משתמש:מושך בשבט/ערוך/17

אות הפ"א

אות הפא פאה   (שבת סד) בכבול ובפאה נכרית לחצר (נזיר כח) ת"ק סבר אפשר בפאה נכרית ורבי סבר פאה נכרית איידי דזהמא לי' (ערכין ו) אמר רבא בפיאה נכרית טעמא דאמר תנו הא לא אמר תנו גופא הוא ומתסר והא מיבעיא בעי ליה ר' יוסי בר' חנינא (סנהדרין קיב) שיער נשים צדקניות מהו וכו' עד לא צריכא דתלו בסיכתא פי' אשה שאין לה רוב שיער לוקחת שיער מנשים אחרות ומשימ' על ראשה שנראה כמו שהוא שער: פאה   [עקעע, קאנטע] (ערובין יא) מעשה באדם אחד שנעץ ד' קונדסון בד' פאות השדה ומתח זמורה על גביהן והתירו לו לענין כלאים אבל לא לשבת בתוספת דכלאים בפ' ר"ג ובסוף הפרה כגון שיירא היו שם קנים המדוקרין ועשה להן פאה מלמעל' אפי' ביותר מי' מותר פי' כל מידי דמקיף ולא מגין ומכסיא כולה קרו לה פאה דדמיא לפאה שהשדה כולה קרחת ומגולה אלא נשתייר בה כמעט והיא נקרית פא' וכן פא' נכרית דמקפת הראש ולא מכסיא: פאה   (שבת סו) הבנים יוצאים בקשרים מאי קשרים א"ר יהודה קשרי פאה פי' לא של פאה נכרית אלא פאה זו זרעונין כדאמרינן בספיחי אסטיס וקוצה וזרע שלו צובעין בו אדום ושמו בל' ארמי פותא ובלשון ערבי פואה והכי קאמר ג' קשרים מן הקש שלו מוקמי שלא יעלה חולי ה' מסו ו' אפי' לכשפים מעלו פי' נפל פואה בבירה פי' ימצאנה כענין הזה ולא ראה כל אלו הדברים ועוד מאי אריא בנים (שם פט) אסטיס ופואה כדי לצבוע בה בגד קטן בסבכה (שביעית פ"ה) פאה של עידית וכו' עד ומודין בפאה של צלעות פירוש עדית צלעות מקומות ירושלמי פאה פטדה (א"ב כפי דעת הערוך קוצה ופואה א' הוא וכן פי' בערך קצה): פאפי   [פאטער] פאפי וחד נאני פי' בערך בן: פאר   [שענהייט] (חולין קלא) לא תפאר אחריך תנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו כלומר פאה שלו: פאר   [קאפף שמוק] ירושלמי בפרק במה אשה הפארים והצעדות פארים כליליא כמה דתימא ופארכם על ראשיכם: פאר [סטריניס צום פידיל] (ע"ז מז) בני מעים מהו לפארות פרש"י נימין של כנור ואולי מזה הענין מנקטא פארי פי' שרשרת הלוקט ומחבר הנימין שבראש או של סבכה או של חלוק: פארי   [קלייען] (פסחים קיא) פארי בבית קשי לעניותא (ב"ק מט ב"מ קיח ב"ב צב) ממרי רשותיך פארי אפרע (גיטין נו) יומא קמא אשקיוה מיא דפארי (שם סט) לבשולי ליתי פארי דריש נפיא (בכורות ז) אפשילולי הבלא דפארי (והא דעכירי הבליה דבשרא כתוב) פי' לשון לעז הוא פרפ"רי: פארי   מנקטא פארי עיין בערך מנקטא ובערך קטלא: פג   [ערשלאפפען] (יומא לא) מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (פסחים מא) מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן (שבת מ) האשה ממלתה קיתון של מים ומניחתו כנגד המדורה ולא בשביל שיתמו אלא כדי שתפוג צינתן (ביצה יד) כל התבלין מפיגין טעמן מלח אינו מפיג טעמו (ב"ב י) פחד קשה יין מפיגו (תענית יז סנהדרין כב עירובין סד) אמר רמי בר חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין. הסירי את יינך מעליך תרגום הלא תפיגי ית חמריך מיניך וריחו לא נמר תרגומו וריחיה לא פג (מגלה כה) ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא (כריתות ד) בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפיג ריחה (ביצה לד) אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן (א"ב לשון מקרא זה עיני נגרה ולא תפוג): פג   [קוועללן] (ב"ר פ' טו) ויטע ה' לפיגי שהיא נותנה בגנה ומשקה את הגנה שתים עשרה עינות מים תרגום ירושלמי פיגין דמיין (א"ב פי' בלשון יוני מעין): פג   [איבר געהן אונטערהאלטין] (יומא יט) עמוד והפג אחת על הרצפה (בויקר' רבה אמור אל הכהנים) בסוף פ' צדקתך כהררי אל ובפסק' דשור או כבש לא בעי אלא לאיתפוגגא עם בנוי פ' לעלוץ (א"ב פי' הפג בלשון יוני לך וטייל עיין ערך הפג): פג   [אינרייפע פייגען] הפגים משיזריחו פי' בערך זרח פגה בחל וצמל פי' בערך בחל (פסחים נג) פגי ביה תווני ואהוני דטובניא פי' מקומות (א"ב פגי בית היני כתוב בנוסחאות) (סנהדרין קו) ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה כלומר באה אצלו קודם זמן בישולה באיסור' (שבת קכד) ת"ר בסוף תוספתא שבת פגה שטמנה בתבן פי' פגה כדכתיב התאנה חנטה פגיה והן פירות שלא נתבשלו באילן וטמנן בתבן להתבשל בחמות התבן להיכשר לאכילה: פג   [קיען געביסי צוים] (פסחים קיב) ידא לפגא דרכא לפחדא פי' מנהג בני אדם כשיש להן פחד לשום ידו על לחייו ודרך בני אדם כשישן ידו על פדחתו (שבת נא) חמרא לובא בפגי דפרזלא (ב"מ ט) זה קנה חמור ובי פגיה פי' רצועות של מוסרה הנתונות על לחיה ועל פדחתה (א"ב פי' בלשון יוני רסן ומתג ובנוסחאות כתוב ידא לאוסיא דרגא לפחדא): פגי   [ארט נאמע] חומת בית פאגי שם מקום חוץ לירושלים. פ"א בערך בית פאגי: פגה   [איין פלוס] מי קרמיון ומי פיגה פי' קרמיון ופיגה וירמוך ופנייס שם נהרות הם (ב"ב עד) מאי דכתי' כי הוא על ימי' יסדה ועל נהרו' יכוננה אלו ד' נהרות וז' ימים שמקיפין א"י וכו' עיין בערך בץ: פגז   [מויער ברעכן] ומחי קבלו תרגומו ומחת פגיזוהי: פגיון   [קארצר דעגען דאלח] (ב"מ מד כלים פי"ג) הסייף והסכין והפגיון (בכורות לה) נטל פגיון וצירם באזנו פי' סכין בשתי פיות וי"מ איספלי"אורו (א"ב פי' בלשון רומי מין חרב קטן): פגל   [אונריין] (פסחים סח) דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה פי' מי ששוחט הזבח ובשעת שחיטה או בשעת קבלת הדם או בשעת הולכת הדם או חישב בזריקה לאכול הבשר למחר או אפילו כזית מבשר או מעור האליה למחר או חישב לזרוק מקצת דם למחר או להקטיר מקצת אמורין למחר פגול הוא וזה חוץ לזמנו ואסור ליקרב על גבי מזבח ואם עבר והקריבו ולא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואם אכל ממנו חייב עליו כרת וזה שקרב המתיר כמצותו שלא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואם חשב לזרוק מן הדם בחוץ או להקטיר אימורין בחוץ או לאכול בשר בחוץ על גבי המזבח ואם עבר והקריבו ואכל ממנו אח"כ זהו חוץ למקומו ואין חייבין עליו כרת והכל מפורש (זבחים כח במשנה ובגמרא) פיגול טעון צורה (פסחים עח) כלומר אינו נשרף אלא עד שתעובר צורתו: פגלא   [רעטיך] (ברכות לז ערובין כח) צנון נטעי אנשי אדעתא דפוגלא (שבת קכג שם קמא) האי פוגלא ממעלה למטה שרי פי' פוגלא צנון אם יש לאדם פוגלא טמונה בתבן או אפילו בעפר תחוח עומדת כעין נטועה ראשה ועליה מגולין כשבא ליטלה אם אוחז בעלים ומושך הראש ומסלקה זהו ממעלה למטה אע"פ כשמגביה התבן משתרבב ויורד שם אבל לאחוז קצה הראש הטמונה ולהגביהה ממטה למעלה לא (ב"ר פ' סח) הנה משמני הארץ מן שמיניא דארעא שרי עקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין: פללגלה   [איין ארט צוויביל] (ריש כלאי' דירושלמי) הבצל והבצלצול פללגולה פי' מין בצל): פגם   [איינע געווירץ פפלאנצע] (בריש כלאים) אין מרכיבין פגם ע"ג קידה לבנה מפני שהוא ירק (שביעי' פ"ג) הפיגם והירבוזין (בריש עוקצין) שורשי המי"נתא והפיגם ירקות שדה (שבת קכח) וכן באמיתא וכן בפיגם פי' פיגם בלע"ז רוט"א ובלשון ישמעאל פיגאל (א"ב נקרא פיגן בלשון יוני): פגם   [איין געביידע וואס מען פייגעל פאגגט] (עירובין נב) כיצד מעברין את הערי' בית נכנס בית יוצא פגום נכנס פגום יוצא פי' העקר פיגם והוא כגון שובך העשוי לעופות ואינו אלא בקנים כדגרסי' (סנהד' סח) מפריחי יונים אימתי חזרתם משישברו את פיגמן והם כלים שצדין בהן (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין בנין עשוי להראות אל העם דבר גדול ואין כאן מקום להאריך בפירושו אבל ענין משישברו את פיגמן אחר הוא וטעמו בלשון יון פגי מין כלי של ציידים פח ורשת): פגם   [פערדערבן] (ע"ז סו) מדברי כולן נלמד נותן טעם לפגם מותר (פסחים מד נזיר לו) נותן טעם לפגם מותר דגמרינן מנבלה כמו שפי' בערך נבל (בכורות לז) על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו (מעילה יח) הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע"פ שלא פגם מעל (מדות פ"ג) שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה בכל דבר (כתובות פז) הפוגמת כתובתה כיצד וכו' (ר"ה כג) פגימתה לפני החמה או לאחר החמה (א"ב פי' ענין השחתה וחסרון תרגום והיתה הפצירה פיס והוא להון שופינא לחרפא בית פגימת כל מאן דפרזל): פגן   [יאממערין. ווייא קלאגען] (ר"ה כא) הפגינו בלילה מזעקת מושל בכסילים תרגום מקבלת קל גברא רשיעת דהוה שליט על שטיין דפגין ולא מקבל אני קהלת הייתי מלך תרגום בכא ופגן וכן אמר אנא קהלת דהוה שמי מתקרי שלמה ס"א והבגינו וכבר פי' בערך בגן. פ"א פגין פגען ע' מובלעת (ב"ר) ופגעו לי פגעוני ושועתי אליך תבוא תרגום ופגינתי קדמך תיעול: פגן   [לאנדמאן] (ב"ר פ' נא ובויקרא רבה בריש אמר אל הכהנים) פ' רבי תנחום לאחד שנטל הגמוניא מן המלך עד שלא הגיע לבית אוריאון שלו ס"א למיתודין שלו. ס"א עד שלא הגיע למדינה היה מהלך כפגן משהגיע למדינה מהלך כקלמין וכו'. (בילמדנו בסוף ויקרא נפש כי תחטא) לפולח ופגן שהכעיסו את המלך וכו' עד הפולח הזה יודע נימוסי והכעיס אותו לכן הרגתיו אבל הפגן הדיוט הוא ואינו יודע נימוסי: (ירושלמי בפ' הזורק) בולבטיא ופגניא והקמות את המשכן כמשפטו (א"ב פי' בלשון רומי פרזי ואיש כפר (מדרש שמואל פ' וילבש בגדים אחרים מאנין פגניקא פי' בלשון רומי של פרזי): פגן   [שאלע] תרגום ירושלמי זג מחרצנים ועד זג (א"ב בנוסחאות כתוב ועד זגין): פגן   [רויז] (ע"ז כח) או פיגנא בדובשא פי' הוא הפיגם שפירשנו (א"ב טיגנא כתוב בנוסחאות ורש"י פיזרודא ונראה שהוא גריס פיגנא): פגע   [פפלומע] (שבת קמד) סוחטין בפגעין ובפרישין פי' בלע"ז פרונ"גא: פגר   [ערמידעט זיין. צערשטערען] (שם קכט) יומא דמפגרי רבנן אמרי האידנא יומא דשפמי פי' יום שהיו מתחלשי' יגיעין ועייפין ולא יכלי למיגרס כדכתיב אשר פגרו היו קוראים אותו יומא דשפמי כלומר יום ביטול בלא ריוח דהכי אמר מכריז רב ק' רישי בזוזא ק' קרנא בזוזא ק' שפמי ולא כלום פי' היה מנהג המגלח מאה רישי כלומר מאה בני אדם נוטל שכרו זוז וכן המשים ק' קרני של זכוכית על בני אדם להקיז נוטל זוז והיא ריבדא דכוסילתא ובלשון ישמעאל אל מגומה אבל לתקן הזקן וליטול השפ' ולתקנו לא היה מנהג ליקח האומן כלום אלא אותם בני אדם שמגלח ראשם או עושה להם ריבדא דכוסילתא נוטל שכרו כאשר אמר ותקן שפמם בחנם וכן היה הדין ויום שהיה עשה האומן השפמות לא היה נוטל שכר והיה הולך לביתו ריקן על כן היה נמשל כל מי שהיה יגע ולא היה עולה בידו שכר היה קורא אותו יומא דשפמי אי אגרא לא פגרא כבר פירש בערך אגר (בפסקא דזכור ובפסקא דעניה סוערה) ערו ערו פגרו פגרו ונתץ את הבית תרגום ירושלמי ופגר ית ביתא: פגש   [ברייטע פפיילען] (כלים פי"ו) בית החצים ובית הפגושות פי' חצים רחבות וי"א הפוגיות תרגום ומחי קבלו ומחת פגוזוהי: פגש   [קעמפען] (בילמדנו) והנה אביך חולה לבן רודפו ומתפגש עם המלאך (א"ב פי' מתאבק ובנוסחאות נשמטו דברים אלו): פגשו   [אויס ארטען] תרגום ירושלמי שמנת עבית כשית (א"ב תרגום ירושלמי וישמן ישורון ויבעט ועתרו בית ישראל ופחזו אולי בנוסחאות אחרות היה כתוב ופגשו וחסר תרגום שמנת מבית כשית וזו ראיה כי יש שבוש בנוסחאות): פד   [אויס קויכען] (יומא מא כריתות כז ובספרא פ' שמיעת הקול) אין פדיון לעוף (בסוף ספרא) ומעמיד את הבהמה לפני הכהן הבהמה נפדת ואין העופות והלבונה וכלי שרת נפדין אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים מפורש (תמורה לא) ת"ר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלבך בשר ולא חלב מכאן שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבין אית דאמרי תזבח ואכלת ואין לך בהן היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך דקסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים פי' בשר ולא חלב דאסור לחלוב הקדשים דהיינו עבודה: פד   [שנאבעל] (ע"ז ד) כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה (א"ב פי' נקור שמנקרין בחרטום): פדא   [גריף](ב"ק כז) לפדא דמר' לקופינא דמרא מאי פיר' פדא קתא שהוא עץ המרא שחופ' בה קופינא היינו הברזל ולא מחודו אלא מגבו ששם החור ששמו קופינא כדאמרינן קופא דמחטא: פדאסי   [שלייער. מאסקע] (שבת סו) רבה בר רב הונא משמיה דעולא אמר פדאמי כבר פי' בערך אנקטמין פ"א עושין מסוה של עור ומניחין על פניהם ואין נראין אלא העיני' ומשחקין בהן פי' דומה לעטרה של מלכים והיא של נחשת ומניחה אחד בראשו ומביא כמין סוס של עץ ורוכב עליו ומשתק בו: פדגוג   [ערציהער. לעהרער] (ב"ר) אמן פדגוג המד"א כאשר ישא האומן את היונק ותרגום ירושלמי פדגוגא (א"ב פי' בלשון יוני ורומי אומן המגדל התינוק): פדגרא   [פוסגיכט] (סוטה י) אסא ברגליו דכתיב חלה את רגליו אמר רב שאחזתו פדגרא לשון לע"ז ממש פודגרא (א"ב בלשון יוני ורומי חולי רגלי') (ובמדרש ויקרא רבה בפרשת כהן משיח) חטא עלובה מדינתא דאסייה פודגריס פי' בעל חולי רגלים: פדחת   [שטערין] (בכורות מז יבמות קב) ת"ר פדחת בלא פרצוף פנים פרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהיו שניהם עם החוטם פי' מצח: פדיא   [קינדער] (ירושלמי פרק הניזקין) פעוטות פידיא פי' בלשון יוני בנים ונערים קטנים: פדן   [פאאר] (ב"ק טו בגמ' כל הגזלנין) ההוא גברא דגזל פדנא דתורי מחבריה (במגלת איכה) כבש ידיה על פדנא ויקח צמד בקר תרגום פדן תורא שנים עשר צמדים לפניו תרגום פדנין: פדן   [האקע]. תרגום ואת איתו וית סוכת פדניה: פדס   [גרויסע פעסער] (כלים פ"ג) יבלית שטופלין בה את הפדיסין ספר גאון פטסן והוא כדגרסינן הללו בעלי פטסין ופי' בערך טפל: פדע   [וואנדע] (ע"ז כט) אמר שמואל האי פדעתא כמכה של חליל דמיא פי' מכה של ברזל (א"ב תרגום פצע תחת פצע פדעא תחות פדעא): פדיעא   [האממער] תרגום מפיץ וחרב וחץ שנון היך פדיעא וסיפא וגירא שנינא: פדר   [פעט] (תמיד פ"ד) נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטה הראש מלמעלה (חולין כז) אחד חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של מעלה: פדרא   [מארמר] (נדה כח) כגון ששרפו על גבי פידרא באפידרא פי' בתשובות מקום שמעמידין בו צאן בימות הגשמים ומטילות זבל הרבה שם ונופלין עליו גשמים ומימי רגליהם ודשות אותו יום אחר יום והוא נדבק ונעשה עבה ונתמלאת כל החצר ממנו וכיון שבא קיץ מחתכין ממנו במרא ובקרדמות כב' אמות על ב' אמות ומכסין בו תנור וכיר' ודבר שהוא רחב מן התנור ואין נימוח בימות הגשמים ומטלטל בכלי וקורין אותו בלשון ארמית פדרא ונראין דברי הגאון שאמר ששורפו על גבי פררא בשתי רש"ין ואין שם באפדרא. נ"א הפודרא שלחן של שיש: פדרת   [שפאטטען] (במגילת איכ' ישבו לארץ) לך הוית יאיא מלכותא אף היא פדרת ליה ואמר חמיתיה דאכיל בישרא דארנבתא (א"ב כתוב בנוסחאו' מפרת פי' מגנה ומהתל): פה   [מונד. עפנונג] (שבת קד) פה פתוח פה סתום פי' יש שעה שראוי לשתוק בדברי תורה ויש שעה שראוי לדבר כענין אית דמפזרין כנש ואית דמכנשין בדר (מנחות צח סנהדרין ק) ועלהו לתרופה חד אמר להתיר פה שלמעלה וחד אמר להתיר הפה של מטה פה של מעלה כגון שמשים אדם בפיו מעלהו פותח לבו למאכל וחד אמר להתיר פה של מטה שמשלשל להתיר פה של עקרות שעקרה שאוכלת ממנו הרה. לתרופיון פי' לרפואה לכל חולי לתואר פנים שיהא מראהו נאה: פח   [פייגען מאדען] (שבת צ) דתאיני פה פירוש תולעת שמתליעין התאנים כשהן מחוברין בקרקע: פה   [זיך טרענען] לתאוה יבקש נפרד תרגם לריגתא בעי פהייא כי אם בהתגלות לבו תרגם אלא בשטיותא פהי ליביה: פהק   [געניצען] (נדה סג) מפהקת ומעטשת (ברכות כד) גוהק ופוהק (שבת קלו) כי פליגי בשפיהק ומת פירוש פותח פיו בכל כחו ובלעז אר"לי אשטרי"ציקלרי (א"ב פי' רש"י פותח חיך מלקוחיו להוניא רוח הפה): פול   [באהנען] (בריש כלאים) הפול והספור והפורקדן והטופח (ירושלמי) פול פולא ספיר פישונא פורקדן גילבונא ובטיית ציצי"רקלי גולבאן. טופח מיליתא פול הלבן ספרווה שעועית פסילתא אמר רבי יונה למה נקרא שמה שעועית שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מעים לשון יון אספרון הלבן פי' פול פאב"א ספיר ציצרק"לא מין שחור פרקדן פיס"י מין לבן טופח נערבו"לא פול לבן פאב"א אלבליק"א. שעועית ביצ"ה פול המצרי פסולי פול המצרי והחרוב אינן כלאים זה בזה (ירושלמי) והחרוב אמר רבי יונה כמין פול מצרי פרסי הוא פי' והתרמילין שלו כולן דומה לחרובין שהן רקין ועקומין ואינן עגולין ופשוטין כתרמילין של פולין וקצצוי דמיין לחרובא ולפיכך אינן כלאים זה בזה (א"ב לפי דעתי פול הלבן הוא מין קטנית כפול וצורתו ככוליא והוא לבן ויש גם שהוא אדום והשעועית הוא מין פול לבן אבל הוא מצוייר בגוונים משוני' ונקרא בירושלמי פסילתא כי היונים והרומיים קוראי' לפול הלבן פסילוס והוא מהלכת את בני מעים ופישון שם קטנית בלשון יוני ורומי עגול): פווסרוס   [שנעקען גאנג] (ירושלמי בפרק הרואה בגמרא מקום שנעקרה) וכי יש דרכו של רבן גמליאל להביט בנשים אלא דרך עקמומית היתה כמו אהן פווסרוס והביט בה (א"ב פי' בלשון יוני מי שהולך ופתאום מביט אז נשמט לאחוריו): פוות   [שוועבטן] הליך וטפוף תלכנה תרגום פותהון מקפן. פז   [גערייניגטעס גאלד] (ע"ז יא) מייתו מתקל ארבע זוזי פוזי ותלו ליהבצואריה (גיטין נח). מאי מסלאים בפז אילימא דהוה מחפן בפזא וכו' עד אלא שהיו מגנין את הפז ביופין: פז   [איילען, פערשפריטנען]. (שבת סז). פזתה חבתה פירוש פזתא שכבת זרע כמו ויפזו זרועי ידיו: פזז   [אייניג זיין] (שם פח. כתובות יב) עמא פזיזא דקדים פומיה לחודניה אכתי בפזיזותייכו קיימיתו כלומר עם קשה וסכל: פזמא   [פרייגעבונג] (בפסקא דבחדש השלישי) יחלצני כי חפץ בי אמר ר' יוחנן פזמא דידיה היא סלקת ביה במיתן לי אוריתא (א"ב פי' בלשון יוני פזורות ונדיבות): פזמק   [זאקען] (שבת י) נקיט פזמקי ומצלי ולא במגפיים אמר רבה בר בר חנה פזמקי כבר פירשנו בערך מגפים: פזר קשב   [ראבינער צייכען] (יומא ג. סוכה מח. ר"ה ד) פירוש פייס כדתנן בשמיני חוזרין לפייס ברגלים ז' זמן שהחיינו ר' רגל לחשוב אותו ז' ימים לעניין אבלות כמפורש (מ"ק כד) אמר רבינא הלכך יום אחד לפני החג והחג שמיני שלו הרי כאן כ"א לעניין שלשים ק' קרבן בכל הימים פרים ובשמיני פר אחד ש' שיר בפני עצמו ב' ברכת המזון ותפלה: פזר   [ריט] (ב"ק כח. ב"ב ק). לנקיט פזרא וליתיב פי' שבט וכן קורין לניקוד שזקוף כשבט פזר: פח   [בלאזען]. מנפח אדם בית הפרס (פסחים צב). פי' שמנפת העפר למקום שרוצה לילך בו כגון זורה ברחת וכיון שאינו רואה עצם אדם אפי' כשעורה עובר ואינו חושש. ביתה פרס שנידש ברגלי העוברים והשבים טהור לעושי פסח (שבת עה) המנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש פי' למה חייב משום מכה בפטיש דבפשיט מרדדין כלי מתכות כדי שירויח וניפוח בכלי זכוכית כן הוא בראש מכשירין הנופח בעדשים כדי לבדקן פירוש הנוטל עדשין בכפו ונופחן לבודקן: פח   [אייער וואס קענין הינער אויס פיהרע]. (ביצה ז). ביעי דפחיא למאן פי' חייא כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ופתי בהרוגים (א"ב פי' פעיא שהתרנגולת בהוליד הבצים פועה וצועק): פח   [איינען ווינד לאססען] (שבת מט שם קל) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים שלא יפיח בהן ושלא יישן בהן פי' שלא יתעטש בהך מלמטה (א"ב תרגום עוכר ביתו ינחל רוח עכיר ביתיה ירית פחתא): פח   [אוים שפאלירען]. (ב"ב ס). אין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה פי' אין מלבינין הבית לאחר שמסוייד בזמן הזה מפני איבול בית המקדש: פח   [אויס קלעבען] (נדרים נא), שקל דיקולא רבה פחייה כופרא פי' כמו וכפרת אותה מבית ומחוץ עניין חיפוי: פחה   [נאקט] (מגלה כד). פיחה פורס על שמע פי' לבוש בגד קרוע ואין בבגדיו בתי ידים אלא ידיו ערומות כדמתרגמינן כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף כמה דהליך עבדי ישעיה פחה ויחף. "א"ה בנוסחא דידן פוחח בחיתי"ן: פחז   [איבער איילן] (נדרים ט) נסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי פי' קפץ יצרו עליו משום דמות נאה והרהר לעבירה (א"ב לשון מקרא זה פחז כמים אל תותר): פחז   [גאנג] (סנהדרין כו). המגדף ואידך אפחזייהו דקא מגלי פי' אורחיהו דקא מגלי דהכי והכי עבוד וליכא למישמע שאסר להם כלום: פחלץ   [מיססט קארב] (כלים פכ"ד). הפוחלץ של גמלים טהור מכלום פי' כלי שמשליכין בו זבל. פ"א כדאמרינן בשבועות (ירושלמי) חויא דשבור מלכא בלע גמלין בלע כרוכין כד בעון מקטלונין אייתון פוחלץ של גמלים ומליינון תבן ויהבנון ביה גומרין ובלעון ומית וכזו הלכה (נדרים כד) אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד וכבר פירשנו בערך אדר: פחם   [קוילען שווארץ] (ברכוח כח) מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה פי' ר"ח ז"ל עשה מעשה מחט שמלאכתן בפחמין (מקואות פט) לא יטבול את הקומקום בפחמין פי' שחרות שעל הקומקום חוצץ (ב"ר פ' יט) על כן יעזוב בשעה שעלה נחמיה מן הגולה נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן ונשאו נשים נכריות והיו מקיפות המזבח ובוכות הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו שנית לשטים וכו' ובפרשת בכלי פשתן הדקין הבאין מבית שאן אם מתפחמין כמעט הן אובדין (ובפ' ל"ז) חם וכלב שמשו בתיבה לפי' יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו (בילמדנו וישמע הכנעני) אמרו הכל מטרונה מפני שנתפחמו ידיה לשעה הוציאה המלך אתה שכולה מפוחמת כושית אומרת לי המלך נטול: פחם   [פערגלייכען] תרגום כל חפציך לא ישוו בה כל מדעם לא פחים ליה: פחס   [צוזאממען דריקען] (ע"ז נג) פחסה אף על פי שלא חסרה ביטלה פי' לא ששיברה בשברים אלא מעכה שנמחקה הצורה: פחס   [איבער געהן] (שם נו) כדתני רבי חייא שפחסתו צלוחיתו הכא נמי שפחסתו בורו פי' נתעלא צלוחיתו והקיאתו לחוץ הכא נמי שפחסתו בורו ועלה לגרגרני ופחסתו גופו הקאה הוא: פחר   [טעפפער] תרגום כחומר ביד היוצר כמא דטינא ביד פחרא: פחש   [צוזאממען דריקען] (ב"ר פ' נב) מתנתו מה היא לא שפופה אי יהיב אנא אצבעי פחיש אנא לה או חרום או שרוע תרגום ירושלמי או פחיש או פסיע (א"ב כמו פחס דבערך קמא): פחת   [פערמונדערן] (נדה מד) פחות מכן כנותן אצבע בעין פי' הבא על נערה שהיא פחות מג' שנים ויום אחד אינו חייב כלו' שהוא כאדם שנותן אצבעו בעינו ובנגיעתו יחוס עליה שמא ישחיתנה וחסיונו עליה יותר מתאותו ופוסל אינו מאכיל (ביצה לא) בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי כי כרו שוחה תרגום ארי כרו פחית (בויקרא רבה אמר אל הכהנים) הדין גברא זבין לי חד פחית. ס"א חד חורבה (ב"ר פ' לז) וחם הוא אבי כנען אבוי דפחתא: פט   [הינלענגליך זיין] (שבת קמ) דמפטיא ליה י"ב ירחי שתא פי' אני ערב שמספיק לו י"ב חדש: פט   [ליכט. לייכטער] (בילמדנו ויאמר משה לחובב) פוטיאל שהאיר במעשים טובים שאת אומר ביוונית פוטיא פי' נר: פט   [פלודערן]. (ערכין יז). הוא עושה מעשה פטיט לפי' אמרה תורה יביא קרבן פטיט פי' פטפט והשמיע קולו בלשון הרע לפי' יביא קרבן פטיט לפרים שמשמיעין קול בכל שעה (ב"ר פ' עא) ויאמר להם השלום ביניכ' לבינו ויאמרו שלום ואין פטטין את בעי הנה רחל בתו באה הדא אמרה שהדיבור מנוי בנשים (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) למי מדינים למי שיח למאן דיונין למאן פטטין (ובפ' סביב שלומית בת דברי) דהוו פטטא שלם ליך שלם עליכון (בסוף ברכות ירושלמי) כל פטטיא בישין ופטטיא דאורייתא טבין (בב"ב קי) חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ומה בת בנו הבאה מכח כחו וכו' (מנחות סה) חוץ מזקן אחר שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אהב ישראל ויודע שעצרת יום אחד וכו' (סוטה מג ב"ב קט) לקח לו מבנות פוטיאל לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לאלילים לא דאתי מיוסף שפיטפט ביצרו וכו' עד דאתי מבנות פוטיאל תרי משמע כלומר משנים שפיטמו קאתי פנחס (גיטין נז) וכשמת אמרה להן ספדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף: פוטאלום   [שטאדטס נאמע]. (מכות כד). ושמעו קול המור של רומי מפלטי' שם עיר קרובה לרומי פוטאולוס ובתחומה נובעים מים חיים כמו חמי טבריא (ובסוף מדרש איכה כתוב) פטלילום וטעות זה וזה שהגרסא נכונה פוטאלוס: פטפוט   [דרייס. טיגעל]. (שבת עח). רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט (כלים פ' ו) העושה ג' פטפוטין בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה פי' גבשוש העולה מן הכירה שהיא עשוי לסמיכת הקדירה כדאמרינן (שבת קב) כל שהיא למאי חזי שכן עושין פטפוטי כירה קטנה לשפות עליהן קדירה ג' פטפוטין עושין בכירה ושופתין עליהן את הקדירה ויש שסומכין פטפוט לכותלא ומניחין עליו את הקדירה וסומכין אותה לכותל: פטגרטוס   עיין בערך עלב: פטטר   [אויבס שטיהל] (ע"ז יג) ובנות שוח ופטוטרו' (גמרא) אמר רבי יוחנן בפטוטרותיהן שנינו פירוש תאנים לבטת בעוקציהן שלא יתלום לפני אלילים: פטטרכה   [מאסט דארם] (בריש ויקרא רבה פ' טוב מלא כף נחת) מסניא דיבא לפטטרכא ומפטטרכא לכורא (א"ב פי' אפופטרכה בלשון יוני אחד מהדקין הסמוך לפי הטבעת): פטיליא   [פייגען קארב] (כלים פ' יו) פי' קופה של גרוגרות כדתניא חותל של תמרה ופטיליא של גרוגרות מקטע ואוכל. (בירושלמי בסוף כלל גדול) תני רבי אושעיא חותל של תמרים ובלע"ז אספורט"א. ויש בדברי חכמים פטילי ששמן בלשון ישמעאל בינגיר ובלע"ז טיינ"א (א"ב פי' בל' יוני מין סלים גדולים): פטלן   [גאלד פלאטטע] לא תסולה בכתם אופיר תרגום לא תשתלחף בפטלון בכתם טהור לא תסולה תרגום בפיטלון דכי לא תשתלחף (א"ב פי' בלשון יוני ורומי טס ופח של זהב צרוף ונקי מכל סיג): פטיליקין   [חאלב שיסעל] (ב"ר פ' עד) הלא נכריות נחשבנו לו אפשר כן אלא אין הווה חמי קווקי טבא הוה נסיב פטליקין טב הוה נסיב (א"ב פי' פטלון בלשון יוני עגל ובנוסחאות כתוב פטיקלין (ובמדרש איכה פסקא ויגרם בחלץ שני) תמנין פטליקין אכל מכל פטליק חד פת ובעל הערוך גרס תמנין עיגולין דפיתא עיין ערך עגל: פטם [ווירצען, פעטט, מאכען מעסטען] (כריתות ב) המפטם את השמן המפטם את הקטרת פי' המבשם והממלח כל הבשמים לעשות הקטרת רקח מרקחת מעשה רקח תרגום ירושלמי הפטם איש בריא גבר פטים (ערובין קא) מעשה בשוק של פטמים פי' מוכרי עופות כדאמרינן (ביצה כט) אצל פטם הרגיל אצלו ואמר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד פי' כולן לשון משמן המה: פטם   [נערפע] (ירושלמי דתענית פרק בשלשה פרקים) חמי לי פיטומיה פי' המפרש גיד: פטם   [קראנע שפיטצע ווארצעל] (נדה מו) בן עזאי אומר משתשחיר הפטומת פי' ראש הדד וחודו. פטמא של רמון עיין בערך נץ פי' גם הוא חודו של רמון וכן חודו של בצלים ושל כרישין. פיטמא (סוכה לד) ניטלה פיטמתו פי' ר"ח ז"ל נראין הדברים שהוא דד החוטם כפיטמא של דד כדתנן פיטמא של רמון אבל הא דאמר רבי יצחק ניטלה בוכנתו הוא קצה העץ הנתון באתרוג כאותו דשחיטת חולין האי בוכנא דשף מדוכתיה טריפה ושם המדוך עוד בוכנא ואסיתא. ובאתרוג עץ שהיא תלוי בו באילן כמין בוכנא ובעיקר האתרוג חקוק כמו אסיתא והעץ נתוו בה וקיימא לן שאם נעקרה הבוכנא מן האסיתא חיישינן שמא ניטל מגופו של אתרוג עמה וחס' האתרוג ופסול אבל אם הבוכנא באתרוג קיימת בתוך האסיתא ונחתך העץ למעלה ממנה כשר שהרי העיקר קיים וזהו ניטל עוקצו כשר רבי גרשם ז"ל פי' בוכנתו שהפיטמא נכנסת באתרוג כהאי בוכנא באסיתא ואם ניטלה הפיטמא כולם שנשתרש' מן האתרוג היינו ניטלה פיטמתו דתני במתניתין וזה הפירוש סבירא לן שזה הפיטמא לא יקשה על שאר הפיטמא (א"ב פי' בלשון יוני תחתית הפרי ונקרא כן הטבור. ואצלינו נאמר כן טבור או תחתית הדד ובו העוקץ אצל הפטמא לא כן בפירות אשר יתפרדו מן קצה אל הקצה): פטמא   [געווירצטע פפלאנצע] (מדרש שמות רבה פ' הנני ממטיר לכם) אלולי היה לי פטמא אחד לאכול מיד נעשה לתוך פיו טעם פיטמא פי' בל' יוני שם כללי לנטע ודשא): פטנג   [איינע פפלאנצע] (שבת קי) מאי יועזר פוטנג (ירוש') פוליטריכון בלע"ז פולי"ו (א"ב לא דקדק בעל הערוך כי הוא עשב ידוע בל' יוני ורומיי וטעם המלה שערות רבות כי יש סגולה לו ליפות ולהגדיל שער אם ירחץ במימיו): פטינון   [מענליכעס קראפט אבגענומען] (ב"ר פ' פ"ז) כיון שירד הפר לשם נעשה פוטימן סריס פרעה שנסתרס בגופו (א"ב אולי מלשון זה מה שהובא במדרש קהלת פרשת כל הדברים יגעים עבד בן אפטניות פירוש היה עושה תריסים ועיין פ"א במקומו): פטס   [פאס] (ב"ב צג) קנקנים בשרוץ מקבל עליו עשר פטסות למאה פי' פטסאת בלשון יוני כדים וחביות וקנקנים דשחלי. והן השואבות היין ומזיעות אותו בחוץ ונראות מגויירות נאות ומגופרות פי' כשמבשלן נותן בהן גופרית ומלחכתן האור בגפרית מבושלות נאות (ביצה טז) הללו בעלי פטסין פי' פטסין הם דני ודומין לקנקנים אלא שהקנקנים ארוכים ואילו עגולין (ר"ה כז) התוקע לתוך הבור או לתוך הפיטס בעלי פיטסין הם בעלי חביות גדולות כלומר יש להן יין הרבה ומשכימין לשתייה בעלי כדים פחות מהם לגינין פחות מן הכדים כוס פחות מן הלגין כת ששית בעלי מאירה אין להם כלום לא קיימו שמחת יו"ט ולא מצות בית המדרש שכבר יצאו: פטקא   [בריף] תרגום ספר ואגרת עיין ערך פתקא: פטר   [פרייא מאכען] (סוכה מה) יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין וכו' פי' ר"ש בן יוחאי היה במערה י"ג שנים ונראה לו אלהים בדרך גודל כבודו והיה אומר יכול אני לפטור את העולם כגון האמור בסדום אם אמצא שם כד וכך צדיקים ונשאתי. מיום שנבראתי ועד עכשיו כלומר בזכותו יתקיים העולם ולא ישחיתהו האלהים ואפי' אם אין שם צדיק אחר ואם בני עמי זכותינו מגנת משנברא העולם ועד עכשיו. ואם יותם בן עוזיהו עמנו מגינים על כל באי העולם שלא תהא כלייה כגון המבול. ומאי שנא אילו שלשה שנתברר אצלו שכל הצדיקים קבלו בעולם הזה מעין השמור לעולם הבא ואילו לא קבלו כלום לכך זכותם גדולה משאר הצדיקים. (קדושין מ) אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון פי' התורה נמשלת כמים שנאמר הוי כל צמא לכו למים ראשית הדין. פטיר ועטיר עיין בערך טצהר. (ירושלמי בפרק אין מעמידין) אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר במה היו עוסקין בק"ש הה"ד ודברת בם וכו' (גיטין סה) פטרוה פרנסוה ושלח רצוצים חפשים תרגום פטרו דהוו אניסין בני חורין: פטר   [ערשט געבירט] (שם סט) וכנגדן כנתא פטירתא פי' כנתא אינטריל כגון הדורא דכנת' פטירתא שלעולם לא היה לה ולד כגון פטר רחם: פטר   [שוואם] (שבת קמ) האי מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא חייב משום עוקר דבר מגידולו פירוש פיטרא מאונא דחצבא כעשב בעציץ שאינו נקוב דמי (עוקצים פ"א) כל ירקות השדה ושמרקעין ופטריות (נדרי' נה) על הכמהין ועל הפטריות יאמר שהכל נהיה בדברו ויש מהן בערך כמהין פירוש כמהין טיראט"ופלי. פטריות פונג"י (א"ב וכן בלשון ישמעאל): פטר   [פאטער. ראטהם פארשטעהר] (ב"ר פ' כ) למדינה שהיו לה ב' פטרונית (ובפ' צד וישמני לאב) ולפטרון בסיליאון לאדון לרבו מושל שליט (בויקרא רבה שור או כשבאו עז בסמך מה יתרון ובפסקא דשור או כשב) לעתיד לבא גוג בא ואומר שוטין היו כל אילו שהן באין ומזדווגין להן לישראל ולא היו יודעין שיש להן פטרון ופטרונן מתקיים עליהם וכו' עד על ה' תחלה ואח"כ על משיחו (ירושלמי בריש פיאה) לכו שאלו את דמה בן נתינה ראש פטרבולי היה פעם א' היתה מסטרתו לפני כל בולי שלו (א"ב פי' בלשון רומי מגין בעד אדם הן בדברי דין כמו פרקליט הן בענין אחר ופי' פטרבולי בלשון יוני אבות העצה): פטר   [בעכער] (ב"ר פ' י' וכל צבאם ובויקר' רבה אחרי מות פ' ויתרון ארץ) הכניסוהו למרחץ כיון שיצא מזגו לו פיילין פוטירין אחד כשהיה שותהו זימן לו הקב"ה יתוש באותו הכוס ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבעה שנים. (ובפ' נב וה' המטיר) מנת כוסם ר' ישמעאל בר נחמן בשם ר' יונתן כפיילין של פוטירי אחר המרחץ (ובפ' פט חטאו משקה) זבוב נמצא לשר המשקים בפוטירין שלו ולשר האופים צרור בגלוסקין שלו פי' כוס בל' ירושלמי פיילי ובלשון רומי פוטירי (א"ב פירוש פוטירין בלשון יוני ורומי כוס וגביע מיוחד לשתות ופי' פיילי בלשונם כוס וצלוחית וטעם הכפל כוס אשר בו שותים): פטר   [אומגעזויערט טייג] תרגום מצה תהיה פטיר תהי: פטר   [ליים אן שטרויא] תרגום והנה טחים אותו תפל ושעעי ליה טין פטיר דלא תבן: פטרא   [שטיין] (בילמדנו) מוצא למטה פטרא בכי מראש צורים אראנו (א"ב פי' בל' יוני ורומי אבן חלמיש (במדרש שמות רבה החדש הזה לכם) שמא אצל מרחץ אמרה לי או שמא בצד פטרון): פטרוזא   [יונגעס לאם] (ב"מ ס) מה ודאי פטרוזא בר דנקא אף ספקו פטרוזא בר דנקא פי' כבש ששוה שתות דינר כדאמרינן חטאת בר דנקא: פטריקין   [ערבליך] (ב"ר פ' נ וה' אמר) ואילו מפטריקין שלו הייתי מבקש לא היה מעכב כלום (בילמדנו וישמע הכנעני) אמרו יודעין אנו שיש להן מאבותיהן פטריקא שהיה אומר הקול קול יעקב וכו' וישלח משה מלאכים מקדש אפי' יש לך כמה כלי זיין קול אחד אנו צווחין קמיה הקב"ה ומפיל לך ולחיילותיך לפנינו למה שהיא פטריקון שלנו שנ' הקול קול יעקב אמר להם אתם בוטחין על קולכם אף אני בוטח על פטריקון שלי שנאמ' ועל חרבך תחיה פי' פטריקון היינו פטרון שאמר למעלה (א"ב פי' בלשון יוני ירושה ונחלת אבות): פטרושלונון   [פעטערזייל] (ירושלמי ריש דכלאים) נפיק מנהון פטרושלינון (ובמס' שביעית פ' הפיגם) מהו כרפס שבנהרות ר' יוסי בר חנינא אומר פטרוסלינון פי' בל"י ורומי מין כרפס: פטיפר   [נאמע] (סוטה יג) ויקנהו פוטיפר אמר רב שקנהו לעצמו בא גבריאל וסירסו ובא גבריאל ופירעו מעיקרא כתוב פוטיפר ולבסוף פוטיפרע פי' שקנהו לעצמו למשכב זכר וסירסו לבצים ופירעו לגיד (ב"ר פ' פז פוטיפר הוא) פוטיפר הוא פוטיפרע פוטיפר שהיה מפטם פרים לאלילים פוטיפרע שהיה פורע עצמו לאלילים וכו': פטש   [האממער] (ברכות כח) פטיש החזק פי' כשם שמתפזרות ניצוצות מתחת הפטיש כך הלכותיו מתפזרות בכל העולם (בסוף מעשר שני סוטה מז) כל ימיו היה פטיש מכה בירושלים פי' היו עושין מלאכה בחולו של מועד הנפחין המכין בפטיש על הסדן (מ"ק יא) הציר והצינור והקורה והמנעל והמפתח שנשברו מתקנן במועד ע"י פטיש עמד יוחנן כהן גדול ובטלו (כלים פכ"ט) יד של בן פטיש ה' ושל פטיש ו' פי' פטיש קטן ופטיש גדול: פטש   [ביין קליידער] (בריש ילמדנו הן האדם) פטשיהון אילו ברקין הנתונות על ירכותיהן (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין לבוש ירכים ושוקים פי' ברקין בלשון רומי מכנסים): פטתא   [איין פיש] (ערובין כח פסחים כד מכות יז) אכל פוטיתא לוקה ד' וסימניך תאל"ת. פי' ת' תאכלו ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו זה הפסוק בדגים וכתיב בשרצים אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם הוו להו תרי א' אל תשקצו ב' לא תטמאו וכתיב השרץ השורץ סתם לא שנא דים ולא שלא דיבשה הני שלשה דויקרא בסוף ויהי ביום השמיני וא' במשנה תורה בפרשת ראה אנכי וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו פי' פוטיתא דג טמא והוא גוריתא נמלה לוקה חמש כולם בפ' אחרונה דויהי ביום השמיני ואלה הם לא יאכלו לא תאכלום לא תשקצו לא תטמאו ולא תטמאו: פי טבעת   [אפטער] (ב"ק צב) שלש באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת (שבת קח) יד לפי טבעת תקצץ פי' הוצאת הרעי: פי טורי   [שטריק] (ברכות ח מ"ק כט) כפי טורי בפי הוושט. (בריש ויקרא רבה פ' ועוד ראיתי) כפיטורין היוצאין מן הוושט ר' חנינא אמר כציפורין היוצאין מן הוושט פי' כאדם שרוצה להוציא חבל שיש בו קשר בחור של תורן ויש בו טורח גדול (א"ב בנוסחאות דידן כתוב כפיטורי מלה אחת ופרש"י חבלים דמתרגמינן ופטורי ציצים ואטונין ובל' יוני פי' פטורין דבר מעופש ופי' צפרין דבר כבר הבאיש וריחו רע): פי כריסה   [נאבעל] (נדה סג) חוששת פי כריסה ושיפולי מעיה מקום התורפה שופע מפורש בגמ' צמרמורת חמימות כמו אשתא צמירתא אמר רב האי גאון דומה לו סמר מפחדך בשרי: פי כור   [לוך דעם שמעלץ טיגעלס] (שבת עח) חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב רבי יהודה אמר כדי לעשות פטפוט פירוש פטפוט גבשושית קטן שעושין אותו בתוך כור של צורפי זהב ושופתי' עליו הקדרה שמבשלים בה זהב סובין כדי ליתן על פי הכור של צורפי זהב ששוחקין הפחם ונותנין לתוך הזהב כדי שיתבשל הזהב ופעמים שנותנים הסובין לתוך הזהב כדי שיתבשל:

פי כוש   [שפינדעל שפיץ] (שם עח) טיט כדי לעשות פי כוש פי' פי כוש קורין אותו בל' ארמי ריש פילכא שעושין על פי הכוש כמו כדור אצל הצינורא שיכבד הכוש ויסוב ועושים אותו מן העצה ויש שעושין אותן מן העץ ויש שעושין אותן מן הטיט: פי   רשע [פוימס האלץ] (בתוספת' בטבעת פי"ב דכלים) וכל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פי רשע פי' עץ ארץ והוא עצי גפר עץ שדומה לאשכרוע ובלע"ז פוסקינון וי"א בוע"ו (א"ב במשנה תנן בהדיא חוץ משל אשכרוע): פי תקרה   [שערפע דעם באלקענס] (סוכה יח) אביי אמר כשירה אמרינן פי תקרה יורד וסותם פי' במחשבת הדעת ולא בעיקר המעשה: פייט   [דיכטר] (בויקר' רבה אמור אל הכהנים פ' קחו מוסרי ובפס' דסוכה) מהו אבקת רוכל דהוה קרי ותני קרוב ופייטם (א"ב פי' בלשון רומי משורר ופייטן): פיל   [עלפאנד] (כלאים פ"ח) הערוד מין חיה הפיל והקוף מין חיה ואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך (ב"ב נב) פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו פי' לאו לסלוקי טומאה בעא מיניה שאם היפה טמאה ובלעה הפיל וחזר והקיאה הרי היא בטומאתה אלא כמפורש (מנחות כט) פיל שבלע הוצין והקיאן דרך בית הרעי ועבדינהו כפיפה מי הוי עיכול והוו להו ככלי גללי דלא מקבלי טומאה או דלמא לא הוו עיכול ובלע"ז אליפנד"ו: פייל   [בעקען] (סוטה טו) היה מביא פיילי של חרש חדשה (נגעים פי"ד) כיצד מטהרין את המצורע היה מביא פיילי של חרש חדשה בספל אדירים תרגומו פיילי גיברא קובעת כוס התרעלה תרגום פיילי כסא דלווטא כוס בל' יון פיילי ובלע"ז פטר"ה. השותים במזרקי יין תרגומו דשתיין בפיילי חמר ועשית קערותיו תרגום ירושלמי פילוואת ובנשא קערת כסף אחת ובויקהל את קערותיו ואת כפותיו: פייס   [שראללע] (סנהדרין סד) שקל פיסא שדא ביה א"ל מרקוליס הוא (מכות ח) האי מאן דשדא פיסא ואתר תמרי (שבת פא) מאי פייס אמר רבי זירא כרשיני בבלייתא (א"ב פאייס כתוב בנוסחאות) פי' פייס חתיכי אדמה שמשתברות מן הכותל ומטיט של נהר ומכרית בור ובלשון ארמי כרשיני ושיעורן כתפוח כרמון פי' גאון אחר פייס האמור (שם פא) צרורות הן והן קלא דאמרינן (פסחים סב) שקל קלא פתק ביה והן הן כרשיני בבלייתא ולמה בבלייתא מפני שכרשיני בבל רכות הן ונוחות הן לפי' הטבעת נמשך בהן פי' אחר טיט שיבש ונעשה כאבן: פיף   [גירעל] (בסוף כלאים) פיף של צמר בשל פשתן אסור פי' צלצול של צמר (א"ב פירוש אפיף בל' יוני כל מה שנתן בתוך הבגד באריגתו (בירושלמי דכלאים פרק אינו אסור) דלא מוקמא נבל דעמר מקמה נבל דכיתן בגיץ פיפה): פיקס   [איין ווארם. פפלאנצע] (בתורת כהנים בראש פרשה זאת תהיה שני) יכול פיקס ת"ל תולעת אי תולעת יכול אחת מן הצבעים תלמוד לומר שני הא כיצד זו זהורית טובה ופי' פיקס צמר אדום מברייתו ולא אדום על ידי צביעה תלמוד לומר תולעת פירוש צבוע בידי אדם אי תולעת דהיינו צבוע בידי אדם יכול אחד מן הצבעים תלמוד לומר שני (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין עשב ובו צובעים הצמר בגוון אדום): פך   [עהל פלאש] (כלים פ"ב) הפכין הגלילין פי' כלי שמן מגליל מלשון פך השמן (שבת פד ב"ק כה) בהלכה דדיו דרבי טרפון ומה פכין קטנים שטהורין בזב וטמאין במת פי' כלי חרש עגולין שאין בהן לא ישיבה ולא שכיבה פ"א לפי שנקב שלהן מאד צר ולא יכול הזב להכניס אצבעו לשש לטמאו לפי שאין מטמא אלא באויר טמא מת דכל כלי חרש שאין צמיד פתיל עליו טמא במת (נגעים פרק יב) על מה חסה תורה על כלי חרשו ועל פכו ועל טפיו: פך   [אומקערען] (כלאים פ"ב) לא יאמר נוטע ואח"כ אופך אלא אופך ואח"כ נוטע מלשון ויהפכו (מ"ק יא) מי שהפך את זיתיו פי' שהזמינן על גבי בית הבד להוציא מהן שמן (נגעים פרק ד) המחיה מטמא בקרחת וגבחת הפוכה ושלא הפוכה פי' מלשון והיא הפכה שער לבן (כתובות לו) אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר (אבות פ"ה) הפוך בה והפוך בה. (פסחים קיב) ואפילו הפכי לך בשמעתא (ע"ז לו) דכיון דקא אפרי כולי עלמא מירתת אמרי השתא אתו מרכולי ישראל. פירוש דאפכי כולי עלמא דישראל מחזירין בכפרים לקנות היין ומירתת הכותי ואמר השתא אתו מרכולי ישראל וחזו כי נגע כותי ולא מזבני מיני (א"ב בנוסחאות אין כתוב מרכולי ישראל והערך הוא הפך בלשון עברי אפך בלשון ארמי): פוך   [פארב צו דיא אויגין] (שבת קח) פיך מעביר בת מלך פוך פי' כוחל כדאמרינן (ב"ב טז) מא קרן הפך כוחלא רישקא פי' שהוא שחור הרבי ומבהיק מאד והוא משובח במינו ככורכמא רישקא משובח במינו שקורין אותו קרוקו אוריינטל"ו מה אותו צבע יפה הרבה במינו כך היתה יפה משאר הנשים (א"ב לשון מקרא זה ותשם בפוך עיניה) פכח   [שוועכען] (נדה כ) אי אמר דיו הוה אמינא כי פכחותא דדיותא פי' שהוא צלול ואדמדם כמעט קמ"ל להכי אמר כחרתא דשחור הרבה (שם כיון דחזא דכל כמה דנגה יומא אשתני אמר הא טמא הוא ופכוחי הוא דפכחי ואזיל כלומר שדיה והולך (תענית יג) מאי שנא מבישרא וחמרא התם לפכוחי פחדא (ב"מ סו) אשכחיה דקא שתי חמרא וכו' עד דילמא לפכוחי פחדיה (ב"ב י) פחד קשה יין מפיגו יין קשה שינה מפכחתו (מגלה יב) נימא ליה קטלא למחר מפכח ליה חמריה. ס"א אזיל ליה חמרא (א"ב ענין קטנות ופחיתות): פכסמין   [סאחארעס] (מדבר רבה פ' נשא את בני גרשון) ויושבין ואוכלין פכסמין פירוש בלשון יוני ורומי לחם נאפה שני פעמים והוא יבש מוכן לצידת הדרך: פכר   [צו זאממען פאלטען] (שבת י) פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה ובחבלי חטאתו יתמך תרגום ובחבלי דחטוי יתפכר: פכר   [צערשטערען] (ב"ר פ' כד) לבית אילנות הסמוכין פכרה רוח אחד ונפל על חברו ופכרה כך תחת הבל כי הרגו קין (ובפרשה סח) היך תרעך פכור ומקולקל (שם פ' פז) לדוב שהיתה משכלת בבני אדניה אמר פכרון ניביה (במגלת איכה זכור ה') ערו ערו פכרו פכרו מאן דאמר פכרו פכרו אפילו יסודיה ארימון המד"א חומת בבל הרחב ערער תתערער. פרקי נזמי הזהב תרגו' ירושלמי פכרו קדשיא. עת לפרוץ ועת לבנות תרגום עידן לפכורא בניינא ועידן בחיר למיבני חורבנא: פל   [בעטן ריכטען] (שבת נה) פיללת חלת פירוש עשית פלילות שתבעת עלבון אמך חלת התפללת כמו ויחל משה האי תנא סבר לא שכב עמה: פל   [אונטערזוכען] (שבת יא) לא יפלה את כליו (נדה כ) פלי קורטא דדיותא. ס"א פלי קורטא דגרגושתא פי' הי' מגלה ומשבר חתיכה מאותה אדמה בלא מים (חולין י) דלמא פלו לה ובדיק לה פי' פתח העצם וראה המוח שאין בו נקב וכן פי' הא דגרסינן (ב"ב קס) פלייה וחזייה פתח הגט יפשטו וראה הזמן שלי ומנין שהוא לשון בדיקה דכתוב לא תפאר אחריך ומתרגמינן לא תפלי בתרך (נדה כג) אלא לאו דפלאי פלואי איכא בינייהו פי' נפתח החתיכה פ"א אם נתפלחה ונתבקעה כמו פולח ובוקע בארץ עד יפלח חץ כבודו ועדיין לא הגיע להיות כחרש. זה פי' מהא דגרסינן (ברכות כה) א"ל זיל עיין אי מתפלליי אפלויי (א"ב פי' בל' יוני פעל המשבר והפותח ומגלה הדברים): פל   [ריץ. שפאלטען] (שבת לג) חזיה דהוה ליה פילי בגביה. (פסחים עד) ולא אמרן אלא דלית ליה פילי אבל אית ליה פילי כוליה אסור ועוד ישנו (חולין קיב ב"ב נד) האי מאן דשדא ליפתא בפילי דארעא דגר לא קנה (בריש תענית) מאי ערפילא טורי פילי פי' טפה היורדת בכח ומערערת הגימות פילי היינו פלחי כדפרשינן בערך שלפני זה (א"ב פי' בלשון יוני טיט ואדמה וצרורות עפר מעורבים במים): פל   [טאהר] (ירושלמי בפרק במה אשה) מאן דמטון מפילא א"ל זהו פתח חצירך (בפסקא ויהי בשלח) זהו יוכבד שנולדה על פילי מצרים (בריש חלומות במגלת איכה) אתא ויתיב ליה על תרע פילי פירוש פילי תרע שער פתח כולן שוין (א"ב פירוש בל' יון שער תרגום ירושלמי בשער סדום בפילי דסדום): פל   [אבפאללען] (חולין קכ) מה נפשך אי מיתה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן החי פי' אם דלדול האבר חשוב כמת כיון שנדלדל כאילו נופל ליטמא משום אבר מן החי אם אין מיתת האבר חשובה ניפול ליטמא משום אבר מן הנבלה (שם קכג) תירגמה רבי אבין ראשון ראשון עושה ניפול (פיאה פ"ה. ב"מ קה) כדי נפילה (ירושלמי) א"ר אבהו בנופל לה כדי לזורעה וכההיא אמר הכן נפילה מה שזרע בה מפולת יד שאין לו שוורים לחרוש ומנכש בידו וזורע או למפולת שורים בחרישת שורים פ"א כדי נפילה דהמקבל כדי זריעתה כדי נפילה דפיאה שיעור לקט שרגיל להיות בשאר שדות לכור זרע או לכור תבואה פי' לכל כור וכור שזרע נותן ד' קבין או לכל כור וכור שליקט ממנה ואם תימצי לומר לכור זרע למפולת יד שזורעין ביד או למפולת שורים מתקנין במחרישה מקום ונותנין שם תבואה וכשהיה שור חורש את תלם היתה תבואה יורדת על יד על יד לתוך התלם וכענין הזה אינן יכולין לזורעה כי אם בחטין הרבה (ב"ב כג) ניפול שנמצא לתוך נ' אמות פי' גוזל שאינו פורח אלא מדדה ברגליו ונמצא נופל בארץ (ע"ז עב ובירושלמי בסוף פ' המקבל בדמאי) לא יאמר אדם לגוי פול תחתי לעוצר פ' הפל עצמך לפייס את העוצר השלטון כמו זה יעצור בעמי לפי שיש לחוש שמפייסו ביין נסך וכשזה מתן דמים לגוי שמפייסו נותן לו דמי יין נסך פול תחתי קאמר כיון דאמרי תחתי והוא היה רגיל להאכילו ולהשקותו וזו שנופל תחתיו ומשקהו יין נסך אסור הא לא דמיא אלא להא דמותר לומר לו מלטני מן העוצר (ב"ב קמד) האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות נפל לאמצע (גמרא) תנא לאומנות המלך פירוש האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות שלא חלקו ירושת אביהם ונפל אחד מהן לאומנות המלך מה שמרוויח באותה האומנות יחלוק לאמצע עם אחיו זהו אומנות המלך שהיו מתחילין מבית שבראש המבוי למנות בעל הבית גבאי מנת המלך מבני העיר ומה שמרוויח באותו ממון הוא שלו בשכר שמקבצו והקרן נותן לאוצר המלך. וחדש או שנה יהיה זה גבאי וחדש האחר שכינו הסמוך לו וכן הולכין כסדר הבתים לכל בעל הבית חדשו וכשהגיע לבית של אחין הללו ומינו אחד מהן השכר לאמצע (ב"ק צט ב"ב צג) המוליך חטין לטחון ולעשותן סלת ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין פירוש ולא לתתן כעין שלותתין אותן להסיר הקליפה שעל החטים ומן הגרעינין גופן בלא קליפה עושין סלת סובין אותן הקליפין שנקלפין מעל החיטין מורסן הוא הדק פת ניפולין שנופל מאליו ונתמקמק: פל   [ווארף שפיז] תרגום כאש פלדות הרכב כאשתא פילי רתיכהון זמינין פי' בלשון רומי מין רומח עשוי כמו חץ): פל   [געזאנדעטער] תרגום ירושלמי וישלח משה לקרא ושדר משה פולין לזמנא לבי דינא תרגום ירושלמי וקראת אליה לשלום ותשדרון לוותה פולין למקרי ליה לשלם: פל   [מישען] תרגום וכל מנחה בלולה בשמן ותרבה כל מנחתא דפילא במשח ודלא פילא: פל   [פאבעל]. תרגום להבין משל ומליצה למתבינא מתלא ופלאתא: פלא   [אוסצייכענען] (סנהד' פז) ת"ר כי יפלא ממך במופלא שבב"ד שנעשה זקן ממרא הכתוב מדבר (הוריות ד) או שלא היה מופלא של ב"ד שם (גמ') לא היה מופלא של ב"ד שם פטורין שהיה להם ללמד ממנו שהוא הרב שבכולם ולא למדו (נזיר כט) במופלא הסמוך לאיש קאי מיפלגי פירוש היינו בן י"ג שנה דנדריו נבדקין אי הוה מופלא דיודע לשום מי נדר נדריו קיימין: פלא   [שפאטטען] (ב"ר בסוף אלה תולדות נח) מה את מפלא בי וידעין אינון פי' מפני מה אתה מלעיג עלי: פלאה   [פעראלטעט] (בויקרא רבה אל תונו פ' מות וחיים) אמר לבלה ניאופים תירגמה עקילם פליאה פורני דהוה מפליא גיירא פי' בלשון יון לבלה קורין פליאו לזונה פורני: פליברוכסין   [פיהל רעגען] (ירושלמי פ' שבועות שתים) אהן דחמי מטרא נחית אמר קיריפלי ברוכסין פי' בלשון יוני מטר רב ופי' קיר אדון ולשון שבועה הוא כמו האלהים: פלג   [טהיילען, שטרייטען] (ברכות כו) רבי יהודה אומר עד פלג המנחה פי' מנחה גדולה מו' שעות ומחצה ולמעלה כנגד תמיד של בין הערבים דתנן ערב שבת נשחט בו' ומחצה מנחה קטנה מט' ומחצה ולמעלה כנגד קריבתו כשהוא מתאחד כדתנן (פסחים נט) תמיד נשחט בח' ומחצה וקרב בט' ומחצה פלג מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה נשארו ה' שעות ומחצה חלקם זו פלג מנחה גדולה פלג מנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולמעלה נשארו ב' שעות ומחצה חלקם זו היא פלג מנחה קטנה ויבא בי"א שעות פחות רביע (ב"ק טו כתובות מא) מר סבר פלגא נזקא קנסא ומ"ס פלגא נזקא ממונא (ב"ב סב) פלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא פי' לראובן ושמעון שדה בשותפות ומכר ראובן ללוי ואמר לו בלשון הזה החצי שיש לי בשדה זו מכרתי לך ודאי חלקו המגיעו והוא חצי השדה אבל אם אמר לו החצי בשדה זו שיש לי עם שמעון מכרתי לך לא מכר לו אלא חצי חלקו שהוא רביע השדה ואמר רבא מכר מצר ארעה דמינה פלגא פלגא פי' מצר לו שדה ואמר לו חלקה ממנה נתתי לך קנה החצי אבל אמר לו בל' הוה חתיכה ממנה נתתי לך קנה בפחות שבשדות והוא ט' קבין (גיטין פט) עדיין לא הגיע לפלגות ראובן פי' שהיו בהם חכמים גדולים חקרי לב והן היו יודעין אם הגיע זה הקטן הנראה כגדול בכל דרכיו כשאר גדולים וליחשבו גדול להיות קידושיו קידושין אבל אני אין בי כח להבחין בין קטן הנראה כגדול ולהיות קידושיו קידושין ובין קטן זולתו ואין לנו אלא הלכה בודקין לגיטין ולקדושין הלכך בעינן י"ג שנה ויום א' למעלה והוא דאייתי ב' שערות ובלבד שלא תהא שם אמתלא. פ"א ההוא דאיקדשה לקטן הנראה כגדול כלומר קטן בשנים ובעל קומה ועדיין לא הגיע לפלגות ראובן וקטן הוא עדיין אינו יודע לחלוק דעתו לחקור בין דבר ודבר כדכתיב לפלגות ראובן גדולים חקרי לב (עירובין סא) א"ל רבא פלגאה בעירובין לית דחש לה דר"ע (גיטין לא) א"ל מקמי פלגאה ניקום כלומר על כל דבר חולק ומפליג (ברכות מג) ולא הוה חד מנייהו מופלג מחבריה פי' לא היה אחד מופלג ומעולה בחכמה אלא כולן שוין (עירובין סג) שאני רב אחא בר יעקב דמופלג פירוש חלוק היה מחכמי דורו וגדול מהן בחכמה (גיטין כח) המביא גט והניחו זקן כיון דאפליג אפלוגי פי' ר"ח כמו פלגס כלומר כיון שעברו פ' שנה והוא גבול הגבורות והפליג עד קרוב לק' שנה מזקין הרבה והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה פי' מופלג בחכמה שאין חכם למעלה ממנו מופלג בזקנה שאין זקן למעלה הימנו. (ב"ב קכא בגמרא בנות צלפחד) רוח פלגא עיין בערך גדר (יומא פג) אהדרוה פלוג וצעי פירוש חתיכות של פת. מן הצאן ולא מן הפלגס (פסחים מז בריש פרה) ר"ט קורה ופלגס כיקר כרים תרגום היך יקר פלגיסין פי' פלגס בינוני שהוא בן י"ג חודש יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא כלומר פלג ממוצע בין זה לזה ואינו כשר לא לזה ולא לזה: פלג   [אנטהייל] (בילמדנו אם כסף) כל המוכיח את חברו לשם שמים זוכה לפלגו של הקב"ה שנאמר מוכיח אדם אחרי ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנאמר חן ימצא (א"ב פי' בלשון רועי למחוזו ולמחיצתו): פלגוג   [לוסט] (בילמדנו בדברות אחרונות) אלפים שנה קודם בריאתו של עולם היה הקב"ה פלגוגין בה ואהיה שעשועים יום יום פי' כדאמרינן בערך פג לאתפוגגה עם בנוי (א"ב פי' בלשון יוני שעשועים ואותות אהבה): פלגס   [ציעל] לשלח לי למטרה תרגום לפלגסא דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ תרגום כפלגיסא לגירא: פלגוס   [מיטטע] קפאו תהומות בלב ים תרגום ירושלמי בגו פלגוס דים רבה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי לב ימים): פלגס   [מיטטעלאלטער] (פרה פ"א) אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ר"ט קורהו פלגס פי' בלשון יוני נער יצא מימי הילדות ולא בא עדיין לימי הבחרות תרגום כיקר כרים היך יקר פלגיסין: פלגס   [זייד] (ירושלמי תענית פ"ג) א"ר יוחנן שמונים חניות של אורגי פלגס פי' המפרה מין משי: פלדס   [ליינטיכער] שלשים סדינין תרגום תלתין פלדיסין ככרים כסף בשני חריטין תרגום בתרין פולדיסין: פלז   [פאלשע זאך] (ב"ק קיג) שמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא פי' ספל של זהב בכלל של נחשת מוצהב ואבלע ליה חד זוזא ונתן לו ה' בד' להתראות כמו שטעה וימהר הגוי לילך (א"ב בנוסחאות דידן כתוב במר דפרזילא ואולי פלזא הוא לשון רומי אשר פירושו דבר מזויף): פלח   [שטיק] (דמאי פ"ה) וכן העני שנתנו לו ב' פרוסות פת או דבילה חייב פירוש חתיכות תאנים (א"ב לשון מקרא זו ויתנו לו פלח דבלה): פלח   [וועכטער] פולח ופגן עיין בערך פגן (בילמדנו והיה עקב פ' כי תאמר) דרכן של פולחין לובשין סנדלין החומרין (ופ' כי יכרית) היו מוסרין לכל א' ואחד מישראל שני פולחין שישמרו אותו שלא יחטא (א"ב פי' פולח בלשון יוני שומר): פלח   [שפינדעל] (ב"ר פ' נז וישב אברהם) לאשה שהעשירה מפילחה אמרה הואיל ומן הפלח הזה נתעשרתי אינו זז מתחת ידי פי' פלחא כמו פלך: פלח   [מאס] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ' ר' עזריה) אם שתי פלחיה חמר יתרמן פלחיה חמר (א"ב בנוסחאות לא נזכר רבי עזריה לא נמצאו כתובים דברי בעל הערוך כמו שכתבתי בערך סנטמא): פלח   [דיענען] תרגום ויעבד יעקב ברחל ופלח. ובדניאל די את פלח ליה בתדירא: פלט   [ארם שפייען] (ברכות כב) ונדה שפלטה ש"ז (מקואות פ"ח) נכרית שפלטה ש"ז טמאה וכו'. (נדרים מט) כל מידעם לא תפלוט קמי רבך פי' דאמרינן הרק לפני רבו חייב מיתה חוץ מן קרא ודייסא לאחד שאכל קרא ודייסא אם אינו רק אחריהן מזיקין לו ששורפין גופו כפתילה של אבר ולא תקיא הארץ תרגום ירושלמי ולא תפלוט ארעא: פלט   [זיך פפליכטען] (נדה סא) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וא"ר יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול ועוד מפרש בערך עג (בברייתא דר"א פ' כ"ו) ויבא הפליט ויגד מיכאל היה מגיד שנאמר ובעל כנפים יגיד דבר ולמה נקרא שמו פליט בשעה שהפיל הקב"ה סמאל וכח שלו ממקום קדושתו אחז בכנפו וביקש להורידו עמו ופלטו הקב"ה מידו לפיכך נקרא פליט ועליו אמר יחזקאל בא אלי הפליט נפילת סמאל בפ' י"ג ובפ' י"ד: פלט   [פאלאסט] (ב"ר פ"ב) מלך בו"ד בונה פלטין (סנהד' כ) מת לו מת אינו יוצא מתחת פלטין שלו (ב"ב נג) הבונה פלטין גדולים בנכסי הגר. (סנהדר' צט) כל העוסק בתורה לשמה כאלו בנה פלטורין של מעלה ושל מטה שנאמר לנטוע שמים ליסוד ארץ בית פרעה תרגום ירושלמי פלטור דפרעה וכן הבא האנשים הביתה (ב"ר פ' עב) יירש את גגי פלטריות מה שלא ירש ארצות. פי' פלטין פלצי"אה (א"ב פי' בלשון רומי היכל וארמון ובני היכל מלך נקראו פלטיני (ריש מדרש מדבר רבה) שבטו של לוי פלטינין היו ובנוסחאות כתובה גרסא אחרת). פלט (בילמדנו וישא משלו) פעם אחת הרגיש שהיו הפולטות ומיניו מבקשין לקבוע לו לווטין (א"ב חסרה גירסא זו בנוסחאות): פלטיא   [שטראסע. פלאטץ, גאססע] (שבת ו) סרטיא ופלטיא גדולה (ב"ר פ' ל) שתי פלטיות של ד' אמות ויבן את נינוה ואת רחובות עיר תרגום ירושלמי פלטיותא. בעיר בשוקים וברחובות תרגום ירושלמי בקרוין ובפלטייתא ובפתואן פירוש בלע"ז פלצ"א (א"ב פי' בלשון יוני ורומי רחוב תרגום ורחב מים במוצק ופלטיות מיא): פלטיא   [דינסט] (בפסקא דהחדש) עבדות וגירות בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה אפילו על פלטיא שלהם. ס"א אספלטי' פי' מנוחה (א"ב פי' בלשון יוני עבודה ושירות לא כמו שהעבדים משרתים אלא כמו השכירים): פלטיא   [שטאדס נאמע] שם עיר עיין ערך פוטאולוס: פילוטומיא   [פריי געביגקייט] (מדרש שמות רבה סוף אלה המשפטים) משל לאדם שנכנס למדינה ושמע פילוטומיא נעשית פי' בלשון יוני מתנה הנתנת מן המלך לכל איש ואיש מהעם נדיבות וכבוד: פוליטומונון   [בעהערשער] (מדרש מדבר רבה פ' ויהי המקריב ביום הראשון משל לבן פוליטומנון שגנב במרחץ פי' בלשון יוני שר ודיין): פלטנוס   [בארג] (ב"ר פ' לג והמים גברו. ובפ' פב) סלק מצליא בירושלים עבר בהדין פלטנוס וחמתיה חד שמריי וכו' פי' הר: פולטק   [שטאטטסמאן] (תרומה פ"ב) מפני שהוא מאכל פוליטיקין פירוש מאכל של בני פלטין ויש אומרים מטעמי מלכים (א"ב פי' בלשון יוני ורומי שם כללי לדבר של בני עיר כלומר דבר שאין נוהגים בני כפר לאכול כי אם אנשים חשובים): פלטר   [פערקויפער] (ע"ז נה) אבל מוליכין עמו פת לפלטר (שם כב) א"ר אין כאן פלטר כסבורין העם לומר פלטר גוי ולא אמר אלא פלטר ישראל (מנחות קג ובירושלמי בשקלים בפרק כל הרוקין) ולא תאמין בחייך זה הלוקח פת מן הפלטר ואנן אפלטר קא סמכינן הלוקח מן הפלטר עיין בערך דפוס (א"ב פי' בלשון יוני מוכר פת נקי של חטים): פלטר   [שטאדם פאהרשטעהר] תרגום ועדית עדי וענית פלטורין: פוליטיר   [מארקט] (ירושלמי שביעית פ"ח) ובלבד שלא יעשו פולי טיר פי' בל"י מקום מוכן למכור דבר מה: פליטדיכון   [פיעל האר] (ירושלמי שבת פי"ד) יועזר פוליטריכון עיין ערך פוטנג: פליא   [ווינדר באר] (בילמדנו ויקחו אליך פרה) וכל שעה היא חזיא ומפליא בעינא: פלייה   [וויין פויגל]. (שבת צ) מאי צפורת כרמים אמר רב פלייה בארי פי' זו צפורת כרמים ששמה כן ואמר אביי ומיקריא ציפרתא דדיקלא ומישתכחא בדקלא דחד נברא שכל הדקלין יש להן ב' וג' נברי שמקיפין אותן בראשי חריות שלהן ויש מין אחד שלא יהא בו אלא נברא א' שעולה עם כולו: פליית [איין ארט שלאנג] (בילמדנו כי התעללת בי) ראה פליית חיוא והאנקה תרגום ירושלמי ופליית חיוא. ס"א ופיילת חיוא: פלייטון   [בלעטטטר זאלבע]. (שבת סב). ולא בצלוחית של פלייטון (גמרא) וראשית שמנים ימשחו אמר רב זה פלייטון רבי אליעזר פוטר בכוכלת ובצלוחית של פלייטון בד"א בשיש בה בושם כו' (בילמדנו) כאהלים נטע ה' כאהלים של פלייטון אמר הקב"ה הוא מכנה אותן בגנות של בצלים שריחן רע ואני מכנה אותן באהלים של פלייטון שאין ריח יפה ממנו שנאמר מור ואהלות למה נקרא שמן אהלים שהוא בא דרך אהלים (ב"ר פ' לד) והנה עלה זית לא היה להביא דבר משובח או קנמון או פלייטון. ס"א אופבלסמון יש מפרשין פלייטון דבמה אשה בשמים מעורבין משובחין מוסק וענבר ושמו בלשון ערבי אגליה (א"ב פי' בלשון רומי ויוני מין שמן מרחקת מוורדים ובשמים ומה שהביא מילמדנו כאהלים של פלייטון טעות הוא ויש לגרום אספלטון והוא מין עץ ריחו נודף בלשון יוני ורומי): פליוס   [מאנטעל] (כלים פכ"ט) נומי סדין והסודרין והטרטין והפליוס של ראש (נדה נז) וכן בפליוס פי' מטפחת שמתכסה בו ובלע"ז בליו"ני (א"ב פי' בלשון יוני ורומי כובע של ראש אך פליוס דנדה בלשון רומי מעיל ומעטה עיין ערך אפיליון): פלך   [שפינדעל] (כתובות פז) אפילו על פלכה ועל עסתה. (ב"ב יג) וחדא ידעה פלכא ועבדא סתרקי (סנהדרין צה כתובות עב) עולם הב לי פילכאי פי' כמו וכפיה תמכו פלך (בב"ר פרשת ע"ב) תפשה לאה פלך הודאה הפעם אודה את ה' ועמדו כל בניה בעלי הודאה יהודה דכתיב ויכר יהודה וכו': פלך   [בעצירק. קרייז] (ב"ב כא) שהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך. (מכות ז) בשעריך אתה מושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אבל בחוצה לארץ בכל פלך ופלך אתה מושיב ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר (שם יב זבחים עז) בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך ואם גלה לפלכו פלכו קולטו (סנהדרין נו) כשם שנזדווגו כל ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך וכו' ובנפות דור מים תרגום ובפלכי דור מערבא התעו את מצרים פנת שבטיה תרגם רבני פלכהא פי' ה' או ו' עיירות שהן מקובצות במקום אחד נקראים פלך (א"ב לשון מקרא זה שר פלך בית הכרם): פלך   [שטאב]. (שם מה). מחזק בפלך מאסא דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו אמר רב יהודה אמר רב שאחזתו פודגר"ח: פלכין   [האק] (בילמדנו ויהי ברד) ושקמות' בחנמל מהו בחנמל יורד בפלכין וקוצץ האילנות פי' יוונים קורין לגרזן פלכין: פלוליא   [פפלאנצע] (ירושלמי נדרים פ"ז) מהו שיהא מותר במיני אפימיליא כגון נבעה ומסרולה ופילוליא וקולוקסייא לא יכולתי להבין מלות אלו: פלולינא   [צערפאללען בראד] (ירושלמי פסחים פ"ג) הורי ר' יוסי באלין פלולינא צריך לבער פי' המפרש פת ניפול מאליו לפרורין: פלם   [טהאל] (שבת קמו) אין יורדין לפילומא פיר' פילומא בקעה ויש בו מים ותחתיו טיט כמו טפל ואם יבקע ויטבע בו אינו יכול לעלות אלא עד שמתקבצין הרבה בני אדם ומעלין אותו משם ויש מי שאמר הרוחץ באותה בקעה מצטנן ואותן המים משלשלין מעיו וזה פיר' ביקה פי' אחר אין יורדין בפילומא משום ביקה לשוך לע"ז ממש הנהר פלומי'. ביקה בקעה עי"ן מובלעת שמא יבקע הטיט שבתוך המים ויטבע לשם ואינו יכול לעלות משם אלא אם כן מעלין אותו אחרים בטורח. ס"א אין יורדין לקורימא (גמר') אין יורדין לקורימא משום ביקה וכן פי' קורימא נהר כמו קרמיון ופוגה פ"א קורימא כמו קרמי דאגמא אין יורדין לתוכו בשבת שמא יטבע בטיט שבאגם וכולן טעם אחד (א"ב פי' בלשון יוני טיט היון ובצה פ"א בלשון יוני נהר מתגבר בשופי): פלם   [שטארק]. אבנים מפולמות עיין ערך מפלס: פלמוד   [שיפן] (ע"ז מ) ובדגים כל שישבו סנפיר וקשקשת אמר אביי כי תניא ההיא בפדא ופלמודא דדמי רישייהו לטמאים (א"ב פי' בל' יוו"ר מין דג כמו אטונס ר"א שדג אטונס בהיותו קטן קוד' שנתו נקרא כן ובנוסחאו' כתוב בארא ופלמודא): פלומה   [פעדר]. (בריש מדרש שיר השירים) כמטה וכפלומה פי' בל"ר מטה מלאה בנוצת עוף: פלמטוס   [שטרייטער] (ב"ב קמד) ת"ר אחד מן האחים שמינוהו פלמיטוס (מנחות פו) פעם אחת נצטרכו אנשי לודיקיא לשמן ומינו להן פלמיטום אחד (א"ב בנוסחאות כתוב פולימיסטים ופי' רשב"ם בההיא דב"ב בשם רבינו חננאל לוחם מלחמת בלשון יון ויפה פי'): פלמגטר   [קריגם שרייבער] (בריש ואתחנן בילמדנו) משה היה פלמנטרו של הקב"ה למלך ששלח שני פלמיטורין וכולי בערך סמנטר (א"ב מלה זו חציה יונית וחציה רומיית פי' פולמו בלשון יוני צבא ופי' נוטרין בלשון רומי סופר כלומר סופר ממונה על אנשי הצבא): פולמוס   [קריגס העער] (בסוף סוטה) בפולמוס של אספסייניס (בשנים שהיו פרה פ"ח) המכזבין בפולמסיות ובשני בצרון. (ע"ז ע) ההוא פולמוסת דאזל וסלק לנהרדעא (חולין נה) ההיא. פולמוסא דאתא לפום בדיתא פי' חיל (א"ב תרגום ואל מצינים יקחהו ופולמוסין במאני זיינא ידבריניה פי' בלשון יוני חיל): פלמדכוס   [יענעראל קרינס מיניסטער].(במגילת איכה) לשום כרים פולימרכוס (בפסקא דשובה) שלח המלך פולימרכוס אחד להחריבה וארבע מאות איש עמו תרגום ירושלמי וארבע מאה גברין פולמרכין עמיה ותרגו' ויאמר המלך אחשורוש אעביר מיניך הגמונין ופולימרכין פי' שלשה אלו עניין אחד הן שלטונין ושרי חיילים (א"ב פי' בל"י שר צבא): פלן   [דער געוויסער. אונגענאנטער] (יומא סו) שאלו את ר' אליעזר פלוני מהו לעולם הבא פירוש אבשלום שבא על פלגשי אביו מהו לעולם הבא מי סבירא לן הא דאמ' רב נשים בקדושין וכתוב' ופילגשים בלא קדושין ובלא כתובה אמר להן לא שאלתוני אלא על פלוני פי' על שלמה ושלמה מהו לעולם הבא כלומר עוד שאלוהו על שלמה על שלמה מי סבירא לן כר' יונתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה וכו'. כדכתיב (שבת נו) מהו להציל הרועה מיד הארי פי' להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד יואב במקום הרב שהוא דוד ומפני שאמר ואדוני יואב אינו מורד במלכות וניתן להצילו או דלמא אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומורד במלכות הוא אמר להם דומה שלא שאלתוני אלא על הכבשה אמרו לו ואת הכבשה מהו להציל פי' בת שבע מיד דודמי סבירא לן הא דאמר רבי יונתן (שם) כל היוצא למנחמת בית דוד גט כריתות נותן לאשתו ואוריה נתן גט לבת שבע זה בריש תוספת יבמות: פלן   חומרתא דפילון כבר פי' בערך חמר: פלן   [פאהר זאל] (ב"ר בריש וירא אליו) פלונו של אברהם אבינו מפולש היה פי' מקומו (ובפ' ס"ו ויהי כאשר כלה יצחק) פלונו של אבינו יצחק מפולש היה (בפס' ולקחתם לכם) תודיעני אורח חיים אמר דוד לפני הקב"ה רבון כל העולמים הודיעני איזה פילון מפולש לעתיד לבא (ב"ר פ' סא) בא בימים בפילון מפולש לחיי העולם הבא כלו' מקום מפולש ואורח ישר (א"ב פי' בלשון יוני אולם חצר ושער): פלן   [טאהר] (בויקרא רבה זאת תהיה פ' וזכור) כי הולך האדם אל בית עולמו אע"פ שכולן נכנסין בפילון אחד שורה לפי כבודו ס"א פילא אחת היינו פילי של ראש הפרק והוא שער: פלן   [בלטער] (בספרא בפ' שבועת הפקדון) על גפנים בפילון (א"ב פי' בל' יוני שם כללי של עלה ובפרט קראו כן לעלה של בשם יקר ונחמד והיו מזייפים אותו בעלה גפן): פלניא   [ביין קליידער] (נדרים נה) אנפלי' ופלניא מכנסים (נדה יג) מכנסי כהנים למה הן דומין כמין פלניא של פרשין ס"א פמלניא של פרשין למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להן שנצין (א"ב יש לגרוס פנימליא ופי' המלה בלשון רומי מכנסים): פלנן   [קליינעס העמד] (במגי' איכה יעיב פסקא בלע ה') ש' חנייות של מוכרי פילינון היה במגדלא פי' פידולי (א"ב יש גרסא אחרת בנוסחאות): פלוניס   ירושלמי (נדרים פו) מהו להתיר בפלונס (פי' בלשון יוני מין כתונת קטן): פלנם   [פלאנעטען] (מדרש שיר השירים פסקא זאת קומתך) כיצד נעשה להם האור רבי אליעזר אומ' כמין פלניס פי' בלשון יוני שם כללי לכוכבי לכת ורבי שמעון אומר כמין אווגי טי' בלשון יוני אור זך ובהיר כאור שמש וזו גרסא נכונ' היא וכן בילמדנו (פרשת צו) כתו' בהדיא פלני והכוכבים מאירים ואינם שורפים לכן לא שרף האור ורבי שמעון מוסיף טעם לשריפת המטילים אותם לתנור כי חצי שמש למרחוק יבעירו: פלנק   [צאנקעריי] (בילמדנו כי ידבר אליכם פרעה) כל הקורא פסוק זה סבור שמא פילונקייא יש למעלה עצתי תקים וכל חפצי אעשה פי' לשון יון מחלוקת פילונקיא: פלס   [אבוועגען וואגע] (מ"ק ט) כתוב אחד אומר פלס מעגל רגליך וכתוב אחד אומר אורח חיים פן תפלס פי' פלס מעגל שקול המצוות וראה אי זו מצו' גדולה ועשה אותה וכתב אורח חיים פן תפלע כלו' לא תשקול ותניח הקטנה מפני הגדולה לא קשיא אפשר לעשות קטנה על ידי אחרים הנח הקטנה ועשה הגדולה ואם לאו עשה הראשונה הבאה לידך. (ב"ר בריש וישב יעקב) פלס ומאזני משפט לה' אמר לו הקב"ה אתה אמרת חשודין על אבר מן החי אפילו בשעת הקלקלה שוחטין וישחטו שעיר עזים אמרת מזלזלין בבני השפחות וקורין. אותן עבדי' לעבד נמכר יוסף אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ אני מגרה בך את הדוב ותשא אשת אדוניו וכו' על תלתיהון נלכד פלס ומאזני וכיס: פלס   [נאמע איינעס מינצע] (ב"מ מז) מאי אסימון פילסא עיין בערך אסימון עשרים שקל ליום תרגומו עשרין פילסי ליומא (א"ב פי' בלשון יורי שקל אשר בו חקיקה צורת פלס בעלת החכמ' אצל היונים). פלס   [צערברעכן] (ב"ק יט) ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה לסלא פי' שיבר הסל: פלס   [שלאגע] (ב"מ פה) אתיוה לאליהו ומחיוה שיתין פולסי דנורא. (יומא עז) הוציאוה לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוה שיתין פולסי דנורא פירוש פילסי כגון השוטין שמכין בהן השלטונין פי' הגאון ח"ו שיש עליו דין למטטרון אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו (ב"מ מז) אי הוה לוי הוי מפיק לאפך פולסי דנורא (א"ב פי' בלשון רומי מכה בכח): פלס   [שטאדס נאמע] (יומא לד) בשחר היה לבוש פילוסין של י"ב מנה פי' פילוסין והנדויין שניהן מלבוש בלשון יון (א"ב מלבוש הנעשה בעיר פילוסין אשר היא במצרים וכן הנדוין מלבוש עסוי בהנדיא וכל המכתבים הפליגו לשבח בוץ הגדול במחוזים אלו). פלס (ע"ז לט) חזקתן אינן באין אלא מפולוסא ומאספמייא רעמסס תרגום ירושלמי פילוסא: פלס   [וועכטער] (ב"ר פ' ס"א) מי האיש הלזה רבנן אמרי הוא פילסונו הלזה אלון זה (א"ב פי' בלשון יוני שומר): פלסטיני   [ארץ ישראל] (ב"ר פ' צה) ויהי רעב בכל הארצות בשלשה ארצות בפניקיא ובערביא ובפלסטיני (א"ב כן נקרא פלשת בלשון יוני וצידון נקרא פניקיא): פלסלוס   [ארט באהנע] (בריש כלאים) השום והשומנית הבצל והבצלצול התורמוס והפלסלוס פי' שום של פרדס ושום של מדבר בצלצול בצל של מדבר פלסלוס תורמוס של מדבר ובלע"ז סלב"טיקו: פלוסופה   [פיליזאף] (שבת קיו) ההוא פלוסופה דהוה בשבבותיה דרבן גמליאל פי' חוזה בכוכבים (א"ב פי' בלשון יוני ורומי איש אוהב החכמה וחוקר סבות הדברים והמפרשים בנו פעל התפלסף): פלסתר   [פאלש אונרעכט] (ברכות לא) במעשה דחנה ואי אתה עושה תורתך פלסתר (סוכה כט) על כותבי פלסטר (ע"ז יא) סך קירי פלסטר (בויקרא רבה זאת תהיה פ' ראשונה) י' שבירבה עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע עקרני שלמה ועשאני פלסטר (בילמדנו בריש ויקח קרח) יודעין אנו שחנון ורחום הוא שמא יתמלא רחמים על הללו ויאמרו כל באי עולם פלסטון הוא תורתו של משה (א"ב פי' פלסטון בל' יוני דבר שקר ומזויף): פלסמון   [ארט גווערץ] (ב"ר פ' ויזכר אלהים את נח) מביאה דבר מעולה או קנמון או פלסמון עיין ערך בלסמון: פלפל   [פפעפער] (שבת סד) בפלפל ובגרגיר מלח (בילמדנו פ' ויקח קרח שם נ) פלפלת כל שהיא (פסחים מב) זנגבילא רטיבא ופילפלי אריכתא ופת נקייה ובשר שמן ויין ישן מעלו לכולהו גופא (יומא פה מגילה ז חגיגה י) דשמואל ודאי לית ליה פירכא היינו דאמרי אנשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלא צנא דקרי פי' שהיה אמורא קטן מכולם כמו שהפלפל קטן מכל מיני תבלין וחריף מכולם כך זה האמורא חריף מכל התנאין שהפליגו עליו: פלפל   [צערשטערען] תרגום ועוללתי בעפר קרני ופלפלית בעפרא איקרי ותרגום ואיש לבוב ילבב ובר נש מפלפל ידייק: פליפוס   [איין אויסוואקס] (שבת קט) יד מעלה פוליפוס (כתובות עז) ובעל פוליפוס מאי בעל פוליפוס רב יהודה אמר שמואל ריח החוטם במתניתא תנא ריח הפה (א"ב פי' בליו"ר חולי החוטם ומין מורסא גדל בתוכו וריחו רע ולפעמים יפשה עד הגיעו מבפנים אל החיך ולא יכול החולה לדבר במבטא ומה צדקו דברי המתניתא אשר אין כופין להוציא על כל פוליפוס כי אם על הפושה): פלצור   [נעטץ] (כלים פכ"ג) המדף והפלצור פי' בלע"ז רוט"י והוא ארוך כמו אמה: פלק   [ארעסט, געפענקניס] (בויקרא רבה אמר אל הכהנים ובילמדנו ולקחתם לכם) איתציד ההוא ליסטאה ואיחבש בפילקא (בפסקא ויהי בחצי הלילה ובילמדנו ויהי חשך) ואח"כ חבשן בפילקיות זה החשך. ס"א לא חזרו חבשן בבית האסורין פי' בית הסהר בל' יון פילקין ובל' ישמעאל הסדן שכובלין בו רגלי האדם פלקה (גיטין סט) ואי לא הדרי עילויה ופלקו ליה פי' כענין שאמר ואוסרין אותו: פלק   [בייל] (מדרש שמות רבה פ' ואת כל עשב השדה הכה הברד ובמדרש תהלים מזמור הודו לה' קראו בשמו) היה יורד כפילקין פי' בל"י גרזן עיין ערך פלכין: פלקט   [געשטיקט] ואלבישך רקמה רב סיסי אמר פורפירן עקילס תירגם פוקרטין פולקטין (א"ב פי' בל"י ארוג מעשה חושב ופלקטון בל' יוני מעשה רקמה עיין ערך פיקילטון אפליקתא ואפיקלטורין וראה הגרסאות שנשתבשו): פלקתא   [קייבס ווייב] תרגום ירושלמי ופלגשו ושמה ראומה ופלקתיה ושמה ראומה: פלר   [איין קליינע מינצע] (פיאה פ"א בירושלמי) אנא שלחית לך מלה דלית לה טימי ואת שלחת לי מלה דטבא חד פולר פי' בל"ר מין מטבע קטן: פלש   [אפפען, עפענטליך] מבוי מפולש פי' פתוח משני צדדין (סנהד' פט) בית המפולש לחברו פסול פי' אי מתחילה עבדינהו ה' בתי ופליש חד בית לחבריה דהיינו ד' בתי כיון דשלא כהלכתן עבדינהו לאו תפילין דכתיבי באורייתא ננהו כלל והאי לא איגרע שהוסיף עליו אלא גרוע ועומד מעיקרא דהא פסול הוא כדר' זירא דאמר בית המפולש לחבירו פסול: פלש   [זין במקוממענין] (במגילת איכה) הם לא פילשו אחר מדת הדין ומדת הדין לא פילשה אחריהן ס"א הם לא חיפשו: פלתה   [שיפפען] (בפסקא דפרה) רגליו דתרנגולתא דמיין לפלתא דנוני ס"א להרפותיא דנוני פי' לקשקשת (א"ב פי' פולד בלשון יוני קשקשת): פס   [מונד] תרגום מה לאדם פומא לאנשא: פמבי   [עפענטליך] (ב"ב קמ"ה) תנו רבנן עשה עמו בפומבי וביקש לעשות עמו בצינעה (ע"ז נד) לא דיין לרשעים שהן עושין סלע שלי פומבי פי' שחוטאין בפרהסיא שאני צריך לפרסם חטאת שהן חוטאין ביחוד על הערוה ואני מפרסם שאני צר את הוולד במעיה אלא שמטריחין אותי בעל כרחי להטיל בו נשמה לפי שהעולם כמנהגו נוהג שהנשים מתעברות מן האנשים אע"פ ששוטין עושין שלא כהוגן פ"א כגון שמערבין כסף בנחשת לעשות סלע גדולה כדגרסינן (ב"ב קמה) עתיר נכסין עתיר פומבי דבר הנראה גדולה אלא שמטריחין אותי שנא' הוגעתם ה' בדבריכם (בילמדנו בסוף כי תשא ובוהיה עקב תשמעון פסל לך) לוחות הראשונות על ידי שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהן עין מוציא אסירים בכושרות תרגום דאפק בית ישראל דהוו אסירין במצרים על עובדי אבהתהון דכשרין בפומבי (א"ב פי' בל"י תקון ועסק גדול בפני קהל): פמוט   [לייכטער] (שבת מד) אמר רבי זירא פמוט שהדליקו עליו באותה שבת לדברי הכל אסור לטלטלה (שבת קיח) פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת (מנחות כח) ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים ההוא פמוט אקרי פי' מנורה סתם יש לה קנים כמו אותה של משה ושאין לה אלא עמוד אחד ובראשה נר אחד נקראת פמוט: פמליא   [פעראיין] (סנהדרין צט) כל העוסק בתורה נשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה וכו' פי' חיילות (א"ב פי' בל"ר בני בית תרגום בפסוק הנך יפה רעיתי בפמליא במלכי קדשיא): פמלנייא   [איין ארט גאטטין] (כלים פכ"ו) אנפליא ופמלנייא ומכנסים (ב"ר פ' סח) כתנת הפסים זהו פרגוד. אשר עליו זו פמלנייא זהו פילניא שבפרק שלפני זה (א"ב פמנליא בל' רומי מכנסים וכן תצדק הגרסא): פמסקא   [העלד] (ב"מ צג) התם גברי דפימוסקא הוו פי' גונדא דמלכא פ"א אנשים גבורים חזקים היו מצויין שם (א"ב בנוסחאות דידן דפרמוסקא כתוב): פמפיא   [רייבאייזען] (ירושלמי דמ"ק פ"ב) כאילין פומפיא פי' המפרש מין מגרדת לגרר בו גבינה ולחם: פמריה   ס"א פורמא ומפורש בערך פורמא: פן   [אויס רוימען] (שבת קכה) מפנין אפי' ד' וה' קופות פי' מעתיקין התבואה ממקום למקום מל' ופנו את הבית אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אל תפנו אל מדעתכם פי' בזמן שאתם מסתכלין בהן אתם מפנין אל מדעתכם (בגמ' שם סד) מופנה מצד א' פי' מופנה דלא צריך בהאי קרא למכתביה (נדה כב) מפורש מאי בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין ולשאינו מופנה כל עיקר. ותער כדה תרגום ירושלמי ופניאת קולתה מריקים שקיהם ת"י פנון. (בפסקא דזכור ובפסקא דעניה סוערה) ערו ערו פנון פנון המד"א ותער כדה (בסוף טהרות) יוצאין חוץ לפתח בית הבד ופונין לאחורי גדר פי' להפטת כלומר להעתיק הרעי מן הגוף (א"ב בל' יוני קוראים פניון למקום מוכן להטיל בו הצואה וענין אחר קרוב לזה (אבות פ"ב) לכשאפנה אשנה פי' כשיהיה לי פנאי ואהיה פנוי ונקי מעסקי. תרגום נקי יהיה לביתו פני יהי לביתיה): פן   [קעהרען ווענדען] (בפסקא דסוכה) פנה אל תפלת הערער הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו אם ערער תפלתו אם תפלתם ערערים אלא ערער זו תפלתו של מנשה תפלתם זו תפלתו ותפלת אבותיו: פן   [אנגעזיכט] (כתובות ח) מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות מברך כולהו פי' אדם שלא היה בחופה או בסעודה בשעה שמברכין כשילך אדם שם לכתחילה קרו פנים חדשות וכן לבית האבל אי לא הלך לשם ביום ראשון כשעשו ברכת רחבה בכל יום שילך שם בתוך ז' עושין כבתחילה ברכת רחבה בשבילו וכן מפורש בזו ההלכה (שם ח) ברכת רחבה כל ז' משכחת לה בפנים חדשות כי הא דרב חייא בר אבא מקרי בריה דריש לקיש הוה שכיב ליה ינוקא יומא קמא לא אזיל גביה למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמיה ואזיל לגביה ובריך ברכת רחבה כבתחילה (ב"ר פ' ויחן את פני העיר) חונן את הפנים של עיר התחיל לשלח להן דורניות (ופר' צב) והרעב היה על כל פני הארץ היה לכתוב על הארץ למה נכתב על כל פני הארץ. אמר שמואל בר נחמני לא התחיל הרעב תחלה אלא בעשירים בזמן שאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חבירו ובזיין שאדם עני אין לו פנים לראות מפרי שהוא מתבייש מחבירו (נדה יד) כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה פי' לשון נקייה על מקום התורף (שבת מא) א"ר המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו פירוש כמתבייש מן הברית שבבשרו משום הכי מכסהו כי סליק מותר להניח שלא יראו ערותו בני אדם שעומדין על גב הנהר ובירידה שאין אחר רואהו אסור כי נחתי זקפי פי' יורדין כדרכן שאין רואהו אחר כי סלקי שחו שלא יראו בני אדם: פן   [ריגעל] (כלים פי"א) הפין והפורני טמאים אית דאמרי חפין ופי' אלו שינים הקבועות בפותחות ונכנסין בתוך הפורני וי"מ הפין והפורני הוא הקולוסטרא ובל' ערבי קופל ובלע"ז קטי"נדו והפורבי נכנס לתוכה הפין מצד אחד נעול ונסגר מצד אחר יש לפורנא נקב שמניחין בו המפתח ומדחין את הפין לחוץ ונפתח ובאותה שעה נפתח פי הפין מן הפורני ויוצא ממנה והפין בלע"ז קרד"ו (א"ב פי' בלשון רומי דבר חד הקבוע בדבר אחר): פון   תרגום כמעט שכב כזעיר פון שכיב תרגום לו יש חרב אילו פון אית חרבא מלה יתירה בלשון תרגום כמו קא בלשון תלמוד: פנדה   [געלד זאקע] (ברכות סב) ובפונדתו מפשלת לאחוריו (שבת קיג פסחים יא) רבי יהודה אמר כורך עליו פונדא או פסיקיא (שבת קב) אונקלי ופונדא (נדרים נה) הנודר מן הכסות אסור בפונדא ובפסיקיא (כלים פכ"ט) הפונדא והמעפורת (שבת כו) מי לא תנן (זבין פ"ז) זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין או על חמשה פונדאות (שבת עא) באזנו ובשערו ובפונדתו ופיה למטה בין פונדתו לחלוקו (גמרא) המוציא מעות בפונדתו ופיה למעלה חייב. פי' פונדא ממש בלע"ז והוא ענין פסקיא של עור שהוא תרגום חגורה (א"ב פי' בל' רומי כיס ושק מוכן למעות עשוי כרשת): פנדיון   [גראסע מונצע] ככר בפונדיון כבר פי' בערך ככר (ב"מ קו) אלא מעתה לא תעלה לא בגירוע אלמה תנן (ערכין כט) נותן סלע ופנדיון בשנה כבר פי' בערך גרע (כלים פ"ח) היתה פונדיון לתוך פיו רבי יוסי אומר אם לצמאו טמא פירוש כשיצמא אדם במקום שאין מים משים כסף טהור לתוך פיו ומקל ממנו הצמא (א"ב פי' דפונדיון בל"ר מטבע של שני איסרין עיין ערך אסר): פונדק   [גאסטהויז ווירט] (יבמות קכב) לא תהא כהנת כפונדקית (דמאי פ"ג גיטין סא) הנותן לפונדקית מעשר את שהוא מתן לה ואת שהוא נוטל הימנה פי' חנות בל' ישמעאל פונדק בית אשה זונה תרגומו פונדקיתא. מפי החירות תרגום ירושלמי מפונדקי חירתא (א"ב פי' פונדק בלשון יוני בית מלון פי' פונדקי בעל המלון): פונדק   [האזעל נוס] (בריש מסכת נזיר גמ' דברי מערבי) הריני נזיר מלא חבית וכו' ואח"כ אגוזי ואחר כך פונדקין בלשון לע"ז נוקי"לי בלשון ישמעאל פונדק והוא שקורין גלוז (א"ב פי' פונטיקון בליו"ר פרי לוז כי היה גדל טוב מאוד בארץ פונטוס וכן נקראין על שם מדינת פרס הפרסקין כי היו שם המובחרים וגם מפרס באו האגוזים החשובים הנאמרים קריא פרסקיא עיין שיזפין): פנדורא   [בלאזאינשטערומענט] (ירוש' סוף ב"ק וב"ב פ"ג) מאי משכוכית אית דמרין חיטרא ואית דמרין פנדורא בלשון יוני כלי זמר כמו תוף ואולי רועי צאן בכלי זה מקבצים הצאן להוליכן לשדה ולהביאן לבית: פנח   [פערוואהרזעך] (יבמות קטו) אי נמי לפנחיה שבקיה פי' בתשובות לכן הניח ת' של תרומה על הכלי ולא מחקו לשמירה שאם יבא אדם ליטול הימנה ויראה אותו הסימן יאמר תרומה היא זו ומתרחק הימנה: פנטי   [ענטגעגען] (ירושלמי ע"ז פ"ב) רבי יוחנן נפק לפנט. דרבי יודן נשיאה פי' בל"י לקראת עיין ערך אפנטי: פטיגון   [פונפווינקל ליכט] חמש זויות עיין בערך הין: פנטין   [גאנץ אונד גאר] (מדרש אסתר פסק' מהר קח את הלבוש מעבי' דומין פנטין פירוש דומין בל"ר אדון פי' פנטון בלשון יוני הכל: פנטוס   [ארטס נאמע] אריוך מלך אלסר בארץ שנער תרגום ירושלמי בארעא דפיטוס (א"ב מחוז באסיא הוא ומשם יצא עקילס הגר): פנטום   [איבערהויפט] (ירושלמי דסנהד' פ"ו) אלא את ופינחס אסקון נבזין ביניכון פנטוס דמתפיס חד מינכון פי' בל"י בודאי ומכל מקום: פנטסיא   [פאנטאזיע] (ירושלמי ב"ב פ"ח) בעי ממר פנטסיא פי' בלשון יוני מחשבה וציור דבר מה: פנטיקקיא   [דורך אום שלעכט] (ירושלמי תענית פ"א) פנטיקקיא צלי ואתי מטרא פי' בל"י כלו רעות: פניא   [אבענד] תרגום בפסוק בבקר יאכל עד בצפרא ובפניא פי' ערב והוא לשון מקרא לפנות ערב וכן מצינו לפנות בקר: פניים   [ארטס נאמע] (פרה פ"ח) באר אחאב ומערא פמיים פירוש מערה היא בראש הירדן (ב"ר פ' סד) ויצא הראשון אדמוני אתעביד מלך נחת ויתיב לה בהדא פניים (מגילה ו) לשם זו פמייס (בילמדנו בכי תשא) ויבאו לישה זו פמייס (בברייתא דר"א פ' כ"ז) וירדף עד דך זו פמייס. (בתרגום דודי שלח ידו מן החור) ודבר מידהון ית עגלא מתכא דשוי ירבעם חייבא בלשם דן דמתקרייא פמייס (א"ב נראה שבעל הערוך גריס פניים ולכן הביא הערך במקום זה וכן האמת אבל חז"ל החליפו אות נון לאות מ"ם וכן עשו במלת אספמיא): פנך   [טעללער, שיסעל] (פסחיס מט) בר מלחך פינכי. ס"א פינקי (תענית כד) אי שריף מר פינכא דדיסא (חולין קיא) ההוא פינכא דהוה בי רב אמי דמלח בה בשרא ותברה פי' זו פינכא של חרש היתה שאינה יוצאת מדי דפנו לעולם (ב"ר פ' אלה תולדת נח) אתת ההוא אתתא טעינה חד פינך דסלת פי' קערה גדולה בלשון יון פינכי: פנך   [יאגען, איילען] מדהרות דהרות אביריו תרגומו פינוכא דהוה מפניך העלו סוס כילק סמר תרגומו ססוותיהן מפנכן וסוס דוהר דנחים: פנם   [פארשטעלונג] (ב"מ יז) זו אינה צריכה לפנים ולא לפני פי' א"צ לדקדק יותר: פנון   [גראב טוך] (בסוף כלאים) ומעלות הפינן פי' עדולרין עשוין מן הפסולת ובלעז פדל"י (א"ב פירוש בל"י מין בגד נבזה וכן פנון בל"ר): פנס   [לאמפע] (סוכה כט) אמר לעבדו טול פנס מפניהן והושיבן בחשך פנס שיש בו בית קבול שמן פי' שנותנין בי הנר מפני הרוח שלא תכבה (א"ב פי' בלשון יוני עששית ובית נר דולק): פינוס   [צינזען וואכער] (מדרש תהלי' מזמור השמים מספרים) ונוטלים זה מזה בפינוסין ופורעים בפינוסין פי' בל"ר רבית ונשך: פנק   [פערצערטעלט] (חגיגה ד) לאתויי מפנקי מפנק מנוער עבדו בתפנוקי מלכין: פנק   [זוים] נירין ולא פונקין כבר פי' בערך נר (א"ב בנוסחאות כתוב פונקלי פירוש בלשון רומי שולי הבגד): פנקט   [פאלאסט] (בריש ויקרא רבה) היו אומות העולם שומעין קול הדיבור ונתרזין מתוך פניקטהון פי' היכליהם. לך יובילו מלכים שי תרגומו מפקניטיהון לך ייתון מלכייא קרבנא (ב"ר פ' יז) בנווסין ובפנקטין ובלשון (א"ב בנוסחאות כתוב בנמוסין ובפנקסין עיין ערך נווסין): פנקיה   [לאנדטם נאמע] (ב"ר פ' צא) בפנוקיא ובערביא ובפלסטיני (א"ב פי' בליו"ר ארץ צידון): פנקס   [שרייבטאבעל] (שבת קג) על שני דפי פנקס (אבות פ"ג) הפינקס פתוחה כבר פי' בערך סעד (כלים פרק כד) שלש פנקסאות הן האפיפורין טמאה מדרס פירוש לוח עשוי על אבק של עפר וכותבין בו חשבונות ושיש בה בית קיבול שעוה פירוש לוח הטוח בדונג כדי לכתוב בו וחלקה מלשון חלק (כלים פרק יו) פנקס שיש בו בית קיבול שעוה טמאה ושאין בה טהורה (ב"ר) דיפתרות ופינקסאות יש לו (נדה ל) מונח בפנקס קסת הסופר תרגומו פנקס ספרא (א"ב פירוש בל"י ספר קטן): פנקרס   [קאפירין] (ירושלמי שבת פרק א) פינקריסק וקוטיות וקוליות וחמין שלהם הרי אלו מותרוח והם קפריסין כדגרסינן (ע"ז לח) תנו רבנן בתוספתא דעבודה זרה הקפרין והקפלוטאות והקליות והחמין שלהן הרי אלו מותרין: פנר   [שלערטער קאראקטער] (ירושלמי סנהדרין פרק י') שלשה כפרו בנבואתן מפני פינירא פי' בל' יון רשע ועולה: פנר   [פפורטא] תרגום על פסוק בשנת שלש למלכו ובליעת אנון פנרתא ברייתא דבית מקדשא ויש נוסחאות כתוב בהם פרותא פירוש פורתא בל"ר דלת: פנתא   [אובערטהייל דער שוחא] מנעל. ס"א אפנתא וכבר פירשנו במקומו: פונתק   [איין פפלאנצע] מאי יועזר פונתק כן כתוב בנוסחאות ובעל הערוך גרס פוטנג ע"ש: פותר   [עדעל שטיין] תרגום ושהם וישפה בורלא ופנתירא עיין ערך אפנטיר ונקראת כן אבן זאת שהיא מלאה תברבורות: פנתירין   [איין טיהר] (מדרש תהלים מזמור משכיל לאסף האזינה עמי תורתי) מין חיה הוא שמו פנתרין פי' בל"י ורועי מין חיה כמו פרדלים אכזר מאוד ויש בעורו חברבורות: פס   [שטאנגע זייל] (ב"ב ח) כמה יהא בעיר שנים עשר לפסי העיר. פי' קרשי עץ לחזק שערי העיר כמו עושין פסין לבריאות (א"ב אות יונית קודמת לאחרונה נקראת פסי וצורתה קו אשר מאמצעי ולמעלה יוצאים שני קוים כמו קני המנורה וכן עושין כמו צורה זו יתדות וקרשים בדרכים כדי שלא תעבורנה הבהמות דרך שם): פס   [לאאזמן, גורל ווארפין] (יומא כב) ארבע פייסות היו שם (שבת קמח) מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו פי׳ לשון פייס שמפייסין למי יבא חלק זה ובלבד שיהו החלקין שוין אבל מנה גדולה כנגד מנה קטנה כלומר למי יבא הפייס יטול הגדול אסור משום קוביא והיינו דומיא דמשחקין בקוביא דהוי אסמכתא ולא קניא ור״ח ז״ל פי׳ מלשון פיס כי ההיא דאמר מי מפיס וכמו שאמרנו על השכר מיסרו ומפיס וכבר פירשנו בערך מפיס (תמיד פ״א) אמר להס מי שטבל יבוא ויפיש הפיסו זכה מי שזכה גורלך תפיל בתוכינו תרגום פייסך ארמא בינתנא (א"ב בנוסחאות כתוב ניסך והוא טעות): פס   [אויס גלייכען, בערעדען] (ע"ז עב) אומר אדם לגוי צא והפס עלי מנת המלך פירוש לשון פיוס ופריעה (בב"ר פ' יח) העשה לו עזר (ובויקרא רבה כי ימוך אחיך) אנן פסון לה פירקה ושיבקה. ס"א אנן יהבינן לה. פורנא: ספר אחר משופי פורנא (א"ב תרגום להתחנן לו לפייסא ליה): פס   [שויפיל גאבען] (בויקרא רבה בריש קדושים) איזיל ואכריז בקרתא מאן דאית ליה פסא או מכוש פי' בל"י קורין למרא שחופרין בה פס וכן בלשון יסמעאל (במגלת איכה ותזנח משלום) אכל מכל תבשיל חד פס יש לומר כגון הלפס והקדרה וי"ל שהוא עמו פס ידא: פס   [ענטווייהן] מחלליה מות יומת תרגום ירושלמי מפס יתה מתקטלה וחללת את שם אלהיך תרגום ירושלמי לא תפסון וכן תרגום את בריתי הפר כי את קדש ה' חלל להפרכם את בריתי באלה מסעי. (ובריש אמור אל הכהנים) לחלל גאון כל צבי ואחלל שרי קדש חלל ממלכה ושריה תרגום אפיס רברבנהא (בבראשית רבה בריש וישב יעקב) למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם פסים פסים: פס   [זיך אליסברייטערן] (בריש נגעים) את שנולד לו פסיון. (חולין ח) בשני סמנים והם שער לבן ופסיון פירוש אם פשה תפשה (ב"ר פ' טו) ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ תני עץ שהוא פוסה על פני כל החיים: פס   (בבא מציעא פו) דלא מציא פסיא קניא פירוש בערך זגתא: פס   [האהל] קטנה ככף איש עולה מים תרגומו כפיסתא ידא. (ובריש אהלות) שלשים בפיסת יד ושלשים בפיסת הרגל: פס   [שטיק] (בכורות עג) אילו תנא שקוט מלפניו פי' שראשו בולט הרבה לפניו סיקפס מאחריו פירוש שדומה כמי שנחתך ממנו חתיכה מאחריו והיינו שקל פסיא: פס   [גראבען] (ב"ר פ' ל) ויש שמחליפין העליונים לזבלים כיצד הוא עושה אלא כמין קטרקטון היה לו והיה פוססן מן הצד (א"ב פי' בלשון רומי פועל החופר): פסג   [דוירך שניידער] (בריש עוקצין) פסיגה של אשכול שריקנה טהורה פירוש אותו שמלא ענבים שמו אשכול ואם נפסג ממנו מקצת. האשכול ונתפצל ממנו ויש לו כתף ונטף שמו פסיגה. (פרה פי"א) אזוב שיש לו שלשה קלחים מפסגו ואוגדו וכו'. ויבתר אותם בתוך תרגום ירושלמי ופסג יתהון. תנתח לנתחיו תרגום ירושלמי תפסג לפסגוי. (ב"ק קיט) תנו רבנן מפסגי אילנות ומפסקי גפנים. (שם פא) התועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג רורד פי' מפסג הכרמים והשדות ומהלך בתוכם אע"פ שאין שם דרך. (מ"ק ג). אין מודדין ואין מפסגין יש מפרשים מפסגון זה סומכין האילן שהוא רענן יותר מדאי: פסד   [צו שאדען קאממען] (ב"מ קיז) כמה מפסדא עליה בהאי ביתא תולתא הלכך אית ליה תולתא פי' קסבר רבי נתן דעליה חבסתיה לבית ודקתיה דאי הוה בית בלא עליה הוה קאי שיתין שנין השתא דאתבני עליה עליה קם ליה ארבעין שנין ונפל אשתכח ליהדא פסדא ליה עליה לבית תולתא ושקיל בעל עליה תולתא דלבני וכשורי ושקיל תתאי תרי תולתי וכן כי זבני תרוייהו אדעת' דהכי זבנין דתחתאה יהיב תרין חולקין ודרי בתחתאה בעל עליה יהיב תולת' ודרי בעליה ותחתאה לית ליה רשותא לאשתמושי בעליה וכי היכי דיהבין בדמי מעיקרא הם הכין פלגי לבסוף דכי נפל לית בידיהון חילא למיבני. זה פי' רב עמרם (א"ב תרגום תרע לאמים ותשלחם תברתא אומיא ופסדתיכון): פסדיות   [בעט צייג] (בילמדנו בריש ויצא יעקב) כיון שיצא יעקב לא יצא עמו דבר בעולם ואף לא פסדיות שנאמר ויקח מאבני המקום ואם היו לו פסדיות לא היה נותן אבנים תחת ראשו פי' כסתות ושמא פסדיות הן: פסטל   [איין שריפט] (בילמדנו רב לכם) כשהלך דוד לעשות מלחמה באדום הוציא לנשתוון קורין בלע"ז פישטו"לי (א"ב פי' אפיסטולי בל' יוני ורומי כתב ואגרת עיין ערך אפיסטולי): פסטולי   [באלקען] (ירושלמי כלאים פי"ט) אתא עובדא קומי רבי ירמיה בארבעה עמודין ועליהם פסטוליות פי' אפיסטולי בלשון יוני ורומי קורות על גב העמודים: פסטם   [פערזיכערונג] (בויקרא רבה בצו פר' זובח) אמ' א' לחבירו מה דחיל הדין שליטא אמר ליה תהא פסטמא דילך טבא ולית את דחיל מיניה פי' הדיבור שלך יהא טוב כלומר התעסק בתורה ואי אתה מתירא ממנו כמו הנשים סונטות בה (א"ב פי' בל"י בטחון וכסל): פסטן   [אינפאנטריא] (בב"ר פ' המול ימול) בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה פסטון וירד מלאך והצילו פי' מארב לפי הענין (א"ב פי' בל"י אנשי צבא ההולכים ברגליהם): פסטים   [גלייבע] (ירושלמי כתובות פב) נאמנים העדי' לומר שטר אמנה ושטר פסטים פי' ל"י אמנה ויש בנוסחאות כתוב בהם שטר פסיס עיין ערך פסיס: פסיון   [ארט פויגיל] (יומא עה) שיכלי כיכלי פסיוני ושליו (קידושין לא) יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם. (ב"ק נה) תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה. פי' בלעז פס"נו. שאל ויבא שלו תרגומו שאילו בשרא ואייתי פדיונין (א"ב פי' בליו"ר מין עוף טהור חשוב ועולה על שלחן מלכים): פסך   [אבגעגניטען] קוצים כסוחים תרגומו כובין מפסכין: פסכתר   [איין דעקיל] ס"א פסקטר והנה הוא לפנינו: פסל   [אב שניידען] מזרדין ומפסלין כבר פירש כי בערך זבל. (כלים פי"ג) המפסלת והמקדח פי' כלי ברזל כמין מעצד רחב שהוא פוסל בו את העץ מן ויפסל שני לוחות. (ברכות נז ב"מ פב) מר פסל וקרדום: פסל   [איין זיילע] (שבת פ בב"ב נה) אבל פיסלא לא רבא אמר אפילו פיסלא דרשות שבת כרשות גיטין דמיא. (גיטין עז) אזל גיטא נפל בפסלא אמר רב יוסף אי הוי ד' אמות על ד' אמות פלג ליה רשותא פי' פיסלא עמוד שהוא גבוה עשר ורחב ארבעה או כגון זיז היוצא למעלה מי' טפחים מן הכותל רחב ד' אמות ופי' פיסלא כגון פסל היוצא מן הסוכה (א"ב פי' בל"י יתד נעוץ בארץ): פסל   [ענטווייכען] (שבת יג) מהו י"ח דברים דתנן (זבין פ"ה) אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון וכו' (פסחיס לב) האוכל תרומה פסול טומאה פי' שפסולו שנטמא מחמת ד"א פסול הגוף פי' כבשר חזיר שאין לו היתר לעולם (א"ב תרגום ירושלמי פגול הוא פסול יהי תרגום כספך היה לסיגים כספך הוא פסולא): פסלום   [שטימפיג רעדין] עיין בערך עמוס (א"ב פי' בל"י ערל שפתים מגמגם ונלעג לשון): פסיליא   [ארט לינזען] עיין במיטליא (א"ב פי' בל"י ורומי מין קטנית וצורתו כמו כוליה ונקרא שעועית. ופסילתא עיין ערך פול): פסיליא   [אומריין] (מדרש איכה פסקא סתי ומאוס) מאסיא ופסיליאה פירשתיו בערך מאם פסן   [מילטער] (כלים פ"כ). עריבת פסונות בית שמאי אומרים טמא מדרס פירוש לדעת הרמב"ם עריבת הבנאין ילושו בה הגפסין ולדעת ר"ע שמביאים בה אבנים קטנות ורגבי אדמה מלשון שקל פיסא: פסיגמון   [פערפראווטער וויין] (ירושלמי ע"ז פ"ג) ר' סימון מפרש החד קונדיטין המר פסינתון פירוש בל"י ורומי יין מרוקח בעשב הנקרא אפסינתין והוא לענה ומועיל לאסטומכא עיין ערך אפסינטין: פסנטר   [אין קויפער פיר דיא קיחע] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים) פסנטירך אנא ואי את מטעים לי מן תבשילין דאידע מה אינון צריכין (בפסקא דהעומר) מגרוסך אנא וכבר פי' בערך מגרס (א"ב פי' בל"ר קונה כל צרכי סעודה בבית ליתן למבשל ופי' מגירוס בלשון יוני מבשל): פסנתר   [שפיל אינסטערמענט] בדניאל קתרוס שבכא פסנתרין פי' מין כלי זמר הנקרא בל"י פסנתרין: פסים   [שיין קאנטראקט] (ב"ב קנד. כתובות עט). שטר פסים הוא זה פיר' שפייסתני בשעה שהיית רוצה לישא אשה שאכתוב לך שטר ששדה זו מכור הלך בעבור שיראו אותך ויהיו סבורים שאתה עשיר קונה נכסים ומעולם לא החזרתה לי ולא שלך היא השדה או שטר אמנה שמכרתי לך שדה זו על מנת שאאמין לך הדמים עד זמן שקבענו ומעולם לא נתת לי הדמים. ויש פ"א בערך אמן. (ירושלמי) שטר פסים הוא זה לשון יון אמונה פיסטיא הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה כותבת שטר פסים לאחר פי' שפייסה לאדם אחר הריני נשאת ואין רצוני שיבאו נכסי ליד בעלי אכתבם לך במתנה ולאחר זמן אם יגרשני או שימות אטלם ממך: פסע   [איינטרעטען] (ב"ק כג). רב אשי דפסע פסועי פי' כגון בצע מקום שנתחככה בהן שברה האבנים ושחקתן והפירות בדריסה טינפתם ודרסתם וכילתם כגון בצע אמרתו לשון כליה והוא תמימות והשלמות: פסע   [טריט] (מגלה כח) לא פסעתי על ראשי עם קדש פי' מנהגם לישב על גבי מחצלאות בקרקע וכשמהלך עומד ומפסיע על ראשה (א"ב תרגום כפשע ביני ובין המות כפסיעא ביני ובין מותא): פסע   תרגום ירושלמי או חרום שרוע: פסע   [שטאמפטן] מקול שעטת תרגומו מקל מפסועיות: פסיפון   [ארטהייל] (בפסקא ותאמר ציון) אמר רבי ננחומא פסיפון אינון עבדין ואנא עבדית אינון עבדין ועזבני ואנא עבדית ועזבתים פירוש חשבון לשון רומי פסיפון (א"ב גם בל"י פירושו גזר דין כי בבית דין של יונים היו אבנים קטנות נקראות פסיפון והמחייבים היו מטילים אבן שחורה והמזכים אבן לבנה לקלפו או לפעמים היו המחייבים כותבים אות תיטא בפסיפס כי היא אות ראשונה בתיבה תנטום שענינה מיתה (ובמדרש איכה בפסקא ולא זכר) והתוית תיו רבנין אמרי כתיטא בפספס וזו היא גרסא נכונה: פספס   [צערברעקלען] (שבת קנה) מפספסין את הכיפים פי' מפרכין כעין פתו' לרככן להיות נוח לאכילה כמו כל ידות האוכלין שבססן בגורן נזיר חופף ומפספס עיין בערך פספס (במגלת איכה איכה יעיב) רבנן אמרי חתיכה פספסן: פספס   [שטיין אין ברעט שפיעל. ווירפיל] (סנהדרין כה) כגון המשחק בפספסין מאמתי חזרתם משישברו את פסיפסיהן פי' לוחות מצויירים ששוחקין עליהם(א"ב פי' בל"י אבני הצחוק והקוביא עצמם ועל שמם נקראו כן אבנים מרובעות ואבני גזית שהן כקוביא): פספס   [קאלירין] (נגעים פי"א) קיטא שיש בה פספסין פי' מסך שיש בו גווני צביעה. פ"א אבנים קטנות כחותם על הטבעת ורוצפין בהם חצרותיהן בא"י וכדומה להן לענין בגד שיש עליו כגון דינרי דקייטי: פספס [געהויעטע שטיינער] אבני גזית תרגומו אבן פסיפס: פסק   [אבשניידען אויף הערן ענטשיידען] (כתובות סב) לא מר אפסיק ולא מר אפסיק פי' לא רב יוסף ולא רבה בר אבוה אכלו ערב יום הכפורים סעודה המפסקת (חולין נב) ואי מחייה פסקית פי' אם הכה הבהמה במטה לא מראשה ועד זנבה ולא מזנבה ועד ראשה לאורכה של בהמה אלא לרחבה של בהמה עומד בצדה ומכה באמצעה זו היא מכה פסקית (נגעים פי"א) היתה פסיקות אינה מטמאה בנגעים רבי יהודהה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים פי' תתיכות (מ"ק יח קדושין ט כתובו' קב) מאי לאו אירוסין ממש לא שטרי פסקתא וכדרב גידול אמ' רב דאמ' כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן דברים הנקנים באמירה. מצר ארעא דמינה פסיקא עיין בערד פלג. (סנהדרין מד) ג' שמות יש לו פסקין שפוסק דברים כלפי מעלה אטמון שאוטם עונותיהן של ישראל סגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח והיה בכזיב בלדתה אותו תרגום והוה דפסקת מן דילידת. (סוכה לג יבמות קכ כתובות כה) מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות פי' מי שחתך ראשו של חי הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות ואם אמר איני מתכוון למיתתו אלא להוציא ממנו דם לדבר צורך אין ממש בדבריו אלא הרי כמתכוון להמיתו ורוצח הוא והיכא פליג ר' שמעון כגון גרירא דאפשר דלא עביד חריץ ואפי' עביד אפשר דלא ניחה ליה וכן (שבת קב) דשקיל ליה בברזי דלא ניחא ליה (שם קלב) אמר רבי עקיבא ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא אבי הבן וכן (סוכה לג) והוא דאית ליה הושענה אחריתי אבל פסיק רישיה ליכא לספוקא דלא ימות ובוודאי דניחא ליה דאי לא הוה ניחא ליה היכי הוה פסיק רישיה (מגילה ג נדרים לז בגמ' תורם) ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורות (בויקרא רבה בריש זאת תהיה) ב' פסוקים נתנבא בארה ולא הי' בהן כדי ספר וניטפלו בישעיה ואלו הן וכי יאמרו אליכם וחבירו (בויקרא רבה וכי ימוך אחיך פרשת מות וחיים) כשהייתם בארצכם ולא הייתם עושים פסקאות פסקאות לאלילים הה"ד ותפסקי את רגליך וגו'(א"בוענין קרוב לזה תרגום משפטיך אתה חרצת דנת דינך פסקת ותרגום או חרוץ או פסיק ומזה הלשון פסק הלכה): פסק   [פישטייך] (מ"ק ג) הפסיקות והבריכות חדא מילתא היא (א"ב במדרש קהלת (פסקא עשיתי לי ברכות מים) פסקינם פי' בלשון רומי ברכות מים ובפרט אם דגים שם בשופע): פסקטר   [שטארץ] (עירובין קד) כופין עליו פסקטר ועשית סירותיו תרגום ותעביד פסקטרותיה פי' כמין כפיפות של נחשת (תמיד פ"ה בשבת לג) כופה עליה פסקטר כלי גדול מחזיק לתך. (בסיפא בריש צו לא תכבה) אף במסעות ומה היו עושין לה כופין עליה פסקטר (א"ב פי' בל"י כלי כמין גביע רחב או יורה): פסיקיא   [גירטיל] (שבת קיג פסחים יא) כורך עליו פונדא או פסקיא חוטי סבכה של פסקיא בערך סבכה מפירש ותחת חגורה נקפה תרגום ואתרא דהוון אסרן פסיקיא (א"ב פי' בל"ר מין בגד ארוך וצר ובו מעטפים הילדים וקושרים בחי שוקים שלא ירדו וכן נקרא אזור וחגורה רחבה): פסקוליה   [זעקקע] (ירושלמי פיאה פ"א) בעו מיתון ליה בפסקוליה אחריא פירוש בלשון יוני אמתחות וכיסי עור: פסתא   [בראד] ירושלמי (פסחים פו) הדין דאכול חובץ ובדעתיה למיכל קופר צריך מבערה פסתא פי' לחם מלשון פסת בר: פסתא   [בלאט] (גטין נח) כמה ארחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פוסתא ופלגא פירוש רש"י דף: פסתיין   (מדרש קהלת פסקא מה יתרון לאדם) אית דאייתי פסתיין עיין ערך נמרק: פסתקא   דנשדור כבר פירשנו בערך נשדור: פסתקא   [איין ארט ניס] ופנגו פסתקא פירשנו בערך סבן (ירושלמי מעשרות פ"א) אפיסתקין ואצטרובילין (ירושלמי בפ"ק בכלאים) אדם נוטע לוזין ובוטמין מה נפק מנהון פסתקין (א"ב פי' בלשון יון ורומי וישמעאל מין פרי גדל בסוריא ונשמר תוך קליפה): פע   [שרייען] (סוטה יא) פועה זו מרים ולמה נקראת פועה שפועה לולד פי' לוחשת לאשה ויוצא הוולד כמו אלו עכשיו שקורין באזני האשה (בויקרא רבה פ' צדקתך אמור אל הכהנים) ופעלכם מאפע כל ברכות טובות ונחמות שהקב"ה מביאן על ישראל בשכר פעייה אחת שפעו בסיני כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ד"א ופעלכם מאפע מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על משבר צ"ט למיתה ואחד לחיים ג' שמות נקראה לה חייתא מחבלתא ומתברא חייתא דהוות מתה וחיית מחבלתא דהיות ממשכנא למיתה המד"א אם חבל תחבל מתברא דהוות תבריא למיתה. (ב"ר פר' כג) לאחד שחטף גדי והפשילו לאחוריו בעל המרעה רץ אחריו ואמר לו מה בידך ולא כלום אמר לו והרי מפעה אחריך כך קול דמי אחיך צועקים. (ערובין עז) סתם גוי אם איתא דאוגר מפעא פעי. (חולין קלג) ואימא סתם גוי מיפעא פעי פי' צועק אל תשקול בהכרעה ומגיד שהבשר שלו כדאמרינן (סוכה לא) פעיתא היא דא (חולין מג) וושט דאכלה ביה ופעיא ביה פי' גועה.(בכורות לה) מה טעם נעקרו הוי מום משום דפעי ומחזי מלשון כיולדה אפעה: פע   [צערפליסען] מחצה וחלפה רקתו תרגום פעת מוחיה ואעבריה בצדעיה. וכפטיש יפוצץ סלע תרגום וכפטישא דמנפעי כיפא (שבת קח) פעפועי ביעי אסור פי' לטרוף בצים ביין (ב"ב י) ברזל קשה אור מפעפעו (חולין צו) ירך שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שאני חלב דמפעפע פי' בהתחממו נימס וטבע ונבלע באיברים כולן (חולין קה) מים אחרונים ניטלין בצוק אבל בחמין לא שמפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא פי' מפעפעין מבעבעין מלשון שחין אבעבועות: פעפע   [גלענצע] תרגום ותופע כמו אופל ומפעפעא היך קבל: פעוט   [קינדער] (גיטין נט) הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין פי' תינוקות: פעל   [מאכען ווירקען] (יומא לח) כל פעל ה' למענהו פי' פעל ה' ונתן חכמה לזה יותר מזה למענהו כדי שלא תהא המלאכ' אלא במי שהוא חפץ פי' זה של ר' חננאל ז"ל. פועל בכניסתו אוכל משלו כבר פירשנו בערך כנס פ"א בכניסתו אוכל משלו משנכנס בבתר במלאכ' ברשותו הוא ויכול לאחר מלבא במלאכתו ביצאתו משל בעל הבית כלומר ברשות בעל הבית הוא ויכול להחשיכו כמו שרוצה. תזרח תשמש יאספון החיות והדר יצא אדם לפעלו אלמא דיכול להתאחר עד זריחת השמש ולעבודתו עדי ערב עד שתחשך. (ב"מ סח) אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה פי' כגון חייט שתופר כל בגד בכסף ועת שאין בידו מלאכה לעשות אלא יושב ובטל כופר בגד בב' שלישי כסף נותן לו ב' שלישי כסף בשכרו וחלקו בריוח (ב"מ לא) נותן לו שכרו כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה פי' כגון אדם שהוא כתף וסבל שמלאכתו בצער אם יאמר לו אדם מה אתן לך שתתבטל ממלאכתך ושב עמי אינו מבקש ממנו אלא שכר מועט בעבור שמלתכתו כבדה אבל מי שמלאכתו בנחת כגון צורף וסופר מבקש יותר אם יתבטל: פעל   [פערמעגען] (ב"ר פ' סט) ויחלום והנה סולם אזיל סב פועלא דאבוך ס"א מדלא וכבר פירשנו בערך מדל: פעם   [קלאפען] (ב"ר פ' צ) הכא אמר ותפעם ולהלן ותתפעם כאן פתרון בעא מיניה ולהלן חלמא ופתרונא כאן ע"י שהות סמוך לבקר ותפעם ולהלן ע"י שהיה מתערב ותתפעם: פעם   [קלינגען] (סוטה ט) לפעמו במחנה דן מלמד שהיתה בכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא לפעמו וכתיב התם פעמון ורמון: פעפועין   [ווילדע פעטערזייל] (עירובין כח) מערבין בפעפועין ובחלגלוגות (ירושלמי בסוף פיאה) פעפועין הן קקולי ויש בהן מליחות (א"ב עיין ערך קקל): פער   [ענטבלעזען] (סנהד' ס) הפוער עצמו לבעל פעור זו הוא עבודתו (גמרא) ואע"ג דקא מיכוין לבזוייה: פופי   [צארינגע מענטשן] (ירושלמי נדרים פי"א) אופופי ישראל לא עללה לביתי פי' בלשון יוני אופי אלילים אופופי לשון שבועה האלילים והיו אומרי' היונים כי זה שם אלקי העברים וטעם טעות' הוא כי איש יוני בראותו כתוב שם המיוחד קרא אותו פופי בחשבו כי היו האותיות יונית כי צורת אות ה"א אשורית דומה לפ"א יונית וכתיבתם מצד שמאל לצד ימין: פפייר   [פאפיר שילץ] (כלים פי"ז) פיפירו' שעשה להם קניס ממטה למעלה לחיזוק טהורה (ב"ר פ' לח) ואת חצר מות ר' הונא אמר מקום שהיה שמו חצר מות שהן אוכלין כרישין ולובשי' פפייר פי' עשב שהוא בלשון ערבי פפייר והוא כמו מלב"א ועושין ממנו קליפין והיו לובשין אותן בני חצר מות וי"א פפיירות מין אילנות כמו אפיפיירות בכלאים שפירשנו בערך א'. פ' פפיירות דכלים כלי שנעשה מעלי פפייר והוא כמין קופה גדולה העשוה כמעשה מצודה סבכה שאינה מקבלת תבואה אלא כגון תפוחין ואגסים ורמונים (א"ב פי' בלי"ור מין עשב גדל ביאור מצרים וממנו היו עושים גליונים לכתוב): פפייתא   [איין פלוס] (עירובין פב) תרתי ריפתא נהר פפייתא פי' מקום ידוע: פפיליון   [געצעלט] (בפסק' ויהי ביום כלות) אין כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לה פפיליון ואהא מדבר עמה מתוך פפיליון פירו' אהל (בילמדנו אספה לי) אנו עושין לך פפיליונין ואין אדם רואה אותך (א"ב פי' בלשון רומי אהל): פפולסמון   [באלזאם] (ב"ר פ' לד) קנמון פפולסמון (ובפ' ל"ה וירח ה') מנא צלוחית של פפולסמון והלך לריחה (ובפ' מ) למה היה אבינו אברהם דומה לצלוחית של פפולסמון פי' מור אדם מתבסם בו וריחו נודף עליו מרחוק הרבה וכך היה אברהם שמעו בכל הארצות מאכיל ומשקה ומלוה ומהנה וכו' (א"ב עיין ערך אופובלסמון): פיפגא   [שטאדס נאמע] (ב"ר פ' לה) החמתי פיפניא (א"ב בלשון יוני אפיפניא שם עיר אשר בנאה אנטיוכוס הרשע הנקרא אפיפניס פירוש בל"י גדול ומהודר): פץ   [ווערפען, שיטטעלען] (שבת עג) אמרו הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו ספר אחר והמנפסו וכבר פירשנו בערך נפס (שם) תנא הדש והמנפץ והמנפס כולן מלאכה אחת הן פירש גאון המנפץ את האוכל מן עפרוריתו חייב משום דש וכן המנפס מולל שבולי' (יומא כ) אתגרת ליה פוץ עמריה פי' פעם אחת נשכר עני בן טובים אצל בעל הבית שלא היה מכירו נתן לו צמר לנפצו ונעצב הנשכר שהגיעו לזו הפחיתה והרגיש בעל הבית ואמר לו הניחו והשיב לו מאחר שנשכר הנח לנפץ הצמר (ב"ב כו) רבי מריון בריה דרבין נפצי כתנא הוו (נדה סו) אמר שמואל זו ממלא דם ונופצת ואין לה תקנה ומפורש בירושלמי תמן אמרי כמעשה ער ואינן שהיו משחיתין שכבת זרע שלהן (שם לא) היינו דאמרי אנשי פוץ מלתא ושדי לכלבא כלומר אם יסיר המלח לא יצלח אלא לכלב וימץ טל מן הגיזה תרגומו ונפץ טלא מן גזתא התנערי מעפר תרגומו איתנפצי מעפרא. הציגני כלי ריק תרגומו נפצני כמו ריקן: פץ   [עפענען] (פסחים קיא) פצא מאי תקנתיה נפתח בלא (ע"ז יז) ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא מטו אנהו תרי דרכי חד פצי לפתחא דאלילים וחד פצי לפתח' דזונות פי' לשון הליכה (א"ב פרושו פתוח מלשון יפצה פיהו): פץ   [בעפרייען רעטטען] (ב"ב מה) בר ישראל דזבין חמרא לחבריה וקא אתי עכו"ם ואניס ליה מיניה דינא הוא דמפצי ליה מיניה (כתובות צא) אי אתיה אימיה מערערא לא מפיצנא לך להצילך מדרך רע תרגומו דתתפצי מן אורחא בישא להצילך מאשה זרה דתתפצי מן אתתא חלוניתא וכן פצני והצילני הפוצה את דוד עבדו: פצד   [באך. זומפ] גבים גבים תרגומו פצידין פצידין ועלה על כל אפיקיו תרגומו פצידוהי ולחשוף מים מגבא פלגים יבלי מים ולאפיקים ולגיאיות תרגומו לפצידיא ולחיליא: פצח   [פלאץ פלעקט] מבצריו מחתה תרגומו פצחוהי תברא (א"ב תרגו' ובתי החצרים ובתי פצחיא): פצח   [קלאהר, ריין] פצוחי עינא כבר פירשנו בערך אבל: פצח   [גלענצען] כחום צת עלי אור תרגמו כשחין פציח ברודים אמוצים תרגום פציחין קטמנין עקודים נקודים וברודים תרגומו רגולין נמורין ופציחין: פצטלין   [מעהל קיגעל] (מדרש שמות רבה ויתן אל משה ככלותו) אמר לו בני איני מבקש אלא מן הפצטלין שבתוך פיו פי' בלשון רומי מין פת קטן: פצל   [שניידען] (מנחות צו) ד' סניפין של זהב היו שם מפוצלין בראשיהן (יומא עא זבחים עא) עמרא מפצל (בכורות לט) או שהיה ראש הזנב מפצל את העצם (נדה מז) אמר רב אשי משיפצל ראש החוטם פי' משיתחיל לינקב שנראנה כמפוצל (עירובין כב) ולא אמרן אלא דלא אפצול אבל אפצול זרתא זרתא פי' אם הוציא עליו דמופצלי זרת זרת: פצוליא   [צוובעל]. (ירושלמי ביצה פ"ד) באילין פצוליא הוה עובדא פי' המפרש בצלים: פצם   [שפאלטען] (שבת פב). חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו פירוש בתשובות אלו שמנסרין הקורות לעשות דלתות ולוחות ונסרים ונותנין חרס בין הנסריס כדי שיכנס בהן הרוח וייבשו מפני שלחין הן ומנין שפצים לשון סדק וקרע דכתיב הרעשת ארץ פצמתה וקרע לו חלוני תרגומו ופצום ליה חרכין ויש לפרש עוד ששם הלחי והמזוזה פצימא לישנא דרבנן ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וד' תרגומו תלת פצים (שבת קטו ב"ב יב) בית סתום יש לו ארבע אמות פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות קבר סתום אינו מטמא כל סביביו פירוש אלו הפצימין דהשותפין שווי צדדי הפתח לפי שכשקורעין בכותל כדי לעשות פתח משוין הבנין משני צדדין והשווי ההוא נקרא פצים באשר פירשנו בתרגום וקרע לו חלוני וכשמסלקין הפתח לגמרי ומבקשין לסתמו פורצין אותו השווי ועושין צידי הפתח אבנים מדורגות כגון לולין ומעלות כדי לחבר הבנין ולא יודע שהיה בכאן פתח לפיכך אם פרץ פצימיו סילק רשותו לגמרי (סוכה יד) סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין פירוש גאון לחיים (מנחות לג) בית שאין לו אלא פצים אחד רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין מאי טעמא דרבנן דכתיב מזוזות ורבי מאיר מאי טעמא וכו'. נראין הדברים כי הלחיים והמזוזות והנסרים בשביל כן נקראו פצימין בשביל שהן משוין ומיושרין: פצע   [שלאגען צערקוועטשען] (תרומה פ"ו) פצועי חולין עם שלמי תרומה (שבת קכב) נוטל אדם קורנס לפצע בו אגוזין רבי יהודה אמר פציעה בכלל דישה (יבמות עה) איזה הוא פצוע דכא (גמרא) אמר רבא היינו דקרינן פצוע ולא קרינן פציע פי' פציע בידי שמים אבל פצוע כמו פרוע כדכתיב כי פרעה אהרן והוא דבר שנעשה בידי אדם זה פר"ח ויבקע עצי עולה תרגום יונתן ופצע קיצין לעלתא (א"ב אין תרגום זה בנוסחאות דידן): פצע   [הין אונד הער בעוועגען] (יומא כט) תימור של חמה מפצע לכאן ולכאן מה איילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן כך שחר מפצע לכאן ולכאן (יומא לח) לא היו יודעין להעלות עשן כמותן שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפצע לכאן ולכאן פירוש מפצע כמו מפצל: פצעל   [אונצייטיג] (שבת מה ביצה מ) בעא מיניה רבי שמעון ברבי מרבי פצעילי תמרא לרב שמעון מהו פי' בתשובות פגי תמרה שהכניסן פירות ונמתקו יפה יפה ועדיין לא בשלו ולא נעשו תמרים פוצעין אותן אחד אחד לשנים בסכין ומעלין אותן לגג ליבשן ומייבשן ומכניסן לקיום וסבירא לן דכיון דהעלן לגג לייבשן אקצינון מדעתיה ואמרינן אין מוקצה לר' שמעון אלא גרוגרות וצימוקין בלבד: פצתא   [לאאז] תרגום על גורל הצדיקים על פצתא דצדיקיא כמו פייס: פק   [פערשטאפפען] (שבת קכה) רבי אליעזר אומר פקק החלון וכו' פי' פקק כגון מסך מבגד ומזולתו העשר לסתום החלון (שם נג) פוקק לה זוג בצוארה פי' שלא תלד קול (שם כט כלים פכ"ח) פחות מג' על ג' שהתקינו לפקוק בו את המרחץ פירוש המרחץ חלול כדי ליכנס בו האש בכולו כדי שיחם ויש בו נקבים לצאת העשן מהן ויש להן מטליות של בגד מוכנים לסתום ולפקוק בהן את הנקבים. תאלמנה שפתי שקר תרגום תתפקקן שפוותי שיקרא: פק   [העראויסגעהן] (ברכות כט) עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה פי' פיקוק זולתי פיקוק דקיימא לן פיקוק סתימה כדגרסינן פקק החלון. ופקפוק פתיח' כדגרסי' (סוכ' יא) מפקפק ונוטל אחד מבינתי' וכשכורע אדם וכופף קומתו מתמתחות חוליותיו ונראות כי מתפתחות החוליות מבחוץ מאחוריו ומסתמות מבפנים ודוגמא לדבר קשרי אצבעות: פק   [אויף לעזען] (קדושין לט) פה שהפיק מרגליות ילחך עפר פירוש שהוציא לאור טעמי תורה שהן יקרים מפנינים (ברכות מה) פוק חזי מה עמא דבר. (בויקרא רבה וכי ימוך סמוך פרשת חשבתי) ותפק לרעב נפשך אמר ריש לקיש אין לך ליתן לו נחמהו בדברים אמור לא תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך: פק   [הערויס געבען] (עירובין סג) כל המפיק מגן בשעת גאוה סוגרין וחותמין צרות בעדו פירוש כל המעביר ומכסה יצרו בשעת גאוה כלומר בעת שמתגבר עליו טומן אותו שלא יתגבר סוגרין וחותמין צרות בעדו. ולשון מפיק כאפיק נחלים יעברו. ורב יוחנן אמר כל שאין מפיק אתמר כלומר כל שאינו מעביר ומכסהו אלא מגלהו ומפיק מגן לנגדו להלחם כנגדו לכבשו וזו הגאוה היא עת שכרותו של אדם רבי חנינא סבר לכבשו בשינה כדי להעבירו ולהפיגו טפי עדיף ורבי יוחנן אמר חיישינן שמא ישתקע בשינה וימנע מן התפלה אלא לגלותו כדי להתעסק בדרך וכיוצא בו כדי להפיגו ואחר כך יתפלל טפי עדיף: פק   [נאכלעסיג] (סוכה מג) אי הכי כל יומא נמי לידחו אותן לפקפוקי בלולב (ברכות יט עדיות פ"ח) את מי נידו את אלעזר בן חנוך שפיקפק בנטילת ידים. (ע"ז לה) גזירה חדשה היא ואין מפקפקין בה. (יבמות סג) כיון שנשא אשה עונותיו מתפקפקין שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' (ב"ר פ' סח) לפי שהיו מפוקפקות בידו איכן נתאששו ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו וגו' (ובפ' עט) לפי שהיו מפוקפקות בידו איכן נתאששו כאן אחי יהי לך אשר לך פי' כולן קרובי ענין הן ענין זלזול היתר: פקא   [קוגיל] (חולין קלד) עד פיקא של גרגרת פי' היא הטבעת הגדולה (נגעים פ"י) איזהו זקן מפרק של לחי ועד פיק של גרגרת איזהו הקרחת מן הקדקוד השופע לאחריו ועד פיקא של צואר פי' עצם היוצא מאחורי הצואר (א"ב תרגו' ותשבר מפרקתו יתתבר פקותיה) (בכורות מה) פיקה יוצא מגודלו פירוש כמין חתיכת בשר יוצא מגודלו (בכלים פכ"א) הנוגע בפיקא עד שלא פירעה טמא פירוש פיקא בלשון ישמעאל פלכה ובלע"ז ברטציל"ו עד שלא פירעה קודם יתירנה. בכל כלי בעלי בתים (פרק יז דכלים) נודות יין ושמן שיעורן כפיקה גדולה שלהן. (בסוף פרה) כוש של רובן לא יזה לא על הכוש ולא על הפיקה עור של עריסה שהוא מחובר לפיקות חיבור (כלים פי"א) פיקא של מתכת רבי עקיבא מטמא (בכורות כב) תנן התם (אהלות פ"ז) אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגיל ראש כפיקא מאי כפיקא אמר רב הונא אמר רב כפיקא של צמר אמר רבי יוחנן ג' פיקות שמעתי אחת של שתי כי אתא רבין פירשה של אשה כשל שתי של בהמה כשל ערב. גיש הבא מבית הפרס ומארץ העמים שיעורו כפיקא גדולה של סקאין שהוא כחותם המרצופין וישנו בגד העליון של מגופת החבית הלחמית פירוש פיקא הוא כמו כדור כאשר פירשתי בערך פי כוש ואותו שעשוי לטוות השתי קטן ופיקא של סקאין גדולה מכולן שחוטי השק עבין וצריכין יותר כובד. וארץ העמים כבית הפרס דמי וכיון דשיעורו כפיקא גדולה חיישינן שמא יש באותו עפר עצם כשעורה פירוש הלחמיות שעושין במקום הנקרא בית לחם ואותו שיעור בצד העליון של מגופת החבית הקצר של מעלה (א"ב פירוש כמו פקעא ואות עי"ן מובלעת וענין המלה כדור): פקדון   [העראויס דערמיט] (ב"ר בריש ויגש אליו) לאו שמיה פקדון אלא פוק דין: פקד   [אונטער זוכען] (עדיות פ"א) הלל אומר מפקידה לפקידה פי' בדיקה כל דבר שנגע בו מן הפעם ראשונה טמא אפילו מימים הרבה. (עדיות פ"ח נגעים פ"ה) שער פקודה עקביא בן מהללאל מטמא איזהו שער פקודה מי שהיתה לו בהרת ובא שער לבן והלכה הבהרת והניח שער לבן במקומו וחזרה וכו' מאמתי נשמה ניתנת באדם משעת פקידה פי' שנפקדה מבעלה שאין הוולד נוצר אלא לסוף ארבעים יום וכתיב ופקודתך שמרה רוחי והרוח זו נשמה ומשעת פקידה רוח שומר את הגוף עיין בערך יצר ובערך נשם: פקח   [עפענען] (פסחים צא) חוץ מן המפקח בגל (ר"ה לב) שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל (אהלות פי"ו) המפקח בגל אינו אוכל בדמעו (שבת קלא) מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת (בתוספתא שבת בפ' אין עוקרין) א"ר יוסי מניין לפיקוח נפש וכו' (כתובות ה) אמר ר' יוחנן מפקחין פיקוח נפש בשבת (סנהד' עב) לא נצרכה אלא לפקח עליו את הגל בשבת. עת להשליך אבנים תרגום עידן בחיר לפקחא דגור אבנים: פקט   [טריבער עהל] (ב"מ מ) אם היה שמן לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים פי' שמן עכור שהוא למעלה מן השמרים אך שמריה תרגום ברם דורדייה' ופקטייהא (א"ב פי' בלשון יוני שמן או יין מעוכר): פקטז   [אויס ווערפען] תרגום שורו עבר ולא יגעל תורייה מבטין וצא יפקטז הביאו בערך אפקטז: פקל   [שעלען] (מעשרות פ"א) הבצלים מישפקל ואם אינו מפקל משיעמוד ערימה (עוקצין פ"ב) התחיל לפרק באגוזין ולפקל בבצלים אינו חיבור ופירוש משיפקל משיסיר הקלפים מעליהן ולפקל ולקלף אתד הוא ויש מפרשין מפקיעין עליו שלהן ביחד מאה או מאתים והראשים תלויין למטה ותולין אותן ליבש: פקל   [בינדל בוימוואל] (נדה יז) מאן בעי פקולין דנהמא פי' פקונין פשתן נקי כלומר מי רוצה לקנות פקולין לצורך בדיקת תשמיש נהמא היינו תשמיש בלשון נקיה כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל (א"ב תרגום ירושלמי והפשתה גבעול וכתנא עבד פוקלין פירוש בלשון יוני אגודה ואולי מענין זה הערך שקדם): פקל   [דיא דעקע פאן פעט] (ב"ר פ' עט) למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה את מקומו רב הונא אמר הדא פקוקלתא דגידא שריא וישראל קדושים נהגו בו איסור פי' כדאמרינן וקנוקנות שלו מיסר אסירן מדרבנן: פיקיילה   [קאפף דעקע] (ביצה ירושלמי פרק ח) אפרח רוחא פיקיילה על קדליה פי' בל"י מצנפת וסדין של ראש: פוקלטון   [גיווערקט צייג] (בריש איכה רבתי) ואלבישך רקמה תרגום עקילס פוקלטון פלקטון פי' בל"י רקמה מעשה חושב: פקם   [צוים] (בילמדנו וישם ה' דבר בפי בלעם) תקע בפיו ופקמו. ויקר אלהים אל בלעם וישם דבר בפיו היה פוקם את פיו כאדם שנותן כלינוס בפי הבהמה ופוקמה: פקס   [קעממען, שעערן] (שבת צד) וכן הגודלת וכן הפוקסת (בגמ') גודלת ופוקסת משום בונה (שם סד) והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ושלא תפקוס. (מ"ק ט) ת"ר אלו תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת וכו'. (שם כ כתובות ד) מי שמת חמיו או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ופוקסת פי' פוקסת מחלקת שערה לכאן ולכאן. (שבת קנה) איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת פי' פותח את פיה כגון פושקת (א"ב פי' בליו"ר מין עשב או סם בו מאדימין ומייפין הנשים את פניהם ומזה ענין כוחלת ופוקסת גם פקס בליו"ר תקון השער במסרק ותספורת ומענין זה גודלת ופוקסת): פקס   [דיא בליהטען אבפאללען] (בריש מעשרות) הקשואין והדלועין משיפקסו ואם אינו מפקס משיעמיד ערמה וזו המשנה (ביצה יג ב"מ פח) מתיב מר זוטרא איזהו גורנן למעשר בקשואין ובדלועין משיפקסו א"ר אסי משינטל פיקס שלהן מאי לאו משיפקסו בשדה לא משיפקסו בבית פי' הקשואין והדלועין משיפקסו השע' הצומח בהם כמו נוצה כשהן קטנים וכשמתגדלין נושר ואותה נשירה נקראת פקיס: פקס   [אויס וואקס] בעל הפיקס ס"א בעל הפיקן וכבר פירשנו בערך כסת: פקס   [טארם נאמע] ממגדל חננאל תרגו' ממגדל פקוס וכן מגדל חננאל בזכריה: פקסן   [טארף] (ע"ז לג) רב יצחק זבן הנהו מאני דפקיסנא מלנהו מיא אחתינהו בשמשא פקעו פי' כלים עשוין מאדמה ומצפיעי בקר: פקסן   [בוקס בוים] (ב"ר פ' טו) ויטע תאשור פקסונין למה נקרא שמו תאשור שהוא מאושר מכל מיני ארזים וכן ישנו (בילמדנו פ' ויקחו לי תרומה) (א"ב פי' בלשון יוני מין עץ ארז אשר עלהו לא יבול ויש לו צורת הדם ואולי הוא הנקרא אשכרוע בלשון משנה): פקע   [שפאלטע] (במסכת שביעית בגמרא דבני מערבא) מאימתי מוציאין זבלים משיבש המתוק ופירשו בגמ' פקועה א"ר יוסי הדין פקועה דבקעתא והם סדקים שבבקעה כשהמטר יורד מתמלאין מים ואינן מתייבשין אלא לאחר זמן על שם מתקו לו רגבי נחל והוא אלמדר בלשון ישמעאל (א"ב פקע כמו בקע): פקע   [בונדעל] מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה כבר פי' בערך כף. פ"א פקיעי עמיר אגודות פקיעין ב' אגודות בפקיע כפין ג' אגודות בכף. (ב"ב קיז) א"ל אנס הושט לי פקיע זה. (ב"מ צ) רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר לפני בהמה כדי שלא תאכל מן הדישה: פקע   [בייטש] (יומא כג) ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע מאי פקיע אמר רב יהודה מדוורתא פי' פקיע מדוורת' והיא מטרקא והיא כמין חבל מפושל תלוי במקל כגון הרצועה שב"ד מכין בה ופי' הממונה בפקיע הממונה להכות בזה הפקיע אמר אביי הא דתנן (שקלים פ"ה) בן בבא מעונה על הפקיע מאי פקיע נגדא: פקע   [צערייסען, פלעכטען] (שבת כא סוכה נא) מבלאי מכנסי הכהני' ומהמייניהן הן מפקיעין ובהן היו מדליקין (ירוש' בסוכה) מבלאי מכנסי כהן גדול היו מדליקין נרות שבפנים מבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין נרות שבחוץ. כתיב להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך דבר עושה שלהבת אלא פשתים בלבד מהו מפקיעין תרגמה ר' חגי מפשילין (ירוש מי פיאה פ"ח) ר' יוסי על לכפרא בעא מקמא לון פרנסין ולא קבלין עליהון עלואמר קומיהון בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על הפתילות זכה להמנות עם גדולי הדור אתם שאתם ממונין על חיי נפשות לא כל שכן: פקע   [איין וויקלען] (שבת לח) לא יפקיענה בסודרין פי' מביאין סודר או מטלית ומניחין אותם בשמש עד שמתחממות יפה וכורכין הביצה בהן ושונין ומשלשין עד שתתגלגל (כלים פ"י) הכדור והפקעת של גמי (שם פי"ז) החמת שיעורה כפקעיות של שתי (חגיגה יב) בשעה שברא הקב"ה את עולמו היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי (ב"ר פ' י) ויכלו כיצד ברא הקב"ה את עולמו נטל שתי פקעיות אחת של אש ואחת של שלג ופתכן זה בזה ובהן נברא העולם (פ' י"ב) אלה תולדות נטל פקעיות של גמי וקשרם כנגד הפתח התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת (חולין קלח) ר' אליעזר אומר כפקעיות של שתי (בסוף גמ' דב"ק) ולא שירי פקעיות פי' קיבורא בארמית וסיסא בלישנא דרבנן וי"א פיקא בלא עין ע' מובלעת (א"ב תרגום בפסוק בימים ההם כשבת מפקע במנגנון ענין סבוב ואולי לשון מקרא זה פקעים ופקועות כי עגולים הם וכן נקרא כדור עשוי מן מטוה או מן גמי): פקע   [ברעכען, דריקען] (תענית טו) אין גוזרין תענית על הצבור לכתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים (מגלה יז) ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב שבור זרוע רשע ורע ודוד כי אמרה בפ' תשיעית אמרה (שבת קמו) ושל גרוגרת מתיר מפקיע וחותך (ע"ז כח) רבי יעקב חש בפיקעא פי' מלשון פקיעה והיא פיקא כלומר מקום שנבקע בתחתוניות של אדם פ"א בין טבעת לטבעת בגרגרת ונינח פיקא להדי פקעא פירוש יניח סדק של גרעינה נגר חברתה פיקעה עילאה מה שיש לו בחוץ תתאה מה שיש לו בפנים בן פקועה כבר פי' בערך בן: פקע   [איין דרינגען] (ב"ב קסד) מי פקיע ר' במקושר פירוש כמו בקי (א"ב בקיע כתוב בנוסחאות): פקועות   [ארט קירבסען] (שבת כד) בשמן פקועות (כלים פ' יז) רבי שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהן וכן בסוף עוקצין פי' הן כגון אבטיחין קטנים והן מרין ועושין מהן שמן ויש מפרשים דילועי מדבריות (א"ב לשון מקרא זה וימצא פקועות שדה): פקקל   [נערפען אסט] (בסיפרא בפרשת שלמים) אשר על הכסלים זה חלב שעל הפקוקלות (ובפרשת מזבח השלמים) חלבו האליה תמימה להביא את החלב הסמוך לאליה זה חלב שבין הפקוקלות: פקר   [אונטער רעדונג] (תענית יח) לא ליהוי פיקר בהדי יהודאי. ס"א עסק דברים: פקר   [אויס געלאסען זיין] (מגלה כה) מתוך תשובה שהשיב אהרן למשה פקרו אפיקורו' (מ"ק יו) ומנא לן דאי מתפקר בשליחא דבי דינ' הני מילי דממונא אבל לאפיקרותא עד דחיילא שמתא עליה שלשים יום (בילמדנו שלח לך אנשים) ויספרו לו הרשע הפקר שהוא בא לומר לשון הרע הוא מתחיל מן הטובה וכו' וזו אפיקורוס שפירשנו במקומו: פקד   [שפאלטע] (יבמות עו) נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקריה ומוקריה פי' במקום הסדק: פקרין   [קליינר פעלץ] (שבת מח) יוצאין בפוקרין ובציפי צמר (בב"ר פ' עח) ויותר יעקב נטל פוקרין ונתן בצוארו פי' מה שגוזזין מן הבהמה כולה ביחד פוקרי בלשון ארמי פ"א בערך ציפי (א"ב פי' בל"י גזת צמר): פקרס   [העמד] (בריש רקרא רבה ובריש קדושים תהיו ובפסקא דכי תשא) למלך שהיו לו פקריסין הרבה וכו' עד שאני מדביקו לגופי פי' מלבוש שלובש על הבשר: פקרס   [בריסט לאץ] (נדה מח) בנות עשירים צד ימין ממהר לבו' מפני שנישוף בפקריסותן ספר אחר אפיקרסותן וכבר פי' בערך א': פקרס   [זעלטונע פרוכטען] (בפסקא דבחדש השלישי) אצל פקרוס ומילא חיקה פקריסין ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש ציר (א"ב בעל הילקוט פרשת וישמע יתרו פסקא כתפוח גריס אצל פרקרוס ומילא חיקה פרקריסין פי' המפרש מוכר מגדים עיין ערך פרקדס): פקתא   [טהאל] (ברכות לד) אמר רב אשי חציף עלי מאן דמצלי בפקתא פי' כמו שדה או החוב (חולין לא) דמזמין ליה לכוליה עפרא דפקתא (ברכות נד) מר בריה דרבינא הוה אזיל בפקתא דערבות כגון אתון דלא שכיחי לכו מיא משו ידיכו מצפרא ואתנו עלייהו לכוליה יומא (מ"ק ב) אמר רב חסדא זבונו מיא בפקתא דערבות פי' ארץ ציה רחוקה מן הישוב לזבוני מים כדי פרנסתו (נזיר מג) איכא אזיל בפקתא דערבות ופסקוה גנבי לרישיה (א"ב כמו בקעה בעברי): פר   [שניידען טיילען] (ביצה ב) אי בתרנגולת העומד' לאכיל' אוכלא דאיפרת היא (חולין עג פסחים סה) חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו (שבת קמג) מעבירין מעל גבי השלחן פירורין פחות מכזית (פסחים י) דרכו של תינוק לפרר (שם כא) מפרר וזורה לרוח פירוש ענין חתיכה ושבירה ופרידה ובקיעה ביצי צפעוני בקעו תרגום הא כביעי דחיון תורמנין מפרתין והזורה תבקע אפעה (א"ב פי' פרת בל"ר פעל החותך ומפריד ופרת כמו פרד): פר   [פרוכטבאר זיין] (ברכות מד שם נז) דגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם (ב"מ סט) מפרין על שדהו אין חוששין משום ריבית (א"ב בקצת נוסחא כתוב מפריז ופי' רש"י שהוא מלשון פרזות תשב ירושלים לשון מרחיב) ובגמרא מפורש כיצד. (שבת קיח ב"ב ט) מאי פרנסת לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא (כתובות י) מאי פוריא אמר רב פפא שפרין ורבין עליה (יבמות סא) לא יבטל אדם מפריה ורביה וכו' (ב"ב לו) פירא רבה ופירא זוטא איכא בינייהו פי' פירא רבה כגון קשואין ודלועין דגמר פירא לג' חדשים פי' פירא זוטא כגון ירק דגמר פירא דידיה בחדש בלבד: פר   [שטיער] (מנחות מה) הפרים וביום החדש פר בן בקר תמים וששה כבשים ואיל תמים ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים קשו קראי אהדדי כה אמר ה' בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר לחטאת פר ראש חודש הוא וכו': פר   [לויפען] (במגילת איכהה השיגוה בין המצרים) פרי בתר לחברי כל רודפיה פרא לגביה (ובגדר דרכי) ערקת תורתיה ופרא בתרה (ירושלמי בסוף במה אשה) חיוי פרי בתרך פי' פרא רץ: פרא   ופלמודא עיין בערך פלמוד (א"ב בנוסחאות כתוב ארא). (עיין ערך פלמודא): פרא   [גראבען] (ערובין כו שם ס) רבה בר אבוה מערב לכולא מחוזא ערסתא ערסתא משום פירא דבי תורא פירוש מחוזא היה משלשה צדדים חומה ומצד רביעי לא היה לה חומה אלא חריץ שרובצין בו הבהמות ואותה פירא מחיצה העשויה לנחת היא להרביץ בה כבהמות ולא חשיב לה מחיצה (כתובות עט) פירא דכוורא אמרי לה פירא ואמרי לה קרנא פירוש חפירה ששם דגים (ב"ב יא) האי פירא דסופלי יש לו ד' אמות פי' מי שיש לו בחצר חפירה שדרכו כשמבשל התמרים ועוצרן לשוף מהן השכר זורק הסופלי שהן כגון גפת בתוך הפירא: פרא   [וועניג. מעהר] (מדרש בראשית רבה בסוף פרשת ויאמר ה' אלקים אל הנחש) לפום חילך אכול ופרא ממה דאת לבוש ויתר ממה דאת שרי (ובירושלמי כתובות פרק ו) תרין חילקין פרא ציבחר (ובעירובין ירושלמי פרק ב) שובעין מן שובעין הא חמשא אלפין פרא מאה פי' מעט ומכאן נגזר פורתא: פראדרן   [הערום שלייכען] (מדרש פרשת ויקחו לי תרומה) חתן כל זמן שלא נשא אריסתו הוא הוה פראדורן לבית חמיו פירוש בל"י הולך לפני השער: פרב   [צוים] (מדרש ב"ר פ' ושרי אשת אברם לא ילדה לו) מתלא אמר אמר לך חד אודניך דחמר לא תיחוש תרין עתיד לך פורבי פי' בלשון יוני רסן ופרומביא: פרבגרון   [שטייער] (בראשית רבה פ' סד) רק טוב מנדה זו מדת הארץ בלו זו פרובגרון והלך אנגרוטינה: פרבטא   [שאף פיעה] (בילמדנו בריש כי תשא ובפסקא את קרבני לחמי) מהו אלים רבי אבא בר כהנא אמר פרוביטא (א"ב פירוש בל"י צאן של כבשים למעט של עזים): פרבטאות   [דעקרעט גביידע] (בריש ב"ר) עדיין לא בנה לה פריבטאות. ס"א לא נתן להם פרקיטיא (פ' שמינית נעשה אדם) מהן אמרו דימוסאות ומהן אמרו פריבטאות (א"ב פי' בל"ר בנינים עשוים לצורך האדם ובהם יכנס פעם בפעם איש אחד לבדו כמו בית הכסא): פרבר   [פארשטאדט] (זבחים נה תמיד כט) היאך דפרבר חד אחרינא בצבתא היה אזיל ויתיב גביה משום דקאי אבראי מאי לפרבר אמר רבה בר רב שילא כמ"ד כלפי בר: פרג   [אינטער האלטען] בחוקותיך אשתעשה תרגומו בגזירתך אתפרג (א"ב בנוסחאות כתוב אתפרנק): פרג   [וועקסלין טוישען] לא ימיר תרגומו לא יפרג (א"ב פי' בל"י פעל המחליף והממיר): פרגד   [פאהר האנג] (ברכות יח) חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד (ב"מ נט) שלשה אין הפרגוד ננעל לפניהן (סנהד' פט) כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה ויש מהן בערך פלס פי' וילון שיש לפני כילת חתנים ולפני פתחי המלכים: פרגד   [געווירקטעם קלייד] (יבמות קב) ותק נמי (שקלים פי"ג) אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל (שבת קכ) ב' מנעלים וב' אנפליאות וב' פרגודין (כלים פכ"ח) המעפורת והפרגוד טמאין כל שהן (ב"ר פ' פד) כתנת הפסים זה פרגוד ות"י פרגוד מצויר (א"ב פי' בל"ר מין מלבוש): פרגויות   [שלייער] (ב"ר פ' נז) א"כ כל אותן הפרגזיות שעשתה אמך לישמעאל סניא דביתא ירותא פי' ענין עכסים: פרגיות   [קליינע פייגעל] ודורמוסקנין עיין בדורמסקן (ב"מ כד) רבי אמי אשכח פרגיות שחוטות בין טבריא לציפורי (ב"ר פ' יח אעשה לו עזר ובויקרא רבה פ' אשרי משכיל אל דל בסופה) אזל וגלייה אשכח פרגין פי' תרנגולין קטנים ובלשון ישמעאל קורין להם פאריג ולאחד פרגיתא וי"א צפרים קטנים: פרגין   [מאהן] (שביעית פ"ב) הפרגין והשומשמין פי' מקום בלשון כנען ובלשון ערבי כשכאש והוא ענין רמון אבל לא עגול כמוהו ומלא זרע כחרדל וכשמנענעו קורא קיש קיש וכשינקב יצא הכל מן הנקב והוא מתוק ועושין ממנו שמן כמו משומשמין: פרגיתא   [ארטס נאמע] חמרא דפרגיתא ומיא דדמסת פי' יין של מקום ששמו פרגיתא ומים של מקום ששמו דמסת טובין הן וערבין ונמשך לב שותה אותן ואינו רוצה להניחן ומתאחר שם ואותן מקומות אין בהן בני תורה והמתאחר שם זמן הרבה מתקפח ושוכח תלמודו עיין בערך דמסת: פרגל   [צירקיל] (כלים פכ"ח) שירי יד הפרגל טפח פי' ב' עצים צדיהן האחד דבוק ומשולב זה בזה והצד השני של ברזל בראשם כב' אצבעות ונפתחין כמו הכיס לעשות בהן הצורות העגולות ובלע"ז שמו סי"שטו (א"ב פי' פרירא בל"י אנך וכלי החרשים אשר בו מיישרים קוי הבנין): פרגל   [ריט, בייטץ] (בויקרא רבה הוצא את המקלל פ' ס') מה לך לוקה בפרגל על שעשיתי רצון אבא שבשמים הה"ד ואמרו מה המכות האלה בין ידיך וגו' פי' בלעז גורדלו (א"ב פי' בל"י שוט ורצועה לרדות): פרגמטיא   [געשעפט, האנדעל] (ברכות לד) לעושה פרגמטיא לתלמידי חכמים (ב"ב צא) ת"ר מתריעין על פרגמטיא ואפילו בשבת פי' אם הוזלו הסחורות מבקשין עליהם רחמים ואפילו בשבת (ב"מ מב) לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו עובר לסוחר תרגו' ירושלמי פרגמטיא נפקת ספר אחר פרקמטיא (א"ב פי' בל"י סחורה (מדרש שמות רבה פ' זאת חקת הפסח) ראו הפרגמטוטיס עמד בלילה ונטל כל אשר לי ויצא לו פי' סוחר בל"י): פרד   [טרענען. לאזרייסען] (בתוספת' שביעית) מפררין רימונים לעשות פרד (מעשרות פ"א) הפרד והצמוקין פי' ענבים המתלקטין גרגר גרגר בפני עצמו ומצניעין אותן וי"מ גרגרין של רימון מנגבין אותן כדי לבשל בהן (עוקצין פ"ב) הרימון שפרדו חיבור פי' ששיברן והפרידו להוציא הגרעינין שלו (טהרות פ"ט) נמצא על גבי פרודין פי' נמצא שרץ על הזתים פרודין ועדיין לא נכתשו פתח חרצובות רשע תרגומו פרדו כנשתר (א"ב ל' מקרא זה עבשו פרדות): פרד   [אויס געלאססען] ולא מן הרגל שלא תהא פרדנית עיין בערך איסטיסיאנית. הומיה היא וסוררת תרגום פרידתא אשת כסילות הומיה תרגומו אתתא סכלתא ופרידתא: פרד   [טויבען] (בסוף קינין) שלש פרידין חמש פרידין (ב"מ פד) פרידה אחת יש לי ביניהם (בריש ספרא) והקריבו הכהן אפילו פרידה אחת (ובפ' ונפש כי תקריב) אבל מתנדבין עולה ושלמים ועוף אפילו פרידה אחת (ב"ק לח) שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית: פרד   [שראללען ערד] (נדה כז) אי אפשר שלא ירבו שני פרידין עפר פי' שני קרטין של עפר שמונחין על קורט אחד של רקב (א"ב תרגום ויגרס בחצץ שני וריצץ בפרידא שני): פרדא   [פלומען] (גיטין סט). וחמשה בוני פרידא פי' פרושת בירן (א"ב פי' פרושת בירן בלשון אשכנז הוא הפרי הנקרא שיזפין): פרדכסוס   [וייסער מענש] (ב"ר פ' ס"א) ולרבקה אח ושמו לבן רבי יצחק אמר פרדכסוס פי' לבן ביותר שהיה כמו שאמרנו בלווקן (א"ב פי' בליו"ר דבר מופלא אשר רואיו ושומעיו יתמהו עליו): פרדכש   [אויבערשטער] (מגלה יב) אפילו קרחא בביתיה פרדכשא ניהוי (שבת צד) ההוא פרדכשא דרתח מלכא עליה ורהט תלת פרסי בכרעיה פירוש פקיד של מלך בפירוש הגאון כתיב פרדשכאה (א"ב פי' בל' רומי משנה הדוכוס): פרדלס   ס"א ברדלס וכבר פי' במקומו (א"ב פי' בליו"ר מין חיה כמו נמר): פרדכת   כבר פי' בערך אנדיסקי: פרודומוס   [פארהויז] (ויקרא רבה פ' איש כי יהיה זב מבשרו) ישב עליו בפרודומוס (פירוש בל"י חצר לפני הבית): פרדס   [גארטין] (חגיגה יד) ד' נכנסו לפרדס פי' כינהו פרדס מענין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא מקום בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו (ב"ב יב) פרדיסא אמר אבוה דשמואל בת ג' קבין תניא נמי הכי האומר לחבירו מנת בכרם אני מוכר לך וכו' (ב"מ עג) פרדיסא רב אסר פי' לקנות פרדס לפירותיו של אותה שנה וקנאה קודם חנטה בזול ואחר גידול פירי שוין יותר על כן ושמואל שרי כיון דמקביל תיוהא פי' שבר כעין ברד או קרח לא מיחזי כי אגר נטר ליה דשדי זוזי בספיקא ומודה רב בתורי אם פרדס הוא שרגילין לנער ולחבוט ולטעון הפירות בשוורין מפני שמפסידין את הפירות בקמה: פרדיסקי   [באטטן] (ב"ר פ' והקול נשמע בית פרעה) שדר פרדיסקי בתריה כמו פרוסתיקי עיין ערך פרסדיקי: פרדסקן   [גיטער, פענסטער] (אהלות פט"ז) רואין את הפרדסקין כאילו הם אוטם פי' חלונות אטומות ויש אומרים קיר אחרי קיר: פרדשן   [פאראויס בעצאהלונג] (מגלה יג) שדר פרדשני לא גליא ליה פי' שלח דורונות כדכתיב ויתן משאת כיד המלך דלי כרגא כדכתיב והנחה למדינות עשה עבד משתיא כדכתיב את משתה אסתר (ע"ז עב). תדע דמשדרי פרדשני ולא הדרא פירוש משלחין דורונות ואין חוזרין ושואלין אותן להחזירן להן לפי שקנו במשיכה האי דשנא להאי פרדשנא כבר פירשנו בערך דשן אם היינו מוציאין ספר שכתוב בו האי פרדשנא להאי דשנא הוה ניחא לן פרדשלא מנחה דשנא אדם גדול כדכתיב כל איש שמן וכל איש חיל (א"ב פי' בלשון יוני מתנה ונדיבות): פרהבא   עיין ערך מל בתרא: פרהגבן   [הויפטמאן] (עירובין לו) הא בפרהגבנא הא במרי מתא פי' פרהגבן שבא לענוש בני אדם או לגבות המס הרי הוא בורח מלפניו כי משנתינו שנויה באו גוים למזרח עירובי למערב. (ירושלמי) מאן דאמר במזרח באילו קסיוטי מאן דאמר במערב רומאי (ב"מ פג) ר"א ברבי שמעון אשכחיה לההוא פרהגבנא דקא תפיס גנבי פי' ממונה מן המלך להרוג הגנבים וכיוצא בהן (ב"ק קיז) קם חד מנייהו מסרה לפרהגבנא דמלכא. ס"א פרהגמנא (א"ב פי' פרהגמון בלשון יוני שר גדול ממונה על מדינה): פרהדיא   [מיהלע] (ברכות נח) וטחני בך קשיאתא בפרהדיא דדהבא הרהר וחזא. ספר אחר בריחיא דדהבא: פרהדרין   [מארק ריכטער. ביי זיצער אין אמט]. (יומא ב) בלשכת פרהדרין פירוש לשון פרהדרין כגון אגרדמים הממונה על השווקים ולשון יון הוא (א"ב פי' בלשון יוני חכמי עצה ובית דין כמו סנהדרין ולא דקדק בעל הערוך): פרהז   [ערמינטרן] (בשאלתות שלח לך אנשים) מיבעי ליה לפרהוזי נפשיה בלשון ערבי לזריז קורא פרהז: פרהנג   עיין ערך ארהפנג: פרהסיא   [עפענטליך] (ש"ר פ' נטה ידך על השמים) אם אביא עליהם מכה בפרהסיא פי' בל"י בגלוי לעיני כל: פרוה   [נאמע איינעס צויבערער] (יומא ל) הביאוהו לבית הפרוה (גמרא) מאי פרוה א"ר יוסף פרוה אמגושא פי' פרוה שם אדם מגוש ויש מן החכמים שאומרים כי חפר מחילה תחת הקרקע בקודש עד שיראה עבודת כהן גדול ביום הכפורים והרגישו חכמים באותה חפירה שבאותו מקום שחפר ומצאוהו ואותה הלשכה קרויה על שמו: פרוויים   [פרוכטבאר] (בילמדנו ואתם הדבקים) ומנין שהיה עושה פירות שנא' והזהב זהב פרווים: פרוון [שולטער אקסעל] ובנותיך על כתף תשאנה תרגומו על פרוון יתנטלן: פרווגקא   [באטהע לויפר] (סוכה מח) יימא חד שבקתיך ושויתיך פרוונקא (יומא פג) קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא (סנהדרין לח) הימנותא בידך דאפילו בפרוונקא נמי לא קבליניה פי' פרוונקא שהוא כתייר לא קיבלנוהו (ע"ז כח) האי עינבתא פרוונקא דמותיתא היא פי' יש בריה שמהלך לפני ארי וקורין אותה פרוונקא כך כשיבא זה החולי על אדם הוא פרוונקא דמלאך המות והוא שליחו ופי' פרוונקא שליח (א"ב פי' בל"י ציר רץ ומהיר בשליחותו): פרוור   [בעצירק] (כתובות נד) בבל וכל פרוורהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוורהא נהוג כשמואל (גיטין ח) רבי מאיר אומר הקונה שדה בסוריא כקונה בפרוורי ירושלים ושדה מגרש עריהם תרגום ירושלמי פרוורי קרויהון ירעשו מגרשות תרגומו יזועין פרווריא (בב"ר פ' סח) עולין ורואין איקונין שלו ויורדין ורואין אותו ישן למלך שהיה יושב ודן בפרוור עולין לבסילקי ורואין אותו ישן יורדין בפרוור ורואין אותו יושב ודן (א"ב פי' בל"י מגרשי הערים וכפרים): פרוותא   [האפטן] דלול שפט פירשנו בערך לול שפט: פרוותא   דמשמהיג בערך משמהיג (חולין צה) התם פרוותא דגוים הואי דאיסורא שכיח טפי: פרז   [איברשרייטען] (נדה ד) ולא כדברי הלל שהפריז על מדותיו פי' שעשה הרחקה יתירה והרחיב את הדבר כמו פרזות תשב ירושלים פרוז אנדרפטא כבר פירשנו בערך אנדרכטא: פרזבט   [געזאנדעטע] (בילמדנו בריש וארא) ואחר באו משה ואהרן יום פרזבטיא של פרעה היה והיו המלכים כולן באין ומעטרין אותו (ובריש אלה הדברים) שבעים לשון עומדין בפתח פלטין של פרעה שאם יבואו פרזבטין של מלך יהיו משיחין עמו בלשונו (א"ב פי' שלוחים ומלאכי השרים ומלכים ופירו' פרזבטיא שליחות כלומר שהיו המלכים שולחים לבקש בשלומו): פרוזבול   (בסוף שביעית) פרוזבול אינו משמט זה א' מן הדברים שהתקין הלל וכו' זהו גופו של פרוזבול מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין מלמטה או העדים ומפרש (גיטין לו) הלל התקין פרוזבול וכבר פירשנו בערך איסטרטיג ובערך בט פי' פרוז הוא פרוס תקנת הדבר כעין פורסא דמלתא כלומר תקנה למלוה שלא יאבד ממונו ותקנה לעני שימצא מי שילונו (א"ב פי' בל"י בית דין ממונה שלא יקבל אחד מן העם נזק וירד מנכסיו וגם נאמרה כן עצה נתונה בבית דין על ענין זה): פרזבין   [געזאנדעטע] (בב"ר בסמוך וישלח יעקב) לקח מאלו ומאלו ושלח פרזבין לפניו הה"ד וישלח יעקב מלאכים (א"ב פי' בל"י שליחות עיין ערך פרזבט (ובמדרש חזית פסקא ישקני מנשיקות) משה רבינו תעשה את פרזביין שליח בנותינו): פרזג   [עדעל שטיין] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב אשר גליף על פרוזג: פרזראות   [טראפפען בעזעטצינג] (תענית לא ב"ב קכא בגמ' בנות צלפחד) יום שביטל הושע בן אלה פרוזדאות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל (גיטין פח) כתיב ביה בהושע בן אלה ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל וכתיב עליו עלה שלמנאסר אמר ליה אותן פרוזדאות שהושיב ירבעם ובא הוא ובטלן ואעפ"כ לא עלו ישראל לרגל אמר הקב"ה אותן השנים שלא עלו ישראל לרגל ילכו בשבי פי' פרוזדאות שומרים (א"ב בנוסחאות כתוב פרוסדאות פי' בל"ר אנשי מלחמה נצבים בעיר על הדרך לשמרו ותרגום בפסוק את הכל עשה יפה בעתו ומני פרזדוין על שבילא): פרזדגמא   [בעפעהל] (בילמדנו כי תשא ויתן אל משה) מנך בו"ד פורס פרוזדגמאות במדינה ואומר פלן קומוס וכו' (בפסקא דשור או כשב)למלך ששלח פרוזדגמא שלו למדינה נטלוה ועמדו על רגליהן ופרעו את ראשיהן וקראו אותה באימה וברתת ובזיע כך אמר הקב"ה לישראל קרית שמע פרוסטגמא שלי (ובפסקא דבחדש השלישי) לא יהיו דברי תורה בעיניך כפרגוזדגמא ישנה פירוש איגרת (א"ב עיין ערך פרסטגמא): פרוזדור   [פאר האף] (נדה יז) החדר והפרוזדור והעליה פי' עליה מקום השתנת מי רגלים נמצא בפרוזדור ספיקו טמא (בפ' בן זומא) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין פי' פרוזדור לשון יון הוא והוא בין השער לחצר המלך קודם שיכנס לפני המלך ושל אשה במקום ערוה בשפתות ערוה שמו פרוזדור. פרוזבול איכא דאמרי פרוסבול פרזדאות איכא דאמרי פרסדאות פרוזדור איכא דאמר פרסדור (א"ב פירוש בל"י מקום לפני פתח הבית ואולם השער): פרזל   [אייזען] (בדניאל שקוהי די פרזל תרגו' ברזל): פרזם   [פרעסען] (גיטין סט) לצפרא אפרזמינהו למיא מיניה (א"ב אין גרסא זו בנוסחא שלנו): פרזומא   [שארץ] (סוכה יא מנחות נג) רמי תכלתא בפרוזמ' דאנשי ביתיה פי' תלה ציצית בטלית של אשתו (שבת קכה) אמר רב שירי פרוזמאות אסור לטלטלן בשבת פי' שירי טליתות (ירושלמי פ' במה אשה) המחלצות פרזומטא (א"ב פי' בל"י מחלצת ומעיל ובלשון רבים פריזומטא): פרוזמא   [בעכער ביער] (פסחים קז) ומה פרוזמא בעאי מיניה מרב פירוש שכר התאנים ואסני (קידושין נב) ההוא גברא דשקל פרוזמא דשיכרא ויהב להך אתתא ואמר לה התקדשי לי בהא פי' כלי מלא שכר: פרזק   [פעלד הער] (ב"מ מט) שמע דקא בעיא למנסביה דבי פרזק רופילא פי' גוי אנס: פרח   [בליען פערצירונגען] (מנחות כח) כפתר ופרח פרחים למה הן דומין לפרחי העמודים (כלים פי"ב) קני מנורה טהורין הפרח והבסיס טמאין פי' הרחב של מעלה שיושב בו הנר פרח שמו והאמצעי העומד שמו קנה ואותן שלשה רגלים שהמנורה עומדת עליהן שמן בסיס. ומנין שכן דתניא מנורה בר"ה גבוהי' טפחים ופרח שבראשה ד' טפחים נוטל הימנה מנורה שהיתה במקדש לא היתה כזה הענין שהיא היו בה ז' קנים והנרות קבועין על גבה כמפורש (שבת כא) והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא למשקל בקינסא ואדלוקי ופרקיה היו בקנים ובמנורה: פרח   [פליגעל הויבע] כליא פרוחי כבר פי' בערך כל. פ"א בגד גדול שנותנין על כל הקשרים של ראש ומשום הכי נקרא כליא פרוחי שאוחז כל הבגדים המפריחין אילך ואילך ומשום הכי אינה יוצאה בה דכיון שהיא למעלה דלמא שלפא ומחויא ואתיא לאתוי: פרח   [זאגענד. הערום שטרייכער] (מדות פ"א) ופרחי כהונה איש כסתו בארץ פי' בני כהנים הראוים לעבודה ארחי ופרחי כבר פי' בערך ארח: פרח   [יונגלינג] (ברכות מח) א"ר יוחנן קטן פורח מזמנין עליו פי' ר"ח זה שנראה עליו צמח שיער נקרא פורח וזה שאמר רב נחמן מי שהוא נכנס בכלל שנת י"ג ולא הביא שתי שערות ידועות שהוא חשוב כקטן אע"פ שהוא גדול אין יודע למי מברכין והוא בן י"ג שנה מזמנין עליו פחות מזה לא והא דשבח לאביי דנפק לברא ואחוי כלפי שמיא לאו דוקא לאזמוני עליה אלא שבחיהו שיש לו בינה והוא קטן ושלשה שאכלו ירק וז' דגן דהוו להו רובא דמינכר מצטרפין לנברך לאלהינו ובלבד שיברך מי שאכל דגן ורב האי גאון ז"ל פי' הא דאמר' דלית הל' בכל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ועל הא סמכינן וכיון דקאמר קטן אפילו בן ח' ובן ט' בדקינן ליה וחזינן שהוא יודע למי מברכין: פרח   [יונגע פייגעל] (כתובות נט) הרוצה שילבין בתו יאכילנה פרחים וישקנה חלב סמוך לפרקה פי' אפרוחין כגון תורין ובני יונה: פרח   [אויס שטרייען] (ב"ק ל) לא שנו אלא במפריח אבל מצמצם פטור פי' מייתר: פרח   [אהן מעכטיג ווערען] (גיטין סט) לפרתא דליבא כ"ש דפרח ליביה אנא ליוקרא קאמינא פי' כולן קרובי ענין הן כגון גדול ורובוי: פרחא   [קאפער] (ברכות לו) דשקליה לניצא דפרחא והוי בוטיתא פי' צלף ובלעז קפר"א: פרחא   [היישעריק] ויתר הילק תרגום מותר פרחא: פרט   [איינצעלנען] (פיאה פ"ו) ב' גרגרים פרט ג' אינן פרט (שם פ"ז) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה (מעשרות פ"ג) ברמון שאבור לי פורט ואוכל (שם פ"ג) מגרגר באשכול ופורט ברמון. פי' אוכל פרצידי רמון אחד אחד פרטיה נואף להוצא וערק (נדרים צא) פי' שיבר (בכורות כ) פונדיון זה מה טיבו קולבון לפרוטרוט: פרט   [איינצעל] וכלל (נזיר לד) (א"ב פי' בל"ר חלק דבר מה): פרט   [וועקסלען קליינע מינצע] (קדושין ב) פרוטה שאמרו אחד משמנה באיסר האיטלקי (מעשר שני פ"ב) הפורט סלע של מעשר שני פי' המוכר סלע ולוקח בו מעות של נחשת שהן פרוטות (ב"ב קסה) פריטי דדהבא לא עבדי אנשי (שם ח) פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן פי' אם יש בכיס של צדקה פרוטות של נחשת ומתיירא שמא יפסידו מחליפין לאחרי' מפני חסד (נדרים לג) דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף. פי' פרוטה דרב יוסף מפורשת (ב"ק נו) שומר אבידה רבה אמר כשומר חנם דמאי הנאה קא מטיא לידיה רב יוסף אמר כשומר שכר כיון דבעל כרחו שעבדי' רחמנ' הוה ליה שומר שכר (כריתות י) מכאן אתה למד שעשירית האיפה בפרוטה: פרט   [טראפפען] (כלים פ"ב) רבי יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות פי' טיפה אחר טיפה: פרט   [העללער אובעל] (ב"מ מו) אידי ואידי בפרוטות שנינו פי' כגון אסימון שאין בו מטבע שקונין כדתנן מעות הרעות קונות את היפות (א"ב פרוטטות כתוב): פרט   [טעסטאמענט] (גיטין נז סנהדרין צו) לענין נבוזראדן שדא פירטא בביתיה ואיגייר פי' שטר צואה: פרט   [לאכען] (ב"ק קיז) רב כהנא פריטין סיפוותיה פי' נראין שפתותיו כמשחקות בכל שעה (במגילת איכה ישבו לארץ) יתבין וקא פרטין בנבוכד נצר פירוש משחקין (א"ב מפרתין כתוב בנוסחאות): פרט   [שאלע] (בילמדנו ויהי ברד ובפסקא דויהי ביום כלות משה) חד אמר כפרטתא דרמונא דחרצינתיה מתחזיא מלגיו פי' כקלופה של רמון אותה שבפנים שהגרגרין נראין מתוכו: פרט   [פארציגיליכסטט] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים) ולקחתם להם מה עשו בני המדינה רחוק עשר מיל יצאו פרטוטי לקראתו וקילסוהו פירוש שלטוני מדינה בלעז פרו"טי (ובפסקא ולקחתם לכם) כתב פרטילי מדינה (א"ב פי' בלשון יוני שלטוני וגדולי המדינה): פרט   [מויל עזעל] (כלאים פ"ח) הפרוטיות אסורות פי' הן פרדות ובלע"ז ויון מוומוני: פרט   [ערשטע] (ירושלמי יומא פ"ג) משם מלה דשמעה פרוטי פי' בל"י ראשון: פרטיגם   [ערשטע עהט] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) פי' אותן ז' שנים הן הן פרטגמיא של צדיקים לעתיד לבוא וסימניך דאכיל פרטגמיא אכיל משתיתא (א"ב פי' בנ"י נשואים ראשונים): פרוטטות   [העללער] רב אשי אמר לעולם בפרוטטות פי' רש"י מעות של נחשת עדיין בלא צורה (א"ב עיין ערך פרט ה'): פרוטומי   [בילד] (מש"ר פ' החדש הזה לכם) אין אנו כורעי' בשבילו אלא בשביל פרוטומי של מלך פי' בל"י דמות אדם עד טבורו: פירטון   [זעע רייבער] (מש"ר פ' ולקחתם אגדת אזוב) למלך שבא עם בניו בים וספינות של פירטון מקיפים אותו פי' בליו"ר שודדי הים: פרוטיקטור   [בעשעפטיגער] (מש"ר פ' ואתה הקרב אליך) ועשאו פרוטיקטור שלא יהא זז מפלטין פי' בלשון רומי מגן פטרון ומנוס ביום נדה: פרטר [טיהרוועכטער](בב"ר פ' כג)איתכלבין ברומיי ידעין למשדרא אזל יתיב קומי פרטירא ועביד גרמיה מתנמנם ומרי פרטירא מתנמנם פי' שוער ובלע"ז פורטי"רו (א"ב פי' בלשון יוני מפתן שלפני הבתים ובנוסחאות כתוב פלטירא ופירושו בל"י חנות שמוכרין בתוכו פת): פרטורייני   [לייבוואכע]. (מדרש אסתר פסקא בשנת שלש למלכו) רבי יהודה בר סימון בשם רבי אליעזר אמר יכולני ופרטורייני פי' בלשון רומי כת אנשי מלחמה השומרת את היכל הקיסר ברומי: פוריא   [איבער מעסוג] (ב"מ פ"ה דירושלמי) לית בדעתי מזבנתא כדון אלא בפוריא פי' בל"י בשופע בהיות דבר מה מרובה: פריומא   [דעקטיך]. (ירושלמי כתובות פ"ב) בהינומה רבנן דהכא אמרן פריומא פי' בל"י מעיל קל ודק: פוריון   [טראג זעססעל] (מבמ"ר פ' ויהי ביום כלות משה) אמר המלך עשו לה פוריון מוטב שתראה נוי של בתי מן פוריון פי' בל"י כסא אשר בו נושאים איש או אשה חשובה: פוריון   [טראג בעט] תרגום בפסוק הנך יפה דודי ובעדן די את משרי בפוריינא חבתה פי' כמו אפריון: פוריון   [פרוכט] תרגום ועל גנתו יונקתו ועל פריוניה ינקותיה: פרייפרין   [בלאז הארן] (ב"מ עה) פרייפרין וחלילין לכלה או למת פי' ענין אפריון (א"ב פי' בל"י מין חצוצרה עקומה): פריית   [דעקיל] תרגום ירושלמי צמיד פתיל עליו פורייתא משעה עליו: פרך   [צערברעכען] אגוזי פרך ורמוני באדן כבר פי' בערך באדן פ"א שאותן האגוזין חשובין ורכין שנפרכין ביד (בכורות לז) יבשה שתהא נפרכת (בבא מציעא מח) משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא (כתובות סז) הכא במאי עסקינן בדהבא פריכא יבש היה כעץ תרגומי הוה פריך כקיסא: פרך   [רייבען, קראצען] (שבת נג) סכין ומפרכין לאדם פי' מגרדין (א"ב פי' בלשון רומי פועל המגרד והיה מנהג אצל היונים והרומיים ועד היום נמשך לרחוץ ונגרד ולסוך גופם מדי זמן בזמן): פרך   [בינדען] (בריש ב"ר) אתפרכן המד"א והנה אנחנו מאלמים אלומים פי' ענין קשירה: פרכיטא   [בעדער] (ב"ר פ' סד) א"ר אבהו כהדין פרכיטא שמשטף את המרחץ ואח"כ מרחיץ את בן המלך כך למה יצא עשו תחלה כדי שיצא וסרכתו עמו פי' פרכטא בלן (א"ב פי' בל"י שמש הבלן זורק מים על הנרחצים): פרכל   [טרויבען קראנץ] (סוכה י ע"ז נא ביצה ל) פרכילי ענבים ועטרות של שבלים (ובריש עוקצין) יד הפרכל טפח מכאן וטפח מכאן פירוש אשכולות של ענבים שהן כרותין עם זמורה שמן פרכילי (א"ב פי' פרגל בלשון רומי זמורות ענבים נסבכות מעשה אמן): פרוכימטוס   [אדוואקאט] (בילמדנו לכה ארה לי יעקב) למלך שהוציא כרוז למחר יוצא אני ודן את בני פרוכימטוס פי' כן קורין לאבו"קטו בלשון יון וי"א הנכנס בראש המלחמה (א"ב פי' פרוטימכוס בלשון יוני הנכנס בראש המלחמה): פרכין   [שטיקכען] (ר"ה יג) מתוך שעשויין פרכין פרכין אזיל רבנן בתר השרשה פי' משארי משארי ומשארא זו מתמלאה ומביאה שליש ועדיין זו לא נתמלאה הכל לפי שומן המקום כיון שהשרשתם כאחת אמור רבנן חיובן במעשר בשעת השרשתם ואם בשנה שנייה שניי' ואם בשלישית שלישית לפי שזמן השרשה בקטנית כגון קליטה באילן ס"א פרגין: פרכין   [קיחע פעטצען] (כלים פי"ב) היתיכין טמאין הפרכין טהורין פירוש חתיכי בגד שמקנחין בהן את הקדירה ר"א אבנים שהקדירה יושבת עליהן. ויש אומר הקביעים בכירים כדתניא אלו הן הפרכין הקבועין בכירים אית דאמר בקיריים: פרכיות   [פורהאנגע] (בברייתא דרבי אליעזר פ' מ"א) תלה בחופת בנו פרכיות שחורות פי' יריעות שחורות כאהל קדר: פרכס   [פארבען] לא כחל ולא שרק ולא פרכס עיין בערך כחול (ב"מ ס) אין מפרכסין לא את האדם (גמ') פירכוס דאדם מאי היא כי הא דההוא עבדא סבא דאזל צבעיה לרישיה ודיקניה (א"ב פי' פרכס בלשון יוני קמט מחמת זקנה ורבותינו בנו פעל ואמרו מפרכס להסר' הקמטים): פרכס   [צאפפלען] (חולין לז) עד שתפרכס ביד וברגל (בריש אהלות) הותזו ראשיהם אע"פ שמפרכסין טמאים כגון הזנב של לטאה שהיא מפרכסת פי' מתנדנדין ומתנענעין (א"ב פי' בלשון יוני פעל המרקד ותרגום ירושלמי בפסוק וישלח אברהם את ידו דלא בשעת צעריה אתפרכס): פרכסין   [געשעפט] (ירושלמי ב"מ פ"ב) לא אתי אלא מחמי פרכסין דידכון פי' בל"י ורומי עסק פעל ומנהג): פרכרגמא   [פערשלאגענעס געלד] (בריש פרה) ר' ישמעאל קורהו פרכרגמא פי' לשון יוני הוא מטבע שנפסל במלך חדש שאול היה לו מטבע בא דוד והטביע מטבע אתר ופסל של שאול הוא פרכרגמא הוא בינוני וכן עד שהיה כבש היה כשר יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא הוא פרכרגמא והכבש הוא כשר בן שמנה ימים ועד בן י"ג חדש והאיל כשר בן שלשה עשר חדש ויום אחד עד כ"ד חדש (א"ב פי' בל"י מטבע מזויף): פרכורין   [בענעכבארט] (ירושלמי שביעית פרק ט) מבית חורין ועד הים מדינה אחת פרכורין פי' בל"י מקומות קרובים לעיר: פרכשא   ס"א פרדכשא וכבר פי' במקומו: פירולין   [פערל] תרגום ירושלמי אבני שהם מרגליין דפירולין פי' כמו בורליא בתרגו' אונקלוס וכן נקראת מין אבן טובה בלשון יוני ורומי: פרס   [שפאלטען, טהיילען] (שבת עד) האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן פי' פרים סילקא כעין כתישה ואינו כעין חיתוך חייב משום טוחן ויש מי שאומרים מאן דפריס כמו הלא פרוס לרעב לחמך (ברכות לט) פרמינהו פורמי רברבי פי' חתכן חתיכות גדולות (מגלה ח) פריעה ופרימה תגלחת וצפרים פי' פריעה לגדל פרע שער ראשו ולכשיטהר טעון גילוח כל שערו פרימה קריעת בגדים (סוטה ז) הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו פי' קרע בגופו של בגד שלא במקום התפר פרימה במקום התפר (ב"מ מב) והאידנא דשכיחי פרומאי פי' מל' בגדיו יהיו פרומים (גיטין צ) ופרומה משני צדדיה (מ"ק כח) פרים בבי ואפקוה (גיטין סח) פירמה דכרתי פירמא דסילקא פ' מלא היד חתיכות של כרישין ושל תרדין. פרמא   [זים ביער] (קדושין נב) ההוא גברא דשקל פירמא דשיכרא פי' שכר מתוק לקח מבית חברו בלא רשותו וקדש בו. ס"א פרזומא וכבר כתבנוהו בזה הפרק: פרמא   [דאס געמישטע] (חולין קב) והקופה מאי קופה אמר רבינא פירמא פי' בשר מצומק שנמחה בקדירה ושייך לענין ראשון (א"ב פי' בל יוני שם כללי לדבר מעורב יחד הן בשר הן בצק הן דבר אחר): פרמא   [מאסקע לארפע] (בילמדנו הנה אנכי שולח מלאך ובכי אם שמור תשמרון ובהגדה דתילים תפלה לדוד שמעה ה' צדק) אין לך בית רובע בחללו של עולם שאין בו ט' קבין מזיקין והיאך עשויין פורמא בפניהם כגון חמרים של טוחנים וכשעונות גורמין הכסוי שבפניו נגלה והוא מסתכל בו ומשטה וכשהמלאך כורז שלום האדם שותק מיד נזוק וכו' (ובראה החילותי) הלביש הקב"ה פומאריה על פניהם והיו רואין אלו את אלו בפניהם של ישראל פי' מסוה והוא כעין ספוג שפי' במקומו (א"ב פי' בל"ר מין מסוה הנתון על הפנים): פרמא   [פאנצער] (מדרש איכה פסקא דרך קשתו) חד אמר פרמא לאספריסא (פי' בל"ר מין מגן וצנה ופי' אספרוס מין חנית וחץ): פרמא   [טראג זעססעל] (מדרש שיר השירים פסקא עמודיו עשה כסף) ומהו אפריון פורימ פי' בל"י מין כסא ועגלה לשאת בה אדם: פרמביא   [צוים] (שבת נא) ולא בפרומביא שבפיה פי' בלע"ז קורק"ומא בכפל רסנו תרגום בכופלא דפרמביא: פרמוסקא   עיין ערך פמוסקא כי כן גרס בעל הערוך: פרמקוס   [צויברער] (בב"ר פ' עט) א"ל פרמקוס פרמקוס לית חרשין מצליחין בליליא פי' מכשף בל"י פרמק"וס: פרמשתק   [דאס מענליכע גליד] (מ"ק יז) פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת פי' הגיד שלו: פרן   [באקאפען] (פסחים לא) נכרי שהרהין פס פורני אצל ישראל. (ביצה לג) מסיקין ואופין בפורני ואין אופין בפורני חדשה שמא תיפחת (ע"ז לה) הביא לפניו נכרי אחד פת פורני מאפה סאה תנור פי' לעז הוא פור"נו (א"ב והוא לשון רומי): פרן הפין והפרנה כבר פי' בערך פן: פרן   [לייכט טאהרם] (טהרות פ"ו) הפרן רשות היחיד לשבת פי' בית שהוא עומד באמצע רשות הרבים ויש מפרשין כמין מגדל ששלש רוחותיה בתוך הים ורוח אחת ליבשה כמו מגדל אלכסנדרי' של מצרים (א"ב פי' בל"י ורומי מגדלים גבוהים בנוים אצל הים לשום שם פנסים גדולים להאיר לספנים בלילה ונקרא כן על שם מגדל בנוי אצל אלכסנדריא באי פרון): פרן   [געווין] (כתובות נד) ההוא דאמר להו נדוניא לברת אמר רב אידי בר אבין פורנא ליתמי פי' רווחה ליתמי: פרן   [פערמעגען וואס דיא בראט האט אויסער דער מיטגאבע] (כתובות סז) גמלים של ערביא אשה גובה פורנ' מהם פורנה רב עלי עיין בערך פס (בב"ר פ' מא) מוהר פורנין מתן פרא פרנון תרגום ירושלמי פרן וכתובה מהור ימהרנה כמוהר הבתולות (בפ' סו) וקח לי משם הבא מפרא פרנון שלי (א"ב פי' בל"י מוהר ופי' פרא פרנון מה שיותן לארוסה בלתי המוהר): פרן   [הארערייא] (בב"ר פ' מא) ויבחר לו לוט וגו' כאיניש דבחר פורנא דאימיה פירוש ענין זנות כדאמרינן בערך פליאה תרגום עקילס פליאה פורני (א"ב פי' בל"י זונה מנאפת (מדרש שיר השירים רבה פסקא כמעט שעברתי מהם) פרני פליאה קתיסו כאמי מחי פי' בלשון יוני זונה זקנה שבי בארץ וזני ועקילס תרגם המקרא בל' יוני ולא בלשון ארמי וטעו האומרים כן עיין ערך כאמי): פרן   [אוים שטייערן] (בב"ר פ' סא) ויברכו את רבקה אמר רבי אייבו דוויין ושיפויין היו ולא היו מפריעין אלא בפה פי' מפייסין בפה ולא בלב (א"ב פי' בל"י בעל המחזק בדברים ועוזר בפה את חבירו כלומר שהיו צרי עין ונתנו ברכות לרבקה תחת הנדוניא): פרגדא   [פיינע, זייד] (סוטה מז) משחרב בית המקדש בטל זכוכית לבנה ושירא פרנדא (שבת כ) שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד ותרגום בפסוק ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות שיראה פרנדן ובפסוק ויאמר המלך להמן שיראה טבא פרגינן ונראה שהוא טעות ויש לגרוס פרנדן ורש"י פי' משי מובחר: פרגדסין   [שטאדטם נאמע] (עירובין מא) מעשה שבאו מפרנדסין והפליגה ספינתו בים פירוש שם מקום (א"ב עיר באיטליא ברנדסין שמה עד היום): פרנס   [געמיינדע הערשער] (חגיגה ה) ועל פרנס המתגאה על הציבור בחנם (כתובות כז) נותנין לבתולה י"ב חדש משתבע בה הבעל לפרנס את עצמה (שם נ) לפרנסה שמין באב פירוש עישור נכסים שמפרנסת עצמה מהן ומוליך לבעל (בסוף פיאה) לן נותנין לו פרנסת לינה פירוש כר וכסת (א"ב פי' בל"י טרף ומזון וחז"ל בנו פעל תרגום לך בא אל הסכן לות פרנסא תרגום שלשת הרועים תלתא פרנסין): פרנקא   [שפונד פעטצען] (שבת מח) מאי שנא מפרנקא התם לא קפיד פי' חתיכה של בגד ועשויה לכסות בה מים או יין שבכלי (שם קלט) אמר רבא האי פרנקא אפלגא דכובא שרי (ע"ז ל) פש ליה חמרא בכובא צרייה בפרנקא פי' נשאר לו יין בכלי קושר פי הכלי בסמרטוט: פרנקיתא   [פערצערטעלט] הרכה בך והענוגה תרגו' ירושלמי דמחטיא בכון ודמפרנקיתא בתרגום ירושלמי ונקרב את קרבן ה' והוינן חמיין תמן בנתהון דמלכיא מדיינאי ייאתא ומפרנקתא: פרניתא   [קערנער] (מדרש שמות רבה פ' השכם בבקר) חד אמר כפרניתא דרומנא פי' בלשון יוני גרעין: פרס   [טהייל] (בסוף פיאה) רבי עקיבא אומר פרס פי' חצי מנה (דמאי פ"ה) וכן העני שנתנו לו פרוסות פת (חולין קכז) ורמינהי מיהא דתנן (טבול יום פ"ג) אוכל שנפרס ומעורה במקצת (שקלים פ"ג) בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרס הפסח ופרס עצרת ובפרס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי רבי עקיבא בן עזאי אומר וכו' (ירושלמי שקלים פ"ג) כל הן דתניא פרס פלגא. ותניא (בתוס' דבכורות ובפ' ב' בתוס' שקלים) רבי יוסי ברבי יהודה אומר אין פחות מט"ו יום קודם לרגל. ואמר בגמ' כמה פרס רבי יוסי ברבי יהודה אומר אין פרס פחות מט"ו יום מאי משמעה א"ר אבהו פרוסה פלגא פלגא דמאי פלגא דהלכות פסח כדתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. (חולין לז) הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס פירוש נזיד הדמע תבשיל שיש בו שמן של תרומה כי התרומה שנתערבה בחולין נקראת דמע ותנן (טהרות פ"ב) הראשון שבחולין טמא ומטמא. השני פוסל ולא מטמא והשלישי מפורש (בכורות כח) בענין המדמע בנזיד הדמע ומקשינן אי אמרית שליש של חולין שנעשו על טהרות תרומה פסלי גופיה מלאכול בתרומה היכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה מלאכול בתרומה הלא נזיד הדמע ישבו שמן של תרומה ופרקינן נזיד הדמע אין כזית שמן של תרומה במקפה של חולין בכדי אכילת פרס לא משכחת לה וזה מפורש (פסחים מד) דתנן מקפה של חולין השום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא במקום מגעו מאי טעמא דאיכא כזית מן השום והשמן בכדי אכילת פרס וכו' אי הכי אמאי פליגי רבנן על רבי אליעזר בכותח הבבלי הנח לכותח הבבלי כזית בכדי אכילת פרס לא משכחת לה פיר' לא יתכן לאדם האוכל בפסח כותח כגון שטובל פתו בכותח וקא שטיר משטר האוכל כזית מקומניתא דאימא שהוא חמץ בכדי אכילת ד' בצים שהוא שיעור פרס וכל שהוא פחות פוחת דעתו אצל כל אדם והוא הדין לנזיד הדמע. מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס כבר פירשנו בערך גויה (עדיות פ"ג חולין קלה) חמש רחלות גוזזות מנה ופרס חייבות בראשית הגז פי' ק"נ דינר שהן ק"נ זוזין (ר"ה כט) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהן פי' לא יברך להן ברכת המוציא להוציאן ידי חובתן בלא טעימת כלום אבל לבניו יכול לעשות כן בלא טעימת כלום מפני שמלמד בהן (א"ב פי' בל"י חצי וחלק וטעם פרוס הפסח ופרוס עצרת פירושו בל"ר קודם ולפני וחז"ל סמכו ענין מלות זרות לפי לשונם לעשות זכר לדבר ואמרו אפותיקי אפו תהא קאי וכן בקפנדריא וכאלה רבים ואמרו מאי פקדון פוק דון): פרס   [קלאען] (חולין נה) ר' שמעון אומר אחד עור פרוסת בהמה דקה וכו' פי' אינו חשוב עור אלא כבשר. כרסתן פרסתן בערך כרס (שם עה) הפרים על גבי קרקע איכא בינייהו פי' שהלך הילוך בפרסותיו על הארץ (מקואות פ"ה) בפרסת חמור המעורבה בבקעה פי' אם הלך החמור בטיט ונשאר בוקום פרסתו חפירה ונתמלאה מים והיתה הבקעה מלאה מים מעורב עם מקום רגל החמור ובכל ארבעים סאה טובל באותה החפירה (בב"ר פרשת יט ויבן ובפ' מו פסקא ושרי ובילמדנו ותצא דינה) ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית ס"א פרדנית ס"א נפקנית: פרס   [לאנד פערסיע] בדקלא פרסא כבר פירשנו בערך ארם מאי לאו בפרסייתא דלא חזיין אגב אימיהו לא בארמייתא פי' בפרסייתא גדולים שאינן ראויין להאכיל עיין בערך ארם. אופי פרסייתא עיין בערך אופי (שביעית פ"ה) הפרסאות שביעית שלהן למוצאי שביעית שהן עושין לשתי שנים פירוש הן תמרי פרסייתא שהן עושות לשתי שנים פירוש אחר מין תאנים שעושין מב' שנים לב' שנים (א"ב פי' בלשון יוני שם כולל לכל דבר של אשתקד וכן התאנים שגמלו בשנה אחד ומבושלים בשנה אחרת הם של שנה שעברה): פרס   [לאהן] (בריש אבות) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. (ברכות לד) אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו (בב"ב כה) ואימא כעבד שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחריו פי' מתנה ותהי מואב לדוד עבדים נושאי מנחה תרגום נטלי פרס (א"ב ערך זה שייך לענין הראשון כי העבדים מדי שבוע היו מקבלים חלק המזון והטרף אבל טעם נטלי פרס פי' בל"י מס שנותנת מדינה לשלטון): פרס   [אויף זעהר] (יבמות מה) רב אשי אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בסורסי דבבל מאי פרהדרין פורסי עיין בפרהדרין (א"ב פי' אפורוס בל"י נגיד ומצוה ושר העצה): פרס   [איבער פלוס] (שבת קכט) פורסא דדמא כל תלתין יומין פי' גבול הדם ותקנתו לבחור כל שלשים יום בין הפרקים הגיע לנ' שנה ימעט לב' חדשים לג' חדשים פעם אחד. עוד בין הפרקים בא בימים ימעט מו' חדשים לו' חדשים או משנה לשנה זה פי' ר"ח ז"ל בקבלה: פרס   [בעדעקונג] (מגילה כו) האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא פי' וילון שפורסין לפני התיבה הוא תשמיש לתיבה ותיבה תשמיש לס"ת פ"א מטפחת שמכסין בו ס"ת הוא תשמיש לאותו בגד התחתון שמגללין בו ס"ת (סוכה כ) חזיין לפרסי ונפוותא פי' כמו נפה וכברה (א"ב פי' בל"י מטפחת ומעטה חצוני תרגום ויפרוש את האהל ופרס ית פרסא). פרס   [דען זעגען ערטיילען] (מגילה כג) אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה וכו' עד פחות מעשרה רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע מיהת שמעינן לא יפרוס על שמע לא יברך ברכת יוצר אור כי הוא יברך הזבח מתרגמינן ארי הוא יפריס נכסתא ועיקר הדבר על כן אין פורסין על שמע פחות מעשרה ופרקינן לכן צריכת כהדא דתני אין פורסין על שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומרין וכן כולם השנויים במשנתינו כיוצא בהן ועל כולן הוא אומר ועוזבי ה' יכלו: פרס   [לאנדס נאמע] (מדרש רבה פרשת האזינו) לאסטרטגין ששמש בשני מדינות פרס וקילוניא עיין ערך קולוניא: פרס   [שעטצען] תרגום והעריך הכהן ויפריס כהנא בערכך נפשות בפורסן נפשתא: פרס   [איין מיילן מאס] (פסחים צד) שיתא אלפי פרסי הוי עלמא פי' מדת ארץ וכל פרסה ד' מילין: פרסבוטיס   [עהרבאדער פערזעהן] (במ"ר פ' החדש הזה לכם) נכנס פרסבוטים לרחוץ הוא וכל עבדיו (מגילה טו) זה בא בפרסבולי וזה בא בפרסבוטי פי' בל"י שר חשוב: פרוסראות   (עיין ערך פרוזדאות): פרסדיקי   [לעער געפעס] (ע"ז סה) דמייתי פרסדיקי בהדייהו פי' רש"י כלים רקים. פי' בל"י כלי מוכן לקבל: פרוסדור   [איין גאנג צום טעמפעל] ס"א פרוזדור ואולם המשפט תרגום פרוסדא לבי דינא (א"ב פי' בלשון יוני מבוא): פרסטגי   [בעפעהל] (שביעית פ"ו ירושלמי) ג' פרוסטגיות שלח יהושע לא"י פירוש כמו פרוסטגמאות: פרסטגמא   (ב"ר פ' מב) למלך ששלח פרסטגמא שלו במדינה מה עשו נטלו וקרעוה (ובויקרא רבה שור או כבש בסמך בפ' מה יתרון) למלך ששלח פרסטגמא שלו במדינה וכו' עד אמר הקב"ה פרסטגמא שלי ק"ש וכו' (ובזאת תהיה בסמך פרשת וזכור) ג' פרסטגמאות שלח יהושע פרסטגמא היינו פרזדגמא שפירושם בזה הפרק במקומו (א"ב פי' בל"י דת וגזרה): פרסטיה   [הערשאפט] (מד"ר פ' שופטים) כל מי שנשען בבשר ודם עובר אף פרוסטיה שלו עוברת פי' פרוסטיה בל"י שררה: פרסטקלון   [הויפט שמוק] (ירושלמי פ"ו) פי' עיר של זהב פרסטקולין ס"א פרוסטוקטלון: פרסוף   בלש מסר לפרסוף כבר פי' בערך בלש: פרספיה   [געזיכט] (בילמדנו ואתם הדבקים) וקלע כרובים פרוספיא פי' פרצוף של כרובים: פרספא   [מארמאר] (ב"ר פ' סו) אדרעוי דאבנון יעקב כתרין עמודין דפרוסופא ואת אמרת הלבישה על ידיו: פרסק   [קעניגס ניס] פרסקין משיטילו שאור. ס"א אפרסקין (א"ב שם פרי ואילן בל' יוני ורומי וערבי): פרסק   [נעץ]. (חולין קמא) אהדר ליה רבא פרסקי ותפסה פי' מצודה (א"ב כתוב בנוסחאו' פרסתקי): פרסישמנג   [אויבער ריכטער] (גיטין כח) א"ר אליעזר כי מקבלי שוחדא מקמו דליחתים פורסישמנג פי' הדיין הגדול (א"ב בנוס' כתוב פורסי שנמג ופרש"י פסק דין ואולי ל"ר זה פרסי' דין מנג גדול): פרסתק   [נאך בעפעהל] (מגלה יג) ודלמא פרסתקי שדור (ב"מ סה) פריסתקא דמלכא (גיטין נו) פרוסתקא דרומאי פי' כתב (א"ב פי' בל"י כתב נוסף בסוף ספר): פרוסתיקין   (עיין ערך פרצטיקין): פרסתיותהא   [פארשטעהרין]. תרגום חכמות שרותיה תענינה (א"ב פירוש בל"י אשת חיל ישרה): פרע   [אויף רייסען] והפרעות עיין בערך סך (חולין נ) מאי מפרעתא א"ר אויא היכא דפרעי טבחי פי' מקום שפותחין בו הבהמה להוציא קרביה כדאמרינן שחיטה מפורעת כלומר פתוחה. (שם טו) צומת הגידים שאמרו היכא דפרעי טבחי (שם צג) והתניא חיצון הסמוך לעצם א"ר יהודה היכא דפרע טבחי (מ"ק כז) פריעת הראש בשבת רשות פירוש צריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכסה בימי אבלו להודיע כי אין אבלות בשבת אבל לגלות ראשו אינו צריך: פרע   [בעצאהלען] תרגום ואשלמה להם ואפרע להון וענין קרוב לזה נקום נקמת תרגומו אתפרע פורענות: פרע   [שנעלל]. תרגום סרו מהר סטו בפריע ויתכן שנגזר מזה הקורא למפרע כי הוא קורא במהרה ולא כסדר: פרף   [אנהעפטען] (שבת סה) פורפת על האבן (יומא נב) החיצונה פרופה מן הדרום. קרסי נחשת תרגום פורפין דנחש (א"ב פי' בל"י קרס): פרף   [אונאנשטענדיג] (ב"ר פ' פו) ויוסף הורד מצרימה אמר הקב"ה בני בכורי ואני מורידו פרופי פי' לשון לע"ז פורפרי"אה כלומר אני מורידו בבזיון (א"ב פי' אפרפרי בל"י בזיון וקלון): פרפחין   דהוה קא מבדר פרפרחיניה עיין בערך חלגלוגות: פרפל   [פעפער] (שבת קמא) א"ר יהודה האי פרפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי פי' ביום טוב רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא והלכתא כרבא ביו"ט ויש מתיר כי האי גוונא אפי' בשבת (א"ב בנוסחאות כתוב פלפלין): פרפס   [גערטנער טאפף] (שם עא) האי פרפיסא שרי לטלטולו פירושו בערך חתל פ"א פרפיסא פייס גדול כדאמרינן לעיל בזו ההלכה מאי פייס א"ר זירא כרשיני בבלייתא זורעין בו בשמים וזולתם וצומחין ודומין לצרור שעלו בו עשבים ולשון פר דהכא מלשון פרסי הוא ככנפי יונה אף הזרע הצומח עליו נקרא פר וזהו פרפיסא וכיון דקאמר ר"ל מותר לקנח בו קא משמע מינה רב פפא דשרי לטלטולה. מתקיף לה רב כהנא אם אמרו לצורך יאמרו שלא לצורך והאמר ר"ל מותר לקנח אבל לטלטולה שלא לצורך לא שרי והלכך לא צרכינן לדרב פפא אמר אביי האי פרפוסא הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא היה מונח על גבי קרקע והניחו ע"ג יתידות חייב משום תולש כי כשזורעין אותו עושין לו מקום כמו כן או כמו שולים שיושב עליו שיעור שינוח עליו על גבי קרקע ואפשר שהוא משרש שם ומתחבר לקרקע ובזמן שמניחו על גבי יתידות הרי הוא מעבירו ממקום שמחובר ומתחייב משום תולש אבל אם זרעו מעיקרא להניחו על גבי יתידות והיה מונח שם ולקחו והניחו על גבי קרקע הרי הכינו במקום שמתחבר לקרקע וחייב משום נוטע (א"ב פי' בליו"ר קערה גדולה): פרפסט   [פאהר געזעצטער] (בילמדנו חצוצרת כסף) לדוכוס שהיה יוצא למלחמה והיו הפרופסיטין באין תחילה ואח"כ הלגיונות כך הנשיאים באין תחילה שנא' ותקעו בהן ונועדו אליך הנשיאים ואח"כ העדה לשון לע"ז ממש הוא לגדול קורין פרופוסי"טו (א"ב פי' בל"ר שרים ונגידים): פרפסלה   [ארמבאנד] זו אצעדה וכן הפאריס והצעדות (בירוש' בפ' במה אשה) (א"ב פי' אצעדות ובנוסחאות כתוב כרופסלה ופירושו בל"י אצעדות של ידים): פרפר   [וועלצען]. (יומא כג) בא אביו של תינוק ומצאו שהוא מפרפר בהתחננו אלינו ת"י מפרפר קדמינן פי' מתעגל באפר (א"ב פי' בל"י פעל המתגלגל): פרפר   [צערברעכען] (ביצה יז) ושוין שאם פרפר ביצה ונתן לתוך הדג שהן שני תבשילין פי' מלשון שליו הייתי ויפרפרני: פרפורא   [פארפעל וואל] (ב"ר פ' מו)אדרת שנער פופריה בבלאה. (בריש ויקרא רבה פ' הבן יקיר ובריש קדושים פרשת ויגבה ה' ובפסקא דכי תשא) למלך שהיה לו פורפירא (בילמדנו בסוף ואלה המשפטים ובשלח לך אנשים כי תבאו) אדרת שנער פורפירא בבליקון שהיה מלך בבל לובש ושליט ביריחו (א"ב פי' בל"י ורומי בגד תכלת): פרפרייא   [פראטאקאלל] (מדרש תהלים מזמור על מות לבן) מוציא פורפרייא שלו ודן אותם פירוש כתיבה: פרפריות   [אומפאנג] (בפרק עקביא) תקופות וגימטריאות פרפיות לחכמה (א"ב פי' בל"י עגולה ושאר החכמות סובבות החכמה האמיתית שהוא כמרכז ונקודה תוך העגולה): פרפרפנין   עיין ערך דפר וערך פרן: פרפרת   [צושפייז] (ברכות מב) בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון בירך על הפת פטר את הפרפרת פירוש אחר פרפרת פת צנומה בקערה שאין בה תורת נהמא דבורא מיני מזונות וכן הלכה דבירך על הפת המוציא פטר את הפרפרת וכל מיני מאכל אבל בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה כולהו פטר (שבת קמח) מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו פירוש מיני לפתן (פסחים קטו) עד שהוא מגיע לפרפרת הפת פי' הביאו לפניו השלחן מטבל בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה ומפסיק עד שהוא מגיע לפרפרת הפת והיא עת אכילת המצה (א"ב פי' פרפרת בל"י מיני מטעמים מובאים לפני המסובים בשלחן ובל' רומי פרפרת שם כללי לדבר מתוקן ומוכן): פרץ   [זיך אויס ברייטען] (שבת יז) בוא וראה כמה פרצה טהרה בישראל פי' גדולה כמו ויפרוץ האיש: פרץ   [אוים בראך] (ברכות יז) אין פרץ שלא תהא סיעתינו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג שפרץ בנוב עיר הכהנים ואין יוצאת כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל פירוש שהיה יועץ רע וביועץ רע כתיב ביה יציאה שנאמר ממך יצא דובר על ה' רעה יועץ בליעל ואין צוחה ברחובותינו זה גחזי שהיה מצורע וצוות כדכתיב וטמא טמא יקרא. (סוכה כו) פרצה קורא לגנב פי' כשהגנב רואה פרצה מחשב ואומר מכאן אני יכול לגנוב הכא נמי איעביד סוכה אמרי גנבי כדעייל למיכל לא מצי חזי לן ומצינן למגנב: פרץ   פריצי זתים וענבים כבר פי' בערך אללא: פרצד   [קערנער] (שבת כא). ומפרצדוהי עבדין משחא פירוש גרעינין וכל מיני מזרע הארץ ומזרע הפירות נקראת פרצידא. (תענית ד) עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהני פירוש הפרי שתחת האבן צומח וכן תלמוד חכם דומה לפרי שתחת האבן ששואב שואב וכיון שצומח צומח בבת אחת (בבא מציעא פד) ונמלייה פרצידי דרמנוא סומקא: פרצד   [באך] תרגום אפיקי מגינים גיותנוח פרצידוהי: פרצטק   [לייפער] (ב"ר פרשת מא) אם כן ילך ויביא לו ארבעין פרצטקין (א"ב בנוסחאות כתוב פרוסתיקין ופירוש רש"י אסופים מן השוק): פרצם   [מאטטער וויין] (ב"ב צה) מודה רב יהודה בפרצימא דמזבן אקרנתא פי' יין דקא תני הכא הוא יין שהקרי' בפרצומא שהוא כגון חומץ תקיף דאחמיץ בפורצני שאינו נמכר אלא בחניות בני קרנות שהן יושבי כפרים כדאמר בכל דוכתא יושבי קרנות: פרצן   [קערנער] (ברכות לו) הא בדשומשמי הא בדפורצני (פסחים מב) הא בדרווקא הא בדפורצני פי' נותנין מים על החרצנים ב' וג' ימים ואח"כ סוחטין אותן והיוצא מהן נקרא תמד דפורצני והנותן מים בשמרי יין ומסנן אותן והיוצא מהן נקרא תמד דרווקא (נזיר לד) רבי יוסי אומר כדי שלא תטעה בזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי עינבל (גמרא) אמר רב יוסף כמאן מתרגמינן מפורצנין ועד עצורין כרבי יוסי פי' זוג היינו עצורין דזהו החיצון שמעצרין אותו כרבי יוסי דמתניא ופורצני היינו הפנימי הגרגר כמו פרצידא: פרצוף   [מענטש געשטאלט] (עירובין יח) ויבן ה' אלקים את הצלע חד אמר פרצוף פי' גוף (א"ב פי' בל"י פני אדם): פרק   [צייט אבשניט. גליד] (ר"ה לא) בראשון מהו אומר לה' ארץ ומלואה על שום שקנה שמים וארץ שנא' קונה שמים וארץ כי ביום הראשון נבראו והקנה אותם לו שנאמר והארץ נתן לבני אדם והוא שליט בעולם שנא' תבל ויושבי בה בשני אומרים בעיר אלהינו הר קדשו על שום שחילק מעשיו כדכתיב ויהי מבדיל בין מים למים כך חילק העולם ובחר בירושלים ונקראת עיר אלקינו בשלישי אומר אלקים נצב בעדת אל על שם שגילה ארץ בחכמתו כדכתיב ותראה היבשה והכינה לעדתו שקבלו משפטיו שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' רביעי חמישי וששי פשוטין הן הללו כולן על שם מעשיו של הקב"ה בשביעי מזמור שיר ליום השבת ליום שעתיד להיות כולו שבת כלומר חרבן אלף שנה שהוא יומו של הקב"ה ואח"כ תהיה תחיית המתים אמר רבי נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו כלומר ו' ימים על שם מעשיו ויום ז' ליום שכולו שבת אלא גם יום ז' על שם מעשיו הוכנה השירה וכך פירושה מזמור שיר ליום השבת על שם ששבת כדכתיב ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת (חולין קו) קידוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק לחולין עד לפרק לתרומה עד לפרק פירוש פרק מקשרי אצבעותיו זולתי הכף של יד והפה הכף של יד והאצבעות מקנה הזרוע המחובר בכף היד והוא הנקרא הפרק כדתנן בכיצד צולין אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך מקום הפרק של יד שהוא עד מקום מרפק (ערכין יט) רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפקו ושוקל בשר חמור וגידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתמלא והוא כלל היד מן האצבעות עד המרפק הוא הנקראת יד (ידים פ"ב) הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק פירוש מקום שתתפרק הזרוע מן היד (חולין קלד) איזהו הזרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד פירוש ממקום שמפריקין הטבחין הרגל עד הכף הנקראת בלעז אשפ"לא (שם צג) בהמה בחייה פרוקי מפרקה פירוש זה שאנו רואין הירכות מחוברות והחלב בתוכן אחר שחיטת הבהמה נתחברו הירכות אבל בחייה פתוחות היו והחלב הזה מגולה היה וזהו תרבא דאקליבוסתא (א"ב תרגום על צוארינו נרדפנו על פריקת צוארנא) (חגיגה יג) אבל מוסרים לו ראשי פרקים פירוש פותחין לו ראשי דברים שהגיעו לפרקן ולא הגיעו כבר פירוש בערך טפל: פרק   [ערקלעהרען טרעננען] אימוראה כבר פירשה בערך אמר הא במותיב פרקי הא במקרי שמע (עירובין לז) פירוש שיושב וקובע פרק ומלמד תורה כך שנינו בא חכם מן מזרח עירובו למזרח שרוצה ללמוד ממנו במקרי שמע שאין ממנו הנאה שיש אצלן כמה כמותו שמקרין שמע אלא שהוא מבקש מהן ממון שיתנו לו ורגיל לבא אצלן ולתבוע ממון לכן בורח ממנו (ירוש') מאן דאמר במזרח באילן חכימיא מאן דאמר במערב ברגיל. מזבלין ומפרקין כבר פירש' בערך זבל פ"א משברין התלמין (עוקצין פ"ב) התחיל לפרק אוכל התחיל לפרק באגוזין פי' לפרק כמו לפרש האגוזין יש להם ב' קליפות זו על גבי זו וכשעושין אותם חמרים חמרים מפרקין מהן קליפה החיצונה (שבת קנו) מהו לפרק אמר ליה מותר פירוש ליקח מלפני בהמה זו ולהניח לפני הבהמה אחרת פ"א לפרק טעינה בשבת כגון מפרק עול שמים פ"א לפרק להתיר פקיעים חולב חייב משום מפרק (שם צד יבמות קיד) ואבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה בי"ט וכו' עד לא צריכה דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן יום טוב דאיסור לאו לא גזרו רבנן (כתובות ס) תניא ר' מרינוס אמר גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן: פרק   [אויס לעזען] (כתובות מו). חייב במזונותיה ובפרקונה (גמרא) תקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה דהא שכיח תדיר והא שכיח תדיר ופרקונה תחת פירותיה פי' פירות קרקעותיה דהא לא שכית והא לא שכיח וקבורתה תחת כתובתה דהא שכיחי פעם אחת (א"ב לשון פסוק זה ויפרקנו מצרינו): פרק   [יאגענדצייט] (תענית י) זקן ופרקו נאה מאי פרקו נאה אמר אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו: פרקד   [ריקלינגס]. (ברכות יג. נדה יד). פרקדן לא יקרא קרית שמע פי' השוכב על שדרו ופניו כלפי מעלה וכן פי' רב האי ז"ל וי"מ הישן על פניו משום דאתי לאיחמומי (ובנדה שם) מפורש שגזירת חימום הוא ודייקי אפרקדן אפו בקודה ורבי משה בר יעקב בר משה בר אבון מן נרבונא היה מפרש אפוריא קדי (מנחות צט) ולמאן דאמר מסגרתו למעלה הוא פרקודי הות מפרקדא: פרקד   [אוס קעהרען] (בב"ר פ' מו) יונתי בחגוי הסלע למה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך רבי עזריה משום רבי חנינא אמר כדי שתהיינה מתפרקדות על בעליהן בנוייהן (א"ב בנוסחאות כתוב מתדפקות ובמדרש חזית שלא יהו מתפרקות): פרקדל   [נאקין שטאס] (ירושלמי ברכות פ"ב) פגע ביה חד ליצן ויהב ליה חד פרקדל זהו פרגל שפירשנו במקומו: פרקדן   והטופח עיין בערך פול (א"ב פי' פרקדן בלשון יוני מין כמו טופח עגיל וקטן מכרשינים): פרקדס   אצל פרקדוס אחד ומילא חיקה פורקדוסין. ס"א פרקס וכבר פירשנוה במקומו (א"ב לא פירשו): "א"ה עיין ילקוט יתרו פסקא כתפוח": פרוקטו [ווענדע קרייז] (ירושלמי ע"ז פ"א). אמר ר' יוחנן פרוקטו ראשה של תקופה נראה לי שיש לגרוס טרופיקו פי' בל"י ורומי ראש מזל גדי אשר בהגיע השמש שם סיבב לצד צפון בתקופת טבת: ' פרקטן   [טייך]. עשיתי לי בריכות מים תרגומו פרקטנין דמיא: פרוקלא   [פעלדס הערר נאהמע] (ירושלמי סנהדרין פ"א). כד על פרוקלא בצפורי פי' שם שר צבא רומי הנקרא פרוקלוס ובמשנת כל הצלמים (דע"ז) שאל פרוקלוס: פרקלה   [לעזע געלד] (בפסקא דשובה) ואח"כ הוא נותן לה פרקולה תאשם שמרון כי מרתה באלהיה פי' פדיון: פרקלט   [בייא שטאנד ביים געריכט] (אבות פ"ד) העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחר (שבת לב) אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול (זבחים ה) למה חטאת באה בפני עולה לפרקליט שנכנס לרצות רצה הפרקליט ונכנס דורון (ב"ב ט) כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה שלום גדול פרקליטין גדולים בין ישראל לאביהן שבשמים מלוצי ריעי תרגום פרקליטיי חביריי (א"ב פי' בלשון יון מליץ מלמד זכות): פרקלמן   [שטערן בינדל] (כלים פכ"ו) והפרקלימין טהורין פי' דבר שמחתל בו פדחתו ויש שגורסין פרלימנין (א"ב פי' בל"י מכסה וכל דבר עשוי להגן): פרקלן   [לעדער האנדשוך] (כלים פכ"ד) ג' פרקלנין הן של צדי חיה ועוף טמאין מדרס של חגבין טמא טמא מת של קייצין טהור מכלום פי' כלי עור העשוי כצורת יד אדם ומשימו בידו ותופש העוף ששמו באז בלשון ישמעאל ובלע"ז אסתיר"י ובו יוצאין לצוד חיה ועוף של חגבין לתפוש חגבין של קייצין ללקט הקוצין. פרלימנין ופרקלנין נראין שענין אחד יש להן: פרקלוס   [נאהמע] בן פלסלוס (ע"ז מד): פרקמטיא   [ווארע] (מגילה ח) אינו מועיל בפרקמטי' שלו כלום (שבת כז) שמא פרקמטיא נזדמן לו זהו פרגמטיא שכתבנו במקומו: פרקסטורון   [שטייער איינעהמער] (מדרש תהלים מזמור שמעה ה' צדק) אם משלח להם פרוקסטרין למדינה שיגבה מהם פי' בל"ר ממונים לגבות המס: פרקסין   [געווירקט קליידער] למלך שהיה לו פרקסין הרבה. ס"א פרקיסין וכבר כתבנוהו במקומו (א"ב פי' בלשון רומי לבושים מרוקמים): פרקופי   [צונאהמע] (ב"ר פרק יב) הארץ עשת צביוני תחלה הריני נותן לה פרקופי שלא תזוז ממנה לעולם הה"ד יסד ארץ על מכונה בל תמוט עולם ועד (ובפ' מ"ט) אמר המלך כל מי שתופשו הריני נותן לו פרקופי והיה מתפחד איזה פרוקופי נותן לו (ובפרשה צא) על פיך ישק כל עמי שלא יהא אדם נוטל פרוקופי חוץ ממך (ובסוף פרשת צ"ו) התחיל מחלק להן פרוקופאות (בויקרא רבה זאת תהיה בסוף פ' וזכור) בשר ודם נותן פרוקופי הקב"ה נותן פרוקופי הה"ד שאו את ראש (בילמדנו בציצית) עושה מהן דוכסין ואפרכין ונותן לה פרוקופי סיפר לנו ר' דניאל זצ"ל ששאל לדיין אחד פילוסיפי גרמטיקו מהו פרחופי השיבו כבוד הוא בלשון גרמטיקו (א"ב פי' בל"י גדולה וכבוד): פרוד   [קעססעל מעהל קאח] (ירושלמי ברכות פ"ו) פיתא ופרור אומר על הפרור במקום שהן עושין את הפרור עיקר: פרורא   [קלייסטער] (פסחים מב) וקולן של סופרים הכי תרגומו פרורא דאושכפי ואמאי קרי ליה קולן של סופרין דסופרין נמי מדבקין בו ניירותיהן: פריש   [בירין]. (בריש כלאים) ובאילן האגסין והקרוסטימלין והפרישין והעוזרדין אינן כלאים זה בזה (בריש מעשרות) האגסין והקרוסטומלין הפרישין והעוזרדין (שבת קמו) סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין (סוכה לא) לא מצא אתרוג לא יביא לא רימון ולא פריש (בירושלמי בריש כלאים ובריש מעשרות) פרישין א"ר יוסי איספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא זה בלבד בן סירא קראן ספרגלין ובל' ישמעאל ספרגל (א"ב פי' בל"ר פרי ועץ ידוע והוא מין תפוח אצל עוקצו חד והולך ומתעבה והעוזרד הנקרא כן בלשון ישמעאל הוא פרי כמו פריש אשר בלשון ישמעאל נקרא אגאץ אבל האגס נקרא בשם זה בלשון ישמעאל והוא פרי מלא מיץ ובתוכו גרעין כמו שקד קטן והקרוסטומלין נקראים בלשון יון כרסומלין פי' פרי של זהב והוא הנקרא בלשון ישמעאל ברקיק וצורתו כמו אגס ולכן חלקו אם הם כלאים ואם יהיו פירות אלו כדברי המפרשים בודאי כלאים הם ואל תתמה על דברי רבי יוסי שאומר איספרגלין אשר בלשון ישמעאל קוראים כן לחבושים כי אולי בזמנו היו קוראים כן במקום ר' יוסי לפרי הנקרא בלשון ישמעאל היום אגאץ כי שמות הפירות משתנים מלשון ללשון במקומות ובזמנים נפרדים ואינו כמקיים דברים אלו אלא דברי סברא הם וה' ינקנו משגיאות): פרש   [ריטטער, העלד] (שבת קט) אידמי ליה בפרשא אוכליה כשותא במילחא (יבמות קכא) חבל על פרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב (ע"ז יח) אזל נקט נפשיה כחד מן פרשיא אמר השמעי לון (ב"ב פח) אתא פרשא מרמא מיניה לפרשא ולטורזינא כבר פי' בערך טרזין: