקר: גשר   [בעלקען] (שם סז) מיעסק בגשורי אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעלה פי' כשורי וגשורא אחת הן (א"ב תרגום את כל לחותים ית כל גשרין): גשר   [בריק] (עירובין נג) גשרים ונפשות שיש כהן בית דירה (ברכות נט) הרואה פרת אגישרא דבבל הרואה דיגלת אגישרא דשביסתא (כתובות קה) וגההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקו' אגשר' דשביסני (ב"ב עג) וקיימן אתרי גושרי דרורנג (א"ב תרגום שערי הנהרות גשרי נהרתא ובנוסחאות שלנו כתוב גישרי דרוגנג): גשתא   [באטאפונג] (שבת קז חולין קנב) אמר רב אשי תנא דידי סבר לה כרבי יהודה דאזיל בתר גשתא פי' גשתא הוא משמוש העור ביד אם הוא רך או אשון ואמר גשתא בתנשמת אשון כגשתא דחולדה: גשתא   [וויין הייבער] (ע"ז עב) שאני התם דכוליה חמרא בגשתא ובת גשתא שייך פי' עושין כמו קנה של זכוכית והיא ארוכה כמו קנקן וכופף מן ראשה בטפח אחת ומכניסה לקנקן ריקן ושואבה בפיו עד שמוציא מן היין לחוץ ואחר כך היא שואבת מאליה כל הקנקן כולו: גת   [קעלטער וואנע]. (שבת קנ) תרגמו ר"נ בר אמי קמיה דרבא בין הגיתות שנו פירוש בימי הבציר שמצוי יין והבדיל וסלקא שמעתא שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ואפילו לא אמר אלא המבדיל בין קודש לחול דיו וכן אמר רב אשי דהוה בתרא' אמרינן מקודש לחול ואפיקנן סלתי כלומר מתעסקין במלאכה ובא רב אשי למעט שאין צ"ל כל ההבדלות אבל צריך להזכיר ברכ' ושם ומלכות דלא גרע מברכת מצות וברכת פירות וכן הלכה (פיאה פ"ז) כרם רבעי ב"ה אומר כולו לגת. (חגיגה כה) יניחנה לגת הבאה פי' מניחה עם הארץ אצלו לשנה הבאה לשעת הגיתות שנאמן עם הארץ על התרומה (זבחים קיב) פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה. (ובפ' ד' בפרה) שרפה חוץ מגיתה או בשתי גיתות או ששרף שתים בבת אחת פסולה פי' גומא היא בקרקע צורת גת מתוקנ' לשריפת הפרה: גת   [שטאטדנאהמען] (בב"ר עב) וירא ה' כי שנואה לאה אף הגיתות מאחורי הקורות סונטות בה. ס"א אף הנשים. (סנהדרין קב) לכן תתני שלוחים על מורשת גת אמר רבי חנינא בר פפא אמר הקב"ה לכן תתני שלוחים כלומר שנתגרשו ממלכות בית דוד שהרג את גלית ולקח העיר שלו ששמה גת והורישה לכם בתי אכזיב אתם לביתו של דוד לאכזב למלכי ישראל כלומר הכזבני' יתהפך למלכי ישראל שכולם ילכו לחבל: גת   [געוואלט] (ב"ק קי"ד) נכרי דדייני בגייתי פי' בכח בגיאות בלא טענה: גית   [פיחע] תרגום מקנה צאן ומקנה בקר גיתי טנא וגיתי תורא: נשלם ערך אות הגימל

אות הדלי"ת

אות הדלת דא   [דיז"ע. דיזעס] תרגום של זאת ודין תרגום של זה את הגל הזה ואת המצבה הזאת ית דגורא הדין וית קמתא הדא ויש מלות עבריות שהן בלשון זכר תרגום הן בלשון נקבה וכן בהפך וכן תרגום אונקלום את העבודה הזאת ית פולחנא הדין: דואר   [געוואהנטע געגענד שילד קרעטע] (מדרש שמות רבה סוף פרשת החדש הזה לכם זעזע את המדבר והראהו את הדואר יש מפרשים שהוא מין צב): דאת   [גראז] תרגום תדשא הארץ דשא תדאית ארעא דתאה: דב   [פליעסען. רוננען] (פסחים עד) שפדיה בשפודא מידב דייב. (כתובות עז) דייב נחירה ואתו ליה רירא מפומיה תרגום כי יזוב זוב דמה ארי ידוב דוב דמה: דב   [לויערען] (שבת קו) הני בעו לד לדבויי והני לא בעו לדבויי (ביצה כד) היכי דמי מחוסר צידה ומסקינן שבאות לכלוב ולא בעיין לדבויי ופי' דבויי שאורב להן כדרך שהצייד אורב לצידו כמו שכתוב יאריב במסתר ידכה ישוח ומצפה להן מכאן ומכאן ושמא רביי ברי"ש: דבב   [אנפיינדען] (בפסקא דויהי ביום כלותו) ויהי ברד ואש למלך שהיה לו שני לגיונות קשין דבובין זה לזה תרגום ואיבה אשית ודבבו אשוי (א"ב תרגום איש צר ואויב ברא מעיק ובעיל דבבא): דבב   [פליעסען לאנגזאם שלייכען]. (יבמות צז סנהד' צ בכורות ל ובשקלים ירושלמי בסוף גמ' דפרק מצטרפין שקלים) אגורה באהלך עולמים וכו' עד דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. ס"א דובבות מה הנאה יש לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק דאף על גב דשתי ניה טעמי' בפומי'. גידול אומר האומר דבר בשם אומרו יראה כאלו בעל שמועה עומד לנגדו כדכתיב אך בצלם יתהלך איש חזינהו נשיפוותיה דקא דבבן: דבב   [פליג] ישרוק ה' לזבוב תרגום יכלי ה' לעם קיטרי משריית גיברי' דסגיאין כדבוביא: דבב   [פעט, פעך] היו כל ישראל מוכרי דבב ס"א רבב והוא העיקר פירשתי בערך רי"ש: דבא   [הערבייא שאפען צופלי עססען] (בויקרא רבה בריש אם בחקותי) וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל (א"ב פי' דבות וזבות): דבדבן   [קירשען איין ארט וויינטרובן) (ע"ז לנו) הדבש והדבדבניות אף על פי שמנטכות אין בהם משום הכש' משקה פירוש ציראס"י הוא חב אלמלוך וי"א מין ענבים אע"פ שמנטפות ביד הגרם הואיל ומנטפות מעצמן מותרות ואין בהן הכשר משקה ואין משקה היוצא מן הענבי' מכשיר שום דבר: דבח   [שלאכטען] תרגום וזבחת עליו ותהי דבח עלוהי: דביון   [טויבען מיסט] (מגלה כה) רובע הקב חרייונים דביונים חרייונים קורין לגנאי כמו ישגלנה קורין ישכבנה בעפולי' קורין בטחורין חורי יונים קורין הדביונים חוריהם קורין צואת' למחראו' קורין למוצאות אלו בלשון הקדש הן גנאי גדול בלשון הזה לפי' משנין אותן שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו. פי' אחר ישגלנה משמע בזנות ככלבה כמו והשגל יושבת אצלו ישכבנה משמע דרך אישו' בקדושין ובחופה עפולים משמע נקבים חורי יונים משמע צואת יונים דביונים מה שביונים מחראו' צואה כדכתי' לענק ע"ז וישימה למחראות עד היום: דבל   [ראנדע פייגען] (נזיר ט) הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילות (שבועות כג) (יומא טו) אכל דבילה קעילת פי' כשהתאנים לחים כותשין אותן במכתשת ומעמלין אותן בידים ועושין מהן כעיגולי פת ועוד מפורש בערך גרוגר' ותאמר להם התאנם החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה תרגום ואמרת להון תאינתא הא שבקית ית חוליי ויש דבילתי שפירת'. אספו יין וקיץ תרגומו כנשו חמרא ודבילה: דבל   [ווילדע פייגען] (ברכות מ) בנות שקמה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן דובני פירוש מין תאנים מדבריים שאינן חשובים: דבל   [דען אומגראד] (סוכה כב) סוכה מדובללת מדולדלת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה פירש בגמ' רב אמר מאי מדובללת מדולדלת כלומר יש לה מעט סיכוך ואע"פ כן אם צילת' מרובה מחמת' כשרה וחדא קתני ושמואל אמר מבולבלת והיינו קנה עולה וקנה יורד: דבק   [אנקלעבען] ג' דבקי מיתה כבר פירשנו בערך בדק (יומא מח מנחות יא) דבקיה לקומץ בדפנא דמנא. אמר ליה רב יוסף האי דובקא דידך הוא (עירובין סז מעילה טו) כלומר אתה הוא שדבקת זו בזו אבל לא עלה על לבי. דבק כדי ליתן על הכתית (שבת עו חולין נא) דבוקא אמימר אמר רב אשי שרי בלעז וישקי"יו לוקחין בדין דקין וטחין אותן דבק ומשימין אותן במקום שיש מאכל ובאין העופות אגב מאכל ונתפשין בדבק ואם נתפש בכנפו אחד ונפל ממקום גבוה כיון שכנפו אחר לא נתפש פורח באויר ונשען עליו ואינו נחבט ומותר ואם נתפשו שני כנפיו אין לו במה יפרח ולא להשען ונחבט בקרק' ואסו' וזהו בחד גפא שרי בתרי גפי אסירי: דבק   [אקסיל, שאלטער] תרגום תחת אצילות ידך. תחות מדבקי ידך אבל תרגום על כל אצילי ידיו על כל מרפקי עיין ערך מרפק: דבר   [ווארט, זאכע] (ברכות מא) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי' כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי' ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ' אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר' כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי' דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בב"ק עא) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי' בגמר' דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש"מ לרבי יוחנן אפי' בהערא' בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהד' כו) פי' מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי' אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי' אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב שבת מא ומו) הא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר דב' שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שם צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט' דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו' סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו' ור"ח ז"ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שם קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו' ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו' ואמרינן (שם מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (ב"ק נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (ב"מ צב) פועל אוכל קישות פי' בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו' ש"מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב' שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ): דבר   [גזעץ שפראכע] (יבמות ה) מה להצד השוה שבהן שכן ישנן לפני הדיבור פירוש שלשתן קודם מתן תורה מילה בימי אברהם פסח במצרים עולת תמיד שהקריבו במדבר. הן אמה וכובעיהן אמה ומדברין מחציין (גיטין יד) פי' נראה כמו שמדברין מחציין מפני שמראש הכובע עד פיו אמה כמו מפיו עד רגליו. (ובילמדנו בפרשת שלח לך ותשא כל העדה) כי יש דברים הרבה מרבים הבל מי שמגדל אווזין ותרנגולין וטווסין אע"פ שהן מבקשין לאכול יש בהם מאכל אבל המגדל קוף או כלב אין בהן מאכל ועוד הן מבקשין לאכול הרי עליהן נאמר כי יש דברים הרבה מרבים הבל רבי יוחנן אמר במי שמרבה דברים הכתוב מדבר דברי נרגן כמתלהמים אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי כמת להם כאדם שיש לו מת והוא מצווח ובוכה עליו כך עשו מרגלים: דביר   [בוך] ולפני הדביר כבר פירשנו בערך ארן (ע"ז כד) המהוללה בדביר וארמון אמר רבא תמן קרו פרסאי לספרא דביר מהכא ושם דביר לפנים קרית ספר: דבר   [פעלד]. (תענית ד) לדידן דאית לן פירי בדברא פי' בשדה: דבר   [הערשען] (כתובות יז) רבא דעמיה מדברנא דאומתיה פירש מנהיג אומתו (א"ב תרגום נחני ה' דברני ה'): דבר   [פלודערען] (בילמדנו) שלומית בת דברי שהיתה דברנית ומתוך הדיבור עינה אותה המצרי שהרגו משה מכאן שהשיחה רעה לאשה. (ובויקרא רבה) שלומית רבי לוי אמר פטאטא שלם ליך שלם ליך בת דברי שהביאה דבר על בנה. (ובילמדנו) וירא איש מצרי מכה איש עברי שלומית שהיתה יפה שלימה מכל מום: דבר   [ערפינדען לענקען] תרגום ונבון תחבולות יקנה וסוכלתנותא מדברנותא יקנה: דבר   [בייטע רויב] תרגום ראש מלקוח השבי חושבן דברתא דשביא: דבש   [ביענען האניק] (ב"ב פ) בפרק המוכר את הספינה בגמרא פירות כורת דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה. (ובפרק קמא דחלה פסחים לו) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין פי' פונטלו. ירושלמי סופגנים טריקטא דובשנין מליגאלה איסקריטין חליטין דשוק חלת המסרת חליטין דמוי אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ויוצא בה בפסח. ריש לקיש אמר אינו כן אמר ליה רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה (ב"מ ל"ח) המפקיד אצל חבירו פירות יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש. (שבת קלד) הגיע לחצר כשהדביש למאי חזי לכתיתא דגמלי פי' נמאס והופסד. (גיטין סט) וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא פי' חלבנה מתוקה כדבש: דבשק   [זימפ] (שבת כא) ובדובשקי רבי פי' בצעי מים (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב דופשקי): דג   [פיש] (ביצה טו ע"ז לח) שלקות אמר רב דגים קטנים מלוחין אין בהם משום בישולי נכרים פירוש כשמלחן ישראל מליחתן היא בישולן והעכו"ם לא בשלן כי כבר מבושלים הן: דגל   [שטרייטען ליגנער] (שבת סו) שני תלמידי חכמים המדגילין זה את זה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה. (ע"ז סב) מכתבא גללא בזע ודגלא בחבריה ידע פי' שני תלמידי חכמים המקשין ומכחישין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן מכתבא שהוא עט ברזל נוקב את הצור כך דגלא שהוא מכזב מכיר בכזבנות חברו יפיח כזבים עד שקר תרגום ודממליל סרבנותא סהדא דגלא הוא במשפט לא ימעל פיו תרגום לא נגדל פומיה. פי' אחר כבר פירשנו בערך גלל ורבי גרשום פירוש מכתבא שקורין גדפא דמכתב חוקק אבן של שיש ורכיל מכיר בחברו רגלא כמו וירגל בעבדך כן הרועה יודע בעכו"ם חברו שחשוד על הרביעה. פי' אחר מכתבא גללא בזע ורגלא כולה מילתא בחבריה ידע המכתב והאבן שהיו קורעין את הנייר אותה קריעה נכרת רישומה בנייר שתחת אותו הנקרע והיינו בחבריה ידיע והרכיל נמי אם עושה רכילות בין שני אנשים אותן שני אנשים אתד מכיר בחברו שנעשה רכילות בין שניהן אף על פי שלא שמע הרכילות ביניהן כן העכו"ם מכיר חבירו: דגל   [גאבעל קראמסיל] דדרו בדגלא כבר פירשנו בערך גד: דגם   [פראבע] (שבת צ) המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה. (שם יא) ולא צבע בדוגמא שבאזנו (שם עו) אמר רבא הכא נמי חזי לדוגמא. (שם עט) שורה סממנין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא. (ב"ק קיט) תנו רבנן אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמאות כבר פירשנו בערך אות ולשון לע' הוא דגמא. דוגמא השקוה (עדיות ה) (ברכות יט) ס"א דוגמא פי' גרים שכמותה השקיה כלומר שמעיה ואבטליון שבאו מטיפת גרים הן השקו גיורת להראות שהן חשובין כישראל ונמצאו מזלזלין בכבודן פירוש ר"ח ז"ל (בריש פרק ואלו מגלחין ירושלמי) על כ"ד דברים מנדין על כבוד הרב וזה אחד מהן וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וכתוב ביה והוא יבדל מקהל הגולה אמר רבי יצחק אית סגי מנהון. (תענית כג) שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה נידוי וכו' (ר"ה כה) שלחו לו לרבן גמליאל כל המעכב את הרבים לעשות מצוה צריך נידוי. (פסחים נג) אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי (עדיות ה) מי נדו אלעזר בן חנך שפקפק בנטילת ידים הדה אמר המפקפק אפילו בדבר א' מדברי סופרים צריך נידוי. דוכמא השקוה מהו דוכמא דכותה פי' גרים שכמותה השקוה כלומר גינה שמעיה ואבטליון הדה אמרה המבזה הזקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי. שאלו לפני רב האי האי גאון אשכחן בפירות דאית גבן דדיכמא מצבע אי הכי מפרשו רבנן מיצבע למאי טעמא אשקיוה והשיבם הכי קאמר עקביא בן מהללאל לא אשקוה מי סוטה אלא היו כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאלו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא שם דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד: דוגמא הוא ברבבה של (חגיגה יו) כלומר מדוגם שאין כמותו בכל הרבבות והוא ראה מלאכים הדומין למטטרון על כן לא טעה וכן פירוש אות הוא ברבבה שלו. (ובב"ר פרשה יא) ויברך אלקים את יום השביעי ממלאכת עולמו שבת ולא שבת ממלאכת הרשעים וממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דגמטרין שלהן ולאלו מעין דגמטרין שלהן ומניין שפורענות הרשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא ומניין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנא' מהר בטובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. (ובילמדנו באלה פקודי פרשת ויביאו את המשכן) זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו כן אמר הקב"ה מונע מצדיק עינו דגמטורין שלו כאדם המבקש למכור פירות לחברו והוא אומר לו הראה לי את הבנין. נ"א העץ הוי אומר לא יגרע מצדיק עינו תדע לך אברהם הוליד את יצחק דומה לו שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם יעקב הוליד את יוסף דומה לו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף וכן הוא אומר כי בן זקונים הוא לו זיו איקונין שלו הוי לא יגרע מצדיק עינו. (א"ב פי' דוגמא בלשון יוני תבנית סימן ודמיון וכן פי' דיגמטרין אבל פירוש דוכימא בלשון יוני בחינה וחקירה וזה טעם דוכמא השקוה): דגן   [געטריידע] (ברכות מז פסחים לה) האי אידגן והאי לא אידגן פי' כשנעשה כרי זהו דגן ונתחייב בתרומה ומעשר ראשון וקרינן ביה דגן שנאמר כדגן מן הגורן ראשית דגנך בשיבולים לא אידגו על כן לא נתחייב בתרומה. וכי קאמר רבי ינאי (ברכות לה מציעא פז) אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מפורש התם כי קאמר רבי ינאי בזיתים וענבים אבל חטין ושעורין גורן בהדיא כתוב בהו. ס"א דיגון כתיב בהו. פי' אחר כי אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית במעשר שני ובמעשר עני אבל תרומה ומעשר ראשון חייב בגורן. (גיטין מז) מר סבר דגנך ולא דגן עכו"ם ומר סבר דיגונך ולא דיגון עכו"ם פי' מאן דאמר דגנך ולא דגן עכו"ם סבר כיון שלקח פירות שנגמרו מלאכתן מן העכו"ם דגן עכו"ם קרינן בהו ופטור מאן דאמר דיגונך סבר מה שאתה מדגן דהוא ממרח כלו' מירוח דישראל הוה גמר מלאכה למעשר ולא מירוח עכו"ם דלעולם חייב לעשר פירות הלקוחין מן העכו"ם קודם שימרחו עשום דאין קרין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר: דגון   [צווייא ווינקלען] (נזיר ח) הן אחת דיגון שתי' טריגון ג' טטריגון ד' פינטיגון ה' ת"ר בית עגול דיגון טריגון פנטיגון אינו מטמא בנגעים טטרגון מטמא בנגעים. (ב"ב קסד) ארכן דיגון קרי ליה (א"ב פי' בלשון יוני דיגון בעל שתי זויות טריגון בעל שלש זויות טטרגון בעל ארבע זויות פנטיגון בעל חמש זרות וזה ענין בבתים אבל בארכון ענין אחר והוא אשר ברומי היו שני ארכונים או מוחלים נבררים מדי שנה בשנה ואם לפי צורך המלחמה נמשכת הממשלה לשנה אחרת או אחר עבור שנים היה נברר פעם שנית אחד מהם למושל נקרא מושל שנית ובלשון יוני ארכון דיכון ואם נברר עוד פעם נקרא ארכון טריכין ובפעם הרביעית ארכין טטרכון ובחמישית ארכון פנטיכון וכן על זו הדרך): דגר   [איינעשרימפן] תרגום מעי חמרמרו מעי אדגרו: דגר   [העראבשפרינגען] (חולין נא) דגר נפל מאיגרא פי' קפץ ונראה לי שבעל הערוך לא גרים דגר לפיכך הביא ערך זה והראיה דבערך איפומא הביא מימרא זו חזא חולשא מאיפומ' נפל מאיגר' לארעא:) דגית   [פיש שיפפע] (ב"ב עג) דגית היינו בצית וכבר פירשנו בערך בצית ובכלי גומא על פני מים תרגומו ובדגיין על אפי מיא. ואחרית כן בסירות דוגה תרגומו ובנתכון בדגיגית ציידן: דד   [בעקענען. דאנקין] (מציעא ז. ב"ב קט) כי פליגי בשאינו מקויים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליגי ואי לא מקיים ליה לא פליגי ורבן שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו פי' שטר שיש בו קיום ב"ד חשוב כמו טלית ואדוקין בו מלוה ולוה ויחלוקו ושאינו מקוים אם מקיימו המלוה משוי ליה ממונא ויחלוקו דברי רבי קסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסבר אע"פ שאין יכול המלוה לקיימו יחלוקו דממונא הוי דמאחר שמודה הלוה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ולא הלוה צריך שיאמר לו פרעתי ואפי' אומר פרעתי אינו נאמן אחר שהודה ואמר כי זה השטר כתבתיו עלי מקוים הוא אבל כשכופר אינו יודע בזה השטר מעולם אז צריך קיום. (כתובות יט) דא"ר הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו: (שבת עח) והכא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי (ב"מ עב) א"ר יוסי מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים פי' לוה שמודה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ואע"פ שטוען הלוה פרעתי אינו נאמן וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים דהא מודה דשטרא מעליא הוא ובדין נכתב וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר ונמצא כטוען טענה אחרת ועליו להביא ראיה היאך פרעו. בזמן ששליח צבור אומר מודים וכו' (סוטה יו) ברכת כהנים עד על שאנו מודים לך פי' רבי משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב משמע דקא מודן ציבור' על שליח צבור אנן סמיכין ומאי על שאנו מודים לך על הודאה דקאמר שליח ציבור וקא ענו אינון אמן. (בסוף פ"ק דברכות ירושלמי) הכל שוחחין עם שליח צבור במודים ומלחשים ואומרין ויש שם ענייני' הרבה. כל כהן שאינו מודה בעבודה (חולין קלב) השוחט לכהן פי' כהן המתנשא ליגע בחלבין ובדם ולהצית האליתא וכיוצא בהן הא מודה אע"פ שאינו בקי הואיל ומודה ומשמש כמו שכתוב יש לו חלק בהן. יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר בסוף (מסכת מעשר שני פ"ה. מציעא צ) והא תנן (סוטה מח) יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר ובגמ' תנינא אף הוא בטל את הודאי וגזר על הדמאי ומסקנא תרתי תיקן ביטל וידוי דחברים וגזר על הדמאי דעמי הארץ פי' ביטל וידוי דחברים שהיו מתודים במנחה ביום טוב ואומר בערתי הקדש מן הבית וגו' כמו שהוא מפורש במשנ' (בסוף מעשר שני) ולמה ביטלו דרחמנא אמר תנו מעשר ראשון ללוי והן היו נותנין לכהן ואם תאמר נוודי אשאר מעשרות כל שאין מתודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות לפיכך ביטל הוידוי וגזר על הדמאי פי' דמאי אחד ממאה שיתן החבר לכהן לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו עמי הארץ מפרישין אלא תרומה גדולה משום דכתיב בה מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ועוד הוא דבר מועט שמק' סאין היו נותנין ב' ולפי' נקרא תרומה תרי ממאה וגזר על חבר הלוקח תרומה מעם הארץ שיפריש ממנה תרומת מעשר ויתננה לכהן וכמה היא תרומת מעשר א' ממאה דמאן דאית ליה ק' סאין חייב למיתן מינייהו י' סאין ללוי ולוי מפריש מאותן י' א' ויהיב לכהן וזה קרוי תרומת מעשר דכתיב (בסוף ויקח קרח) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו את תרומת ה' מעשר מן המעשר אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר יש בה עון מיתה דכתיב (שם בפרשת תרח) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו לכך הפרשוה ותנוה לכהן מעשר שני העלוהו ואכלוהו בירושלים שאין לכם הפסד בו מעשר ראשון ומעשר עני שהוא בלאו המוציא מחברו עליו הראיה ואי מייתי ראיה הלוים והעניים שלא הפרישם עם הארץ ליתנו להו ואי לא לא (א"ב אין זה הערך): דד   [געוויס] אין מעשרין את הודאי (שבת לד) פי' ספק חשיכה ספק אינו חשיכה זהו בין השמשות ואסור נעשות מלאכה מדרבנן וטבל ודאי אסור לתקנו שהיא מלאכה גמורה תיקון הטבל אבל דמאי שהוא ספק מותר לתקן כיון דספק מלאכה היא ובין השמשות אסור מדרבנן כולי האי לא גזרינן (א"ב אין זה עיקר ערך ודאי כי עקרו ידה אם הוא מלשון הודאה או עקרו ודאי אם היא מלה נכרי'): דד   [לאמגזאם פיהרען] (שבת קכח) ומדדין עגלים וסייחים האשה מדדה את בנה (פסחים נה) ותרנגולת שברחה מדדין ומחזירין אותם למקומה. (ב"מ כה) מצא אחר הגפה אמר רב עוקבא בר חמא במדדין אי במדדין ניחוש דלמא מעלמא אתו פי' מהלכין מעט מעט כדכתיב אדדם עד בית אלקים: דד   [ריננע] בן קטין עשה י"ב דד לכיור (יומא לז) פי' כמין דדי אשה שמשם יוצאין המים ורוחצים ידיהם: דד   [טאפ, קעססיל] (יומא סט סנהדרין סד) שדיוה בדודא וכסיוה באברא דאברא שאיב קליה (ב"מ ע) דמפרק האי דודא דבני מר עוקבא. (ע"ז ע"ו) רב עוקבא זבן דודא מגוי עבד לה גדנפא דלישא ומלייה מיא (נדה סה) ראתה ועודה בבית אביה אמר ליה עבדי חסרת דודי חסרת. תרגום על סיר הבשר על דודי בישרא: דד   [דיזעס] תרגום ועבד אפשי מאדוניו מן קיריס דידיה ובל' גמ' דידי דילי דידך דילן דידיה דיליה זו מלת מורכבת מן די פירושו אשר ומן דא פירושו זה כלומר אשר זה לי אשר זה לך: דדב   [פליג] (ברכות מה) רבי אבהו אכיל עד דהוה יתיב דודבא אפותיה ושריק. (גיטין קפו) מאי קרצית אמר אביי דדבתא דביני כיפי. (חולק נח) אמר רב ליתי בקא בת יומא וליתי דדבא בת שתא פי' זבוב כדאמרינן בתחילת ערך ד'. תרגום ישרוק ה' לזבוב. פי' דדבא אפותיה היה יוצא השמנונית על מצחו וכשיושב הזבוב על מצחו לאכול היה מחליק ומפל מרוב השמנינית. פי' דדבתא דביני כיפי זבובים שבין עומרים פוסלת אם שותה ממי חטאת מפני שמוצצת ואינה מקיאה ולא הוו כמים שאובים: דדכאות   [טעלעגראף] היו עושין ומניפין בסודרין פי' מצבות גדולות היו בונין בדרך מירושלים ועומדין עליהן אנשים ובידם סודרים וכשמגיע שעיר למדבר מניפין בסודרין אחד לחבירו עד שרואין אנשי ירושלים הנפת הסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר ואז כהן גדול קורא בספר תורה (א"ב פי' בל' יוני ציונים ורמזים): דדני   [פאלקס נאהמע] (בב"ר) ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים כתוב אחד אומר דודנים וכתוב אחד אומר רודנים רבי סימון אומר דודנים שהן בני דודיהן של ישראל רודנים שבאיך ורודין אותם אמר רבי חנין בשעה שהן נתונין בעלייה אינון אמרון להון בני דודיכון ובשעה שהן בירידה באין ורודין אותן (ובילמדנו פרשה וישמנו יתרו) משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דודנים ושם מפורש: דדנין   [קין האלץ] (ירושלמי דר"ה פרק אם אינם מכירין) מהו עצי שמן דדנין פי' תדן בלשון רומי מין עץ ממנו נוטף הזפת וכן קוראים ללפידי אש עשוים מן עץ זה או ממין אחר להאיר: דהא   [דונקל] (גיטין נז) לובן ביצה סולד מן האור שכבת זרע דיהא מן האור (שבועות ז) והא תנן (בריש נגעים) של שלג עזה של סיד דיהא הימנה: (נדה יט) שחור כחרס וכו' דיהא מכן טהור. (שם סב) עבר או שדיהא הרי זה כתם פי' דיהא עמם עינו. (יבמות מא) כל ששכבת זרעו דיהא וי"א כל שאין מי רגליו מחמיצין פי' כדגרסינן (נדה סח) זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת: דהב   [גאלד] תרגום שם הזהב תמן דהבא: דהך   [אויסלאכן] תרגום ילעיגו לי ידהכון לי: דהן   [פעט ווערען] (שבועות מז) קרב לגבי דיהנא ואידהן פי' לשמן ורד קורין דיהן ורד. הודשנה מחלב תרגומו אתדהינת מן תרבא עפרה מחלב ידושן תרגום ידהין. ושקוי לעצמותיך תרגום ודוהנא לגרמיך: דו   [זעהן] (שבת לה) רבא חזייה לאביי דקא דוי למזרח. (כריתות ו) וכי יתביתון קמי רביכון דוו לפומיה דרביכון דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. (תמיד כו) אמר אביי כיון דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר דוי להכא ודוי להכא פי' דוי חזי: דו   [טרוירען] (סנהדר' ק) רבי עקיבא אומר לא תיעול דויה על לבך דגברין גיברין קטיל דויה הא שלמה נמי אמר דאגה בלב איש ישחנה: (יבמות מד) ישראל בזמן הזה דווים דחופים (נדה כג) כי הוא ראשית אונו מי שלבו דוה עליו יצא זה שאין לבו דוה עליו. (ובאבות דפרק רבי אומר) מרבה בשר מרבה רימה מרבה נכסים מרבה דוון (א"ב דאבה כתיב) (חולין צא) ואף על פי דמדוו וקיימי פי' תרגום יגון דוונא וכן ת"י ולבי דוי: דוד   [קעניג דוד] מלך ישראל חי (ר"ה כה) פי' מלכות בית דוד נמשלה כירח שנאמר כירח יכון עולם כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם: דוד העמיד תרי"ג מצות על י"א (מכות כד): דוד   [פלוס, בלוט גאנג] (נדה מא) מניין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה: דול   [שעפפען] (ב"ב ח) ודלמא לא מדרל אי מדויל מדויל ואי לא מדויל מהדרי' ליה ניהלייהו (שם יב) זמנין דהאי מדויל והאי לא מדויל פירוש מזה דולין ומזה אין דולין מי' שמתייבש: דוולא   [עמער] (שם יב) ולא את השדה פירש שמדקין אותם בדלי בענן לכל אחד ואחד שדולין לה יום אחד כרב נחמן (א"ב תרגום כמר מדלי כטיפא מדויל): דוור   [בריף פאסט] (ב"ק קיד) אבל בי דוור לא. (ע"ז כז) אמר ליה אביה יכול לומר לו קאי ברי אאיגרא אי נמי נקיט ליה זימנא לבי דוור. (שבת יט) לא קשיא הא דקביע דוור במתא הא דלא קביע דוור במתא פי' שוטר ששולח אליו האיגרות. פירוש אחר איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא המשכיר ומשלח כל איגרו' למי שנשתלח' לו: דווש   [געוואהנהייט] (ברכות יו) אבל פתח בלמען ירבו ימיכם דוושי' נקיט פי' הלוכו ומנהגו וסידורו נקט: דות   [ברינע, ציסטערנע] (ר"ה כז) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות. (בב"ב סד) ולא את הדות (פרק ה בכלים) נתנו על פי הבור או על פי הדות (אהלות פרק יא) הדות שבבית והמנורה בתוכו במשנה כולם כתובין הדות פי' בגמרא דהמוכר היינו בור היינו דות אלא שהבור בתפירה והדות בבנין: דח   [אבוואשען] (תמיד לא) מדיחין אותה בבית המדיחין. (ביצה יד) מדיח ושולה (מכשירין פ"ד) הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן (מקואות פ"ח) אם הדיח ידיו במים טהורת רבי שמעון אומר ירפה שיבאו בהן ידים פי" אם רחץ גב ידו במים נטהרה אף על גב שלא הגיעו מים לכף ידו רבי שמעון אומר ירפה כלומר לא יטהר הכלי עד שירפה ידו ויגיע המים לתוך ידו ולכלי: דח   [טרייבען שטאסען] (קדושין כ ערכין ל) דתנא רבי ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודה זרה דחה אבן אחר הנופל ת"ל גאולה תהיה לו (מ"ק כב) על כל המתים כולן מדחה מיטתו הרי זה משובח כלומר ממהר לקוברו. (נזיר יו) מדחין בה אליבא דבר פדא ורב מתנא כלומר זה מדחה קושיא של זה וזה מדחה קושיא של זה. (סנהד' עב) איתיביה רב חסדא לרב הונא. (אהלות פ"ז) יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש פי' אין הורגין את הולד כדי להחיות את אמו. (ובויקרא רבה ואשה כי יזוב זוב דמה פרשת ראשו כתם פז) אתו אמרין ליהויקים נבוכדנצר בעי לך אמר להון אפשר כן אין דוחין נפש מפני נפש אתון מחיין לנפשיכון וממיתין לדידי אמרו לו לא כך עשו זקניך בשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה: דחד   [ערפרייען אנטעשטיצן] תרגום ירושלמי הענק תעניק לו מדחדא תדחדון ליה: דחון   [מאזיק] בדניאל ודחון לא הנעיל קדמוהי פי' כלי שמחה: דחך   [שפאטען] תרגום למסת נקיים ילעג ידחך ענינו כמו דהך: דחל   [פירכטטן] (בב"ב כז) דילמא מייתי עורב טמאה ושדי התם וסגיא בדחלולי בענמא קא משמע לן פי' לשון יראה כמו כי ירא אלהים אתה ארי דחלא דה' את כגון שהעושין צורות של עץ ונראין כבני אדם להפחיד העופות כשמנדנדת אותם הרוח יפחדו העופות ויברחו: דחס   [צודריקי פרעסען] (יבמות מב) אלא משום דחסא. (שם קג) משום דחיילא דכרעא עליה דחיס. אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה פי' להכביד רגלו בקרקע ולהדחיק (ובויקרא רבה אמור אל הכהנים) ענף עץ עבות זו לאה מה הדס זה דחוס בעלים אף לאה דחוסה בבני': דחף   [אנטרייבען] להדוף את אויביך תרגו' ירושלמי למדחף ית בעלי דבבך וכן תרגום ונדחה ידו בגרזן (א"ב לשון עברי היא הרצים יצאו דחופים): דחק   [דרונגען דריקען] (מ"ק כח) דחיק רגליה דבר נתן פי' למהוי הוא נשיא. (מנחות צח) הא כיצד דוחקין ובולטין בפרוכת (א"ב לשון מקרא זה ואיש אחיו לא ידחקון): דטגמא   [בעפעהל] (בריש ויקרא רבה) מאוהל מועד לאמר משל לדיטגמא כתובה ומחותמת. (ובילמדנו בסוף ויהי מקץ) שלשה דיטגמאות פי' יוסף אחת שלא ירד עבד ייקח בר והשנית שלא יהא אדם מחמר שני חמורים והשלישית שיהא שמו ושם זקנו. והדת נתנה בשושן הבירה תרגום ודיטגמא איתפרסמת בשושן בירניתא פי' דיטגמא כתב (א"ב פיר' בלשון יוני פתגם המלך ופתשגן הדת ובתרגום שני דאסת' ויהי בהשמע דבר המלך וכדשמע מלכ' כתב בדיטגסיס פירוש בלשון יוני כמו דיטגמא): דטולמוס   [קיעהן פערשייטע מענשען] (בב"ר מא) וינגע ה' את פרעה אמר ר' ברכיה עלו דטולמוסין למקרב למסנא דמטרונ' וכן בפ' כי עצור עצר ה' (א"ב פי' טולמוסין בלשון יוני חצופים ואנשי זרוע עיין ערך טלם): די   [געניג] (נדה כ עדיות ב) שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן פי' האשה שבדקה עצמה והנה היא טהורה ולאחר זמן בדקה עצמה והנה היא טמאה מה שנגעה באותה שעה טמא ומכאן ואילך ולא קודם: די   [וועלכע] תרגום אשר: דיאו   [טאג] ירושלמי דע"ז פ' לפני אידיהן כיון דחמא איממא ארך אמ' קלון דיאו פי' בלשון רומי יום עיין ערך קלנדא: דיבא   [וואלף] (תרגום כזאבי ערב כדיבי רמשא): דיו   [טינט] (שבת קד) כתב בדיו בסם ובסיקרא גמ' דיו דיותא. (ב"ב קסג) דמדיית ליה פי' דמדיית בדיו החלק כלומר עושה נקודים של דיו בין העדים לאשרא. (חולין מ"ז) בגמ' דהריאה בפרק אלו טריפות כדיותא טריפה פי' שחורה כדיו (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב דמטייט ליה סהדי אטיוטא הוא דחתימי לדעת הערוך גרסינן אדיותא והענין אחד מאן דגריס אדיותא מקום מחוק שהוסר ממנו הדיו ומאן דגריס אטיוט' מקום מחוק שהעבירו טיט עליו או הוא מלשון וטאטיתי' במטאטא): דיו   [איין ארט פיגיל] (מציעא כד) ההוא דיו דשקל בישרא (כתובות נ) מאי אסותיה מררתא דדיו חיורתי פי' עוף הנקרא דיו. (חולין סג) אמר רב יהודה חסידה זו דיה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה האנפה זו דיה רוגזנית תניא נמי הכי למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה. תרגום ירושלמי החסידה דיתא חיוורתא: דיוזגי   [דאפעלט] (סוטה יג) תאנא אותה שבת שבת של דיוזגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה פי' דיו שנים זוגי זוגו' ב' זוגות של מנהיגין כלומר שהיתה שבת למשה ושבת ליהושע ונטלם רשות ממשה ונתנה ליהושע ודיו היינו זוג וכפל הדיבור (א"ב פי' בלשון יוני חברה של שנים): דיוטר   [דאעפעל העהלע] (בב"ר פרשה ויהיו חיי שרה) שם ועבר היו מהלכים לפני מיטתה וראו אי זו מקום מופנה לאברהם אבינו וקברו אותה בדיוטרין שלו: (א"ב פי' בלשון יוני דיוטרין מקום שני וסמוך לראשון): דיומד   [דאפפעלע זיילע] (עירובין יז) ד' דיומדין נראין כח' (סוכה ד) רבי יעקב אומר דיומדי סוכה טפח פי' דיומדין ב' עמודין: דיוסטר   [דאפפעל זייטיג] חיבור לטומאה בשעת מלאכה (כלים פ' ך) פי' שני צדדין דיו שנים סטר צד כדכתיב ולסטר חד הקימת והוא עץ שיש לו שני צדדין והוא יד לקורדום איכא דאמרי דיסטר ומפרשי די שנים וכן דיופיטא ודיזוגי חרב פיפיות תרגום סייפא דיוסטרא. בכשיל וכלפות תרגום בקופיץ ומופסלת דיוסטרא: דיוסק   [דאפפעלזאק סאקוויס] (ברכות יח) תנו רבנן המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדיוסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון. (שבת קמב) פעם אחת שכחו דיוסקיא מלאה פירות בסטיו. (פסחים ח) בגמ' דיוסקיאה מלאה חמץ. (ובב"ב עח) אמר עולא מחלוקת בשק דיוסקי' וכומני. (ובב"ק קה) כגון שהיתה דיוסקיא של אביו מופקדת ביד אחר פי' שני שקים מחוברין ומונחין על החמור אחד מצד זה ואחד מצד אחר ובלשון ישמעאל אלכרג (א"ב תרגו' ירושלמי ויהי הם מריקים שקיהם והוה כד אינון מריקין דיסקייהון): דיופי   [הייבער] (עירובין קד) מענין בדיופי ומטיפין מאדק פי' בא להודיע שמותר להעלות יין מחבית בדיופי ופי' בדיופי כגון מינקת שיש לה שני פיות ומכניס פיו האחד בחבית ושואב בכל כחו ומעלה היין בכחו ויש פה למעלה מזה פה הדיופי הנתון בפיו כמו דד שהיין בהגעתו לדד מקלח ויוצא ומקבלו בכלי אחר עד שמריק כל היין שבחבית פי' מעיפין מאדק שמענו כי הוא כלי עשוי זלועא כמין כוז נקוב בקרקעיתו נקבין דקין ופיו צר ממלאין אותו מים וסתומים היו וכל זמן שפיו סתום אין המים שבתוכו שותתין מן הנקבין שכח הרוח מונע את המים וכשפותחין פיו ויכנס האויר דוחה את המשקה שבתוכו ומטיף טיפה אחר טיפה טיפות דקות ונותנין תחתיו כלי נחשת כגון ספל וכיוצא בו וכשנופלת טיפה על הכלי משמעת את הקול טיפה אחר טיפה כגון קול משורר ואמרינן מאי לאו מטיפין מאדק שהתירו חכמים לחולה לאו בחולה ישן ומבקשין להקיצו ועושין לפניו זה הקול כדי שיקץ לחולה בלבד התירוה משום סכנה אבל לבריא כי האי גוונא אסור שמוליד קול בשבת וקשיא לרבא דאמר לא אסרו אלא בקול של יד בלבד. ופריק לעולם בחולה נעור ורוצה לישן דמשתמעי הללו טיפי דמטיפין מאדק כי זמזומי (א"ב פי' בלשון יוני כלי ארוך וחלול ושני נקבים משני ראשיו): דיופטרא   [העמד פאן צווייא קאלירין קאבריץ פוסתעפיך] (בויקרא רבה באמור אל הכהנים ולקחתם לכם) לא אישתייר לי מכל דקפחית אלא הדין דיופוטא והדין דיפוטא מסהיד עליה פי' מעיל שיש לו שני צורות קורין בלשון יון כך. ס"א מפיטא והוא לשון לעז ממש טפיט"ו: דיופלי   [דאפפעל וואך] (תענית יט) אמר לא זזו משם עד שבאו דיופלי דרומי והכו את מוחו בגוזרין פי' שני שלוחים (א"ב פי' בלשון רומי דופלי אנשים חשובים בין אנשי הצבא אשר מפני גבורתם היו נותנים להם פי שנים ושכר כפול ומה שפירש בעל הערוך יפה פי' שבלשון יוני קוראים דיפולי לשלוחים אשר המשלח בא אחריהם): דיופלוסטון   [דאפפעלט פאלאסטין] (סוכה נא) תניא רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריאה של מצרים פי' שני פלטרין זה לפנים מזה (א"ב פי' דיפלוסטואן בלשון יוני אולם ואכסדרה כפולה ובהדיא גריס ירושלמי דסוכה פרקא בתרא דיפלי אסטבא): דיופרא   [צווייאמאל פריכטע טראגענדע ביימע] (בריש דמאי) כל השיתין פטורין חוץ משל דיופרא. (ובפרק ט' דשביעית) אוכלין על הטפיחין ועל הדיופרא (עירובין יח) חוץ מן הדיופרא מאי דיופרא אמר עולא אילן העושה דיו פירות בשנה (א"ב פי' בלשון יוני אילן מוציא שני פעמים): דיו פרצוף   [דאפעלט געזוכט] (שם יח) אמר ר' ירמיה בן אלעזר דיו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני. (בב"ר ח) נעשה אדם בצלמנו כדמותינו אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון דיו פרצופין בראו ונסרו ועשאו גביים לכאן וגביים לכאן. (ובריש ויקרא רבה מאהל מועד לאמר אמר סימון דיו פרצופין היה הדיבור יוצא חיים לישראל וסם המות לעו"ג) (א"ב פי' בלשון יוני שני פנים או שני ענינים ואופנים) דיוקן   [בילד] (מ"ק טו) דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם ובעונותיהם הפכתיה יהפכו מיטתן עליה: (ב"ב נח) כי מטא במערתיה דאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה לו נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל פירוש כי בצלם אלהים עשה את האדם (חולין צא) ע לין ומסתכלין בדמות של מעלה יורדין ומסתכלין בדמות דיוקני שלמטה (סוטה לו) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באת דיוקנו של אביו ונראת לו. (יומא סט) דמות דיוקנו אני רואה במלחמה ונוצח. (שבת קמט) ת"ר כתב המהלך תחת צורה ותחת דיוקנאות פירוש צורת אדם המצויירת בכותל הכתב שתתתיו אסור לקרותו. פי' אחר מציירין כיצד נעקד יצחק ושחר מעשים (ב"ק קד) א"ר יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה פירש דיוקני צורה ידועה לו כגון סימן שהוא ביניהן ואפילו עדים מעידין שאמר להן הכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואין העדים יודעין מה כתוב בו אלא כתבו הן למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי שזו הדיוקני שלי הוא. (ב"מ קטו) אבל אתה נכנס על שכר כתף על שכר פונדק ועל שכר דיוקנאות פי' ששכרו לצור לו צורות ודיוקנאות בכותל. אך בצלם תרגום ברם בדיקנא. פירש דיוקני הוא צורה ועיקר צורת אדם המצוירת בו איקונין זו צורה המצויירת על הנייר או על הסיד כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי (א"ב תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פירוש בלשון יוני דמות תבנית צלם): דיותק   [פאמעליע] (ב"מ נט) דאית לי' זקיפתא בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא פי' רש"י במשפחתו: דייט   [הויז. שטוב שיעדעסריכטער אמט] (שבת צו) היו שתיהן בדייטא אחת המושיט חייב והזורק פטור (עירובין פח) שתי דייטות זו כנגד זו. (ובב"ב סג) המוכר בית לחברו ואמר לו על מנת שדייטי העליונה שלי דייטי העליונה שלו. (שם קמח) זה אומר בדייטי העליונה וא' אומר בדייטי התחתונה אמר רבי חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן פי' עלייה (ובחלומות דמגלת איכ') חזיתי בחלמי דייטונא דבייתי מתברא. ס"א שרית' דביתי (א"ב כן פי' מלה זו בלשון יוני ולפעמים עניינה מקום המשפט (בריש מדרש מגלת אסתר) שהוא נתון בדייטי): דייטרוט   [גלאז געשיער] (בב"ר פרש' ב') ותפקחנה עיני שניהם לעירוני שהיה עובר לפני חנות הזגג והית' לפניו קופה מלאה כוסו' ודייטריטין הפשיל במקל ושברן. אמר רבי חייא לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין בשעה שהיה חפץ לתלות הקופ' היה מביא יתד ותוקעה ותולה עצמו בה ואח"כ תולה קופתו פירוש כלי זכוכית חשיבין (א"ב פירוש בלשון יוני כלי עשוי באומנות פתוח במקלעות ובפטורי ציצים): דייל   [שטאטס דינער] (יומא יח) אי בר אחתיך דיילא נהוי חזי בשוקא קמיה לא תחליף פי' הוא הממונה על המכס חזי קמיה לא תחליף שהוא יודע כל מה שעשית ויתפשך לדין (פסחים פו) אמר רב הונא בני חבורה נכנסין בשלשה ויוצאין אפילו באחד פירוש חבורה שנמנו על הפסח ובאו מקצת מהן בעת שדרך בני אדם להכנס לאכול הפסח ושיגרו הן הדיילא שהוא כגון השמש שלהן וחיפש אחר הנשארים ולא מנאן אפילו אם לא נתקבצו מכל החבורה אלא ג' יש להן רשות להתחיל לאכול לבדם ואין עליהן להמתין להם עד שיבואו כיון שנתאחרו יותר מדרך בני אדם כול' אבל פחות מג' לא זה דין הנכנסין אבל אם היו מקובצים וראו מקצתן למקצתן ויצאו ונתאחרו יותר מן השיעור שאמרו והדר בהן דיילא ולא מצאן אפי' לא כשאר מכל בני החבורה אנא אחד כיון שהיו שם ויצאו מתחיל לאכול אפי' האחד לבדו ואינן יכולין לומר לו למה לא המתנת לנו אמר רבינא ונותן דמים אם אכל יותר על חלקו ולית הלכתא כוותיה וה"מ דעל בעידנא כרבא והדר בהו דיילא: דיומן   [צוועק, ציעל] (בילמדנו כנחלים נטיו) למה כינה אותן בנחלים ביקש ליתן דיומן בישראל למה שהנחל הזה כשבני אדם ממלאין ממנו וכו' פי' ענין די כלומר דבר שיש לו קצבה שאינו נובע ויפחת: דימורון   [מויעלבעררען אבגאס]. עיין ערך איריוסטו: דיין   [ריכטער] (בב"ר פרשה ג) והוו תרויהון מדיינין זה אומר אני אשלוט ביום וכו'. וירב בלבן תרגום ירושלמי ודיין בלבן: דייסא   [צוקאסט מעהלשפייז] (ביצה כו) מערבין בדייסא. (ע"ז לח) איכא בנייהו אדרי ודייסא. (ברכות לו) בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי דמברכין בורא מיני מזונו' פירוש דייסא הריפות גרידא בלא עירוב דבש ובלשון ישמעאל הריסא: דייספק   [פוס פאן איין טראג זעסעל] (גיטין נז) אשקא דדייספק חריב ביתר פירש רגל הכסא כגון מרכבה שנושאין אותו בני אדם ופעמים בבהמות (חולין עט) כי מעיילת לי כודנייתא בדייספק (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ריספק): דייציפי   [טורקעלטויב] (שם סב) דייציפי ותורין של רחבה כשרק משום תורין ובערך צצלא מדמי לו ציצלי (א"ב דאציפי כתוב): דייקטסא   [וועג ווייזער] (ויקרא רבה פרשת ואם הכהן המשיח) ודייקטסא בחד עינא פיר' בלשון יוני מורה דבר מה ובפרט מורה הדרך: דייקלריא   [קעטע. געהנגע] (ירושלמי דברכות מי שמתו) ובלבד לא יעבד כהדין דייקלירא פירוש המפרש מיני שלשלאות שתולין בהם נטיפות ושאר תכשיטין: דייר   [פרעמדער גלויבענם איבר טרעטנער] (גיטין נד בכורות ל) הוא דהוה קרי לחבריה דיירא בר דיירתא פי' גר בר גיורת: דיית   [שוויצען] (פסחים ל) חזינא דמדייתי וכיון דמדייתי ידאי בלעי פי' מזיעין: דיית   [רידערבייגען] תרגום תחתיו שחחו עוזרי רהב תחותוהי דייתן רשיעיא: דייתק   [טעסטאמענט] (מ"ק יח) ואלו כותבין במועד קדושי נשים גיטין ושוברין דייתיקי ומתנה. (ב"מ יח) דייתיקי מתנה ושוברין פי' לשון יון קורין לשטר צואה דייתיקי ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות. וכל טוב אדוניו בידו תרגום ירושלמי דייתיקא דרבוניה (ובילמדנו ויהי בימי אמרפל) אמר לו כתוב דייתיקי שיהא בנו בורר לו חפץ אחד ממה שנפשו מבקשת: דך   [צערשטיסין] (ביצה יד) תבלין נידוכין במדוך של עץ (יומא עה) או דכו במדוכה מלמד שירד להן לישראל תכשיטי נשים עם המן דבר הנידך במדוכה פי' בשמים הנדכין במדוכה (נדרים נח) דלמא במדוכנין (א"ב תרגום דכא לארץ חיתי דכדך לארעא חיתי): דך   [ריין] (פסחים טז) משקי בית מטבחייא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין (חולין לה) תרגום טהור דכי: דך   [אורט. שטעללע] (ב"מ צג) גובה סריא אדוכתא פלן. (ב"ב ע) ההוא טייעא דהוה קא מזרע ארעא והוה אמר האי אורחא לדוך פלן פי' מקום (א"ב תרגום נודד ממקומו דמשני מדוכתיה): דך   [הערצאג] (בפרק המצניע ירושלמי) ונשיא נשיאי הלוי דוך דוכנין היה כמו דוכוס שנאמר לפנינו: דך   [דיזער] (עזרא) אדין ששבצר דך פי' זה תרגום הנער הלז עולמא דיכי: דכמה   [פריוואנג. מוסטר] השקוה פירשנו בערך דגם. השמת לבך כי אין כמוהו בארץ תרגום ארום לית דכמיה (א"ב פי' בלשון יוני חקירה נסיון ובחינה): דכן   [העהע שטאפע באנק] (במדות בפרק שני) והדוכן נתון עליה. (מגלה ג) ולוים בדוכנם פי' ל' ישמעאל שם האיצטבא דוכן ועומדין עליו הלוים. (ב"ב כא) ואי איכא ארבעין מותבי' ריש דוכנא. פי' ממונה תחתיו שיסייעו ללמד הנערים ואין מנכין לרב משכירותו כדי לשכור אותו ריש דוכנא אלא מסייעי ליה ממתא כלומר הצבור שוכרין אותו ופי' ריש דוכנא ראש האצטוה ששם ישיבת הנערים (א"ב תרגום שאו ידיכם קודש טולו ידיכון כהניא על דוכן קודשא) (כלים פ"ז) דכון שיש בו בית קיבול קדירות טהור משום כירה וטמא משום כלי קיבול פי' דכון עושין בארץ ישמעאל מצבה מן החרש כמין איצטבא ותחתיה חלול ועושים בה מקום מלמעלן והאש דולק תחתיה כלי קבול כלומר כלי הוא הרחב שלו תוכו שהוא רחב. פירוש אחר דכון שיש בו כמין מכתשת של עץ וכירה עליו כדכתיב או דכו במדוכה: דכן   [בהעלטער] תרגום וגדרות לצאנכם ודכוון לענכון פי' בלשון יוני דוכיון כל מקום אשר הוא מוכן להיות בית קבול (ובב"ר פרשת יקוי המים) רבנין אמרי דוכוס קבלונו והוא כמו דכון בלשון יוני. דכוס   [הערצאג העררפיהרער] (סנהד' לה) תנו לי דוכוס אחד. (ובב"ר פ' סח) שרי מפיק דוכסין ומעייל דוכסין (ובויקרא רבה זאת תהיה) דוכסא רואה אותי ונוטל אותי (ובפסיקתא דוזאת הברכה) ויאמר המלך סוב התיצב כה ויסוב ויעמוד אמר ר' אבא בר כהנא אי הוה דוכוס איתעביד איפרכוס ואי הוה איפרכוס איתעבד איסטרטליטיס (ובילמדנו) בריש ואלה שמות משל לאחד שרגם איקינון של דוכוס פי' שר ואיפרכוס גדול ממנו ואיסטרטליטיס גדול ממנו. (ובמגלת איכה) בענין רבי אלכסנדרי פתח ויגל את מסך יהודה גלי דכסיה (ובויקרא רבה בזאת תהיה בסוף פרשת רפאני ה' וארפא) וצוה הכהן ופנו את הבית רגל את מסך יהודה גלי דוכסיה ס"א גלי בילאות כלומר גלו השרים והעשירים (א"ב דוכוס בלשון רומי שר צבא ואיפרכוס בלשון יוני שר הפרשים ואיסטרטליטיס בלשון יוני נגיד מלחמה ובעיר רומי היו שרי צבאות הרבה אבל בעת צרה היו בוררים נגיד מלחמה על כלם ומשנהו שר המפרשים תרגום בפסוק ויספר להם המן והיה איתמני עם דוכסי מלכא): דכסמן   [ברינע, וואסער זאמלונג] (בילמדנו קח את המטה) על מי מנוחות ינהלני שהיתה הבאר נעשית לכל אהל ואהל דכסמני לא היה אחד מהן מצטער לילך למלאות ממקום אחר כלומר שביל היה עושה המים והולך עד אהלו (א"ב פי' בלשון יוני מקוה מים בבתים): דכסן   [דאפעלט] (בילמדנו ואברהם זקן) וכן שלמה כיון שהזקין חולי דוכסן שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (א"ב פי' בלשון יוני כפול וחולי כפול היה לשלמה זקנה והטיית לב): דוכסון   [עהרע רוהם] (ירושלמי בבא מציעא פרק אלו מציאות) לא אחית אלא למחמי בדוכסי דידכון פי' בלשון יוני כבוד גדולה וחכמה: דוכסוסטוס   [געשובען אוף ביידע זייטמן] (שבת עח מנחות לב) אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטו' כותבין עליו תפילין פי' רב האי ז"ל מנהגא מייתי מגלתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי ומתח ליה עד דיביש וקליף ליה עד דהוו תרין פיסקי ויזהר שלא ינקב וקאי קלף לחודיה ומעביר ליה לקלף דהוא אפא דמגלתא מכלפי בשר תוב בעפצא לשמה וכותב פרשיות על מקום בשר וההוא גיסא אחרינא דאקליף מיניה הוא נקרא דוכסוסטוס כורך בו פרשיות ומנח להו בקבעא דהוא שילחא דתפילין ומנהגא הכין הוא וקאמר רב כי היכי דכותבין תפילין על הקלף דהוא אפא דמגילת' הכין נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקלף מקליף אם כתב על זה כשר ואם כתב על זה כשר ומותבינן ליה הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזווה על דוכסוסטוס קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער. ומפרק רב שאם כתב על דוכסוסטוס יצא מיהא על הקלף מצוה ומותבינן שינה בזה ובזה פסול ומפרקינן בשבת לענין מזוזה ובמנחות לענין תפילין ואפא דמגלתא דהוא גיסא דעיקרי קלף הוא מקום שיער בודאי ומן גואי דיליה כתבינן ודקאמר במזוזה כותבין על דוכסוסטוס במקום שיער צאו במקום שיער ממש דאי סלקא דעתך אפא דמגלתא הוא מרישא בהדיא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף והרי יצא מקום שיער גופו בכלל הקלף אלא שמע מינה מאי מקום שיער הוא מקום שנקלף הקלף משם שנמצא כנגד מקום שיער נמצא הקלף עומד לבדו ומקום השיער העיקר בו ואין כותבין שם לתפילין אלא מן אפי אחרינא ודוכסוסטוס העומד לבדו והמקום שהיה דבוק על בשר הבהמה בו אין כותבין עליו מזוזה מאותן הפנים אלא מפנים אחרות (א"ב פי' מלה בל' יוני עור בהמה מעובד ומתוקן משני עבריו וקשה לי לפי פי' הפוסקים טובא חדא דלא חזינן שהעור נחלק לתרי פסקי ועל דבר זה שאלתי עבדנים רבים והייתי כמצחק בעיניהם ואמרו לי שאם היה יכולת בידם לעשות דבר זה היה להם ריוח כפול ומכופל בעשותם מן עור אחד שנים ומן עור עב שני עורות דקים ותו קשה וכיון דמצוה לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס למה לא מטרחי רבנן להיות דוכסוסטוס מצוי להם ואיני כחולק על דברי הפוסקים חלילה אלא באתי להתלמד ובעלי התוספות (בפרק שמונה שרצים דשבת) הביאו סמך לפירושי אף שהדיחוהו והאומר לרבינו תם שבלשון יוני קוראים לבשר סוסטוס כחש לו): דכסוסיא   [גיווער מאגיזין היטער] (מגילה לב) מאי דכסוסיא פרשא דמתא פירשה בערך טרזין: דכיפת   [ווידעהאפפי איין פויגל] דוכיפת זה שהודו כפוף (אולין סב) וזהו שהביא שמיר לבית המקדש: דכר   [ווידער]. (עירובין מו) הנהו דכרי דאתו למברכתא תרגום אילים חמשה דיכרי חמשא: דכר   [מעננליך]. תרגום זכר ונקבה דכר ונוקבא: דכר   [דענקען] תרגום ויזכר אלהים ודכיר ה': דכורו   [צויבערער]. (תרגום ירושלמי של אוב דכורו ואונקלוס תרגום זכורו): דכרין   [ווירמיג] (נזיר לד) ענבין דיכרין פי' רש"י ענבים שהתליעו: דל   [צוויגענרייכער. רעבע] (בפרק ד' דפיאה) בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים כן הוא משפט הפיאה שכל עני ועני מה שמגיע לידו זוכה בו שהפקר הוא ואם יש שם עניים ואומרים תשעים ותשעה נחלק את הפיאה בשוה שיכול כל אחד ואחד ממנו ליטול כשיעור המגיע לחלקו ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה כלומר נתפוש כל אחד וא' ממני כמה שיכול ומהו כהלכה כן מפורש (בתורת כהנים) תעזוב הנח לפניהן והן יבוזו אפילו צ"ט אומרים לחלק ואחד אמר לבוז אפילו הוא בריא אפילו ידיו יפות לזה שומעין שאמר כהלכה יכול אף דלית ודקל כן תלמוד לומר אותם אפילו צ"ט אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק אפי' חולה אפילו מנוול לזה שומעין שאמר כהלכה ומה ראית לומר בדלית ודקל לחלק ושאר פירות לבזבז אחר שריבה הכתוב ומיעט תלמוד לומר קציר מה קציר שהקטן שולט בו כגדול יצאו דלית ודקל שאין הקטן שולט בו כגדול זה פירש רבינו משולם ברבי משה ברבי איתיאל מעיר מגנצ"א (פ"ז בכלאים) המדלה את הגפן (מנחות פו) אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות (פסחים ע) ת"ר אוכלין בענבין עד שיכלו דליות של אבל. (ב"מ צא) אמר רב ששת בריה דרב אידי במודלית. (שם קיא) דלית שעל גב פרסקי פי' דלית גפן גדול המודלה על גבי אילנות מן ורעו דליותיו ובלעז פירגול"ה: דל   [ערהעבען טראגען] אגרא דהספידא דלויי כבר פירשנו בערך אגר. (מ"ק כח) דדל ידלוניה ופי' כמו אגרא דהספידא דלויי. פי' אחר מי שנושא את המת אחרים ישאו אותו כדמפורש בפרק המדיר דיטען יטעוניה איכא דאמרי דלא דל ידלוניה מי שאין מגביה עצמו אחרים מגביהין אותו דנאמר כי טוב אמור לך עלה הנה וגו'. (שבת פח) שמואל וקרנא הוו יתבי וכו' חזו למיא דדלו ועכירי שאלו מלפני רב האי גאון מהיכן ידע שמואל דגברא רבה קא אתי ממערבא וחייש במיעיה והשיב חזנהו למיא דמידלן דקטפו ומוספי מידלו בתוקפא דילהון דכתיב והמים גברו עלו בתוקפהון והוה שמיע ליה לשמואל דגברא רבה קאתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזנהו למיא דעכירי ידע דההוא גברא דקאתי אי אפשר דלא שתי מנייהו ומנהג ידוע דמאן דשתי מהנהו מיא דעכירי חייש במעיה ומשמועתו אמר גברא רבה קאתי ומן עוכרא דמיא אמר דחייש במיעיה ופי' תהי בקנקניה חזי אי גמרי קנקניה אי לא כמאן דנקיט בת תיהא ותהי ושריף תהי מן קנקני דחמרא ופקדיה שמואל לקרנא לאוכליה אוכלין המשלשלין ומנעי' מבית הכסא דאיכוון לאסוייה מן חשש דבמעיה וכיון דמצטער רב ולא ידע דלאסיתיה איכוון לטייה דלא לקיים לי' ברא ולא איקיים ליה ברא לשמואל אלא בנתא וכיון דאתידע לרב דלאסויי איכוון ולטותיה אתקיימ' ביה חש דלא תחלוש דעתי' ואדבריה על נפשיה כמפורש בסוף פרק מרובה ולטיה נמי לקרנא ונפיק ליה קרנא דבשרא בעיניה: דל   [שעפפען] (ב"ק צב) אי דלית דלינא אמר ליה דכתיב ויאמר אליה ברק וגו' כלומר אם תשאב מן הבאר אשאב עמך ואם לאו לא אשאב לבדי (יבמות צו) דלאי דדלו דולא נישל לכו סתר פתר פירוש בני אדם הדולין מים כלומר דולי חכמות עמוקות אשאל לכם פתר סתור. (שתפתרו דברי סתר). (גיטין עד) אמר רשב"ג כולי עלמא דלו ג' דלוותא ואכלו ריבעא את דלי ד' ואכול תלתא לסוף אתא מיטרא וכו'. פי' משקין ג' פעמים ושקלי ריבעא מן הפירות דלי את ד' וטרח יותר וטול שליש שהוא יותר. (ב"ב לה) אמר רבא אי דלי ליה איהו גופא סלא דפירי לאלתר הוי חזקה פי' אי איכא סהדי דיהב ליה לוקח למארי ארעא צנא דפירי דורון להוליכו לביתו נתברר מדידיה יהיו ליה למוכר ומיד הויא חזקה. פ"א אי עזרו מוכר ללוקח להטעינו מפירות של אותה קרקע לאלתר הוי חזקה: (ר"ה ו) לרבי מאיר ד' דל רגלים לרבי שמעון ד' דל מעשר בהמה (סוכה נו) דל בדל פי' משמר הנכנס והן באי השבת לדברי ר' יהודה נוטלין ז' חלות ב' יתירות על יוצאי השבת בשכר הגפת דלתות שהיוצאין פתחו והנכנסים צריכין לסגור השערים שפתחו היוצאין וזהו ששנינו הנכנס נוטל ז' ב' בשכר הגפת דלתות ואמרינן לימא משמר היוצא למשמר הנכנס נחלוק אלו י"ב שש ושש וכן בשבת הבאה תחלוק אתה עם המשמר הנכנס וזהו פי' דל בדל ודחינן אמר אביי בוצינא טב מקרא כלומר הנאה קרובה עכשיו ואפילו היא מעוטה כגון הנאת קישות שהיא קטנה ואכלה מיד חפץ בה מאכילת דלעת שצריכה איחור עד שתתבשל כך טוב לי ב' חלות בשבת זו מיותר בשבת אחרת: דל   [קנוטיג צוטיג נאכהענגן] (חולין קכט) האבר והבשר המדולדלין בבהמה. (בכורות לה) מעשה בזכר של רחלים זקן. (שם מה) אלו בעלי הדלדולין פסולים באדם וכשרים בבהמה. (כריתות סו) אבר המדולדל בבהמה אבל המדולדל באדם טהור ובגופה של בהרת (נגעים פ"ו) היבלות והדלדולין איכא דאמרי התלתולין והוא כמו תל בשר ונדלדל למטה. ובאלו חוצצין (מקואות פ"ט) וצפורן המדולדלת. (חולין מד) אמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן הכא דאידלדלו אידלדולי (שם מו) ומעורה בטרפשין מה הוא פי' נדלדל נתפרק ונשאר תלוי כדתנן האבר והבשר המדולדלין: דל   [מאגער, שוואך, ארם] (הוריות ט) נכתביה רחמנ' או בדלות או בעשירות מאי טעמא כתיבא בדלי דלות. (כריתות י) שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין שתי פרידין תחת כבשה ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה שמע מינה כבשה בעשירו' תורין ובני יונה בדלות עשירית האיפה בדלי דלות (סוטה ט) תניא רבי אומר אלמלא לא נקרא שמה דלילה ראוי היתה ליקרוא דלילה שדילדלה את כחו דלדלה את לבו דלדלה את מעשיו: דל   [פאדום שניר], (ב"ק יז) במשנת היה דליל קשור ברגלו פי' חבל או חוט (יבמות סג) זבין ולא תדויל (א"ב כתוב בנוסחאות זבין ולא תיזול ופירוש רש"י מכור ואל תבא לעניות ורבינו חננאל כמו שכתבו התוספות פי' קנה ואל תארג והביא ראיה מן סתר זוללת בשוק אבל בעל הערוך גרס וסתר דוללא ולפי דעתו יהיה הפי' קנה בגד עשוי ואל תתקן הפשתן לארגו) (חולין ס) דכל מאן דמינגע יהבין ליה מסתוריתא וסתר דוללא ויתיב בשוקא. וכבר פירשתי בערך ביסתרקי ובלשון ישמעאל קורין לאנוצי פשתן דליל: דלב   [קעסטענבוים] (ר"ה כג) ערמונין דלובי לח ולוז וערמון תרגום ודדלוב: דילהון   [דיעזען] (תרגום מכרה כיום כיום דילהן ות"י תיהי וקיים ליה): דלה   [פירכטען] (תרגום פחד דלוחא). אשחק בבוא פחדכם תרגום דלוחכון. (וכן בבוא כשואה פחדכם לא תירא מפחד פתאום): דלטור   [אנצייגע פערליימדער]. (סנהדרין מג) אמר לו וכי דלטור אני. (ובב"ר פרש' ב) והנחש היה ערום התחיל אמר דלטוריא לבוראו. (ובפסיקתא דפרה) ענ ידי שהיה בהן דלטורין פי' רכיל בלשון רומי ובלשון לעז. חנף יבוא תרגום דילטור יעול (א"ב פי' דלטוריא בל' רומיי רכילות): דלכון   [דער איעריגער] (סוכה מד) דלכון אמר דלהון היא (גיטין פד) רבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי דלכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו פי' אמר רבי יוחנן לחזקיה בנו של רבי חייא שהוא בבלי דלכון אמר כלומר רב כהנא החכם שלכם שהוא בבלי דילהון הוא מדרבנן ואינה לא הלכה ולא יסוד ושנינן כי אמר רבי יוחנן להלכה למשה מסיני ויסוד נביאים בזמן שבית המקדש קיים ובגבולין וכי אמר רב כהנא בזמן הזה מדרבנן ומעשה דרב כהנא בהדי רבי יוחנן פורק לו כל קושיא שהיה לו בהגוזל בתרא והא דאמר לחזקיה משיב ואמר לו דלכון אמר מפורש בגטין וחזקיה בנו של רבי חייא היו קורין אותו בבלי בכמה מקומות מה בבלי אומר בדבר זה ואע"פ שחזקיה רבו של רבי יוחנן הוא אומר לו דילכון: דלמא   [פילייכט]. (תרגום כי תאמר בלבבך דלמא תימר בלבך תרגום לו ישטמנו דלמא יטר לנא דבבו תרגום פן דילמא): דלמטיקיון   [איין קאצין קלייד] ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק (בסוף כלאים) פי' בלעז קלצ"י והן מצמר טוב ומנעלות הפינין בלע"ז פידו"לי והן מפסולת של צמר ויש אומ' דלמט"יק בלע"ז קאפ"א וכן קורין דלמטיקא ירושלמי מעפוריין (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין כתונת לבנה הבאה מארץ דלמטיא): דלניה   [צירונג] (ירושלמי דבבא מציעא פרק אלו מציאות אבדת מלכותא דילניה דידה פי' המפרש מין תכשיט יקר): דלס   [בעטרוג] (פסחים נו) שמלאכתן נאה ואין בהן דלוספי' דופי (וכן בלשון רומי): דלוסקוס   [קאסטען] כבר פירש' בערך גלוסקוס: דלע   [הארביז]. (כלאי' פ"א) דלעת יונית עם המצרית פי' קיקיון (א"ב מה לקיקיון את הדלעת): דלף   [אויגען טרערן] (יומא כח) שברירי דשמשא קשי משמשא וסימן דילפא.(כתובות ס) הוו לה בני דולפני פי' בנים שעיניהן דולפות דמעות תמיד (בכורות מד) דולפנות דמעות וטורדות פירוש דולפות דמע יותר מדמעות: דלפה   [דאך טריפע] (מדות פד) ואמתים בית דלפה יש מפרשים תרגום ויחבר ולפוף (א"ב לפי דעת בעל הערוך אות דלת שמושי' היא ונקראות כן קורות עליונות נשענות על התחתנה שעל ידן נחברים הנסרים של תקרה פי' אחר חלל אשר בו עמדו מים הנוטפים מהקרוי העליון ונקרא כן על שם הדלף): דלפן   [וואסערמאן] (בכורות ח) הדולפינין פרין ורבין כבני חדם מאי דולפינין אמר רב יהודה בני ימא פי' אדם של ים (א"ב פי' בלשון יוני ורומי שם תנין וחיה של ים יולדת גוריה ומניקתם בדדיה וזה טעם פרים ורבים כבני אדם נזקקת לזכר פנים אל פנים ואינה יולדת בנים): דלפק   [טיש אויף טראנק גשיעהר] (כלים פ' כ"ה) השולחן והדלפקי יש להן אחוריים תוך (חגיגה כו מנחות צו פ' כב דכלים) השלחן והדלפקן שנפחתו או שחיפן בשיש (ע"ז סט) המניח לגין על השלחן ולגין על הדלפקי פי' כלי עץ שמניח בו כלים של יין כמו כוסות ואשישות (א"ב בלשון יוני ורומי שלחן מוכן לערוך עליו הכוסות): דלק   [ברעננען] (בסוף ערלה) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם ידלקו (מדות פא) שבדרום שער הדלק ובריש גמ' דפ"ק דיומא: דלר   [איינע קראנקהייט] (גיטין ע) היא מלמעלה והוא מלמטה אוחזתו דלריא כבר פירש' בערך גם (א"ב פי' בלשון רומי כא ב): דלת   [טהיר] (בב"ק פ) דלת הננעלת לא במהרה תפתח מאי היא מר זוטרא אמר לסמיכה פי' דלת הננעלת כיון שלא נענה בראשונה לא במהרה נענה כדכתיב גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי מר זוטרא אמר לסמיכ' שכל מי שחזרו עליו לסומכו פעם אחת ולא נסמך שוב לא במהרה הוא נסמך (ב"מ פה) שמואל ירחינאה אסיא דרבי הוה הוה קא מצטער רבי למסמכי' וכו' רב אשי אמר כל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו בכינוי אמר וכן רב אחא מדיפתי שאמר לעולם אין מריעין לו בכינוי אמר כלו' אין מטיבים לו משום מילתא דנפשיה (ב"ב יב) קרי רב אחא מדיפתי אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו. דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה בשבת היכי דמי דלת אלמנה איכא דאמרי דחד שיפא איכא דאמרי דחד גשמה פירש שיפא לוח אחד כדכתיב וכפיס מעץ יעננה ומתרגמינן שיפא ואמרי להדלית לה גשמה ויש שגורסין שיבא גשמה. פי' שיבא שאינה נצמדת משני צדדיה והוא מל' צמיד דתרגמינן שיבבין פי' גשמה בית קבול של ציר שהו כמלבן אלא יורדת ומשתקעת בארץ (עירובין קא) דלת שבמוקצה: דם   [פערדאכט] (מ"ק יח) אמר אביי אמרה לי אם דומי מתא יומא ופנגא. (מכות כה שם נב) ההוא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דיימא חמתיה מיניה (שם ע) דדיימא מעלמא פי' מרננין עליה שגם אחר בא עליה זולתי הארוס. (נדה סו) דמות עיריך עלתה ביך פי' עין שלטה ביך שחושדין אותך לפי שאת רגיל' לטבול ביותר את מרבה בתשמיש המטה לכי והבעלי לו לאלתר כשתעלי מן הנהר שטבלת בו קודם שתראה דם איכא דאמרי אמר לה לא תגלי להו לחברותיך שאת מצטערת על כך שאת רואה דם דכי היכי דתהוי עליך בחד גיסא שתמהו עליך שהיית רגילה לשמש תדיר ונתנו ביך עין נתנוהו עליך לאידך גיסא שכשיראו שאת מרבה לראות דמים הרבה יאמרו סימן יפה הוא לה שהאשה שדמיה מרובין בניה מרובין ויתנו בך עין ויפסוק הדם (פירוש רננת בנות עירך עלתה כנגדך): דם   [געלד] (ב"ב סב) אלא לדמי הכא נמי לדמי אמר רבי' חננאל ז"ל קיבלנו מרבותינו קבלה רב מפי רב כי זה לדמי פי' שמין את השדה שפירש חוץ השדה פלוני וכשיעור דמי אותה שדה שייר לעצמו המוכר בשדה שמכר ואם נשאר בשדה שפירש לו כי מכרה מתשעה קבין ולמעלה המכירה קיימת נוטל המוכר ממנה כשיעור דמי אותה שדה שאמרנו חוץ ממנה והשאר ללוקח ואם הנשאר פחות מתשעה קבין בטלה המכירה שפחות מתשעה קבין אותה נקראת שדה והוא בפי' אמר ליה שדה פלוני מכורה לך וזה כגון זו ששנינו האומר לחברו חצי שדי אני מוכר לך משמנין ביניהן ואמר ר' יוחנן ולוקח נוטל כחוש ואוקימנא לדמי. (כריתות יג) תנו רבנן ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלו דמים וערכים פי' בערך ערך (ב"מ סג) רבי ינאי אומר מה לי הן מה לי דמיהן פי' נתן לו תשעה כספים בשביל איפה של חטים והוקירה ועמדה בי"ב כשם שמותר ליקח האיפה של חטים כך מותר ליקח י"ב כספים ששוה עכשיו וכן הלכה. (שם נח) אמר אמימר עד כדי דמיהם פי' כפליים כדמיהן. (פסחים לא) פטור מדמי התשלומין ומדמי העצים פי' אל תאמר חשובה זו התרומה כאלו שרפה ונהנה הימנה וחייב לשלם כפי הנאתו אלא אפילו כעצים העומדין לשריפה אינו חייב לשלם דחמץ בפסח איסור הנאה הוא (כתובות קג) נכנס רבן גמליאל בנו אצלו מסר לו סדרי נשיאות ואמר לו נהוג נשיאותך בדמים פי' הגאון טעם הדבר שלא תראה כרץ אחר שררה אלא כאדם שמקחו גדול בעיניו ואינו מוכרו אלא דמים יקרים. פי' אחר אפי' אם תהנה מהם דמים אעפ"כ לא תזלזל בפניהם. ס"א נהוג נשיאותך ברמים ברי"ש. פי' לא תזלזל נשיאותך בפני התלמידים אלא נהוג בהן ביד רמה (א"ב תרגום אקנה מאותך אזבון מינך בדמים): דם   [בלוט] (פסחים פא) הפסח שנזרק דמו. (מנחות כה) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ר' שילא אמר זריקתו בין במזיד בין בשוגג טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ולרבי שילא הא קתני בין בשוגג בין במזיד הכי קאמר נטמא וכו' (סנהדרין לח) יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת"ל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו יכול אף בשרצים כן תלמוד לומר אך מאי תלמודא אמר ר' הונא דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן (כריתות ד) כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי אומר מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו אוציא דם שרצים הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שמצטרפין זע"ז והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם שרץ ובשרו שמצטרפין ולא מן היקישא סד"א הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמעינן היקישא לאכילה. אמר רבינא הואיל וכך דם נחש ובשרו מצטרפין מאי קמ"ל היקישא ס"ד אמינא שרץ דאיתרבי לטומאה אתרבי לאכילה אבל נחש דלא איתרבי לטומאה לא אתרבי לאכילה קמ"ל היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבררו משמע פי' מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שחלב אסור ובשר מותר ואין מצטרף זה עם זה שאם אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר אין מצטרפין זה עם זה דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור ואפילו בקדשים כדתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה נשתייר מהן כזית בשר כזית חלב זורק את הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם אף כל שדמו חלוק מבשרו אההוא חייב אוציא דם שרצים שאין דמן חלוק מבשרן דזה וזה אסורין באכילה ומצטרפין זה עם זה (מעילה יז) דם השרץ ובשרו מצטרפין בכעדשה (חולין לז) מסוכנת דשריא מהכא וחלב נבלה וחלב טרפה חלב חלב למה לי זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה ואי זו זו זו מסוכנת פי' זו היא שאין חלבה חלוק מבשר' אלא הכל אסור הבשר וכל שכן החלב יש לך אחרת כיוצא בה חולה וסופה למות שנשחטה חלבה אסור ובשרה מותר. דם היוצא מפיו ומפי האמה טהור. (ר"ה כב נדה נח) א"ל מדמהרי' א"ל דם תהא אחריתו. דמים לו בין בחול בין בשבת (סנהדרין עב) פירוש חיים לו דמיו בתוכו. (בילמדנו ויאמר משה לחובב) כי לדם אעשך ודם ירדפ' אם לא דם שנאת בשביל כך דם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי אין מעשיו אלא שפיכות דמים שנאמר ועל חרבך תחיה ומהו אם לא דם שנאת זה דם המילה. (ובפרשת נקום נקמת) כשם שהיא שונא דם המילה ודם הקרבנות ואוהב דם להרוג נפשות שנאמר ועל חרבך תחיה כך אף דם ירדפך: דם   [גלייכען] (ב"ק עח חולין לח בכורות יד) שור או כשב פרט לכלאים עז פרט לנדמה (חולין עז) ומאי נינהו נדמה הנולד מן התישה דומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתיש: דמא   [דעמאן טייוויל] תרגום ויעש אפוד ותרפים ועבד אפד ודמאין פירש בלשון יוני ורומי רוחות ודמות רוחות הן רוחות טהרה הן רוחות טומאה: דמאי   [אומוויסיג. צווייאפעלהאפט] (ב"מ נד) ת"ש מהא דתנן בריש מסכת דמאי הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור הא קרן יש לו וכו'. (מכות יג) בג' אכל טבל כתנאי (פ"ד דדמאי) ר' אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש וכו'. (חולין עה פ"ד דדמאי) רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו פירוש שואל את עם הארץ שקנה ממנו ואומר הפרשת תרומה אם יאמר לו מעושרין אוכל על פיו. ותניא (בתוספתא דמאי) יותר על כן א"ר שמעון שזורי הפריש תרומה ומעשר וכו' עד שכשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ ואם אמר כבר הוצאתי אני ממנו מעשר נאמן פי' כיון דידע עם הארץ עונג שבת וסעודת שבת קבע וקובעת למעשר אם לא הפריש מעשר אינו משקר שאימת שבת עליו כך יש אימת דימוע עליו וכיון שהפריש החבר תרומת מעשר מן הדמאי ואחר כך חזרה למקומה ונתערבה ואומר לעם הארץ כך וכך אירע לי שמא הפרשת ממנה תרומת מעשר אימת דימוע עליו מימר אמר כיון שהפריש ממנה ואח"כ נדמעה חמורה היא ואינו משקר פי' דמאי כבר פירשנו בערך דד. פירוש אחר מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פירוש אחר דין מאי מתוקן או לא. ובגמרא דבני מערבא מפורש דמי תיקן דמי לא תיקן. (בריש דמאי) הקלין שבדמאי פי' שנהנין מהן ואין צריך להפריש מהן דמאי שבאין מההפקר (א"ב בלשון יוני דבר של המון ויש ספק אם המון העם מעשרים תבואתם): דמדום   [רעטהליך] (ברכות כט). (שבת קיח) א"ר חייא בר אבא מצוה להתפלל עם דמדומי חמה א"ר זירא מאי קראה יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים פי' יראוך עם שמש בשחר ולפני ירח היינו דמדום ערב כלומר קודם שקיעת החמה (ובב"ר יא) ויברך אלהים את יום השביעי אבל יעקב שכתוב ביה שמירת שבת ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום וירש את העולם שלא במדה: דמדמניות   [רויעטן וויין] (ירושלמי דביצה פ' אין צדק) דמדמניות שבכרם הרי אלו אסורות נראה לי שמלה זו בירושלמי כמו דבדבניות בתלמוד בבלי ואולי מלתא דמדמני מזה ענין עיין שם פירוש ענבים מנטפים מיץ מעצמן ונקראו דבדבניות שהם זבות משקה ודמדמניות שזבות דם: דומה   [דעמאן גייסט] (ברכות יט) דלמא דומה קדים ומכריז להו. (חגיגה ה) הדר משלימנא להו לדומה פי' שר הממונה על המתים: דמך   [שלאפען] (בב"ר) אמר רבי שמעון בן יוחי לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו לקבורה הה"ד לכן ישכב עמך הלילה אמר לה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך. תרגום אם תשכב לא תפחד אם תדמיך לא תדחל: דמינו   [הערר] (בב"ר) פרשת נעשה אדם בצלמנו למלך ואפרכוס שהיו בקרונין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דמינו. (ובמגילת איכה) היו צריה לראש ביבי דומיני אמפרטור. ס"א יחי אדני (א"ב פי' בלשון רומי אדון עיין ערך אמפרטור):