משתמש:מושך בשבט/ערוך/20

שזף   [ארט מילגרויס] (בריש כלאי') השיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה ירוש' תרי גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ייחור ממנו ונוטל במקום אחר מה נפיק מנהון קריה פרסיקה הרכיב תריד ע"ג דרקון אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו זרע וזורע במקום אחר מה נפק מנהון כרכי לבנון והוא לשון יון ובלע"ז אטריפ"צי זרגון ולפת מה נפק מנהון פיטרושילינן זרגין לשון ישמעאל ובלשון קודש שריג גפן לוזין ובוטנין מה נפק מנהון פיסתקין זתים ורמון מה נפק מנהון שיזפין (א"ב פי' בל"י ורומי מין עץ ופרי אדום וצורת הפרי כזית קטן ובתוכו גרעין גדול ויש לפרי סגולות ברפואה ובפרט מועיל לחלאים חמים של ריאה וחזק וכבר פירשתי שבל"י קריה פירסיקא מין אגוזים גדולים שבאו מפרס לארץ יון על דרך שנאמרו הלוזים פינדיקין שהובאו מארץ פונטיס לארץ יון. ומאמר תלמוד ירושלמי זר בעיני. ופי' פיטרושלינון בל"י ורומי מין כרפס הגדל בין הסלעים ונעתק משם ויוטע בגנות וגרסא זו משובשת וגרסא אמיתית היא גרסת רבינו שמשון בפי' דמשנת כלאים הרכיב תריד על גבי ירכון אע"פ שישראל אסור לעשות כן נוטל ממנו זרע וזורע במקום אחר מה נפק מנהון קרסולכנון זרגין ולפת מה נפק מנהון אתטפנין. שמר וכרפס מה נפיק מנהון פטרושלינון ונראה לי שגרסת הערוך היתה זאת אבל נשתבשו הנוסח' והעד כי הוא פי' זרגון שריג גפן): שזר   [געדרייטער פאדען] (ערובין צז) בשזורין שזירין נמי אדעתא דסיפתא דגלימא עייפינהו (בא לו כהן גדול בגמ' כ"ג) חד לגופיה דכיתנא וחד שיהו שזורין (זבחים יב) בד שזורין בד חוטין כפול ששה הוות קא שזרה. ס"א שדא וכבר פירשנו בערך שד (א"ב לשון מקרא זה שש משזר): שזר   [ריקנראד]. (חולין מב) נשברה השיזרה (תמיד לב) היה חותך וירד עד השיזרה פי' הוא היא העצה כדמתרגמינן לעמת העצה לקביל שיזרתה (בריש עוקצין) ושזרה של שבלת פי' הוא גב השבולת ושזרה היא שדרה: שח   [רעדען] (סוטה מד) שח בין תפלה לתפלה פי' בירך להניח תפלין ולבש תפילין של יד ושח שיחת דברים והפסיק ואחר לבש תפילין של ראש זו היא עבירה דאביי ורבא דאמרי תרוויהו לא שח בין תפילה של יד לתפילה של ראש מברך אחת שח מברך שתים כמפורש (מנחות לה) על תפילת יד אומר להניח תפילין על של ראש מצות תפילין: שח   [איין געביקט] (שבת ה) בהשוחה פי' כפוף כדכתיב הלכוף כאגמון ראשו (חולין כז) ממקום ששח חטהו פי' מלשון שחי ונעבורה: שח   [צערפליסען] (שבת סז) ננעלת כתרים שח שח פי' המס תמס (א"ב בנוסח' כתוב שיישא שיישא ופרש"י רד רד) (ב"ר פ' נז) אל תשלח ידך וסכין היכן הוא נשלו דמעות ממלאכי השרת עליה ושחת (בוי"ר אחרי מות פ' ויתרון ארץ) נתנוהו בקערה וכמה דהדין שיח הדין שח עד שעמד על עקרו ופרח וחם השמש תרגום ירוש' שיח גלה קציר ונראה דשא תרגום שווח עמירא ואיתחזי דיתאה (א"ב עיין ערך שווח): שח   [גראב] (ב"ב כח) והבורות והשיחין והמערות כבר פי' בערך חרץ יקבי המלך תרגו' שיחי מלכא: שח   [פערווילדען] גלים נצים תרגום גלין דשחי: שח   [ענטשלאגען] (יומא עה סוטה מב) דאגה בלב איש ישחנה רב אמי ורב אסי חד אמר ישיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים פי' כדי שיבקשו עליו רחמים (א"ב מענין היסח הדעת כלומר יסירנה מדעתו): שחבב   [צו גאנגען ווערדען] תרגום ונמקו כל צבא השמים יתמסון משחביב כל חילא שמיא: שחד   [בעשטעחונג] (כתובות קה) אמר רבא מ"ט דשחד כיון דשקיל מיניה הוה ליה כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו מאי שחד שהוא אחד. (ב"ב י) ושחד בחיק חמה עזה פי' שחד בחיקו של עני כופה חימה עזה: שחז   [בינדען שערטען] (שבת נב) הרחלות יוצאות שחוזות פי' כגון שאוחזין אליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים (ירושלמי) אית תני שוזות כמה דתימא שית זונה מאן דתני שחוזות כמה דתימא משחיזין את הסכין (ביצה כח) אין משחיזין את הסכין (חולין לב) השחיז את הסכין (כלים פי"ד) הסכין משישחיזנה חרבו ילטוש תרגום סייפיה ישחיז פי' משחזת נקרא בשביל ששוחזין בהו לוטשין הסכין ובלע"ז אקוט"י ובל"י אקוני: שחט   [שלאכטען הין אונד הער פאהרען] (חולין ל) התיז את הראש בבת אחת מנהני מילי א"ק חץ שחוט פי' משוך כמו חוט צריך להוליך ולהביא הסכין על הצואר ואם לא יוליך ויביא זו היא דרסה ופסולה (בסיפ' בצו בפ' אשם) אין לשון שחיטה אלא לשון משיכה שנא' זה בשחוט (נדה סז) הרי שור שחוט לפניך כלומר הרי הכתם מוכיח שיש שם נדה ואינו דומה למעת לעת שבמעת לעת אין שם דם נדה אלא חשש הוא למפרע ראתה (ב"מ קט) כי מטית שחיטת קדשים תא אקשי לי פי' אם קרית כל התלמוד וידעת דרכו אז תבא תקשי לי שכיון שקרית הכל תרגיש ותבין הטעם שאומר לך: שחי   [אקסל העלע] אחד יורד לאמת השחי וא' פותח כיון עיין בערך כיון פי' מוריד ידו על השחי ופותח שחי בל' ישמעאל אלאבט ובלע"ז טי"טילו. באורגת בעומדת לשחי כבר פי' בערך מסק ובערך עדר: שחיא   [בייגינג] ומטי ליה בחד שחיא עיין ערך שהיא כי כן גרס בעל הערוך: שחל   [הרויף ציאהען] משחילין פירות דרך ארובה (גמ') מאן דתני משחילין לא משתבש דתנן (בכורות מ) השחול והכסול שחול כל שנשמטה ירכו כלומר נמשכה ממקומה (סוכה כט) חצבא ושחול (יומא עז) מ"ט משחול שחול פי' שואבין המים ומקיאין אותו לחוץ ונמצא המצטנן רוחץ גופו במים כמשחל ביניתא מחלבא עיין בערך בין פי' כמשיכת נימא של שיער מתוך החלב (כלים פי"א) מן המשחולת ומן הגרודת פי' מה שנשתייר והשחיל מן הכלי: שחלא   [קארב] (בהלכות גדולות בסוף שבת) חמרא דשפייה בשחלא דהוצי דהיינו כפיפה מצרית: שחלא   [איינר נעסט] (ב"ק נה) ר"פ אמר הא טענא חדא ביעתא בשיחלא והא טענא טובא בשיחלא פי' אווז בר טוענת חדא ביעתא ודוגרת עליה ואווז של ישוב טוענת בצים הרבה ויולדת אותם ועוד ממלאת אשכול שלה בצים טובא ויורדת ודוגרת על כולן (חולין סז) הכא במאי עסקינן בשיחלא קמא פי' הריון ראשון כלו' הביצים שנתקשרו בשליל עד שתלד כולם: שחלא   [אוהר פלאס] דעבדי ליה לשחליא עיין בערך חרגול פ"א צער שאוחז באוזן ושמו בל' ארמית שחלא ודומה לחזזי' לחה ויוצ' ממנ' מי' של לחה סרוחה: שחלים   [ארט פפלאנצע] (מעשרות פ"ד) השחלים והגרגר (עירובין כח) השחלים והגרגר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע (יומא יח) ה' דברים מביאין את האדם לידי טומאה השחלים והשום וכו' (שם מט) לשחוק ולשתות שחלים בשבת (ברכו' לז ע"ז כח) ת"ר ד' דברים מחזירין את החולה לחליו וכו' עד והשחלים והתגלחת (גיטין נז) כפר שחלים שהיתה פרנסתן מן השחלים (א"ב פי' מין ירק חם ויבש וטעמו חד מועיל לפתוח האברים אטומים): שחלים   [אינרייפע דייטלען] (ע"ז כו) וכך היו עושין בערבי שבתות בציפורי והיו קורין אותו קדירת שחלים (א"ב פי' שהיו נותנים חומץ לתוך גריסין צוננין כמו שהיו נותנים בשחלים): שחלנית   [ארט היישעריק] (חולין סה) למינהו להביא את כרסנית השחלנית: שחלת   [זעט נאגיל איין רויך ווערק] (כריתות ה) סמים תרי נטף ושחלת וחלבנה הא חמש: שחם   [דונקעל רויט. שווערצליך] (ב"ב פג) שחמתית ונמצאת לבנה (גמרא) א"ר פפא ש"מ האי שמשא סמוקתי היא פי' התנה לתת לו חטים אדומים שנתאדמו מחמ' החמה הזורחת עליהם ועל שם החמה קורין שחמתית וב"ק צה). שחמיה ועבדינהו חדתי לא קני פי' אדומים ישנים. (חולין צה) אייתי משיכלי שחמי. (ע"ז לג) אמר ר' עוירא הני חצבי שחמי דארמאי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ומותרים ויש אומרים שחורים הקודרים מני קרח תרגום דשחימין מן צנתא עליהון אתחייל תלגא וכל חום תרגום דשחום (א"ב (בירושלמי דמעשר שני פרק המוליך פירות) גריס שמתית אפילו מן האגרו על השמתית פי' אגרו בל"י לח פי' שמתית יבש וחם כמו שחמתית ואות חי"ת מובלעת): שחם   [היטצע]. (ב"ק מט) כל היכא דמטי ליה שיחמא לולד ואם הכה ביד או ברגל ויצאו ילדיה פטור: שחן   [ווארם ווערדען] (יומא נג) ומתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה. (ב"ק פב) ת"ר ה' דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומרבה הזרע וכו' (כתובות י גיטין סט) תמרי משבעא ומשחנא משלשלא ומאשרא ולא מפקנא פי' בערך אשר (סוכה מ ב"ב קא) והא איכא עצים דמשחן פירוש עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפו' בהן את הפת והעשויין להתחמם בהם בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים והאדם מתחמם בהם (ערכין לא) ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמך דידך פי' לימא אותו שקנה בט"ו באדר ראשון לאותו שקנה באדר שני אנא קדים שחין נורא כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחליט אותו שלי שקניתי קודם דא"ל את נחית לעיבורא שקנית בחדש העיבור בט"ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב הלכך לא נגמרה שנתך עד ט"ו באדר ולא יחם לו תרגום ולא שחין ליה (ב"ר פ' יו) משל הדיוט עבד מלך כמלך דבוק לשחון וישחין לך כחם צח תרגומו כשחין בציח: שחן   [לאסט] (כתובות סז) כדבעי ליה למעבד לא עבד דאמרי אנשי לפום גמלא שיחנא (סוטה יג) מי לנו גדול ממשה תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא פי' למה מנעו הקב"ה ליכנס לארץ מפני מי מריבה מפני שהיה אדם גדול דקדק עליו (ב"ר פ' יט) והנחש תנא רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא פי' שהן משאוי בלשון ישמעאל: שחין   [געשוויר, אויסשלאג] (בכורות מא) שחין תלתא גווני הוו דקרא יבש בין מבפנים ובין מבחוץ דמצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים דכתיב אבעבועות דמתני' לח מבפנים ויבש מבחוץ (א"ב גרסת הנוסחאות היא אחרת): שחף   [הערויס ציהען] (שבת קי) וליתי שחפי דקניא ולישדי התם דכי אתי שמעי קליה פי' קליפות הקנים (נדה כה) האי סנדל מיכרך כריך ליה לולד אחרציה ומשחיף לעיל כלפי רישי' פי' אוחזו באמצעיתו ולפי שהסנדל ראשיו חדין מלמעלה ומלמטה נשמט הסנדל ועולה למעלה כשהולד אוחזו באמצעיתו (א"ב ומשחליף כתוב בנוסח') (מ"ק ג) לשחופי נהרא פי. לעקור ענפי אילנות הגדילים בנהר: שחף   [אבגעצעהרט] (סוטה כו) שחיף מקנין על ידו פי' ר"ח ז"ל שחוף הבועל כדרכו ואינו מזריע דתניא איזהו מרוח אשך זה הקליטים שנכנס רוח באשכיו דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר זה שחוף (א"ב פי' שיש לו שחפת עצמות והוא חולי שהאדם יבש כעץ): שחף   [קריכין] על גחונך תלך תרגום ירוש' על מעך תהא שחיף ואל מקומו שואף תרגום ולאתריה שחיף: שחף   [שווארץ] (חולין קלה) היו לו שני מינים שחופות ולבנות פי' שחורות ורש"י פי' לא שחורות ולא לבנות: שחץ   [שטאלץ. הויך מיטהיג] (שבת סב) אנשי ירושלים אנשי שחץ הן (פסחים ג) בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול פי' פסיל משפחה כדכתיב לשמצה בקמיהם פ"א שחץ פסול גסות הרוח והיינו ערל לב פ"א שמץ דבר ערוה ואלילים כדכתיב לשמצה בקמיהם ושניהם פסולים לכהונה כדתנן (מנחות קט) הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים וכיון דבית חוניו פסול כ"ש לאלילים שנ' אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' שחץ גסות הרוח ולעיגות לשון כדאמרינן אנשי ירושלים אנשי שחץ היו: שחק   [אבגשאבטעס קלייד] (נדה יו) שתקי דכיתנא פי' בלאי בגד פשתן (א"ב תרגום בלוי הסחבות ובלוי מלחים בלאי טפסן ובלאי שחקן): שחר   [שווארץ] (נדרים ל) הנודר משחורי הראש שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (יומא כח) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי פי' תפלת האבות כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב משעה שיכנס השמש במערבו באותה העת מתחילין הכותלים שבמזרח להשחיר וזו השיחה תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו מאברהם ניקום ונגמור כלומר אברהם קיים המצות ועדיין לא נתנה תורה ואין לנו ללמוד אלא ממנהג הנביאים כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו בהלכה למשה מסיני (ב"ק כ) משום שחורתא דאשייתא פי' כיון שמשתמשין בבית מיטנפין הקירות ונראין מושחרין כישנים והוא מבקש לגבות ממנו דמי בניין חדש לפיכך מנעו מלהשתמש בו (יבמות יב) אפי' לר"י דאמר עד שירבה השחור על הלבן (כתובות לו) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן פי' עד שיהא רוב השיער שחור פ"א שירבה עיקר השער שהוא השחור על ראשו של שיער שהוא הלבן אלו פי' ר"ח ז"ל פ"א עד שירבה שער השחור על הבשר שהוא לבן (שבת קד גיטין יט) בכל כותבין בשחור ובשיחור פי' שחור כלי ברזל כדתנן (כלים פי"ג) השחור והזוג של מספריים שנחלקו ורושם בו את המגילה שיחור גחלים שכבו נופח באש פחם תרגום בשיחרורין ופעל בפחם תרגום ונפח נור בשיחוריין (פרה פ"ג) שחור שיש בו אפר כותשין אותו פי' בשר שחור אם יש בקצתו אפר: שחר   [שווארץ. שעהרע] (ביצה לה) מאן דתני משחירין לא משתבש דתנן השחור וזוג של מספריים פי' מספריים ולמה נקרא שמן שחר שמשחירין את השיעיר והם קטנים וזו של מספריים הוא גדול מן השחור ובלע"ז פי' רפצ"י וי"א אלו של נפחין הם לחתוך בהם כל מיני מתכות מספרת יביאו רדיד של ברזל ויחדו אותו משני צדדין ומכפלין אותו לצד אחד ושמו מספרת תרגום תער מספר. שחר   [פיינשטשיזנע ארבייט) (ב"ב מו) הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור פי' היה מוסרו לעבודת המלך כגון אנגריא כענין לא חמרא דחד מנהון שחרית (אבות פרק ג) הוי קל לראש ונוח לתשחורת: שחררו   [ענטלאססען. בעפרייען] תרגום ירושלמי או חפשה לא נתן לה או שטר שחרורה לא איתיהיב לה (פסחים קיג) בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה ענין חירות: שחת   [גראז. פוטער] (פיאה פ"ב) הקוצר לשחת מפסיק (ב"ב לו) א"ר יוסף אכלה שחת לא הויא חזקה פי' דלית להו גמר פירא שכך עושין זורעין התבואה כדי להאכילה בירק לבהמות וקוצרין אותה כשהיא לחה טרם תעשה גזי המלך תרגומו והוא צמיח דעדק בתר דאיתגזרת שחתא דמלכא (קדושין סב) שחת דבי כבשא פי' ששותה מי המטר אבל שחת דבי שקיא פי' שדה שמשקין אותו בזרניקא: שחתא   [גאלדנע אדער] (גיטין סט) לשחיתא ליתי אקקיא פי' תחתוניות (א"ב בנוסחאות כתוב לרושחתא): שחתא   [גלאז] תרגום טמן עצל ידו בצלחת עטלא טמשי ידיה בשחאתא: שט   [שוויממען] (כלים פ"ב) חבית של שייטין פי' עושין בני אדם חבית כדי ללמד בה לשוט על פני המים כאשר יפרש השוחה לשחות תרגום כמו דמפריס שייטא למישט: שט   [איבערציהן] (ביצה לד) ואין שטין אותן במטלות (ב"מ צא) ואין שטין את התנור באליה ואם שט כל הפת כולה אסורה פי' כמו טשין ויש קורין טשין ומיהו שטין שפין: שט   [שטעקען] (שבת עח) שעתא שוט איתי פי' מטה שישוט אדם עמו בחוץ להביא ריוח בביתו כמו תרגום המשענת. ס"א שוטיתא פי' ענף של הדס שמשחקין בו למשתה משום הכי נקרא שוטיתא כעין שטות. (מ"ק יד) לשוט דברי הכל אסור פ' לשוט בעולם ולראותו שלא לצורך כמו משוט בארץ כמטייל ומשתעשע. (שם כח) אחוי ליה שוטי דנורא פי' דידע שהוא מלאך המות (כתובות יז) שהיה נוטל בד של הדם ומרקד בו לפני הכלה וכו' עד אהני ליה שוטיתא לסבא. (קדושין יב) ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא (כתובות יז) הא בשוטי הא במילי פי' שמייסר אותו בשוטים כדכתיב אבי יסר אתכם בשוטים המשענת אשר בידי תרגום שוטיא דבידיה. קצה המטה דיהונתן: שט   [אויסשטרעקען, הינלאנגען] (בתוספתא דמאי) לא יושיט אדם כוס יין לנזיר (א"ב לשון מקרא זה ויושט המלך): שט   [ארט פפלאנצע] (שביעית פ"ט סוכה לט) הלוקח לולב הפיגם והירבוזין השוטין והחלגלוגות פי' פינוקל"י: שט   [ליניע, ציילע] (נגעים פ"י) שני נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת ביניהן (א"ב פי' סדר תרגום ועל ספר חקה ועל שטין דספר רשם): שט   [פערשעמהע]. תרגום ויבז בעיניו ושט בעינוהי: שט   [ארט דערנער] (ר"ה כג) א"ר יוחנן כל שיטה ושיטה שנטלו עכו"ם מירושלים עתיד הקב"ה להחזירן לה שנאמר אתן במדבר ארז שטה ואין מדבר אלא ירושלים שנאמר ציון מדבר היתה ירושלים שממה. (בילמדנו בריש וארא) המשל אומר מן שטיא לית הנאה אלא מן קציה פי' מן עצי שיטים אין לאדם הנאה ממנו שאינו עושה פרי אלא אם יקצצו ויעשה ממנו כלים או יסיקנו כי פרעה אין ראוי אלא ללקות: שט   [נארהייט] (בכורות ה) מה לשון שטים ר"א אומר שטים שמה ר' יהושע אומר על שנתעסקו בדברי שטות (א"ב תרגום והיית משוגע ותהי משתטי): שטח   [אויס שפרייטען] (שבת קמו) שוטחן בחמה. (חולין קכב נדה נה) גזירה שמא יעשו עורות אביו ואמו שטיחין (כלים פכ"ד) ג' עורות הם העשוי לשטיח טמא מדרס (בפ' כ"ח) חמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת (שם פכ"ו) אילו עורות טמאין מדרס עור שחושב עליו לשטיח (חולין קכג) בשטיח כדי אחיזה פי' המפשיט מן העור עד כדי אחיזה וכל שכן פחות חיבור הוא ואם ניטמא העור מן השרץ נטמא הבשר טומאת אוכלין וזהו שאמרו שומר הוא להכניס ולהוציא טומאה מכאן ואילך יתר מכדי בית אחיזה טהור המופשט ודרך המפשיט לשטוח להתחיל מאמצעית הבהמה כדרך שעושין לשוורים ולחמת כלומר אם רוצה העור לצורך חמת שמפשיט העור שלם כולו חשוב חיבור עד שיפשיט את החזה מפני שהחזה קשה להפשיט יותר מן הכל אשר בבהמה וכיון שהפשיט החזה שוב אינו חיבור לא בטומאה ולא בטהרה המרגיל כולו חיבור פי' המתחיל להפשיט למטה מרגלים כיון שחזה מפשיט לבסוף כולו חשוב חיבור ליטמא הנוגע בעור מחמת הבשר אם הוא נבלה או טמאה ואם טהורה ושחוטה ונגע שרץ בעור נטמא הבשר. (במגלת איכה ויגרס בחצץ) עשה לך כלי גולה מה היו רבי חייא רבה אמר חמת קערה ושטיח וכל חד וחד משמש שני דברים חמת ממלאה קמח ונותנה תחת ראשו קערה אוכל ושותה בה שטיח לישב עליו וישן עליו: שטח   [זיך ניעדערשטרעקען] ויפול אברם על פניו תרגום ירושלמי ואשתטח אברהם על אפוי: שטף   [ארס שווענקען] (זבין פ"ה) הנוגע בזב או שהזב נגע בו המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף במגע ולא במשא (זבחים ג חולין כה) תוכו ולא תוך תוכו ואפי' כלי שטף מציל פי' הן כלי עץ שנאמר וכל כלי עץ ישטף במים וכמו כן כלי נחשת שנאמר ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושטף במים: שטף   [איילען] (נדה נג) והא זימנין בעאי מינך ולא אמרת לי ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתיא לך א"ל אין. וכזה (שבת קל) דלמא אגב שיטפך פי' דלמא אגב שחזרת תלמודך בריהטא אתיא לך גמרך ונזכרת א"ל אין (נזיר לב) אמר ברא שטפוה רבנן לר"א ואוקמוה בשיטתו (ב"ר פ' פב בפסוק קום עלה בית אל) בשעת עקתי נידרי בשעת רווחי שטפי פי' בתימה כלומר בשעת צרה נודר ובשעת רווחה יסיעו מלבו כשטף מים: שטף   [האארע] (בויקרא רבה בזאת תהיה) מי פלג לשטף תעלה אית אתרא דקרן לשערא שיטפא: שטר   [בעזאלבען בעשמיהרען] (פסחים מג נזיר לו) אי דקא גריף ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם ספר אחר אי דקא שריף מישרף אלא מישטיר קא שטיר ואכיל (ב"מ פה) אשטר לך מישטר וימרחו על השחין ויחי תרגום וישטרון על שיחנא ויתסי (א"ב בנוסח' כתוב וישרטון): שטר   שטרי בירורין עיין בערך בר (א"ב תרגום ואכתוב בספר וכתבית בשטרא): שטר   כיס היוצא עיין בערך כיס (א"ב נעלם ממני דעתו): שטר   מחוזנאי עיין בערך חכר (א"ב טעות הוא ובערך חכר גריס טרשי מחוזנאי): שיול   [העהלע, גראב] (מ"ק כח) איצטלא דמילתא לבר חורי דשלימו זוודיה פי' אדם בעל ממון שכלה ממונו מקוננות עליו על קברו כך איצטלא דמילתא לבן חורין שכלו מזונותיו כלו' הקבורה טובה לו מן החיים שאול צעדיה יתמכו תרגומו שיול הילכתהא מתמכה בעמקי שאול קרואיה תרגום בעומקיא דשיול מזמנהא: שייר   [איבריג זיין] ואת היתרת מן הכבד תרגום וית מה דמתשייר: שיירא   [קאראוואנע איין געזעללשאפט וואס גייען צו זאממען אין דער מדבר] (עירובין טז) בשיירה דברו תרגום אורחת ישמעאלים שירת ערבאי ענין חבורה של הולכי אורח: שית   [גראב ארט] (ב"ר פ' סג) שם ועבר היו מהלכין לפני מטתו של שרה וראו איזה שית מופנה לאברהם אבינו (א"ב בנוסח' כתוב איזה מקום מופנה): שך   [פאסינד. לאך] (כתובות י) מטר משקה מרווה מזבל ומעדן וממשיך או מושכות כסיל תפתח עיין בערך כסל משכוה גברי לגברא כדרך שתקנו משיכה במוכרין עיין בערך משך שייך ואזיל דיקלא בישא עיין בערך שדך. (ע"ז סט) מ"ט לא מפקדנא חמרא בי גוים משום שיכא פי' בתשובות כשסותם פי החבית ועושהו צמיד פתיל מביא כוש או בצבוץ ונוקב בתוכו שיצא הבל של יין ויכנס לו אויר וינדוף ריחו ונקרא הנקב בלשון ארמי שיכא וחוששין שמא מריח בו הגוי ויכנוס קנה קטן ויוציא בו יין. פ"א משום שיכא משום נקב שעושין בחבית שיצא הרוח שלא תבקע החבית וי"א אי קרינא שיכא מלשון משיך מישך שייך ואי קרינא שיבא מלשון שאיב מישאב: שך   [בייסען] (חלה פ"ב) העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה פטור מן החלה עד שישוכו פי' עד שמתדבקין זה בזה מלשון נשיכה מקרצות נושכות זו את זו עיין בערך קרץ (שבת יז) פי' כגון שיש לקופות הללו אוגנים ונושכות בהן הענבים ופולטים משקין פ"א שנושך אדם אשכול ונוטפין ממנו משקין מזופפית שאינן פולטות משקין ומתכוון לאותן משקין: שך   [מאאס] (שבת כ) מאי לכש שוכא דארזא: שכב   [ליעגען] ג' מן השכב שהן ד' מן הרכב עיין בערך רכב שכיבה וישיבה פי' כל משכב ומושב שאין רובו של זב נושא עליו אינו מטמא משל משכב ומושב אלא משל מגע ומה בין משכב ומושב לטומאת מגע אלא טומאת מגע אין הנוגע בו טעון כיבוס בגדים וטומאת משכב ומושב טעונה כיבוס בגדים: שכב   [דיא געשטארבענע] (סנהדרין מה) כגון שכבי דהרפניא פי' בהרפניא מלינין את המת ותכריכיהן עבין וקלין ביום ובלילה אורגין לו בגד ומשלימין: שכח   [פינדען]. תרגום לא מצא עזר כנגדו לא אשכח סמך כקבליה ובדניאל והשתכחת חסיר: שכל   [ארט פויגעל] שיכלי כיכלי ופסיוני ושליו (יומא עה) (א"ב פי' בל"י שם עוף טהור אוכל תאנים ובעת התאנים הוא שמן עד מאד ועולה על שלחן מלכים): שכלל   [פאללשטענדיג]. כלילת יופי תרגום משכללא בשופרא: שכם   נסיב ומבגאי גזיר עיין בערך מבגאי: שכן   [בענאכבאר זיין] דמא דכבדא שכן כבר פי' בערך קף הרביעי (ב"ב ל) אנא בשכוני גואי הוא פי' אמר לו המערער מעולם לא מכרתי אותה לך ולמה החזקת בה יותר ממני דאנא בשכוני הואי בגוי ההוא ביתא ולא חששתי למה שהיית דר בשכוני בראי יצרנהו כאישון עינו תרגום ירושלמי דשכינא נטרת בבא דעינא: שכר   [ביער] (פסחים מב) כותח הבבלי שכר המדי (גמ') דרמו בה שערי: שכרבזאי   [נעץ אונד פאלק] (סנהדרין צה) יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן אידמי ליה כטביא פי' שכר רשת כדכתיב כל עושי שכר אגמי נפש ונץ בלשון ישמעאל באז כלומר לצוד חיות ועופות ברשת ונץ עיין בערך זיידן: שכשך   [אבוואשען] (זבחים פח) זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשכי ליה מסאניה (מנחות כג) משכשכו בשירי הלוג ומעלהו (ע"ז לג) דבר שאין מכניסו לקיום משכשכן במים והן טהורין (שם נו) הוה חמרא בדולא שדא ביה ידיה ושכשך ביה (א"ב פי' קינוח ביד והעראת מים): שכתא   אלא משום שוכתא כבר פי' בערך בת ארעא: של משישלה בחבית כבר פי' בערך כף: של   [פראגען] (נדרים נט) שאני קונמות הואיל ואיבעי מיתשיל עליהו פי' שואל לחכם ומתיר לו נדרו: של   [הערראבלאססען העראוף ציהן] (ביצה לה) משילין פירות פי' משלשלין משחירין משילין משירין מנשרין כולן פי' אחד להן לשון הורדה ושלשול (שבת ה) שלשל ידו למטה מג' (עירובין פג) לזה בשלשול ולזה בשלשול היינו חריץ שבין שתי חצירות (סוכה יח) המשלשל דפנות מלמעלה למטה משלשלא מאשרא פי' בערך אשר ותורידם בחבל תרגום ושלשלתנון באטונא ושלחה מביתו תרגום וישליחה מביתיה (א"ב תרגום ומוסרות ערוד ושושלי ערודא (חולין סג) השולה דגים מן הים לשון העלאה דרך שלשול והוא הפך ירידה ותרגום ואת השלך וית שלי מנא וענין קרוב לזה (שבת יז) כסא קמא מרפא אידך משלשל פי' מוריד ומריק הרעי): של   [אויס ציהען] (סנהדרין מט) לדבר אתו בשלי אמר רבי יהודה אמר רב על עסקי של פי' שאלה שאלו בענין החליצה כדכתיב של נעלך גידמת במה חולצת אמר לו בשיניה אמר לו הראה לי האיך וכששחה להראות לו הכהו בחומש: של   [פעהלען] (סוטה לה) ויכהו שם האלקים על השל ח"א על עוסקי שלי פי' שגגה כדכתיב ויאחז בו כי שמטו הבקר אמר לו הקב"ה נושאיו נושא הוא עצמו לא כל שכן: של   [וועס] (אבות פ"ה) האומר שלי שלך ושלך שלי בלשון גמרא מלה של באה במקום הסמך או במקום אשר: של   [שטאפע שטאפעל] (שבת ס) בסולם הלך אחר שליבותיו פי' אלו חווקין שעושין בו כדגרסינן. (עירובין עו) סולם ששליבותיו פורחות ומהו פורחות שמרוחקות זו מזו וקאמר אילולי שליבותיו ואותן שני עצים שבצידי הסולם לבדם מה טומאה מקבלים פשיטי כלי עץ הם אלא מיגרם להיות כלי ולקבל טומאה שליביתיו לפיכך הלך אחר שליבותיו. פ"א בסולם הלך אחר שליבותיו אם הם ממתכת מקבל הסולם טומאה דאינון משוו ליה כלי ופשוטו כלי מתכות מקבלין טומאה (מכות ז) היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו: שלב   [שפונד, צאפפן] (שבת קיב) דאית ליה שלבא פי' כגון דדי הכיור שמקלחין המים ואע"ג דיכול לארוקי המרק מן השליבה מותר להתירה (א"ב בנוסחא כתוב דאית ליה שלכא): שלבוקין   [בלאטערן] תרגום ירושלמי אבעבעית שלבוקין ובקצת נוסחאות כתוב שלפוקין ובעל הערוך כתב כן הערך: שלגא   שמיה עיין בערך אשלג: שלד   [ריק גראד] (מ"ק כה) כאן כששלדו קיימת כאן כשאין שלדו קיימת. (נדה כט) מת שנשרף ושלדו קיימת טמאה (שם נו) הני זבזגי דמחיזא כי שלדן קיימת טמאין פי' השדרה וצלעותיה הן שלדו (ב"ק לא) רב פפא אמר דפסקא לאורחא בשלדא פי' כגון שפשט ידיו ורגליו לרחבה של דרך ופסקה מלעבור בה בני אדם וימטר עלימו בלחומו תרגום ויחית עליהון מטרין דפירענותא בשלדיה: שלהב   [פלאממען] פני להבים פניהם תרגומו פני שלהובין אפיהון: שלהי   [ענדע, שלום, ציעל] (ב"מ סד) א"ר כהנא הוה יתיבנא בשילהי פרקיה דרב נחמן פי' בסוף הפרק ובאחריתו שלהי קייטא עיין בערך שגר (ר"ה ב) דכי מטא ליה שילהי אדר בתראה (יבמות קטו) ההוא גברא דבשילהי הלוליה איתלי ביה נורא (חולין נב) משכחת לה בשלהי כפול (א"ב פי' בסוף וקץ תרגום בפסוק עוד היום בנוב לעמוד כד ישלה עלמא קיצא): שלהי   [ערמידען] ונעו מים עד ים תרגום וישתלהון תתעלפנה הבתולות היפות תרגום ישתלהיין: שלה   [פערגעססען] תרגום ולא שכח צעקת ענוים ולא שלי קבלת ענותנין: שלה   [פערלאססען] תרגום זנח ה' מזבחו אשלי ה' מדבחיה: שלווש   [צוזאממען געפאסט] משולבות ת"י משלוושין (א"ב בנוסחאות כתוב מכוונן): שלח   [זענדען שיקען] (חולין כד) תנו רבנן נתמלא זקנו ראוי לעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו (גיטין כא) שליחות לקבלה מדעתה איתא בעל כרחה ליתא וכו' (קדושין מא) שליחות מנא לן דתניא ושלח מלמד שעושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקדושין מנא לן עד מכאן ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כולן שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכו' עד והלכתא שליח נעשה עד. (במכילתא) ויקחו להם איש שה לבית אבות וכי כולן לוקחין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכן ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל (ב"ר פ' לז) כתיב ויברכם יהושע וישלחם מה ת"ל וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם אלא בתחילה נטלו רשות מיהושע ובירכם ושהו עוד ימים וחזרו ונטלו רשות ממנו וכן ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך מה ת"ל ביום י"ג לחדש השביעי שלח את העם ויברכו את המלך אלא נטלו ממנו רשות ועוד המתינו ימים ונטלו רשות ממנו פעם שנייה (ובפרשה מט) לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל יורד בה ואותן שחטאו יותר מדאי מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם הה"ד שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. (במגילת איכה) שלחתי בבלה שולחתי בבלה כתיב: שלח   [אויס ציהען] (כתובות ה) האי תנא שליח ערטל וסאיס מסאניה (סוטה ח) מהו דתימא בהכי אית בזיון טפי כדאמרי אנשי שליח ערטיל וסיים מסאניה תרגום ופשט ושלח תרגום ערום ערטילאי כלומר יותר בזיון לו לאדם שיהא ערום ומנעליו ברגליו כן הסוטה הייתי אומר נבזה אותה האשה שתהיה ערומה ועליה כלי זהב קמ"ל היו עליה וכו' פשוטה ועורה תרגומו שלחו ואתערטלו: שלח   [אבגעצאגענע פעלל] (שבת מט) בשלחין פי' עורות שגלושין ניטל צמרן ועדיין לא נעבדו (בגמ') אבא שלחא פי' אומן מפשיט עורות (מכשירין פ"ח) החובט את השלח פי' המכה העור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים שרחצו בם (מנחות לו) כל היכא דכי מיתלא בשילחא פי' כשאוחז בו בעור הבתים ומושכו אליו והדר חלים שחוזר העור ועומד במקומו הראשון והיינו עור ישן ואם אינו חוזר העור היינו חדתא: שלוח   [פלוס נאמע אין ירושלים] יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט אמר רב יוסף אילמלא תרגומא דהאי פסוקא לא ידעינן מאי קאמר דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדברין להון בנייח כמי שילוחא דנגרין בנייח והורדתם אותו אל גיחון תרגומו לשילוחא: שלח   [טראקענעס פעלד] (מ"ק ב) משקין בית השלחים במועד שדה שעומדת בהר וצריך השקותה ואם אינו משקה נפסדת (גמרא) מאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב והוא עייף תרגומו והיא משלהי (בב"ב סח) מאי שלחים באגי דכתיב ושולח מים על פני חוצות וכו' עד מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחים גינוניתא דכתיב שלחיך פרדס רימונים אמר שמואל אמה בית השלחים אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן אגפיה אמה בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן אגפיה חצי אמה: שלח   [ברייטע] (בפרק שני במדות) רום מעלה חצי אמה ושילחה חצי אמה פי' ורחבה חצי אמה: שלחן   [וועקסעל טיש] (כתובות פ) וכן לא יאמר לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן פי' המעות שעל השלחן שמסעסק בהן השולחני ועצה טובה קמ"ל דלא לימא לה הכי שמא יגנבו או יאבדו היכא דמייחד לה פי' אחר לא מייחד לה כלים שמשתמש בהן על השלחן (שם פב) תניא נמי הכי בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה פי' בלא אחריות היו מזקינין לא היו מוציאין נשים התקינו שיהו מניחין אותה בבית אביה כשהיה כועס עליה היתה קלה בעיניו להוציאה אומר לה לכי אצל כתובתיך התקינו שהיו מניחין אותה בבית חמיה עשירות עושות קלתות של כסף ושצ זהב וזה ששנינו לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השולחן ומסייע לפי' שני עד שבא שמעון בן שטח והתקין שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך ואחר שנושא ונותן בכל נכסיו ואינו מיחד לה כתובתה קשה בעיניו לפרוע לה ואינה קלה להוציאה והיינו דגרסינן (שבת טז) שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה פי' אחר של רבינו חננאל ז"ל ולא סבירא לן אמר רב יהודה בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים פי' שהיו נותנין לה כתובה קודם שתכנס לחופה ולפיכך לא היו הנשים נושאות אותן ומסתייע הדין פי' מדקאמר לקמן לא יאמר לה הרי כתובתך מונחת על השלחן אלא כל נכסי אחראין לכתובתיך (ירושל') שמעון בן שטח התקין שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו (קדושין ס) הראה על השלחן אינה מקודשת פי' על השלחן של שולחני והוא המוכר מטבעות ולפי שהשלחן לפניו תמיד ומוכר וקונה על השולחן לפיכך נקרא שולחני: שלחף   [פערפוילען קרייצוויזע ליגען] (שבת צז). ודלמה שלחופי הוו משלחפי פי' זה יושב באחורי זה באלכסון ממנו או זה יריעתו מתוחה למערב או זה יריעתו מתוחה לצפון (ב"מ כה) הא משלחפי שלחופי חייב להכריז פי' אם היו המעות משלחפי שאינן מיושבות זו על גב זו אלא מקצתה עליה ומקצתה אינה עליה ויוצאה מעליה כגון כנפי הכרובין כדגרסינן (ב"ב צט) ודלמא שלחופי הוו משלחפי ידייהו פי' שלחופי הוו משלחפי כנף אל כנף שכל את ידיו תרגום ירושלמי שלחפינון לידוי. סנדל מיכרך כריך ליה אחריה ומשלחף ליה כלפי רישיה פי' דאביק ליה עד מתניו ומשם ולמעלה כלפי ראשו מתפרד כדאמרינן גבי כרובים. ספר אחר שחיף וכבר פירשנו במקומו והחליף את משכורתי תרגום ירושלמי ושלחיף ית אגרי: שלחת   [ארט מאס] (כלים פרק כה) אמר להן שלחת קודמין ספר אחר שלבה קודמין פי' הבת מידת המשקין היא ומחזקת כמו האיפה שנאמר האיפה והבת תוכן אחד להן וקא מתמה ר"ע בית הרובע קודמת היא כדי שיהא חצי הרובע אחורי לה (א"ב שלכ' כתוב): שלט   [שולט ארטיג] ונמר חברבורותיו תרגומו ונמרא שלטי רקמתיה: שלט   [איבערפאללען] תרגום גש פגע בו אזיל שליט ביה: שלי   [גרונד, באדען] (שבת ל מ"ק ט) באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה (סוף כלים) שולי קערה ושולי האיסקוטלה פי' כמין קערה קטנה תחת הקערה והיא יושבת עליה ופעמים שנשברה הקערה ונשארו שוליה והיא עדיין כלי קבול וכמו כן שולי האסקוטלה (נדה ג) לזו יש לה שולים פי' לקופה יש לה קרקעית שוה ולא עגול ונתעכב בו השרץ מן הצד של קופה ולא יצא לחוץ ואימור משעת טהרות הראשונות היה שם להכי טמאות אבל אשה אין לה שולים לעכב דמיה (חולין קכו אהלות פי"א) שהטומאה יוצאה דרך שוליו. (ב"מ קב) אמר אביי מדביק כלי בשולי פרה: שלי   אלף שילי טטפראות עיין בערך טפף: שליא   [שנעל פלעצליך] בבא כשואה פחדכם תרגומו כד אתי כשליא דלוחיכון לא תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא תרגומו לא תדחל מן דלוחיא דמן שליא ומן חיפא דרשיעי ארום ניתי פתאום יבא אידו פתע ישבר תרגומו מן שליא ניתי תבריה ומן שליא נתבר: שליה   [נאך געבורט] (נדה כד) סנדל או שליה (גמ') ת"ר שליה תחילתה דומה כחוט של ערב וסופה כתורמוס חלולה כחצוצרת ואין שליה פחותה מטפח וה' שיעורן טפח שליה שופר שדרו של לולב עיין בערך חמש (חולין עז) השוחט את הבהמה ומצא בה שליה נפש היפה תאכלנה פי' כדכתיב ובשליתה היוצאת מבין רגליה: שליל   [דאס קינד, איין לייבע] (זבחים לב) השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליה בחוץ לא פיגל (חולין פט) נוהג בשליל ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל פי' והוא העובר טוב ממנו הנפל אמרית במימרי דטב מיניה שלילא דלא חזא עלמא הדין: שלך   [נאכבאהר] (עירובין נג) שלוכתי תיכליך לבוא פי' רצתה לומר שכונתי אוכליך חלבא אמר לה שלוכה תיכליך אריא: שלל   [נאטה צוזאממען שטעכען] (שבת מח) תנן (בפ' ב' בעוקצין) שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור לטומאה עד שיתחיל להתיר (פרה פ"יב) שלשלת המפתחות ושלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה פי' מנהג הכובסין כשמכבס הבגדים אם הם חתיכות קטנות מחבר ד' וה' ביחד ואין תופרן בטוב אלא מכלב כדגרסינן (מ"ק כו) על כל המתים כולו שולל: שלל   [אייער נעסט] (ביצה ד) האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של בצים פי' שלל של בצים גדולות אשכול בצים קטנות: שלל   [גראבען. וואססערלייטונג] (פיאה פ"ב) ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית מפורש (ב"ק פא) מאי שלולית אמר רב יהודה אמר שמואל מקום שמימי גשמים שוללין פי' יורדין ונקוין מלשון כי ישל זיתיך וכתיב וגם שול תשולו לה ור' יוחנן אמר אמת המים המחלקת שלל לאגפיה פי' כשתתמלא אמת המים מתמלאין גדותיה סביבותיה (ב"מ כא) מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר פי' מקום ריצת הנהר: שלם   [פריעד. פאללקאממענהייט] (גיטין סב) שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי ומנין דרבנן איקרו מלכי שנאמר בי מלכים ימלכו ומנא לן דכפלינן שלמא למלכי וכו' (זבחים צב) שלמים יקריבנו כל קרבנות שהוא מביא כשהוא שלם מביא ואינו מביא כשהוא אונן (בספרא ואם זבח שלמים) שהכל שלמים בהן הדם והאימורין למזבח החזה והשוק לכהנים העור והבשר לבעלים (ב"ר פ' סו ויתן לך) השולמית שמסיים בה שלום בכל יום שנאמר וישם לך שלום וכו' (בספרי וישם לך שלום) בכניסתך שלום וביציאתך שלום. (בויקרא רבה בצו פ' זובח) גדול שלום שכל הברכות כלולות בו שלומית בת דברי כבר פי' בערך דבר: שלם   [גאנץ]. (גיטין ז) רבי יהודה אומר אם שלמים וכן רבים אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה: שלעטוש   [וואלד] (ירושלמי ע"ז פא) ונעץ קנה בים ונעשה שלעטוש פי' בל"ר יער: שלף   [ענדע, עקקע] (שבת ס) שלפי הגזרה היו פי' שהיו נמלטין מן הגזרה (יבמות קטז) אמר שמואל שלפי קציר חטים כלומר במוצאי קציר חטים (ירושלמי) למה קציר א"ר מונא דאנסא שכיח שאין חמה קופחת על ראשו של אדם אלא בשעת קציר כדכתיב ויצא אל אביו אל הקונרים וגו' אמר רבי יוסי בר בון סכותה לראשי ביום נשק ביום שהקיץ נושק את החורף: שלף   [אוים ציהען] (שבת פב חולין קה) ולא שלף לכו ירק' ואכל מכישא דאסר גינאה (עירובין יא) זיל שלוף שדינהו (שבת קנא) שליפא תוכחה פי' סריס שנשלפו ונתקו ביציו אתה מוכיחני יש אומרים הכי אמר לו סריס תוכחה אני עושה עמך ולא מצות (ב"ק צג) שינוי דהדר למילתיה הוא דאיבעי משלף להו (ב"מ פז) אף על גב דקא משליף קטיני מביני אלימי (יבמות קב) שלפתיה לעילאי וקאי לתתאי (גיטין לג) כל מילתא דמתעבדא בבי עשרה צריכא בי עשרה למשלפה (שם עח) דעייק לה חרציה ושלפתיה וחלצה נעלו תרגומו ותשלוף סנדליה (נדה סא) רישא דגניא בצבא סיפא דמשלפי שלופי פי' רישא במשולבות כמו מצאן צבותין סיפא כשאינן משולבות (יבמות קט) בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ פי' הנתק מזה והנעץ לזה כלו' עזוב הלוה ותפוש הערב: שלף   דוץ עיין בערך אשלג: שלף   [בונדעל] (קדושין כד ב"ק יז) באוכף שעליה בשליף שעליה (ב"ב פו שבת קנד) בשליפי זוטרי פי' טעונות קטנות שיכול לשמט הכרים מתחתיהן: שלף   שלופפי והיו תמרי עיין בערך חפר: שלפוחית   [בערמוטטער. קראפ] היא האם היא טרפחת היא שלפוחית עיין בערך אם (בפסקא דותאמר ציון ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) תורת שלפוחית של תרנגול פי' זפק: שלפק   [בלאטערן] אבעבועות בכל ארץ מצרים ת"י שלכוקין: שלציון   [ארטס נאמע] (ביצה כז) א"ל רב נחמן לחמא בר אדא של ציון כי סליקת להתם פי' שליח ציון שהיה הולך תדיר לארץ ישראל: שלציון   בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ פי' מקום שמנהגם לעשות כך פ"א שלציון היינו שלוף דוץ: שלק   [שטארק געזאטעען] (ברכות מד) אכל שלח והוא מזונו פי' ירקות שלוקין או זתים שלוקין מבושלין הרבה השתי משישלק עיין בערך אנין (בפ"א בכלים) מוסף יורה של שולקי זתים פי' מנהג של שולקי זתים עושין שפה סביב היורה שיכיל יותר (ריש מעשרות) אבטיח משישלק פי' כשנגמרין הן ירוקין כעין דבר השלוק (ע"ז לט) אלו דברים של עכו"ם אסורים ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו הפת והשמן שלהן והשלקות רבי ובית דינו התירו השמן (בכורות יט) פריק ליה בשלקי בשויו פירוש נותן לכהן ירקות שלוקין בשויו של בכור ופודהו (א"ב תרגום חציר גגות ושרפה כעשב אגריא דישלוק ענין בשילת פירות וירקות במים על ידי האור והחום): שלק   [געשפאלטען] (בכורות מה) מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך נראה הפירוש מלה זו כמו שלק תתך ובקע ואולי מענין זה אבטיח משישלק כלו' משיתבקע כי האבטיח יבקע מאליו בהיותו גדול: שלש   [דרייא] (נדה ח) שלשה בתולות הן בתולת קרקע בתולת שקמה בתולת אדם וכו' עיין בערך בתול' (נדה יו) שלשה דברים נאמרו בצפרנים זורקן רשע שורפן חסיד קוברן צדיק פי' משום הכי נקרא חסיד אע"ג דידע ששריפת צפרניו מזיק לגופו אפ"ה שורפן שלא יהו בעולם למכשול קוברן צדיק שזה דינם (יבמות קיו בגמ' שני אחים) ידבק אדם בשלשה בהבאת שלום ובהפרת נדרים בחליצה ויתרחק מג' מן המיאונין ומן הערבות ומן הפקדונות (ובריש ויגש אליו בב"ר מכות כג ובב"ר בויחי יעקב ובסוף ברכות ירושלמי) ג' דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם מקרא מגלה ושאילת שלום בשם והבאת שלום וכו' (זבחים מג) הני אשם שלישי ושלשה ודאי אין מלמדין (בהלכה קמא בחולין) תנן התם (בפר"ח בתרומה) ג' משקין אסור משום גלוי המים והיין והחלב (ובילמדנו בויקח קרח פרשת קח את המטה) יש להן סמך מן התורה מים דכתיב לרוקע הארץ על המים חלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו ותכסהו יין וכל כלי פתוח (גיטין סה) ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכו' (ב"ק כד) הרי אלו ג' עדיות והן עדות אחת להזמה פי' כגון דאתו תרי סהדי אסהידו בפני ב"ד ובפני בעלים דהדין תורא נגח תורא דראובן בחד בשבא במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בב"ד בתרי בשבא נגח האי תורא דשמעון במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בג' בשבא נגח תורא דלוי במקום פלוני נעשה השור מועד ומעכשיו כל מה שיגח משלם נזק שלם מן העלייה נמצאת כת אחת זוממת כגון שבאו עדים ואמרו עמנו הייתם במקום פלוני בההוא חד בשבא רחוק מן המקום שהעידו כי ראו העדות באותו מקום יותר ממהלך יום בעל השור פטור הוא מלשלם נזק שלם שהרי עדיין אין השור מועד ונמצא שלא נגח אלא שני נגיחות בלבד ועדיין תם הוא והעדים פטורין מלשלם צד המועדות כי לאחר שנתקיים העדות של ג' כיתות מתחייבי במועדות וכיון שמקצתן הוזמו ומקצתן לא הוזמו כשם שפטורין מי שלא הוזמו כך פטורין מי שהוזמו וזה דומה לשני עדים שהעידו והוזם אחד מהן והאחד לא הוזם ששניהן פטורין ולפיכך אמרו הברייתא והן עדות אחד להזמה כלומר אינן חייבין עד שיוזמו שלשתן ובענין הזה השנייה והשלישית ואף על פי שהראשונה כשהוזמה פטורה מלשלם צד המועדות שבנגיחה רביעית משלמת התמות שחייבתו לשלם לראובן עומדת וכן דין השנייה וכן דין השלישית אבל אם הוזמו אלו ג' כתות כולן משלמות ראשונה מה שחייבתו בעדות לשלם לראובן והשנייה משלמת מה שחייבתו לשלם לשמעון והשלישית מה שחייבתו לשלם ללוי ושלשתן משלמות ומשלמות צד מועדות שבנגיחה רביעית ועל זה אמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ופעמים שמשלמות גם צד התמות שברביעית היכי דמי כגון שהודה בנגיחה רביעית וקיי"ל פלגו ניזקא קנסא ואין אדם משלם קנס על פי עצמו וכיון שהעידו הללו שהוא מועד נתחייב על עדותן (ב"ב נו) שלשה אחין והאחד מצטרף עמהן הרי אלו ג' עדיות והן עדות אחת להזמה פי' ראובן שמעון ולוי ג' אחין וכלב נכרי העיד ראובן וכלב בראשונה ושמעון וכלב בשנייה ולוי וכלב בשלישית הרי זו חזקה נמצאו ו' אחין בחצי וכלב בחצי האחר והן עדות אחת להזמה ההוא שטרא דהוו חתימי עליה תרי שכיב חד מינייהו אתא אחוהי דקאיו חד נוכראה לאסהודי אחתימת ידי' דמיתנא והאי דקא מסהיד אחתימו' ידי' דנפשי' כה"ג לא מקיימינן האי שטרא דהא נפיק פלגו דממונא אפומא דהאי סהדא דהוא חי ופלגו אחריתי נפיק אפומא דאחוה דהאי דהוא חי ואפומא דהאי נוכראה דמסהדי אחתימו' ידי' דמיתנא אשתכח דקא נפיק האי ממונא כוליה דכתיב בשטרא נכי ריבעא אפומא דחד והילכתא בהא כרב אשי דפסיל פ"א הרי אלו שלש עדיות שעל מה שמעיד אח זה אינו מעיד אח זה וכשרה היא העדות והן עדות אחת הואיל וכל אחת מצטרף עם זה נכרי אם הוזם זה נמי או אחד מן האחין שמצטרף עמו בטלה כל העדות של חזקה הואיל וזה נכרי מעיד עם כולן. אין הכרעה שלישית מכרעת כבר פי' בערך כרע (בסוף נגעים) ג' טהרות במצורע וג' טהרות ביולדת ג' מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוי וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפרשת אחרי מות ובפסק' דפרה ובילמדנו זאת חוקת התורה פ' לוה רשע) י"ג חופות קשר לו הקב"ה לאדה"ר בגן עדן הה"ד בעדן גן אלהים היית וכו' (בריש מעשרות) התבואה והזתים משיביאו שליש (ירושלמי) א"ר זעירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ונצמח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח (ב"מ סט) מותר שליש בשכרך פי' כל שיעלה בריוח עד כנגד שליש בקרן נחלוק בינינו והמותר מן השליש יהיה לך לבד בשכרך כגון דהוי קרן ש' זוזי א"ל כל מה דהוי טפי מן ק' זוזי הוא אגרך. עד שליש משלו כבר פי' בערך הדר (שם סט) ומגדלין אותן עד שיהו שלשין פי' עד שיהא בעגל בשליש בשור ובסייח בשליש בסוס ואח"כ יטול השומר חצי השבח (מנחות כט) בתחיל' שליש העליון: שלשול   [אומקעטטען] (שביעית פ"ד) ובית הלל אומרים החרובין משישלשלו פי' משיתחילו להכביד ולהתלות לשון שלשלת. (כתובות כז) דמהדר ליה למתא שושילתא כלבא זוגא ואווזא פי' שושילתא שהוא כעין עבות של ברזל ותולין בה זוגא שהוא תרגום פעמון ואווז וכלב קשורין לשלשלת וכשתברח אשה נכשלת בשלשלת ומתנודדת ונוקש הענבול בזוג ואווז וכלב צועקין ומתנערות המשמרות (כלים פי"ד) שלשלת של משוחות פי' אלו שמושחין ומודדין בקרקע יש שמושחין בחבלין ויש שמושחין בשלשלאות של ברזל כדי לצאת ממה שגרסנו לא תעשו עול במדה זו מדידת קרקע (א"ב עיין ערך של שלישי): שלשול   [ארט שנעקע] (ר"ה כד ע"ז מג) אפילו שלשול קטן נמי (חולין מ) אחד לשם מיכאל השר הגדול לשם שלשול קטן שבים. (שם סז) ת"ר הולך על גחון זה נחש כל לרבות את השלשול ואת הדומה לשלשול (א"ב פי' מין תולעת נמצא באשפה המשלשל את עצמו כשהוא זולח): שם   [נאמע] שואל אדם שלום חברו בשם כבר פי' בערך עת (סנהד' נה) המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם תנא עד שיברך בשם פי' עד שיברך עד שיקלל כלומר יזכיר שם (גמ') ויברך אותו השם בשם (שבת סז) הוא בשמה והיא בשמו יש בו משום דרכי האמרי פי' אם קורא איש אשתו בשמו ואשתו קוראה את בעלה בשמה. (ביצה יג) שמו טובלו לתרומת מעשר פי' כיון שנקרא מעשר ראשון חייב להפריש ממנו תרומת מעשר: שמות   [ראף אורזאכע נאמע] מובהקין כבר פי' בערך הרמיז (בילמדנו בריש ואלה שמות) יש בני אדם שמעשיהן כעורים ושמותיהן נאים וכו' (סנהד' צא) נתן אברהם מתנות שמסר להן שם טומאה פי' מעשה כשפנות ומעשה שדים (א"ב תרגום ולשם ולתפארת ולשום ולתושבחתא ובלשון חכמים אומרים כשם במקום כמו ויש ענין אחר קרוב לראשון (משנת מכות פרקא קמא) שלא השם המביאין לידי מכות פי' טעם כי בטעם ובסיבה יוכר הדבר כמו שנכר בשם): שם   [נאמע] ומלכי צדק מלך שלם ת"י שם רבא: שם   [שעטצען] (ב"מ פז) וחכ"א משמנין ביניהן פי' מחשבין הגדול של שכירות והפחות שבשכירות וכולל זה עם זה ונותן לו חציו של שניהם וזהו בינוני (בכורות יז) ר"ע אומר משמנין ביניהן (ב"מ כ) אגרות שום פי' שטר שומת ב"ד עיין בערך אגרת. (בויקרא רבה פ' זובח בצו) ושם דרך אראנו בישע אלהים בשי"ן כתב דשאים ארחיה סגי שוי: שם   [ווארצעל] בשומא מצויה בבן גילו קא מיפלגי ע' בערך גל השלישי שאת או ספחת תרגום ירושלמי שומא או בהקי וכן ולשאת ולספחת ולשומא ולבהקי: שם   [קנאבעל] (בסוף מעשרות) שום בעל בכי פי' שום חריף כל שאוכלו מדמע (בריש כלאים) השום והשומנית (ירושלמי) תומניתא (בסוף תוספת דמעשרות) אי זהו שום בעל בכי כל שאין לו אלא דור אחד המקיף את העמוד: שמא   [פילייכט] (אבות פ"ב) ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה פי' אולי: שמאבר   [נאמע איינעס קעניג] (ב"ר) שנאב כואב ממון שמאבר שמאבר ופורח ומביא ממון: שמאי   [ארט בייאנאהמע] (ערובין יא מנחות לג) כי תניא ההיא כפתחי שמאי פי' אמור בל' ערבי בלר אלשאם והיא ארץ ישרה דלית לה תיקרה פי' דרך בעלמא שעושין על גבם תיקרה לשבת תחתיה במסיבה בפתחי שערים להגן מן החמה ומן הגשמים ובפתחי שמאי אין דרכן לעשות תיקרה ואחרים אומרים אין דרכם לעשות משקוף לפתחיהם: שמאל   [לינקס] (בילמדנו ואלה שמות) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו וכי שמאל למעלה אלא מיימינן אלו שהן מטין לכף זכות משמאילין אלו שהן מטין לכף חובה: שמגז   [שטארק] (ע"ז יב גיטין ע) נשקיוה רביעתא דחלא שמגז פירש רש"י חזק: שמד   [סיסטעמס פערטיליגונג] (ביצה ד) זימנין דגזרי גזירה ואתו לאתקלקולי פירוש מאי טעמא עבדינן בגולה תרי יומי משום דשלחו מארץ ישראל הזהרו לעשות שני ימים טובי' כמנהג אבותיכם דחיישינן שמא יגזרו גזירה וישכחו חשבון הקביעות ויבאו לידי קלקול (ר"ה ל) אמר רבי יוחנן שעת הגזירה שאני. (ירוש') תקעו בתפלת השחר והשונאין סברו שעליהם הולכין ועמדו עליהם והרגום ותקנו בתפלת המוסף מגו דחמון לון דקרו קרית שמע ומצלו וקרו בתורה והדר תוקעים אומרי' בנימוסיהון עסקין (חולין קא) אלא אמר רבא גזירה הוה ושלחו מתם דיומ' דכפורי דהא שתא שבתא פי' גזירה הוה וגזרו דלא לשדורי עיבור ושלחו להו יומא דכפורי דהא שתא בשבתא נהוי ולא בזמניה וכדאשכחינן בשני דרבא דשלחו ליה אחוה זוג בא מרקת ותפשו נשר וכו' פ"א בעת שאמר רבי יוסי הגלילי הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור מן הקרבן בעת הגזירה שלא היו יודעים שיום הכפורים היה וקבלו איסור שבת לבדו ועשו מלאכה בזדון ואח"כ נודע שהוא יוה"כ בשבת זו ואמר אלו הייתי יודע שיום הכפורים היום לא הייתי עושה מלאכה ר"ע או' חייב קרבן שהרי שגג ביוה"כ ר' יוסי הגלילי סבר כי בעת שקיבלו עליהם השבת לא היו יודעים שהוא יום הכפורים שקיבלו עליהם ואין איסור זה וזה בבת אחת: שמדע   [ערקענען] תרגו' ולא הכירו ולא אשתמודעי' שמט   [וועק נעמען] (ב"ב כח) משמט הוה שמיט ואכיל (ב"מ קיד) משכנו ומת שומט מעל גביו (ב"ב קעג) שהיו שני אחים דשמטו מהדדי (נדרים מח) דהוה שמיט כיפי דכיתנא פי' ענין חטיפה: שמט   [אויס דעהנען] (כתובות ס) דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי פי' ארוכים ודקים. (בכורות מג) באריכא שמיטא סניא פי' ארוך ודק השנאוי לראות: שמט   [היישעריק] ויתר הילק אכל החסיל תרגומו מותר פרחא אכל שמוטה: שמיכה   [מאטראץ] (בויקרא רבה בסוף אחרי מות) ותכסהו בשמיכה רבנן דתמן אמרין בסודרא רבנן דהכא אמרי במשיכלא אמר ריש לקיש חזרנו על המקרא ולא מצאנו כלי ששמו שמיכה מהו שמיכה בשין כתיב שמי כאן מעיד שמי על יעל שלא נגע בה סיסרא: שמים   [הימעל] (יבמות קיב נדרים צ) שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה (ירוש') כמה דשמיא רחוקין מן ארעא כן תהא אתתא איהי רחיקא מן ההוא גברא שאינו יורה כחץ יעשו דרך בקשה אמר רב הונא יעשו סעודה והן מתרגלין לבא דרך סעודה פ"א שמים ישפטו ביני ובינך שאין שכבת זרעך יורה כחץ שארגוש בך ואתעבר יעשו דרך בקשה שמבקשין הימנה שלא תחשוש שאינ' מצווה על פריה ורביה (בריש ילמדנו) ביום א' לא ברא אלא שמי השמים שנאמר אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים ושמי השמים אינו אומר כן אלא שמי השמים הן הן שמי השמים הן הן שמים והיכן זכו ליקרות שמי השמים משנברא הרקיע הזה בשני: שמכי   [צוויבעל בריאה] (כתובות ס) אפי' שמכא והרסנא. (ערכין כא) באתרא דשקלו שמכי פטיר נפשיה אפילו בשמכי (א"ב בנוסחאות כתוב אפי' כמכא והרסנא ופי' רש"י כותח): שממיתא   [איידעקסע] תרגום ירוש' והכח והלטאה וכחא ושממיתא: שמין   [שאטצען] (מכות ג) כיצד שמין רב חסדא אמר בבעל פי' אם העידו על האשה שגירשה בעלה ונתן לה כתובתה והוזמו אינן משלמין אלא טובת הנאת כתובתה כדמפרש (ב"ק פט) פי' כיצד בבעל אומדים כמה אדם רוצה ליתן לבעל אם תמות אשתו וירש בעלה כתובתה יגבנה הלוקח ממנה וזה דבר מועט הוא כיון שאין לו אלא סירכא חדא רב נתן בר הושעיא אמר באשה פי' אומדין כמה אדם רוצה ליתן לאשה שאם נתארמלה או תתגרש יגבנה הלוקח ויותר דבר יתן הלוקח מן האשה מהלוקח מן הבעל שיש לו ב' סירכות רב פפא הוסיף ודאי יתן לה יותר שיש לו ב' סירכות אלמנות וגרושין כדאמר ועוד לאלתר לוקח שטר כתובתה מידה ויש לה יותר חזקה (א"ב פירוש בלשון רומי ענין ערך): שמן   [עהל] (שבת כג) ולא בשמן שריפה (גמרא) מאי שמן שריפה אמר רבא שמן של תרומה שנטמאת הואיל ולשריפה עומד וכבר ביארנו בערך דם (ירושלמי בפ"ק בשבת ובעבודה) שמן רבי ובית דינו התירו רב לא אכל א"ל שמואל אכול ואי לא אנא כתיבנא עלך זקן ממרא: שמן   [פעטט] (ב"ר פ' סח) הנה משמני הארץ מן שמיניא דארעא פי' עשירים מפיק דוכסין ומטל שלהם מעייל דוכסין ונותנין לו שחד: שמן   [אכט] ומברך עליה שמנה ברכות עיין בערך שאר על התורה כדרך שמברכין עליה בביהכ"נ בא"י אשר בחר בנו וכו' וחותם הבוחר בתורה שכך פי' בירוש' על העבודה שאותך לבדך ביראה נעבוד על ההודאה הטוב לך להודות על מחילת עון מוחל לעונות עמו ישראל על המקדש הבוחר במקדש על הכהנים הבוחר בכהנות על ישראל הבוחר בישראל על ירושלים הבוחר בירושלם (בספרא ויהי ביום השמיני) אין אנו יודעין אם שמיני לחדש אם שמיני למנין כשהוא אומר כי שבעת ימים ימלא וכו' ויהי ביום השמיני הוי אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש אותו היום נטל עשר עטרות וכו' עד וראשון לחדשי חדשים נמצינו למדין שבשלש' ועשרי' באדר קרבו המלואים ונשלמו באחד בניסן: שמן   [ארט מינצע] שתי פרוטות לשמן עיין בערך הדרס פי' מטבעות הן: שמע   [הערען, פערנעהממן, ערפאהרען] שמועות הללו הולכות ומתמעטות עיין בערך בז (עירובין עג) אמר רב יוסף לא שמיע חלש איעקר ליה תלמודיה אהדריה אביי קמיה ובכל דוכתא היה אומר רב יוסף לא שמיעא לי הא שמעתא וא"ל אביי את אמרת ניהלן: שמע   [אויסרופען] (בתחילת שקלים) באחד באדר משמיעין על השקלים (ירושלמי) מהו משמיעין רב הונא אמר מכריזין כמה דאת אמר ויתנו קול ביהודה ובירושלים: שמע   [בעדיהנען] (ברכות מא) מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך (שם סב) א"ל לשמעיה פני לי דוכסא פי' כמו שמש: שמעון   [נאמע] (פ"ח דטהרות) שמעון אחי עזריה אומר לא כך ולא כך: שמץ   פסול [וועניג עטוואס] כבר פי' בערך שחץ (מגלה כה) בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול (קדושין עא) אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהן (ע"ז ל) בשלמא חמרא משום שימצא אלא שיכרא מאי טעמא שימצא דשימצא פי' שמצא משום מגע גוי שמצא דשמצא גזרה שכר אטו יין: שמר   [הייווין] (ב"ב לו) ת"ר אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברך עליהן שהכל נהיה בדברו וכן הלכה והיכא דרמו תלתא ואתו תלתא ופלגא אבל רמא תלתא ואתו ד' בפה"ג (שבת קלו) ואין נותנין לתלויה בשבת גמרא איבעיא להו שמר מאי היכי דמי שמר כבר פי' בערך חזק: שמר   [היטען. היטטע] (כלאים פ"ה) שומירה שבכרם (בבא בתרא עח) ואת השומירה שאינה עשויה בטיט פי' בית דירה שעושין לשומר השדה אם עשויה בקנים או בקש או בעצים דירת עראי היא ונמכרת עם השדה עד שיקננה בפי' (ב"ק עט) כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין: שמיר   [דיאמאנט] המוציא לך מים מצור החלמיש תרגו' ירוש' שמיר טינרא וכן ושמן מחלמיש צור: שמר   [ארט פפלאנצע] (ירושלמי כלאים פ"א) שמר וכרפס מאי נפיק מנהון פיטרושלינון זו גרסת רבינו שמשון בפי' משנת כלאים ולא כגרסת הספרים שהיא משובשת ופי' שמרנון בליו"ר מין ירק כמו כרפס ופטרושלינון מין אחר דומה לו: שמרקע   [ארט צוויבעל] (בסוף עוקצין) שמרקועין ופטריות פי' מין בצל: שמש   [בעדיהנען, בעשלאפען] שימש תלמידי חכמים כבר פי' בערך רטן (ברכות מז) אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים זהו עם הארץ אמר רב הונא הלכה כאחרים (חולין מד) כל מי שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך תרגום לשרת לשמשא. משמש מת כבר פי' בערך מת. (נדה יז) אסור לשמש מטתו ביום שנאמר והלילה אמר הורה גבר ריש לקיש אמר מהכא ובוזה דרכיו ימות (א"ב בדניאל אלף אלפין ישמשוניה): שמש   [זאננע] (תענית ג) שמש בשבת צדקה לעניים: שמש   [ענטצינדען זיין] (בויקרא רבה בראש ויהי ביום השמיני) למאן שמשמי' דעיינין למי חכלילות עינים (א"ב פי' עיניו אדומות כשמש פ"א לפני עיני השכור נתראים כדורים כשמש): שמש   [פיעבער היטצע] (גיטין סט) לשמשא בת יומא פי' לקדחת תדירה יום ליום פי' באותו יום שהתחילה עליו: שמשם   [ארט מאהן] שמן שומשמין (ר"ה יג כתובות קד) כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלים פי' בלשון ישמעאל שמשם ובלע"ז שושמ"י זרעונין ירוקין הן: שמשמנא   [מארישקיס] תרגום לך אל נמלה עצל אתרמא לשומשמנא (מסכת יבמות פ' הערל) שומשמנא גמלא פי' נמלה גדולה עיין ערך שושמנא כי כן גרם בעל הערוך: שמשק   [איין שמאקהאפטע פפלאנצע] (שבת קט) רב פפי אמר שמשוק פי' הוא אזוב שכתוב בתורה (א"ב פי' בל"י מין עשב של ריח טוב ועלהו עומד בליחותו ימים רבים וי"א כי כן שמו גם בלשון מצרי ואדומי): שמת   [פערבאהנען אין חרם לייגען] (מ"ק יו) מאי שמתא אמר רבה שם מיתה ושמואל אמר שם תהא פי' שם מיתה מיתה בה שם תהא שם תיתי כדכתיב ובאה אל בית הגנב (ב"מ ע) ולא קיבל עליה שמתא דרבנן פירוש כגון מי שנתחייב בב"ד וסירב ושמתוהו ב"ד או נשא ונתן במעות ולא משך וחזר בו וקיבל עליו מי שפרע אלו וכיוצא בהן אבל הטוען על חברו בב"ד ונתחייב שבועה ונשבע לא אמור רבנן (שבת קל) חדא דר"א שמותי הוא פי' מבורך הוא פ"א מתלמידי שמאי הוה והכי מסתבר' וכן מפורש במסכת שביעית (ירושלמי בפ"ט) ר"א אומר ינתנו לאוכל דהא ר"א שמותי הוא דתנינן אוכלים פירות שביעית בטובה ושלא בטוב' כדברי בית שמאי וכו' (א"ב תרגו' בפסוק דודי לי ואני לו ית עמלק וית עמיה בשמתא): שן   [צאהן] (קדושין כד) אי כתב רחמנא שן הוה אמינא אפי' שן דחלב פי' שן תינוק שיונק החלב שחוזר מפני שמחליף שיניו שן של מעדר עיין בערך מעדר (כתובות עח) הוא נתן אצבע בין שיניה פי' משל הוא כאדם שנתן אצבע בין שיני חברו וא"ל למה נתת אצבע בין שיני ה"נ כיון דנדר' ולא היפר לא יוציא ויתן כתובתה דאמרה ליה אמאי לא היפרת לי. כל שבמת טמא חוץ מן השינים והציפורן עיין בערך גרם (שבת סב חולין יו) המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרות ועשבים יבשים וקרומית של קנה אור שולט בהן במהרה: שני   [צווייא] שני דברים שלמד דוד מאחיתופל (בגמ' דבני מערבא בחלק) אחיתופל אדם גבור בתורה היה וכו' וירכיבו את ארון ה' א"ל לבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ובשעה שכרה דוד שיתין לימדוהו לכתוב שם בחספא ולמשדי באפי תהומא (מנחות כז) ב' מינין שבנזיר וג' שבפרה וכו' פי' ב' מיני חלות ורקיקין ג' שבפרה עץ ארץ ואזוב ושני תולעת ד' שבתוד' חלות מצות ורקיקי מצות וסולת מרבכת וחלות לחם חמץ ד' שבמצורע שתי צפרים עץ ארז ואזוב ושני תולעת ד' שבלולב פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל ב' הזאות שבפרה עיין בפרה. ז' הזאות שעל בין הבדים ביוה"כ מדם השעיר ומדם הפר. ב' פרשיות שבמזוזה שמע והיה אם שמוע ד' פרשיות שבתפלין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. ב' דברים המתירין מעלין זה בלא זה כבר פי' בערך מעל. קסבר רבי יהודה שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין (סנהד' סז) (קדושין לה) כל מצות לא תעשה ר"מ סבר ב' כתובין הבאין כאחד אין מלמדין ג' מלמדין פי' היה האחד למד מן האחד לא בא הג' אלא להוכיח שאין בזה דין אלא אלו ב' בלבד ולא ללמד מהן שאלו היה האחד היו למדין כל התורה ממנו בא השני לבטל דין זה (בילמדנו ויאמר משה לחובב) מיכן סמכו הדורות שיהו מתענין ב' וה' שכשעלה משה בה' עלה ובב' ירד רבא במ' יום והתקינו רז"ל שיהו מתענין בעלייתו ובירידתו. ועם שונים אל תתערב עיין בערך ירא (ב"ר פ' יט) כשעלה נחמיה מן הגולה נתפחמו וכו' עד הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו שנייה לשיטים אמר הקב"ה קבל מהן בכי ואנחה משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנ' אתה משלחה שנ' בני היצהר זה אהרן ודוד בסיפרא בצו זאת משחת אהרן: שן   [צוזאממען געשרימפען] (תענית יט) זרעים שצמחו וחזרו ושנו פי' כמשו שמה ושערורה תרגומו תימה ושנו וכן שערורית עשתה מאד: שן [לעהרען שארף זיניג] (חולין קלג) כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקולית (סנהד' פ) שיננא לא תימא ליה לאבוהי הכי (נדה יג) שיננא אחוז באמה והשתין מים לחוץ פי' מחודד בתלמוד מלשון חץ שנון וי"א גדול השינים (סנהד' פב) שלף שיננא והניחה באנקלי שלו פי' ברזל המחודד ולהבת חניתו תרגום שיננא דמורניתא: שן   [שפיץ שטיין]. (אהלות פ"ח) השננים והסככו' והפרעות פי' כמו שן הסלע מהעבר מזה: שן   [אריען] (ברכות סב) שינ' בעמוד שחר כאסטמא לפרזלא פי' השתנה מלשון מקרא את שיניהם פ"א בערך אסטמא: שונאגא   שמיה בעל הערוך גרס שלגא שמיה בערך אשלג עיין שם: שנדפין   [עלפען ביין] תרגום ירושלמי בפסוק ויפול יוסף על פני אביו וארבע יוסף ית אביו בערס דשנדפין כמו שן דפיל: שנער   עיין בערך צל (ב"ר פ' לח ובמגלת איכה) שנער שמנוערת מן המצות לא תרומה ולא מעשרות ולא שביעית שנער שמתין בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ שנער ששריה מתים נערים שנער ששריה מביטין בתורה כשהן נערים: שנץ   [רימען שלייפע] (כלים פכ"ו). סנדל עמקי וכיס של שנצית (בסוף מקואות) ושנץ של סנדל   (ב"מ סז) כיסא בתר שינצי (יבמות קב) וסנדלא בתר שינצי (נדה טו). ויש להן שנצים (שבת נב) וכיון דאיכא שנצים מפיק ליה עד פומיה פי' כיס של שנצות הכיס אינו קשור אלא יש לו שנצים מלמעלה ומלמטה ומכניסין באותו שנץ חוט של משיחה ויש שמכניסין רצועות וכשנותנין בו מעות שונצהו וא"צ לקושרו אלא מותחו לאותו החוט והוא מתקש' מאליו מתפתח מאליו ופעמים יש לכים ד' בתים וכולן נפתחין ונסגרין יחד וכן פי' הגאון (שם צב). והא איכא שנצי דאינון לולאו' דאגידי עד שוליו בהדי הדדי והיכי אמרת אי אפקיה דרך פיו הכי נמי דמחייב דאי בעי שקיל ואיסור גניבה קודם איסור שבת לא מצי למשדיה לרישיה אלא מכלפי שוליו דאלמא צריך להוציאו כולו ודחינן בדליכא שנצים אי נמי איתליה ומכרכי על פומיה ולא עקירא כלפי שוליו (א"ב פי' בליו"ר חריץ שבין הקמטים כמו בסנדלים ישנים ובכיס לסתום פיו): שנק   [נידערשלאגען] את אשר התעללתי במצרים ת"י ית מה דשניקית ית מצראי והפחתם אותו תרגומו ושנקתין בלכתך לא יצר צעדך תרגומו כד תזיל לא תשניק אורחך וכן תרגום וצוקה בבא עליכם צרה וצוקה וינער תרגומו ושניק: שנר   [קאצע] (ברכות נז) הרואה חתול בחלומו באתרא דקרו ליה שינרא נעשה לו שנוי רע (א"ב תרגום בפסוק ויהי בימים ההם כשבת שונרא דדהבא): שנתות   [צעהנע. קארב האלץ] אלא אמר רב כהנא שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל פי' סימניות כגון שינים שעושין בחתיכות עץ זכרון חשבון שינים וכן שינים בולטין ויוצאין בתוך ההין: שנית   [וואסער פעלזען] (בסוף אהלות) בים ובשונית טהור איזו היא שונית כל מקום שמגיע לשם הים בעת הסערה (ב"ר פ' י וכל צבאם ובויקרא רבה אחרי מות פ' ויתרון ארץ) יצחק בן אלעזר הוה מטייל בשוניתא דימא דקיסרי: שס   [אהן רייצען] (סנהדרין עו)שיסה בו את הכלב שיסה בו נחש פי' גירה: שסע   [געשפאלטען] השסועה בריה בפני עצמה היא עיין בערך שדר פי' בגמרא (נדה כד) רב אמר בבהמה אסור באכילה באשה אינו וולד וכי האי גוונא אינה מתקיימת בעולם אלא במעי בהמ' נמצאת ואסורה באכילה ושמואל סבר מתקיימת ולאויר העולם אסורה אבל במעי בהמה שריא מ"ט כל מה שבבהמה תאכלו: שסקי   [פפלומע מאנדלען] (ב"מ ס ב"ב כא) באמת ביין התירו אנא פליגנ' אמגוזי ואת פליג שסקי פי' שקדים. פ"א אפרסקין: שסתג   [שטיק טוך] (גיטין סט) ליתי ברזא גרגילא ונציירי' בשוסתג פי' חתיכה של בגד: שסתמיה   [פערשליססען] (שם סט) לישתרא ליה שושילתיה ושסתמיה פי' סגר השלשלת: שע   [אוים גיגלעט] (בסוף כלאים) אינו אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז הוא שוע הוא טווי הוא נוז פי' שעטנז כך הוא כי הכלאים הוא טווי ושוע או טווי או נוז שוע לשון שעיעות כתרגומו על חלקת נואריו שעיעות והוא שטורפין צמר ופשתן זה עם זה ועושין מהן לבדין ועושין מהן כמו לבוש ותנן הנבדין אסורין מפני שהן שועין טווי הוא ב' פנים או טורפין צמר ופשתים וטווין אותו או טווין צמר לבד ופשתים לבדו וחוזרין ושוזרין ב' חוטין זה יום זה נוז גם הוא ב' פנים או באריגה או תכיפה במחט ולא מצינו ללשון הזה עיקר אלא בהגדה של ויקרא לבן מלך שנזז לבו עליו ונטל צפורן לחתור על אביו ומפרש אותו לשון סיכוך כדבר שהוא מסתכך או מסתרך ר"א הסיע הנו"ן ללמ"ד ופירושו דבר המליז את ישראל מאביהן שבשמים כלומר מרחקן מלשון אל יליזו מעיניך והדרך הראשון עיקר ואפקינהו קרא בחדא מילתא גדיל שנים גדילים ארבעה דברים ברורים הם כי חוט אחד לא יקרא גדיל ואין גדיל שהוא עבות פחות מן ב' חוטין ואין גדילין פחותין משני גדילין ונמצאו ארבעה וזו פי' עשאו גדיל ופתלהו מתוכו וגרסינן (יבמות ה נדה סא) א"ר אחא בר יוסף משמיה דמר זוטרא האי מאן דאבד ליה חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה ולא ידיעי אי נתיק אי לא נתוק שפיר דמי וכו' עד מתקיף ליה רב אשי אימור או שוע או טווי או נוז והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחדא מילתא פי' שוע קרמ"נטו טווי פי"לטו נוז טיסו"טו (חולין מז) דשיעא דלית לה חיתוכא דאוניה (שבת פז) ומייתו שיעא דדנא פי' דבר שמלפפין בו החביות אשתעו כל צלמניא כבר פי' בערך מחצל (פסחים ל) כי תבעי לך דשועי פי' חלקין: שע   [ערצעהלען] את מספר החלום ואת שברו תרגום ית שועית חלמא וית פשריה את האיש ואת שיחו אמרי לה כל שעתו כבר פי' בערך סע: שע   [אויס קלעבען] תרגום וטח את הבית ושע ביתא איה הטיח אשר טחתם אן שיע די שעיען: שע   [פעלז] תרגום עלי צור עלי שוע: שע   [שטונדע מונוט] תרגום רגע אחד אעלה בקרבך שעה חד ובדניאל בה שעתא: שעבד   [דיהנען, אונטערטאהן זיין]. תרגום ורב יעבד צעיר ורבא ישתעבד לזעירא ובלשון גמרא שעבוד קרקעות ונכסים משועבדים פי' אשר הם כמו עבדים ותחת רשות אדון: שעבז   [גראס האדיק זיין] (בכורות מה) משועבז ובעל גבר גידי פחדיו ישורגו תרגומו גברים ושעבוזהי משבשין (גמ') תנא משועבז בבצים בעל גבר בגיד פי' שהן גדולים וארוכים עד הארכובה (א"ב בנוס' כתוב ותניא דפחדוי משבשין וכן גרם בעל הערוך בערך ותן ואולי מצא זולתה נוסחא אחרת): שעוה   [וואקס] לא בזפת ולא בשעוה נכאת תרגומו שעוה כדונג מפני האש תרגומו כשיעתא מן קדם נורא (ב"ר פרשת מד) אל תשתע אל תשוע (א"ב תרגום ירושלמי של נכאת שעוה אבל אונקלוס תרגום שעף): שעל   [פוקס] (כתובות עא נדרים פא) שלא מצינו שועל שמת באפר עפר דמית מאי פי' כך ראינו דבר זה משל הוא אשה שנדרה שלא תגלח שיער שבאותו מקום אינו מעכב לה בעלה מפני שדבר זה אין מעכב בתשמיש המטה וחשו חכמים לאומרה בפרט מפני הגנאי ומפרי הפרוצות (א"ב בנוסחאות כתוב שמת בעפר פיר): שעם   [קארק פאנטאפעלהאלץ] (כלים פי"ד) סנדלי בהמה של מתכת טמאין של עם הארץ טהורין (סוכה כ) של שעם ושל גמי (יומא עז יבמות כ) סנדל שעם פי' קליפי עץ והוא שגמין שפירשנו: שעמום   [פערווירט] (כתובות נט) שהבטלה מביאה לידי שעמום ואת המהומה תרגום ירושלמי וית שעמומימ' ובתמהון לבב ובשעממות ליבא: שען   [שלאגען] ימחאו כף תרגום ירושלמי ישענו בענפהון: שעועית   עיין בערך פול: שעף   [באלזאם] עלי גלעד וקחי צרי תרגום וסבי שעף וכן קחו צרי למכאובה פנג ודבש ושמן וצרי: שער   [פרייז ווערטה] (מעשר שני פ"ד) פודהו כשער מקומו פי' כששוה במקומו (ב"מ עד) אי פסק בשע' הגבו' שקיל פי' בשער הזול שער התוך עיין בערך כלבאי: שער   [ציחין]. לא תשימון עליו נשך תרגום ירושלמי שערין ורבין אל תקח מאתו נשך ותרבית: שעד   [שאטטע לינזין] (שבת קמג) שער של אפונין עיין ערך סער כי שם הביאו בעל הערוך: שעיתא   עיין בערך מטליא: שף   [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין] (פסחים לט) שפה היא על בשרה יבש. (מ"ק יא) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ"ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (עדיות ג) כרשיני תרומה ב"ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (ע"ז מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי' נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי' מלשון ושפית יתיה (כלים פי"ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (ב"ב פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי' לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי' הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי' השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי' אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (ב"ק כב) כגון דשף צלמי פי' כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פ"ט) אא"כ שיפשף. (יומא ל) א"ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי' ששפאה שאין לה חלודה. (ר"ה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו' וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (ב"ב ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (ב"ק כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא: שף   [רוהוג זיין, זיכער שטעללען] (ב"מ טז) אנא איקום ואשפי (שם ע) מבדקינן גברא דמשפי נכסיה. (ב"ב קסח) לימא ליה בעל תוב שוף לי ואיקום פה פי' שוף בשופי כדגרסינן (כתובות כ) והוא שאכלם בעליהן שלש שנים ובשופי (גיטין נב) לא למכור עבדים וליקח שדות דלמא לא משפיין והנה איננו אלי תרגום ירושלמי והא ליתנון שפיין לקיבלי (שם עג) א"ל זיל שפי ליה דהא קבילת עלך כל אונסא פי' זיל תקנה דניכליה בניחותא (נדה לז) ששפת מן הצער ולא מן הדם פי' נחה מן הצער: שף   [צערדריקען] (בויקרא רבה וכי ימוך) לסיפא דשתא אנא משפי לכון מה הן הוה להון לשופיא לכון אם זכיתם לרעיבי יעקב ואם לאו לשביעי עשו (א"ב אין גרסא זו בנוסחאות דידן אלא לסיפא דשתא אין מתאבדין אנא אשלם לכון): שף   [שעפפען, לעערען] (שבת קלט) דבי רב פפא שאפו שיכרא (ב"ק קטו) אפשר דמיתנה מימיה אפומא דחביתא ושפי ליה (ב"מ ס) רבי יהודה אומר השופה יין לחבירו פי' ענין הרקה שמן תורק (שבת קכה) דלמא שפי ליה אומנא ומוקי ליה ארביעתא (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) פ' ר"א עבדן שפין בתרע בית עלם שמעון דאנגריא פי' מוריקי יין כלומר לוקחין ומוכרין ספר אחר עבדין צבחר חמרין למיעל לההוא חרתא. (חולין סז) לא לשפי איניש שיכרא בשבתא (שם קי) עד דנייח ושפי ליה: שף   [ווייזע. קלוג] (גיטין כג) שפוי ונשתפה פי' חזר לדעתו (א"ב פי' בל"י בעל דעת וחכם): שף   [צעדריקט] (ב"ק פא ב"מ קיז) כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה זה שייך בערך שני: שף   [גבייקט זיין נידריג זיין] שפויין ודוויין היו ולא מפרינין אלא בפה עיין בערך פרן (א"ב בנוסח' כתוב דווים ושפופים ענין שפלות וכפיפות) (ב"ר פכ"ו מן האדמה) לא באוכולן בימי בני אדם שפופין אלא בימי בני אדם גבורין (ובפ' נג) מתנתו מה היא לא שפופ' וגם זה שייך בערך שיני (ובפ' כג) הלא אם תטיב שאת לליסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים (סנהדרין פח) איזה בן העולם הבא ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק וכו' (זבחים כא) יושב דשייף מישף: שף   [צוריק טרעטען] (ב"מ כד) משום דמישתפאי פי' מתגלגל (מגילה ג סנהדרין צד) לנשוף מדוכתיה ארבע אמות: שף   [בלאזען] (שבת קיח בממרות דרבי יוסי אומר) רבי אבהו יתיב אתכתכא דשגא ומשייף נורא (בב"ר פר' ב) ברית כרותה למים אפילו בשעת שרב רוחא שיופא מלשון נשפת ברוחך (שבת קכא) אמר עולא ואיתימא רבה בר רב הויא בנישופין בו כמו שאפה רוח: שף   [שפוען. שטיקער באליק] איכא דאמרי דחד שיפא כבר פירשנו בערך דלת וכפיס מעץ יעננה תרגום ושיפא מגו מרישא: שף   [פערדערבען, צו גרונד געהן] (גיטין מט) מאי עידית שפאי עידית פי' נשחתה והיא פחותה מן הזיבורית (א"ב רש"י פירש קפצה מלפניו כגון שנשדפה או שטפה נהר ולפי דעתו שייך בערך ב'): שף   [איין מאטטע וואס מען פער דעקט דיא ציגעל] (במכשירין פרק ה) השיפה של לבנים אינן בכי יותן מים פי' מחצלת שבה מכסין הלבנים שלא יזיקם המטר והיא כמו הא דגרסינן (סוכה כ) מחצלת של שיפה ושל גמי פי' של חלף ממין גמי עיין כערך לולב: שף   [זאלבע] (חולין קיא) אייתו ליה שיפא ועבדו ליה בצעא פי' אייתו ליה סם ושחקוהו בקערה (א"ב פי' בלשון ישמעאל מין רפואה אשר כבר היא מתוקנת ובעת אשר משימין אותה שוחקים אותה): שף   [שראנקן, קיסטען] (סוטה ו ב"ק צב מכות יא) עאל איבריה לשיפא פי' ארון (קדושין מ) מאן גרס לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי זה הפי' למאן דגריס לא הוה מעייל איבריה לשפא פי' זרועו היה עומד חוץ לארון ואח"כ נכנס ולמאן דגריס היו עצמותיו מגולגלין פי' חזרו איבריו למקומן כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה (א"ב פי' בל"י ארגז ותיבה): שף   הדריינא טוריינא שיפנא עיין בערך הדריינא: שף   [אויסגיגלעט] (בב"מ מה) דשייפי וסומקי: שף   שפה מזוית לזוית כבר פירשנו בערך זוית: שף   [שפראכע] שפה אחת ודברים אחדים תרגום ירושלמי לה"ק: שף   [אויף רעכט געהן] (בויקרא רבה בריש זאת תהיה) יען כי גבהו בנות ציון דהוו שיפן כרומחין ומהליכן בגסות רוח (א"ב פי' זקופים ופשוטים (ובמדרש איכה בפסקא סורו טמא) גריס שייפין ברומהון): שף   [שמירען] תרגום ולא תסוך שמן ולא תשוף משח' תרגום וירחץ ויסך ומשא ושף: שפד   [ווארצעל. שטאם] (בב"ב לז) האי מאן דזבין דיקלא לחבריה קני ליה בשיפודי' עד תהומא פי' אע"ג דחד דיקלא הוא ואין לו בשדה קניין קרקע שהוא עומד בו שלו הוא עד תהום ואם נקצץ יש לו ליטע אחר במקומו (א"ב בשפוליה עד תהומא כתוב בנוסחאות): שפוד   [שפיז]. שפחות וגומות רב מלכיו פי' שמועות של רב מלכיו. שפוד (ביצה כח) שפוד שנרצף אסור לתקנו בי"ט. שפחות (כתובות נט) אפי' הכניסה לו אלף שפחות כופה ועושה בצמר. (נדה נב) גומות אע"פ שאין שם שערות ואלו של רב מלכיה בלורית וגבינה ואפר מקלה. בלורית (ע"ז כט) גוי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו וכמה אמר רב מלכיה ג' אצבעות לכל רוח. גבינה בגמרא אמר רבי יהודה שאלו את רבי יהושע מפני מה אסרו גבינת גוים רב מלכיה אמר מפני שמחליק פניה בשומן חזיר. אפר מקלה (מכות כא בגמרא הכותב כתובת קעקע) אמר רב מלכיה אסור לאדם שיתן אפר מקלתו על מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע וסימן מתניתא מלכתא שפחות בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיה שאלו ד' מתניתא הן ושפוד וגומות שמועות של רב מלכיו (בכורות מ) ופיו דומה לשל חזיר (גמר') לא תימא דשפוד ופריס פי' חד כשפוד כמו של חזיר פריס ששפתו עקומה למעלה כשל חזיר: שפח   [שוועללען] עשאן שפכות מכודנות עיין בערך סדן ר' יוסי ברבי חנינא אמר העלה על ראשן משפחות משפחות של כנים. (בפסקא ותאמר ציון) ושפח ה' קדקד בנות ציון אין סיפות אלא צרעת כמה דתימא ולשאת ולספחת רבי יוסי אומר ששמרו משפחותיהן שלא יתערב זרע קודש בעמי הארצות: שפיחלא   [פאמעליע נאמע] (קדושין עא) רב איקלע לבי שפיחלא פי' שם משפחה: שפט   [שופט נישט קלוג] (בבא קמא פה) בשפטני עסיקינן דלא קפדי עם נבל ולא חכם תרגום ירושלמי עמא שפטא ולא חכימא. ס"א בשוטים: שפט   [ריטטע] תרגום ושבט לגיו חסר לב ושופטא לפגרא דחסר רעיונא: שפט   [פראצעס] (בריש מדרש קהלת) שיפוטו של ממון שיפוטו של גזל שיפוטה של תורה אולי ענין משפט: שפוי   [דאס דעקיל איבר דיא לופט רעהרען] (חולין יט) והלכתא משפיי כובע ולמטה כשירה פי' כמין כובע בפי הקנה ואינו בשר אלא הוא לבן כגון הסחוסין ומונח עליהם כגון עלה של הדם ומפסיק בינו לבין הוושט כשגועה: שפי   [העהלע דעם היפטביין] (שם צב) רבי יהודה אומר גוממו עם השופי (ע"ז כה) השוק והעליה רבי יוחנן אומר שוק ואליה ומאי והעליה דסמיכא לאליה רבי אלעזר אומר שוק וחזה ומאי והעליה דמחית לחזה עילוי שוק כשהוא מניף רבי שמואל בר נחמני אמר שוק ושופי ומאי והעליה שופי עילויה דשוק קאי פולפ"א בלע"ז: שפי   [קרום] (סוטה י) וילך שפי בלעם חגר ברגלו אחת שמשון בשתי רגליו דכתיב שפיפון עני ארח: שפין   [ארט לינזען] (פ"ג דכלאים) חרדל ואפונין השופין מין זרעים קטנים: שפוין   [געדונצט] תרגום ירושלמי כצפיחית בדבש כשפוין בדובשא ובעל הערוך גרס ששיין עיין שם: שפיר   [אונצייטונג גבירט] כבר פי' בערך רשון. וי"מ חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם: וי"מ לפיכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה (א"ב לפי דעת קצת המפרשים לשון מקרא זה יושבת שפיר עריה בושת): שפך   [אויס גיסען] (ב"ב ג) עד דתקון שפוכאי (שם ו) אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי' תקרה שהיא מקורה ברעפים שמנטפין מן התקרה בחצר חברו ואם בא לשנות נתת מרזב בתיקרה להיות כל מימי התקרה נשפכין במרזב אין לו כח (ב"ב יט) התם בשופכין פי' מים הנשפכין מן הכלי או מכיוצא בו אבל השתנה קיימא לן כדתניא לא ישתין אדם בצד כותלו שלחברו אא"כ הרחיק ממנו ג' טפחים (שבת עח) מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים ששיעורן ברביעית פי' משקין מאוסין העומדין לשפיכה: (מכשירין פ"ב) מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים פי' מים טמאים שנשפכו (חולין קה) האי דלא יתבי תותי מרזבא משום שופכין הוא פי' מי גשמים הנשפכין מן הגג במרזב (פיאה פ"ז) בזמן שהוא שפכוני או ביישוני פי' זתים ששופכין שמן הרבה שזתיו מבושלין הן בטוב בישנין יבשין שאינן עושין שמן פ"א ממקום ששמו בישאן כמו חופני ובישאני ס"א בישני שהוא מבייש את חברו שעושה כפלים מחברו (ירושלמי) שפכוני שהוא עושה שמן הרבה בישני אית דבעי בישני ממש וכו' (ע"ז סו) אבוה דרב אחא בריה דרב איקא הוה שפיך חמרא לגוים פי' גוים שהיו לוקחים חביות של יין מישראל והיה שופך נותן חביות לכליהם של גוים והיה מעבירן הנהר בספינה ונותנין לו שכרו כדים רקים (שם עב) אמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמר לגוים פי' משפך כלי שמשימין בפי החביות ושופכין בו היין ויורד לחבית: שפל   [ערנידריגען. וועגרייסען. וועגפוהרען אבהאנג זוים. ראנד] ודיקולא שפיל עיין בערך דקל שפיל ואזיל בר אווזא עיין בערך טף. (ב"ב צט) מיא אשפלוה לאראעי. (יבמות קכא) אימור דגלי אשפלוה. (חולין נא) מיא הוא דאשפלוה (ע"ז מז) למיא דקמיה קא סגיד וקמאי שפיל להו (ברכות י) ועוד שפיל לסיפיה דקרא שטיא שטיא שפיל לסיפיה דקרא (נדה סג) חוששת פי כריסה ושפולי מעיה. (יבמות פ) רבי אלעזר אומר כל שאין לה שיפולי מעים כנשים. (סנהדרין קב) הוית נקיט שיפולא בידך ורהוט (ערכין יא) קני ליה בשיפוליה עד תהומא פי' שוליו בסביבות שרשיו ולמטה עד תהום ספר אחר משיפודיה וכבר פי' בערך שפד. ולירכתי המשכן תרגום ירושלמי ולשיפולוי דמשכנא ביהושע תחת הר חרמון תרגום שיפולי טורא: שפם   מאה שפמי ולא כלום כבר פי' בערך פגר: שפן   [קארן] (בראש כלאים) הכוסמין והשיפין עיין בערך דשר (א"ב פי' בלשון יוני שבלת שועל אבל בלשון משנה היא מין דגן אחר אשר ממנו בכל ארצות צפון עושים פת מידי יום ביום ורגילים לאכלו יותר מפת חטים): שפנין   [איין ארט טהירע] ותור וסוס ועגור תרגום ושפנינא וכורכיא וסנוניתא ביעת' דשפנינא בערך צוצלא: שפנר   שאין לו כסתות כבר פי' בערך כסת: שפע   [איבער פליסען אבהענגונג אבשיסיג] (דמאי פ"ב) אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה פי' מן ושפעת מים תכסך. (סוטה מב) ושפעת הקלגסין (נדה סג) ושופעת שפע (שבת קלח ערובין קב) שיפועי אהלים כאהלים דמו (אהלות פ"ז) כל שיפועי אהלים כאהלים אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע פי' כל שהוא יורד יוסיף רוחב ומלמעלה יצר עד כאצבע. (שבת ה) כדאמר רב בכותל משופע. (נגעים פ"י) איזו היא קרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר ואיזו היא גבחת מן הקדקד השופע לפניו אשדות הפסגה תרגום ירושלמי שיפוע בית רמתא: שפופרת   [רעהער. אייער שאלע] (נדה כא) הרואה דם בשפופרת מהו פי' כגון שנתנ' פי השפופרת בתוך החדר במקור ויורד הדם בחלול של שפופרת ואינו נוגע בבשרה (פרה פ"ו סוכה לז) נפל מן השפופרת לשוקת פסול (חגיגה כג ובפ"ה בפרה) שפופרת שחתכה לחטאת פי' קנה חלול מתוקן להדליק בו אש של פרה וי"א שיש לו פקק מצד אחד שמתוקן להשים בו אפר פרה. (כלים פי"א) והשפופרת המשמעת את הקול (חולין צז) תרנגולת שנשמטה ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה (שבת כט) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה: שפץ   [בעפעסטוגן. פערבעסערן] (מגלה ד) אתא אסא ושפצינהו דייקא נמי דכתיב ויבן ערי מצורה ביהודה וכי כל הערים אסא בנאן אלא בנויות היו ושפצינהו כך יש לומר אלפעל שפצינהו. ס"א דיקא נמי דכתיב ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה מכלל דערים בצורות הוו מעיקרא שמע מינה (בריש גמ' דפרק האשה) אמר אביי שיפוציא מאי תיקו פי' עדיין לא נפל אלא נתרעע והוא אומר אשפצנו ועלתה בתיקו. לא תשפץ (א"ב פירוש חזוק הבדקים ותקון בנין רעוע ונוסחאות שלנו משונות קצת מגרסת בעל הערוך): שפרפר   [עבענט פלאכע] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ' רבי עזריה יתהלך במישרים) סוף שאשתו שפרפרא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש. ד"א יתהלך במישרים סוף שעושה ביתו שפרפר פי' משור שהוא ריקם ואין בו כלום (א"ב בנוסחאות חסרה מלת שפרפרא וגרסינן סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי סוף דהוא עביד ביתיה חשרא): שפרפר   [מארגען רעטהע] אז יבקע כשחר אורך תרגום בכן יתגלי כשפרפרא נוגהך עד יצא כנוגה צדקה תרגום עד דיתגלי כשפרפרא נהורא: שפר   [שענהייט] (ב"מ יד) שבח שפר ושעבוד צריך לימלך (סוטה יא) שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הוולד. ד"א שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים שהיתה פועה לוולד ד"א שהיתה פועה ברוח הקודש וירא אלהים את האור כי טוב תרגום ירושלמי ארום שפר ותקין: שפר   [פיש נאמע] (ע"ז לט) שפר נונא אסיר וסימניך קדש לה' פי' שם דג (א"ב זה דג נקרא אספריון עיין שם): שפר   [גלאז בעכער] (כתובות נט) והוה משקי לי בשפר זייני פי' כוס של זכוכית ארוך שיעור טפח או יותר וקורין אותו ברזינא כאותו שבשרצים ברזינא לזיבורא אף זה קורין אותו שפר זיינא וכשהראתה חומה דהוה משקי לי' בספר זיינא הוציאה זרועותיה (א"ב בנוסחאות כתוב בשופרזי): שופר   [הארן. געלד ביקסעל] (שקלים יא) י"ג שופרות היו במקדש פי' תיבות היו שמניחין בהן המעות. (גיטין ס) ההוא שיפורא דמעיקרא הוה בי רב יהודה פי' תיבה שנותנין בה המעות המתקבצות בישיבה וכשמת עלה רבה במקומו ראש ישיבה ונעתקה התיבה לביתו וכן כולם (עירובין לג) עד שיכלו כל מעות שבשופר פי' גם זו תיבה שנותנין בה מעות: שפר   [הארץ, שעהן מאכען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים לעולם ה') תקעו בחדש שופר חדש חדשו מעשיכם שופר שפרו מעשיכם כך אמר להם הקב"ה בני אם שיפרתם מעשיכם אני עושה לכם כשופר שמכניס בזו ומוציא בזו. (נדה לט) שיפורא דירחא גרים פי' שמשעה שב"ד תוקעין בשופר ומקדשין החדש והיינו התחלת החדש לכל דבר ואפילו למעוברת וכיון שתקעו בתחילת ט' דמי כמי שהושלמו כל ט' שט' השופרות כט' חדשים דמי. מדקאמר ואפילו בתחילת ט' ילדה ואין לה אלא יום אחד אלמא דבתר שופר בית דין אזלינן (כתובות יז) ושיתא אלפי שיפורי: שפר   המפלת שפיר עיין ערך שפיר: שפשף   [ליים, רוטע] (שבת עח) דבק כדי ליתן בראש השפשפה פי' בלע"ז פיסטק"א כיצד עושין מביאין ג' וד' קנים וקושרין אותן זה על גב זה ובראש קנה העליון מניחין כנף אחד של עוף גדול וטחין את הכנף בדבק והיינו דקאמר בראש השפשף שבראש קנה של ציידין ויש קורין שבשבה והן זמורות ומתרגמינן שבשת' ונועצן בקרקע ובראשן דבק וכשנח עליו העוף נדבק ונתפש (א"ב עיין ערר שבש): שפת   [שטיעל גריף]. (שבת קב) עייל שופתא בקופינא דמרא פי' מי שמכנים יד הקורדום בעשפו שופתא דמרא גייצי עיין בערך גגמי (גיטין לב) שופתא במרא רפיא פי' יד של גרזן מתייבש ומתחלחל: שפת   [זעטצען, שטעללן] (סוטה יא) ובאות ושופתות ב' קדירות פי' כמו שפות הסיר (חולין פד) ושפתו לו קדירה בכל יום: שפת   [פעלדער גרעניץ] (סיטה יב) בגמרא ומוליכות אצל בעליהן לשדה וכו' עד ונזקקות להן בין שפתים בשכר שתשכבון בין שפתים זכו לכנפי יונה: שפת   [שטיעל] (שבת קמג) וברשי לה בשופתא דתומא. ס"א בברא דתומא (א"ב אולי זה מענין ערך קמא פ' יד): שפת   [קעז] שפות בקר תרגום גובנין דחלב תורין: שץ   [דארן] ואין אוכליו על של בין השיצין עיין בערך כף (מ"ק כה) כי נח נפשיה דרב משרשיא טעון דיקלי שיצי פי' קוצים: שץ   [פלוס פעדער] (בב"ב מה) ועייל אספינתא בין שיצא לשיצא דכוורא פי' בין סנפיר לסנפיר: שץ   [פאללענדען] (בב"ר פ' עח ויאמר שלחני) שייצתא סייבת לא אשלחך כי אם ברכתני ויכל יעקב תרגום ושיצי יעקב: שצינא   [צווייג] (ב"מ צט) אמר שמואל האי מאן דגזל שיצינא דתמרי פי' האמיר כמו מכבדות של תמרה (א"ב בנוסחאות כתוב שביצא דתמרי): שצנית   [שווינדעל האבער] (פסחים לה) צניתא דמשתכחא ביני כולנייתא פי' שיצניתא מין סירק"ו כולניותא פאפאבי"ר עשב הוא והוא עגול וכרוך ובתוכו זרע פ"א שיצניתא חטה דקה כולניית מוקלי (א"ב פי' בל"י ורומי זונין): שק   [איבערגיסין איבערפליסען] (ביצה יז) ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרם פי' ממלא כלי אבן מהם ונותנן במים החיים שיהו נוגעין מים למים ויטהרו אבל לא מטבילין כלים טמאים לטהרם על גבי מימיהן משיקין מלשון ותשק ידי לפי (פסחים נב) מי החג שנטמאו והשיקן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאין פי' שוקען במי מקוה לטהרן אע"פ שנכנסו תחת המים שנמצאו כזרועין במקוה לא עלתה להן טהורין שאין זריעה מטהרת בהקדש (יבמות נה) אמר שמואל העראה זו נשיקה וכו' (סוטה כד) פרט לשקינא לה בנשיקה: שק   [גליסטין] (עירובין ק יבמות סג) ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך. (ב"ר פ' כא) ד' שוקין הן אין שוקה של אשה אלא על בעלה שנאמר ואל אישך תשוקתך אין שוקו של יצר הרע אלא על קין וחבריו שנא' ואליך תשוקתו אין שוקן של גשמים אלא על הארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקיה אין שוקו של הקב"ה אלא על ישראל שנאמר ועלי תשוקתו פירוש משתוקקת מתאוה מרוב חיבה שפוקדה סמוך ליציאתו (כתובות סה) שמני ושיקויי דברים שהאשה משתוקקת עליהן ומאי נינהו תכשיטין: שק   [בענעצען, בעשפרינגען] משקשקין ליך מן חוביך עיין בערך מג (ירושלמי סוף פ"ב דשבת ב"ר פ' יד) כאשה זו שמשקשקת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים כך בתחלה ואד יעלה מן הארץ והשקה ואח"כ וייצר ה': שק   [שטראסע מארקע פלאטץ] (סוף שקלים) חוץ משל שוק העליון (ב"ר פ' יט ובויקרא רבה) וכי ימוך) חמתיין מתבזיין בגוי שקקי. (ובפרשה מה) ויוצא אותו החוצה וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא אחוי ליה שקקי דשמיא הה"ד עד לא עשה ארץ וחוצות. (ירושלמי בפרק הרואה בגמ' על הזיקין) אמר שמואל חכים אנא בשקקי דשמיא כשקקי דנהרדעא קרתי ברחובות תתן קולה תרגומו ובשקקי יהבא קלה: שק   [לענדען] (בסוף קינים) שני שוקיו כשני חלילין: שקד   [פלייסיג זיין וואכען] (סוטה מט) בטלו השקדנים (אבות פ"ג) הוי שוקד ללמוד תורה. (סנהדרין יד) הוה משתקד ברבי יוחנן למסמכיה. (כתובות ב) שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל. (שם מג) שקוד מנו שמואל פירוש זה שנקרא שמואל שקיד שהיה שוקד על דלתי תורה: שקד   [מאנדעל] (בריש מעשרות חולין כה) החייב בשקדים המרים פטור במתוקים פי' המרים נאכלים כשהן קטנים נגדלו אינן נאכלין למען כי נתגברה מרתן ולפיכך אינן חייבין במעשר כשיגדלו: שקט   [טיף אנטערגעדריקט] (בכורות מג) ושראשו שקוט ושקיפם פירש בגמרא תנא שקוט מלפניו ומפרש שראשו בולט הרבה מלפניו וי"מ שאינה בולט כלל כענין שקיפה מאחריו שאינו בולט הרבה מלפניו וי"מ שדומה כמי שנתתך ממנו חתיכה מאחורי והיינו דשקיל פסיה וכן שצוארו שקוט ומשוקט בין כתפיו (נדרים סו) צוארה נאה שקוט הוא: שקטנאי   אריכי שקי עיין בערך מרמזא: שקל   [וועגען, גלייכן, געוויכט] (ב"ק ג ובסיפרי בפרשת חטאת נשיא) מכדי שקול הוא ויבואו שניהם פי' מכדי דין השן והרגל שוה זה יש הנאה להיזיקו וזה היזיקו מצוי אין אחד מכריע על חברו באיזה דרך אתה יכול לרבות האחד ולמעט האחד אי אפשר לך לרבות אלא שניהם (סוטה מד סנהד' יד) אין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד אין עושין ב"ד שקול לכתחילה פי' כגון שנים אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב כיון שאין מי שיכריע ביניהן נמצא הדבר שקול וכן ד' וכן ו' אין עושין ב"ד זוגות אלא עד שיהא אחד מכריע שנאמר אחרי רבים להטות היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועביד כאידך היינו שיקול הדעת (ברכות לג) מתוך ששקול' כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים (ירוש') כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם רבי חייא כרוזא שמע לה מן הדא יחיינו מיומים וגו' ונדעה נרדפה לדעת את ה' (זבחים עד) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות וכתיב ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד גבה מכל שבט נ' והן ת"ר ואכתי קשיין אהדדי התם זהב הכא כסף אלא הכי קאמר גבה כסף במשקל ת"ר זהב רבי יוסי אומר משום אבא יוסי בן דוסא בקר ומקום מזבח בנ' וכל הבית בת"ר רבי אלעזר בן שמוע אמר בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית בו' מאות: שקל   [נעמין] (תענית י) דלא שקיל שודפנא. (חגיגה יג) מהיכן שקיל אמר רב יהודה אמר רב מזיען של חיות. שקל קלא עיין בערך קלא פי' ענין לקיחה: שקל   [לאסטטרעגער] (חולין קה) הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא דחמרא (בבא מציעא צט) אמר רבא הני שקולאי דתברי חביתא דחמרא פי' סובלין הן אכלושי: שקע   [אינטער זינקען] צלוחית שפיה שוקע כבר פירשנו בערך קלמר (בכלאים בפ"ז) מאימתי היא נקרא אנס משישקע צללו כעופרת תרגו' אשתקעו (ע"ז ל) האי מיא בשיקעא זיל טבול (שם עה) אי משים דחזיה לגוי דדעתיה לשקועי (נדה לא) אדם מניח אצבעו לכאן שוקע לכאן ולכאן כבלע את הקדש ת"י כדמשקע (בויקרא רבה זאת תהיה פרט' רפאני) שקערורות ישקע ביתא באילן לווטיא (בתורת כהנים) שקערורות ירקרקות או אדמדמות שוקעות ומראיהן ירקרקות או אדמדמות הירוק שבירוקים ואדום שבאדומים ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממושן: שקען   [פעראורדינונגען] (בב"ר פ' פ) אמר רבי יעקב בר אחא בכל שעה הוה ר' יוחנן ור' יונתן מפקדין חיתא ואמר להון כל שקועין דאתון עבדין בחולא עבידו בשבתא ביום שלישי שחל להיות בשבת פי' תיקונין: שקף   [איינגראבען] (באהלות פ"ג סוכה כב) ומודה בשקיפין ובנקיקי הסלעים פי' הרי הן תורין דכתיב סעיפי סלעים ומתרגמינן תחות שקיפי כיפיא ונקיקין הן דומין לשקיפין אלא אחד נעשה ע"י מטר ואחד נעשה מאיליו אי נמי חררוהו חיות השדה מיהא שניהן שלא על ידי אדם (א"ב פי' בל"י חפירה תרגום בצור עורב בשקוף עורב ופירושו בלשון יוני חפירה): שקף   [איינזענקען] (נדרים נה) ולא עוד אלא ששוקפין אותו בקרקע שנאמ' ונשקף על פני פישימון (א"ב בנוסחאות כתוב ששוקעים) כזרם קיר תרגום כזרמות דשקפא בכותלא: שקף   [עראויס שלאגען]. אודרא דנרא דלא משקף עיין בערך אדרא: שקף   [אובער שוועללע] (חולין קכו ובפי"א דאהלות) מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא (סנהד' פ' הנשרפין) ואחד שבא מלאך והגביה את השקוף (בפ"ב במדות) כל השערים שהיו שם היו להן שקופות פי' מן השקוף היו שתי אבנים מוטות זו על זו (א"ב זהנקרא משקוף בלשון עברי שהדלת בהסגרו שוקף בו וחובט בו תרגום עלה נדף טרפא דשקיף שדופות קדים שקיפן קידום פי' חביטות ברוח): שקיפם   עיין למעלה בערך שקט: שקץ   [אינגעציפער] (ירושלמי בפרק הרואה בגמ' על הזיקין) אליהו ז"ל שאל לרבי נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו אמר לו לצורך נבראו בשעה שהבריות חוטאין הקב"ה מביט בהן ואומר מה אלו שלא נבראו לצורך הריני מקיימן אלו שנבראו לצורך על אחת כמה וכמה אמר לו עוד יש בהן צורך זבוב לצרעה פשפש לעלוקה נחש לחפפית שבלול לחזזית סממית לעקרב: שקרר   [אויף העטצען] (סנהד' קיט) ארבעה דייני היו בסדום שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא פי' אומרים שקר ויועצים אחרים לשקר: שר   [ווייקען] (שבת יז) אין שורין דיו (פסחים נט) אין שורין את המורסן לתרנגולין (בפ"ב דמעשר שני עדיות פ"א) בית שמאי אומרין שפין ושורין בטהרה (בב"ב כה) מרחיקין את המשרה מן ירק (סוכה מ ב"ק קה) לאכלה ולא למשרה ולא לכביסה פי' שריית הפשתן וכיבוס הבגדים: שר   [אבפאללען] (בפ' ו' דפיאה) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה. (פסחים נז) ואוכלין מתחת הנשירה פי' מן הפירות הנופלין מן האילן ומיחו בידם חכמים (סוכה יא) או תחתיה מפני הנשר: שר   [ליניע, רייע מויר] (ברכות יז) העומדין בשורה הפנימין פטורין פי' שורה הרואה את הפנים פטורין פנימין של שורה שרואין פניהן של אבלים פטורין מקריאת שמע ומן התפלה שורה דרא בהספד שנאמר ישור על אנשים מנהגם אחר שקוברין את המת עושין שלש שורות שורה אחת עומדין שם קרוביו ורעיו של מת שורה שנית אוהביו ורעיו והאבלים בין שתי השורות שורה שלישית שאר הקהל והמקום הזה מעותד לדבר ומספידין שם לפי כבוד המת ונקרא שדה בוכים וי"מ שורה אחת כנגד האבל קרוביו ורעיו שורה שנית מי שהוא בכבודו ובאהבתו פחות מהן מעט ושלשה פחותין מן השנים ופנימית רואין את האבל שהן קרובין לו יותר מן הכל (כתובות ח) ברכה בשורה מי איכא (סנהד' יט) אין עושין שורה פחותה מן עשרה ואין אבלים מן המנין מי סברת דעבידא כשורה לא דעבידא כחצובא כשורה מהו כחצובא מהו רב אמר כשורה ושמואל אמר כחצובא כבר פי' בערך חצב הראשון (נדה נח) בעי רב ירמיה כשיר מהו כשורה מהו חומה ולא שור אגר כבר פירשנו בערך אגר לפרשא לשירא ולטורזיינא כבר פירשנו בערך טורזין שורה ובר שורה כבר פירשנו בערך בר שורה (בב"ב ז) רמא שורה ארבנן פי' הטיל בנין החומה על רבנן: שר   [קעטטע באנד] כשיר מהו פי' כשירין שהן עגולין (שבת נא) וכל בעלי השיר יוצאין בשיר בתרגום ירושלמי ונקרב את קרבן ה' שירין מן ידיהון הנטיפות והשירות תרגומו ועונקיא ושירי ידיא הפארים והצעדות כליליא תרגומו ושירי רגליאך ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך תרגום ואשוי שירי בליסתך (א"ב פי' בלשון יוני כבל וקשר): שר   [ארט זיידע] השירים והכלך פי' שירים שש כלך מין בינוני עיין בערך כלך (א"ב (בסוף גמרא דסוטה) משחרב בית המקדש ראשון בטלה שירא פרנדא ופי' רש"י מין משי מובחר ובעל הערוך גרם שדה עיין שם תרגום בפסוק ותלבש אסתר מלכות שיראה פרנגן ובפסוק מהר קח את הלבוש שיראה טבא פרגינן): שר   [איבער בלייבע, רעשט] (פרה פ"ג יומא מז) כורכן בשירי לשון פי' כגון שנחלקו ונטל ממנו הנותר נקרא שירי לשון ופריק אימא כורכן כזנב לשון כלומר הלשון הזה הוא ארוך והקצר היוצא ממנו נקרא זנב ומחזיר וכורך בו (ר"ה יז) לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים (מגילה טז) לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושין צביונו ולמצפין תפארתו יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים פי' כמו אדם טפל ולא עיקר (זבחים קיא יומא ס) שירים מעכבי: שר   [וואלד אקס] (כלאים פ"ח) שור הבר מין בהמה (ר"ה כו) שור פר שהוא מפר פי' השור הנולד מפר אמיץ בכחו לפיכך הוא חזק ושומן ומובחר שבשוורים ולא משור זקן שכבר תשש כחו (עירובין נג) עשו לי שור משפט בטור מסכן פי' שור תור משפט דין הר טור מסכן דל כלומר תרדין בחרדל: שר   [אויף שריידען דאס בראד] (ברכות מו) כי מטא למשרא אמר נישרי לן מר (סנהד' קב) לא ידע מהיכא בעי מישרא ריפתא וחבריא קרית לי אמר ליה ומהיכא אמר ליה מהיכא דגמר בישולא פי' המוציא: שר   [מאהל צייט] (ברכות לט) רבי זירא הוה בצע אכולא שירותא. (פסחים קיג) סלקת לאיגריך שירותך בכנפך ויעש להם משתה תרגום ירושלמי ועביד להון שירו וארוחתו ארוחת תמיד תרגום ושירותיה שירו תדירא: שר   [באליק] (ב"ר פ' סט) ויחלום זיל מני עשרין שריין בכריסיה דבייתך איש קורה אחת תרגומו גברא שרא חדא בצל קירתי בטלל שירותי: שר   [אנפאנג] ראשית בכורי אדמתך תרגו' ירוש' שירוי בכרס פירי ארעך ראשית ממלכתו ת"י שירו מלכותיה ראשית קצירכם שירי חצדכון: שר   [גאזאנג] (ר"ה יג) בזמן ששיבולות אומרים שירה פי' בזמן שהתבואה גדולה ונמצאת קמה וכשהרוח מנשבת בה נשמע מתוכה קול הברה וזהו כעין שירה (שם כח) התוקע לשיר (ברכות לא) נישרי לן מר פי' ישיר לנו מר (גיטין ע) עשיתי לי שרים ושרות אלו מיני זמר ותענוגות אלו בריכות ומרחצאות: שר   [עפענען] (שם סט) למישרא סיסין רטיבא במיא פי' לשלשל מי שהוא עצור (ב"מ ק) שרי שקיך ועייל בי' נהמא פי' פתח פיך ואכול לחם ואתה הנה פתחתיך תרגומו הא שריתך: שר   מאי שיריה ביזלי פי' בע' בזל וזה שייך בערך ששי: שר   [שטארק] (שבת קמה) כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק פי' שאינו שדרו חזק מהו דתימא לשרורי קא מיכוין כבר פירשנו בערך סך ארץ אשר אבניה ברזל תרגום ירושלמי שרירן וברירן: שר   [נאבל] (בילמדנו בריש כי תשא) שררך אגן הסהר שררך זה סנהדרין ולמה נקרא שרר מה השרר נתון באמצעיתו של אדם כך סנהד' יושבין בלשכת הגזית שהוא באמצע הבית וכו': שר   [טרונק העלד, העקסער מיינסטער] (בחלק בגמ' הלוקח) שרי שמן שרי בצים פירוש שרים ששואלים בהם בשמן ובבצים מותר לשאול בהן בחול דלח מסכני ואם השמן בכלי לוחשין עליו לרפואה דלא מסכן אבל היה ביד ולוחש בו מסתכן (נדה יו) שר הנרגל בבית המשתאות פי' שר גדול ששותה הרבה בבית המשתה והשתכר ומתבזה ואמרי לה הנרגן שעושה דברים מכוערים שמרגנין עליו אפילו בבית המשתה כמו ותרגנו באהליכם: שר   [ריהען] תרגום אשר שכן עליו הענן די שרא עליה עננא: שרב   [היטץ] (ב"ר פ' וירא אליו כחום היום) תני ר' ישמעאל וחם השמש ונמס בד' שעות אתה אומר בד' שעות או אינו אלא בו' כשהוא אומר כחום היום הרי ו' שעות אמור או חילוף לא בד' שעות טולא קריר ושמשא שריב פי' מקום שיש בו חם ומקום שיש בו צל קריר בו' שעות טולא ושמשא שריבין פי' בו' כל מקום הוא חם בין בשמש בין בצל וזה פי' מהא דגרסינן (ברכות כז) מאן תנא להא דת"ר וחם השמש וכו' פת חרבה תרגומו לחמא שרבתא (א"ב לשון מקרא זה ולא יכם שרב ושמש): שרבב   [זינקען לאססען] (שבת קמו) שרבוב להו למטה מכתפים (ביצה יא) והני אשתרבובי אשתרבוב ונחיתו (ברכות נד) אל תקרי שברת אלא שריבבת תרגום וישלחו את ירמיה בחבלים ושרבובו ית ירמיה ובלויי מלחים וישלחם: שרבט   [רוטה. צווייג. שטאב] (סנהד' כב) ואת משתמשין בשרביטו (עוקצין פ"א)שרביט של תמרה שריקנו טהור פי' כמו את שרביט הזהב אף כאן ייחור של תמרה שתלויין בו התמרים מכאן ומכאן שלשה שריגי' ת"י תלתא שרביטין כל אשר יעבר תחת השבט ת"י תחות שרביטא וכי יכה איש את עבדו בשבט בשרביט (א"ב לשון מקרא זה שרביט הזהב): שרבט   [אויס דעהנען] (כתובות סא) מפני שהפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים פירוש מנפח כמו אין משרבטין את הבהמה וכבר פירשנו בערך חור: שרבט   [זיך הערונטער לאעסען] (שבת צד) אלא בבהמה חיה ועוף דמשרבטי נפשיהו (א"ב נכפפים ומשמטים ומכבדים את עצמם כלפי מטה כמו שרביט ומקל אשר הוא ביד): שרבינא   ותאשור שורבינא עיין בערך שגא (א"ב וכן בלשון ישמעאל): שרג   [ליכט] (חולין נט) שרגא בטיהרא למאי מהניא דמסר לה גוזא סוליתא ושרגא כבר פי' בערך גז כי נר מצוה תרגומו מטול שרגא הוא פוקדנא נר רשעים ידעך שרגא דרשיעי (א"ב וכן בלשון ישמעאל): שרג   [גלייך שטעללען. אויף שפרינגן] (ביצה לא) שרגינהו ודאי אקצינהו שרגא דליבני במצעי כבר פי' בערך שוור (נזיר לט) כיון דלית ביה חליא שריג ואזיל (ב"מ צג) שרג חד מינייהו (חולין קיא) כבדא עילוי בשרא שרי דמא משרג שריג פי' ענין ירידה (א"ב תרגום לנתר בהם על הארץ למשרג בהון על ארעא): (א"ה לפנינו הנוסח' משרק שריק): שרג   [איבער רעדע] איש חמס מפתה רעהו תרגו' גברא חטיפא משרגג חבריה והפתית בשפתיך תרגומו ותשרגג בשפוותך ואל תקחך בעפעפיה תרגומו ולא תשרגגך בגבינהא (א"ב תרגום שומר פתאים נטיר שרגוגיא): שרגש   [איינע מאאס] (עירובין כט) תרי שרגושא כיסני פי' מדה ידוע שהיתה בפומבדיתא: שרד   [איבער בלייבען, דינסט קלייד] ואת בגדי השרד אלמלי בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט רבי שמואל בר נחמני אמר בגדים שגוררים אותם מברייתם עיין בערד גרד (מגילה ו) אוהבי שרידין יושבי רקת פי' אוהבי תלמידי חכמים יושבי בבית המדרש של טבריא: שריד   תרגום ירושלמי ואשר חרב גאותך ושריד סוף בעל הערוך גרים סרוד עיין שם: שרדנגין   [עדעלשטיין] (שמות רבה פ' וזה הדבר) אשר תעשה להם ראובן שרדנגין פי' מין אבן טובה בל"ר: שרוול   [לעדער האנדשוחא] (כלים פכ"ו) השרולין טמאין פי' בית יד של עור דחוק שמשים האומן על זרועותיו שלא יפלו בגדיו הרחבין על ידיו ויעכבוהו ובל"ר היד שירא: שרון   [טהאל] (כלאים פ"ב) מלא העול השרוני פי' בקעה מן והיה העקוב למישור בשביל ירושלים שהיא בנויה בהרים וכשתרד ממנה אל המישור כגון לוד וחברותיה שמן שרון כמו ההר הכרמל והשרון ואומר אני חבצלת השרון וי"א מקום ידוע בא"י: שרח   [טרויערן] ויהי אפרים כיונה פותה אין לב תרגום כיונתא שריחתא דאנסיבו בנהא ולית לה לב האשה המכה על מתה וגורדת ומחתכת את פניה קורין לה בלשון ישמעאל פלנית שרחת וגחה' וחתיכה של בשר שהיא עבה ורוצה לצלותה מחתכין אותה בסכין בשביל שתיצלה יפה וקורין אותה בלשון ישמעאל משרח: שרט   [איינקריטצען] שריטה וגרידה אחת היא כבר פירשנו בערך שרט: שרט   [שמירן] תרגום וימרחו על השחין ויחי וישרטון על שחנא ואתסי בעל הערוך גרס וישטרון עיין ערך שטר קמא: שרטט   [לינירען] (שבת עה) אפיק חדא מינייהו ועיין שרטט (יבמות לט) מר זוטרא הוה משרטט וכתיב הני קראי (יבמות קו) מר זוטרא הוה משרטט וכתיב כל הפרשה מתקיף לה מר בר רב אידי והא לא איתיהבי לאכתובי והלכתא כמר זוטרא (גיטין ו) וכתב לה בלא שרטוט וא"ר יצחק שנים כותבין בלא שרטוט שלשה אין כותבין במתניתא תנא ארבעה אין כותבין שלשה כותבין פי' סרגול מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה כבר פירשנו בערך אמת: שרטון   [זאנדבארג] (בכורות סא) דמסקא שרטון ומשבחה מרימר פסיק לה לסורא באיזלי אמר לא חיישינן שמא יעלה שרטון עיין בערך אזל (ערובין צג) גזרה שמא תינטל האשפה ויעלה הים שרטון (שבת פד) ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי (ב"ב פה) וליחוש דלמא מסקא ארעא שרטון וקדחו בה שלשה בדי אילנות פי' ניחוש דלמא נפקו מן הגזע שלשה חוטרי ומתכנש עפרא תותי ההוא אילן ומכנסי עיקרי הנהו חוטרי ומתחזי כאלו מן הקרקע צמחו ויטעון הלוקח ויאמר שלשה אילנות קניתי ויש לי קרקע (שם כד) דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון דכולי עלמא לא פליגי דשקיל פי' כגון שהיה מקום אשבורן והיו המים נקוים בתוכו ונתקבץ בתוכו עפר ונדחו המים והוכשר המקום לזריעה (תמיד לב) מייתי תאנה חיורתא ושיפי ליה בחלבא דצבתא דסדיקא ליה ביזרא וקברי לה היכא דמסיק ימא שרטון קורא עבדא פירי לא עבדא תלת ותלת בורכי מינייהו לא מחזקא להו גמנא פי' לוקחין הגרעינין של תאינה חיורתא ומושחין אותה בחלב כדי שידבקו הזרעים ביחד ונוטעין אותם באי של ים ועושין קורות ולא פירות ומצליח כל כך שגם ענפים מהן אין אדם יכול למשכן ביחד בגשר (א"ב פי' בל"י ורומי מקום מלא חול בתוך הים): שרייק   [אדער, פאדען] (פסחים עד) רבינא אמר אע"ג דלא אסמיק נמי חליא אסיר אי אפשר דלית ביה שוריקא דדמא (חולין מז) אי אית ביה שוריקי חיורי טרפה (שם צג) לא אזרען שריין מנא ידעינן אי אית בהו שוריקי סומקי אסירן כל שעתא אית בהו שוריקי סומקי עיין בערך כרבל (א"ב פי' גידים וחוטים בערך כרבל לא פירשו בעל הערוך ומכאן ראייה שהוא לא סיים ספרו): שרך   [לעער זאפטלאז] דיקלא בישא בהדי קינא דשרכי עיין ערך שדך כי כן גרס בעל הערוך: שרכף   [נעסט] (שם נב) ההוא שרכפא דספק דרוסה וכי ירים קנו תרגומו וארי ירים שרכיפיה ואמר עם קני אגוע ואמרי' עם תוקפי ושרכפי אתנגיד: שרנק   [ווירגען] תרגום ותבחר מחנק נפשי בחרת שרנקא נפשי: שרנקא   [דער ווירגער איין פאגעל] (שם סג) מאי בר תוריא אמר אביי שורניקא פי' מין נץ: שרע   [לאנג בייניג] (בתורת כהנים אמור אל הכהנים) שרוע שנשמטה ירכו קלוט שפרסת רגלו דומה לשל סוס פרסת רגלו דומה לשל חמור: שרע   [זימפיגער ארט] (ב"ק כח) אמר רב אחא בריה דרב איקא משכחת לה כגון דעברא בשרעתא דנהרא פי' שפת הנהר בחלקלקות באפלה תרגום במשרועין בקבלא שם האחד בוצץ ושם האחד סנה תרגום שום חדא מדרוכיתא: שרף   [איינשלונקען] (ע"ז כח) כהן שדעתו יפה שורפה חיה (תענית כד) אי שריף מר פינכא דדיסא (כריתות כב) בשעה שהנשמה יוצא משרף פי' שואב הלב מדם הבהמה ואותו דם הוי בכרת (נזיר לו) אי דקא שריף מישרף: שרף   [גומע. הארץ. זאפט] (פסחים מ) כל שיש לו שרף ופניו מכסיפין פי' כשתולש העשב יוצא ממנו לחה כחלב (פ"ד דמעשרות) הפוצע זתים שיצא השרף פי' הדמע והשמרים: שרף   [שלוט פלוס] (נדה י) זו שירפה מצוי פי' כבר התחילה לראות דם טמא וחזקתו מן הטמא והבתולה אין שירפה מצוי (בויקרא רבה בפ' זאת תהיה תורת) והסיר ה' ממך כל חולי זו שירפה (א"ב גם זה מענין שקדם פי' ליחות ודם ודעת רש"י הפך פי' הערוך בתולה שדמיה טהורים שרף שלה מצוי מחמת בתולים ומה שהביא בעל הערוך מויקרא רבה אין בנוסחאות): שרף   [ליקווער] (ברכו' מד) כל סעודה שאין בה שרף אינה סעודה פי' שרף שמפיג את המאכל שבממי': שרף   [פערברעננן] (ע"ז ח) כל מיתה שיש בה שריפה יש בה ע"ז (גמרא) שורפין על המלכים ולא מדרכי האמרי שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו' וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים ומה הם שורפין מטתם וכלי תשמישם: שרפרף   [פוס באנק] (פכ"ב דכלים) שרפרף שניטל אחד מראשיו טמא פי' ספסל קטן וכן כסא שלפני קתידרא ספסל גדול לפני ספסל קטן (בסוף גמרא דפ' מפנין שבת קכט) רבא קלא שרשיפא (פסחים כו) אמר רמי בר חמא בשרשיפא פי' כסא או ספסל שעשה מעצי איסורא דאיתיה לאיסורא בעיניה אסור ליהנות ממנו (חגיגה יד) שרפרף להדום רגליו וישנו (בסנהדרין לח ברכות כד) מנח להו אשרשיפא מזיגת הכוס שמואל מחלפה ליה דביתהו בידא דשמאלא וכו' עד רב פפא אשרשיפא (כתובות סא) (בבא בתרא נט) זמנין דמותבינן שרשיפא תותין וקיימת וקא חזית מאני: שרץ   [קריכענדס] (ב"ר פ' סא ויתן תבן) והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא בבשרו אלא מריבוי המקרא ר' שמעון בן יוחאי אומר טמא הטמא ר"א אומר זה וזה: שרק   [בעשמירען] (ביצה לב) שרקין ליה תנורא פי' טחין פי התנור בטיט כאשר נותנין הפת או הצליבתוכו ארקתא דפרת סמכינן כלומר אין אנו גובלין טיט בי"ט אלא נוטלין מן עפר המלוחלח בשפת נהר פרת שהוא כעין טיט ומכינין אותו מערב יום טוב ובו טחין פי התנור (ב"מ צג) באתר דאיהו שריק איהו משלי. (שבת כ) בין שריק בין לא שריק (נדרים צא) אנסביה איתתא ושרקיה טינא. (ב"ב יד) השתא נמי שרי ליה שריק ליה (ע"ז ל) שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם (ב"ק סא) מר זוטרא חסידא שקל ואמר ליה לשמעיה זיל שרקיה כולן עניין טיחה וסתימה: שרק   [אויס גלעטען] (ברכות מד). יתיב דודבא אפותי' ושריק פי' מחליק הזבוב ונופל מרוב השמנונית של פירות (זבחים עג) תנו רבנן איזהו כרכב בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים אמה והכתיב תחת כרכבו וגו' א"ר נחמן בר יצחק ב' מקומות הוו חד לנוי וחד שלא ישתרקו רגלי כהנים (חולין סא) כל דחביט חיישינן כל דשריק לא חיישינן (ב"ק ל) רב אשי אמר תבנו וקשו תבן דמשריק (נדה ג) מיא שרקי פירי לא שרקי (שם כו) ולד דאית ביה חיותא סריך סנדל דלית ביה חיותא שריק ונפיל: שרק   [פייכטיגקייט] (שבת קט) א"ר חסדא שירקא טוויא שרי פי' מים של מעי אבטיח שמוציאין אותן במשמרת ושותין אותן לבדן ויפין לשלשול. פ"א מותר לשרוק בשר צלי בשמן בשבת ואע"פ דמתקן המאכל טוויא מלשון טיווי נורא (פסחים סח) ומיחוי קרביו גמ' מאי מיחוי קרביו רבי חייא בר רב אמר שרקא דמעיא פי' רב האי גאון ז"ל שומן רך כמו מוח וקרוב להיות ריעי והשומן הדומה למוח נאמר בלשון מחים דנפיק אגב דוחקא פי' אינם מתפרקין מבני מעים אלא א"כ יגרדם בסכין מיהא שמעינן דכתיב וחרבות מתים ומתרגם רב יוסף ונכסי רשיעיא צדיקיא יחסנון כי נקרא שירקא זו רשיעא כמו הרשעים שדוחקין ומשתרגין ואינן מתפרקין אלא בצער (חולין נ) מאי ליחה א"ר כהנא שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא וישנו (מ"ק כב): שרק   [פארב] (שבת צה) אשה לא תעביר שרק על פניה מפני שצובעת פי' שרק בשי"ן צמר גפנים שצובעין אותו בחריע ומעבירין אותו על פני כלות שתתראו אדומו'. ונקר' שרק מפני שדומה כמו שהוא טח כי הטיח בלשון ארמי משרק כדאמרן בריש זה הערך והמעביר כן בשבת צובע הוא וזהו טיפול דגרסינן (פסחים מה) ר"א אומר אף תכשיטי נשים תכשיטי נשים ס"ד אלא אימא אף טיפולי נשים וכו' (מ"ק ט) ועושה אשה תכשיטיה במועד (גמ') אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעברת שרק על פניה (בתוספתא שבת בפ' המוציא) רבי אליעזר אומר ולא תקנח אשה פניה בבגד שיש בו שרק. לא כחל ולא שרק עיין בערך כחל (א"ב עיין ערך סרקון): שרק   [ארט פויגיל] (חולין סב) רחם זו שרקרק א"ר יוחנן למה נקרא שמו רחם שכיון שבא באו רחמים לעולם פי' מטר א"ר ביבי והוא דיתיב אמידי ושריק רקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא שנא' אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים (א"ב תרגום ירושלמי ואת הקאת ואת הרחם וית קקא וית שרקרקא): שרש   [געוויננען] (חולין קלא גיטין מד) שאני התם דקא משתרשי ליה פי' דמי המעשר עצמו חשבו לו הגוי ונפרע מחובו שנושה לפיכך חייב לתת הדמים שחשב לו הגוי במעשר לתתם ללוי (ב"מ מב) והא קא משתרשי ליה רב סמא בריה דרבא אמר דהוה שכרא חלא (מ"ק יב) כיון דלא שקלי אגרא שרשוי קא משרשו ולית לן בה פי' ריוח הוא דקאכלי בהדיהו לא חשיב מלאכה (ב"ק סו) מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' מפני שנשתרש בחטא פי' כמו ותשרש שרשיה ור"ח ז"ל פי' נהנה כלומר אם מכירתו מכירה וכן מי שטבח כי ההוא דגרסינן (גיטין לה) נשבע על שקר על אחת כמה וכמה ומ"ט נענשה משום דאשתרשי לה מקום דינר (א"ב ענין ריוח והנאה): שרשר   [קעטטע]. החרובין משישרשרו ס"א משישלשלו ושרשרת ושלשלת ענין אחד הוא עיין בערך גרע (מדות פ"ג) ושרשרות זהב היו קבועים בתקרות האולם: שרתוע   [שפיז] (ב"ר פ' פח ויהי ה' את יוסף) עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו (בילמדינו) שפוד של ברזל (א"ב פי' בל"י מתג שבו מושכים הבהמה): שש   [מארמאר] (מדות פ"א) וטבלא של שיש וטבעת קבועה בה (יומא לא) שערי דבית המקדש כיון דשישא נינהו באבני שישא כחלא ומרמרא עיין בערך כחל השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשיש עיין בערך דלפק (שבת כט) גרר ספסלא בעיליתא דשישא כמו רצפת בהט ושש: שיש   [זעקס] (טהרות פ"ד) על שש ספיקות שורפין את התרומה על ספק בית הפרס וכו': שש   [קוחין] (ב"ב קמה) רב אשי אומר אנסביה לבריה ותלי ליה שישא דמשחא הוא אשישר שפי' במקומו: ששיבא   [היישריק] (שבת צ) הוה קא מעביר שושיבא אפומיה פי' מין חגב הוא והוא שמן הרבה והוא אייל קמצא כדפי' לעיל בערך אייל: ששבן   [ערהרען ברודער] (ב"ב קמז) האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב וחזרה שושבינות חזרה לאמנע (גמ') ת"ר ה' דברים נאמרו בשושבינות א"ל מר לאו שושביניה הוא ולאמנון רע תרגום ולאמנון שושבינא (א"ב פי' שושבין בל"י חבר שותף ורע ואות בי"ת באה במקום אות כ"ף וכן בהלבשוש ואבלושי): שושיטא   [בערען טרייבער] (ויקרא רבה פ' ה') משל לשושיטא של דוב פי' בל"י מי שרגיל ליתן מאכל לפני אחר ולאכול עמו ביחד: ששיין   [גהדונצט] כצפיחית בדבש תרגום ירושלמי כששין בדבש כטעם לשד השמן (א"ב בנוסח' כתוב שפוין עיין ערך שף): ששל   [קעטטען] דמהדר ליה למתא שושילתא כבר פי' בערך שלשל (גיטין סט) יהב ליה שושילתא דחקיק עליה שם (שם נו) יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל פי' שלשלת יוחסין של נשיאים שרשרות זהב טהור תרגום ירושלמי שלשלן דדהב טב (א"ב תרגום ברתקות זהב שישלן דדהב): ששמי   [מאהן] בשושמיי קאמרת כבר פי' בערך טרימא והן הן שומשמין (א"ב כן נקרא השומשום בלשון יוני ורומי): ששמן   [אמייזע מארישקע] (שבת סו) וכי חזי לשושמנא גמלא דדרי מידי לישקליה (יבמות מו) מייתינן שושמנא גמלא פי' נמלה גדולה (שם קיח כתובות עה) דשושמנא גברא כורסיא בי חרתא רמו לה פי' מי שבעלה כשיעור נמלה כמו משל מושבה בין הנשים החשובות ממנה חרתא שרות כמו חורים וסגנים (נדרים כה) ודלמא הדין גברא שושמנא חזא לך אל נמלה עצל תרגום אתרמי לשושמנא עטלא (א"ב בנוסח' כתוב שומשמנא ע"ש): ששן   [רויז] (ב"ר בסמוך וישלח יעקב למנצח על שושן עדות) לעדה שמשיחה בלשונו של אל מכתם לדוד מכות ותמות לדוד כתיב אחד אומר י"ח אלף וכתיב אחד אומר י"ב אלף אלא ב' מלחמות היו (בילמדנו בפסקא רב לכם סב) מיד הושיב דוד סנהדרין שכן שלמה אמר בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים אלו החכמים שנא' למנצח על שושן עדות (כלאי' פ"ח) הארוס והקיסום ושושנת המלך: ששן   [דיא שטאדט שושן] (בריש מדות) שער מזרחי עליו שושן הבירה צורה פי' על שער הר הבית המזרחי צורת שושן הבירה כדי שיהו ישראל רואין אותו ונזכרין הגלות שהיו בו: ששפא   [מאנטעל אומווארף] ופרשו השמלה תרגום ירושלמי ויפרשון שושיפא צרורות בשמלותם תרגום בשושיפהון וילט פניו באדרתו תרגום בשושיפיה תרגו' המחלצות והמעטפות כיתוניא ושושיפיא: ששורא   [גירטל] (ב"ק צו) חופיא ועבדינהו שישורא פי' עשאן כמין אזור (פסחים עב) איכא ביניהו מפנקי פי' מפונק לאו בר עבודה הוא הלכך יכנס שאין שם חשד אי נמי דקא גדיל שושורא פי' אין שם ביוש שהרואה אומר במלאכתו הוא מתעסק (א"ב בנוסח' כתוב ועבדינהו שרשרא): ששיתא   [דיא קמיט פין לעכט] (בפסקא ויהי ביום כלות) ששיתא דקנדילא פי' פתילה של נר: ששתרי   [ארטס נאמע] (סנהד' צה) כי מטו לשושתרי אמר על חד תרי פי' מקום ששמו כך אמרו זה יפה שתים כארצנו: שית   [גרונד] (יומא נא) אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה נקראת (מעילה יא) הנסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן (סוכה מט) שיתין מחוללין ויורדין עד תהום: שת   [געשפרעך] (מגילה יד) בהדי שותא פלכה פי' עם שמדברת טווה (ב"ב לט) אמר להו לא תיפוק לכו שותא כי באחת ידבר אל תרגום ארום בחדא שותא ימלל אלהא: שת   [ארט ווינד] (שבת לב) רבי זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דקלי (יבמות עב) יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ולא מסוברינן ביה פי' בערך אסתן: שת   [טריפין, פליסען] (חולין לח) רעי ארעי לא קשיא כאן בשותת כאן במתרזת פי' רעי שותת יורד על ירכות של בהמה בלא כח כגון מי הגג הנמשכין ויורדין דרך הכותל: שת   צלף נטע איניש אדעתא דשותא כבר פי' בערך צלף: שת   [האלץ באלקען] (שבת קכד) איתו ליה שותא לכהנא (עירובין קב) ההיא שותא דהוה בי רבי פדת דהוה שקלי ליה בי עשרה ושדו ליה אדשא פי' שותא היינו שורתא והיא קורה כדמתרגמינן בצל קורתי בטלל שרותי (א"ב שריתא כתוב): שת   [נעטץ] (ב"ק קיז) ההיא שיתא דהוו מינצו עלה בי תרי פי' שיתא שיחתא ח' מובלעת בשחתם נתפס כלומר במצודתם נתפש אם תארגי תרגום אם תשתן תרגום עם המסכת עם משתיתא (א"ב תרגומו תסכני בבטן אמי אשתית לי): שת   [לאמם] תרגומו ושור או שה ותורתא או שיתא: שתא   [יאהר] (תרגום שנה): שתי   [צווייא] (פסחים פז) דתנן (כלים פי"ז) ושתי אמות היו בשושן הביר' פי' יש מי שאומר מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הביר' ועשו בניין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקודש ותוספת' חצי אצבע בקרן מזרחית צפונית בנין אמה ואחת יתירה בקרן מזרחית דרומית ומכורש (מנחות צו) ויש מי שאומר מדת ב' אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויו' ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ומתנין לאומנין ולוקחין (פסחים מז) לוקה שתים על אכילתו וג' על בישולו פי' אחד מבעיר אש שלא לצורך אכילה ב' מבשל גיד בי"ט שאינו בר אכילה ג' וכן מבשל בשר ג' בבישול ב' באכילה א' אוכל גיד ב' אוכל בשר בחלב (ערובין לח) אמר רבי הל' כד' זקנים הללו ואליבא דר' אליעזר דאמר שתי קדושות הן רבן שמעון ב"ג ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר בר' שמעון סתימתאה ור' יוסי בר' יהוד' סתימתא' (שבת עח) תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות בכתב יוני שהן גדולות מאותיות שלנו פי' אותו קשר שהיו מכירין אותו באותו פרק: שתי   [דער אויף צוג דיא קעמעע בייא דעם וועבען] (מקואות פ"ו) כותל שבין שתי מקואות שנסדק לשתי פי' כל מחיצה דקיר ארכו שהוא גובה שמו שתי כאורך הבגד ורחבו שמו ערב וכן כל דבר כדאמרינן בגמ' לענין מי שמוציא במדבר: שתך   [פערראסטעט] (שבת קב) כיון דמשתכי לא עברי הכי (ב"מ כו) לא צריכא דאשתכי טפי פי' עלה בה סיג הרבה כלומר משנים הרבה נתנו בזה המקום לפיכך עלה בהן סיג (ב"ב יח) סלעים היינו טעמא דלא קתני התם משום דמשתכי ליה לקדירה ס"א דמשכרי. (תענית ח) אם ישך הנחש אם ראית דור שהשמים משותכין כנחשת מלהוריד טל ומטר פי' ישך משותך נחש נחשת כלומר שהעלו חלודה כנחשת בלא לחש שאין מי שיתפלל: שתל   [פלאנצען] שתלא טבחא ואומנא כבר פירוש בערך אמן: שתם   [וואססער אבשלאגען]. (שבת קלד) האי ינוק' דלא מנשתים פי' שאין יכול להשתין: שתם   [דורך דרינגען] (ע"ז סח) כדי שישתום ויסתום ויגוב פי' שיכול לנקוב המגופה של כד העשויה בטיט או בסיד ויסתום אותו נקב ויגוב הסתימה וישתום פתיחה היא כדכתיב שתום העין ומתרגמין שפיר חזי דהיינו פתוח (במגילת איכה) כל מי שמתפלל אחר הציבור מעשיו נפרטין הה"ד סתם תפלתי שתם כתיב: שתי   [ארט פייגען]. (ברכות מ) כי פליגי בנובלות תמרה דתנן (ריש דמאי) הקלין שבדמאי השיתין והרימין וכו' כי פליגי בנובלות תמרה שבדמאי עד שיתין אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מיני תאנה (א"ב אם לא היו דברי רבי יוחנן הייתי אומר שפירושו בליו"ר מת פרי עגול ולו ג' או ד' גרעינים קשים ואינו ראוי לאכילה בעת אשר נלקט מן העץ אבל נטמן בתבן ימים רבים עד היותו רך): שתם   [גרינדען] ה' בחכמה יסד ארץ תרגום אלהא בחכמ' שם שתאסיה דארעא בחוקו מוסדי ארץ תרגו' וכד שם שתאסיה דארעא וכן תרגום וצדיק יסוד עולם (א"ב פי' בל"י קיום עמידה ויסוד): שתף   [זיך פעראייניגען]. (עירובין פב) כיצד משתתפין בתחומין (א"ב תרגום וחברי גנבים ושותפין גנבים): שתף   [זיעגל]. שתפך וחוטרך תרגום חותמך ופתילך ימטך (א"ב בנוסחאות כתוב שושיפך): שתק   [שווייגען]. (קידושין סח) ואיזהו שתוקי כל שמכיר תת אמו ואינו מכיר את אביו (כתובות קד) א"ל אשתיקן קאמרת או אשקיאן קאמרת א"ל אשתיקן קאמינא פי' דכי אמרת הלכ' זו קמיה שיתקך דלא סבירא ליה הכי או אשקיאן קאמרת כלו' שהשקך כוס של כעס בשביל חביבות הטעם שנתקבל לפניו זה פי' הרב של חכמי מגנצא פ"א אישתקיאן קאמרת דשתק ולא אמר הכי או אשקיאן קאמרת שנשאל והיה שותה ואדהכי יצאת וכשחזרת לא מצאת ולא ידעת אי אמר הכי אי לא (נדרים עז) א"ל אשתקיין קאמרת או אשקיין קאמרת: שתר   [איברוג זיין] תרגום ואתמלטה בעור שני אשתתרית במשך ככאי תרגום הן לא בידם טובם לא ישתתר בידהון טובהון: שתית   [מעהל שפייזע] (ברכות לח) שתיתא רב אמר שהכל נהיה בדברו ושמואל אמר בורא מיני מזונות פי' לוקחין תבואה שלא הביאה שליש ומייבשין אותה בתנור ועושין מאכל מן הקמח פ"א בערך קלי (גיטין ע) מיית ליה בונא דשתיתא דטליפחי (ע"ז לט): שתות   [דער זעקסטער טהייל] (ב"ב פ"ה) אל ישתכר יותר משתות פי' בתשובות והקשה לכם אי באגר נטר לי אפילו פחות משתות ח"ו אלא מיד ליד והכי אמר שמואל המוכר חפץ לחברו באמנה ואמר בכך וכך לקחתיו יש לו מן הדין ליהנות שתות ואין בו גזל ואונאה והלכתא היא מדקא עבדי בה מעשה באתריה דרבי יהודה דרמו מ"ח בדנא כמפורש (ב"מ מג) אבל מכר לו סתם ולא הודיעו בכמה לקחו מותר ליקח ממנו כדי דמיו משפטו כמו ששנינו (שם מט) האונא' ד' כסף וכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם התנה עמו הוי יודע שחפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה ע"מ שאין לך עלי אונא' אין לו עליו אונאה (א"ב תרגום שש שנים שית שנין): נשלם ערך שין

אות התי"ו

אחל ערך התיו תא   [פאהר הויז] יציע צלא והתא כבר פי' בערך אפתא ובערך יציע. (מדות לד יומא נב) כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא שש: תא   [קאממען ברענגען] (ערובין נג) תאי דאוכליך חל באפי' בואי (א"ב העיקר הוא אתה והוא לשון פסוק ואתה מרבבות קודש): תאטר   [שויא פלאטץ. טעאטער] (כתובות ע) הולכין לטאטריות ולקרקסאיות לפקח על עסקי רבים בשבת. (מגלה ה) ועקרון היבוסי אלו תיאטריות וקרקסיות שלהן (ע"ז יח) ת"ר אין הולכין לתיאטריות ולקרקסיות (בריש מגילת איכה ובהייתי שחוק) ישיחו בייושבי שער אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי קרקסיות ובבתי תיאטריות (ב"ר פ' פז) ויהי כהיום הזה רבי נחמיה אומר יום תיאטרון היה והלכו הכל לראות פי' בל"ר קורין לנבילה תיאטרן קרקסיות בתי כסאות בל' גרמטקא קורין תיאטרון למקום שיושבין בה בגובה ורואין השחוק שעושין למטה בין בבני אדם בין בחיות רעות ועד היום קורין לקוליס' או תיאטרי כי באותן המעלות היו יושבין שם בני אדם זה על גב זה ולא היו מונעין הראייה אחד מחברו והיו רואין השחוק שעושין למטה בתי קרקסיות בתי משתאות של יין בל"י קורין ליין קרסי ונגינות שותי שכר תרגום וזמריהון דאזלין למשתי מרית בתי קרקסיהון (א"ב פי' בליו"ר בנין מיוחד לראות צחוק הלצנים וכן קרקוס בנין עגול וגם הוא מיוחד למיני צחוק ובזמן קדמון היו בעיר רומי ג' בניינים מפוארים אשר נקראו כן): תאל   [יונגער דייטעל בוים] (ב"ק צד) רב חסדא חזא תאלי דקיימי כי גופני (ב"ב כג בגמ' מרחיקין את הסולם) רב יוסף הוה ליה הנך תאלי. קני דיקלין ותאלין הוצין וציצין עיין בערך הוצין: תאלם   לוקה ארבע וסימנין תאלם כבר פירשנו בערך פוטיתא: תאם   [דאפפעלצאהן] (בכורות מח) אין בודקין מן התאימות ולפנים פי' כגון שינים הגדולים שעומדין בסוף הלחיים ששם אינו נראה המום. (ב"ר פ' פה) והנה תאומים בבטנ' מלא הוא ששניהם צדיקים ולהלן חסר שאחד היה צדיק ואחד רשע (א"ב שני הלחיים נראים כאלו הם כפולים לכן נקראו תאומים): תאן   [פייגע] (ב"ר פ' יט) ויתפרו עלה תאנ' שהביאה תואנה לעולם (עירובין ד סוכה ו) תאנה כגרוגרת להוצאת שבת פי' שאם הוציא כגרוגרת בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת בשלא התרו בו ונסקל כשהתרו בו: תב   [זעטצען] (שבת סד) שן תותבת פי' שנפל מענה שן ולוקחת שן שנפל מאדם אחר ומושיבה במקומה. שן של כסף דברי הכל מותר רבי מתיר בשן של זהב וישב יעקב תרגום ויתיב: תב   [בעדעקען] (חולין מח) תותב וקרום ונקלף פי' תותב העשוי ככובע ומכסה כשמנה היא שמלתו לעורו תרגומו היא תותביה. (שבת קמה) במתאי שמאי בלא מתאי תותבאי. (כתובות סו) ואמר רב פפא הני תותבאי דבי מכסי פ' שמלות: תב   [זעטצען] (מ"ק ב) מאי משמע דהאי בעל לישנא דמיתבותא הוא דכתיב כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן ארי כמא דמתותב עלם עם בתולתא יתיתבון בגויך בנייך וארצך תבעל תרגומו וארעך תתיתב זה שייך בערך ראשון: תב   [פערדערבען] על שמונה מאות חלל תרגומו ומתבב ע"י חרב תרגומו ותביבינון ע"י קטולין: תב   [אוים ווארף] כהתעות שכור בקיאו תרגומו כמא דטרי רוייא ומדשדש בתוביה ככלב שב על קיאו תרגומו היך כלבא דהפיך על תיוביה. (בויקרא רבה פרשת רפאני בזאת תהיה) הדר תוביה לתוביה הד"א ככלב שב על קיאו: תב   [צוריק קעהרען] (סוטה י) דקריב רישיה לגבי גופיה פי' חזר ראשו לגופו: תב   [קיסטע. לאדע] (כתובות קה) אפ"ה מבעית ליה פי' דעכשיו נגלה לו בדמות מלאך והיה מפחידו עבד תיבה ואיתותב בגויה כי היכי דלא ליחזי ליה ולא לבעית מיניה (מנחות צ) אתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה פי' שנוטל הקיר העליון ושתי קירות של אורכה מיכן ומיכן ולא נשאר בה כי אם התחתונה ושתי קירות של רחבה כך לחם הפנים מקפלין אותו מלמעל' בראשו מכאן ומכאן ספינה רוקדת פי' שהיא חדה מלמט' וראשיה משופעין ועול' למעל' ובאמצע נמוכה: תב   [ווארט] (שבת קטו) תרגמה רב חסדא אליבא דרב הונא בתיבות (א"ב פי' מלות): תבטש   [ראבינער צייכען] (מנחות נא ובספרי בריש צו) מפורש זולתי הב' של תב"טש בשמן להוסיף לה שמן פי' נאמר בחביתי כהן גדול (בריש צו) על מחבת בשמן ונאמר במנחת נסכים שמן (בפרשת שלח לך) והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סולת עשרון בלול ברביעית ההין שמן והיינו שלשה לוגין. ס"א נאמר במנחות כבשים שמן פירוש בואתה תצוה וזה אשר תעשה על המזבח כבשים והיינו תמידין וכתי' עשרון סלת בלול בשמן כתית רבע ההין דהיינו ג' לוגין נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן פי' שתי מדות בלוג היה מודד לכל המנחות (גמר') ת"ר עשרון בלול ולוג לימד על עשרון שטעון לוג דברי חכמים וזו הבריתא בת"כ במצורע עני דנין תב"שט מתב"שט פי' חביתי כהן גדול ותמיד שניהן תדירין באים חובה ודוחין טומאה ושבת דרין י"גל מי"גל חביתי כהן ומנחת נדבה מביאין יחיד וגלל עצמה וטעונין לבונה (א"ב תבשט כתוב): תבל   [ווירצען. מענגען] (חולין נט) והתנן ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיץ מין במינו וכו' פי' נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין (שבת פט) תבלין כדי לתבל ביצה קלה ורמינהי תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד זו משנה בפרק שני בערלה כגון פילפל ופלפל ארוך ופלפל לבן (חולין קיא) ואי מתבל בה בתבלין כוליה אסור (פסחים קטז) בואו וקחו לכם תבלין למצוה פי' קנמון ונמצא בו זכר לתבן שבטיט (בב"ב טז) ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין (נדרים נא) תבל היא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות פי' יש בזו טעם יותר מאחרות כלומר כל ביאות של היתר ותפשה בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר וכן פי' תועבה עשו שניהם תועה אתה בה הנחתה כל ביאות של היתר וכולי. (ערכין יג) לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה פי' לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השיר' כמו התבלין המנעימים את המאכל: תבל   [זאנגע] תרגום ירושלמי והנה שבע שבלים צנומות והא שבע תובלין לקיין: תבלול   [בלענדונג] (בכורות לח) והרי בעינו דק תבלול חלזון (גמרא) איזהו תבלול הפוסק בסירה ונכנס בשחור ומסקנא מאי ל' תבלול שהוא מבלבל את העין: תבליא   [זייל. ליינע. מאטטע. קארב] רהיט בגפא ותובליא כבר פירשנו בערך גפא (שבועות לו) אמר רב נחמן האי מאן דנקיט מגלא ותובליא עיין בערך גזם (ב"ב לו) אמר רב יהודה האי מאן דנקיט מגלא ותובליא פי' בתשובות מיהא דגרסינן (שם פא) אמר רב כל שעולין לו בחבל הוי שיור בשמכר לו שדהו היכא דאמר לו חוץ מאילנות והיו בה גדולים ובינונים וקטנים רב אמר כל אילן שהוא גבוה ואין עולין לו אלא בחבל כמו דקלים שבבבל שעולין להם בחבל ושמם תובלייא כדאמרינן האי מאי דחזיוה דנקיט מגלא ותובליא כי ההוא אילן הוי שיור אבל בינונים וקטנים לא הוי שיור ונקנין על גבי קרקע כל שעול של מחרישה כובשן שהן אילנות קטנים לא הוי שיור אבל בינונים הוי שיור וכל שכן גדולין פ"א כלי גודרי תמרים פ"א בלע"ז תובליא כמשמעה תובליא שהוא בגד שפורשין תחת הדקל כדי שיפלו עליה תמרים ולא יטנפו בעפר פי' אחר מן חכמי מגנצא לפי שדקלין הן גבוהין כשרוצין ללקוט התמרים מביאין מגל ארוך ומשימין תובליא שהוא סל בראש עץ ארוך ומגביהין הסל כנגד התמרין וחותכין אותן במגל ונופלין בסל כדי שלא יפלו התמרים לארץ ויתבקעו ויתפלחו: תבן   [מיט שטרויא בעשטרייען] (ב"מ קג) בעינא דתיתבן ארעאי פי' יהא לי התבן שמשתייר בה לזבל תבן אתה מכניס לעפרים עיין בערך יוחני ובערך כרז (ב"ב יט) תבן והא חזי לבהמתו בתיבנא סריא פירוש שהובאש והפסיד ריחו: תבן   [עבענבילד] (סנהדרין סג) בתבונם עצבים פי' בתבניתם בדמותם דמות צלם היו עושין בדיוקני של בעל: תבס   [אייטער, פלוס מיט בלוט] (בפרק ב' דאהלות) רביעית דם ורביעית דם תבוסה ממת אחד רבי עקיבא אומר משני מתים (נזיר סד ובפרק טז דאהלות ב"ב קא) נוטלו ואת תבוסתו (גמרא) מניין לתבוסה אמר רב יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תבוסה רבי אליעזר אומר נוטל עפר תחוח (ב"ק קא) בבתולה ג' אצבעות (נדה סב) מקולי רביעיות שנו דם תבוסה דרבנן פי' דם מעורב בשאר משקין שבגוף אינו דם שהנפש יוצא בו (נדה עא) תנו רבנן איזהו דם תבוסה רבי אליעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם וכולי רבי שמעון אומר צלוב שהיה צלוב על העץ ודמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם טמא (א"ב פירוש בלשון רומי דם ובשר מעופש הזב מן המתים ונבלע בקרקע): תבע   [פאדערן. אונטערזוכען] תרגום דרש דרש משה מתבע תבעיה משם תרגום מי בקש זאת מידכם מן תבע הא מידכון: תבקיון   [מאאס דער ארכי]. (בב"ר פרשה לא) וזה אשר תעשה אותה אמר רבי יודן זה וזה עתיד אחד למוד באמתך הה"ד אורך הבנין במדה הראשונה אמות עשרים ורחב עשרים ולמה הוא תבקיון (א"ב פי' שואל למה אומר הראשונה ומתרץ הוא תבקיון כלומר אמתו של בנין בית שלישי תהיה באמת תיבת נח ותבקיון פירושו דבר של תבה): תבר   [צערברעכען] (ביצה יא) מחלוקת בעלי אבל בתברא גרמי דברי הכל מותר (תענית לא) וקרו ליה יום תבר מגל פי' מעתה אין אנו צריכין מגל לחתוך בו עצים שמיום ט"ו באב תשש כח השמש וכשכורתין עצים מן היער אינן מתיבשין ונשארת בהן לחלוחית ומדליעין וכל עץ שיש בו תולעת פסול לגבי מזבח מכאן ואילך מן ט"ו באב כל המוסיף במשנתו לשנות מוסיף מן הלילה ליום ששונה גם בלילה יוסיף לו הקב"ה אורך ימים ועושר וכבוד דלא מוסיף אלא ישן כל הלילה יאסף כלומר מתרשל ואינו מבקש חיים התורה כתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך (ב"ק מז) תברא מי ששנה זו לא שנה זו פי' רב חננאל ז"ל שבועה היא שנשבע כדגרסינן (מ"ק יז) מאי תברא אמר רבי צחק בריה דרב יהודה תברי בתי. פירוש אחר בוודאי שוברת זו את זו ומי ששנה זו לא שנה זו (בבראשית רבה בריש אלה תולדות נח) אף היא לא תברה פי' אינה קושיא ולמה תניאון תרגום ירושלמי ולמה כען תתברון (א"ב תרגום עץ השדה שבר אילני תקלא תבר): תבר   [שלייפען] (פ' כ בכלים) בית שמאי אומרים משישתבר פי' משיעשה לו ענובין ובית הלל אומרים משיקשור רבי עקיבא אומר משיקבע פירוש קובעו על הדלת (בפרק כה) ר"מ אומר כל שיש צו תוברות פי' לולאות הן כגון שעושים למכנסים והוא בית כניסת המיין וכן יש לשקים הרבה ולמרצופין ושמם בטיית חוזה ובלע"ז אשו"לי כדאמרי' ביריעות ועושה בהד' תוברין ותולה אותה באונקלי ואמר הגאון אנו קורין אותן תופרות מלשון תפירה: תג   [קראנא] (אבות פ"א) ודאשתמש בתגא חלף (מגילה כח) תנן התם ודאשתמש בתגא חלף אמר ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכה כלומר שהוא מוכתר בכתר של תורה והמשתמש בו ראוי להריגה (מגלה ו) מלכי קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום (מנחות כט) מאי טעמא קטר ליה תגא אמר הקב"ה אם עושה תשובה אני קושר לך כתר וישם כתר מלכות בראשה תרגומו ושדי תגת דמלכותא ברישה (א"ב פי' בלשון רומי כתר): תעדא   [צעפטער שטאב] תרגום ויושט לו המלך את שרביט הזהב ויושיט ליה מלכא ית תיגדא דדהבא באות דל"ת ותרגום שבטך ומשענתך תגרך תריצא ואוריתך באות רי"ש (ב"מ כא) אזלי אתיגרא עיין ערך גד שלישי: תגר   [קויפמאן] אשורים ולטושים ולאומים תרגום ירושלמי תגרין ואמפורין ורישי אומין וכן בב"ר (א"ב תרגום סוחריה שרים תגרהא רברבין): תגר   [שטרייט זאכע. צאנק] (נדרים סב)שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרי תיגראי ברישא (קדושין ע) שרי ליה תיגרא דלא לשוויך עם הארץ (סנהדרין ה) האי תיגרא דמי לצינורא דבידקא (יבמות סג) מגריא ליה ארעא ומרמיא להתיגריה פי' משכיבתו בשדה על הקרקע ומביאה לו עסקין דברי ריבות מדנים ישלח תרגומו תיגרי דמי ת' אינה יסוד ויש מהן בערך גר: תגר   [בעקען] (בכורות ח) הנהו מיא דאיתו מבי בלועי שדינהו בתיגרא פי' כלי כעין אגנא: תר   [ברוסט] ונקרב את קרבן ה' תרגום ירושלמי מעוכין מבי תדיהון על שדים סופדים תרגומו על תדין ספדין ושדים צומקים תרגומו ותדין יבשין: תדר   [בעשענדיג] תרגום דורש אותה תמיד תבע יתה תדירא: תדורא   [לאנגזאם. פויעל] (ב"ק קה) אמר ליה תדורא עיין ערך תרדא: תה   [זיך פערוואנדערן] (ערובין סג) תהו בה נהרדעאי תהי בה רבי אלעזר אמר רבי זירא מאי תיוהא דרבי אלעזר (ב"ק טו) תהי בה רבי אליעזר (שם קיב) תהי בה רבי יוחנן ומי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין פי' תימה: תה   [ציטטערן. פירכטען. בערייען] (נדרים ט) היינו טעמא כשהן תוהין נודרין כשהן מטמאין ורבים עליהון ימי נזירות מתחרטין (שם כא) ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי אמר להו כדו תהית א"ל לא ושרייה (קדושין מ) אמר ריש לקיש בתוהא על הראשונות פי' מתחרט על הזכיות כדכתיב וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ תרגום ירושלמי והוה תהי מן קדם ה' נחמתי כי עשיתים והנחם על הרעה (בילמדנו בריש אחרי מות) תהות לפני הקב"ה שמתו וכו': תה   [לעער שרייען] (בריש ב"ר) תהו ובהו ישבה לה הארץ תוהא ובוהה (תענית ו) דיקא נמי דכתיב תמטר תהא מקום מטר (א"ב פי' בלשון יוני פעל הצועק בקול גדול וכן בוהא פעל הקורא בקול גדול עיין ערך בהה): תה   [ריכען גערוך] (כתובות קה) גזילות קרנא בטלא דמוכח הוה שקיל תהי בחמרא פי' טועם היין ויודע אם יחמיץ ואם לאו פי' גאון זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה נקרא תיהא בל' ארמי ובת תיהא נקב הוא שנוקבין במגופ' החבית ומניחין שיהם על פי הנקב ושואפין את ריחו של יין ויודעין אם החמיץ ואם טוב הוא (ב"כ כב) א"ל רבא לרב אדא בר אהבה פיק תהי ליה בקנקניה והא דגרסינן (שבת קי) כבר פירשנו בערך דל: תהב   [איין שטעקען] (פסחים עד) כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון ותוהבו מתוך פיו (כריתו' טו ובספרי בפ' כהן משיח) וחותכו עד שהוא מניח כשעורה ותוהבו בסירה (פסחים סו) מי שפסחו טלה תוהב לו בצמרו. (חגיגה כד) ונמצא מת תהוב בקרקעיתה של ספינה פי' דעוץ (בריש כלאים) אין תהבין זמורה של גפן לתוך האבטיח (א"ב תחב כתוב בנוסחאות בכולהו): תהום   [אבגרונד] (פסחים פ) ניטמא טומאת התהום הרי זה מרצה (נזיר סג) ואם טומאת התהום היא אינו סות' (גמ') מנהני מילי א"ר אלעזר דאמר קרא וכי ימות מת עליו במחוור' עליו ורולי עד אלא הא דתנן איזו הוא טומאת התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם וכו': תו   [גליסטען] תרגום ועלי תשוקתו ועלי מתוויה: תוא   [קאממער] תרגום ובין התאים ובין תויא תרגום וחלונות אטמו' אל התאום וכיון סתימן לחויא עיין ערך תוון: תוב   [ווידער קעהרען] תרגום לא ישוב עוד לביתו לא יתוב תוב לביתיה ובל' תלמוד תו בחסרון אות בי"ת ובל' גמ' אומרים שוב היה מעשה פי' עוד: תוה   [ערשרעקען] (שבת קנב) וחתחתים בדרך בשע' שהולך בדרך נעשה לבו תוהים תוהים (בויקרא רבה פ' וזכור את בוראך) וחתחתים בדרך רבי אבא בר כהנא אמר חיתתו של דרך נפלה עליו רבי לוי אמר התתיל מתווה תווהים בדרך אמר עד אתר פלן אית ביה מהלך עד אחר פלן לית ביה מהלך (פסחים נא) מ"ט דתהו ביה אנשי ויחרד יצחק חרדה תרגומו ותוה יצחק תיוהא: תווי   [איין פלוס אין בבל] (בב"ר פ' יג) כיצד הארץ שותה רבי נחמיא אומר כמין תוביה כהדין קבריא דמרבי וקבר רבנן אמרי כמין תווי נהר הוא בבבל ושמו תווי: תווך   [ארטס נאמע] (ב"ב עז שם קנ) אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב סיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך פי' כי היכי דליקדום וליקבלינהו לזוזי עד דלא אתי ויחזיק בההיא אסקופה דאקני ליה דק"ל אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מטלטלי כלומר כיון שגבה הקרקע זכה במטלטלין ואין יכול לחזור בו ופי' תווך כדגרסינן (נדה לח) רב פפא איקלע לתווך אמר איכא צורבא מדרבנן הכא דניזיל ניקבל אפיה רבני מגנצא שונין אגב אסיפא דבייתיה פי' אגב חצרו שהיה לו לסוף ביתו כי אתא רב שמואל נפק רב פפא לאפיה יצא לקראתו מרוב השמחה שהביא לו מעותיו עד אותו מקום: תוון   [געמאך] (שם ל) יהודאי בתווני דליבא פי' בחדרי הלב יושבין כלומר יודעין הנסתרות חדר בחדר תרגומו תוון בגו תוון: תזז   [בעזע דעמאנים] (בפסקא דפרה) רוח תזזית פירוש רוח רעה: תזקיטא   [לאקערן] (מדרש קהלת פסקא ומוצא אני מר ממות) נפק ליסטא ותקן תזקיטא פירשו ענין מארב: תחב   עיין ערך תהב כי כן גרם בעל הערוך: תחבול   [שלאכט פארשטעללונג] (ע"ז יט) ובמושב לצים לא ישב שלא ישב בתחבולות פירוש שמתקבצין ויושבין ברחוב העיר ועומדין שנים שנים מהן ועושין מלחמה לשחוק דתחבולות: תחח   [ווייך. לאקער] (בסוף אהלות) ב"ש אומרים אף האשפות ועפר תיחוח פי' מקום שאינו בתולה אלא כגון ארץ חרושה שעפרה מודבקת ברגלו וכשמניח רגלו עליה עושה גומא כמהלך על החול כדאמרינן אין מי רגלים כלין אלא בישיבה ובעפר תחוח אפילו בעמידה: תחל   [אנפאנגן] (ב"מ נא) מה בהמ' טמא' שתחילתה הקדש וכולה לשמים (נזיר לא) מ"ט דב"ש דילפי תחילת הקדש מסוף הקדש מה תמורה אפי' בטעות אף הקדש אפילו בטעות (סוכה ו) בדורשין תחילו' קא מיפלגי פי' האי גרע חד דאוקימתא לגופיה: תחל   [אומצייטיגע דייטלען] (מ"ק יא) כוורא תחלי וחלבא פי' תמרים שלא בישלו כל צרכן (חגיגה טו) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי' אכיל תמרה ושדי גרעינה (גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא (שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא (גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי' שחלים לבנים (שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה (כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני (ב"מ קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו' כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל: תחלס   [ארט פפלאנצע] (במגלת איכהיעיב)ולמה קורין אותה כפר שחליים דהוו מרבין בניהון כאילין תחלסיא: תחם   [גרעניץ] (ב"ק כ) א"ל רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומא פי' בבהמ"ד שהוא תחומה של תורה (סוטה ל) במאי קא מיפלגי ר"ע סבר תחומין דאוריית' ור"א סבר תחומין דרבנן ינקי תחומין מהדדי כבר פירוש בערך נק (א"ב תרגום וירד הגבול ויחות תחומא): תחר   [ענטצינדען רייטצען] הן לריב ומצה תרגומו הא לתחרו (א"ב ל' מקרא זה אל תתחר במרעים): תחש   [פאנטער קאטצע] (שבת כח) תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה וכו': תחת   [אונטער] (נדה לא) הכותין מטמאין משכב תחתון כעליון (גמ') מאי משכב תחתון כעליון אי לימא דאי איכא עשר מצעות זו על גב זו ויתיב עליהו מטמ' להו פשיט' דהא דריס לכולהו אלא שתהא תתתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מנא לן וכו' ולמה אמר כעליונו של זב ולא אמר כעליון הנדה והלא עליון הנדה וזב שוין שמטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים ותחתונים שוין שמטמאין אדם וכלים לכן אמר כעליונו של זב שבועל נדה וזכר למדנו דינו מן הזב שהוא זכר כמותו אבל עליונו של בועל נדה אינו מטמא והבא על הנדה עצמה מטמא אדם וכלים והכל (חולין מה) פסוקת הגרגרת תחתונ' שהיא עליונ' פי' תחתונה במעי בהמה כשהיא תלויה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח לנפחה (כלים פי"ז) תחתית הצורפין טמא פי' כלי שיש לצורף תחתיו כשנופל ממנו פסקא של זהב הוא נופל לתוכו ואותו כלי שמו תחתית ואותן חתיכות שמם גרוטי (סנהד' קח) תחתיים שניים ושלישים תחתיים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם (בפסקא דפרה אדומה ובויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) למה נענש אבנר ע"י שהקדיש שמו לשמו של דוד הדא הוא דכתיב וישלח אבנר אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ: תחתא   [ארט פרגעל] (חולין סג) קיקיתא שריא במערבא מלקי עלה וקרו לה תחותא: תיובתא   [אבפרעגונג] דפלוני תיובת' אמרו הרבנים ז"ל כל היכא דאמור בתלמוד תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מישהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקושיא לא בטלו דבריו דאמר לא הוה ברורה להון דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעת' ותליא וקיימא והיכא דקשיין תרוויהו אהדדי בטענה ולא מפרק קשיא עבדינן כי הא בדוכתא וכי הא בדוכתא ולא חיישינן אלא שכיחי בהו טעמא לפרוקינהו כגון הא דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה שאלו האלנות והשטרות מן הממון של אמצע הן אלא בהא מלתא עבדינן כשמואל זה פי' ר"ח ז"ל (ב"ב נא יבמות קיח) פי' פעם שני אבל היכא דקתני קשיא לפלוני לא בטיל מימריה דאמרי' עיין בה דאית בה פירוקא ולא בטלה לגמרי ועלתה בקושיא (א"ב תרגום אשר לא מצאו מענה דלא אשכתא תיובתא תרגום על תשבות באנשי און מטול תיובתא באנשי שקרא ובגמ' אמרינן מתיבי פי' משיבים איתיביה השיבו ולשון תיובתא בתרגום לפעמים נופל על השב מחטאיו כמו תשובה תרגום השיבנו ה' אליך ונשובה וניתוב בתיובתא שלימתא): תייה   [ציטראנען בוים] והתייה וחלתית עיין בערך חלתית (א"ב פי' בל"י מין עץ של ריח טוב אבל לא יוכלו לפרש מה הוא י"א שהוא מין שטה ואחרים אומרים שהוא מין אחר ומדברי המשנה נראה שהוא מין בשם הנתן באוכלים): תיוהא   [ריץ, ברוך] (ב"ב ג) תיוהא חזא בי' פי' רעוע: תיים   [דאפפעל בלאט] (סוכה לב) נחלקה התיומת פסול וישנו (ב"ק צו) פי' תיומת גבא דהוצא דמתיים להו לשני צדי העלה ומשר להו כי כל אחת כפולה לשתיים והאומה מגבה אם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר ואם נחלק התיומת הרי הן כאלו נפרצו העלין ופסול (שם ל) וי"א אף התיום ר' האי ז"ל אמר התיום שאמרו שני פנים הם שני דבוקים בברייתן ואחד שהוא שני חצאין חלוקין מלמעלן ומחוברין מלמטן כל שהוא כך ראינו קדמונינו אומרים בראותם זה תיום: תייקא   [איינע פפלאנצע] (חולין נח) הלעיטה חלתית או שאכלה הרדיפני או תייקא היינו תייא שלמעלה: תייד   [פיהרער, שפיאן] (ב"ק קיו) שכרו תייר לפניהם מחשבין אף לפי נפשות פי' מלשון ויתורו ארץ ומלשון מן התרים (בפסקא דאנכי ובמגלת איכה שמעו כי נאנחה אני) כי באו ישראל דרך האתרים אל תקרי האתרים אלא התרים אמרו מת התייר הגדול שהיה מהלך לפניהם (בפסקא דהחדש) תייר טוב קול התור עינים הייתי לעור תרגומו תייר הויתי למסכינא דדמי לסמיא: תיירא   [פאאר יאך] (ב"ב נד) א"ר פפא כדאזיל תיירא דתורי והדר פי' כמו שהולך צמד בקר של מחרישה בתלם אחד וחוזר ועושה תלם אחר כשיעור אותן שני תלמים קנה ולא יותר: תך   [צערשמעלצען] (זבחים קד) נתך הבשר אין השורף מטמא בגדים (מעילה ט) ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר פי' מלשון כהתוך כסף בתוך כור ויתכו כמים שאגתי (נזיר נא) נצלה שלם והתיכו נמי ליטהר (שבת פא) חלב מותך וקרבי דגים שנימוחו פי' חלב מבושל (א"ב עיקר הערך הוא נתך): תך   [מיטע היעניין] (פסחים עד) תני ר' ישמעאל קורהו תוך בר פי' נותן כרעיו מבחוץ לתוכו ריש ששונים תוכבר ומדמין לו וחמש צאן עשויות דמתרגמ' תכברא (גיטין כ) הא דחק תוכות הא דחק יריכות פי' האי דתני שהחקיקה כתיבה כדחקק יריכות והן מקום הדיו רשימת הכתב שמושך הלבלר עליו הדיו והא דתני שהחקיקה אינה כתיבה כשחקק מקום החלק ונשאר מקום הדיו בולט ועומד כמו שהיה ואקשינן וחקיקה תוכות אינה כתיבה ורמינהי לא היה כתבו של ציץ שקוע וי"א פרש' סוטה אלא בולט והא דינרי זהב כשטובע אותם במטבע החלק שבתוך האות שוקע והאות בולט ופרקינן בדינרי זהב דבולטות היריכות ולא בדינרי זהב דהאי שלא היה שוקע אלא בולט שהיה מכה בטס מאחוריו ודוחה מקום הכתב ביריכות בולטות מלפניו ודינר זהב היריכות בולטות ותוכן חקוקות כללא דמילתא כל דבר שנעשה מעשה ביריכות עצמן בין בחקיקה מלפניו כגון האות מקום הדיו בין בחקיקה מאחריו ובליטה מלפניו כתיבה היא (ב"ב קל) כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מאלילים וקידושין (נדרים פו) והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד אלילים ומקדש ומגרש פי' לענין מיהדר קאמרי' דאיבעי למהדר בתר דקדיש איהו או איהי לא יכלין אע"פ שעסוקין באותו עניין ואע"ג דקיימן עדים. ותקרובת אלילים נמי כיון דאתפיש דבר לאלילים מאלתר איחייב ליה ואסור בהנאה וכן דין מברך את השם ודין הנותן גט לאשתו אע"פ שחזר בתוך כדי ריבור אסורה לכהן (ב"ק עג) תוך כדי דבור כדבור דמי תרי הוו חד כדי שאילת הרב לתלמיד שלום וחד כדי שאילת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי (נדה מו) איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן פי' תוך זמן שנת י"ב לתינוקת ושנת י"ג לתינוק (כלים פכ"ז) כלי חרש מטמא משום כלי קיבול וכל שאין לו תוך בכלי חרש אין לו אחורים פי' כלי חרש שאין לו תוך אינו מטמא מאחוריו: תך   [נאכאהמע דעם טאהנס] (ברכות לט) אמר אביי והוא דיתיב אבי טפי ועביד תוך תוך פי' כשמתבשל הקדירה בטוב זועקת תוך תוך: תך   [שטראפען] תרגום גם ענוש לצדיק לא טוב למתך לצדיקא לא שפיר: תבא   [טיש זיטץ] (פסחים קי) דכולי עלמא תרי אתכא וחד בתר תכא לא מצטרפי מההוא מעשה דרבה רב נחמני פי' זה המעשה מפורש (ב"מ פו) קריבו תכא קמיה ויהבו ליה תרי כסי ודלויה תכא מקמיה והדר פרצופיה לאחוריה (ברכו' נב) אנן אתכא דריש גלותא סמכינן (יבמות פג) היכי דמי אשה רעה אמר רב אשי מקשטא ליה תכא ומקשט' ליה פומא רב' אמר מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא פי' תכא שלחן (א"ב פי' בל"י מושב וכסא): תכבר   [פאן איננען אונד אויסען] תרגום חמש צאן עשויות חמש אען תכברא פי' תוך ובר כלומר שלמות ובני מעים צלוים עמהן עיין ערך תך שני. תכטך   עיין ערך טכטך: תכי   [קעטטע] (ב"ק קיט) מאי אריג תיכי חלילתי כבר פי' בערך חל י"ב (א"ב תרגום שרשרות גבלות תיבין מרמנן): תכך   [זייד ווארם] (שבת צ) א"ר יהודה מקק דסיפרי תכך דשיראי פי' תולעת שנוצרת מן השיראין כשהן יושבין בקופסא ימים רבים: תכל   [ווארם] (ברכות נו) חזאי תכלא דנפל באצבעתיה פי' תולעת: תכל   [קינדר לאז זיין דיא עמפפעגניס הינדערן] (פסחים עא) אמר אבין תכלא לימא כי הא מילתא (כתובות סב) אמרי אינשי דמלפא תכלא לא בהתא פי' המלומדת להיות שכולה אין לה בשת: תכל   [שמערץ] (ב"ק קנג) שיתין וחד תכלא מטיוה לככא דקל חבריה שמע פירוש ס"א מכאובות משיגין לאיש ששומע קול אכילה שחברו אוכל והוא אינו אוכל: תכל   [האפפען] ויבטחו בך תרגומו ויתכלון בסברותך ישכון לבטח תרגומו ישרי בתכיל (א"ב יסתכלון כתוב וישרו לרוחצן): תכלת   [פארפער וואלל] (ברכות יח) הוה קא גררא תכילתיה דרבי יונתן עילוי קברי (יבמות ד) תכלת עמרא הוא וממאי דתכלת עמרא הוא מדשש כיתנא תכלת עמרא (ברכות ה) תנא בין תכלת שבה ללבן שבה פי' שיש בה ו' חוטין של צמר לבן וב' חוטין של צמר הצבועין בתכלת ואחד מאותן שנים הוא שכורך על הז' ואין ניכר אלא ביום (ירוש') כיני מתני' בין תכל' שבה ללבן שבה מ"ט דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומאי טעמא דר"א וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעין ותכלת וכרתן שניהן צמר צבוע בשני מינין (כלאים פ"ט) תנן אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים שמע מינה תכלת וארגמן תונעת שני שלשתן צמר הן וצבוע באלו ג' מינים זה פי' רבינו חננאל ז"ל (קדושין עא ב"ר פ' צח) חביל ימא תכילתא בבבל פי' תכלת כלומר מה תכלת מובחר שבגלימא כך זו מובחרת של ארצות של בבל פי' אחר אחרית בבל: תכס   [שארען, רייבען] תרגום מולל ברגליו תכס ברגלוי: תכסיס   עיין ערך טכסים: תכף   [פערקטפען פערשנירען גלייך שנעלל] (בסוף כלאים) התוכף תכיפה אחת וישנו (יבמות ה שבת נד מנחות לט) פי' קשר הוא והקושר קשר אחד בשבת אינו חייב ולענין חיבור אינו מתחבר עד שישנה (ברכות מב) ג' תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילת ידים ברכ' תכף לגאולה תפלה תכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך ושחט תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קדש וברכו את ה' תכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה וגו' (פסחים ג) תיכף לאכילה שריפה (מנחות צג מ"ק יח) תכפוהו אבליו זא"ז פי' קודם שישלים ימי אבל זה מת לו מת אחר וכן עוד בתוך ימי אבל זה מת לו מת אחר (א"ב תרגום בפתע פתאום בתכיף אתרגשותא ותרגום אפפו עלי רעות תכפו עלי בישן): תכשיט   [ציהרונג] תרגום ושמת שמלותיך ותשוי תכשיטך: תכתק   [זעססעל] תכתקא דשגא עיין בערך שגא (שבת קיח בסוף מימרות דרבי יוסי) רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשגא ומשייף נורא (בכורות לא) שמע דקאתו קעיר להו ארבע מאה תכתקי (א"ב פי' כמו תכא דלעיל ונכפלה המלה ונקרא גם טכטך עיין שם): תל   [נאגעל] (שבת קמ) א"ר חייא בר אשי האי תלא דבישרא שרי לטלטולי דכוורי אסיר פי' יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר ופעמים שתולין בו זולתו אבל העץ שתולין בו דגים כיון שהדגים ריחן רע וקשה אין תולין בו דבר אחר ומסיחין דעתן ממנו ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור תלא לחמא קשי לעניותא עיין בערך סלת (עדיות פ"ג) טני של מתכת של בעלי בתים ותלוי המגרירות וישנו (כלים פי"ב) פי' אלו אבנים או טסי ברזל או נחשת שהן בשביל המרחץ לאוליירין העומדין לשרת את בני אדם וגוררין בהן את רגליהן כדגרסי' (שבת עח) מגררתא דכספא גמי כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה (כלים פט"ו) כל התלויין טמאין חוץ התלוי נפה וכברה (גיטין לז) אמר רבא ותלי ליה עד דאמר הכי פי' מכהו ותולהו המלוה ללוה עד דאמר הכי אע"פ (נדה ס) אין תולין מה טעם לפי שאין תולין כמו זה יש בשבת לפי שאין מדליקין וכבר פירשנו בערך לפי: תל   [היעגעל הויפען] (כתובות כ) תנן התם (אהלות פי"ו) התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך פי' כמין הר קטן מן והיתה תל עולם (מנחות סט) אמר לו אדם אחד ועקיבא בן יוסף שמו עתיד לדרוש עליהם תילי תילים של הלכה ערי מסכנות תרגום ירוש' קרוין תלולין וכן תרגום ערי מבצר הבמחנים אם במבצרים ערים גדולות ובצורות ופן תשא עיניך השמים תרגום ירוש' תלתלי עיניכון קול רם קול תיל ובתבונתו נטה שמים תרגומו תלא שמיא (קדושין עא) ואלה העולין מתל מלח אלו בני אדם הדומין מעשיהם למעשיהם סדום שנהפכה לתל מלח תל חרשא זה הקורא לו אביו ואמו משתקתו ולא יכלו להגיד בית אבותם זה אסופי שנאסף מן השוק: תל   [שטאלציערען] (בב"ר הלא אם תטיב שאת) אין יצה"ר מהלך לצדדין אלא באמצע פלטיא ובשעה שרואה אדם ממשמש בעיריו מתלו בעקביו מתקן בשערו אמר הדין דילי (א"ב פי' מגביה עצמו ואינו נוגע בעקבו לארץ): תלא   [ארט, קאטצע] (שבת כח) ר' עקיבא אומר מכסה אחד היה ודומה כמין תלא אילן והא תלא אילן טמא הוא פירוש מתשובות חיה קטנה כדמות חתול ומרוקם הוא ויש בו גוונין הרבה וטמא הוא ושמענו שמצויין הן במקומכם שצדין בהן שפנים ובלשון ארמי שמן שפקא ובלשון ערבי זבזיב ובלשון יון תלא אילן: תלביש   [שטאדס נאמע] (יומא י) תלמי בנה תלביש: תלג   [פיעבער שנעע] (גיטין סט) לתלגא בשרא שמינא (א"ב פי' חמימות הבא אחר קור מדי יום ביומו או מדי יום שלישי או מדי יום רביעי תרגום שלג תלגא): תולדות   [געשלעכט פאלגע] (ב"ר פי"ב) אלה תולדות השמים והארץ כל תולדות שבמקר' חסר בר מן תרין אלה תולדות פרץ והדין למה אינן חסרין ו' כנגד ששה דברים שניטלו מאדם הראשון ואינם חוזרין לתיקונן עד שיבא בן פרץ לפיכך מלא ואלו הן חייו וזיוו קומתו פרי הארץ ופרי האילן ומאורות: תלה   [גליד שטיק] (חולין נג שם נט) מיתלהא ונפלה תילהי תילהי פי' מתרעת ונופלת איברים איברי' (מנחות צד) סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלה ושסע אותו ת"י ויתלה יתיה (א"ב בנוסחאות כתוב תלחי תלחי ובתרגום ויתלע יתיה): תלם   [בערגליך] (פ"ב דכלאים) בית שמאי אומרים עושה שלשה תלמים של פתוח פירוש תלמים כמו בתלם עבותו פתוח כמו פתוח תפתח: תלם   [שטאנדהאפט] תרגום ירושלמי שמעון ולוי אחים אין תלמין גברין פי' בל"י חצופים ומרי נפש עיין ערך טלם: תלמוד   [לעהרונג] (ב"ב קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי' רבי חננאל ז"ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז) רבי אליעזר אומר ד' נשים דיין שעתן וכו' עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (שם לו) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר' אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו' עד והלכה כדבריו א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד' והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ' כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש') אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי' לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי' רבינו חננאל ז"ל קיי"ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר"א אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודין שאין ממזר וכו' ותנן (קדושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפ' החולץ) בר מנדה מ"ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת"ל ולהורות פי' רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת"ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר' יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר' יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי' כיון שהיה שותה יין ביו"ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו"ט שני וכ"ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (ב"מ לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (ב"ק קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש"מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א"ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא: תלמיד   [שיהלער] (קדושין לג) כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע וכו': תלמיותא   [שטוק קונסט] (ברכות סג קדושין פח) לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה מאי היא מחטא דתלמיותא פי' מחט של סדקות שאינה של תפירה אלא שמאחין בה את הקרעים ודקה היא ביותר ונקב שלה צר והיא מחטא דתלמיותא ולמה ילמוד אותו שהיא נקיה וקלה נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס: תלן   [ראטה שארלאך] (ע"ז כח) שב ביני אהלא תולנא פי' אהלא מין עץ של בשם דומה לאהנות של מקרא ואיננו ויש באהלא שלשה מינים לבן ירוק ואדום וזה נקרא תולנא מלשון תולעת שני ויש לו סגולה להוביש הלחות: תלסר   [שטאדס נאמע]. (ב"ר פ' לה) ואת רסן זו תלסר: תלע   [ווארס] (בילמדנו ופרעה הקריב) אל תיראי תולעת יעקב למה נמשלו ישראל בתולעת לומר לך מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה והיא רכה ומכה את הקשה כך ישראל אין להם אלא תפלה שהאומות נמשלו כארזים שנאמר אשור ארז בלבנון (כלאים פ"ב) ימתין לה עד שהתליע פי' התבואה כשזורעין אותה מרקבת בתחלה ומתלעת ואח"כ צומחה מלשון וירם תולעים: תלע   [שפאלטען] תרגום ירושלמי ושסע אותו בכנפיו ויתלע יתיה בכנפוי בעל הערוך גרס תלה עיין לעיל: תלף   תלפיות תל שכל פיות מתפללים עליו בברכות בונה ירושלים (ברכות ל) ירושלים היא ההיכל לפני ההיכל שכל הפנים פונות לו: תלש   [אברייסען] (נגעים פ"ז) התולש סימני טומאה והכוה את המחיה פי' שער לבן שהפך בשאת והכוה את המחיה להעשירה ביד עובר בלא תעשה דכתיב השמר בנגע הנרעת אלמא אל תעביר' ביד (א"ב תרגום ובכל תבואתי תשרש ובכל אנבי תלשא פי' בל"י פעל העוקר): תלשמי   [ארט פויגעל] (סנהד' קה) דור המבול כולן חזרו בתשובה חוץ מתושלמי פי' עוף ולא חזר בתשובה אלא רבע הכל כדגרסינן (חולין סב) ח' ספיקות חוגה חותה סוגה והרנוגה ותלשומי ומואדא (א"ב בנוסח' כתוב תשלמי עיין ערך הרנוגא): תלת   [דרייא] תלת מילי אשתנו שמייהו כבר פי' בערך חצוצרות (יבמות לו) הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת ושם מפורש (חולין קלז) א"ר נחמן בר יצחק והאידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אילעאי בראשית הגז דתניא רבי אילעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. כר' יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קשיא ליה לר' ניסים בר' יעקב ז"ל מכדי חטה ושעורה שני מינין הן והזורען כאחת חייב דתנן (כלאים ת"ק) הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים ר' יהודה אומר אינו כלאים עד שיהו שני חטים ושעורה וכו' ואפי' לר' יהודה חטין ושעורה שני מינין הן ורחמנא אמר לא תזרע כרמך כלאים והואיל וחטה וחרצן כלאים ושעורה וחרצן כלאים מ"ט א"ר יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא עוד אפי' אם זרע חטה ושעורה בכרם פטור לר' יאשיה עד שיזרע שלשתן במפולת יד כדגרסינן א"ל לא צהריתו מי לא קיימא לן כרבי יאשיה וכו' ואני מצאתי טעם מפורש בגמרא דבני מערבא כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי רב יונתן רבי יאשיה אמר אפילו מין חד על דעתיה דרב יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חבריא אמרו להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה וקסבר רבי יאשיה מדכתי' קרא לא תזרע כרמך כלאים דאלמא אינו חייב עד שיזרע כרמו מעיקרא כלאים ויזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כי היכי דנהוו שני מינין בכרם (פסחים סח) רב יוסף יומא דעצרתא עבדו ליה עגלא תולתא פי' שלישי לבטן שהוא מובחר מכל וולדות שבפרה כי הראשון כחוש הרבה והשני מובחר ממנו והשלישי מוטב מכולן (סנהד' סה בגמ' בעל אוב) איברי לההוא עיגלא תולתא פי' רך וטוב כמו עגל שלישי לבטן (קידושין עב) ותלת עילעין בפומה א"ר יוחנן זו חלזון והדייב ונציבין פעמים בולעתן שמושלין ומשעבדין בהן פרסיים היינו בפומה ובין שינה היינו דפעמים פולטתן שאין משעבדין בם דדבר שבין שיניו עומד לפולטו (בויקר' רב' ויהי ביום השמיני פ' ר' עזריה) כל האילנות נקראו על שם פירותיהן תאנה על שם תאנה רמון על שם רמון חיזור מתקרי חזירו הדא גופנא אית ליה תלת שמהן מתקרי גופנא דנפיק מן גופנא ענבים דנפיק מן ענבים חמר לומר לך מה ענבים הללו אם אין אתה ממרסן ביד אין אתה מוציא מהן כלום כך כל השותה יין הרבה סוף שהוא מקיא כל מה שבמעיו (א"ב תרגום שלשה אלה תלתא אילין תרגום מלשני בסתר רעהו דמשתען לישן תליתאי על חבריה נקרא לה"ר בלשון חכמים שלישי שהורג שלשה): תלתן   [ארט קרויט] (כלאים פ"ב) וכן תלתן שהעלת מיני עשבים (ר"ה יב) תנן התם בריש מעשרו' התלתן משתנמח (ירושלמי) כדי שתזרע ותצמח פי' חשוב פרי משתצמח לזרעים שאם יזרע יצמח כיצד בודק נוטל מלוא קומצו ומטיל לתוך ספל של מים שקע רובע חייבת ואוקימנא ברוב כל פרידה ופרידה כלומר כיון ששקעה יש בה עיקר פרי על כן היא כבדה התבואה והזתים משיביאו שליש פי' כגון הפרי כשיגמור יש בו משקל ג' סלעים כיון שהביא משקל סלע חייב במעשר מנלן א"ר זירא עשר תעשר כלומר עשר מדבר שאם תזרע אותו תעשר ממנו כגון דבר שזורע וצומח פרט לעחות משליש שאינו צומח פי' תלתן חולבא בלשון ישמעאל והוא מן הזירעונין כמין עדשים והוא מר בתחילתו כששורין אותו במים נמתק (א"ב וכן שמו בל"י תילודן ובלשון גמ' שבלוליתא): תם   [קנאבעל] (גיטין סט) ליתי תומא יחידאה פי' שום שאין לו בן אלא הוא יחידי (א"ב תרגום ואת הבצלים ואת השומים ובוצלי ותומי): תם   [טראלדען] (ב"מ ס) למרמי תומי לסרבלא עי' ליתן רצועות לסרבל ולתקן לו ציצית ונראה יפה: תם   [דארט. פאלאסטינע] שלחו מתם פי' מארץ ישראל לבבל (א"ב שלחו מתם פי' משם כלומר מארץ ישראל ובעזרא די שכן שמיה חמה ותרגום אשר שם הזהב די תמן דהבא ובלשון גמרא התם וכן מן כא אמרו מהכא): תם   [צו ענדע געהן]. (עירובין פח) התם תיימי פחות מארבע אמו' הכא לא תיימי (ב"מ קיז) מודה רבי יוסי בגירי דידיה פי' אע"ג דאמר רבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו מודה היכא דממש עביד ליה איהו היזק דעל המזיק להרחיק את עצמו והכא נמי דכי משי האי ידיה נפלי מיא על התחתון איהו ממש עביד ליה הזיקא ועל העליון לתקן דתיימי והדר נפלי ס"א דמפסקי והדר נפלי פי' דלא נפלי בהדיא מידו על התחתון אלא איהו משי ידיה היכא דלא אפחיתא מעזיבה ואזלי מיא עד דמטו מקום הפתח ונפלו עליה: תמא   [איין געוויסער פויגעל] (חולין קמא) תמא מה ואמר רבא לא ידע האי גברא דעוף טהור מיחייב לשלוחיה (א"ב בנוסחאות כתוב חמה): תמא   [לאאז. גורל] הפיל פור הוא הגורל תרגום תמא הוא עדבא: תמד   [טרעסטר וויין] (בסוף מעשרות) המתמד ונתן מים במדה עיין בערך חרצן (א"ב גם זה לעד כי לא שלם ספרו בעל הערך כי בערך חרצן לא פי' מהו תמד פי' בל"ר תמד יין ובלשון חכמים נקרא כן מין יין מחרצנים וזגים מעורבים במים): תמה   [פערוואנדער] (מנחות מ) המטיל תכלת לסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין פי' תמהין עליו בני אדם אותן שאין יודעין שמותר תימהה איכא איסורא ליכא: תמה   [וויסט] שמה ושערורה תרגומו תימה ושנו: תמהתא   [בלאט] (חולין נא) נפלה תמהתא חיישינן פי' עלין (א"ב בנוסח' כתוב תמחתא פי' בל' יוני חתיכות): תמווין   [מאדדער] תרגום ורבצו שם ציים וישרון תמן תמוון: תמחוי   [עם וואזע] (כלים פי"ז) כל כלי עץ שנחלק לשנים טהור חוץ משלחן הכפול ותמחוי המזמן פי' קערה גדולה שהיא לאכילת מזון יש לבני אדם חשובין קערה גדולה ויש בגופה של קערה מגורות מגורות ודומין לקערות קטנות בתוך קערה גדולה ויש בה כל מיני מזון מינין מינין והוא זני כדכתיב וכל זר זמרא וכתיב בשמים וזנים ותרגום למינהו לזנוכי מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי תמחוי נגבת בג' ומתתלקת בג' כבר פי' בערך קפה (כלים פי"ד) הסומך והמחגר והתמחייות פי' תמחיות כמין קערות קטנות יש לעול והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים (שבת עא כריתות ד) כגון שאכלו בשני תמחויין ורבי יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין (שם יב ובספרי בפ' כהן משיח) א"ר יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת (נדרים פ"ד) ואוכל עמו על השלחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר (גמ') א"ר יוסי ברבי חנינא מתמחוי החוזר לבעל הבית פירוש קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין ואם שמו אותן לפניהן אין אוכלין בה ביחד שבשביל שניהן מרבים בה מאכל ונמצא נהנה זה מזה וזה מזה אבל מן התמחוי החוזר לבעל הבית מותר שכך היה מנהגם שאחר שסדרו לפני האורחין מביאין תמחוי אחרת לצורך בעה"ב ובני ביתו ומחזירין אותו בשביל כבוד לפני כל אחד ואחד אם רוצה לאכול יותר ואח"כ מחזירין אותו לפני בעל הבית ואם רוצין לאכול ביחד המודר והמדיר מאותו תמחוי יכולין לאכול שלא הושם בו בתחילה המאכל לצורכם (ביצה יב) ואפילו בקנין ואפילו בתמחוי: תמכה   [איין פפלאנצע] (פסחי' לט) בעולשין ובתמכה (גמ') א"ר בר בר חנה תמכתא שמה פירוש קרד"ו וי"א מרוי"ו (א"ב תרגום בפסוק דומה דודי לצבי טוי טרא על תמכאי ועולשין ופטרין): תמליוס   [גרונד] (ב"ר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור) הדליק נרות ופנס לידע היאך הוא קובע תמליוס (בילמדנו כי מראש צורים) היה חופר ויורד ומבקש ליתן תמליוס פי' הן השיתין והן השתות והן היסודות (א"ב פי' בל"י יסוד ונקרא גם תמליוסיס (ירושלמי דסוטה פ' מי שקינא) מלה דלית בה תמליוסיס): תמן   [אכט] (ב"ב צ) קב וחצי קב ורובע וחצי רובע תומן ועוכלא (סוטה ח) תומן וחצי תומן ואפילו עוכלא פי' תומן קב שהיא חצי רובע שמונה תרגו' תמני: תמן   [אהנע ברעממע] (בכורות מד) תנא הזייור והליפן והתימן שתמו זיפיו פי' דלית ליה ריסי עינים כלל (א"ב בנוסח' כתוב והתימר): תמנתא   [איין מאסס] (פסחים קט) אמר רבי יוחנן תמנתא קדמיא דהות בציפורי דהות יתירא על רובע ובה משערין רביעית לפסח פי' מדה ובה משערין רביעית כלומר מה שיתר על דא הוי רביעית בפסח: תמר   [דייטלען] תמר מקמי נהמא כי נרגא לדקלא לבתר נהמא כעברא לדשא פי' האוכל תמרים אליבא ריקנא שוברין הגוף כגרזן לאילן והאוכלן אחר הסעודה מחזיקין הגוף כמו הבריח לדלת עיין בערך נגר תומרתא דחיננותא פי' בערך חן פי' תחילת ביכורין של כל פירות כשמתחילין לבשל פירות מהן קורין אותן בלשון ארמי חינניתא בין לתמרים בין לשאר פירות (מכות כ) מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי פי' דרך בני אדם לאכול תמרי כשהן בארבלא ואם אוכלן אדם שם ואינם מעושרין מי שיודע שהתרה בו ויהא חייב מלקות זית שמן ודבש תרגום ירושלמי תעריא תליין בדובשא תמר תמרות אביונות וקפריסין (ברכות לו) פי' תמרות הן לולבי נצפה ואוכצין אותן כשהן רכין משום דאדעתא דהכי נטעי להו מברך עלייהו בורא פרי האדמה אבל לולבי גפנים דלאו אדעתא למיכל לולבי נטעי להו מברכין עליו שהכל וכבר פירשנו פי' מבואר בערך צלף (שביעית פ"ב) התמרות שלהן אסורות פי' הציץ קודם שהוא פתוח דומה לתמרה כדאמרינן נקטם ראשה ועלתה בו תמרה (מעשרות פ"ד) רג"א תמרות של תלתן וחרדל ושל פול המצרי חייב במעשר (פרה פי"א) אין מזין לא בינקיות ולא בתמרות פי' כמין גרגרים קטנים שיש בראש האזוב: תמר   [רויכען] (ברכות מג) מאימרי מברכין על המוגמר משתעלה תמרתו פי' עשנו (חולין קיב) אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו מנא ידעינן אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא משתעלה תמרתו פי' כיון שיעלה מן הבשר עשן נצלה והולך וזה ששותת שומן הוא (יומא לח) בית אבטינס היו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותם של הללו מתמר ועולה כמקל ושל הללו מפצע לכאן ולכאן (א"ב לשון מקרא זה כתמרות עשן): תמר   (יומא כח) רמ"א אינו דומה תימור של חמה לתימור של לבנה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל של חמה מפצע לכאן ולכאן (א"ב פירש"י עלות השחר שנבקע נראה כתמר זקיף): תמר   [אויגען ווימפער] (שבת עז) מאי שנא האי תימורא דתרנגולא דמידלי לעיל משום דדאיר אבי תפי פי' גלגל עין פ"א מפני מה עפעפים של מטה של תרנגולין עולין על העין ומכסין העין מפר שעולין בדף שעל הכירה ואלמלא עפעפם שהוא כך היה העשן מעוורם ואל יראה בעפעפי שחר תרגום בתימורי קריצתא ועל עפעפי צלמות תרגום ועל תימורי טולי מותא: תמר   [ברעמען לאז] (בכורות מג) תנא הזריר והלפין והתמיר שתמו זיפיו בעל הערוך גרס והתימן: תן   [לערנען שטידורען] (זבחים מג) א"ל אי תניא תניא (ב"ב י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם פי' גם בהיותם בגוים אם אראה אותם כי יתנו תנויי התלמיד עתה אקבצם ואם לא יתעסקו אלא המעט ויחלו ממשא מלך ושרים כלומר יעלו ממשא מלך ושרים פ"א יחלו יבטלו כמו לא יחל דברו תרגום לא יבטל (סוכה יח) מקרא ומשנה במטללתא ותנויי בר ממטללתא (ב"ב צג) כל תנא ברא לטפויי מילתא קאתי ותנא תונא פי' והתנא שנאה כלומר ששנינו במשנתינו כשמעתיה ושננתם תרגום ותתנינון ויגד לשני אחיו תרגום ירושלמי ותני וגם אתה לא הגדת לי וענתה שמה כימי נעוריה תרגום ויתנהון תמן למימרי תקראי אישי תרגום תתנהון לפולחני: תן [בעדינגען] להתנות על השערים כבר פי' בערך סע (כתובות יט) תנאי היו דברינו מהו: תן   [געבען] (קדישין מח) מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה. (ב"ב קמד) הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא וכו' עד מנה לי בידך תנהו לפלוני: תנן   [פערדאפפלען] תרגום יום שני יום תנין תרגו' ויאמר שנו וישנו ואמר תנו ויתנו: תנן   [רויך] והר סיני עשן וטורא דסיני תנן: תנב   [בעטייבונג] (יומא פג) אימור תינבא בעלמא נקיט ליה וספק נפשות להקל (נדה לח) והא תונבא בעלמא הוא דנקיט להפי' כעין טרידות דעת בעלמא דנקיט לה קמ"ל כיון דשפת מן הצער טמאה זיבה וזהמתו חיתו לחם תרגומו ומן תונבא דנקיט ליה מרחקא נשמתיה מזונא: תניק   [קינד] (בויקרא רבה בריש צו) אמר רבי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ולא יתחילו להם מבראשית אמר הקב"ה הואיל והקרבנות טהורין והתינוקות טהורין יבאו טהורין ויתעסקו בטהורין: תנור   [אבען] (כלים פ"ה) תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק שלא לדעתו פי' תנור שהסיקו בו אש מאחוריו כדי להתנגב או שהוסק שלא לדעת אדם מוסף התנור פי' תוספתן שעושין על התנור שאם ישאר מן הלחם שלא יכילו התנור אופין אותו שם: תנייתא   [באלקען] (בב"ר ויהי מקץ) חמת בחלמא תנייתא דביתא פקעא וכו' (א"ב בנוסח' כתוב שריתא דביתי תברא): תסוור   [שאטץ] (ב"ר פ' סא) הנה משמני הארץ כגון תסוורתא חסירון מה נעביד ונמלי יתהון (בפרש' פג) ואלוף עירם למה נקר' שמו עירם שעתיד לערם תיסווריות למלך המשיח (בילמ' בריש ואתחנן) והיו למלך תסווריות בכל מדינה (בפסקא דבחדש השלישי) פתחו ליה תסווריות וחברותיה בירקרק חריץ תרגום ותסוורהא מליין אובריוון סגין מזוינו מלאים תרגום תיסוורתא מליין (א"ב פי' בליו"ר אוצר וסגלת מלכים עיין ערך טסבר): תסיל   (חולין סג) תסיל פסול בתורין וכשר בבני יונה שמע מינה מין יונה הוא (שם קמ) בעי ר' ירמיה יונה על גבי ביצי תסיל מהו (גיטין פח) כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מיונה ותסיל (א"ב תרגום ירושלמי בקצת נוסחאות ותור וגוזל ושפנינא ותסילא בר יון): תיסומן   [שאטץ מייסטער] (שמות רבה פ' כתב לך את הדברים האלה) שהיה אוהב לתיסימן לפי דעתי יש לגרוס תיסוורן פי' פקיד על האוצרות: תסס   [מאסירען] (תענית ל סנהדרין ע ע"ז ל) ת"ר יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסותו ג' ימים (בילמ' אז יבדיל משה) אמר לו הקב"ה היאך אתה כופר ודמו תוסס שנא' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (מגילה ה) והעצמות יחרו אתה מוצא בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא (א"ב פי' דבר מחמיץ ורותח): תעב   תועבה תועה אתה בה כבר פי' בערך תבל: תעלא   [פיקס] תרגום שלש מאות שועלים תלת מאה תעלין: תף   [שפייען] (נדה מב) אתא שייליה לרב יוסף א"ל רואה הויא הדר אתא שייליה לרב יוסף אמר רואה הויא הדר אתא לקמיה דאביי א"ל ברוקא דהדדי תפיתו פי' כלכם ברוקא א' תרוקו (כתובות סא) כל מיא דצערי לך תוף שדי פירוש תרוק רוקך ותשליכהו מפיך: תפח   [זיך אויף בלאזען] (שבת צא) הוציא חצי גרוגרת לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה. (בפ' ג' בטהרות) הניחן בגשמים ונתפחו טמאים (בעוקצין בפ"ב) בשר העגל שנתפח ובשר הזקנה שנתמעט פי' ענין נפיחה. תפח   (ב"מ נט) אף בצק שבידי אשה תפח בירוש' לא החמיץ כדרכו אלא תפח כאילו בלא שאור נילוש כדגרסינן במצה תפח תלטוש בצונן וכבר פי' בערך לטש: תפח   [קראנקער] (שבת יב) כי הוינן אזלין בתריה דר' יוחנן לשיולי בתפיחה פי' חולה: תפח   [צוקרעפטען קאממען] (ברכות מו) איתפח ר' זירא (בפ' השוכר את הפועלין בב"מ בגמרא בסמך עד שלא יתחילו במלאכה) עד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח פי' קם מחליו (בכורות ז) דלי ברובא דקניא וכי מטת התם זיקפה דמתחזיה דקא מתפח (ב"מ ל) ההוא גברא דקא דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מתפח פי' יגע והניח משאו לארץ כדי לפוש: תפוח   [הויפען אין פארס איינעס אפפעל] תפוח היה באמצע המזבח עיין בערך גומא (מעילה ט) אתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח וכו' פי' אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה ונשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע ואח"כ פושט בגדיו ולובש בגדים גרועים מן הראשונים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן וממנו קאמר הנהנה מאפר תפוח ורבי יוחנן סבר כיון דצריך הוצאת הדשן בגדי כהונה דכתיב ולבש בגדים אחרים אע"פ שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועילין בו (ע"ז נה) לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע"פ שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח פי' קבוץ ענבים נקרא תפוח (מנחות כה) כפתורין למה היו דומין לתפוחי הברתיים פי' כמין תפוחי הברתיים שרחבן יתר על עביין (מנחות סז) וכשהבצק נתון לתוכו דומה לתפוחי הברתיים פי' כמין תפיחי הברתיים עגול כולו חוץ מן מקום כינוס: תפי   על פכו ועל תפיו ספר אחר טפיו וכבר פירשנו בערך טפי: תפי   [פייער הער] (ברכות לט) דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך (שבת עז) משום דדאיר אבי תפי (בב"ר פ יח ובויקרא רבה וכי ימוך ובילמדנו בסוף ויקהל) צפה ההיא קדירה על תפייה תנור וכירים תרגום ירושלמי תפיין שפות הסיר תרגומותפי דודא ועצמותי כמוקד נחרו תרגומו ואברי היך תפיא חררו: תפל   [אונגעזאלצען] (שבת קכח) ת"ר דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין מליח בין חי מותר לטלטלו (א"ב לשון מקרא זה היא כל תפל מבלי מלח פי' דג תפל חי ואינו מליח כי יש דג מליח נאכל כמות שהוא חי ותרגום בפסוק בין תפל ולבן דאיתפלו על מנא פי' שאמרו שהוא תפל ואין בו טעם): תפל   [באהלערייא] (סוטה כא) המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות (פסחים צא) נשים ועבדים משום תכלות פירוש עבירה כמו קב ותפלות: תפל   (שקלים פ"ג) לא בתפלה ולא בקמיע (בסוף מקואות) ותפלה של ראש בזמן שאינו חוצה פי' תפלה היא האחת של ראש או של יד תפילין הן השתים של ראש ושל יד (מגילה כד) העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה פי' תפלתו עגולה כאגוז סכנה ואין בה מצוה פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו וזו היא סכנה ואין מצותן אלא מרובעות (מנחות מז) אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה. כתב ר"ח ז"ל בפרק אלו נאמרין בהלכות ברכת כהנים ומצאנו שאמר רב נחשון גאון הא דאמור רבנן תפילין בראשו ספר תורה בזרועו זה ספר תורה שאמר כגון שכתב בו מן אנכי עד אשר לרעך שהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות שבתורה ורב משה גאון אמר מאן דעייל לכנישתא ואשכח צבורא דקרו פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר וחותם מהולל בתושבחות ואומר תהלה לדוד ארוממך ומדלג ואומר הללויה הללו אל בקדשו וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הצבור אבל לומר פסוקי דזמרה אחר תפלה לא דקודם נתקנו: תפל   [געבעטה] (ברכות ה) תפלתי סמוך למטתי פי' שלא ישאר לי דבר מלאכה לעשות ויהא לבי טרוד עלי אלא מאחרי תפלתי אסוב על מטתי לאכול ד"א שתהא תפלתי קודמת למטתי שאם אקדים מטתי לתפלתי אני מתיירא שמא תחטפני שינה וארדם ונמצאתי ישן בלא תפלה ד"א שיהא מקום תפלתי סמוך למקום מטתי כדי שיהו עניים מצויים שם אגב התפלה: תפיני   [געבאקען] (מנחות מב בריש צו בתורת כהנים) תופיני תיאפה נא רבי אומר תאפינה רבה ר' דוסא אומר תיאפה נאה פי' תאפה נא האי נא אפוי ולא אפוי כל צרכו כלומר כשהוא מטגנה אינה אפויה כל צרכה וכשהוא מכניסה לתנור היא נא היינו תיאפה נא תאפינה רבה כלומר תיאפה הרבה אפיות איכא דאמר שעושה חלה דקה ורחבה הרבה תיאפה נאה כשהיא נאה כלומר בלא שמן שאם היה מטגנה תחילה ואח"כ אוכה היתה שחורה מחמת השמן ולא היתה נאה: תפס   [טרגרייפען] (עירובין פה) רבי יהודה אומר אם יש תפיסה של יד בעל הבית אינו אוסר עליו פי' דאית ליה לבעל הבית מקצת כלי תשמיש באותן בתים דכיון דלא עקר דעתיה מנהון ההוא איניש דדר שם לא אסר מאן דאחית עירוב. (נדרים מו) אם יש לו בהן תפוסת יד אסור (גמרא) כמה תפיסת יד אמר רב נחמן למחצה לשליש ולרביע אבל בבצים מותר פי' שייר לעצמו הבצים שגובין במרחץ פי' אחר אם שייר לעצמו מקום במרחץ כדי ליבש שם בצים של יוצר והן עיגולין קטנים של אדמה שעושין מהן כלי חרס (פסחים סה) תפיסה בעלמא פי' היה מתפישו ד"א כגון צרור וכיוצא בו כנגד הכוליא לעמוד על המנין (ב"ב קלו) האחין שקנו אתרוג מתפוסת הבית פי' קודם שיחלוקו האחין בנכסי האב קנו אתרוג מן הערבון של אביהן קנו מתפוסת הבית חייבין כבר פירשנו בערך קלבון (ע"ז מה) מפני מה האשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם פ' בגמ' כל שיש בה תפיסת ידי אדם לאיתויי מאי לאו לאיתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו (סנהדרין מה) והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו פי' בד' אמות דיליה כדגרסינן מת תופש ד' אמות דיליה (כתובות מו) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת פי' לא נתפשה באונס אלא ברצונה מסרה עצמה לביאה אסורה. (שבת ז) ותופשת עד עשר' פי' דעד עשר' הויא כרמלית אבל למעלה רשות היחיד וי"מ מקום פטור הוא (א"ב לשון פסוק אבי כל תופש): תפר   [בעהעפטען] (בפ' ג' כלים) מפרי שהתפר מחברו (א"ב לשון מקרא ועת לתפור): תפת   ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנום כבר פירשם בערך גיא: תפתה   [אומגיאקערט פעלד] (ב"ב לו) אמר רב נחמן תפתיחא לא הוי חזקה פי' שדה שלא חרש אותם אלא הוגשמה ונשבה הרוח וזרח השמש ונתבקעה כגון פתחי חרישה זרע בה כגון זה אינה תזקה פתח יסוד: תפית   [דעקע] (כלים בפ' כג) תפית של חמור שהוא יושב עליה פי' בלע"ז בר"דא והיא של צמר שעושין ממנו פילטור"י ששמו בל' ישמעאל לבד ויש מפרשים עצים העשויין על גב החמור למשאוי (א"ב פי' בל"י ורומי מכסה של סוס או חמור מצוייר או מרוקם בצורות עיין ערך טפיט): תפת   [העאר]. בדניאל דתבריא תפתיא ענין שרים: תק   [פאטעראל] (שבת קטז) מצילין תיק הספר עם הספר(כלים בפ' טז) תיק כלים וכולי שלף ויצא מגוה תרגומו שלף ונפק מן תיקא פי' נרתק כלי זמר (א"ב פי' בלשון יוני בית הכלים נדן ומכסה): תק   [אים בשיידעט] בסירוגין מהו תיקו פי' כמו דבר שעומד בתוך התיק ואין יודע מה בתוכו ודין תיקו כבר פי' בערך גם (א"ב לפי דעתי כמו אשתיקו ומפי הרב יעקב ששפירטש מעיר אזראן נר"ו שמעתי פ"א של תיקו והוא תיקום כלומר תיקום בבעיא ואני הוספתי סמך לדבריו כי בפועל קם מצינו בל' גמרא שאות מ"ם חסרה פעמים הרבה מצינו קאי מוקי אוקי במקום קאים מוקים אוקים וזה פי' הוא נכון אבל מה שאמרו שמלת תיקו בנוטריקון תשבי יתרץ קושיות והווית סימן הוא ואינו פירוש): תיק   [געלענדער] תרגום ועשית מעקה ותעביד תיקא ויבן את היציע ובנא ית תיקא: תקב   [אוים זויגען] (כריתות יג) אמר רבה בר אבוה בתיקבה אחת פי' כגון שינק בתקיפה אחת במציצה אחת בכח ולא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד: תקל   [וועגען. נעמען] (ב"ק קיט) שכר אשתו מתקולתא כבר פי' בערך צף רב חסדא הוה ליה אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל פי' כשעור שהיה נותן לרב חסדא היה שוקל לעצמו ונוטל ואינו פוחת לעצמו כלל אע"ג דרב חסדא מריה דארעא הוה לא היה נותן לו יותר כלום זה פי' חכמי מגנצא בפי' ר"ח כתיב אריסיה דרב חסדא הוה תקיל יהיב תקיל שקיל והוה שקיל אגרא ופחתא סלקיה ושקל מה דאית ליה אמר ונפין לצדיק חיל חוטא (ב"מ ע) ההוא דורא דבי מר עוקבא דהוה בי מר שמואל תקיל יהיב תקיל שקל ושקל אגרא ושקיל פחתא (כתובות קיב) רבי חנינא מתקיל מתקלא פי' היה שוקל האבנים והיה מוצאן קלות כיון ששקל ונמצאו כבדות אמר נכנסתי בגבול ארץ ישראל כדכתיב ארץ אשר אבניה ברזל תקלין חדתין תקלין עתיקין עיין בערך כפרת (א"ב בדניאל תקל ופרסין ותרגום לו שקיל ישקל כעסי מאים תקל יתקל רוגזי): תקל   [גלעטין. דיא ערד גלייך מאכען] (מ"ק י ב"ב נד) האי מאן דתקיל תיקלא פי' חופר הקרקע ומשווה פניה כדכתיב הלא אם שוה פניה: תקל   [שטרויכלען] (סנהדרין נ) כגון הבא על הזכור תקלה וקלון פי' תקלה מפורש במתניתין לפי שבא לאדם תקלה על ידיה שחטא ושנהרג קלון שדבר מאוס הוא וחרפה לבוא על הבהמה וכל זמן שעוברת בשוק אומרים זו היא שנסקל פלוני על ידיה בשביל כך וכך היינו קלון (חולין קמ) לא אמרה תורה שלח לתקלה (א"ב תרגום כשל בעוני כחי תקל בחובי חילי): תקן   [אנארדנען. פעסט זעטצן] עזרא תיקן כתובה לאשה כבר פי' בערך שולחן שלי אינו מתוקי כבר פי' בערך חדש (תענית יז סנהדרין כב) אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו פי' כיון שנתקלקלה ידיעתו בבית אב שלא הותר שאפי' יבנה הבית הינו משמש עד שישב בבית דין של כהונה ויקבעוהו באי זה יום ישמש (א"ב לשון מקרא זה מעוות לא יוכל לתקון): תקע   [זיך פעסטזעצען] (שבת קכג) גזירה שמא יתקע בה מסמר או יתד (יבמות נד) והאמר רבה (ב"ק כו) נפל מראש הגג ונתקע חייב בד' דברים פי' נזדמן לו שנפל על כריסה ובא עליה חייב בד' דברים בנזק בצער בריפוי בשבת אבל בבושת אינו חייב עד שיתכוין כדבעינן למימר לקמן בזה (יבמות קכו) התוקע עצמו לדבר הלכה אין לו תורה פי' כל האומר אין לי אלא תורה שאומר אין לי עסק בכל המצות אלא בקריאת תורה בלבד אין לו תורה כלו' אפילו שכר קריאת התורה אין לו דכתיב ולמדתם ועשיתם וכו' כלומר כל המתעתק בעשיית המצות יש לו שכר המצות שכר לימוד תורה אבל המתעסק בקריאה בלבד אף על גב דמגמר לאחריני ואלו עבדי מנות איהו לית ליה אגרא (ב"מ פה) אמר לו אצל מי אתה תוקע: תקע   [אנשלאגען] (ב"ק יח קידושין כז) תני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו וכו' עד תקע באזנו וחורשו פטור אחזו ותקע באזנו וחירשו (בכורות נ ב"ק לו שם צ) התוקע לחברו נותן לו סלע ולא תימא סלע ד' זוזי אלא פלגא דזוזא וקרו אינשי לסלע פלגא דזוזא חנין בישא תקע לההוא גברא פי' תקיעה בקול באזנו ולא בהכאת יד כדאמר המבעית את חברו פטור מדיני אדם כיצד תקע לו באזנו וחירשו פטור אחזו ותקע בו וחירשו חייב והכא כשאחזו ותקע ולא הזיקו: תקוע   [ארטם נעמען] אלפא לשמן עירא היאירי תרגומו עירא דמתקוע: תקף   [אובער וועלטיגען] (פ' עקביא בן מהללאל מנחות צט) יכול אפילו תקפה עליו משנתו (ב"מ סד) ואי איניש תקפא הוא דלא יהיב מתנה פי' אדם חזק בציקנות שאינו מוותר לאדם בפרוטה הילך ד' זוזי אחביתא דחמרא אי תקפה פי' אם החמיצה (ב"מ ו) בעי רבי זירא תקפה אחד בפנינו מהו (א"ב לשון מקרא זה עם שתקיף ממנו פי' ענין חזקה ותרגום למה חרה לך למא תקיף לך): תקף   [אומלויף] (פ' עקביא סוכה כח) גזירות שוות תקופות וגימטריאות (א"ב יקף הוא העיקר בלשון פסוק "א"ה ול"נ שהוא מנע"ו ע"מ תשובה"): תר   [אוים שפעהען]. (שבועות מז) ותרגנו באהליכם תרתם וגיניתם באהלו של מקום (א"ב פירוש תרתם את הארץ וגיניתם באהלו של מקום שהשכין שכינתו בינינו): תר   [ענטבידען פרייא מאכען] (מגילה י) קדושת שילו יש אחריה היתר קדושת ירושלים אין אחרים היתר (א"ב מלשון התר חרצבות רשע והפכו אסור): תר המוותר על דברי נביא עיין בערך וותר: תר   היתה בו יתרת עיין בערך יתר: תר   [פראינערן ווארנען] (פסחים סג שבועות ב חולין פב) התראת ספק לאו שמה התראה פירוש אזהרה: חר   [איין ווייקען] (גיטין כז ב"מ יז) אית דאמר היכא דתרו כיתנא ואף על גב דהוחזקו דלא שכיחי שיירתא. (גיטין סט) ונציירי' בשוסתג ונתריי' במים. (ע"ז לח) ותרו בהו גרגישתא וכל משרת ענבים תרגומו וכל מתרת ענבין: תר   [אויף לעזען] (עירובין ח) והא קא נתרי פירי (ב"ק ט) בור עביד לנתורי פי' יסיר העפר והקירוי ויפתח פי הבור (בפסקא ויהי בשלח פרעה) מתרתר אפרא פי' משליך עפר ונבל כעלה כולנו תרגומו ונתרנא כמיתני טרף: תר   [וואכען, ערוועקען] (מגלה יח) בגמ' ומתנמנם (יבמות נד פסחים קב) היכי דמי מתנמנם א"ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר. (ע"ז לד) תור מינך שעתך פי' תתעורר לך שעתך באומר בגמר זביחה היא עובדה. פ"א תור מינך שעתך תשא אותך שעתך שמועה זו באומר בגמר זביחה היא עובדה וישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף: תר   [דינע צווייגע] (שבת צ) תירי דקל חד פי' בנברא בר קורא למטה ממנו יש בו כמין גדרים ותופרין בהן וראוי אחד מהן לתפור בו פי דלעת יבישה קטנה ששותין בה יין לפי ששנינו לענין הוצאת שבת תורי דקל אחת ואפילו אחת ראוייה לתפור בה פי דלעת והיינו ריתא דקאסר רב הונא בר נתן: תר   [אוקס] (סנהדרין יט) אי תורבצפר בתלג ימות פי' אם השור בשחר בשלג ימות מרוב הקור ובטיהרא בחצי היום בצהרים ידמוך שישן בצל התאנה מרוב החמימות עד שנמרט עורו הוא אדר גמור ואי לאו דאינו חם לכל היום הוי צנה לית דין אדר וצריך לעבר אותה שנה (א"ב תרגום שור נגח תור נגח): תר   [ראנד ציילע] (בכורות לח) חרוץ של עין (גמ') אר"פ תורא ברא דעינא פי' שורה שחוץ מן העין שפתו שניקבה (גמרא) אמר רב פפא תורא ברא דשפותיה פי' עור החיצון שפה לפיו תרגומו תורא מקף לפומיה תקות חוט השני תרגום תורא דחוטא דזהוריתא (א"ב ובלשון פסוק תורי זהב): תר   (כלאים פ"ג) היה ראש תור נכנס פי' בל"י חד ונכנס לפנים עיין ערך ראש: תר   [צווייא] תרגום שנים תרין שתים תרתין: תרב   [פעטט] תרבא דאייתרא עיין בערך ספח ופירשנו בערך יתר (א"ב תרגום חלב נבלה וחלב טרפה תרב נבלה ותרב תבירא): תרבלא   [ווילדער אוקס]. (חולין עט) עד כאן לא פליגו רבנן ורבי יוסי אלא בשור הבר וכו' עד דרבנן סברי מדתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ורבי יוסי סבר כיון דחשיב ליה להדי חיות מינא דחיה הוא: תוריבוס   [אויף ריהער] (ירושלמי ע"ז פ"ב) ומאן דאמר תרבות תוריבוס פי' בל' יוני המון ושאון עמים ואסיפתם לרעה: תרבץ   [פאר האף]. (ב"ב ז)וחד מטייה תרביצא. (שם נט בגמ' טרקלין) תנא וקנטר שנים עשר על שנים עשר מאי קנטר תרביץ אפדני. (עירובין פח) פעמים לאיסור והיכי דמי כגון דעבדא להדי תרביצא דביתיה דאמרינן לנטורי תרביצא הוא דעבד (תענית ו) טבח לשתא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי ביה תרביצי פי' חצרות מפורש (ב"ב סז) כי פליגי דא"ל דרתא ר' אלעזר סבר תרביצא משמע שבן תרגום חצר דרתא על כן אמר לא מכר אלא אוירה של חצר וכשטבת ארמלתא שלא ירדו גשמים בטבת שהגשם בעל לארץ שנא' והולידה והצמיחה לא ביירי תרביצי כלומר אין מניחין שממה החצרות אלא שוכנין שם שלא באו גשמים כדי ליכנס לבית לא תשם תרגומו לא תבור פי' אחר דלא ביירי תרביצי כיון שיש חום יושבין באויר החצרות להתרווח לרוח לפיכך אין מניחין אויר החצר בורה בלא בני אדם אלא שוכנים בה פ"א תרביצי מקומות שנתרבצו במים כמו המרבץ שדהו ומרבצים שדה לבן בשביעית וכשירד יורה במרחשון וכסליו והשדה מתרבצת ותתיבם בטבת חורשין אוחה וזורעין אותה אבל כשיורדין גשמים אף בטבת אין יכולין לזרוע וביירי תרביצי פי' אחר תרביצי בתי מדרשות כלומר אין חריבין בתי מדרשות שיכולין תלמידין לבא שאין מעכבין להן הגשמים ובטבת יש להן פנאי יותר מכל ימות השנה איכא דאמרי דלא שקיל שודפנא כלו' לא נסתלק החום אלא ישנים בפתחים פתוחים מפני חוזק החום (מנחות פב) בתרבינא אמרי וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בכלה לא איתמר (חולין מג) איזהו תרבץ הוושט א"ר זירא מבלעתא: תרבקנא   [ארטם נאמע] (ב"ר פ' יז) עד מקום שהנהר הולך שם היא ארץ ישראל ואי זו זו זו תרבקנא: תרבות   [ערציהונג. צוכט] (ב"ק נג) בזמן שהן בני תרבו' אינן מועדין (נדה עב) טבלה ביום של אחריו ושימשה הרי זה תרבות רעה (א"ב ל' מקרא תרבו' אנשים חטאים ענין גידול ולמד כמו אשר טפחתי ורביתי ותרגו' ישא האומן דמסובר תורבינא): תרבתר   [ארט קרויט] (בריש כלאים) הכרוב והתרבתר פי' מין של כרוב הוא ונקרא בלשון ישמעאל אלרקנביט ומתגדל ועושה זרעונין והוא קבוץ ואין העלין נפרדין ובתלמוד ירושלמי פי' כרוב דקיק: תרג   התריגו לפחמין הרקיעו לזהבין עיין בערך רקע (א"ב פירוש התרגני בל"י מן עץ אשר גחליו משובחים כלו' תנו מן עץ זה על האש) תרג   תרגום ירושלמי פרי עץ הדר תרוגין פי' אתרוגין: תרגם   [איבערזעטצער] (פסחים נ) בשלמא שכר מתרגמינן דמחזי כשכר שבת פי' הדרשנין שדורשין בשבת לציבור ועושין להן פיסקא נראה כאלו שכר שבת (קידושין מט) המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי פי' כגון ויראו את אלהי ישראל וחזו אלהא דישראל הרי זה בדאי שאין הקב"ה נראה והמוסיף עליו ומתרגמו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף ומגדף שעושה הכבוד מלאך אלא יתרגם וחזו יתיקר אלהא דישראל (א"ב פירושי ענין העתקה מלשון אל לשון וביאור הענין תרגום כי המליץ בינותם ארי מתורגמן ביניהון): תרגימא   [נאש ווערק] (פסחים קטו) אבל מטבל במיני תרגימא (סוכה כז) ישלים במיני תרגימא פי' מיני כיסנין דתניא בתוספתא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם בורא מיני מזונות (יומא עה) מאי מיני תרגימא באתר' דלא שכיחי פירי ואיבעית אימא מאי מיני תרגימא פרי ננהו (א"ב עיין ערך טרגימא): תרגם   [שוף רודער] דוברות בים תרגומו תורגסין: תרדא   [לאנגזאם. פויעל] (ב"מ כ) א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן (כריתות יח פרק ספק אכל) א"ל תרדא ופי' רש"י שוטה ל' אחר אין לב. אבל (בב"ק קה) א"ל תרודא פי' תרדא בל' רומי טפש ועצל בעלה ערוך גרס תררא עיין למטה: תרדין   ומי סיסין עיין בערך הרת: תרה   [זוימען. רוהע האלטין] (שבת קלד) ליתרהו ליה עד דמבלע ביה דמיה (מ"ק כח) איתרה לי תלתין יומין (ב"ק פ) אמרי מאן נתרה שמואל ונתרה רב או רב אסי (ע"ז יח) קא מתהרנא ואי אמרה ליה ומאי נפקא מינה (גיטין ע) תרהייה גביה עד דבנייה לבית מקדשא (ערכין ט) קא מתרהא סיהרא תרי יומי. ס"א מתאחר (א"ב בנוסחאות כתוב מייתרא וכלם ענין עכוב ואחיר ונראה שבעל הערוך גרס תרה באות ה"א ובנוסחאות כתובים תרח באות חי"ת): תרווד   [לעפעל] (כנים פ' יו) רש שאמרו מדה גסה מלא תרווד רקב כמלא תרווד גדול של רופאים (חולין קכז) רבי שמעון אמר ג' טמאות פורשות מן המת ב' בכל אחת והג' אין בהן ואלו הן מלוא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע והיכן מגעו עם אחד מהן וכו' (נזיר מט) וסל מלא תרווד רקב כמה שיעורו חזקיה אמר מלא פסת היד ורבי יוחנן אמר מלא חפנו וכו' תנו רבנן אי זהו מת שיש לו רקב שנקבר ערום בשיש או על גבי רצפת אבנים אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות (בסוף כלים) תרווד שהוא נתון על שלחן (בסוף ידים) שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות (א"ב פי' בל"י כף ויש מדה מיוחדת לרופאים הנקראת כף כמו שיודעים הבקיאים בחכמת הרפוא'): תרז   [איינען ווינד לאססען] (ב"ק נג) אכל חטים והתריז ומת פטור (ב"מ צ) היתה אוכלת ומתרזת מהו משום דמעיל לה והא לא מעלו לה פי' משום שדוחקת הרוחות בבטנה משלחת זמוריה (חולין לח) כאן בשותת כאן במתרזת פי' שהטילה ריעי כגון קילוח בכח הרוח (סוטה לו) ועומד בפניהן מיד נתרז פי' מיד מתחלחל ומתמלא בטנו רוח ומשלח זמורה. מתריזין מתוך פנקטיהון עיין ערך פנקט: תרט   ולא היו תרוטות ס"א טרוטות ע' בערך טרט: תרט   [איין קליין געוויכט] תריטא ופלגו תריטא כבר פירשנו בערך אזיא. (ב"ק צז. חולין קמד) אפילו כי תריטא אמר ליה אין אפילו כי נפיא אמר ליה אין פי' תריטא משקל רובע הקב כלומר אפילו הוסיפו על המטבע כמשקל תריטא משלם לו ואפילו עשאוהו כי נפה משלם לו (א"ב פי' בל"י שלישית): תרטיות   עיין ערך תאטרון: תרטימר   עיין ערך טרטימר: תרי תוך   תוך כדי דיבור עיין בערך תך: תריסר   [צוועלף] (גיטין עו) ומנטרא ליבם תריסר שנין (א"ב ת"י י"ב נשיאים תריסר רברבין): תריק   [אין מעדיצין מיטעל] (שבת פט) אנגרון כנגר ותריקי פי' סממנין שמערבין אותן ומשקין אותן למי שאחזתו חמה ושם אותו סם תרייקי (נדרים מא) חד לתלתין כי תרייקא לגופא וכי חיזרא לדיקלא פי' כקוצים הגדלין סביב לדקל שיפין לו שמשמרין פירותיו כך יפין לגוף שנעשה בריא יותר (א"ב פי' בליו"ר רפואה מתוקנת מן בשר נחש עם בשמים וסמים נגד סם המות ותיעלתי' רבו מלספור): תרך   [פערפאלגען] תרגום ויגר שאת האדם ותרך ית אדם תרגום בן מאה שנה יקלל בר מאה שנין יתרך: תרכוס   [קיסטע] (כלים פכ"ד) שלשה תרכוסין הן פי' ענין ארגז הן מן עץ. וי"א מן עור הם ובלע"ז מא"לו (א"ב פי' תרבוס בל"ר עור בהמה בשערו כמות שהוא שלם): תרם   [אבשיידען] (בריש משנה דתרומות) חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ענין הפרש' תרומה ומן תרומה אשר שרש המלה רום בנו חז"ל פעל תרם: תרם   [באלקען טראם] תרגום קרשך עשו שן תירומה תרעך דפק דאשכרועין פי' בלשון יוני מזוזה סף ומשקוף: תרמד   [שפאהן קלויבער] (שבת כג) עד דכליא רגלא דתרמודאי פי' עניים שמלקטין עצים וזו היא פרנסתן והן שוהין מאד בשוק כדי לראות אם יבואו להם אנשים לקנותן. בתשובות פי' תרמודאי עניים הן שנקראין כך: תורמיות   עיין ערך טורמיות: תרמל   [זאק. טאשע. הילזע] (שם לא) גר זה שבא במקלו ותרמילו (יבמות קכב) שהוציאה להן מקלו מנעלו ותרמילו (כלים פכ"ד) והתרמל חמשת קבין ג' תרמילין הן (ובפכ"ח) חמת שעשאה תרמל (נגעים פי"א) כל הבגדים והחמת והתרמל נראין כדרכן פי' כלים של עור ומוליכין בהן מיני מזונות וכל דבר. ובילקוט תרגום ובתורמיליה (שביעית פ"ב) אפינין הגמלונין שתרמילו פי' שהקשו ועשו כמין כיס כמו תרמיל ירושלמי עבדינן קנקוליא (א"ב פי' בל"ר כים גדול של רועים): תרמוס   [ביטערע באהנען] (שבת קנה) ואת התורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים (ביצה כה) תרמוסא מקטע רגליהון דשונאי ישראל שנאמר ויוסיפו עוד בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' פירוש שבעה תועבות כתובות בפסוק זה אפילו כתרמוס הזה שלאחר ז' שליקות הוא יפה לא עשאוני בני אלא לאחר שבעה תועבות לא עבדותו עדיין (א"ב פירוש בלשון יוני ובלשון ישמעאל מין קטנית מר): תורמוסר   [בעדער] (פ"א דמעשר שני דירושלמי) הכל מודים שאין מחללין אותו על מעות הנתונות לאולייר הדא דתימר כדרך שהן יפין אצל האולייר אבל כדרך שהן יפין על התורמוסר מחלל פי' בעל המרחץ שמלת תרמי בל"י מרחץ של מים חמים ופי' אולייר שמש של בית המרחץ והוא אינו מקפיד על המעות הנתונות לו כמו שמקפיד בעל המרחץ על שכרו: תרנגול   [האהן] (ברכות כו) על התרנגול שנסקל ברושלים פי' שלא תאמר שאין מין הבהמה נסקל כשיהרוג אדם אלא שור בלבד שפרט הכתוב השור יסקל אלא כל בהמה ואפילו עוף שהרי תרנגול בירושלים הרג תינוק שנקר מוחו והרגו ונסקל (עי רובין קד) ראה ראשו רופף הלך וניקרו (גיטין עב) ילא יהיב ליה אלא לתרנגול ברא דמהימן אשבועתיה (חולין סב נדה נ) תרנגולא דאגמא אסיר תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני ולא עמונית (שבת עו) דמא דתרנגולא ברא פי' דוכיפת כוחלין מדמו לבריקתא שהוא חולי שיש בעין ובולט וסימניך ברא לברא פי' כאב שמחוץ לעין בעציון גבר תרגום ירושלמי בכרך תרנגולא (א"ב תרגום לשכוי בינה לתרנגול ברא ביונתא): תירוגיא   עיין ערך טירוניא: תרנס   [זעסעל] (ב"ר פ' סט) אותן אבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעש' כמטה וכתרנוס תרגום של ג' רגלים הראה לו רבי יהושע בשם רב לוי את הוא רגל שלישי (בהגדת ילמדנו ויקחו לי תרומה) עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרנום של שתי רגלים משבנה נתבסס העולם ועמד על יישובו וכו' עד ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ונטעתם לא נאמר אלא ונטעתיו לעולם פי' כסא (א"ב וכן נקרא בלשון יון): תרניתא   שיטה תרניתא בערך שגא (גיטין נז) דכי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא וינוקתא שתלי תורניתא (ע"ז יד) אצטרובילין גמרא מאי איצטרובילין תורניתא: תרנתק   [הייל מיטטעל בהעלטנים] (כלים פ' יז) תיק מכתב ותורנתק פי' תיק ההמנק שצריך תרין תיקות (א"ב פי' בלשון יון תיק רפיאות): תריס   [פענסטר, טהיער] (שבת לה) ועדיין חניות פתוחות ותריסין מונחין (ביצה יא) בית שמאי אומר אין מסלקין את התריסין בי"ט פי' קרשים שנועלין בהן פתחי החניות בלילה וביום מסלקין אותן ומניחין עליהן אוכל נפש למכור. ובית הלל מתירין לסלקם ולפתוח ולהחזירם כדי לסגור (א"ב פי' בל"י ארובה ודלת): תריס   [שילד פאנצר] (בפ' בן זומא) תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורענות (ברכות כז בכורות לו) המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש פי' בעלי תריסין כמשמעו שהיו מלכי יון מפקידין עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן על מי שפורץ גדריהן. פ"א תלמידי חכמים שנושאין ונותנין במלחמת של תורה כבעל התריס הזה (כלים פ' כד) שלשה תריסין הן הכפוף טמא מדרס פי' תריס כפוף כאלו של בני אדם (יבמות קכא) לא כך היה מעשה בר' אושעי' בירושלם שהתריס עם פ"ה קנים. מאתים צנה תרגום מאתן תריסין לאויקדמנה מגן כמי כן (א"ב פי' בל"י מגן וצנה): תרסית   [לעדעררינג שלייף] (שבת ס) סנדל מסומר שתים מכאן ושתים מכאן ואח' בתרסיותיו (שם קיב) תהא משנתינו כסנדל שיש לו ד' אזנים וד' תרסיותים שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן (יבמות קב) הוא של עור ותרסיותיו של שיער מהו פי' רצועות של סנדל הן ששמן בלשון ערבי שראך: תרע   [טהיער, איינגאנג] (בילמדנו בריש וישמע יתרו ובסוף ויקהל) תרעתי' שמעתים סוכתים תרעתים שהן יושבין בתרע לשכת הגזית שמעתים שהיי כל ישראל שומעין הלכה מפיהם סוכתים שנסתככו ברוה"ק ומי הם המה הקנים הבאים מבני קיני חותן משה ד"א תרעתים בשעה שישראל נכנסין בצרה היו מתריעין והקב"ה שומעם שמעתים שהיו שומעין ולומדין מיושבי לשכת הגזית סוכתים שהיו מסכין להם פי' התרעה בענינו. שמעתי שיש מקומות שאומרין כל הציבור ברכת ענינו ביחד בקול לאחר שגומרה החזן והיינו התרעה פי' רבי חננאל ז"ל קיימא לן דאית לן לאורוכי בתרועות כל מאי דבעי וכך מנהג כל ישראל עיין בערך עזר (א"ב תרגום פתח האהל תרע משכנא): תרע   [איינרייסען איינדרינגען] (ב"ר פ' ע) ופרצת ימה וקדמה את הוא תרועיא דימא כמה דאת אמר עלה הפורץ לפניהם (א"ב תרגום פרץ ה' פרץ בעזא תרע ה' תריעתא): תרע   [אנשלאג פלאן]. תרגום דעת ומזימה ידיעתא ותרעיתא: תרעומות   [מאררען] (ברכות יב) ומפני מה ביטלום מפני תרעומת האפיקו' פי' שלא יאמרו אין עיקר התורה אלא עשר הדברות (ירושלמי) מפני טינת האפיקו' שלא יאמרו אלו לבדם ניתנו למשה בסיני (א"ב תרגום לא עלינו תלונותיכם לא עלנא תורעמותיכון שייך לערך רעם): תרף   [וויללענס מיינונג]. אחד אדוק בתורף ופחד אדוק בטופס עיין בערך טפס (נזיר י) מן הגרוגרות בית שמאי סברי תורפיה דהאי גברא פי' עיקר דעתו של זה האיש כמו תורף של כתב שהוא עיקר פי' אחר גלוי דעתו של אדם אם לא עמדה (א"ב פי' תרופי בל' יוני רצון דעת וגם שנוי והטופס בכל הכתבים אחד הוא אבל התורף משונה כרצון ודעת איש ואיש): תרף   [שענדליך שאהמטייל] (פסחים כ בכורות לג ובפרק ח' בתרומות) חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע פי' מקום מבוזה שאינו מוצנע (נדה נו)הרואה כתם על בשרם כנגד בית תורפה טמאה פי' מבית ערוה ולמטה טמא שחזקתו מן המקור בא (נדרים כ) כל המסתכל בעקיבה שנ אשה וכו' אמר ר"ל עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב פי' כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלע"ז נמי לדבר שאינו הגון קורין תור"פי (שבת סד) כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף (ע"ז כד) ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן פי' אלילים קרי ליה תרפות לשון גנאי כמו תורפה של אשה מקום הטנופת לעג וקלס תרגומו ממקנותא תרפותא (ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל"ו) ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהן ומניין שמדברין שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה. (בב"ב יט) גרוגרות הא חזו ליה כשהתריפו פי' הרקיבו שאינן ראויות לאכילה (א"ב פי' בל' רומי מכוער נבזה ומטונף): תרף   [היילונג] (כתובות לט) כי תרפתא דסיכורי פי' כהקזת דם מן הצואר (א"ב פי' תרפיון בלשון יוני רפואה): תרף   ועלהו לתרופה כבר פירשנו בערך פה: תרץ   [רעכטען] (חולין ח) אי הכי כי תרצי נמי. בשלום ובמישור תרגומו בשלמא ובתרצותא. כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר תרגו' בקשיטות לבא ובתרצותא: תרק   נראין כמין תרקיא כבר פירשנו בערך בלם: תרק   [לאנדס נאמע] ומשך ותירס תרגום ירושלמי תרקא כבר פירשנו בערך טרקי תירס רבנן אמרי תרקי (א"ב כן נקרא בליו"ר מדינת תירס ושם גדלה אבן תרקיא אשר גוונה כעין תכלת דמשנת תמיד): תרקב   [געטריידע מאס] (בפרק ה' דמשנת תמיד) והכף דומה לתרקב גדול (תענית ז) מתמצית בית כור שותה תרקב פי' תרי וקב הנה ג' קבין והן חצי סאה (א"ב פי' בל"י מדה של ג' קבין): תרקילין   עי' ערך טרקלין: תרקוש   [קרוג]. (בתוספת' שבת בפ' בראשונה) תרקוש שנשבר הוא ושבריו ניטלין בשבת פי' שם כלי: תרר   (ב"ק קז) אמר ליה תררא כי תניא ההיא דקאמר ליה הילך (ב"מ כ) א"ל תררא שטרי חליצה ומיאונין תנן. (כריתות יח) אמר ליה רבא תררא הודע ולא הודע תנן פי' שוטה מוריד ריר (א"ב בנוסחאות כתוב תרדא ע"ש): תרת   [פארם געשטאלט] (בילמדנו ואתחנן) ותימורו' תוריי תמרים (ברכות לז ב"מ לא) והא דאיכא עליה תוריתא דנהמא פי' שיש עליו תואר לחם וניכר וידוע כי לחם הוא אבל אם נימות וליכא עליה תוריתא דנהמא בורא מיני מזונות הוא שמברכין עליו ורבנן שטפי וגרסא במקום תואריתא תוריתא דנהמא ומבליעין את האל"ף כי כן דרכם באחה"ע להבליען במקומות הרבה: תרתק   [עזעל] (סנה' סג) את נבחן ואת תרתק ומאי ננהו כלב וחמור: תש   [שוואך] (בפסקא ויהי בשלח) ר"א תשש פי' חלה: תשואות   [געשרייא, לארס] (בריש מגלת איכה) תשואות מלאה אמר רבי אליעזר בן יעקב הלשון הזה משמש ג' לשונות צרות מרוגשות אפלה: תשע   [ניין] (ירושלמי בפ' תפלת השחר) בתשעה באב מתפללין רחם ה' אלהינו עלינו וכו' תשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. והגאון ז"ל אמר יהא בנידוי כל מי שעושה אחת מכל אלו בט' באב (נדה נה) תשעה משקין הן זב וכו': תשרי   [מאנאטס נאמע] (בפסקא דראש השנה ובויקרא רבה אמר אל הכהנים) לעולם ה' דברך תשרי כתיב שתשרי ותשבוק לחובינן: תת   [איין ארט פריכט] ת"ר נותנין קיסם של תות ושברי זכוכית בקדידה בשביל שתתבשל (שם קמד) תותים ורימונים דלאו בני סחיטה נינהו (נדרים נג) כל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל כגון תותים ומי תותים (בכורות ח) חתול לנ' יום וכנגדו באילן תות פי' בלע"ז מורי: תת   [אונטען] (חולין צב) ורובייהו משתכחי בי כנישתא תותי אפתא פי' תחותי ח' מובלעת (א"ב (שבת סז) וכי פסק ליה ליתיתיה וליפסקיה (זבחים יט) והווה מדלי המייניה ותתייה ניהליה פי' והשפיל למטה ותרגום ירושלמי ויהי מבדיל בין מים למים ויהי מפריש ביני מוי עלאי לביני מוי תתאי): תותב   תרגום תושב עיין ערך תב קמא: תותב   תרגום שלמה עיין ערך תב שני: תתיה   [זוגלינג, קליין, גרינג] (ב"ר פ' ל בריש אלה תולדות נח) ימלט אי נקי אמר רבי חנינא אין תתיה אונקיא אחת ביד נח פי' פחות מאינקיאה אחת היתה ביד נח מזכיות תתיה תחת כלומר למטה מאונקיא וח' מובלעת ורבי משה כלפו ז"ל היה אומר אוון תתניה אונקיא אחת היתה ביד נח פי' ב' אונקיו' אוון היה ביד נח (א"ב פי' בלשון יוני יונק ועויל ופי' און אחד כלומר ימלט יונק וילד אחד ומפרש בנוטריקון אינקי אחד יונק וחוזר ומפרש אינקי מלשון אונקיא): תתר   [קנופפרימען] (שבת נג) זכרים יוצאין לבובין (גמרא) מאי לבובין אמר רבי הונא תותרי פי' רב האיז"ל תותרי חמור שעושין לו חבלין וקושרין אל רגליו זו מזו כדי שיתקרבו פסיעותיו זו לזו ולא יתרחקו יבא לידי ריצה ומן הכי מפיק ליה מלשון קירוב פ"א תותרי סמרטוטין של רקמי ושל משי שמייפין בה את הבהמה פי' אחר תותרי קשורין שנים שנים בלע"ז אקופייט"י: תתר   [שויים וואללע) (ב"מ סח) כי פליגי בנסיובי ותותרי פי' הצמר שעל הירכים שגללי הצאן מסתבכין בו בשעה שיוצא הרעי מן החלחלית והרועין גוזזין אותו הצמר כדי שלא יהו הגללין תלויין בו: תתר   [נאזען פערשטאפונג] (ב"ב קמ) מעשה באדם שאמרו לו אשתו תתרנית היא פי' חולי החוטם יש לה שאינה יכולה להריח: תתר   [בריקע] (בב"ב כב) וכי איכא תיתורא ממטינן (נדרים מא) מטא תיתורא אסטיוט (מנחות לה) אמר רב חננאל אמר רב תיתורא דתפילן הלכה למשה מסיני פי' לאחר שהניח ארבע פרשיות בארבע בתים כדי שלא יפלו לחוץ עושה תפירה אחת מלמטה על פני כל הבתים כעין גשר: תם ונשלם