משתמש:מושך בשבט/ערוך/13
אות הנו"ן
נא מאי נא אברנים בערך אברנים:
נאב [בעכער] (נזיר ירושלמי פ"א ב"ר פ' איש או אשה כי יפליא) רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את הניאוב מן המעיין פי' מין חמת או כוס:
נאלא [וואהנזין, נאר הייט] (בכורות מה) קצרית באה עליו (גמרא) מאי ניהו נאלא פי' רוח שטות נאלא מערך ידוע נואלו שרי צוען:
נאלא [יאך] אשר לא משכה בעול תרגום ירושלמי דלא סליק בנאלא שעבוד דניר (א"ב אין גרסא זו בנוסחאות דידן):
נאמן [יונגער שיללער] (שם קד) נאמן כפוף נאמן פשוט פי' תלמיד ענו ושאינו ענו:
נאתא כרביתא ע' ערך נעתא כי כן גרס בעל הערוך:
נב [שפרייא] (עירובין עט) וכן אתה אומר בניב של תבן פי' תבן מעובה כמו חבילות שבין שני תחומי שבת דין ניב זה ודין מתבן שבין שתי חצירות אחד הוא:
נב [אדערען] (חולין נז) וה"מ דאיתכול לניביה פירוש הגידים:
נב [בליהטע] צמח בלי יעשה קמח תרגום נוב לא יעביד. פרי בעל יעשון תרגום נוב לא יעבדו (ע"ז מח) אמר רב יוסף אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת והוות להן זבל (מעילה יד) מועלין בעצים ואין מועלין לא בשיפוי ולא בנבייה פי' פרח:
נב [רינדער מויל] (חולין קכח) כוליא וניב שפתים איכא בינייהו פי' אין עושין חליפין אע"פ שחין הבהמה מתה ממנו אם חתך הכליות וגמם פי הבהמה כדגרסינן מצא בהמה שגמום פיה וכן ניטלו הכליות כשירה:
נב [צעהנע] (שבת סד) שקלי ניביה ושקילי טופריה (ב"ק כג) אפקיה לניביה וסרטיה פי' כגון דמפקיה לניביה שיני הכלב שהן ניבים גדולים יוצאין מפיו ולחון והכה בהן ולא הכניס ידו לתוך פיו. ומתלעות לביא לו תרגום וניבוהי כבר אריון. (חולין נט) גמל ניבי הוא דאית ליה (ב"ר פרשה פז) ויהי איש מצליח אמר לון אתון מסתכלון מה דעליה ואנא מסתכל מה בנביה:
נביא [פראהפעט] (בפסיקתא דנחמו ובמגילת איכה) מה אעידך כמה נביאים העידותי בכם אחד בשחרית ואחד בין הערבים שנאמר ביד כל נביאי כל חוזה נביאו כתיב (סנהדרין פט) ונביא אחד זקן יושב בבית אל (ירוש') זה אמציהו כ"ג:
נבא (נזיר לט) ת"ש מנבא חייא כבר פי' בערך אנבא ובערך יניבא:
נבוב [האהל] (ב"ב יב) כל הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה מפקחתו שנא' ותירוש ינובב בתולות. נבוב לוחות תרגום חליל לוחין:
נבג [בעכער] (ברכות נא) כולא נבגא דברכתא היא פי' ההיא מהדורא דכסא עד ששותין כל המסובין אחר הברכה ורגילין העם לקרות מחזור כל כוס ברכה ויש מי שאומר נטלי דמעטר בהן נקראין נבגא דברכתא (א"ב כמו אנבג שהוא מין כוס ע"ש):
נבג [אויס געהן] (סוכה נג) והא קא חזינן דאינרו פירטא וקא נבגי מיא פי' מפכים המים ועולין (א"ב בנוסחאות דידן כתוב וקא נפקי) (סנהדרין פב) קברה והדר נבוג פירוש יצאה לחוץ:
נבג [צווייג] (פסחים עד) מיתי נבגא בר שתא דלית ביה קיטרי פי' נצר חוטר:
נבז [גאבע] בדניאל ונבזבה ויקר פי' מתנה ומנחה:
נבח [הונדע ביללען] נבח בך כלבא כבר פי' בערך גר נבחי ביה נבוחי כבר פי' בערך טבלא:
נבט [דאס שטייניגע אראביע] ערב וכל נשיאי קדר תרגום ערב וכל רברבי נבט (א"ב ארץ ערב נחלקת לשלשה גלילות גליל ראשון סמוך לא"י נקרא בלשון העמים נבט מן לשון עברי אילי נביות גליל שני נקרא בלשון עברי קדר ובלשון העמים מדבר ערב והגליל אחרון נקרא בלשון העמים ערב מצליח מפני שכלה משקה כגן אבל בתרגו' מצינו שמתרגם קדר נבט):
נבט [הערפאר שפראצען] (תענית ד) האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלת דכיון דנבט נבט פי' בערך פרציד (מ"ק יח) ולא אמרו אלא דלא הדר נביט כלומר דלא יצא:
נבט [זעהן] (סנהד' קא) בן נבט שניבט ולא ראה ראה אש שיצא מאמתו הוא סבר דאיהו מליך ולא היה אלא ירבעם דנפק מיניה פירוש שניבט בחלום ולא ראה מה שהיה סבור תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי (א"ב זה לשון הבטה):
נבוכדנצר [נאמע] (ב"ר פ' מ"ו) פרא אדם לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר נבוכדרצר כתיב שעצרן במדבר והרגן (ובויקרא רבה אל תונו פ' דסמוך אשרי משכיל) נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך את וכלב שוין כאחד ההוא גברא נבח ככלבא נבח בקולתא כצרצורא:
נבל [איין שפיל אינסטרעמנט] (ערכין יא) בנבל וכנור פי' נבל נוד שמזמרין בו ויש מפרשים נבל היינו עץ עשוי כמין נפה עגול ופורס עליה מיכן ומיכן כרס של כבש כדתנן (תמיד לא) מעיו לנבלים היינו הכרס בני מעיו לכנורות היינו הדקין (כלים פרק ט"ו) נבלי השרה נבלי בני לוי. פי' נבל של שרים ושרות נבלי בני לוי שהיו מזמרין בהן:
נבל [אבגעפאללענע אונרייפע פריכט] (ברכות מ) ועל הנובלות מאי נובלות רבי אילעא ורבי זירא חד אמר בושלי כומרא כבר פי' בערך כמר וחד אמר תמרי דזיקא פי' הנושר מן הרוח ולא ילקטוהו ביד כדכתיב כנבול עלה מגפן וגו':
נבל [אאס] (ביצה לח בכורות כג מנחות כג) נבלה בטלה בשחוטה לפי שא"א לשחוטה שתיעשה נבילה פי' חתיכת בשר נבלה שנתערבה בחתיכות בשר שחוטה בטלה טומאת הנבילה מן החתיכות כולן ואינה מטמאה במגע אפי' אחת מהן כי לעולם לא יתכן להיות השחוטה כנבלה לטמת במגע ובמשא ושחוטה אינה בטלה בנבלה לפי שא"א לנבילה שתיעשה שחוטה מאי היא דלכי מסרחא פרחא לה טומאתה מינה ומפורש (ע"ז סח) תניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה נבלה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה ואינה מטמאה כנבלה ומי שאכלה אינו חייב עליה מלקות (פסחים קיא) שרא דעניותא נביל שמיה. פי' מי שמנבל ומזלזל בפת ומשליך הפירורין לארץ ונדרסין ברגלי בני אדם משתרר עליו שר של עריות. ומי שמנקר אותם ויצניעם משתרר עליו שר של מזונות כדמפורש (חולין קה) ההוא גברא דהוה מהדר אבתריה שרא דעניותא וכו' (ב"ר פ' סב) ובירושלמי בפ' מצות חליצה אם נבלת בהתנשא מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על ידי שנשאת עצמך בהן (ובפ' פז) ויהי כהיום הזה יום ניבול נילוס היה והלכו הכל לראות פי' כנה חג המצריים בשם נבול:
נבר [פארפלען] (ב"ק יז) חזיר שהיה נובר באשפה והתיז. יכרסמנה חזיר תרגומו ינוברינה:
נבר [שייליכטץ פין איין צווייג]. (שבת כ) כלי מילת נברא בר קורא פי' דקל בראש ענף שלו יש בו חריות סביביו בין חריות לחריות יש לו סביב כמו בגד עבה ודומה לארג וקרוב לשתי וערב ועושין מהן מוסרות לשוורי' למעלה מהן כל נברא שקרוב לבו של דקל מתעלה יותר מחברו עד שמגיע נקורא. כדאמרינן (בררות לו) קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה. ונברא הוא קליפתו של קורא וכרוך עליו והעליונים שבהם רכים כקורא משום הכי קרו ליה בר קורא ודומיא דיליה כלי מילת זה פי' (שבת צ) ומשתכחא בדיקלא דחד נברא. (עירובין נח) מאי נרגילא אמר רב יעקב דיקלא דחד נברא יש מפרשים דקל שאין לו אלא ענף אחד. (חולין נח) נברא חיישינן פירוש ר"ח ז"ל עיקר הדקל:
נברא ס"א נפרזא כבר פירשנו בערך אפא:
נברש [לייכטער] (יומא לז) הלני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. פי' נר כדמתרגמינן אחפש את ירושלם בנרות. אפקיד בלושין ויבלשון ית ירוש' כמא דמבלשון בנברשתא וי"א מנורת זהב כדכתיב לקבל נברשתא:
נגאן [גראבען] (ב"ב קג) הנהו נגאני דארעא מקרו פי' מקום אשבורן מלשון שררך אגן הסהר וישם באגנות סלעים כמשמען. (ב"ק סא) אבל מי גשמים לא מפסקי הנהו נגאני דארעא מיקרו:
נגב [טראקען] (חגיגה כ) מתיר מטביל ומנגיב. (ב"מ כד) דמשי ידיה ונגיב אגלימא דחבריה פי' מייבש. והנה חרבו תרגום והא נגיבו:
נגד [געלען] (ב"ב י) שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא אמר להם כל שכנגד זקניו כבוד כי הא דיוסף בריה דרבי יהושע חלש ואינגיד פי' נראה כאלו פרחה נשמתו וחזרה ואמר לאביו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה בעלי העושר והשררה שהיו עליונים בעולם הוא מושפלים למטה והשפלים ראיתי שם עליונים עליהם. אמד לו אביו מה שראית הוא הברור כי שם העיקר והגאונים פי' כי קבלה בידם עולם הפוך ראיתי שמואל ראה דהנה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בו ואמר לו אוטס אזנו מזעקת דל כמפורש (שבת נה) הרוגי לוד כבר פי' בערך הרג:
נגד [שלאגן] (פסחים נב) שמתי' א"ל ניגדיניה מר נגודי א"ל דעדיפא מיניה עבדי' לי' כלומר השמתא עדיפא מן המלקות דבמערבא מימנו אנגדא דבי רב ולא מימנו אשמתא פי' מתקבצין אצל הרב ואין מלקין עד שיסכימו בהכאתו ולא מימנו אשמתא למה שלא תהיה שמתא אלא על דבר חמור ובדבר חמור אין חולקין כבוד לרב לפיכך השמתא עדיפא. א"ד נגדי כולי א"ל דטבא ליה עבדי ליה המלקות קלה היא מן השמתא. (יומא טו) מחוי רב יהודה כמנגדנא פי' ר"ח ז"ל במכה שמעלה ידו ומורידה וכל הכאה במקום אחד הוא ואני קבלתי מר' משה הדרשן מעיר נבורנא כך ואקשינן ולא מצינו דמים חציין למעלה וחציין למטה. והתנן (זבחים לח) הזה ממנו מדם הפר אחד למעלה וז' למטה ושנינן כמצליף מאי כמצליף מחוי רב יהודה כמנגדנא וכך הם שבע למטה שראש הרצועה מגיע תחלה למטה ואח"כ למעלה כך זה שבע הזאות של מטה מזה מלמטה ועולה למעלה וא' של מעלה מזה מלמעלה למטה וכולן במקום א' הן. (ברכות נה) חלמא בישא קשי מנגדנא פי' ממלקות כלו' יותר שובר לבו. (כתובות לג) דאמר מר אלמלא נגדוהי לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא. (יבמות נב) (קדושין יג) רב מנגד מאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בביאה וכו':
נגד [ריכט פירשט] (ב"ק נב) כד רגיז רעיא על עניה עביד נגידא סמיתא פירוש משל הוא לענין פרנס לפי הדור כלומר מסמא את המנהיג להטעות הצאן אחריו וגם אל שפטיהם תרגום ואף אל מנגידיהון:
נגד [אויס פלוס]. שאי עיניך על שפיים תרגום על נגדין. ועל יובל ישלח שרשיו תרגום על נגדין ישלח שרשוהי:
נגד [אבגעצעהרט] (ב"ק סז) יכול ישלם תחתיו חמשה נגידים איחליש ואינגיד (ב"ב י) פי' עניין ויגוע ויאסף תרגום ואיתנגיד ואתכניש (ובאבות) נגד שמא אבד שמיה פירוש אחר שורים כחושים שאין עליהם אלא עצמות וגידים:
נגד [אויסברייטען] (אבות) פ"א נגד שמא אבד שמיה. (ב"מ עד) והא מחוסר עיילי לבי דפא מידש ומינגיד פירוש ענין משיכה נגד העיקר כמו גוד אסיק מחיצתא (א"ב תרגום משך בקשת נגד בקשתא):
נגה [לייכטען] (פסחים ב) רב הונא אומר נגהי פי' כנוי הוא כמו שקורין לסומא סגי נהור והעיקר גה ולא יגה שביב אשו:
נגה [זוימען] (יומא כח) אי הכי נגהא ליה פי' הרבה נתאחר לעשות התמיד כשהעם יוצאין למלאכה ופרקינן לשכור פועלים קאמרינן דהיינו קודם היום (תענית כד) נגה עד דמייתי להו רפתא פי' נתאחר להביא להן פת בשעת האוכל:
נגהקיהו [מיטגעבראכט] (ב"ב סח) הא דנקהקיהו לגאו פי' הא דמעלינהו בבית הבד נמכרין בסתם עם בית הבד עד שיפרש כלומר בית שער פתוח לעיר היינו לגאו:
נגוות [אינזעל] ומאיי הים תרגום ומנגוות ימא. החרישו אלי איים תרגום אציתי למימרי נגוון:
נגט [בעכר] (ע"ז לח) אשקיוה נגוטא דחלא ומית פי' כוס של חומץ:
נגם [קייען, לעקקען] (טבול יום פ"ג) טהור שנגס מן האוכל פי' כמו ליעוס דאי לא לעי לא נגיס כבר פי' בערך לע (א"ב פי' בלשון יוני פעל האוכל וטועם):
נגסטר [בריטווע] (נדה יז) ולא אמרן אלא דלא שקל בנגוסטרי. (מ"ק י"ח) אמר רב ובנגוסטרי אסור פי' גאון מלקט ורהיטני מספרים זוג ונגוסטר מלקט ידוע הוא וצורתו חתיכת ברזל אורכה כארבע או חמש אצבעות ורחבה כחצי אצבע וראשה חד הרבה מניחין אותה על נימת השיער והגודל מצד אחד ומורטין רהיטני צוציפתא בלשון ארמי ובל' ישמעאל מאנקיש שני שוקים יש לה פעמים שעשויה כלי אחד מחובר מעיקרו ופעמים נעשית של פרקים שמפרקין ומחברין אותה זוג שעשוי לכסימת שער ונקרא בל' ישמעאל אל גלם והוא שני שוקים של פרחים באחד נקבות באחד זכרות מכניסין זה בזה ונוטלין את השיער נגוסטר שקול טופרי בל' ארמי ופי' נוטל ציפורנים כן שמו בל' ארמי ובלשון ישמעאל קורין אלמקץ ואלמקראץ וגם לחייטים יש נגוסטר אבל תער ומספרים משונים מעט זה מזה ויש שינוי בין לשון תורה ובין לשון חכמים כי תער של תורה בל' חכמים מספרים וכן מתרגמינן אותו והוא אלמוס שעשוי לגלוח ולהשחתה ואשר אינו משחית לגמרי נקרא בלשון חכמים תער וקשיא לן על פירוש הגאון הא דגרסינן (נזיר כח) אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר בית השחי הרי זה לוקה הא בתער הא במספרים הא רב נמי בתער קאמר כעין תער (א"ב גנוסטר כתוב בנוסחאות וכן נהירא פי' קניסטיר בלשון יוני מין תער):
נגפס [פערהארטווטע ערד] (מקואות פ"ד) ירד לתוכו אפר ונגפס פי' ייבש העפר בקרקע המרזב והמים הולכים עליו ולא על הכלי כשר ואינו כדין מים שאובין (א"ב בנוסחאות דידן כתוב עפר ונכבש והענין אחד ופי' שהיא דבק ומהודק כמו גפסים וסיד):
נגר [ריגעל] (עירובין קב) נגר הנגרר נועלין בו במקדש. (ב"מ קא) בנגר ובמנעול (תמיד לא) המעביר את הנגר (ב"ב קא) דעביד להו כמין נגר פי' כמין נגר הננעץ בארץ ועומד והנקבר בהן אינו נראה שוכב אלא עומד ואינן נמשכין בחצר ודחינן כי האי גוונא קבורת חמורים היא שנשלכים בבורות. בריחי עצי שטים תרגום נגרי אעין דשיטין (מנחות לג) עשאה כמין נגר פסולה פי' נגר שמשים אחר הדלת ברוחב ונקרא נגר לפי שהוא נגרר מקצה הדלת לקצה הדלת ויש מפרשים נגר היתד הנעוץ אחורי הדלת בנקב שבאסקופה:
נגר [טריט] (שבת לא) למימרא דנגרי דחמריא שערי דוק בככיך ותשכח בנגריך. (שם קנג) (ברכות מא) מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך פי' רגלים חזקים כברזל שנוכל לרוץ ולשמשך בכח. (ב"ק נז) בבעלי חיים מודינא הואיל ואנקטה נגרא ברייתא. (שם קיח) אמר רבא מאי טעמא דרב חסדא משום דאנקטה נגרא ברייתא. (ב"ב פח) אימור דאמר רבא בעלי חיים דאנקטינהו נגרא ברייתא פי' לימד אותה להלך ברגליה חוץ לדיר. (פסחים קיא) ולא חליף עלייהו שיתין ניגרי:
נגר [מיינסטער] (שם קח) אפילו עני כי תניא ההיא בשוליא דנגרי (ע"ז נ) לית נגר בר נגר דיפרקיניה כלומר חכם בן חכם החרש והמסגר תרגום חרש נגר (פסחים כח) נגרא בסודנא יתיב פי' בערך סדן "א"ה לפנינו הנוסחא נגרא בגומה:
נגר [לייכנאהם] (שבת קנב) אובא טמיא היכי אסקיה לשמואל בנגירא. (גיטין נז) אסקיה לבלעם בנגירא אסקיה לטיטוס בנגירא פי' בכישוף "א"ה לפנינו איתא בדל"ת " (א"ב פירוש נגר בל' יוני מת ורוח המת ונקרא כן מין כשוף אשר בו שואלים המתים):
נגר [פלוס] (פסחים קיג) לא תשוור נגרא. (ב"מ קז) ד' גרמידי דאניגרא דבני ניגרי. (ב"ב יב) תרי ארעתא אתרי נגרין פי' נחל כדכתיב פרץ נחל מעם גר נהרא נהר נובע ממעיין:
נגר [אוהר האן] טורא תרגום הדוכיפת והעטלף נגר טורא:
נד [וואנקען בעוועגען] (ב"ב יט) מן הנדיין ומן המחמצן כבר פי' בערך בקע (ב"ב כד) הוו קא דייקי שושמי הוא נידא אפדניה. (נדרים טז) רב אשי נאדי מן טעמיה דאביי פירוש נודד וסר מן טעם דאביי. (סוטה מה) גופא בדוכתיה נפיל רישא הוא דנאדי נפל (קדושין מט) ואזלא נדיא בי קמי שיבבתי כלומר מנדנדת אותי ומגלה דברי כמפורש בערך גדול. (פסחים נ) ובכל מקום שיש נידנוד לעבירה פי' אפילו דומה לדומה לעבירה. (בויקרא רבה זאת תהיה פרשת וזכור) נד קציר נדדתם עליכם קצירן של מלכות קצירו של מלאך המות וקצירן של יסורין:
נדא [שפריטצען] (תרגום זיז מדמה ונדה מדמיה):
נדבך [שיכטע וואנד] (ברכות טז) בראש האילן או בראש הנדבך (שבת קטו) שקעוהו תחת הנדבך פי' נדבכין די אבן גלל וטור סביב בהן תרגום ונדבכין עבידין להון ובתלמוד שמו דומוס והוא שורת בניין החומה:
נדה [ווייבליכער בלוטפליס] (ב"ר פ' יח) מפני מה ניתן לאשה נדה וחלה ונר של שבת וכו': נדיין [היישיריק] (חולין סו) חגב נדיין (א"ב בנוסחאות כתיב גדיאן ולא נהירא כי תרגום ירושלמי ואת החגב למינהו וית כרזבא דהיא נדונא לזניה):
נדל [טויזינדפוס] (שם סה) מרבה רגלים זה נדל (ערובין ח) מבוי העשוי כנדל. (מקואות פ' ה) מעיין שהוא מושך כנדל פי' כדאמרינן בתורת כהנים מרבה רגלים זה נדל והוא שרץ שיש לו משני צדדין רגלים הרבה וכן מבוי העשוי כנדל שהיו בו משני צדדין שבילים שבילים:
נדוניא [מיטגאבע צו דער האכצייט] (ב"מ עד) נדוניא דבי חמוה פי' לקנות תכשיטין הראוין לנדוניא (א"ב פי' מה שתכניס אשה לבעלה הן מעות הן מטלטלין מל' מקרא ואת נתת את נדניך):
נדף [דופטען] תרגום וריח שמניך מכל בשמים ושום טב דצדיקך נדיף מכל בושמין:
נדר [געליבדער] (גיטין לה) אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה וכו' (ב"ר פ' ע"א) וידר יעקב נדר לאמר נדר לאביר יעקב לאביר יצחק אינו אומר אלא לאביר יעקב תלה הנדר במי שפתח בו תחילה:
נהג [איין בעשטימטע אויפפיהרונג] (תענית כו) מפורש מאן דאמר הלכה דרשינן לה בפירקא מאן דאמר מנהג מדרש לא דרשינן כי אתו לקמן מורינן להו מאן דאמר נהגו העם אפילו אורויי לא מורינן להו ואי עבוד לא מהדרינן להו. (יבמות קב מנחות לב). אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל פי' ר"ח ז"ל (בריש פ' מצות חליצה ובריש פ' השוכר את הפועלים ירושל') אמר רבי אושעיא זאת אומרת מנהג מבטל את ההלכה ועוד פי' (ב"מ קג) א"ר נחמן הכל הולך אחר מנהג המדינה ומוקמינן לה כמנהג המקום והטוען זולתי המנהג עליו הראיה וקיימא לן כוותיה ועוד (בריש פרק מקום שנהגו ירושלמי) רבי אלעזר בשם רבי בון כל דבר שאינו יודע שהיא מותר וטועה בו באסור נשאל ומתירין לו וכל דבר שיודע שמותר ונוהג בו באסור נשאל ואין מתירין לו כל הדברים תלו אותן במנהג. נשיא דלא למעבד עובדא ביומא דירחא מנהג ודלא למעבד עובדא באפוקי שבתא עד דתתפני סדרא ובשני ובחמישי עד דתתפני תעניתא מנהגא:
נהג [פיהרען לייטען] (ב"ב עג) ואת כל המנהיגין פי' הם המשוטות שהמלחים מנהגין בהם הספינות. (ב"מ ח) אמר רבי יהודה נחזי אנן דתנן (בפ"ח בכלאים) המנהיג סופג את הארבעים פי' המנהיג בשור ובחמור ודש או חרש סופג את הארבעי':
נהל [זיפפען] (ברכות ל) נייתי קיטמא נהילא פי' אפר הנעבר בנפה (תענית ט) נהילא מקמי מיטרא אתי מיטרא פי' המטר היורד דק כמו הקמח אם הם תחילת ירידת המטר ירד מטר הרבה וסימן נפה שכיון שמתחלת לפלוט הדק פולטת סלת וצריד וכיוצא בו אבל אם זו נהילא באחרית המטר דע דפסק מטרא וזהו תמצית מטר וסימניך חריא דעיזי. ס"א רדיא וכבר פירשנו בערך חר. (חולין נא) קיטמא נהילא חיישינן פי' כיון שנעבר האפר בכברה ודאי לא משריק וחיישינן לריסוק איברים:
נהם [בראד] (ב"ק צז) א"ר נחמן עבדא נהמא כריסיה לא שוי. (ביצה יו) בבלאי טפשאי אכלי נהמא בנהמא פי' הדייסא פת היא ואין דרכה להאכל עם הפת. לעניין ברכה כבר פירשנו בערך דבר. (כתובות לט) כי נהמא אקושי בחינכי פי' הבולע פת יבשה וכואב לו בית הבליעה וכשבולע פוצעתו:
נהר [ערלייכטען] (תענית ט) חשוך ענני זעירין מוהי נהור ענני סגיאין מוהי (שבת קמז) תאנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה הכי תרגומו נהריתא כבר פי' בערך ברק:
נהר [פלוס] (חולין יח) נהרא נהרא ופשטיה פי' לפי שרב נחמן היה בנהרדעא ורב יוסף בפומבדיתא וכך אמר לו רב יוסף בני נהר נהר ומה שנפשט בו ומה שנהגו בו שם נהגו בו היתר וכאן נהגו בו איסור נהר פקוד כבר פירשנו בערך מח:
נהר [ארט נאמע] (שבת קלד) ניזבון מכיתנא דנהר אבא פי' שם מקום:
נהר [מיט גוטעס געדעכטניס] (שם קנד) נהיר וחכים פי' זכרן וחכם (ב"ב צא) נהירנא כד הוו קיימין ד' סאין בסלע (באלו טרפות) נהירא ליה. (חולין צג) נהירנא כד הוו אמרין בבי מדרשא בהמה בחייה פרוקי מפרקא. (ברכות נח) נהירין לי שבילי דרקיע פי' יודע אני דרכי הכוכבים ברקיע כמו שאני יודע נתיבות מדינתי (ב"ר פ' ותנח התיבה) ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא אמר הקב"ה אין לית אתון מנהרין ליה אנא מנהר ליה ויזכר אלהים את נח:
נהר בלאי [שטאדטס נאמע] (סנהדרין יז) נהר בלאי מתנו רמי בר ברוכי:
נהרדעא [ארטס נאמע] אמוראי דנהרדעא רב חמא:
נו [שעהן] (ערכין יג) אחד שהעריך את נוה בישראל ואת הכעור שבישראל נותן ג' סלעים (נדרים סו) בנות נות הן אלא שעניות מנוולתן. ס"א נאות:
נווט [ארטם נאמע] (ב"ר בריש וירא אליו) אחד נדמה לו בדמות שרקי ואחד בדמות נווטי הי' שם מקום ואחד בדמות ערבי (א"ב פי' נבטי איש מארץ נבט):
נווטי [שיפפער] (מדרש קהלת פסקא עת לבקש) שמע קלהון דנווטיא פי בל' יון ורומי מלח וספן:
נוול [שמאטציג, אונריין] שעניות מנוולתן (סוטה מז) מלכותא אזלא ונוולא. (תענית ט) טבא שתא דטבת מנוולתא כלומר בעת שיהו בני אדם מטונפין ברגליהן ובגדיהן בטיט בזה החדש טובת השנה (א"ב בדניאל ובתיכון נולי יתשמון):
נוול [וועבען] (גיטין לב) אזל שליח אשכחה דיתבא ונוולא פי' אורגת. (ב"ב ח) וחדא נוולא בסתרקי:
נוולא (ער זעלבסט זיא זעלבסט] (ב"מ סז) אמר לי את ונוולא אחי פי' אתה והקונה בעלת המעות שאני שלוחה קריבות אחוה ביניכם אם תביא המעות תחזירנה לך:
נון [פיש] (בב"ר פ' י"א) מה הוית בעית דניתי לך חד נון בי"ב דנרין תרגום דג נון:
נווסין [שיפפאהרט] (בב"ר פ' י"ו) בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות בנווסין ובפניקסין ובלשון (א"ב פי' בלשון יוני חכמת הנהגת הספינות ובנוסחאות כתוב בנמוסין ובפנקסין וגרסת בעל הערוך היא עיקר):
נורתק כבר פי' בערך ברנט:
נוות [ארטס נאמע] (שבת יח) אזל אבימי ניותאה והרגו נוותי אחר פי' שם מקום כדכתיב ניות ברמה ובזה הענין נווטי שבראש זה הפרק:
נז [פערבונדען, פערוועבט] (בויקרא רבה פ' צו אהבת צדק) לבן מלכים שנזו לבו עליו שוע טווי ונוז פי' בערך שע (א"ב בנוסחאות כתוב שנתגאה ופי' ניז בלשון יוני תופר):
נזה [שרייען] (שבת מח) נזהיה רבא (פסחים קי בגמ') נזהא דארבא פי' גערה אם יגעה שור על בלילו תרגום אם ינזה תורא. (סנהדרין עא) מנזיותיה דמר לא אמרינן ביה ולא חדא פי' מגערתו:
נזיו [ציבראכען] (יומא עח) כי הא דרבא זבן מאני דפחר' נזיזי ויהבינהו לבריה ותברינהו פי' שבורין (א"ב גזיזי כתוב):
נזיי [קערנער] (מ"ק יב) שומשמין למאי חזו חזו לנזיי דאית בהו פי' גרעינין דאית בהו שומשמין דחזו למשחא:
נזייתא [דעקעל] (פסחים כ) וסימניך נזייתא פי' כשעושין שכר בתחילה מביאין כלי שעושין בו השכר ואח"כ השעורים שהן אוכלים ואח"כ המים שהן משקין (שם קיא) תמרי בהילוזך לבי נזייתא רהיט (סוכה כ) חזו לנזייתא פי' כיסוי קנקנים של יין. (ב"ק לה) על ופתקיה לנזייתא ושתה שיכרא ואיתסי פי' פתח הקנקן נזייתא כד וחבית וקנקן אחד הן:
נזף [הארט אנפאהרען] (חולין קלג) וליקרויה לרבא נזוף הוה פ' אותו מעשה המפורש (תענית כד) תרגום ויגער בו אביו ונזף ביה אבוהי:
נזיק נזיח פזיח כבר פי' בערך חרף:
נח [געלאססען געפעלליג] בפ' עקביא בן מהללאל ונוח לשתחורת:
נח [נאמע] בפ' הבונה (שבת קג) נח מנחור:
נחבי [נאמע] בן ופסי (סוטה לד) נחבי שהחביא דבריו של הקדוש ברוך הוא ופסי שפיסע על מדותיו של הקב"ה:
נחל [באך] (ברכות עז) למה נסמכו אהלים לנחלים אלא לומר לך מה נחלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מביאין את האדם מכף חובה לכף זכות:
נחיל [בין שטאק] (ב"ב קיד) וכן נחיל של דבורים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו. (שם פא) וקוצץ סוכו של חבירו להציל נחילו פי' לקיבוץ דבורים המתקבצים בתוך כוורת לעשות דבש וקורין להן בל' ישמעאל נחיל:
נחם [טרעסטען] (חגיגה טז שבועות לד) אמר שמעון בן שטח אראה בנחמה:
נחמני [נאמע] הוא אביי כמפורש בערך אביי:
נחר [דורך באהרען] (חולין פא) הנוחר והמעקר פטור משום אותו ואת בנו. (שם פה) הנוחר והמעקר פטור מלכסות (כריתות כ) דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנפש יוצאות בו חייבין עליו. (פסחים מט) עם הארץ מותר לנחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת (א"ב פי' דקירת הצואר כלומר עושה בו חור עד שתצא הנפש וכן בלשון ישמעאל):
נחר [פליסען] (נדה סב) א"ר כל זמן שהוא נוחרת וכו' עד כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש פי' חכמי מגנצא כל זמן שהדם מצוי לה באותו מקום מחמת תשמיש בידוע שלא חית' המכה ואמר לן ר' דאית מפרשי האי רוק שכבת זרע ולא מסתבר ליה נחירא דאמר רב היכי דמי עומדת ורואה יושבת ואינה רואה מחמת שאותו מקום הוא נדחק כשהיא עומדת ונוגעין הצדדין ביחד וכשהיא יושבת שאינו נדחק אינה רואה או כשהיא יושבת על גבי קרקע שקשה היא ונדחקת רואה וכשהיא יושבת על גבי כרים שהן רכים אינה רואה בידוע שלא חיתה המכה ודם בתולים הוא ומותרת:
נחר [ריישפערן, ווינקען] (ב"ק צו) נחיר בהו גברא (ר"ה לד) כי נחירנא לך תקע לי (ברכות סב תמיד כח) רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא אתא רבי אבא נחר (גיטין סח) נחר ליה רב חסדא (קדושין פא) נחרו ביה נפל נקט נפשיה כשיכבא פי' נהים (א"ב עשיית סימן לרמוז דבר מה או לגעור ורש"י גרס נחרו ביה שקא ומית):
נחר [נאזען לאך] ויפח באפיו תרגום ירושלמי ונפח בנחירוי (א"ב לשון מקרא הוד נחרו אימה):
נחש [דעם מיטעלע פון צוויבל] (עירובין כח) ת"ר לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו פי' רב שרירא גאון ז"ל שמענו שזה הנחש הוא קנה כגון המקל שישנו באמצע הבצל כשיגדל ויטה ליבש והוא גבעול שלו ויש לאותו קנה ראש כראשו של נחש ויחם הוא מאד מפני שממנו יצא הזרע וכל זרע חם הוא כך שמענו שזה הוא הנחש שאמרו לא יאכלנו ואף לא יאכל את הבצל ששייר בארץ להוציא ממנו זרע ועמוד בו הנחש הזה מפני שיצא מתורת מאכל ונהיה כמין סם אבל שאר בצלים שלא נשתהו בקרקע להוציא מהן זרע או שנשתהו אלא שלא נתקשו והגיעו לזאת אין נמנעין מהן:
נחש [שלאנג] (סנהדרין יט) והוא אומר להם התנחמו אימת אילימא כי מנחמו ליה לדידיה נחש קא רמי לה פי' שיהא להם צער ויהיו צריכין להתנחם אלא כי מנחם איהו לדידהו ובזה פי' אראה בנחמה שאמרנו בזה הפרק:
נחשול [שטארם]. (יומא ל"ח) עמד נחשול שבים לטובעו אמר טיטוס כמדומה אני וכו'. (גיטין נו). ואף רבן גמליאל היה מהלך בספינה עמד עליו נחשול שבים לטובעו ויהי סער גדול בים תרגום והוה נחשול רבה בימא:
נחשרכן [יעגער] תרגום איש יודע ציד גבר נחשירכן יש גורסינן נחשדכן באות דל"ת וחולקים לשתי תיבות נח שדכן וכן דעת המתורגמן ופי' אדם שקט:
נחשת [גרונד, באדען] (כלים פ"ח) חבית שהיא מלאה משקין טהורין נתונין למטה מנחושתו של תנור פי' תחתית של תנור כדכתיב לענין ערות קלון אשה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך והוא תחתון של אשה:
נחשת [קופפער] (יומא לח) וי"א נחשת מצהבת רבי אליעזר בן יעקב אמר נחשת קלניתא:
נחת [פעסטיגען] (חגיגה כו) כלי עץ העשוי לנחת (יבמות קג). חלצה סנדל של נחת אלילים פי' דבר שינוח ולא יזוז ממקומו (א"ב מלה זו איננה בנוסחאות):
נחותה [שפאן לאטטע] בכפישה או בנחותה פי' בערך כפש פי' אחר חתיכה של לוח שנופל מן הנגרים:
נחתום [בעקער] (דמאי פ"ב. יומא ח) נחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש תרגום אופה נחתומא:
נטל [וועקנעהמען]. (סנהדרין כא) תנא כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים פי' שלא היה להם בשר כלל בכף רגליהם שהיו חותכים אותו עד לעצם כדי שיהו יכולים לרוץ על הקוצים ועל הברקנים וע"י סם היו חותכים הבשר ונוטלין מהן הטחול. (נדרים צ) נטולה אני מן היהודים פי' נדרה הנאה מן היהודים יפר הבעל חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים (א"ב תרגום נשא את הארבה נטל ית גובא תרגום נסעו מזה נטלו מכא):
נטל [וואשען דיא הענד] (סוטה ד) כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם פי' רחיצה תרגום ירוש' ורחצו אהרן ובניו ממנו ויסבון מניה בנטילא דכיא פי' כלי מיוחד לנטילה ועל שמו נאמרת רחיצת ידים נטילה:
נטע [פפלאנצען]. (ביצה כו) נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נידות פי' מוציא אדם כמה הוצאות ונוטע כרם וכיוצא בו וממתין שני ערלה ושני רבעי לקיים המצוה ומי שאשתו נדה אינו ממתין לה עד שתטהר אלא בועלה נדה ואינו לוקח מוסר מנטיעה וכן הקצב אינו ממתין עד שתכשר הבהמה אלא אוכל קודם בדיקתה:
נטף [איין שמעקעדעס גומא]. (כריתות ה) ת"ר פיטום הקטורת הצרי והצפורן וכו' דבי רבי ישמעאל תנא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט פי' צרי זה נטף ולמה נקרא נטף שנוטף מעצי הקטף כדאמר רשב"ג הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף הצפורן זו שחלת כדתרגמינן נטופא וטופרא קציעה זו קדה שיבולת נרד בלע"ז אישפיקא:
נטף [שטאדטס נאמע] (פאה פ"ז) אפילו כזית הנטופה בשעתו פי' שם עיר ושמה טופה. (ירושלמי) נטופא נוטף שמן מעשיו שהוא עושה הרבה שהוא עושה זתים הרבה מסתברא נטל נטע נטף אין הנו"ן עיקר:
נטף [איין ארט אליווען] (פיאה פ"ו) עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף (עיין ערך כתף):
ניטרון [ארט זאלטץ, קריידע] (ירושלמי דשבת פ' א"ר עקיבא) נתר ניטרון פי' שם מין מלח בל' יוני ורומי (עיין ערך נתר):
נטרין [געשווינדשרייבען] (סוטה לה) היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן להם הקב"ה ושיגרו נוטרין שלהן וקילפו את הסיד וכתבוה פ' בל' יון ובל' לע"ז קורין לסופרין נוטרין:
נוטריקון [אבגעקורצטע שריפט] (שבת קה) מניין לשון נוטריקון שהוא מן התורה שנאמר כי אב המון גוים נתתיך וכו' פי' אות אחת שנעשית סימן לכל דבר כמו שמפורש אב המון (א"ב סופרי ב"ד או מדינה בהיותם נחפזים היו כותבים ראשי דברים וכתיבה זו נקראת בלשון רומי נוטריקון (במדרש רבה פ' אם כסף תלוה) משל למי שרצח והביאוהו לפני השלטון כיון שקרא נוטריא שלו אמר עד עכשיו הוא חי פי' דברים נכתבים נגדו):
נטש [אויף גדעקט] (סנהדרין צה) בענין סנחריב אמר לו הקב"ה לגבריאל גבריאל כלום מגלך נטושה אמר לפניו רבש"ע כבר נטושה היא ועומדת מששת ימי בראשית שנאמר מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה:
נטש [דיא הויט אבציהען] (ב"ב קי) נטוש נבלתא בשוקא ושקול אגרא (סנהדרין קי) לא תנטוש גלדנא מאודניה פי' ענין פשיטה ובעל הערוך גרס נשוט עיין שם:
ניהליה [בייא] ניהלי ניהלן בלשון גמרא ענינם אצלו אצלי אצלם):
ניות [וואהנונגען] (זבחים נד) וילך דוד ושמואל וישבו בניות ברמה וכי מה ענין ניות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם (מנחות לה) א"ר נחמן בר יצחק ונוייהן לבר פי' נויי הקשר יפנה לחוץ אותו צד שיראה כעין ד':
נייקא (ב"מ מו) נייקא ואנגרא כבר פי' בערך אנגרא:
נייר [פאפיר] (שבת עח) נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין (ביצה לב) אין חותכין את הנייר (מגילה יז) על הנייר ועל הדפתרא פי' הוא חיפה והוא מחקה וכבר פי' בערך חיפא:
נייר [שטאדס נאמע] (כלים פ"ב) חביות ניירות טהורים פי' כלי חרס ואין להן שפה ויש מפ' שהכסוי מן ניירא ויש מפ' שעל שם מקומן נקראו:
נך [אבשלאגען] (ב"ב קו) פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. (ב"מ סב) רבינא אכיל בנכיתא. (כתובות צח) ההוא דמשכיר ליה פרדיסא לחבריה ליו"ד שנים בנכיתא כלומר בכך וכך וקש לה' שנין פי' זקן ובטל מלעשות פרי והיינו אישתדוף וכתבו ליה טרפא למי שהיה בידו הפרדס משכון דליגביה מלקוחות שקנו אחריו מה שפיחת לו הפרדס דקש אלמא אישתדיף בבי חרי טריף ממשעבדי התם איהו הלוקח שלקח הפרדס אחר שמשכן את הפרדס דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה וכו' (א"ב ענין גירוע המעות):
נך [שלאגען] (בויקרא רבה אל תונו) א"ר סימון מה היורה אינה מעמידה אלא נכה כך אמר להן הקב"ה לישראל הריני מנככם ביסורין בעולם הזה בשביל לזכותכם בעוה"ב (א"ב ענין הכאה):
נך (כריתות ג) תנא יתהון בנכהון (עיין ערך נך קמא):
נכאת [וואקס] ולוט (בבראשית רבה) נכאת שעוה:
נכס [שאטץ רייכטום]. (יבמות לח) ובית הילל אמרו נכסין בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב וכמו זה (ב"ב קנח) לענין נפל הבית עליו ועל אשתו פי' נכסי צאן ברזל הם ששנו בית הלל בחזקתן סתם ופירשו כתובת מנה מאתים בחזקת יורשי הבעל ונכסי מלוג הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי אשה ואמרינן (בגמ') הא דאמרי ב"ה בנכסי צאן ברזל שהן בחזקתן בחזקת מי נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש והלכתא כבר קפרא דתני יחנוקו ופי' נכסים הנכנסים והיוצאין עמה הם שנפלו לה אחר שנשאת ונקראין נכסי מלוג שיוצאין עמה אם הם בעינייהו:
נכס [שלאכטען] תרגום שחט ברבלה נכס ברבלתה וענין קרוב לזה כל איש זובח זבח כל גבר (דנכיס נכסתא):
נכר [מיידע בארבאר] (בילמדנו בריש ואלה שמות) שנינו בת ישראל לא תניק בנה של כושית אבל נכרית מניקה בנה של ישראלית ברשותה מאי ברשותה אוכלת מתחת ידה ומניקתו:
נכש [שלעכט קרייטער אויס רייסין] (כלאים פ"ב) אם ניכש או כיסח אומר לו עקור את הכל (שבת קג) החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד זרדים כל שהוא. (מ"ק ב) המנכש והמחפה בכלאים לוקה פי' תולש עשבים רעים מתוך טובים. (ב"מ פט) יצא המנכש בשומים ובבצלים הואיל שאינו גמר מלאכה אין פועל אוכל בו (שם קה) המקבל שדה ולא רצה לנכש:
נכת [בייסין] (ברכות נו) והא חזינן דנכתא ובטשא פי' נושכת ובועטת ואמר רבנן לא תשיך לאחיך לא תינכתיניה איתור' לחב' (ב"מ ס) נשך איכא דקא נכית וקא שקיל מיניה (א"ב תרגום וינשכו העם ונכיתו ית עמא):
נכתם [דעקיל] (ביצה ל) וניכסייה נכתמה זימנין דנפיל ואתי לאתויי. (ב"ב כו) כד נייד נכתמא אפומא דחצבא פי' כסוי שעל הכד:
נילוס [ניל פלום] דמצרים תרגום ירושלמי נחלא דמצרים וכן הנהר הגדול נהר פרת:
נס [שפרעכען] (זבחים לח) נומי ר' שמעון בדבר שדרכו להיאכל (יבמות קכב) ממיתי לו כן הדברים (גיטין סו) א"ר יוסי נמינו לשליח אף אנו מקובלים וכו' (א"ב ענין אמר ונאם. ואות אלף מובלעת ובעזרא לארתחששתא מלכא כנמא פירוש כאשר נאמר):
נם [ענטשלוממערו] (פסחים קב) א"ר יוסי נתנמנמו יאכלו (גמ') ה"ד מתנמנם א"ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר וכו' היא נימא ודיקולא שפיל כבר פי' בערך דקל (מ"ק כח) חזייה דקא מנמנם (קידושין עב) כי הוה קא מנמנם ר' פי' כי שכיב להיפטר מן העולם (א"ב לשון מקרא הנה לא ינום):
נם [פאדען] (ערובין קב) קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה (יומא לח) ומניח אצבעו בין הנימין מן הנימין פסולה כבר פי' בערך גרד (כלים פ' כט) נימי סדין והסודרין פי' הן הנימין שעל הסודרין ובלשון ישמעאל אלקמל ובלע"ז וויל"ו ושם אלו החוטין בלשון ארמי איתקא וג' פירושים לנומי אלו חיטין ונומי שעל רגלו כמין יבלת ונומי שבנהר עלקא דנהרא ואית דאמר ערקא דנהרא (א"ב פי' בלשון יוני חוט יתר כלי הניגון תרגום חצם על יתר גירהון על נימא תרגום על השמינית על כנורא דתמניא נימין):
נם [געשוויר] (ע"ז י) מי שעשתה לו נמי ברגלו יקטענה ויחיה (ובב"ר פ' מז) המל ימול כיון שהרגישה אמם הלכה ואמרה לאביהם בניך עלתה נמי בבשרם וגזר הרופא שימולו אמר וימולו (א"ב בל' יוני מין נגע ומורסא הפושה ואכל הבשר):
נם [איגעל] (שם יב) הבולע נימה של מים מותר להחם לו חמין בשבת (א"ב פי' אנמה בל' יוני עלוקה של מים והבולע נימה רק דם ורפואה זו היא שיכניס אדם כל גופו במים חמים וימלא פיו מים קרים כדי שהעלוקה תברח מן החמימות לקרה):
נמי [אויך] בלשון גמ' פי' גם ופי' אינמי כמו או גם ואולי מענין נם כלומר כן נאמר ואינמי או נאמר):
נמיה [מארדיר] (ב"ב כב) כדי שלא תקפוץ הנמיה. (חולין נב) דרוסת הזאב ונמייה בגדיים וטלאים (בב"ר פ' מו) חמסה פניה כנמייה פי' חיה קטנה כגון חתול וכיוצא בו:
נמך [נידריק] (כלאים פ"ד) גדר שהוא נמוך (א"ב פי' שפל):
נמל [האפען]. (יומא לח) כיון שהגיע לנמלה של עכו (א"ב פי' חוף כמו למין):
נמס [צייכען]. (גיטין מג) כיון שעשה לו עכו"ם נימוסו יצא לחירות מאי נמוסו א"ר הונא בר יהודה נשקי והוא סימן בגופו של עבד כלומר שכבר קנאו והוא עבדו של עכו"ם ורב ששת אמר נימוס זמן כגון שקבע לו זמן אם לא אפרענו עד הזמן יהיה העבד קנוי לעכו"ם:
נמס [געזעטץ. פארם]. (גיטין סה) עשו לו כנימוס עשו לו כראוי. (בב"ר בריש וירא אליו) עלת לקרתא הלך בנימוסה. וישא עיניו עד וישתחו ארצה וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו ארצה תרגום בנימוס ארעא. לא ימכרו ממכרת עבד תרגום בנימוסי עבדא (בירושלמי) ומשפט הכהנים בני עלי משפט המלך אשר ימלוך עליכם מה משפט האיש ושפטוך במשפטיהם. (בויקרא רבה בריש צו) נומוס הוא וקילוסין הוא שכל המתגאה לפני הקב"ה אין נידון אלא באש (ובריש אם בחקתי) נימוס אגריפס כבר פי' בערך אגריפס (מגילה יב) מרדכי מוכתר בנימוס הוה כעדי פי' מצויין בדתי כל התורה היה כעדי שהיה ידוע בדורו וזהיר במצות ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענוותנות דהא אמר רבא ג' מילי בעי מן שמיא חכמתיה דרב הונא וכו' ועותריה דרב חסדא יהבו ליה ענוותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו ליה (א"ב פי' בל' יוני חוק ומשפט):
נמפה [ברויט] (ב"ר פ' עב) בנפתולי אלהים נמפה הוה לי לעשות לפני אחותי. אתי מלבנון כלה תרגום אמר ה' במימריה עמי תהא יתבא כנישתא דישראל דדמיא לנמפי דהיא צניעא וכן תרגום מה יפו דודיך אחותי כלה (ר"ה כו) היו קורין לכלה נינפי מאי קראה יפה נוף משוש כל הארץ (א"ב פי' בל' יוני ורומי כלה וארוסה):
נמפיון [וואסער פלוס] (אם כסף תלוה את עמי בילמדנו) חכמה טובה לבעליה זה יהושע שנא' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה למה הוא דומה למנפיון המשקה את כל המדינה והיו הכל משבחין אותו אמר להן אחד שבחו למעיין שמספיק לו (א"ב פי' בל' יוני בור וברכה):
נמק [רעכט קונדיג] (עירובין יד) מאי טעמא קא הדר ביה משום דרבי יוסי נמוקו עמו פי' כל תורתו סדורה בפיו כלומר כל תורתו ברורה גמרא מסודרת בידו (א"ב פי' נומיקין בל' יוני חכמת הדיינים):
נמר [שטאדטס נאמע] (פיאה פ"ד) של בית נמר מלקטין אותו על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן פי' שם איש היו מלקטין על החבל צ"ט חבלים להם וחבל אחד לעניים ועל דבר זה מזכירין אותן לגנאי שהיו פוחתין מס' ומזכירין אותן לשבח שהיו נותנין מכל אומן ואומן:
נמר [פלעקינג] (מנחות עא) דתנן (פאה פ"ג) המנמר שדהו ושייר קלחים לחים פי' הזורע שדהו מינין הרבה וי"א קוצר מקום ומניח מקום כמו עור הנמר שיש בו גוונים הרבה (ירושלמי) כהדין נומרא ונמר חברבורותיו כבר פי' בערך חבר:
נמר של נמר ונמורי כרכין הן כמו שפירש' בערך אבטליאות:
נומרקין [דעקע] (מדרש קהלת פסקא מה יתרון העושה) אית דאייתי טפיטין אית דאייתי פסתיין ואית דאייתי סטרומטין ואית דאייתי נמורקין פי' מיני מצעות:
נמש [נאך לעזען צום צווייטען מאהל] (פאה פ"ח) מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות (ירושלמי) א"ר יוחנן למה נקרא שמן נמושות שהן באות בסוף אית תנא תני משושות שהן ממשמשין ובאין (גמ' בבלית) ר' יוחנן אמר סבי דאזלי אתיגרא פי' זקנים תשושי כח שהולכין במשענת בידם דכיון שאין בהן כח לילך הרבה משדה שיכנסו בה ללקט לא יניחו אחריהם כלום ומפורש בערך גד ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי פי' עניים הבאים ללקט בפעם שנייה (א"ב פי' בלשון יוני הנמשת ענין האוכל וחוזר האכילה לתוך פיו ואוכלה פעם אחר פעם כמו שעושים הזקנים והם המלקטים בתר מלקטים ולפי פירוש זה אמת ה"א שרשית היא):
נן [וויר] (בתלמוד ירושלמי כמו אנן ננהו בתלמוד בבלי הם):
ננג [דענק בוך] (ע"ז מ) אבקש בנינגי שלהם פי' בספר זכיותם וא"ד ס' הזכרונות (א"ב פירוש נונקיא בלשון רומי שמועות וזכרונות):
נניא [מינצע] (שם כח) ונניא אגדנא צתרי ואברתא פי' נניא מנתא בלע"ז אגדנא לענה כמפורש בערך גד. אברתא אזוב. צתרי שדורי"א. (שבת קמ) מאי אמיתא נניא אמר אביי ש"מ האי נניא מעליא לתחלי (ברפואות דמי שאחזו) לצידתא דליבא ליכול ג' ביעי בנניא וכמונא ושומשמי (א"ב בל' ישמעאל נקרא נענע עיין שם ובל' יוני ורומי מינתא עיין במקומו):
נניא [שטריק] (ב"ר פ' סה) הביא קורה ונעצה בארץ ועשה סביבה גדר וקשר בה נינהא ונחנק: (ובריש ויגש אליו) בא אחד וקשר חבל בחבל נניא בנניא ודלה ממנה בשבת ושתה (א"ב נימא כתוב):
נני [הונד] (סוטה עב) בר מאה פפי וחד נני פירשנו בערך בן:
ננס [צווערג, קארליג] (מדות פ"ג) ועליו ח' עמודים ננסים (יומא יב) מן השלחנות לננסים ארבע פירוש עמודים קצרים. (פרה פ"ב) הננסת כשרה פי' קצרה ודקה (א"ב פי' בל' יוני ורומי איש קצר קומה ודברים קצרים תרגום ירושלמי או דק או ננס):
נס [דיא ליינייאד וואס פיהרט דיא שיף] (ב"ב עג) מכר את התורן ואת הנס פי' בערך אדר:
נס [אינזל] (גיטין ח) והנסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם איי הגוים תרגום נסי אומיא (א"ב פי' בלשון יוני איי הים):
נס [בעדריקקען] ולא יונו עוד נשיאי את עמי תרגום ולא יניסון. להונותם מאחוזתם תרגום למינסהון מאחסנתהון:
נסב [נעהמען] תרגום קח לך סב לך ולפעמים נבלעת אות בי"ת (ירושלמי דב"מ פרקא קמא) אשכח גוזלין ונסתון כמו ונסבתן (עיין ערך נסת):
נסח [אויס רייסען פארטשאפען] וירדהו אל כפיו תרגום ונסחיה בידיה. (במגילת איכה) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה ונסחה (א"ב ל' מקרא זה ונסחתם ומן העקר זה נוסחא ונוסח כמו העתקה מן ויעתק עיין ערך רד):
נסח (תרגום ובאחריתו יהיה מנון ובסופיה יהא מנסח):
נסיב [אבגאבע] (תרגום ירושלמי נדבה תעשה אתו לפלא נדר או בנדבה מלבד כל נדבתיכם) (א"ב תרגום ויהי המכס והוה נסיבא):
נסיובי [מאלקען] (פסחים מב) משום נסיובי דחלבא (ב"מ ע) כי פליגי בנסיובי ותותרי (ע"ז לה). איכא נסיובי דלא קיימי פי' מי החלב המתמצה מקפאון הגבינה:
נסך [גאלד זילבער פלאטטען פאדן] (שבת נט) דאנסכא כ"ע לא פליגי פי' נסכא חוטין מלשון מסכת רוקתא מטלת קמרא חגור שבמתני' מדקאמרה ליה תרי המייני קאמרת ש"מ דקמרא המיינא הוא פירוש כלילא וקמרא חתיכות חתיכות של זהב נקובות ובהן מרגליות ומעמידן בחוטין שמכניסין בנקבין נמצא דאנסכא כגון מלאכת אבנט של מלכים כן מלאכתן להעשות בחוטין רוקתא מטלת שנמצאין בין כלילא בין קמרא חתיכות של זהב נקובות ומרגליות קבועות במטלת שנמצאת מלאכתן כגון מלאכת טלית מוזהבת. ריסקא פירוש חגור של עור. מפרחייתא חתיכות שהן כזרת זרת יוצאת ממנו לשמאלו ולימינו ולאחריו תכשיט הוא ושרי ואי לא אינו מלאכת תכשיט ואסור לצאת בו בשבת כי אינו כלי וזה שאמר רבי נחמיא בטבעת הלך אחר חותמה לענין טומאה קאמר דכל כלי וכלי הלך אחר עיקר שלו וטבעת שאין עליה חותם מה צורך יש בה הלכך הלך אחר חותמה ובן בעול ובסולא ובעדשה. (שם צו) והא איגודו בידו בניסכא בתרא פירוש חוט הערב שבסוף שאין איגודו בידי האורג: נסך (שם צב). והא איכא מקום חלאמא דאי בעי מיפקע ושקיל בניסכא (ב"ק צו): האי מאן דגזל נסכא מחבריה ועבדיה זוזי לא קני. (כתובות קי): ואימא נסכא א"ר אלעזר שכתוב בו מטבע. (נזיר כו). אבל ניסכא לא. (ב"ב לג). סבור רבנן קמי דאביי למימר היינו ניסכא דרבי אבא: (שבועות לב). דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה. (ב"ב קכח). רב פפא אמר אפילו נסכא אפשר דמכוין שקלותיו. (מנחות קו) ודילמא נסכא א"ר אלעזר דאמר מטבע (פירוש חתיכות ובפרט של כסף או זהב):
נסך [טראנקאופפער] (שם טו). הזבח מפגל את הנסכים והלא אדם מביא זבחו היום ונסכים מיכן ועד ה' יום:
נסן [איין ארט פרוכט. מאנאטה ניסן] (עירובין כח) כי תניא ההיא בר ניסני (פסחים כג) רבי אילא בר ניסני קץ פירש בהלכות גדולות כפניות דניסני דקרי להו נופרי מברכין עליהן בורא פרי העץ וכיון דלא עבדי פירא אחרינא היינו פיריהו וסיוע להדיא פי' הא (שם נב) רבי אילא קץ כפנייתא דשביעתא ואסקינן רבי אילא בר ניסני קץ דעלמא הן גמר פריו ולא כלה קרינן ביה פ"א כפנייתא הם פרי של דקל זכר וכשהן קטנים נאכלין ויש בה טעם תמרים אבל לא כתמרים שהן מתוקין אלא טעם אכילה בלבד ולכשיגדילו לזמן מועט יופסדו מלאכול אבל מהנים לדרך אחרת כיצד יתברך שם בורא כל העולם כרצונו כך ברא את הדקלים זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והיאך הוא מעשיהן בהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלח' המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרין הן כעדשין מביאין הכפניות ומסביבין בעוקץ ידה מהן ומזהמין אותן וכורכין לה אגד והמכבדות של תמרה מצליחות ומוציאה פירות נאין ובלבד שלא תאחר זמנן אפילו יום אחד שאם תשהא הרכבת דקל יום אחד יפסדו פירות הדקל ואותן התמרים שאיחרו בלא הרכבה לא יצליחו ואם יצטרכו הדקלים הרכבה יום י"ד בניסן על שהקב"ה חס על ממונן של ישראל והדבר ידוע שצריכין הרכבה באותו יום י"ד וידוע שאם יעבור זמן אפילו יום אחד יופסדו לפיכך אלופינו הורונו במאירת עינים מרכיבין דקלים כל היום שמקצתו מותר ומקצתו אסור וזהו טעמו בתוספת זבחים מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום (א"ב נסחני כתוב):
נסים [טרויריג] סר וזעף תרגום נסים ודוי פן יעצב דיהונתן תרגום נסים:
נסיס [ווארצעל] תרגום ירושלמי יבלת או חרוץ או יבלת:
נסק תרגום ואש נשקה ביעקב ואישתא איסתקת ביעקב:
נסר [האנץ אבשניטצין] (ב"ק קיט) אף הנסורת של בעל הבית פי' אותו הדק שמוציא החרש במגירה (א"ב תרגום מגוררות במגרה ממסרן במסרין):
נסר [ברעט] (ב"ב סז) המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים (כלים פ' כ"ב) נסרים שבמרחץ ששיגמן פי' לוחות עץ שמשימין על גבי שיש שבמרחץ מרוב החום (שבת צח) דלא ליתו דניסרא פירוש שלא יביא שני נסרים של חמש אמות ויעשה מהן קרש של י' אמות פ"א סרוקות נסורות במסיר:
נסתיה [נעהמען] (ב"ר פ' סח) נסתיה לשליחא ואעליה לגו פרדיסא. (ובריש וישלח יעקב) נסתה וקראה וקרעה פירוש נסתבא לקחה ב' מובלעת (א"ב בנוסחאות כתוב נסבת לשליחא וכתוב נסבה וקראה ואני הבאתי ראיה אחרת בערך נסב עיין שם):
נע [ראטץ] (נדה נו) הנוע והרוק (ב"ק ג) כיחו וניעו פי' הליחה היורדת מן האף הוא החוטם פ"א בערך כח:
נע [בעוועגען. שיטטעלען] (סוכה לז) והיכן היו מנענעין פי' ניענוע זה זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד ששנינו (מנחות סא) בענין שתי הלחם וכבשי עצרת ואמר רבה התם וכן ללולב אלמא צריך לנענע בהולכה ובהובאה שלשה פעמים זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד ועיקר דבר זה מתלמוד א"י דגרסינן התם רבי חייא בר אשי בשם רב המשכים ללכת בדרך נוטל לולב ומנענע שופר ותוקע וכשמגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל תניא צריך לנענע ג' פעמים על כל דבר ודבר בעי רב זירא הכין חד והכין חד או הכין והכין חד פי' כבר אמר צריך ניענוע ג"פ בעי ר' זירא ההולכה תחשב פעם אחת וההובאה פעם אחרת או ההולכה וההובאה פעם אחת נחשבים וצריך להוליך ולהביא ג"פ בכל אחד ואחד: תמן תנינן (נדה סב) שבעה מעבירין על הכתם וצריך לכסכס ג"פ על כל אחת ואחת רבי זעירא בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד ולא אפשוט וכיון דלא אפשוט עבדינן לחומרא ג"פ על כל אחד ואחד. (ברכות כח) רבי נחוניא אומר כיון שנענע ראשו שוב א"צ. ס"א כיון שהרכין פי' כיון שהרכין ראשו ומתראה ככורע דיו והלכתא כוותיה מיהו מאן דטרח וכרע טובא טפי עדיף דהא רב חסדא כרע כי חזרא שהוא דק ונכפף הרבה וכי זקיף כחויא שזוקף הראש לכתחילה. (מ"ק כח) א"ר יוחנן אבל כיון שהרכין ראשו שוב אין מנחמין רשאין לישב אצלו פי' שמא צריך לגדולים או לקטנים אם באו רשעים על אדם ינענע להם ראשו בערך גל (א"ב ל' מקרא זה נוע תנוע ארץ וחז"ל כפלו האותיות):
נע [בליעהען] (תרגום מטהו יפרח חוטריה ינעי):
נעא [ברוסט] דאנפותא תרגום ירושלמי חזה התנופה והיה החזה:
נעו [קעלטער] (ע"ז עד) דרש רבא נעוה ארתחו והשיקו היקבים תירוש ויצהר תרגום ויטפון נעווייא:
נעל [שוחא] מנעל לבן פי' בערך גד:
נעלא [היישריק] למינה תרגום ירושלמי ואת החרגול למינהו (א"ב בנוסחאות כתוב ניפולא וכן נהירא דאמרינן (חולין סה) חרגול זה ניפול עיין במקומו):
נעמה [שטרויס] ואת בת היענה תרגום וית בת נעמיתא בנות יענה תרגום וית בנת נעמין (שבת קכח) זכוכית לנעמיות (בפסי' דזכור) היה מחתך מבשרו זתים ומאכיל לנעמיות:
נענע [באלזאם מינצע] (ירושלמי) פי' בערוך מנתא:
נעוץ [איין שטעקען] (ערובין לד) בזמן שהוא תלוש ונעוץ (ב"ק פב. מנחות סד) נעץ רגליו בחומה (ביצה ז) מכסייה בדקר נעוץ. סולם מוצב תרגום והא סולמא נעיץ בארעא וחנית מעוכה בארץ תרגום נעיצא:
נעיץ [גראבען] (מקואות פ"ט) בחריצין ונעיצין כבר פי' בערך חריץ ויש מפרשים על כן נקראין נעיצין שהיה שם מוצב עמוד או דקל ונעקר ממקומו ונשאר מקומו כגון חפירה ושם אותו חפירה נעיץ כדאמרינן דקר נעוץ:
נער [אויס שיטטלען] (שבת קמג) מסלק את הטבלא כולה ומנערה (שם קמב) ולינערינהו נעורי (שבת קמז) המנער טליתו בשבת (ב"מ כט) מצא כסות מנערה פי' כמו גם חצני נערתי התנערי מעפר. (בריש מכשירין) הנוער אגודה של ירק פי' הוא המנפץ אגודה של ירק להשליך ממנה המים (שבת נט כלים פכ"ח) מטלית פחות מג' על ג' שהתקינו לפקוק בו את המרחץ ולנער בו הקדירה פי' אוחז בה קדירה כשהיא חמה ומנערה:
נער [דורך מישען] (טהרות פ"ב) היתה טבולת יום מנערת הקדירה (חולין קח) א"ר נראין דברי רבי יהודה בשלא ניער ושלא כיסה פי' לא ביחש ולא עירבב:
נער [ערוועקען] מצא מין את מינו וניעור פירשנו בערך ער:
נער [טרייבען] (מ"ק יב) ת"ר אין מדיירין שדה בחולו של מועד ואם באו מאליהן מותר פירוש גוים בבהמות ואין מסייעין אותן ואין מוסרין להן שומר לנער צאנם אם היה שכיר יום שכר שבת וכו' פי' אם היו אלו הרועים שכורים לעכו"ם אחרים יום או שנה ודאי לא יעמדו בכאן ולא באו אלא אקראי בעלמא מותר לסייע אותן ומוסרין להן שומר לנער את צאנן (ירושלמי בפ"ג בשביעית) תני השוכר את הצאן אסור לנערה מהו לנערה מובילה ממקום למקום:
נער [בריללען געשרייא] (יבמות קב) ההוא טייעא דשקל ספסירא וגיידיה לגמליה ולא אפסקיה לנערותיה פי' מלשון חמור נוער כלומר חתכו בסייף ולא הספיק לגמור צהלתו עד שמת כמו בצאן פעייה ובשור געייה כן בגמל נעריתה (א"ב בלשון מקרא נערו כגורי אריות):
נער [ערוועקען] (ירושלמי בפ' מי שמתו) תניא קטן שיכול לאכול כזית דגן פורשין מצואתו ומימי רגליו ד"א. בעון קומי רבי אבהו מפני מה פורשין מצואתו ד"א אמר לון מפני שמחשבותיו רעות א"ל ולאו קטן הוא אמר לון ולא כן כתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו א"ר יודן מנערו כתיב משעה שננעור לעולם וזה עוד בב"ר כמפורש בערך יצר:
נער [קנאבען] (חולין ה) והעורבים מביאין לו לחם עורבים ממש ודילמא שני גברי דשמייהו עורבים וכו' עד וישבו מא"י נערה קטנה וקשיא לן קרי לה קטנה וקרי לה נערה א"ר פדת קטנה דמן נערן (סוטה מו) מאי נערים קטנים א"ר אלעזר נערים שמנוערים מן המצות קטנים שהם קטני אמנה במתניתא נערים וביזו עצמן כקטנים מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן כדכתיב נערה קטנה וכו' קיימא לן מבת י"ב שנים ויום אחד ולמעלה משתביא שתי שערות הרי היא נערה עד ששה חדשים ומששה חדשים ולמעלה היא בוגרת ומפורש (קדושין טז) סימנין אין להן קצבה למעלה מי"ב שנים ויום א' לבת איזו עת שתביא שתי שערות סימן הוא אבל פחות מיכן שומא. (כתובות כט) משתביא שתי שערות עד ו' חדשים נקראת נערה מיכן ואילך נקראת בוגרת דקיימא לן אין בין תחילת נערות לתחילת בוגרת אלא ששה חדשים בלבד כעין זה הפירוש יש בערך בגר מן הגאון:
נעתא [ווילד פלייש] (ב"ק פה) מאי גרגותני אמר אביי נעתא כרביתא פירוש בשר המת שבחי (א"ב בנוסחאות כתוב נאתא):
נף [בעוועגען. אויף העבען]. (סוכה מא מנחות סח ר"ה ל) התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור פי' יום הנפת העומר והוא י"ו בניסן תסור לאכול מן החדש (מעשרות פ"ד) מנפה מיד ליד ואוכל פירוש מנענע מיד ליד שילך הקליפה מלשון נפה וי"א מנפח בפיו שילך הקליפה מלשון ויפח באפיו (אהלות פ"ח) טלית המנפפת פירוש טלית תלויה ברוח והרוח מנשב בה ומנפנף אותה כל אלו לא מביאין הטומאה ולא חוצצין שאינן מקויימין (יבמות סג) אי במנפה תתנופפי הפוכי בעיסקת טב מינך. פירוש חזא לשבולי דהוו קא נייפי כלומר היתה הרוח מנשבת בשבולים והיו מתנופפין והולכין ובאין אמר להו רבא תניפא איתנופפי הפוכי בסחורה יתר הנאה ממך ויש ששונים אי במנפה תתנופפי פי' כמו הנפה שהולכת ובאה כן תתנופפו (סוכה כ) חזיין לפרסי ונפוותא פי' יכולין להבר בלא רוח לכבור בכברה ולהסיר התבן מן הבר (ב"ב צד) אמר רב הונא אם בא לנפות מנפה את כולו פירוש אם מצא הקונה בפירות יותר מכדי רובע לסאה אין יכול המוכר לומר כבר הגיעך מה שהוא עפרורית יותר מזה השיעור אחליפנו לך ואתן לך פירות כנגדו אלא חייב לנפות לו הכל. (יבמות קיד) אפשר בההוא פורתא דנפיתא דשבקת הוה חיי פי' בההוא קמח מעט שהנחת לו בנפה היה יכול לחיות א"ל מר נמי ידע גם אתה יודע שלא היה יכול לחיות מיד הבין רבא דבדמי אמרה:
נף [צווייג] (מעשר פ"ג) הכל הולך אחר הנוף (א"ב תרגום ועשה פרי למעלה ומרים נופיה לעילא):
נפח [געשוואלען אנבלאזען] (ב"ק מב) נפחה מאי פי' שבח שהיתה נפוחה ונראית בעלת בשר אותו שבח למי. (ב"מ פ) מפני שהנפח קשה כמשאוי (גמרא) אביי אמר קשה כמשאוי תנן ניפחא כי תקלא פי' אם פסק בהדיה לתך חטים והביא לתך שעורים כלתך חטים דמי דנפח שעורים קשה ליה כמשאוי של חטים ואם הוסיף על לתך שעורים שלשה קבין חייב ומתניתין הכי שמעינן תבואה והביא תבן חייב ואם הוסיף תיקלא כי תיקלא פי' לא מיחייב עד דמייתי עלה כולי האי דליהוי בהו משקל לתך חטים ונפח קא חשיב תוספת (א"ב תרגום לצבות בטן לאפחא מעין).
נפח [שמיד] תרגום חרש ברזל נפחא מפרזלא:
נפט [שטיין עהל] (שבת כד) בעטרן ובנפט (יומא לח) בא למדוד נפט (נדרים צח) חד מן הלין עכו"ם נפטויי פירוש מוכרי נפט ובלע"ז פיטרולי"או (א"ב פי' שמן הנוטף מבין הסלעים תרגום בפסוק ביעים ההם כשבת מתיב ואמר לה נפט וכן שמו בלשון יוני ורומי):
נפך [אניק, איין עדעל שטיין] (קדושין מח) כגון שהוסיף לה נופך משלו פי' נופך ספיר ויהלום:
נפל [איין ארט היישעריק]. (חולין סה) חרגול זה ניפול:
נפל [נעבעל, שטערען] עשה כימה וכסיל תרגום דעבד עש ניפלא. או מושכות כסיל תרגום או אשלי דנגהין ניפלי (א"ב פירוש בלשון יוני ענן עב ונקראו כן כוכבים אשר הם חשוכים וכמעט לא יאורו אורם):
נפס [ריבען] (בריש כלאים) הלפת והנפוס והכרוב והתרובתור (בריש עוקצין) שרשי החזרת והצנון והנפוס. (ירושלמי) נפוץ ופירוש רבי דניאל ז"ל בלע"ז רדי"קי וי"א פשטינקי (יבמות קיח כתובות עה) דנפסא גברא תיקריא בסיפי בבא וליתיב דקלסא גברא טלפתי לקידרא לא בעיא פי' שומרי ירקות כגון נפוס וקולסי כרוב כלומר אפילו בעלים שלהן מבוזין יותר כבוד יש להן מליישב באלמנות. ור"ח ז"ל פירוש קולסא בדי תרדין ובדי כרוב שמהן יוצאין עליהן ונקראין נפוס קולסי כרוב וקולסי תרדין אפי' בעלה של אשה קולסא היה ממתק את הקדרה ולא היתה צריכה למתק אותם בעדשים כל אלה להראות כי אפי' איש פחות אשה רוצה בו. נפסא כגון נפיא שמנפי' בה את התבואה וכל דבר ארוך ורחב ויש לו ציצין ופרחין קוראין אותו נפיסא כאשר שנינו הצנון והנפוס והוא שמרובין עליו וכן הוא אומר אפילו נפוסא בעלה של אשה היתה יכולה לתלות על פתחה כאמלתרא ומועיל לה יותר מלישב בדד. פ"א לדבר מאוס קורין בל' יון נפס וקולסא כעין לעג וקלס כלומר מי שבעלה מאוס ונבזה מאד (א"ב פי' בלשון רומי מין לפת ודומה לו בפרח וזרע ואינו כלאים בלפת ודומה לצנון בעלים ושרש והוא כלאים עם הצנון כי בכלאים הולכים אחר הזרע ונראה לי פי' דנפסא גברא שהאבר שלו עב וקצר כמו לפת ואינו נכנס באותו מקום ונשאר כמו תקרה בסף הבית דקלסא גברא פי' שהאבר שלו דק וארוך כמו קולס שהוא בד הירקות ועשבים אומרת האשה שאינה מבקשת דף ומכסה לקדרה כי אם דבר שיכנס בה וטלפחא הוא דף ונסר של גת והאומרות כך זנות תחת בעליהן ובנוסחאות כתוב דנפצא ופי' רש"י מנפץ צמר):
נפס [שיטטען, צו שטרייען]. (שבת קה) המלבן והמנפס (ברכות נז) ניפס וטוה. (שבת עג) המלבנו והמנפסו ויש ששונין כולן בצד"י ופירוש כמו דייק ונפיץ (ב"ק צג) הא דנפסיה נפוסי הא דסרקי סירוקי (א"ב פי' מפריד ומנער הצמר ביד):
נפץ [אוים שיטטלען] (שבת קמ) חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו (ע"ז ז) קטיפו קטופי אי נמי נפיצי נפוצי (חולין עב) הוה חד שני מחברי' נפצי תשכחיה תרי (א"ב פירוש ענין נעירה ונפס ונפץ ענין אחד הוא תרגום בפסוק להביא את ושתי ומנפצן עמר וכתן):
נפיץ תרגום חרש עצים נטה קו נגרא אעין נפיץ בחיטא:
נפק [עפפנוג]. (עירובין פז) כגון קעבד לה ארבעה נפקי אפומה פי' גיפופי דהויין בד' מחיצות על פי האמה דהוי אותו מקום שנחלק במחיצות רשות היחיד:
נפק [אויס גאנג] (גיטין סט) נפקא דכלבא חיורא פירוש צואת כלב לבן ונפקא לא ניכול משום דמפריש פי' דמעקיר (א"ב תרגום אשר יצאת משם דנפקתא מתמן):
נפק [וואהלטאהט] (בילמדנו בריש ויקח קרח) משל לשושבינה של בת מלך שביקש בניפקין אמר אם אינך תובע בניפקין שלי אף אני אומר שלא מצאתי לבתך בתולים (א"ב אות בי"ת שרשית היא פי' בניפקין בלשון רומי תולעת הן בממון הן בכבוד):
נפר [שטאדטס נאמע] (יומא י) כלנה זו ניפר:
נפר [פרייא הערר] (ע"ז יא) ניפרא נקיט נורא קמי אפיפיורא אפיפיורא קמי דוכסא פירוש שלטונים זה על זה:
נפרזא (עיין ערך נברא):
נפש [הואך. אטהעם. לעבען. זעעלע] (ברכות מד) כל הקרוב לנפש משיב את הנפש פירוש חתיכה של בשר הקרובה לבית השחיטה ששם מחית הנפש אם יאכלנה החולה מחזקתו וכאלו משיבה לו נפשו והוא עונקא שמברכין עליו על השחיטה לפיכך נקרא בי ברוך. (ביצה יו) וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש פירוש נשמה יתיר' נותן הקב"ה באדם בערב שבת שנאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' כלומר כל מה שנבראו בעולם הזה להתענג בהם נשמתו ביום השביעי נבראו ומתגדלת ומתרווחת בשבת וכיון ששבת וי אבדה נפש כלומר נתמעטה הנשמה. (במגילת איכה ותזנח משלום נפשי) אכל מכל תבשיל חד פס א"ל לא כן אמרת אכלי' ופסקי' א"ל ומה שמה נפשא דהיא נופשת. (ב"ר פ' י"ד) ויפח באפיו ה' שמות נקראו לה נפש נשמה חיה רוח יחידה. נפש זה הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש. רוח שהיא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני האדם העולה. נשמה זו האופה דברייתא אומרת האופיתא טבא. חיה שכל האיברין מתין והוא חיה בגוף. יחידה שכל האיברין שנים שנים בגוף והיא יחידה (ב"מ נ) ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה (גמרא) האי מאן דמוקים אזוזי מיקרי נפש רעה פי' שמדקדק בכספים ואינו רוצה בכספון. (סנהדרין עג) ואילו שמצילין אותן בנפש הרודף אחר חבירו להורגו וכו' פי' מצילין הנרדף מיד הרודף בנפשו של רודף שהורגין אותו. (נזיר מב) נפשות לאתויי רביעית דם שיצא משני מתים שמטמא באהל שנאמר ועל כל נפשות מת לא יבא (סנהדרין עב) יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש. נפש מאזנים תלויה באויר שלשה טפחים (ב"ב פט) פי' נפש היינו הלשון שבתוך הצבת כמו הנפש בתוך הגוף ואותו הצבת שאוחזין בו צריך להיות ארוך ג' טפחים והיינו תלויה באויר שבאותו צבת תלוין המאזנים וצריך להגביה כפות המאזנים ששוקלין בהן מן הארץ שלשה טפחים שלא יבעט הכף שבה המשקל לארץ בכח ויחזיר מהרה למעלה ונראה הכף האחר מכריע ויאמר הרי כבר שקול וקנה היינו הברזל הארוך שתולין בו הכפות צריך להיות ארוך י"ב טפחים ומתנה היינו הרצועות שתולין בהן הכפות י"ב טפחים של חנווני ושל בעל הבית שמוכרין בהן חפצים. טורטני משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב כגון זה נפש המסכת. (כלים פכ"א) פי' חוטי הערב שהולכים בתוך המסכת כנפש בתוך הגוף:
נפש [רוים. לעער] (ב"ב קכא נדרים עא) רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא אתא לקמיה דרב ששת לנהרדעא נפיש הוה אתי אבתריה למחוזא פי' לא מצאו בביתו אלא מצא הבית ריקם ונתנחש לומר לא מצאתיו בביתו ואמר מלא היה בביתו הלך למחוזא ומצאו ושאלו הא דתניא:
נפש [דענק צייכען] (עירובין נג) גשרין ונפשות (שקלים פ"ב) בונין לו נפש על קברו פירוש בנין כעין שבונין על הקבר ובלשון מקרא שמו ציון (ירושלמי) תניא רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקי' דבריהן הן זכרונן:
נפש [לעער] (א"ב תרגום ירושלמי ורוח תשימו וניפש תשיון):
נפת (סוטה מט) משחרב בית המקדש בטל השמיר ונפת צופים מאי נפת צופים סלת נפה על גבי נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש בשמן:
נפתחאה [פאלקס נאמע] קני קניזי קדמוני נפתחאה ערבאה ושלמאה (ב"ב נו) (א"ב אולי הם נפתוחים מבני מצרים):
נץ [בליעהן. זאנגע אויף גאנג] (ברכות ב) עד הנץ החמה פי' יציאת חמה כמו הנצו הרמונים (בב"ר פ' כט) אמחה מהיכן הקב"ה מנץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מנץ שדרה היא חוליה קטנה שבסוף שמונה עשר חוליות שבאדם (ברכות לו. חולין קיט עוקצין פ"ב) הפטמא של רימון מצטרף והנץ שלו אינו מצטרף פי' נץ הוא פרח שעל הפיטמא של רמון והוא השיער שפי' בערך מסרק:
נץ [בלומע] החלב (שביעית פ"ז) פי' פרחים לבנים וי"א עשב כשתחתוך יוציא חלב:
נץ [פעדער] (חולין נז) אם נטלה הנוצה פסולה פירוש נוצת הכנפים הקטנים שדומין לשער כדתנן אין מכסין לא בתבן ולא בקש לא בגבבה ולא בנוצה ולא בכנפי יונה:
נץ [איין פויגעל]. (חולין מב) דרוסת הנץ בלע"ז אשטורי:
נץ [זאנגע. אודער פויגל]. (גיטין לא. ב"ב כה) ואלמלא בן נץ מעמידה מחריב כל העולם שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן פירוש שמעמידה לאותו רוח:
נציב [פאר געזעטצטער] בקשו לקבוע נציב אחד כבר פירשנו בערך זוג:
נצב [פפלאנצע] נטע שעשועיו תרגום נצבא דחדותיה נטעי נעמנים תרגום נציבא נציבא בחירא:
נציבן [שטאדט] (סנהדרין לב) צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה אמר רבי יהודה בן בתירא לנציבין. חרן וכלנה ועדן תרגום חרן ונציבין וחדייב וכן תרגום ירושלמי ואכד וכלנה וכן (בב"ר) אכד ונציבין:
נצה [בעצווינגען] (סוטה לג) נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא. נצחוני בני (ב"מ נט) פירוש כגון ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וכו' והוא מלשון למנצח מזמור לדוד:
נציא בנציא כבר פירשנו בערך מל:
נצל [געריננען, פייכטיגקייט] (נזיר נ) על כזית נצל פי' בגמ' איזהו נצל בשר המת שקרש ומוהל שהרתיח ומקשינן היכי דמי אי נימא דידעינן דמת הוא אע"ג דלא קריש ואי דלא ידעינן כי קריש נמי מאי הוי משנינן א"ר ירמיה בסתם דלא ידעינן אי מוהל הוא אי כיחו וניעו קריש ודאי מוהל הוא לא קריש דלמא כיחו וניעו. (תוספתא) בשר המת שקרש פי' נפל שקרש בשרו ולא נתחזק (בירושלמי) איזהו ניצל בשר המת שנצל והמוחל שקרש:
נצל [געשוועכעט]. (ב"ר פ' סח) הלא אצלת לי ברכה מן הנצולות (בפרשה ע"ה) ויצל אלהים את מקנה שמציל מן הנצולות פי' החסוכים:
נצל [איין טיפע] (ברכות ט) כמצולה שאין בה דגה. ס"א מצודה כבר פירשנו בערך ויצל:
נצנץ [פונקלען] תרגום ונוצצים כעין נחשת ומנננצן כעין נחש:
נצף [צוויטטערן] תרגו' המצפצפי' והמנהגים דמנצפן:
נצפה [קאפפערן] (ברכות מ) דתנן ריש דמאי הקלין שבדמאי הגופנין והנצפה (שם לו) על מיני נצפה על העלים ועל התמרות פי' קפרא ויאכלו עם החומץ והוא צלף ובלשון ארמי פרחא:
נצוץ [פונק, בראנד] (שבת מז) לקבל ניצוצות (יומ' לז) ניצוצות יוצאות ממנו. ופועלו לניצוץ כמו גץ. (ע"ז עו) מה בולעו בניצוצית וכו' פי' היינו רתיחה. שער הניצוץ (מדות פ"א):
נצצא [איין פויגל] (ירושלמי) ואת הנץ למינה. וית בר נצצא לזניה:
נצר [צווייג] (בסוף בכורים) והעניים בסלי נצרים של ערבה (ע"ז עה נדה סה) העקלין של נצרים (עירובין נח) של נצרים לסוטה (כלים פ"ב) וחומר בשירי כלי נצרים מבתחילתן פי' שוטים כמו נצר משרשיו יפרהו (שבת נ) צורי דקל שתים:
נצר (תענית כז) בראשון אין מתענין פי' יום טוב שלהם הוא:
נצר [צירקעל] תרגום ובמחוגה יתארהו ובנצורין מאחיד ליה נוסחא אחרינא ובניצמין:
נק [זייגען] (ביצה לז) הא ינקא תחומין מהדדי פי' הבהמה איבריה יונקים האבר מגבול זה האבר ואי אפשר שלא נשאר מזה החצי אל זה החצי ומזה אל זה:
נקבה [פרויא] נקייה באה כבר פי' בערך זכר:
נקד [רונד, פוהע בעזיצטער]. (בריש פרה) בן עזאי קורהו נוקד פי' הות פלגס דכתיב ומישע מלך מואב היה נוקד וכתיב דברי עמוס אשר היה בנוקדים ומתרגמינן מרי גיתין תרגום מקניהם גיתיהון (בפסקא דכי תשא ובילמדנו בריש כי תשא) מלך מואב היה נוקד מאי נוקד רועה:
נקד [ריינליכקייט] שרא דמזוני נקיד שמיה בערך נבל. (ב"מ קג) בעינא דתינקד ארעאי (ע"ז ל) נהי דאגלי לא קפדי אמנקדותא קפדי (חולין קה) האי דכנשי נשורא משום מנקדותא הוא וכו'. מוניני נקידי פי' בערך מוניני (גיטין סט) חמרא נקידא (א"ב בנוסחאות כתוב דתינקר ארעאי וכתיב אמנקרותא קפדי ופירושם ענין נקיות וכן חמרא נקירא צלול ונקי):
נקד [פוקנט]. (בריש מעשרות) החרובים משינקדו וכל השחורין משינקדו (ירושלמי) וכל השחורים כגון ענבי הדס וענבי סנה משינקדו תנא ר' חננא ב"ר פפא משיעשה נקודות נקודות שחורות. י' נקודות בתורה מפורשות באבות דרבי נתן בפרק י' נסים נעשו לאבותינו במצרים. ובהגדת משלי בפסוק בשפתיו ינכר שונא (באבות) למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת אלו אומר לו כבר נקדתי עליהן ואם יאמר לי יפה כתבת אותם אסלק נקודותיה' מעליהן. (ובהגדת משלי) מלמד שאמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם על מה שבגלוי אנו מצווין ולא על מה שבסתר אמר להן הקב"ה אף על שבגלוי אין אתם יכולין לעמוד (סנהדרין מג) למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד מלמד שלא ענש הכתוב עד שעברו את הירדן דברי רבי יהודה אמר לו ר' נחמיה וכי ענש הכתוב על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי (פסחים צג) למה נקוד על ה' שברחוקה (מנחות פז) א"ר יוסי למה נקוד על ו' שבאמצע עשרון עשרון של יו"ט הראשון של חג שלא ימוד לא בשל שלשה לפר ובשל ב' לאיל:
נקד [פערשימלט בראד] (בכורות כב). והא תנן (תרומות פ"ה) סאה תרומה וכו' עד יאכלו ניקודים או קליות פי' לחם שיש בו זרעונים שהיה מנהגם לעשות לחם במיני זרעונים וי"א מעיפש והיה בו העיפוש כמו ניקודים וי"א יבשה הרבה נגובה בלא שום הכשר ואחי רבי דניאל ז"ל פירוש ויאכלו הכהנים חצי ביצה כדי שלא יהא כביצה במקום אחד:
נקה [ווייבליכעש קעממעל] (שבת נא) נקה בחטם (כלים פכ"ג) אבל אכוף של נקה טמא (מגילת איכה שרתי במדינות) אית קומינן חדא נקא והיא סמיא. ס"א גמלא פי' לגמל ג' שמות בלשון ערבי כשנולד קורין לו אלקעוט וכשגדל קורין לזכר בכור ולנקבה בכרה כשראוי' למשאוי קורין לזכר גמל ולנקבה נאקה ופירוש נאקא חיורתי גמלא חיורא בתורה:
נקט [זיך פערזאממלען]. (ב"מ פג) וליחזי היכי נהיגי בנקוטאי ס"א בלקוטאי פירוש אנשים שמתלקטים ובאים ממקומות הרבה ללקוט ולהשכיר את עצמן ועומדין בשער העיר וכל מי שרוצה לשכור פועלין יפנה לשם. פ"א שהיתה עיר חדשה ונתקבצו לה בני אדם שנים מעיר זו ושנים מעיר זו שאין להם מנהג שוה כדכתיב ויתלקטו אל יפתח:
נקט [זוגען] (ב"ר פ' כל צבאם ובמגלת איכה) כיון שהגיע לרומי יצאו לקראתו וקילסו אותו נקיטא ברברון פי' נצחת עם לועז שהוא ברברו (פי' בלשון יוני נצחת):
נקט [בעטריבט] תרגום עד אנה תוגיון נפשי עד אימת תנקטון נפשי:
נקטמון (כלים פט"ו). הבטנון והנקטמון פי' הוא אנקטמון שפירשנו בערך א':
נקי [לעער] (פסחים כב ב"ק מא). יצא פלוני נקי מנכסיו:
נקלוגוס [פערטיידיגער] (בפסיקתא דר"ה) אם אתם מבקש לזכות בדין מנה לך ניקלוגוס כולן הפי' אב"וקטו (א"ב וכן בל' יוני הוא סניגור הוא פרקליט הוא פטרון הוא דקלוגוס עיין ערך דיקליקוס):
נקלווס [נאמע] (ע"ז יג) ר' מאיר אמר אף דקל טב חצב ונקלווס פי' בערך קילוון (ירושלמי בפ' כיצד מברכין) ר' חנינא בר סוסיי הוון אלין דנשייא משלחין ליה נקלווסי והוה שביק לון בתר מזוניה ובריך עליהון תחילה וסוף (א"ב פי' בלשון רומי מין תמרים חשובים ונקראו על שם איש חכם שהיה בימי הורדוס שמו נקלווס מדמשק אשר הוא היה שולח מסורי' לרומי התמרים האלו לאבגוסטוס קיסר):
נקלט [שטאנגען] (סוכה י) נקליטין שנים קינופות ארבעה פי' עמוד א' בראש המטה וא' בסוף המטה ומשימין יתד ארוך מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל בלא גג. פי' קינופות ד' ד' עמודים בד' קצות המטה ועליהן מלמעלה ד' עמודים ברוחב ופורשין עליהן סדיני' (כלים פי"ב). ושל נקליטין טהורה. (שם פי"ח) נקליטי המטה וחמור וחיפוי טהורים ויש עוד מהן בערך גד (א"ב תרגום בפסוק חור כרפס על דגרשין דנקליטהון דדהבא):
נקלי [איין ארט מאנטיל] (ירושלמי דשבת פ' כל כתבי הקדש) מקטורן וניקלי ופונדה פירוש בתלמוד בבלי מקטורן ואונקלי:
נקם [בליט ראכע] (סנהדרין נב). נקם ינקם זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר נקמה זו חרב.
נקמז [איינפאלצען] (עירובין קב) נקמז מותר נשמט אסור רבי' נסים ז"ל פי' נקמז כן כתב אדונינו האי ז"ל מאי נכסט יינקבץ מתלמא יתגער נקמז הוא מתל נקמץ ואצלה מלשון קמיצה והוא פי' גאון והרבה הוא מצוי אצלינו הנגר שעושין בו חריץ ומכניסין העץ ועושין מסמר בנגר ובעץ וכשנועל מעמיק אותו העץ שבתוך החריץ שבנגר והוא נסגר וכשפותח מפילו והנגר נופל ופותח הדלת ואל נגארין מנדנא יסמוה אל גארו. א"ר יוסף מאי תבעי ליה לרבי זירא הלא בהדיא קתני בברייתא נקמז מותר נשמט אסור ואמר רבי יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בנקמז דאלמא אסור הוא וטעמא מאי אביי אמר משום דמיחזי כשמעמיד אותו העץ בתוך הנגר כאילו בונה משוס הכי אסור לנעול בו:
נקן [איין קריגס געוועהר] (כלים פי"א) הכידון והניקון והמגפיים פי' הוא קינו הפך כדכתיב ומשקל קינו תרגומו שיפיניה (א"ב פי' בלשון יוני כלי מלחמה מפרק ומפיל החומות וטעם מלה זו מנצח כלומר שאין דבר עומד נגדו):
נוקניקא [פלייש ווארשט] (ירוש' דשקלים פ' מעות שנמצאו) נוקניקא אשתכח בכנשתא פי' בל' רומי לוקניקא דקים מלאים בשר מתוקן בבשמים:
ניקנור [נתהמע] נעשו נסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח (יומא לז. סוטה ו). בשערי המזרח ובשערי ניקנור:
נקע [גראבען] (ב"ב קב) היו שם נקעים י' טפחים (סוכה כה) ובין הנקע שהוא עמוק י' טפחים. (מ"ק ג) ולא ימלא נקעים מים פירוש בקיעות של שדות כעין גומות:
נקף [שלאגען] (ברכות ז. מגילה ו). מי שלבו נוקפו. (כריתות כג) משום דלא גם דעתיה דלבו נוקפו. (נדה ג). ותבדוק ומה בכך אם כן לבו נוקפו ופורש פי' כיון שרואה הבעל את אשתו בודקת עצמה אומר אלו לא הרגישה בעצמה לא היתה בודקת עצמה לבו נוקפו שיש שם הרגשת דם ופורש (א"ב פי' נוגפו מכה אותו):
נקף [וואנדע. אבשלאגען] (שבת סב) נעשה נמקים נמקים נעשה נקפים נקפים פי' כעין נקוף ומתמקמק. (יומא נג) הוה אזיל לאחוריה עד דהוה מינקפן כרעיה (א"ב בנוסחאות כתיב דהוה מינגפן כרעיה תרגום לדחות פעמי לנקוף אסתוורי) (חולין ז) דם ניקוף מרצה כדם עולה. (בסוף מעשר שני סוטה מז) אף הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין פי' היה מכין לפר בין קרניו כשבאין לשוחטו כדי שיפול (בסוף פיאה) אין נאמנין עליו לומר של זיתי ניקוף הוא פי' הנשאר באילן אחר שנמסקו הזיתים אותם הזיתים נקראין זיתי ניקוף והן של עניים דכתיב כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך. (ירושלמי) מקום שנהגו להיות דורכין את העוללות יהא העני נאמן לומר יין זה של עוללות הוא ודכוותיה מקום שנהגו להיות מוסקין זיתי ניקוף יהא העני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הוא (חלה פ"ג) זיתי מסק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות פי' המסיק המרעיד את האילן כדי שיפלו הזיתים והוא עומד על הארץ והנשאר באילן הן של עני ועולה עליו ולוקטן אחת אחת ונקרא ניקוף (א"ב תרגום וערפתו ותנקפיה תרגום עורף כלב דנקיף כלבא ובלשון פסוק ונקף סבכי היער):
נקצא [שליידער שטיין] תרגום כצורר אבן במרגמה היאך נתצא דטסא בקליעא בעל הערוך גרס היך ביזקת דכיפא בקליעא ונראה לי גרסתו:
נקר [באהרען, שטעכען, גראבען] (תרומה פ"ח). ניקורי תאנים וענבים וכו' עד כל שיש לו לחה אסור פי' חיישינן שמא ניקרם נחש (ע"ז לו). אי אית ביה ניקורי חיישינן פי' כמו תרנגולין שמנקרין דחיישינן שמח הנחשין עשו אילו הניקורין (שם לה) גזירה משום ניקור נחש שחוששין לגלוי חלב ושותה בו נחש והקיא בו ארס (חולין נז) לא חייש אבא לנקורי פי' לנשיכת נחש (טהרות פ"ג) נקרת תרנגולין בפ' היו מנקרין בהן על הארץ פירוש היו הכלב והחולדה מנקרין מן הנבילה ואוכלין ולא זזו ממקומן (ברכות מט) הנקרנין תופשין אותו על כך פי' המדקדק שלא בדבר צורך ובלשון ערבי קורין אותו אלמנקאר כגון תרנגול המנקר באשפה (א"ב נקדנין כתוב בנוסחאות דידן ופי' רש"י דווקנין) (ירושלמי) ובאש לרבי זעירא כגון דצווח ר' יעקב ברבי אחא לרבי חייא בר אבא נוקרנא. (בריש ילמדנו) שלא ימצאו הנוקרנין ידיהם (ובפסיקת' ויקהלו משה ואהרן) ואין דור שאין בו ליצנים והיו הנוקרנים אומרים אין אתם יודעים וכו'. (קדושין פ"א) הסרוקין והנקורות והגרדיים פי' בערך סרק מאי מכבשין מנקר ריחיא כבר פי' בערך כבש. (חולין נז) ההוא צנא דנקירי פי' חתוכים רגלי' בדקיה בצומת הגידי' מקום שהגידי' צומתים ומצא הגידים שלמים קיימים ואכשר:
נקר [פעטצען] (ע"ז כח) ליתי נקרא מקיקולתא (שבת קלד) שמע מינה האי ניקרא מסי פי' כתיתין והן סמרטוטין:
נקראין [זינד זעלבס געלעזען ווארדען] (בברייתא דר' אליעזר פ' נ') בני המן קוראי ספרים של מלך היו ולא היו רוצים לקרות זכות מרדכי והיו הכתובים נקראין מאליהן לפיכך אין כתיב ויהיו קוראים אותם לפני המלך אלא ויהיו נקראים:
נקש [שלאגען, שטאסען] בדניאל דא לדא נקשן ורש"י סובר שהוא לשון עברי עיין ערך קש:
נקש חמץ נוקשה עיין ערך קש:
נר [ליכט. לייכטער] שאלה נר של זכוכית מטילין בו מים יין ושמן וכיון שכלה שמן בשבת מגיע אש אצל המים ונכבה ושאלת יש בו גרם כיבוי או לא תשובה דבר זה היתר גמור הוא שאין גרם כיבוי אלא כמו ששנינו (שבת מז) נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים וכו'. וכי דקתני (שם קב) רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים וכו' אבל נרות של זכוכית מותר להדליק בהן ופניסין שמן ואין לערער בהן ואין לחוש בהן כלום וכך אני נוהגין להדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובבית רבי שבבבל ובבתי ישיבות (קידושין עח) נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב וכי שמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אלא הכי קאמר ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו (ערכין יא) נר ישראל ששכינה שרויה בישראל כך היה (מנחות פו ובסיפרא במקומו) מחוץ לפרכת העדות עדות היא לכל באי העולם ששכינה שרויה בישראל מאי עדותה אמר רבה זה נר מערבי שניתן בו שמן כמדת חברותיו וממנו היה מדליק ובו היה מסיים (תמיד לג) נכנס ומצא שני נרות המזרחים דולקין מדשן את המזרחי ומניח המערבי:
נר [פייער] (נדרים סב) עבדא דנורא אנא פי' באותו מקום שעובדין לאש וכל העובדין אין נותנין מס יכול לומר אף הוא עבדו של אש אני זבניה לבי נורא לאותן כומרין שעובדין לאש (א"ב בדניאל אתון נור' יקידתא):
נר [אקקער] (פיאה פ"ב) הבור והניר והזרע אחר (ערכין כח) נירה או חכירה פי' חרישה כמו נירו לכם ניר (שביעית פ"ד) חוכר נירין פירוש מקבלי שדות חרישות בחכירות:
נר [איין קאלירטעס וואסר] אודדא דנרא דלא משקף כבר פי' בערך אדדא פ"א צמר הצבוע בתכלת ואינו מנופץ (גיטין יט) בדקינן ליה במיא דנרא פי' מי צבע של תכלת שצובעין בו צמר ובגדים ור"ח פי' אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטך אם היה כהן אסורה לו חיישינן במי מילין כתבו שהוא עפץ וכו' עד דבדקינן ליה במיא דנרא והוא מי קליפת רימון. מגיהין את הכתב בעפץ ירושלמי גברא דבעי מיכתב כתב מסטוריקון לחבריה כתיב ליה במי מילין והדין דמקביל ליה שפיך עליה דיו שאין בו עפצא והוא קולט מקום הכתב ומתראה. ועוד פי' מעברין עליו מי רימונים ואם כתוב עליו במי מילין מראה בו כתב במיא דנרא ואי פליט כגון דיו אמרינן כתב הוה ביה וכי פליט מנא לן דגט הוה ביה דלמא עניינא אחרינא הוה ביה והוא הוה דפליט ופרקינן שמואל נמי חיישינן קאמר:
נר [וועבער פאדען] נורא ברקא כבר פי' בערך ברקא (ב"ק קיט) ת"ר אין לוקחין מן הגרדי לא נירין ולא עירין ולא פונקין ולא שורי פקעיות פי' עירין צמר שנותנין בראש הקנה שמוליכין בו את הערב שלא יצא הערב מן הקנה אלא על יד על יד פ"א בערך אר' נירין ליצון שתרג' פונקין ערב פקעיות. גלומרא בגד מנומר של מינין כדאמר' שחור על גבי לבן תרתי בבת נירא וחדא בנירא כבר פירשנו בערך בת נירא פ"א העושה שני בתי נירין מכניס את חוטי השתי בנירים שיעלה זה וירד זה ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד העליון ויבא הערב (כלים פכ"א) בנירים ובקירוס יש מפרשים כלי אריגה הן (בסוף שקלים) על שבעים ושנים נירין נארגת וכו':
ניר [יאך] תרגום עלה עליה עול סליק עלה נירא:
נורא [ווינדער] (בילמדנו ויאמר משה לחובב ובריש ואתחנן) נוראות בצדק תענינו אמר לו ישראל ניסים וגבורות שאתה עושה לנו לא בשביל שיש בידינו מעשים אלא צדקה אתה עושה לנו וכו':
נרגא [האק] (ברכות נד) שקל נרגא דהוה עשר אמות (ר"ה יג) שדא ביה נרגא פירוש חתכו כחתיכת אילן בגרזן (כתובות י) תמרי מקמי נהמא כי נרגא לדיקלא (א"ב תרגום לקש נחשבו תותח היך גילי אתחשבו ליה נרגיא):
נרגל [איין אבגאט פאן איין האלץ האן] (סנהדרין סג) עשו את נרגל ומאי ניהו תרנגולא ברא (ירושלמי בריש גמ' דפ' כל הצלמים) עשו את נרגל רגליה דיעקב ורגליה דיוסף נחשתי ויברכני ה' בגללך ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף:
נרדנון [נעגליך עהל] (מדרש שיר השירים פסקא נרד) נרדיונון פי' בלשון יוני ורומי שמן משחה עשוי מורד ובשמים:
נרדשיר [ברעט, שפיל שאך] (כתובות סא) דמטללא בגוריתא קטנייתא ונירדשיר פירוש בלשון ערבי קורין לרדי אלנרד:
נרווד [טויטען בעט] (בתוספתא אהלות פ"ז) נושאין את הנרווד פי' מטה שנושאין בה המת וי"א כמו ארון של מת שנושאין במוטות כדאמרן ואין במוטות כעובי המרדע טומאה תחתיו (נדבך כתוב):
נרווד [ארטס נאמע] (נגעים פ"ז) הולכין לנרווד בתוך הסגירו פי' מקום הוא (א"ב בנוסחאות כתוב גדווד):
נרמק [לעדערנע זאקען] (יבמות קב) רב יהודה דנפק בה' זיגי נרמקי פי' מנעלים עורותיהן רכים רכים והן כמו מוקי (א"ב בנוס' כתוב מוקי):
נרון [דער קייזר] (ב"מ כה) שלי הוא נירונית היא פי' מטבע של נירון קיסר:
נרוק טיט הנרוק יוכיח פי' בערך טט:
נרקם [רויז] (ברכות מג) האי נרקם דגינתא בורא עצי בשמים דדברא בורא עשבי בשמים פי' חבצלת השרון אני חבצת השרון תרגום אנא מתילא לנרקם רטיב דמן גינתא דעדן (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין פרח לבן ויש במינו אשר הוא ירוק ולו ריח טוב):
נרתק [שאכטיל] (יומא נד) משניטל הארון בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן (גיטין עז) לכשתצא חמה מנרתקה פי' מנושתקה דתנן בכל יום לא היה לה נושתיק (א"ב פי' בלשון יוני בית הרפואות ולפעמים שם כללי לכל תיק תרגום וישלוף נעלו וטלע בועז ית נרתק יד ימיניה):
נריתא [אדערן] (חולין סז) עיקרא דנוריתא (א"ב בנוסחאות אינו כתוב אך פי' בלשון יוני שם כללי לגידים):
נש [סאלאמאנדער עהל]. (נזיר מ) מהו דתימא משום עבורי שיער ואפילו סכא נשא (נגעים פי"ג) אכל נשם סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שיער פי' נשא הוא נשם וסם הוא והאוכל והסך ממנו אינו צומח שיער בגופו:
נש [מענש] תרגום מה אנוש כי תזכרנו מה בר נשא:
נשא [שוויגער פאטר] (ב"ב יב) ההוא גברא דזבן ארעא אניצרא דבי נשא פי' סמוך לשדה של חמיו ולא היה לו לחמיו בנים כי אם בנות (יבמות לה) אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה דבי נשייהו פי' מתרומה דבית אביהן (א"ב פירוש בית הנשכח כי הנשים נשואות שוכחות בית אביהם מלשון נשני אלהים את כל עמלי פ"א בית אבי האשה כי הבעל קורא אותו כן כלו' בית אשתי):
נשב [נעטץ] (ב"ק עט) אין פורסין נישבין ליונים (בכתובות) גדילנא נישבי פי' רשתות. הנצל כצבי מיד תרגום דתיתפיצא היך טביא מין נישבא:
נשכז [ראבינר צייעכן] (סנהד' סב) הבא על הכותית חייב עליה משום נשכ"ז נדה שפחה כותית זונה:
נשדוד [איין ארטפרוכט] (גיטין סט) כי פיסתקא דנישדור פי' פיסתקא גרעינ' של פרי שקורין גלדנא שהן מאכל חיות נשדו אמונ"ייק וי"א אמיי"נטו:
נשוור [בראד אן ברעקלין] נשוורא בבית' קשה לעניותא כבר פי' בערך נבל:
נשט [אבציהען]. (פסחים קיג. ב"ב קי) נשוט נבילתא בשוקא. ושקול אגרא פי' עניין גישוש וביחוש לא תינשוט גילדנה מאוניה כבר פי' בערך גילדן (א"ב בעל הערוך בערך גילדנא גרס לא תישלח גלדנא ובנוסחאות כתוב לא תינטוש. ובפסחים כתיב בנוסח פשוט נבלתא ובב"ב נשוט נבלתא ועיין מה שכתבו שם בעלי התוספות):
נשך שך העיקר ושם הפירוש:
נשם [אטהעם] (סוכה כו) וכמה שינת הסוס ס' נשמי (סנהד' צא ב"ר פ' לה) שאל אנטונינוס לרבי מאימתי נשמה ניתנת באדם אמר לו משיצא ממעי אמו אמר לו שים בשר בלא מלח ג' ימים הלא יסריח אלא משנפקד והודה לו רבינו כי גם זה הפסוק מסייעו ורוח אלוה באפי ופקודתך שמרה רוחי מאימתי נתת הנשמה בי משפקדתני (בפ' ל"ד) א"ל רבי חייא לרבי מה שינך עבד א"ל מן ענתה דיהבת ידך עלה אינשמת (ובויקרא רבה בצו) רוקי באפיה ז' זמנין והיא מתנשמא (במגילת איכה נפלה עטרת) לחש ליה שום ואינשים פירוש חזרה נשמתו כלומר נתרפא:
נשים [ווייבער] (בילמדנו ותכחש שרה) מיכן פסלו רבותינו את הנשים לעדות:
נשף [דעממערונג] (ברכות ג) תרי נשפי הוו נשף ליליא ואתא יממא נשף יממא ואתא ליליא פי' ענין חשך ושפו עצמותיו תרגום וקבילו גרמוהי:
נשף [פערבלאזען] (ב"ב צד). מקבל עליו רובע נישופות לסאה פירוש כגון אבק וקש שנשוף וזז ממקומו וכגון זה דמינשתפא שפירשנו בערך מנשתפא וכגון זה ואי לא לנשוף מדוכתיה ד' אמות (מגילה ג) (א"ב נישבות כתוב בנוסחאות):
נשק [בעוואפען] מאי נימוסיה אמר רב הונא בר יהודה נשקי פי' שתלה לו אדונו כלי זיין על שום לקנותו כמו על פיך ישק כל עמי תרגום יתזן כל עמי ועוד נשק ברזל נושקי רומי קשת פי' בערך נמס:
נשק [בענעטצען] (סוטה כו) נשיקה ולא כלום הוא שק העיקר:
נשר [אבפאלל] (סוכה י) או תחתיה מפני הנשר שר העיקר:
נשר [אדלער] (סנהדרין י) זוג בא מרקת ותפשו נשר כבר פירשנו בערך זוג:
נשר [ארס געהויעטער אדלער] (ע"ז יא) נשרא שבערביא פי' גאון יש בערביא בית ובית עבודת אלילים היא ואית בה אבן וחקיק עלה וסגדין לה:
נשר [אדלער] (עירובין נג) יבעון נשריא לקיניהון פי' בערך עלת:
נשר [אברייסען] (ברכות ח) מגבב' דעמרא דלאחורי נשרא בערך גב כתבנו פי' ר"ח ואין שם דלאחורי נשרא. ובפי' רבינו גרשם ובספרינו כתוב ויש לפרש נשרא העשב שבין הקוצים כמו או תחתיה מפני הנשר ומסתבך הצמר בקוץ ובעשב וכשמשלף הצמר מאחרי הקוץ והעשב אינו משתלף בלא שבירה:
נשתון [בריף] בעזרא כתב הנשתון:
נשתק [דעק, פאטעראל] (יומא מד) תנא בכל יום לא היה לה נושתק היום היה לה נושתק פי' כסוי כדאמרי' (ב"ר פ"ו) נע"ל הקב"ה מערטלו מנושתקו:
נתב [וועהען] תרגום ישב רוחו יזלו מים ינתב רוחיה זלחין מיא:
נתברא [איין געטצע] שבעכו שבעין בכי (ע"ז יא) פי' עבודת אלילים הן:
נתזה [ארטס נאמע] (סנהדרין עד) נמנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד פי' אדם גדול היה ובעלייתו היה בית המדרש:
נתח [וועקריקען. וועקנעהמען] (ב"מ קיג) אמר שמואל שליח ב"ד נתח נתוחי פירוש שליח ב"ד שומט ונותן מידיו של לוה בתורת עבוט כלי' וכיוצא בהן אבל ליכנס לביתו של לוה ולמשכנו אינו רשאי (ביצ' י) גוזלין מנתחי אהדדי כיסין לא מנתחי אהדדי. (גיטין נא) שוורים מנתחי אהדדי כיסין לא מנתחי אהדדי:
נתך [שמעלצן] תרגו' לצקת אדני הקדש לאתכא סמכי קודשא ומענין זה נקראו מתכות שהם נצוקים:
נתן [נאמע] (שבת נו) והיינו נתן דצוציתא פי' על שם מלאך דהוי נצוצין דנור דפשיט ידיה וקבליה בתשובה פ"א למה קורין אותו נתן דצוציתא שהיה לו חלוק של שיער של עזים ששורטין את בשרו שיהא לו כפרה שהיה בעל תשובה:
נתן [טעמפמלס דינער] (יבמות עב) ממזרים ונתינין הן הגבעונין ואמאי איקרו נתינין דכתיב ויתנם יהושע ביו' ההוא (א"ב בעזרא זמריא תרעיא נתיניא):
נתק [אברייסען] לא תעשה שניתק לעשה פי' בערך לא. נתוק וכרות כבר פירשנו בערך גד:
נתק [גרינד] (גיטין ס) הנתק והבובייה פי' נתק צרעת:
נתר [קרייד] (שבת פט) מי רגלים נתר ובורית (נדה סא כלים פ"י) כלי חרס וכלי נתר (זבחים פא) נתגעלו אין מכבסין אותן לא בנתר ולא בחול מאי כלי נתר א"ר יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף כבר פי' בערך חפר. פ"א כלים המדובקים במגביא והוא כמו אבנים ושורין אותו במים ונימוח ובלע"ז אלומי וי"א כלי עשוי מן מגביא ענמה וי"מ נתר בלשון ישמעאל אנטרוך והוא כמו אבן מתלחלח במים חמים ורוחצין בו במרחץ ראשן בארץ מערב (ירושלמי בפרק א"ר עקיבא) מניין לעבודת אלילים נתר ניטרין (א"ב כן נקרא בלשון יוני ורומי) בורית נוריתא קימוניא קלייה (א"ב פירוש קלי בלשון ישמעאל מין עשב אשר מאפרו עושים זכוכית וגם מערבין אותו בשמן ועושים בורית לכבס הבגדים):
נתר [אבפאללען] בדניאל אתרו עפייה ותרגום נבל ציץ נתר ציצא וענין קרוב לזה ימרט שער ראשו יתר שער רישיה:
נתש [אויס ראססען] (תרגום כי אמילס ארום אתושינון):
נותרת [אומניצבאר] (ב"ר פ' ע"ד) ויעקב ראה את צאן לבן הנותרות נתרת כתיב מנהון בישין מנהון עקרון מנהון קווסרין:
סליק ערך נון
אות הסמ"ך
אחל ערך הסמך סא [פעררוקען] (ע"ז כט) הסיאו לדבר אחר (ערובין פו) שכבר הסיאה מלבו פי' הסיעה כלומר העתיקה (א"ב בנוסחאות כתוב הסיע): סא [לאסט] (שבת צב) על כתיפו חייב שכן משא בני קהת (גמרא) המוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב שכן משא בני קהת: סא [טראגען, עססען] (ב"מ נג) מניין למעשר שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים שנ' כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה שנ' וישא משאת מאת פניו: סא [אין מאס] (מנחות עו) התודה היתה באה ח' סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות (עירובין פג) תנו רבנן סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות (א"ב לשון מקרא שלש סאים קמח): סאה [איין ארט פפלאנצע] (שביעית פ"ח עוקצין פ' ב' שבת קכח נדה נא) סיאה אזוב וקירני' (גמ') סיאה צתרי אזוב אברתא קורנית חשאי. פי' סיאה פוליאו וי"א סוסימברו. אזוב איסופו. קורנית אוריגנו וי"א סטורניא וכולן מיני אזוב הן: סאב [פעראונרייניגט] (חלה פ' ב) ונאכלת בידים מסואבות פי' בידים טמאות (א"ב תרגום כי טמא את דינה ארי סאיב ית דינה): סאב [אונניצבאר ווערען] (פסחים צו) ירעה עד שיסתאב (יבמות ק) ובכורי יהא רועה עד שיסתאב (תמורה ח) אמר ר' יוחנן ותני עלה בכורן ירעה עד שיסתאב וימכר ויאכל במומו לבעלים ש"מ עד שיסתאב עד שיפול בו מום הוא ועוד פירשו ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא סואבין וקיימין ועוד מפורש (שם נב) אם קודם שכיפרו בעלים תראה עד שתסתאב ואי בעלת מום הא מסאבא וקיימא ועיקר בתורת כהנים בסופו דתניא ואם כל בהמה טמאה יכול בטמאה הכתוב מדבר כשהוא אומר למטה בפרשה אחרת ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפיסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר: סאמא [איין שאץ] תרגום כסף עיין ערך סימא: סאור [זויער טייג] (חלה פ"ב) ה' רביעית קמח חייבין בחלה הן וסיאורן ומורסנן פי' השאור שנותן לתוך העיסה לחמץ: סאור [אבגעשמקהייט] ואל ישובו לכסלה תרגומו ולא יחזרון לסיאורא: סאור [זייערליך] (בריש מעשרות) התמרים משיטילו סאור פי' כשמתבשלין התמרים מתנפחין ונסדקין כמו השאור. פ"א שישליכו ליחלוח לבן כמו שאור כדרך הפגין. (ירוש') משיטילו שאור ר' חייא בר זירא אמר משיתמלא החרץ ר' יונה בעי מה אנן קיימין אם כשיתמלא החרץ נובלת היא אם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל בשלה היא כל צורכה רבנן דקיסרין אמרי משישטחם ויהיו יפות לאכילה: סואר [באלקאן] של קורות עיין ערך סוור כי כן גרס בעל הערוך: סב [נעהמען] תרגום קא סב: סבין [קלייען] (כתובות קיב) סאה סלת סאה סובין (א"ב פסולת דק של קמח עיין ערך מורסן): סב [ראד] (כלים פי"א וי"ד) הסובב של גלגל פי' אופן הגלגל שמושכין העגלות מסבבין אותן מברזל כדי שלא יסדקו:
סב [מאאס בלעטטער] (פסחים קטו) כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא (סוטה יח) בעי רבה השקה בסיב מהו פירוש נתן הסיב במים ובלע הסיב למים כמין ספוג ונותן הסיב בפיה ומוצצת למים. (סוכה לז) אמר רבת אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא אמר רבא מנא אמינא דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלוליבא הוא. (בב"ר פ' מא) וינגע ה' את פרעה חריות לסיכוך סיבים לחבלים (בויקרא רבה אחרי מות) אפילו דברים שאתה רואה אותן כאילו הן מיותרין בעולם כגון סיבא למעבד חבלים (אהלות פרק יח) אוחז את המגל בסיב איכא דאמרי ציב פירוש צבתא בארמית לוף. וי"א כומתא כאותה ששנינו הנוגע בציב היוצא ממנו. וכתוב והוצב גולתא הועלתא ומתרגמינן ומלכתא יתבא ציבא. והביאו בניך בחוצן תרגומו וייתון בנך בציבין ויש אומרים קלף והוא קרטס בטיית וקרטא בלע"ז או עור כדתניא ככר תרומה כרוך בסיב בציבין או בנייר ונתון על גבי אבן מנוגעת. ויש אומרים קתא דמגלא כדכתיב ויבא גם הנצב אחר הלהב ויש מפרש כאותה ששנינו כורכה בסיב ובולעה והוא עלי ירקות (בריש עוקצין) שורש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף פירוש יש לצנון כמו חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב כדאמר בתוספתא בסיב ובשער טהור: סב [פייכט וויין הענדלער] (נדה כג). השותה יין חי עצמותיו שרופין פי' אותו שהייתי מכירו שהיה רגיל לשתות יין חי תדיר היו עצמותיו שרופין כלומר יבשים שחורין כעין שרופין מזוג במים יותר מדי סבואין מלוחלחין הרבה כמו סובא מזוג כראוי משוחים חלקים יפים (א"ב בנוסחא' כתוב יותר מדאי סכוין) (ע"ז ע): אמר להו רב להנהו סבואתה כי זבינתו חמרא. (שם מא). ההיא מסוביתא פי' חנוני מוכר יין: סב [זיטצען. אנלעהנען] במיסב רחב או במיסב קצר כבר פירשנו בערך יין (ברכות מב) היסבו אחד מברך לכולם פירוש היסבו ישבו סביבות הפת היו יושבין כגון שכל אחד ואחד יושב לעצמו: פ"א היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול כל אחד מברך לעצמו אבל הסבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולם: סב [גרייז] (סנהדרין יז) סבי דסורא רב הונא ורב חסדאי דפום בדיתא רב יהודה ורב עינא (בכורות ה). סבי דבי אתונא (א"ב תרגום ואדוני זקן וריבוני סיב):