משתמש:מושך בשבט/ערוך/12

מחראות   כבר פירשנו בערך דביון: מחרש   [קאמם] (ב"מ קיג) אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבה בריה דרבא מחרישה דכספא פי' כמין מסרק היא ומחכך בה בשרו במרחץ: מחת   [זארג] תרגום ולב רשעים כמעט ולבא דרשיעי מחתא: מחתה   [פייער בעקע] (כלים פ"ב) ומחתה פרוצה פי' מלשון קח את המחתה: מט   [שטאנגע] (ביצה כה) לא יביאנה במוט פירוש יתד (א"ב לשון מקרא זה במוט בשנים): מט   [בעוועגען] (זבין פ"ג) כל שאינו יכולה להמיט בה אדם. פי' כשיעלה אדם בספינה אם גדולה היא אינה מתמוטטת. (ובפסוק ויהי בשלח פרעה) במטה דאמיטון אמיטלהון. פי' במה שרצו להמיט נתמוטטו. ויש מפ' במטה שרצו להכות בו הוכו: מט   [ערגרייעכען] תרגום הגיע היום מטא עדן (חגיגה ה פ' הכל חייבין) מנקיט תאיני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו פירוש הגיע זמק כלומר נתבשלו: מט   [ביטטען] תרגום ירושלמי בי אדני במטו מנך רבוני תרגום על פסוק כי יציל אביון משוע דבעי מטו כלומר מבקש בקשה: מטבע   [ראף] תרגום ושמעו הולך בכל המדינות ומטבעיה נפיק: מטה   מטה גליתא כבר פי' בערך גל מטל של טורבל בערך טרבן מטה של טרסים בערך טרם: מטח   [היפט ביין] (גיטין מט) לשיגדונא ליתי פתיאה דמינונא וניגרריה שיתין זמנין אהא מטחאתא וס' זמנין אהא מטחאתא. פי' פתיא כלי חרס מלא ציר של דגים ומגלגל אותו ס' פעמים אהא ירך וס' פעמים אהא ירך. מטחאתא היא אטמא ובלע"ז אנק"א: מטוטלת   [דעקע. בלייא וואנגע] (כלאים פ"ו) רואין אותו כאלו מטוטלת תלויה בו (שבת נד) לא יצא הגמל במטוטלת. (גמרא) תנא לא יצא הגמל במטוטלת הקשורה לה בזנבה ובחוטרתה אבל יוצאה היא במטוטלת הקשורה לה בשלייתה. פי' חתיכה של בגד שקושרין בשלייתה בשביל שלא תצטנן ועיקרו מן טלת. (תמיד פ"ה) וכיסוי היה לו וכמין מטוטלת נתונה עליו מלמעלה. פי' כסוי זהב דומה לחתיכת בגד שאין לה שפה כטבעה. (כלים פרק י"ב) המטוטלת והמשקולת פי' הבנאין שרוצין שלא יבא הכותל עקום מביאין חבל ובראשו ברזל ומכניס ראש החבל בתוך עץ ותופסו הבנאי בידו ושוקל בו הכותל ואותו ברזל שמו מטוטלת וי"א זהו הברזל שהוא לטורטני והוא ממיני מתכות והוא מטוטלת ושמה בטיית רומאן שהוא עגול כרמון ומשקלו זוז ושנים ומאה ואלף במאזנים שמם משקולות ושמו בלע"ז פודור"ני משקולת החוט של בנאין ששוקלין בו הבנין והיא ענין כובד ועיקרו מן כובד אבן ונטל החול: מטמר   [קוואטור מאכער] (בילמדנו בסוף כי תשא) אני הולך לפניהם מטטור. וה' הולך לפניהם יומם. וישמע בלק כי בא בלעם ששלחו מיטטור לפניו. ראה החילותי אי איכפת לך אני מטטור שלך ולא תתמה עליהן ולא עתיד אני לעשות מיטעוד. לפני אדם ערל לפני כורש שנאמר אני לפניך אלך והדורים איישר. לפני אשה אני עתיד לקדם לפני דבורה וברק שנא' הלא ה' יצא לפניך נראה שעניין הקדמה הוא. ויש לומר ענין שמירה וישמר משמרתי תרגום ונטר מטרת מימרי (א"ב פי' בלשון רומי ממונה הולך לפני הצבא לתור לאנשי המלחמה מנוחה ובית מלון). (א"ה ואולי מזה נגזר שם המלאך מט"ט וכן מצאתי שהאריך בזה רמ"ל): מטכס   [זייד] (ב"ק קיז) ההוא גברא דאחר מטכס' דר' אבא (ובב"ר פרשת ויותר יעקב) מחיילה דמטכסין פי' משי מובחר הוא ובלשון יוני מיטכס: מטכסא   [מיטטע] (ב"ר פ' ויבא הראשון) אוקימון על מטכסא דמדינתא פי' בלשון יוני תוך ואמצע ובעל הערוך גרס טכסא ופי' בלשון יוני קיר וחומת עיר: מטול   [וועגען, ווייל] תרגום כי יודע יי' מטול דגליקדם יי' ובא בתוספת אל"ף תרגום עור בעד עור אברא אמטול אברא: מטליא   (בתוספתא מעשרות פ"ג ע"ז לח) בגמרא והשלקות תנא היא ניטליא היא פסיליא היא שעיתא. אמר רבה בר בר חנה וכו': מטליות   כבר פירשנו בערך טל ובטלת: מטליות   [שטיקער]. (בריש מגילת איכה) לנתחיה הוציאוה מטליות מטליות היו גולין כלומר חתיכות חתיכות גלו לא גלו כולן ביחד. (ובפסיקתא דדברי ירמיה) ז' שנים נתקיים בארץ ישראל גפרית ומלח. כותים מה היו עושין מטליות מטליות והיא נשרפת זורעין כאן היא נשרפת זורעין כאן והיא נשרפת ודומין למטליות שאין בהן שלש על שלש: מטלון   [בערג ווערק] (במדבר רבה פ' וישלחו מן המחנה) מלך בשר ודם יש לו מטלון של טירודין פי' בלשון יוני ורומי מקום מחצב המתכות אשר לשם היו גולים האנשים הפושעים ועונשים אותם לחפור ולחפוש המטמונים: מטמטם   [זיך איבער לאדען דורך גענוס] איסורי קא מטמטם פי' לא עביד לוותורי נפשיה טעם עבירות בעי למיטעם: מטמע   כבר פירשנו בערך טמע: מטפחת   [האנדטוך, סערוועט] (מגילה כה) תיבה לוקחין מטפחות (ובסוף כלאים) מטפחת הידים וכו' פי' מטפחות הספוג שעשוי לקנח בה. (כלים פכ"ד) שלש מטפחות הן של ידים טמאה מדרס ושל ספרים טמאה טמא מת ושל תכריך בני לוי טהורה: מטר   [געבעהר מוטטער] (בב"ר פ' מח) וברכתי אותה כי עקרה היא עיקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מיטרין. (ובפסקא דזכור) כשהוא יוצא ממעי אמו חותך מיטרין שלה שלא תלד. הה"ד על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו פי' בלשון יוני רחם מי"טרא: מוטרדי   עיין ערך מסרדי כי כן גרס בעל הערוך: מטרונא   [מאטרונא] תרגום שומר הפילגשים נטיר מטרוניתא: מטרפלין   [הויפט שטאדט] (מגילה ו) עקרן תעקר זו קיסרי בת אדום שהיא היתה מטרפולין של מלכים. (בילמדנו זאת תהיה) הפסולת של ארץ ישראל טובה ממטריפולין של מצרים. ויצא לקראתו אל עיר מואב למטריפולין שלהן פי' אם של עיירות. אם בלע"ז מטר"י פולין בלשון יון עיר (א"ב בלשון יון מטרופולין שרתי במדינות): מטרפס   [לאאז] (פסחים כז בסוף כריתות) בריך רחמנא דשקליה יששכר איש כפר ברקאי למטורפסיה בהאי עלמא (סנהדרין כא) לא ירבה לו נשים שקלתה למטורפסה. (יבמות קה) א"ר יוסף שקליה רבי למטורפסיה פי' גבה דינו ממנו וי"א מטורפסיה לשון ארמי הוא. ופי' נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו: מטרקא   [בייטש] (יומא כג) מטרקא קטילא דטייע דפסיק רישיה פי' פקיע מדוורתא והיא מטרקא והיא כמין חבל מפתיל תלוי במקל כגון הרצועה שמכין בית דין בה ופירשנו בערך דר (שם עז) ודילמא מסוסיא ומטרקא: מטרתא   [סאקוויס] (ע"ז י) שלח ליה דהבא פריכא במטרתא. (כתובות קי) הפיכי מטרתא למה ליה פי' מטרתא הן שליפין של שק שנושאין בהן תבואה וכל מיני קטנית על גבי שוורים. זה מחזיק עשרה סאין וזה מחזיק עשרה סאין למה לנו להפוך משאוי של זה לזה ושל זה על זה יעמוד כל אחד במשאו (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מדה מחזקת שני בתים ועשרה בתים הם כור): מי   [וואסר, זאפט] (סוטה ד) מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים לזרועו שלא נטל אותו במים שהוא חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. מים אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה שמא יצאו מים מידים מזוהמות וילכלכו את זרועיו. (עירובין כו) בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח (ירושלמי) א"ר יוסי שאין הגוף ניזון מהן א"ר לוי שהן מין קללה פי' המים שהן על דור המבול והמלח בסדום. (ערלה פ"א) העלים והלולבים ומי גפנים פי' היוצא מן הגפנים כשזומרין אותן (פסחים קז) א"ר אשי אישתי מי זריון ולא אישתי שכרא: מיי   [פאן דא] (ירוש' שבת פרק המוציא יין) מיי כדון העיד רבי יהושע פי' מהאי וכן כיי פי' כהאי: מאימוס   [איין קאמיקער] (ברבה מגילת איכה) ומכניסין את המאימוס לתיאטרון שלהן וראשו מגולה וכו' (א"ב פי' בלשון יוני ורומי לץ אשר עושה עצמו כאחד ללעוג עליו): מידי   [עטוואס] תרגום היאכל תפל מבלי מלח כמא דלא מתאכל מידי בשש פי' כמו מדעם ומידם יכולם ענין מאומה (חולין יט) מידי דהוה חצי קנה פגום (זבחים קד) מידי אריא סיפא בשר רישא אמורים: מידם   [עטוואס] תרגום כל מר מתוק כל מידם דמרור חלי לה כמו מידעם: מיהא   [פאן דא]. (גיטין פ' השולח) זיל השתא מיהא ואתי למחר פי' מן הכא (ע"ז יד) קתני מיהת מלו ולא טבלו אין פי' מן התם: מיהו   [וועניגסטענס] (שם מא) הוא מיהו דזיל באפיה כולי עלמא פי' על כל פנים או לפחות: מיל   [מיילע] (יומא פ"ב) הולכים מיל וחוזרים מיל ושונים כדי מיל פי' בלשון רומי ויוני מדת ארץ של אלף פסיעות ולכל פסיעה שתים אמות כי אלפים אמה לכל מיל: מילת   עיין ערך מל כי שם הביאו בעל הערוך: מיימיס   [היילונג] (בפ' מ"ו ותאמר שרי) מיימיס היא צריכה פי' קמיע היא צריכה כלומר רפואה מל' מחי ומסי (א"ב פי' בלשון יוני אומנות המילדת): מיירי   [רעדען] תרגום ירושלמי עד אילון מורה עד מישר דהוה מיירי ובלשון גמ' קמיירי פי' קא מיירי מורים ואומרים עיין ערך אייר וערך אר: מייש   [נאהמע איינען בוים] (תמיד נח) ר"א מוסיף אף של מייש ושל אלון (ב"ר פ' ע"ג) וימצא דודאים ר' יודא ברבי סימון אמר מיישין פי' פרי של אילן ששמו מייש: מיית   [ברענגען] תרגום ינופף ידו מוביל ומייתי בידיה: מך   [אונברייטען] (ב"מ פד) מייכי ליה ס' נמטי (ברכות סא תענית ו) מטרא במפתח בבי בר חמרא מוך שקיך וגצי פי' פשוט וערוך שוקיך והצע בקרקע ושכב. רפדתי יצועי תרגומו מאכית שיוויי. משכב ושפות תרגום מככין. וישבת על מטה כבודה ורמת דרגשין מככין דיקר. (יומא פד) אע"ג דקא מכיך מכוכי: מך   [צערדריקען] (סנהדרין קא) מיכה שנתמכמך בבנין פי' שנתמעך בבנין של פרעה שהיו ישראל בונין והיו נוטלין המצרים בני ישראל כשהן קטנים ומניחין אותן במקום האבן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כך עושין לבני אברהם אמר לו הקב"ה אלו הקטנים אם מניחין אותן ויתקיימו בעולם יהיו רשעים ואם אי אתה מאמין קח אחד מהם ותראה מה יהיו מעשיו ולקח מיכה. (שבת קנט) לישקול זוזא מכא וליזיל לז' תנאותא. (ב"ק לז) הוה נקיט זוזא מכא בהדיה פי' זוז מעוך שנתמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון: מך   [נידריג] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) הדא חיותא כד סלקא מן ימא היא מכיא מן תורשא לית היא מכיא פי' ענין נמיכות (א"ב תרגום שפל מן העור מכיך מן משכא): מך   [בוימוואל] (שבת מז) לא במוכין (שם סד) ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה (ב"ק קיט) מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו. (שבת קלד) במוך שעל גבי מכה (יבמות יב) שלש נשים משמשות במוך פירוש הפשתן המסורק המובחר קורין בלשון ישמעאל אלמך. פ"א מוכים שגורדין מן הבגדים (נגעים פי"א) עד שיראה באריג ובמוכים ואם קיצץ הבגד קצצים קטנים נקרא מוכין כדתנן בזה הפרק קיצצו ועשאו מוכין טהור: מך   [לעפליך] (מקואות פ"א) ולמעלה מהן מים המוכין שהן מטהרין בזוחלין בשנים. (פרה פ"ח) מים המוכין פסולין ואלו הן מים המוכין המלוחין והפושרין (א"ב מלשון ויך את המים): מכבר   [בעזעם]. (פסחים נו) מכבדות דברי הכל אסור גזרה שמא יעלה ויתלוש. (סוכה יג) מכבדות ובהם תמרים (בריש עוקצים יד) המכבד של תמרה ד' טפחים פי' פצעילי תמרה והוא האשכול שתלויים בו התמרים ומפני שני דברים נקראת מכבדת חד משום הפרי שהוא תלוי עליה היא כבידה וניתלית למטה וחד שהיא לכבד את הבית ופירשנו מכבדת של תמרה ריכבא דהוצי: מכבנתא   [איין ארט ציהרונג] פי' היא בת הנפש ועגולה כמו כוכליאר דיומא ויש בה מחט שתופשת עמה בגדיה ואותו מחט נכנס בעינו של נחש כדאמר שקלתה למכבנתה ואיתרמיא בעינה. פ"א בערך כוכלייר: מכבר   [ארטס נאמע] תרגום ירושלמי את ארץ יעזר מכבר. (תמיד כו יומא לט) עזים היו לאבא בהרי מכבר והיו מתעטשות מריח הקטרת: מכבר   [ערביטערונג]. תרגום כעס לאביו מכביר לאבוי: מכבש   [פרעססע] (כלים פ' י"ו) המכבש של חרש. (שם פכ"א) במכבש של חרש ובקשטנית פירוש כל דבר שהיא לכיבוש דבר אחר באמצעו שמו מכבש. וכל חרש לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצם העץ עד שיתקנו למלאכתו. וכן מכבש של כובס יש לכובס שני דפין אחר שיכבסם מקפלה ומניחן ביניהן ועוצרן ונראין יפין כדתנן (בשבת) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין וכן פי' בערך כבש (זבין פ"ד) ועל המכבש של כובס כלים שתחתיו טהורין. ת"ר כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים היוצאין מתחת המכבש: מכחל   [אוגען פענזעל, אוהר לעפיל] (ב"ק קיז) הוו מדלו ליה במכחלא דכספא (כלים פ"ו) מכחל שניטל הכף טמא מפני הזכר ניטל הזכר טמא מפני הכף פי' מכחל צורת כרכד הוא מברזל או מנחשת וראשו אחד כוחלין בו העין וזהו חד ונקרא זכר ואחד מנקין בו האוזן מן הרעי והוא רחב ונקרא כף וזהו צורתו. (ב"מ צא) אמר שמואל במנאפים משיראו מנאפין ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת (מכות ז) ראיתם כמכחול בשפופרת ורבנן היכי דייני לשמואל דאמר משיראו מנאפין. (סנהדרין סח) ולא חסרוני תלמידי כמכחול בשפופרת: מכלא   [לעהר זאטץ] (גיטין מד) פוק עיין במכילתיך אימור אהדר ליה במכילתא אחריתי. (בריש ויקרא רבה פ' טוב מלא כף נחת) ריעותיה מיתקרי בר מכילאן פי' מכילתא ברייתא שהיו בה טעמי התנאים רבינו ניסים זצ"ל פי' מכילתא מגילתא גי"מל בכ"ף מתחלפין כמו מכורותיך מגירותיך. פ"א מכילתא מידה כדמתרגמינן משורה מכילתא וגרסי בני מערבא (במסכת שבועות ובפרק אחרון) א"ר יוסי חד בר נש דתני חדא מכלא מסכתא אחת דהינו מכילתא. אי נמי דהיינו מידת חכמה אחת מהחכמות דהיינו מכילתא: מכל   [פאלקאמען. גאנץ] (מנחות כח) מאי מכלות זהב א"ר יוחנן שכילתו לכל זהב סגור של שלמה מלך ישראל: מכילתא   [אפער שאלע] תרגום ואת המנקיות וית מכילתא: מכמס   [ארטס נאמע] וזנוחא אלפא לסלת (מנחות פג) פי' מקומות הן: מכמר   [נעץ] (יבמות קכא) שני בני אדם שהיו מכמירין מכמורת בירדן. (כלים פכ"ג) הרשתות והמכמורות. (מכשירין פרק ה) במצודות וברשתות ובמכמורות פירוש מיני חכין הן כדכתיב ופורשי מכמורת: מכן   [מאשונע]. (יומא לז) אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. (גמרא) מאי מוכני אמר רבא גלגלא דהוו משקיעין ביה פירוש מוכני גלגל הוא. (עירובין קד) וממלאין מבור הגילה בגלגל בשבת ודייקינן בשבת אין במדינה לא דאולודי קלא בשבת אסור וזה יש לו קול. (תמיד כח) עד שיהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. והן אומר הגיע. ומפורש (זבחים יח) והוא שהיה מושך ומסלק הכיור מלא מים מתוך הים שעשה שלמה שהיה משוקע בו כל הלילה שלא יפסלו מימיו בלינה וגרסינן בירושלמי הים הזה בית טבילה לכהנים היה שנאמר והים לרחצה לכהנים בו ואקשינן ולאו כלי הוא ופרקינן כההיא דא"ר יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעין עיטם (שבת מו) ותנן (אהלות פ"ח) מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת פי' גם זה גלגל הוא הוא כגון גלגל של עגלה. אינמי גלגל של בור שתולין אותו על פיו ומעלין בו דלי כדכתיב ונרוץ הגלגל אל הבור. ויש אומרים מוכני מלשון ואת כנו. (חולין טז) השוחט במוכני שחיטתו כשירה. פי' במוכני דבר המתגלגל בעיגול כדאמרינן אף הוא עשה מוכני ומפרש בגמרא גלגלא. ומוכני זה לשון יון והוא כגון סולם ששליבותיו עולות בנין שגלגל סביבותיו כמין כבש ומשתפע ועולה בעיגולא. ויש כענין הזה סכין מובלעת בתוך יד הסכין ואינה נראית הסכין אלא זנבה יוצאת מן הקצה התחתונה של יד הסכין וכשמחזיר בגילגול זנב הסכין ראשה יוצאת מן הקצה האחר וכל זמן שמתגלגל הזנב בגלגול הריחים הסכין יוצאת כענין הזה אם היתה בהמה רבוצה ונתן יד סכין זה בצוארה וסיבב זנב הסכין ויצא הסכין ושחטה כיון שמכח בן אדם נמשך הסכין ושחטה שחיטתו כשירה אבל אם היו מים מסבבין את זנב הסכין כעין סדנא דפחרא שהוא כגון גלגל של יוצרים ואם מכח המים יצא הסכין ושחט כיון דלאו מכח אדם שחטה שחיטתו פסולה (שם לא) נפלה הסכין ושחטה ואע"פ ששחטה כדרכה שחיטתו פסולה ואם מכח בן אדם נפלה הסכין ושחטה שחיטתו כשרה זה פירוש מוכני וסדנא דפחרא וסדנא דמיא סדנא דפחרא הוא גלגל היוצר שגלגלו ע"י אדם וסדנא דמיא כגון הריחים של מים. פי' כח ראשון אתי מכח אדם. וכדרב פפא הא דרב פפא (סנהדרין עז) זה פירוש רבינו חננאל זצ"ל (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מעשה ערמנות עוזר לעשות דבר מה בקלות ובפרט להניע כובד גדול תרגום שני בפסוק בימים ההם כשבת כורסא במוכנא אזל): מכן   [איין לאגער פאן ווילדע טהירע] (אהלות פ"ה) מכונות חיה ועוף ששכן והעושה מקום לבנה בשבלים פירוש מקום ששוכנים החיות והעופות ונותן אבן על השבלים שלא יפזרם הרוח ענין אחר העושה מקום לבנה שעשה לה חיה בית מקום לבנה שלקח מן השבלים: מכס   [צאלל]. (שבת עח) המוציא קשר של מוכסין חייב (גמרא) כמה שיעור קשר מוכסים שתי אותיות (נדרים כז) נודרין להרגין ולחרמין מוכס שאין לו קצבה מוכס העומד מאיליו (סנהדרין כד) ואלו הן הפסולין הרואין והגבאין והמוכסין. אמר גאון ז"ל הני מוכסין לאו משום דשקלי טפי ממאי דקייץ להו פסלינהו רבנן דאי הכי היינו גבאין אלא בזמן שהמלך מטיל מס לגבותו מן היהודים מכל אחד לפי ממונו הני מוכסין המעריכין נושאין פנים למקצתן ומקילין ולאחרים מכבידין יותר מן הראוי נמצאו גזלנים: מכס   [בעטראג]. (ערכין יז) מה תלמוד לומר לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף יכול אף שדה מקנה כן תלמוד לומר מכסת הערכך: מוכססין   [איינע ארט בירען] (ע"ז פרק קמא) אלכסון אצטרובילין ומוכססין פי' בלשון יוני מין פרי כמו אגסים אשר בתוכו גרעין קשה והפרי גדל באשכולות והוא ידוע אצל הרופאים לקרר החמימות ולחולאי החזה ובעל הערוך גריס מובססין בבי"ת: מכסר   [שאדען] (בילמדנו מי מנה) אמר לו הקב"ה חייך משתטול את שלך ותעשה המכסורין סופך להודות לי ענין אכסר שפירשנו: מכר   [פערקויפען] (ב"ב קכג) בהלכות בנות צלפחד אמרי במכרי כהונה ולויה פי' כל כהן ידוע כל פלוני ופלוני כל תרומותיו וכל מתנותיו לזה הכהן נותנין אותן וכיון שנשחטה זו הבהמה בחיי אביהן נתברר שהמתנות לו הן ואע"פ שלא הורמו בחזקתן הן עומדין שאינו רשאי לתתם לכהן אחר זולתו הלכך מוחזקין הן. (גיטין ל) ואע"ג דלא אתא לידיה אמר רב במכרי כהונה ולויה פי' אוקמא רב למתניתין במכרי כהונה ולויה כדכתיב לבד ממכריו על האבות מה מכרו אבות זה לזה אתה בשבתך ואני בשבתי וכן כל אדם הידוע שנותן כל מתנותיו לפלוני כהן אין לכהן אחר חלק בהן אלא הן בחזקת אותו כהן אע"פ שלא הגיעו לידו עדיין. וכן מעשר ראשון ללוי וכן מעשר עני לעני: מכר   ר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר (ב"ב סד): מכר   [שווערד] (ב"ר פ' פ"ט) פרעה קצף רב אמר בגתן ותרש קונדא מכיראה נתנו במנעליהן (בילמדנו) מכרותיהם לשון יוני שקורין לחרבות מכירין (בברייתא דר"א פ' ל"ח) ועוד שקילל חרבם בל' יוני שנא' שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם: מכש   [האמער] (ב"ב צד) כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה. (ע"ז יח) אימת הוי' במכש אחרון לית בה שוה פרוטה (ב"ר פ' מה) וירד העיט א"ר אסי נסב אברם מכושה והוה מכש להון ולא הוו מכתשין. (בויקרא רבה בריש קדושים תהיו) מאן דאית ליה פסא או מכוש. (ובסוף קדושים תהיו) יטעון מכושיה ויחצוב בטורא ס"א יסב פסא (א"ב יש שענינו פטיש ויש שענינו מגרופי עיין ערך כש): מכתא   [שיף] רבה בר רב הונא צייר מכותא. פי' ספינה ורב חסדא היה כותב בגט ס' מחסדא. ורב הושעיה היה כותב ע' מהושעיה ומכירין חתימות ידייהו ומקומן זכור בערך חרותא: מכתב   [שרייב פעדער] מכתבא גללא בזע כבר פי' בערך גלגל ובערך דגל. מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק כבר פי' בערך מחק: מכתם   [נידריג האלטען] (סוטה י) לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם. ד"א שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ד"א כשם שבקטנותו הקטין וכו': מכתש   [מערזער] (ב"ב סה) מכר את המכתש הקבועה אבל לא את המיטלטלת (תענית כח) במכתשת שלפנינו בעלי שעל כתפינו (ערכין י) מכתשת היתה במקדש כבר פי' בערך אסייתא: מל   [רייבען. שניידען] (מעשרות פ"ד ביצה יג) המולל מלילות של חטים מלשון וקטפת מלילות: מל   [דורך מעהלען] (פסחים מ) ת"ר אין מוללין את הקדירה בפסח והרוצה שימלול נותן את הקמח וכו' (א"ב פי' רש"י נותנים קמח לתבשיל): מל   [צו זאממען פאלטען] (בסוף כלאים) מפני שהוא מולל (מ"ק כו) למוללן וללוקטן (א"ב פי' רש"י לקפל בגד בתפירה): מל   [פראנזין] (שבת כט) לענין טומאה וכן תנן (כלים פכ"ח) שלש על שלש שאמרו חוץ מן המלל. פי' מלל מה שמשייר האורג בראש הבגד ובסוף הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אינו מצטרף לארג ושמו מלל. ובלשון רבנן כמו כרכשתא והוא כרוספדין בלשון יון ובלע"ז ציר"י: מל   [נידריג. געמיין] (סנהדרין סו) לא תקלל חרש במיללין שבעמך הכתוב מדבר פירוש שפלים והדיוטות: מל   [בעשניידען] (שבת כד) לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בקל וחומר פי' ומה אוכל נפש שאע"פ שהוא באזהרת שמחה אינה דוחה יו"ט מילה שאע"פ שלא בזמנה מצוה היא שנכרתו עליה י"ג בריתות וחייב עליה כרת אם לא ימול אינו דין שידחה יו"ט. ת"ל לבדו ולא מילה שלא בזמנה ומה אם מילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט כל שכן עשה של נותר שלא ידחה יו"ט שאפילו בטלו לגמרי אינו ענוש כרת. (בילמדנו ויצא בן אשה) ופקדתי על כל מול בערלה מהו מיל בערלה שהיו מולין ומשכו להן ערלה וחמשה היו על מצרים שהיו מולין בימי יוסף וכשמת יוסף משכו להן ערלה. ועל יהודה זה יהויקים מלך יהודה ועל אדום זה עשו ועל בני עמון אלו שילדו בנות לוט ועל כל קצוצי פיאה זה חירם מלך צור ויש אומרים אלו הישמעאלים: מל   [שניידען. רעדען] (ב"מ קט) אמר רב פפא משום דאתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא פי' גאון זה נאמר על אדם גדול מפני שהוא גדול מדבר גדולות. פי' אחר משום שאתם מבית עלי שהן חתוכי שנים תאמרו דברים חתוכים שאין להם ראש ואין להם טעם: מל   [ווארט. רעדע] (ע"ז כה) א"ר אשי אמר לי חנינא מילין ואמרי לה במילין פי' מילין דברי' בעלמא נינהו ולא היה מעשה מעולם ואמרי לה במילין שעושין דבר זה ע"י לחישה דכשפים (חולין קלט) אמר רב אשי אמר לי רבי חנינא מילין מילין סלקא דעתך אלא במילין פי' מילין לא היו דברים מעולם דליהוו משתעו אותם יונים מילין סלקא דעתך הוא. אמר לדידי חזי לי במילין כלומר במכשפות היו עושין לדבר היונים אלו מפירושי מגנצא. ור"ח פי' במילין בשיחתן של עופות כלומר אלו שמע רב כהנא מהן שאומרים קירי קירי ששיחתן הוא יודע שיחת העופות כאשר הוא מפורש (גיטין מה) שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות ובאת יונה וצפצפה לפניו עיליש ברח עיליש ברח קם וערק ואיתרחיש ניסא ואישתזיב. (מגילה יח ובויקרא רבה זאת תהיה) מרים בפיה חטאת וכל איבריהו לקו. אמר רב יאשיה סמא דמילתא משתוקא א"ר אושעיא מילה בסלע ומשתוקא באבן טבא וכו' (בתוספתא דפסחים בפרק הפסח) יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשין וכן הוא אומר גם אויל מחריש חכם יחשב אינו צריך לומר חכם מחריש אוטם שפתיו נבון (א"ב (יומא מב) ומשמע ממילא פי' מן המלה עצמה ונעתקה לכל דבר שנעשה מעצמו תרגום בפסוק בלילה ההוא נדדה ואתגלגלו פצימה ממילהן פירוש מאליהן): מל   [קאהלען] (שבת קי) ולותבא במללי דנורא וליכלה. (ע"ז כח) ונותבה על מללא דנורא פירוש גחלים לוחשות: מל   [גלאד] (כתובות סז) הב"ע בדהבא פריכא פי' זהב שבור כיון שאינו פוחת בכלים חשוב רב אשי אמר בממלא פי' זהב ממלא זהב הנלקט מן הארץ ממוצאו הנקרא בלשון ישמעאל אלתבר: מל   [הויך שטארק] (ערובין נ"ו) הני מוליאתא דבי בירי ודבי נרש אזקנון. (מ"ק וב"ב נד) מליא במליא ונוציא בנוציא. ס"א נצא בנצא פי' מליא גבוה נצא נמוך. וי"א מוליא מקום חזק. וי"א מקום גבשושית נצא מקום רפה ונמוך: מל   [פאלל ווערדען] (פסחים עד) הא מלייתא שרייא פי' עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף ושבתוך הכבש כך פולטו בולע מבפנים ופולט מבחוץ. פ"א כל דבר שממלא מבשר וצולהו היינו מולייתא כגון פשדי"דא (מקואות פ"ג) עד שיצא מלואו של מקוה כיצד היה המקוה מ' סאה חסר ג' לוגין ומלאו בשלשה לוגין שאובין פסול עד שיצאו ממנו אותן שלשה לוגין שמילאו אותו ועוד מעט מלאהו בקרובין כשר. (ב"ב קסב) היה בין כתב לעדים חלק שתי שיטין ומילא החלק בקרובין כשר (סוטה מח) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין משרטין עליהן באיזמיל משום שנאמר במילאותם אבל כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ הן נבקעות מאליהם כתאנה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום (זבחים סג) קרנות המזבח חלולות היו שנאמר ומלאו במזרק כזיות מזבח אבנים שלימות תבנה אמר רחמנא אלא דמנח מידי ושקיל (גיטין ע) א"ל אליהו לרבי נתן אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מליאה כלומר לא תמלא כריסך ממאכל לכשתכעוס ימלא כריסך מכעס ולא יבקע. (תמורה ד) מלאתך אלו הבכורים כלומר שניטלין בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל ממנו כלום. ודמעך זו התרומה שניטלת מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה: מל   [גאללעפפעל בוים] (עירובין ג מדות לו) ה' אמלתראות של מילת היו על גביו פי' אמלתראות קורות לאחיזת הקיר כגון וטור כריתות ארזים ובלישנא דרבנן למיסר בנינא מילה שם האילן ופירותיו נקראים מילין כדגרסינן אין מי מלין על גבי מלין והשונה של מי מילת טועה הוא (גיטין יט) שאין מי מלין על גבי מלין פירוש ר' אבהו אמר אם הקלף שהגט כתוב עליו היה מעובד בעפצא רושם לו מי שיודע לכתוב במי עפצא ושאינו יודע לכתוב כותב על הרושם דקיימא לן אין מי מלין שהוא עפצא על גבי מלין רב פפא אמר רושם לו ברוק. (פסחים ע) סימן להרים מלין פירוש עפצים גדולים בהרים ודקלין אין גדילתן אלא בעמקים נפקא מינה דאין דקלים טובים אלא בעמקים ומהן ראוי להביא בכורים (א"ב חמש אמלתראות של מילה מלה זו אינה ממנין מלין כי פירוש מיליא בלשון יוני מין עץ סרק ארוך מאוד וגזעו ישר ועגול אשר ממנו נעשות קורות ארוכות וישרות עד מאוד ואין זה העץ המגדל עפצים כי אם מינים של ארז הם המגדלים העפצים): מל   [וואלע] (שבת י) מילתא אלבשייהו יקירא (מגילה יג) מילת לבנה. (חולין נב) מקום שאין בו שאין בו מילת פי' אותו דבר שמן הכרס לאחר שמרתיחין אותה דומה לצמר נקי (גיטין נט) סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה פי' בערך סובני. (מעילה יח) בלבושא מציעא ומלמלה פירוש בלבוש הלבוש בין זה לזה שאינו פוגם עד זמן מרובה מלמלה בגד של צמר דק כדגרסינן בגיטין שנמתח ונמלל דהוי כאמגוזא שכל כך דק שכורכין אותו ואינו גדול יותר מאגוז וכיון דדמיו יקרים אינו לובשו אלא פעם ופעמים בשנה ומשמרו הרבה שלא יפגם ואינו פוגם עד זמן מרובה. (שבועות כו) מאי כצמר לבן כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת. (קדושין כא) אמר רבי אלעזר יודן ברבי היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת פירוש הרך שבאזן אותו שלמטה (נדה יז) בית שמאי אומרים בודקין מיטותיהן במילא פרהבא גם זה מלשון צמר נקי שכובשין אותו למילת. צמרי ופשתי שמני תרגומו כסות מילא ובוץ משח (א"ב שם אי נקרא מילת בל' זני ורומי והיא קרובה למחוז איטליא והיה שם צמר דק ונקי מאוד וממנו עושים בגדים אשר יצא שמותם בכל הארץ): מלאי   [ווארע ערטראג] (פסחים לא) חנות של ישראל ומלאי של ישראל (שבת נו) מלאי הטילו על בעלי בתים. (סוטה מט) משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השחד והוטה המשפט ופסקה הטובה (פסחים נג) מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים לשום שמים ולא היה לוקח מן הריוח (א"ב פי' בלשון יוני מתנות טובות אף פירוש אחר מלאי כמו מדלי שענינו הון ורכוש ופירוש מלה זו סחורה נתונה לאחר לישא וליתן בה אם להיות הריוח לנושא ונותן אם ליתנו לבעל הסחורה): מלאכה   [ארבייט] שאינה צריכה לגופה פטור עליה כבר פי' בערך דבר (חגיגה י) מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא פי' הלכות מרובות כהרים גבוהים ומקר' מועט תלויות בו שדומה לחוט השערה כדכתיב אל השער' ובשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה סתם ולא כתיב בה מחשבה אלא דסמכינן אמשכן דכתיב ביה כל מלאכת מחשבת (כתובות סז) בעי רבינא עשתה ג' וד' מלאכות בבת אחת מהו פי' מניק' וטוה הם ב' בבת אחת דורכת גת ברגליה ושומרה גן בעיניה ועושה בפלך בידיה ומלמדת תינוקות מיני זמר או קינות וכיוצא בהן בפיה ובלשונה ובכולן נוטלת שכר יש לבעל לומר כשדוחקת עצמה כל כך יגיע לך חולי ולאו כל כמיניה להפיל עצמה למדת חולי ותקום עלי לרפאותה אלא אם כן השכר שלי: מליאות   [מויל עזעל] (שבת נב) מולאות של בית ר' יוצאין באפסריהן פי' הן כודנתא והן יימים והן בלע"ז כמשמען (בפסיקא דשובה) ויאסרהו בנחשתים עשה לו כמין מולא של נחשת ועשה בו נקבים ונתנו לתוכה והסיק תחתיו אש (א"ב פי' בלשון רומי פרד ובפי' איתמר בירושלמי דברכות (פרק אלו דברים) אין בעיתון מיזבן מולין תהין זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור): מלבד   [אויסער, אויסטרארטען] (במגילת איכה ויחמם כגן סכי) וכי אפשר שהקב"ה משכח שבתותיהם ומועדיהם של ישראל חס ושלום אלא שבתות וימים טובים שבדה ירבעם מלבו מלבד כתיב ההד"א מלבד שבתות ה': מלבז   [נאמע] (יומא לד) מונבז המלך עשה כל ידות הכלים פי' מולבז המלך בלע"ז מינבז תנא בגמ' (א"ב שמו מונבז היה וכן כתוב בספר יוסיפון לרומיים והוא היה מלך הדייב): מלבן   [בייט פיערעקיג ציגעל שטיין ציגעל פארם פיערעקיג בעטט]. (פאה פ"ג) מלבנות התבואה שבין הזיתים פי' כגון שיש לו תבואה זרועה בין זית לזית ומלבנות הן ערוגות הואיל ועומדות הערוגות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו אומרים בית שמאי פיאה מכל אחת ואחת ואם מתערבות ראשי השורות מודין בית שמאי לבית הלל שנותן פיאה אחת על הכל. (חולין קלח נדה נ פאה פ"ג) מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי אומר פיאה מכל אחת ואחת פי' הואיל והירק פטור מן הפיאה וכל ערוגה לבדה אין מצטרפות (תרומות פ' ד') המלבנין מעלין את העיגולין פירוש חתוכי תאנים מרובעות דומין ללבנין המרובעות וכן דרך הערוגות להיות מרובעות. (כלים פכ"א) אף הנוגע במלבן של מסר הגדול טהור פירוש שני צדדיו (שם פי"ח) מלבן שנתנו על לשונות פי' יש עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב ב' נקבין בשני צדדים ונכנסין באותן כקבין כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנין ותוקעין באותן נקבין ב' עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנין כנורות ומצלתים פ"א מנהג ארץ ישראל עושין מטות וזו צורת' אם נפרד זה מן המטה והתקינו לישב עליו לרחוץ המשי היתה פליגא בין חכמים אמרו מה נאמר בשביל שהעמיד אותו לזה הדבר ועשה בו נקבים לתיקון המשי הרי הוא כלי ומקבל טומאה או כשנפרד מן המטה אינו כלי ואינו מקבל טומאה וי"א זו המטה היא כמו שעושין בארץ אדום החבלים שנמדדין בה נקראין לשונות זה פי' ר' מצליח (ב"ב סט) מלבנות של פתחים פירוש מלבנות של חלונות מלבנות של כרעי המטה פי' כגון מלבנות המטה כן מלבנות הפתחים שתי ארוכות הן המזוזות ושתי קצרות הן המשקוף והמפתן ועושין כמותן בחלונות והן לנוי ולחיזוק פי' מלבנות של כרעי המטה כגון נקליטי המטה וכיוצא בהן שאין מטלטלין עמה. פ"א מלבנות של כרעי המטה אלו לבנים שמשימין תחת כרעי המטה שלא יתליעו וירקבו מן לחלוחית הקרקע. מלג   [אבבריהען. מעלקען] (ביצה לד) ת"ר מולגין את הראש ואת הרגלים פירוש מרתיחין אותן בחמין להעביר השער מעליהן ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותן בחרסית (יבמות סו) אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה (ב"ק צ) האשה שמכרה נכסי מלוג פירוש מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ועוזבין הראש כך הבעל אוכל הפירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהם. פ"א נכסים שקבל עליו בדבור בלא אחריות כשכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה שכן לג בלשון יון דבר אלה הדברים בלשון יון טוטה"לוגה (בב"ר פ' מ"ו) ולה שפחה מצרית שפחת מלוג היתה והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למוכרה בעון קומי ריש לקיש מהו דתנינן עבדי מלוג אמר להן מה דאת מליג מליג זה סיוע לפירוש הראשון (א"ב פי' בלשון יון ורומי פעל המחלב דדי בהמה ונעתקה מלה זו להסרת דבר אחר ובפרט להסרת פירות מן האילן): מלגא   [לעדערנער בייטל] (כתובות פה ב"ב קנא) אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגה דשטרי (א"ב פי' בלשון יוני שק של עור): מלגז   [גאבעל] (שבת קכב) את הרחת ואת המלגז (ובסיפרא בפרק חטאת חלב של יחיד) שנים אוחזין במלגז ולוגזין פירוש כלי עשוי כשיני מסרק לטלטל תבן (א"ב עיין ערך לגז פירוש מזלג בחלוף אותיות על דרך כבש כשב שמלה שלמה): מליגלה   [האניק קיכיל] (פרקא קמא דחלה בירוש') דובשין מליגלה פירוש בלשון יוני רקיקים עשוים בדבש וחלב מלי בלשון יוני דבש גלה בלשון יוני חלב): מלגמה   [פלאסטר] (שביעית פ"ח) כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמה. (כלים פכ"ח) מלוגמה בבגד טהורה (סוכה מ ב"ק קא) ומוציא אני את המלוגמה שאינה שוה בכל אדם פירוש רפואה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי רטיה ומזור): מלזמה   [איין מינצע] (ברכות נג) כדי שיכיר בין מלוזמה של טבריה פי' מטבע וזהו שאמר עולא שיעור אותו דתנן במתניתין ירושלמי ר' יאשיה ענתוניה כדי שיבחין בין מטבע למטבע: מלח   [זאלץ] (סוכה כ אהלות פ"ג) או שאכלתו מלחת פי' חפירה שתהא בארץ ויהיה באותה חפירה כמין עפר לבן דומה למלח כדכתיב ארץ מלחה לא תשב ותחתך הכותל מצד לצד ויתאכל העפר וימלח עד שיעשה בה כמין חור כדכתיב כי שמים כעשן נמלחו. (ברכות מד) הביאו לו מליח פירוש דג מליח כדתנן הנודר מן המליח אינו אסור אלא במליח של דגים ואוכלי פירות גינוסר כמו תאנים שרף התאנים קשה לשפתים ואוכלין המליח דג או ציר והן עיקר והפת טפילה (ברכות מה) אמר רב כל סעודה שאין בה מליח אינה סעודה כלומר שלא שבעו שאין יכולין לאכול אלא מליח אינה סעודה שלא שבעו (שבת קמה) חוץ מן המליח הישן וקונייס האספנין (קדושין סו) אבותינו היה אוכלין מלוחין בזמן וכו' פי' ינאי המלך היה מבני חשמונאי וכשחזר מן המדבר הביא עמו ירקות ושמם מלוחים והם חרולין כדמתרגמינן ממשק חרול ומכרה מלח משמע חרול ומחפרין דמלח אמר לחכמים אבותינו כשעשוי המשכן היו במדבר אוכלין מלוחין ועושין המשכן פי' מלוחין כדכתיב הקוטפים מלוח עלי שיח (כתובות סה) מלח ממון חסד ואמרי לה חסר פי' כל דבר צריך מלח למלחו שלא יסרח וממון צריך למלחו שלא יכלה ובמה מולחו בגמילות חסד ואמרי לה חסר שצריך לחסרו לצדקה ולמצות ולכבוד תורה. (חולין קיג) מליח הרי היא כרותח (שבת סז) ליזיל למלחתא וליתקול מתקלא מלחא פי' למקום שעושין מלח: מלח   [שיף קאפוטאן] (כתובות מד) רב פפא ממלח מלוחי פירוש מנהיג הספינה במשוט כמו המלחים: מלח   [צוזאממען העפטען] (בריש ויקרא רבה) טוב מלא כף נחת כאדם שמלחים שני נסרים ומדביקם זה בזה כאדם שהוא מלחים שני כרעי המטה פי' המדביק שני חתיכות בין של מתכת בין של עץ שמו בלשון ישמעאל לחאם: מלטמייא   [לייכנאהם] (אהלות פי"ז) פי' פרפיסא של עצמות כדאמרינן שחיק טמיא בערך טמיא (א"ב פי' בלשון יוני נתוח אברי המת): מלטמיא   [האניק שפייז] (בפסוק את קרבני לחמי) ל' כור סלת וס' כור קמח אילו מיני מליטמיא (בב"ר וירא אליו) ג' סאין קמח סלת ט' סאין איפה ג' עוגה וג' חביץ וג' מיני מליטמיא (א"ב פי' בלשון יוני מאכל מתוקן בדבש): מלטס   [איין באליק וואס דיא באלקיס ליגען דארויף] (ב"ק סז) צלעות הבית אלו המלטוסין והעובים אילו המרישות פי' המלטוסין הנדבך של עץ שמניחין על הקיר להניח עליו ראשי הקורות המרישות אילו הקורות שמשימין על המלטוסין אלמא דבבנין נמי נמי איקרי מרישות (א"ב עיין ערך המלטא): מלטיתא   [ביינער ווארם] תרגום וכרקב בעצמותיך היך מלטיסא בקיסא: מליאתא   [וואלל] (עירובין ט) היו שם גדודיות הני מוליאתא דבי בירי ודבי נרש אזקנון פי' רכסים גבוהים: מליון   (ע"ז יח) פי' בערך בקיון (א"ב פי' בלשון רומי נוהג פרדים): מלייר   [איין סאמווער] (שבת מא) מלייר הגרוף פי' כלי של חרס ויש לו ב' גגות ומים בגג התחתון בין גג לגג ואינן נראין והיינו מים מבפנים וגחלים בגג עליון שנראין והיינו מבחוץ והואיל וגחלין למעלה והוא גרוף ואינו חם כל כך מותר. פירוש אנטיכי בי דודי והוא כלי של נחשת כמו הדוד של נחושת ומשימין מים בעליון שהוא מבחוץ וגחלים בתחתון ומשום הכי אסורה שלא יצא ממנה החום אף על פי שגרופה ועוד נחושתה מחממתה. בי כירי כירה עשויה מחרס בניין שאינו נשמט כמין מולייר וגחלים בתחתון ומים בעליון ואע"פ שהוא של חרס הואיל ועושין בו תמיד אש מתחמם מאד מ"ה אמר כ"ש בי כירי אבל בי דודי הנשמט ואינו שם תמיד כיון דגרוף לית ליה חמימות כל כך. (בילמדנו מי מנה) מנגנון נתן בפיו כמלייר הזה כשהוא מבקש הוא נועל וכשהוא מבקש הוא פותח (א"ב פירוש בלשון רומיי ויוני דוד נחשת גבוה וצר מוכן לחמם בו מים בימי חורף): מלך   [קעניג] בשלשים מעלות המלכות פי' מפורש (סנהדרין יח) ואלו הן מלך לא דן ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין אשתו ולא נושאין אלמנתו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו וכשמברין אותו כל העם מיסב על הארץ והוא מיסב על הדרגש ויוצא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים וא' ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו ונוטל חלק בראש לא ירבה לו נשים אלא י"ח ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסניא שלו. וכותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה והוא עמו. נכנס והוא עמו. יושב בדין והוא עמו. מיסב והוא עמו אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום. ולא כשהוא מסתפר. ולא בבית המרחץ הרי אלו שלשים מעלות. (כתובות קה) מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' אם דומה דיין למלך שאינו צריך כלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה את ה' האמרת היום ת"י ית יי' אמלכתון: מלכיא   [קראנקהייט] (דברים רבה פ' כי תצא) לתלמידו של רופא שעלה מלכיא לראותו פי' בלשון יוני איש חולה: מלכניקי   [איין הייל מיטטעל פפלאנצע] (ירושלמי בפרק במה אשה) רבי אבהו צריך אגוד מלכניקי סבר אגוד מלכניקי מן המוכן הוא (א"ב פי' מלכי מלשון יוני שם עשב אשר לו סגולות ברפואה מרפא הכאבים והמורסאות): מלמד   [קיילע קנינטעל] (כלים פ"ט) מלמד שבלע את הדרבן פי' פרשא בלשון דרבן והוא מלמד הבקר והדרבן כמו מחט עבה נעוץ בראש המלמד כדכתיב דברי חכמים כדרבונות (ובפסיקתא דראש השנה) ג' שמות נקרא לו מלמד שמלמד הפרה לחרוש ליתן חיים לבעליה מרדע מורה דיעה לפרה דרבן שמדיר בינו לפרה: מלמל   [מארמעלען] (מדרש קהלת פסקא אין אדם שליט ברוח) אותו הדור היו ממלמלין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם פי' עושי' רמזים של ליצנות): מלימלה   [איין ארט זיסע עפעל]. (ירושלמי דמעשרות פרק כלל) תפוחים מלימלה בין גדולים בין קטנים חייבים פי' בלשון יוני מין תפוחים מתוקים מאוד: מלמלן   [שמאצקערנער] (מקואות מ"ח) המלמולין וטיט היון פי' אדם שידיו מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חברתה ונעשה על ידיו כמין גרגרין של שעורין והעיקר מן וקטפת מלילות: מלן   [שווארצע טינט] (ב"ר) טלו מילנין וקלמין וקונדילין פירוש מילנין דיו קלמין קסת כמו קלמרין קונדילין קולמוס. (בילמדנו) מלן וקלמין מראש צורים שחורה היא כמליניה כלומר כדיו (א"ב פי' בלשון יוני דיו שחורה ופי' קונדלין בלשון רומי טבעת לחתום) (ירושלמי ע"ז פרק לפני אידהן) מלני אימרא פי' בלשון יוני יום שחור עיין ערך אימרא: מלס   [רוים] (ב"ב סו) המוכר את החצר לא מכר אלא מילוסא של חצר פי' רווחא דחצר וכי הא דקאמר במתניתין לא מכר אלא אוירא של חצר: מלס   [טאפ] תרגום ירושלמי ובשלו בפרור ובשלו במילסא: מלען   [בארד] (בריש עוקצין חולין קיט) מלעין של שבלים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין. ס"א מלאין פי' הוא שיער השבולת שהיא זקן השבולת כמו והלחיים דמתרגמינן ולועא לפיכך יש ששונין מלעין והן כמו שיער עבה דמיא לססא כדאמרינן סכינא חריפא דמיא לססא כשירה ואמר מלאי מאי חזי אמר רבי אלעאי שבין המלאין כלומר נימא שבין הנימין שמגינין ושומרין: מלפן   [לעהרער] (יבמות כא) אמר לי כלדאי מלפנא הויתי כמו מלפנו מבהמות ארץ: מלפפון   [מעלאנען] (בריש כלאי') הקישו' והמלפפין אינן כלאים זה בזה פירוש בירושלמי אדם נוטל מעה אחת מפטמ' של אבטיח ומעה של קישות ונוטען והוא נעשה מלפפון רבי יהודה אומר כלאים דקא סבר עיקרן כלאים אדם נוטל מעה אחת מפיטמ' של אבטיח ומעה מפיטמה של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן נתאחין ונעשין כלאים לפום כן צווחין ליה מלפפון בלשון יוני. (תרומות פ"ב) הקישות והמלפפון מין אחד רבי יהודה אומר שני מינין. (שם פ"ו חולין קי) שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו' עד הקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות (סנהדרין קי) כי מלפפנא. (בילמדנו וישמע יתרו) אפילו צנון בתמוז ומלפפון בניסן לא היה שלחנו של שלמה חסר ולמה אמר את הכל עשה יפה בעתו מפני שהטעם משתנה: (א"ב היונים קראו מלופפון למין פרי האדמה ערב למאכל ומלא מיץ מתוק והוא הנקרא בלשון הקדש אבטיח ותרגום ירושלמי ואת האבטוחים וית מלפניא ולפעמים היונים קראו כן למין אחר שהוא גם כן נאכל והוא מלא דדים בולטים ובפרט בקטנותו והוא כמו מין קשאים ונראה כי כן שמו מלופפין בלשון משנה כי הרופאים מנו ארבעה אלו וקראו לזרעים שבמעותם ארבעה זרעים קרים ולכן אמרו שהקישות והמלפפון אינם כלאים כי זרע של שניהם דומה ודוק שבמשנה ובמקומות אחרים נזכרו שלשה מינים לבדם ולא נזכר המלפפון בתוכם כי כללוהו תחת קשאים במאמר הירושלמי לא יכולתי להולמו בדברי רבי יהודה כי מעה של אבטיח לא מתאחי' עם מעה של תפוח ואמת הוא שבלשון יוני קוראים למונים אלו פפון כלומר פרי מבושל ומלא מיץ ראוי למאכל אבל מלון לא נקרא התפוח לבדו כי אם כל הפירות אשר קליפתם רכה ודקה והם רכים ובתוכם פטמא למעט שקדים לוזים ערמונים וזולתם הנקראים בלני בשם סוגיי): מלק   [אבקנייפען] (זבחים עה) מלק חוץ למקומו (חולין כא) כיצד מולק חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב שנים (בספרא בפ' והנותרת מן המנחה) קדש קדשים להתיר מליקת ישראל: מלק   [לעקען] (פרה פט) חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת פירוש לוקקת: מלקט   [האאר צווענגעל] (כלים פרק י"ג יבמות מג) ניטלו ממנו שתים ועשאן למלקט טמאות פי' היא מכלי הספר והגרע והיא לוקטת השער (מכות כא) ר' אליעזר אומר אפילו ליקטן במלקט וברהיטני חיוב וכן (נזיר מ) מלקחיה ומחתותיה ר"י מלקטתהא ומחתיתהא ומלקחיה דמדבר סיני תרגום ומלקטהא: מלקט   [לעדערנר זאק] (כלים פי"ו) המלקוט של בקר פי' עור שמשימין בעיני הפרה לסבב בדישה: מלקות   [שלעגע] סמכו רבנן שהן ל"ט הכאות דכתיב ונקלה אחיך לעיניך אחיך בגימטרי' הכי הוו: מלוש   [טאפ] (ירושלמי דגיטין פרק הזורק) בתוך מלוש שלה פירש המפרש מלה זו כמו מילסא שפירשו קדרה ופרור: מלתא   [אדער לאס]. (חולין קיא) שמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד מילתא פי' יום הקזה: מלתא   [וואלל] תרגום סוללא מליתא: מלתח   [לעדער רענצעל] (גיטין פ) מאי מלתחה דבר הנמלל ונמתח כגון אמתחת העשויה מעור או מבגד שנמול ונמתח זה פי' ר"ח ז"ל: מם   [שוואר] (ב"מ סד) הא מומי עזובה דא פי' בשבועה עזבתי זה הדרך הרע וי"א בשבועה עזבתי זו האשה שהייתי רגיל לילך אצלה תרגום לא תשא לא תמי. (פסחים קיג) וכי ימיין בחייהון דרבנן קדישי ארעא: ממזר   [אוים לענדער] (קדושין עב) מאי וישב ממזר באשדוד כדמתרגם רב יוסף ויתבון בני ישראל לרוחצן בארעהון דהוון דמיין בה לנוכראין: ממחה   [ערפראבט, קינסטלער] (שבת ס) ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה (בכורות כח) כל המומחה לבית דין פטור מלשלם פי' בקי ומדקדק: ממהה   [עבענע באהן] (עירובין נח) אין מודדין אלא מן המומחה וכו' פירוש מקום מיושר מלשון ומחה על כתף ים כנרת (א"ב זה פי' הביא התוספות בשם רבינו חננאל ורש"י גרס אלא מומחה ופירש בקי ולא נהירא דאם כן היה לו לומר אין מודד אלא מומחה): ממל   [אליווען שטאמפף] (פ"ק דמעשרות) נוטל מן העקל ומן הממל (ב"ב סז) המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל (גמרא) ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא פי' אבנא דחקיק בה בחלון ומביאין עץ גדול ומכניסין צידו אחד באבן וצידו אחד בקורה וטוחנין בו זיתים וקורין אותו מפרכתא ושמו בלשון ישמעאל ואד ובלשון ארמי מצרא זיירא וי"א אבן שמשימין על הזתים ומשברו וי"א הבור העליון שכותשים בו הזיתים: ממלא   [ארטס נאמע] (בב"ר פ' כט ואברהם) ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להן מאיזו משפחה אתם שמא מעלי אתם וכו' פי' ממלא שם עיר ומסתברא דלהכי אקרי דבית עלי ממלאי על שם ממלא: ממון   [רייכטוהם] ת"י רכוש את לוט ואת רכושו. ממנו   לכדרבא א"ר יצחק פירוש (יבמות עא) אמר רבא אמר רבי יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד לאפנוי וכו': ממס   [איין ליסטיג עאכער] (ב"ר פ' ותצא דינה בת לאה) שהם מביאים מומסין לבתי טרטיאות פי' בלשון יוני ורומי לץ עושה עצמו כאחר ולפעמים נותן פרצוף עשוי על פניו עיין ערך מיאומס: ממק   [ליסטיג מאכער] יסר לץ תרגו' וירדי ממיקנ' ולצים לצון חמדו להם וממיקני ממיקניתא אל תוכח לץ לא תיכוס לממיקנא. לצת לבדך תשא ואין תהוי ממיק (א"ב פי' בלשון יוני ורומי לץ): מומר   [רעליגאנס אבערעטער]. אוכל נבילות לתיאבון (סנהדרין כז): ממרו   [באלזאם אפעעל] (גיטין סט) לחינכי א"ר יוחנן חומתי וממרו (א"ב פי' בלשון יוני מין שורש ואומרים שהוא קטן ודק ולבן בפנים ונוטה לגוון ירוק מחוץ חם ויבש במעלה שלישי' מנגד סם המות): ממש   [פעסטיקייט] (שבת קנב) גשיי' חזייה דאית ביה ממש' (א"ב תרגום ירושלמי והידים ידי עשו ממוש ידוי דעשו ולשון מקרא זה גשה נא ואמשך ומלת ממש על משקל וממר ליולדתו): מן   [שפייז] (סוכה לט) בכדי מן שנו מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני הוא דכתיב וימן להם המלך פירוש כדי מזונותיו כלומר כדי שימכור אלו ויקנה בדמיהן פת ובשר כדי אכילתו: מן   [צעהלען] (בסוף תרומו') לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פיטמין פי' כרוכל המוכר בשמים ומונה והולך ומשייר אלא מנו ז' משקין בלבד טמאין ואין מוסיפין עליהן כלום ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורי' (בכורות נט ב"מ ז) מניין הראוי פוטר פי' כגון שהיו לו עשר צאן בדיר שהן ראויין לעשר והוציאן בפתח אחד והוא מונה למי שיצא תחילה קראו אחד והיוצא אחריו מנאו שני ואחריו שלישי וכן כולם עד שיצאו התשעה אע"פ שלא יצא אחריהן העשירי אלא מת או קפץ מתוך הדיר קודם שיסקרו בסיקרא ונתערב עם המנויין נפטרו במנין הראוי. (ובילמדנו והיה עקב פרשה כי הארץ) מהו חיטי מינית שהיתה אשה מונה חיטה חיטה שהיו גסות. (במגילת איכה ותזנח משלום) רבי אחא אמר חיטי מינית חיטין דמניין. (נזיר כ) במערבא אמרו אין הכחשה במונה (פסחים פט) נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט (בגמ' הממנה אחרים) בממנה על פסחו ורבי היא פירוש ממנה לזונה על פסחו בשביל אתננה (א"ב לשון מקרא זה מי מנה עפר יעקב): מן   [בעפעהלען] (בדניאל) דימניה יתהון והוא לשון וימן ה' דג גדול ובלשון משנה ואלו הן הממונים פירוש פקידים זה ענין קרוב לשקדם: מן   [ארט גאטונג] (זבחים כה) אמר רבא אמר רבא בטעמא ואמור רבנן ברובה ואמור רבנן בחזותא מין בשאינו מינו בטעמא וכו' (חולין צז) אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא וכו'. (בכורות נג) מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא וכו' (א"ב לשון מקרא זה עץ פרי למינו): מן   [פאן דאפאן] (ב"ק יח) דקא אזיל מיניה עיני' פי' התרנגול מנקר בנישא שבחבל ומגלגל הדלי ממנו והקישו לאבן ונשבר הדלי ונפסק החבל בחיטוטו כי האי גוונא משלם נזק שלם כי בגופם הזיק הדלי ולא בכוחם. וכן פי' מיניה מיניה דגרסינן (ע"ז סא) וכן פי' מיניה מיניה (ב"ק מד). כגון שנתחכך בכותל להנאתו ולא נתכוון להזיק וכגון שנפל הכותל מחיכוכו והשור עמו ונפלו על האדם: מן   [דער שטיפטער איינער סעקטע] (ר"ה יז) אבל המינים (גיטין מח) ספר תורה שכתבו מין פי' עובד אלילים (א"ב נראה לי שטעם מלה זו שהנוטי' מן הדת היו קוראים לעצמם מאמינים וחז"ל קטעו המלה וקראום מיני' כי יש ביניהם מיני' ממינים שוני'): מן   [געפעס ווערקצייג] (ב"מ פ') דנקיט מנא משלם פירוש אותו שהולך אחר המחרישה עץ המחרישה של אחריה בידו ומכבידו בקרקע כדי שיעמיק חרישתו (א"ב תרגום כלי פחות מן פתוח): מן   [געוויכט] (בכורות לא) שוקלין מנה כנגד מנה בבכור פירוש אע"פ שאסור לשקול בשר בכור בליטרא מפני שהנייתו לבעלים והואיל ואין הנאתו להקדש שאין מזלזלין בו חלק כנגד חלק מותר: מן   [איינע מינצע] (ב"ק צ) איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן פירוש מנה מדינה אחד משמנה במנה צורי מנה מונח ומנה מוטל (בתוספתא דמעשר שני בפרק המוציא. תענית כא) מנה בן מנה פירוש חכם בן חכם מנה בן פרס חכם בן מי שלא היה אביו חכם (א"ב לשון מקרא זה המנה יהיה לכם ונאמר בלשון יוני ורומי משקל מאה דרכמין ובהיות למטבע זוז משקל דרכמא אמרו למאה זוז מנה ואלו שני ערכין א' הם): מן   [איינע מינצע] תרגום ירושלמי עשרים גרה השקל עשרין מנין סלעא פירוש מעין (ובמדרש אסתר פסקא מהר קח את הלבוש) אמרין ליה סגיין בעשרה מנין: מן   [ווער] ינצרהו (בילמדנו אם כסף תלוה) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ישב עולמך בשווה העניים ועשירים אמר לו אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו. פ"א בערך ישב (א"ב תרגום מי מן ולפעמים מאן ובגמרא מנו פירוש מן הוא מני פירוש מאן היא): מנובית   [הייז העלטערין] (ב"ב צא) עד לא שכיב שיכבא קימא מנוביתיה פי' המזומנת לביתו וי"א מקוננת (א"ב בנוסחאות שלנו שתי תבות הן הן מנו ביתיה ופירש רש"י ממונה על ביתו): מנגנון   [ליסט. קינסט] (בפיסקא ויהי בשלח פרעה) מה נורא מעשיך מה דחילין אינון מנגניא דידך הנהרגין הורגין את הורגיהן וכו' (בילמדנו והיה עקב תשמעון) וימררו את חייהם הפך הקב"ה עליו מנגנון שנאמר וניער פרעה וחילו ובמי מנה מנגנון נתן בפי בלעם כמולייר הזה (בריש פיס' דאחרי מות ובויקרא רבה בריש אחרי מות) כיון שביקש פרעה לישב על כסא שלמה לא היה יודע מנגנון שלי הכישו נחש ושברו ארי פירוש ערמטת ובלע"ז הוא אינג"ניאו (א"ב פירשתי בערך מגנון ותרגום בפסוק בימים ההם כשבת די במגנון הוו סלקין): מנד   [ערשטיטערונג] (שבת קג). מכאן שניתנה תורה במנוד פירוש בענוה וברתת כמו מניד ברישיה: מנדה   [שטייער] בלו והלך (ב"ב ח). כבר פירשנו בערך ארנון: מנדעם   [עטוואס] (תרגום ירושלמי ולא תעשה לו מאומה ולא תעביד ליה מנדעם כמו מדעם): מנהרותא   [דינסט] (נדרים מח) עבדיו ושפחותיו דמנהרותא עבידן פירוש לצורך עבדות עשויין ולא להתפטם ולאו הנאה היא לו. מנוולין   [מיטצע] (בב"ר בריש פר' ד' ובריש פ' כט) שואלין בשלום המלך ברמיזה ובאצבע ובמנוולין ובמגילת איכה ובסודרין: מנח   [אפפערגאבע] (תמורה יד) מנחתם ונסכיהם בלולה ואף למחר אמר רב פפא נזדמנו לו נסכים הבאים בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה רבי יהושע בן לוי אמר מניין לנסכים הבאין מן הזבח שאין קריבין אלא ביום ת"ל לנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים וכו': מניט   [ציטטערן] לאין מחריד ת"י ולית דמניט: מניט   [רוף] (ב"ר פ' לז) ארור כנען א"ר לוי לא' שקבע מוניטין שלו בתוך היכלו של מלך אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו. (ובריש לך לך) ד' הן שיצא להן מוניטין בעולם וכו' (א"ב פי' בלשון רומי מטבע): מנטר   [שיצץ געוואנט) תרגם ירושלמי ועשית את מעיל האפוד ותעביד יד מנטר מעילא אם זו מלה ארמות שרשה נטר שהמעיל שומר גוף האדם ואולי יונית היא וכן נקרא הלבוש המגין על האדם כמו כובע שריון ומגפים: מנטרומין   [פורכט באר] (ב"ר פ' ויהי נח בן חמש מאות שנה) זמזומים א"ר יוסי מנטרומין מגיסטי מלחמה פי' טרמין בלשון יוני ורומי חרדים א"כ מנטרמין מחרידים ומטילים אימה: מנין   [ווא הער] בגמ' מלה מורכבת מן אין וכן מק כמו מן אן וכן מנלן כמו מן הא לן: מניק   [קעטטע] (בילמדנו והכהן הגדול מאחיו) הכרוז לפניו והמונייק בידו אמר לו אילו זכותה היה המונייק הזה שלך (א"ב פי' בלשון יוני שרשרת והוא של זהב כי כירונמיק כבל של ברזל לאסור את הידים עיין שם): מנך   [האלז באנד]. תרגום רביד הזהב מניכא דדהבא: מנמכוס   [אלליין שטרייטער] (בילמדנו ויקרא יעקב אל בניו) למה לא קרא עשו לבניו שאין מנמכוס עושה דייתיקי שכן עשאו אביו מנמכיס שנא' ועל חרבך תחיה לשון יון מונו יחיד מכוס לוחם: מנמנמי   [פאהרשטעהר] הוא דתן ואבירם קרואי העדה תרגום מנמנמי כנישתא (א"ב פי' בלשון יון פרנסים): מנומר   [געפלעקילט] (סוכה לה). מנומר ופסול. (גיטין נד) אבל דכוליה ספר לא משום דמיחזי כמנומר. (ב"ק קיט). אבל לוקחין מהן בגד מנומר פי' נקודות: מנון   [שטארק] (סוכה נה). שכן באט ב"ח קורין לסהדה מנון כבר פירשנו באט ב"ח. (ב"ר פ" כג) הלא אם תטיב שאת א"ר אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מנון עליו בזקנותו (א"ב פי' בלשון יוני חזקה כח ואיום): מנן   [וואהער] תרגום אי מזה אתה מנן את מלה מורכבת מן אן: מנוני   [פיש לאגער] (שבת קי). ניתי מוניני דקמצי פי' ציר של ארבה ניתי מוניני דנקירי פי' שאין בצור שום ארבה כלומר מנוקרים. (סנהד' מח) ויואב יחיה את שער העיר א"ר יהודה אפילו מוניני וצחנתא טעים ופריס להו (ע"ז כט) חלא לסיבורי ומנוני לתעניתא פירוש מוניני ציר של דגים קטנים טעים ופריש להו כלומר כל שהיה אוכל דבר מועט היה מחלק יואב לעניים שהיה חסיד גמור: מנעל   [וואל שטרימפפע] (בסוף כלאים) ומנעלות הפינון ומנעל של זרד פי' במקומם (ירושלמי) מנעל של זרב אית אתרא דזרבין עמרא מלגיו כהדא דרב עקיבא: מנעל   [ריגעל שלאס] (יבמות קב) ברזל ונחשת מנעליך עיבר דדשא דארץ ישראל היא. (מ"ק פ"א) המנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד (פ"ד דזבין) הקיש על הדלת ועל הנגר ועל המנעול (ב"ב סה) ת"ר המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול פירוש מסגר כמו ברזל ונחשת מנעליך ובלע"ז קלבדור"א: מנפא   [פאכער] (כלים פי"ו) המדף של דבורים והמנפא (ב"מ פו) בתי הניפי לי במניפייך פירוש כלי המביא את הרוח מלשון ינופף ידו בלישנא דרבנן מרווחתא ובלשון ערבי מרוח ובלע"ז בי"טנלו: מנפול   [אלליין האנדעל] (דמאי פ"ה) ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שקונה הפת מן הפלטר ומוכרו לאחרים ובלשון יון קורין מנפולים (א"ב פי' בלשון יוני הקונה סחורה מסוחרים רבים למכרה הוא לבדו): מניקא   [זויג אממע]. (ע"ז מג) אף דמות מניקא וסרפס מניקא על שם חוה שהניקה את העולם כולו (כלים פ"ט) מניקת לתוכה (ובפ' י"ד) עשה בראשו מניקת (ע"ז כח) עכו"ם שקדח במניקת פירוש הוא גשתא שפירש' ועוד שמה אדק אלא זו מזכוכית ומינקת יש מקנה ויש מכלי חרס: מנקטא   [איין ארט ציהרינג] (שבת נט) ולא בקטלא (גמ') מא' קטלא מנקטא פארי פירוש לשון ארמי הוא והוא התכשיט המפורש בערך קטלא (א"ב עיין ערך פארי): מנשה   [נאמע] (סנהדרין קב) מנשה שנשה יה: מנשתפא   [פערקוילערן] (ב"מ כא) כריכות בר"ה הרי אלו שלו משום דמנשתפא פירוש מתגלגלין ועיקרו מן נשפת ברוחך כלומר הרוח מנשבת בהן ומתגלגלין. מנת   המלך כבר פירשנו בערך ארנונא. מנת   [דעס וועגען] (ב"ב קעה) הנח לו ואני נותן לך פטור שלא על מנתו הלוהו פירוש רבי גרשם ז"ל שלא על מנתו של ערב הלוהו כלומר לא אמר לו ערב בשעת מתן מעות הלוהו על מנת שאני אפרע לך ויש ששונים ומפרשים אמונתו ממש. מנתא   [מענטע איינע פלאנצע] (עוקצין פ"א) שרשי המניתא והפיגם פי' בלשון ישמעאל נענע בלע"ז מינתא ממש (ירושלמי בכלל גדול אמרו בשבת) ההן דגזו כסבר כרתין כרפס גרגר טרוקסמים וכשותין נענע חייב משום קוצר (א"ב וכן נקרא בלשון יוני ורומי). מם   [היילען] (שבת עז) כל שוקיינו מסו ומטללי בר ממיא דמסו ולא מטללי פי' מסו מתרפאין: מס   [ווייך ווערען]. (בריש מעשרות) הרימונים משימסו (ירושלמי) רבי זעירא בשם רבי יסא משיתמעך האוכל תחת ידיו נראה שהוא מלשון וחם השמש ונמס. ועוד פירוש משיכנסו מחצה ר' יונה בעי דילמא מן דרבנן דאגדתא הוא שמע לה אחינו המסו את לבבנו פלגון לבבינו (א"ה ת"א פייגון) ונראה שהוא לשון לעז חצי מיסו ומצינו במגלת איכה קפץ במיסון דחנותא (ובריש ילמדנו) אמר לרקיע בא ועמוד באמצע במיסון (א"ב פ' בלשון יוני תוך ואמצע). מסא   [שויפעל] (תענית כה). אמרה להם פלניתא אייתי מסא דחרוכא ריפתיך תנא אף היא להביא מרדא נכנסה. (בכורות כז). ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדי ליה בתנורא פירוש מסא היינו מרדא שרודה את הפת מן התנור: מסא   [גערעכטץ] (בריש וידבר בילמדנו) כותב על גבי הסגמוס כמה מיסא יש פי' בלע"ז קורין לתבשיל מיסא (א"ב פירוש בלשון רומי מיני תבשילים שונים). מסאסא   [אקסען שטאכעל] (בריש פסקות מהו מלמדך להועיל) מסקר לך כגון הדין מסאסא מסקר להדין פרתא פי' מלמד שמנהיג את הפרה: מסבלין   [קראנץ] (ב"ב עד). במסובלי דתומי פי' מחרוזות של שומין שאין נותנין בכלי. מסובין   [גרויסע מעננער] (בריש פיסקא דרני עקרה) עיקר מסובין של לאה היו אלא שהן עושין רחל עיקר פי' הגדולים: מסו   [לאב וואס מען מאכט כעז] (ב"ר פ' יהי רקיע). כיון שירד לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופה פי' בלשון יוני טמיסו קיבה המעמדת את החלב עיין ערך מסס: מסוי   [קיקין] (כתובות ס). הוה קא מסוי ליה לאפה (א"ב פי' רש"י מביט): מסחף   [שפיז]. וכידון נחשת תרגום מסחפא דנחש: מסחתא   [פלייש באנק] (ב"ק כג). תא תיב חמסחתא וקביל זוזך (שבועות מב). אחורי יהבת לי ואתית יהבית אמסחתא וקבילת זוזי (חולין קלג). הני מילי היכי דלא קבע מסחת' פי' השלחן שמוכרין עליה הבשר פ"א טורטני במאזנים ישאו יחד תרגומו במסחתא יעלון כחדא: מסטיכי   [איין ארט גומע] (ב"ר פ' וירא יעקב כי יש שבר) נכאת שעוה ולוט מסטיכי פי' בלשון יון רומי וישמעאל מין שרף הנוטף ממין עץ ויש לו תועלת ברפואה ויש נוסחאות כתוב בהם מצטיכא: מסטר   [געהיימליכקייט] (בבראשית רבה פ' נ"א). כי משחיתים אנחנו (ובריש ויצא יעקב) מלאכי השרת על ידי שגילו מסטירין של הקב"ה פי' עניין סתר (בויקרא רבה ויצא בן אשה ישראלית) ויטמנהו בחול במסטורין של בני ישראל קברו הה"ד והיה מספר בני ישראל כחול הים (א"ב פי' בלשון יוני ורומי סוד וסתר): מסטור   [אויס פארשער] (ב"ר ויבאו שני המלאכים סדמה) חמשה ראשי דיינים היו בסדום קץ שקר ורב שקר ורב מסטורין פירוש בלשון יוני חוקר: מסטרני   עיין ערך מגסטרן: מסיא   [לאנדס נאהמע] (יומא י): משך זו מוסיא וכן ת"י ומשך ותירס: מסך   מוסך בולוס אננקי בערך אננקי ובערך בולוס (כלים פכ"ח) בנפש המסכת ובשתי העומד (אהלות פ"ח). מסכת הפרוס' פי' מסכת שלפני האשה כשאורג לעולם פרוס לפניה: מסך   [לעהר זאטץ] ואפילו במסכתא דכלה כבר פי' בערך כלה. (ב"מ כג). בהני ג' מילי משנו רבנן במיליהו במסכתא בפוריא ובאושפיזא מסכתא שקראה ואמר איני יודע כי לא קראתיה לא מחזקינ' ליה בשקרי דעביד כרבנן דאמר למד לשונך לומר איני יודע וכן אם יאמר לא שימשתי מטתי וכן אם שינה האורח שכבדו בעל הבית מפני כי פחד שלא ירגישו בני אדם וילכו לביתו כדכתיב מברך רעהו בקול גדול וכו' (עיין מסכת): מסך   [מישען] (ע"ז כח). בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן יין נסך שמסכו עכו"ם מהו א"ל אימא מזגו אנא כדכתיב קאמינא מסכה יינה אמר ליה לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. מסכן   [געפעהרליכער] (ירושלמי בפ' התקבלי גט) מה בין חולה למסוכן חולה בדרך ארץ מסוכן שקפץ עליו החולי (סוטה יא). ערי מסכנות רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן כלומר פעמים נופל הוא מן הבנין ומת ופעמים נופל הבנין על האנשים והורגן. וחד אמר שממסכנות את בעליהן דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן: מסכן   [ארמער] (בילמדנו מה טובו אהליך יעקב) וחכמת המסכן בזויה וכי כל החכמים עשירים הם שנשמעים דבריהן שגוזרין גזירה על הצבור והן מקיימין אלא זהו שמסכן מדברי תורה שמלמד לאחרים והוא אינו מקיים לפיכך דבריו אינן נשמעין: מסכין   עיין ערך מסקין כי כן גרס בעל הערוך: מסכסכת   [זעגע ארטיג] (חולין יז). מסכסכת מצד אחד (א"ב מלשון וסכסכתי מצרים לשון בלבול. וכן היא הפגימה שהיא מצד אחד מקלקלת הנוגע בה כי מצד האחר אינו מרגישה). מסכתא   [לעהר זאץ] (תענית מט קדושין נג). אלא כל ששואלין דבר בתלמודו ואומרו ואפילו במסכת כלה פי' מסכת שמועה מלשון הסכת ושמע ישראל כי דברי תורה שבעל פה היו מקובלים משמועה אל שמועה וזה ענין שמעתא (עירובין נג). דוד גלי מסכתא שאול לא גלי מסכתא פירוש אומר שמועות ומורה הוראות: מסמא   עיין ערך אבן מסמא). מסמס   [איינע מינצע] (קדושין יב) ובית הלל אומרים בפרוטה מסימס שני קונדריקין פי' מטבעות הן (א"ב נקרא בלשון רומי סמיסיס): מסמס   כלי מסימס כבר פי' בערך אכסלגוס: מסמס   [שטערקען] (יבמות סב) דידיה ממסמסא ליה בחלב. ובבצים. (ב"ר פ' סג). מהו ותאמר לה המילדת אל תיראי אמר לו כך ממסמסין נפשה של חיה אומר לה בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר ילדת: מסמס   [צוזאממען דריקען]. (חולין ד). ודלמא סימנא הוה ליה בגויה אמר רב משרשיא דמסמסי ליה מסמוסי פי' מלכלכו שלא ישאר בו סימן. (שם כח). ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לביני קני אתא כי ממסמס קיעיה דמא נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו היכי דמי נתמסמס כל שהרופא גורדו מעמידו על בשר חי. (שם עה). הומרך פסול נתמסמס פסול כבר פירשנו בערך מז. (נדה כד). איתמר המפלת שפניו מוסמסין. פי' שבשר פניו נימוק תחת העור. פ"א כגון כלי מתכות שנצרף: מסמסתא   [פארהויז] מהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה תרגומו ממסמסתא זעירתא ועד מסמסתא רבתא (א"ב מסמתא כתוב): מסמר   [נאגעל] (שבת סז). ובמסמר הצלוב משום רפואה פי' שכן דרך מי שנתחייב לתלות ממיתין אותו תחילה ואח"כ פושטין אותו וקובעין לו מסמר בעץ ותולין אותו באותו מסמר. (כלים פי"ב). מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו טמא והעשוי לשמירה טהור פי' אם המסמר עשוי כדי לפתוח בו את הדלת הרי הוא כלי ומקבל טומאה ואם שמו בדלת כדי לשמור המסמר שלא יאבד טהור עד שיצטרפנו מערבו עם כלי אחר ויהיה כלי. מסמר של שולחני שקובע בו הטבלות שלפניו כל זמן שמושיבה לפניו כדי שלא תפול (בריש טבול יום) מסמר שאחר הככר פי' בצק שיוצא מן הככר כמו מסמר ויש מפרש סימן הככר שעושין אחורי הלחם דומה למסמר: מסון   עיין ערך מס: מסנא   [שוחא] תרגום שרוך נעל ערקת מסנא: מסס   [רינדס דארם]. (חולין מב). המסס ובית הכוסות פי' אסטומכא לפי שמעכלת המאכל נקרא המסס כמו והיה כמסוס מסס ויש מפרשים הקיבה שבה המסו. (ב"ר פ"ד). לקערה שהיא מלאה חלב עד שלא נתן לתוכו מסו החלב רופף משנתן לתוכה מסו החלב קופה. הוא שאמר איוב הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני (א"ב פירוש הומסוס בלשון רומי אחד מן קרבי הבהמות המעלות גרה וכלל זה יעלה בידך כל הבהמות הטהורות יש להן שלשה כרסים ולריאה שלהן יש אונות גם לכבד שלהן יש אונות והכליות שלהם מחותכות לא כן הבהמות הטמאות כי כרס אחד להן והריאה וכן הכבד והכליות חתיכה אחת כל אחת מהם וכנגד השלשה כרסים שיש לבהמות הטהורות יש גם כרסים שלשה לעופות טהורות זפק וקרקבן וכרס אחר קטן גם לדגים הטהורים יש כרסים): מסוסטלא   [האלב זיילע] (מסכת שבועות דירושלמי פרק שבועות שתים) חמית משך דחווי עיבוד על תמניא מסוסטלא פי' בלשון יוני חצי עמוד: מסיפם   [דורך בראכען] (עירובין עב) אמר רב נחמן מחלוקת במסיפס וכו' (ב"ב ב) מאי לאו כותל לא במסיפס בעלמא (ע"ז סא) חצר שחלקו במסיפס טהרותיו טמאין פי' הגאון מסיפס כותל חלול שיש בו חלונות חלונות (א"ב פי' בלשון יוני דבר חלול באמצע): מספוטמיא   [ארטס נאמע] (ב"ר פ' מ"ה אל תירא אברם) אשר החזקתיך מקצות הארץ ממספוטמיא ומחברותיה (בפ' ס"א) אשר הלך חשכים ממספוטמיא ומחברותיה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי ארם נהרים שהיא יושבת תוך שני נהרים מסו פי' תוך פוטמו נהר בל' יוני): מסק   [אליווען לעזען] (נגעים פ"ב). האיש נראה כעודר וכמוסק פירוש המצורע כשבא להראות לכהן את נגעו מגביה ידו כמוסק זתים מגביה ידו עד שיראו שחיו והאשה כאורגת בעומדין פי' כאורגת המסכת העומד שדרכה להגביה יד הימנית ונראה שהיה כטווה בפשתן לשמאלית פי' הטווה בפשתן דרכה להגביה ידה שמאלית ומראה שחיה ולא יראנה הכהן וכאלו עניינין נראין בית הסתרים וכבר פי' מוסק בערך אר: מסק   [רויבען]. (ב"ק קיו): הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין (גמרא) מאן דתני מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק ומאי דתני מסיקין לא משתבש דכתיב יירש הצלצל מתרגמינן יחסניניה סקאה: מסק   [איין ריכענדעס גווירץ] (ירושלמי בסוף כיצד מברכין) על הדין מוסקין מברך אשר נתן רית טוב בבשמים (א"ב פי' בלשון יון רומי וישמעאל מין שם בשם עיין ערך משק ובנוסחאות שלנו כתוב מוסכין): מסקיד   [צו רעכט ווייזען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים) ובראש פסקות מלמדו להועיל) מסקדנא לך כהדין מססא דמסקיד בתורתא פירש' בראש הפרק (א"ב יש נוסחאות כתוב בהם בדל"ת ויש ברי"ש ותרגום כי כאשר ייסר איש את בנו היכמה דמסקר גבר ית בריה): מסר   [זעגע] (שבת קכ"ג) חוץ ממסר הגדול וישם במגר' תרגומו ומסר יתהון במסרין. מסר   [איבערגעבען] (ב"ק ה כריתות ב) למעוטי מפגל ומסור פי' המוסר בשקר חברו לעכו"ם ונענש ממון על ידו או מסר ממון חברו לעכו"ם אם יש עדים חייב לשלם: מסר   [צוים] קפל עליה את המוסרה פי' אמר רבי חלבו אמר רב הונא הלוקח מוסרה מחברו קנה במציאה ובנכסי הגר לא קנה מאי טעמא אמר רבה בר אידי אסברה לי מאי לשון מוסרה כאדם שמוסר דבר לחברו והוא חבל שקשורה בו הבהמה ונמשכת ופעמים משליכין בקפול אותו חבל על הבהמה ואם עשה כן בפרה פסולה משום שנא' אשר לא עלה עליה עול מוסרה כגון פרומביא ושיר ואפשר כל בהמה בראוי לה: מסרדי   [אבגאטס נאמע] וטורייסקי מוהרקני ומירון. (ע"ז יא). שמות עבודה זרה של גוים הם (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מוטרדי). מסרק   [קאמם]. (כלים פ' יג. יבמות מג). והתנן מסרק של פשתן שניטלו שיניו פי' שמסרקין בו הפשתן. (בסוף טבול יום) מסרק של ראש פי' שמסרק בו אדם שער ראשו. (עוקצין פ"ב). רבי אליעזר אמר המסרק טהור פי' ראשו של רמון שממנו הנץ יש בו שינים ודומה למסרק ושלשה דברים יש בו ושם לכל אחד ואחד העמוד שבאמצע שמו פיטמא וסביב הפיטמא שמו שיער כדתנן רבי אליעזר אומר הנוגע בעמוד טמא בשיער ובמסרק טהור: מסרת   [איבער ליפערונג] יש אם למסורת כבר פירשנו בערך אם: מסרת   [טיגעל פפאנע] תרגום ותקח את המשרת ית מסריתא: מסת   [גענוג]. (ברכות נה) חלמא בישא מסיית עציבותיה. (א"ה נוסחא דידן מסתייה) די מחסורו תרגום במיסת חוסרניה. וכן בעברי מסת נדבת ידך: מסת   [בייאטראג] (חגיגה ח) מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולי' הוא א"ר משרשיא דאמר קרא וישם המלך אחשורוש מס: מסת   (בב"ר בסוף אלה תולדות פ' ל"ט) לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית אחת ומצאה חומץ וכן ב' וכן ג' אמר האי מסתו דכולה בישא (א"ב משפו כתוב): מסותא   [באד]. (ב"מ ו). ההיא מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי. (שם מא). אמר רבי יוחנן מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא אובילנא מאניה לבי מסותא מסותא מסחותא ח' מובלע' והוא המרחץ: מסתק   [צערבראכען פאס]. (ביצה לג). כי תניא ההיא במוסתק פי' קציעות מהודקין בתוך החבית. פ"א חבית רעועה דהוי כמו שנשברה מערב יו"ט: מסתורין   עיין ערך מסטוורין: מע   [מינצע]. (ב"מ מז). אסימון קונה את המטבע מעות ניתנות בסימן לבית המרחץ פי' מעות ידועות שרשום בהן שם בעליהן וכל עת שיכנס לבית המרחץ נותן לבלן אחת טהן כדי שידע כמה פעמים נכנס למרחץ ובאחרונה מוציא הבלן המעות הרעות ומחזירם לבעליהן ומקבל השכר. (קדושין יב). בית הלל אומרין בפרוטה שמעה כסף דינר מעה שני פונדיונין (בכורות יג). דבר תורה מעות קונות. (חגיגה ו'). בית הלל אומרין הראיה מעה כסף אלו מעות של כסף יפות (א"ב עיין ערך אסימון ומעה שם כללי ושם פרטי וכן דינר וכן טבוע): מע   [דאס אייננערע] (עדיות ב') מעי אבטיח וקניבת ירק. פי' הוא הפנימי שלו: (תענית י'). קסבר משום מעיינא פי' שאם אוכל הרבה מתכבד במעיות ואין יכול לילך. פי' אחר אם יאכל הרבה יקחהו שלשול ויבא להתאחר מן השיירא. (א"ב נקרא חולי השלשול מעיין בלשון חז"ל וזה אמרם ברדס אין מזכירין ואין מבקרין אותו מאי טעמא מפני שהוא כמעיין הנובע עיין ערך ברדס): מע   [פאדען] (ויקרא רבה פ' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם) האשה זו טווה מעה אחת דקה מעה אחת עבה פי' לפי הענין חוט ומטוה: מעבר   [בריק]: (חולין צ"ה) רב בדיק במעברתא פי' היה מנחש אם ימצא בשפת הנהר מעברתא שהיא כגון בוצית ודוגית שהן ספינות קטנות שעוברין בהן בני אדם בנהר ונקראות מעברות אם יעבירוהו מיד ואין צריך להמתין ידע שמצליח (מנחות ל"ה) אמר אביי הא מעברתא דתפילי הלכה למשה מסיני פי' מעברתא דתפילי היא תיתורא וכן גשריא נקראין מעברתא ונקראין תיתורא בתפילין הוא מקום שמכניסין בו הרצועה ונקרא מעברתא דתפילין: מעברתא   [געטיילטע בארד]: (סנהד' ק) דאית ליה מעברתא בדקניה פי' היכירא בזקנו כגון שחור ולבן כולי עלמא לא יכלי ליה דהוי ערום גדול (א"ב יפה פי' רש"י שזקנו מפוצל ומחולק ויש בין שני שבולות כמין מעבר ובעלי חכמת הפרצוף הסכימו שזה סימן לערום): מעגל   [וואלצע] (מ"ק יא) ומעגילין אותו במעגילה (מכות ז) היה מעגל במעגלה פי' עץ עגול כבד ארוך כשתי אמות משאוי אדם ומעגילין אותו על הטיט או על הסיד שבעליה להשוות הסדקין: מעד   [פייערטאג] (פסחים י) לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד פי' ר' יהודה סבר אם לא בדק באור י"ד יבדוק בשחרית ואם לא בדק בשחרית יבדוק בשעת הביעור אבל מכאן ואילך לא יבדוק ורבנן סברי אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד וישבות מפני שהוא אסור בהנאה ואם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ובהא פליגי דרבי יהודה סבר לאחר הביעור לא יבדוק גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה ורבנן סברי לא גזרינן הוא מחזר עליו לשורפו לא מיכל קא אכיל מיניה והא דתנן בסיפא מה שמשייר יניחנו בצנעה לא אהדר אתוך המועד ולאחר המועד שהוא תוך הפסח ולאחר הפסח אלא סליקא ליה פלוגתא דרבי יהודה וחכמים והדר' לה מימרא לסתם מתניתין דאור י"ד וקתני מה שמשייר אחר שבדק באור י"ד יניחנו בצנעה ודבר זה אפשר כגון שהיה במדינת הים וחזר בתוך המועד או לאחר המועד (ירושלמי) שעת הביעור שעה ה': מעדן   [בונדען] (כלים פ"ב) וכן המתיר ראשי מעדני' טהורה פי' מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלת נשאר כמין מלל וגודלין אותו בכל שתי טפחים גדול אחד וקושרו שלא יסתר האורג ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל תורת כלי וטהורה וכבר פירשנו למעלה בערך מדן. מעדר   [גארטין שויפיל] (שם) המעדר והמזרה והמגוב איכא דאמרי המעבר איכא דאמרי המעדר פי' מן וכל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא כמו רחת אלא שהרחת רחב בפה וזה שינים שינים כדי להעביר התבן ממקום למקום. ודומה ליד של בני אדם כדתנן שניטלה אחת משיני' וזה צורתו: מעוי   [אטעהמאן] (שבת קלד) האי ינוקא דלא מעוי פי' שאין מוציא הבל מחוטמו (א"ב פי' בלשון יוני פועל הנושף ושואף רוח): מעזב   [געסטריך] (ב"מ קיז) התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה (גמרא) מאי מעזיבה רבי יוסי ברבי חנינא אמר קנים וסנאין וטינא (וסטיני כתוב) ר"ל אמר ליחאי. ולא פליגי מר כי אתריה מנהגם לשום על הקורות קנים וקוצים וחרסי' וצרורות ושמו מליטה בלשון ארמית מן וטמנתם במלט במלבן. ושמו מעזובו מן ויעזבו את ירושלים ובאתריה דמר משימין לוחות על הקורות ונקראין מעזיבה (ב"ב כ) צריך שיהא תחת מעזיבה שלשה טפחים: מעט   [וועניג] (יבמות קיט נדה לט) קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין מאי טעמא אין מיבמין קטן שמא ימצא סריס. קטנה שמא תמצא אילונית דאזיל בתר מיעוטא: מעט   [קופע] (מעשרות פ"ד) הנוטל זיתים מן המעטן (בפ' איזהו. ב"מ עד) על המעטן של זתים פי' כלי שנותנין בו זיתים מלשון עטיניו מלאו חלב: מעין   [קוועללע] (בב"ר וישלח יעקב) מעין נרפש ומקור משחת כשם שאי אפשר למעין להרפש ולמקור להשחת כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע: מעך   [צעדריקען] (נדה מז) צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף וכו' כבר פירשנו בערך גב. מעוך וכתות כבר פירשנו בערך גד (יבמות לד) תמר באצבעה מעכה באותו מקום והוציאה בתוליה (פסחים סד) ונתמעך שם זקן אחד והיו קורין אותו פסח מעוכין: מעוכא   [איין ארט ציהרונג] תרגום ירושלמי בפסוק ונקרב את קרבן יי ומעוכא מבית חדיהון כמו מחוך עיין שם: מעל   [פערזינדיגען]. (מעילה ב) קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן פירוש אע"פ שדינן לישחט בצפון ושינה ושחט בדרום לא יצאו מקדושתן ומי שנהנה מהן בשוה פרוטה חייב להביא קרבן מעילה אשם בכסף שקלים. מעל   (יבמות קב) שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה פירוש חליצה ורקיקה שני דברים המתירין את היבמה מעלין זה בלא זה שאם רקקה ולא חלצה נפסלה על האחין (פסחים יג) ועוד א"ר יהודה שני דברים המתירים מעלין זה בלא זה פי' שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מעלין זה בלא זה כלומר מקדש האחד בלא חבירו והנהנה ממנו נהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה: מעל   [פעראורזאכען]. (סנהדרין כו) אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה פירוש מחשבה שאדם מחשב מכל דבר מועלת לבטל תורתו אפילו אם מחשב כל זה אני שונה היום שנאמר מפר מחשבות ערומים: מעל   [אויף ברענגען] (ע"ז כט) א"ר חנינא מעלין אזנים בשבת פי' גידין ס"א אונקלי המחוברין באזן וכשסורחין למטה ומשתנין ממקומן אדם מצטער ומי שבקי להעלותן מעלה אותן אפילו בשבת מפני הסכנה (א"ב העיקר עלה): מעל   [פאהרטהייל] (יומא מד) בגמ' שחטן וקיבל דמו במזרק מעלות דאורייתא והכי גמירי לה פי' כגון עשר קדושות ששנינו (בריש כלים) וקדושת כל אחת יש לה מעלה מן האחרת ומעלת ההיכל זולתי מעלת בין האולם ולמזבח מעלה עשן פירוש בערך עשן: מעלל   [בלעסע] כי ערות הארץ באתם תרגומו מעללי ארעא (א"ב אין בנוסחאות תרגום זה): מעון   [הייליג טוהם] (ב"ב קסו כריתות ה) המעון הזה לא אלין הלילה פי' נשבע שבועה במקדש: מענה   [יאך] (אהלות פי"ז) חצי מענה (א"ב לשון מקרא זה כבחצי מענה צמד שדה): מעס   [איין מעהל קאך] (ירושלמי בפרק קמא דחלה) איזהו המעסה הנותן חמין לתוך הקמח חליטה קמח לתוך חמין וכבר פירשנו בערך חלט: מעפרת   [קאפף טוך]. (כלים פכ"ט) הפונדא והמעפרת והפרגוד. (שבת ט) משינית מעפורת של ספרים בין ברכיו (חולין קכד) אפילו שייר בה כדי מעפורת. (בריש ויקרא רבה) אדני זקן מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו שאותה לבשתי ביום שנתמניתי זקן. ויתחפש באפר תרגומו וכריך במעפורא פי' בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים וי"א סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו. ובעלי מקרא מפרשין אפר ממיני עסויות הוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולתי העינים לבדהן: מעצד   [היביל] (שבת קב) המכה בפטיש ובמעצד (ב"ק קיט) מה שחרש מוציא במעצד והנפסל במגירה (ערכין כג) ונותנים לו שני מעצדין ושני מגורות פי' מעצד קופיץ קטן ומשוה בו הנסרים וקוצן בו חתיכות קטנות מעשה ידי חרש במעצד: מעצרתא   [קעלטער] (עירובין ס). רמי ליה רב ברונא לרב יהודה במעצרתא דבי רב חנינא יקב תרגומו מעצרתא: מעקה   [גאטיר צו איין דאך] (מ"ק יא) ועושה מעקה לגג ולמרפסת: מערוך   [וואלגער האלץ] (כלים פט"ו) וכן המערוך טמא פי' עץ ארכו כאמה ומרדדין בו הרקיחין ושמו בלע"ז ספלנטור"ו: מעש   [טהאט] (יבמות ע) מעשים כרותים בדבר העבד פי' מעשים מחוסר מעשה בגופו שנא' ונמלתם את בשר ערלתכם. כרת וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה. בדבר מצות מילה קודם דיבור מתן תורה מאברהם העברי מילת זכריו ועבדיו מעכבת זה פירוש הסימן: מעשר   [דער צעהנטע] (תרומה פ"ב) בן לוי שהיה לו מעשר טבל פי' בערך טבל: מפה   [האנדטאך סערוועט] (ברכות נא) מקנח ידיו במפה פי' בלשון לע"ז הוא מפה ממש ובתלמוד פורס מפה ומקדש (א"ב פי' בלשון רומי המטפחת שפורסים על השלחן וגם המטפחת אשר בו מקנחים הידים): מפגיע   [איין קליינע טהיר וואס ראשט איבער דעם לייב] (שבת עז) אימת מפגיע על ארי פי' חיה קטנה שהיא מהלכת בין רגלי הארי וצועקת בקול גדול וכששומע הארי את קולה מתפחד: מפוחה   [וואססער לאעגעל] (חגיגה י) למפוחא דמלי זיקא פי' נוד מלא רוח: מפלס   [שטארק] (ביצה כד) עכו"ם שהביא דגים מפולמים (חגיגה יב) בוהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום (זבחים נד) מביא חלקי אבנים מפולמות גדולות וקטנות פי' בריאים לחים וחזקים (א"ב תרגום אבל חשך וצלמות מפלמין דמתמן נפק חשוך): מפלצת   [מענליכקייט] (ע"ז מד) מאי מפלצתה א"ר יהודה מפליא ליצנותא תני רב יוסף כמין זכרות עשתה לו והיתה נבעלת לו בכל יום: מפלוש   [אויסגעריפענער] (ב"ר פ' ע"ה אל תירא אברם) מאציליה קראתיך ממפולשים שבה זימנתיך (א"ב פי' ממפורסמים ועיקר מלה זו בערך פלש ע"ש): מפיס   [אב רייבען] (שבת ג') המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה וכו' (פסחים קז) בליליא צעריה אמר מיסרן ומפיס פי' מסיר הדעת כמו המסית שבא בדברים רכים הוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואח"כ מצערו מלשון המפיס מורסא (מפייס כתוב): מפיס   [לאאז] (שבת כג). שמואל חש ביה אמר רבש"ע מי מפיס. (שם כד) אבל מי מפיס שזו ליבש וזו לחלב פי' מי מבחין (א"ב לשון פייס שהוא גורל): מפיס   [איין הויפשטאט אין עגיפטען] נשאו שרי נוף תרגומו טעו אנשי מפיס (א"ב כן נקרא בלשון יוני ורומי ממפיס): מפס   [פעראומהייליגען] יתה מתקטלא תרגום מחלליה מות יומת זה מערך פס (א"ב בנוס' כתוב דיפסנה אתקטלא אתקטל): מפץ   [מאטטע, דעקקע] (מעילה יח) העור והמפץ מצטרפין זה עם זה פי' כמין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה מפצי ביומי תשרי כבר פירשנו בערך כף: מפרכתא   כבר פירשנו בערך ממל: מפריס   [געטהיילט צערפאללען] (ב"ר פ' כ"ג) ויצא קין יצא כמפריס כמרמה בוראו (בסוף פ' עח) וישכם לבן א"ר איבו דויים וכפויים ולא היו מפריסים אלא בפה (א"ב אולי פי' כמפריס הוא כמחלק כי פרס הוא חלק ובערך פרן גרס בעל הערוך מפרינים אלא בפה ופי' מפייסים): מפרקת   [געניק] פי' עצם של צואר כדכתיב ותשבר מפרקתו: מפת   [וואנדער אוסצייכונג] (חולין קג) אמר ליה מופת הדור כלומר אדם חשוב: מפתח   של ארכובה כבר פירשנו בערך ארכובה: מץ   [אויסדרוקין, אויסזויגען] למצות מדותי כבר פי' בערך חב (שבת קלג). מולין ופורעין ומוצצין (כתובות ס) בני מציצי עיינא פי' קטני עיני (פרה פ"ט). כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת. (בריש מקואות) למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו מפורש בתוספתא אלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין כלומר שיתמצו המים ומבצבצים ומבעבעים כדאמרינן לענין טריפות אי מבצבצה טריפה: מצביתא   [וועבער פאדען] (שבת קה). בנירים ובקירוס (גמרא) מאי בקירוס אמר רבי יהודה מצוביתא (סוכה כט). וקא מבלבל מצוביתא פירשנו בערך קירוס: מצג   [וויין צווייג] תרגום ירושלמי שלשה שריגים תלתא מצוגיא: מצה   [הויט לעדער] חיפא דיפתרא כבר פירשנו בערך חפה: מצה   [אונגעזייערט בראד] (פסחים קטז). מצה צריך להגביהה פירוש וכשאומר מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכן מרור צריך להגביהו כשאומר מרור זה אבל בשר לא. (יבמות מ) (בסיפרא בריש צו) מצות תאכל מצוה: מצה   [איינע פלאנצע] (כלים פ"ט) מגופת החבית שניקבה שיעורה מלא מוצה שנייה של שיפון פי' קשר שני של קנה שהוא דק ואינו עבה כראשון פ"א הקש שעל גבי שיפון שדומה לירק ובתלמוד מוזא כדגרסינן (קדושין נב) מוזא דירקא והוא פסולת של ירק ועיקר הדבר פירושו וכל חסדו כציץ השדה כמוצא דחקלא: מצוה   [בעפעהל] (כתובות ע). מצוה לקיים דברי המת פי' אסיקנא בסוף הלכה אלא גדולה מן הארוסין איכא בינייהו דבקטנה דברי הכל בין מן הארוסין בין מן הנשואין יעשה מה שהושלש בידו בגדולה מן הנשואין דברי הכל הרשות בידה בגדולה מן הארוסין ר"מ סבר מצוה לקיים דברי המת זה עיקרו (כתובות פד). מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן: מצוי   [צו פינדען זיין, שרייען] (חולין נג) הוא מצוי ואנהו קא מקרקרן (א"ה לפנינו הנוסחא שתיק). (ב"מ כד). לא אמרן אלא דלא מצויין אבל מצויין לית לן בה (ב"ר פ' ס"ו). הקול קול יעקב בזמן שיעקב מצויין בבתי כנסיות אין ידים לעשו. ס"א מצפצף (בויקרא רבה זאת תהיה) אינין ציפריא מציצין. ס"א קלנין: מצטרא   [לעפעל] (בויקרא רבה אל תונו ריש פ' מות וחיים) תרגום עקילס מצטרא מכירין פי' לשון יון תרויד מצטרא סכין מכירין: מצטרו   [צערברעכען צערשפרינגען] (שבת קנד). מצטרו זיקי פי' הנודות מתבקעין כדכתיב וילכו ויצטיירו: מצל   [גאבל] תרגום ולשלש קלשון ולמצלת קצדיא פי' כמו משליתא שהוא תרגום מזלג: מצולה   [טיפע] חולסית ומצולה פי' בערך חלס. (ברכות ט) כמצולה שאין בה דגים. פירוש במקום שהמים עמוקים שאין הדגים מצויין שם דלא רבו בלא קרקע כמצודה שאין בה דגן פי' כקריה זו לברות שם שאין שם דגן כלומר כך לא הניחו שם שום ממון ויש מפרשים כרשת בלא דגים: מצליף   [אויף העבען איין ארונטער לאססען]. (יומא טו זבחים נג) אחת למעלה ושבע למטה כמצליף (גמרא) מאי כמצליף מחוי ר' יהודה כמנגדא פי' המכה שמרים ידו ואינו מכה עד שיוריד. (ירושלמי) כמצליף כמטבריר פירוש שמטה ידו עד טיבורו: מצע   [לאגער. פאלסטער] (ב"ב נג) הציע מצעות בנכסי הגר קנה פי' היינו כר (א"ב מקרא זה קצר המצע): מצע   [מיטטע] תרגום בתוך המים במציעות מיא: מצף   [אויסגיססען] (נדה יט) מבקעת בית הכרם מצף מים פי' שופך מים: מציק   [בעדרענגער. טיראן] (פסחים ט) מעשה בשפחתו של מציק א' ברימון פי' אנס (לשון חמת המציק): מצר   [קליינע ברייקקע] (ביצה ז) ואי איכא מצרא עברא (קדושין פא). נקט במצרא וקא עבר במערבא והוא דליכה גשרא והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא אחדית ידי אמיצרא פי' גשר של נסר קטן מגמלא. (א"ה לפנינו הנוסחא אנחת ידי). מצר   [אויסשטרעקען] (ב"ב ה ע"ז עא) אמצירי קא ממצרנא פי' כדכתיב ויזורר הנער והוא פשוט עצמות ואם הם הגגות משוות זו לזו יכול למימר ליה הכי. אבל אם יש ביניהן מעקה גבוה אפי' עשרה טפחים אין יכול לומר כך אלא נתפש עליו כגנב: מצר   [פרעסססן] מצרא זיירא כבר פירשנו בערך זר: מצר   [געפלעכטען אויס רייזערן] (סוטה ט) מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה (שם יד) היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית. פי' חבל עשוי מנצרים של אילן וכן הכפיפה: מצר   [שטעג] (ב"ב נה) המצר והחצר פי' מצר כגון משעול הכרמים שעוברין בו בני אדם הולכין ושבין משדה לשדה: מצורע   [אויס זעציגער] (סוטה טז) כדתניא בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו: מק   [צערפליעסען פערפוילען] (בכורים פ"א) הפריש בכורים נימוקו נבוזו (נדה סט) עד שימוק הבשר פי' עד שימס הבשר (שבת סב) תחת בושם מק מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים (שם צ) מקק מטפחות פי' תולעת שמתליעין הספרים והמטפחות: מק   [ניאסען] ויזורר הנער תרגום אתמקק רביא: מק   [פאנטאפפעל] (גיטין סט) במוקיה קא אתי (יבמות קב) במוק ובסמיכת הרגלים פי' אלמיק בלשון ישמעאל ועץ למטה ובלע"ז פיינו"לי: מק   [שייטעל פון דיא געהירען] (סנהדרין צה) א"ל עלם הב לי פילכאי פתקית בריש מוקיה ומחייה ברישיה וקטליה (א"ב כמו מוקדיה שהוא תרגום קדקדו ונבלעה אות דל"ת): מקב   [שפיטץ האממער] (כלים פכ"ט) יד מקבת של סאתים ששה יד מקבת של מפתחי אבנים טפח פירוש כמו ותשם את המקבת. מפתחי אברים כמו פתוחי חותם (בכורות מג) המקבן ושראשו שקוע (גמרא) מקבן אמר רבה בר רב שילא דדמי רישיה למקבא פירוש שבולט הפדחות הרבה לחוץ וכן העורף מאחריו ולצדדיו שוה ראשו ודומה לפטיש שיוצא לפניו ומאחריו דהיינו מקבת. (פרה פרק ג') רבי ישמעאל אמר במקבות היתה נעשית: מקד   [שייטעל פון דיא געהירען] תרגום מכף רגלו ועד קדקדו מפרסת רגליה ועד מוקדיה: מקדון   [מאצעדאנען] (יומא י) מדי זו מקדוניא וכן תרגום ירושלמי (ב"ר פ' לח) יון מקדוניא (א"ב שם מדינה בלשון יוני ורומיי אשר בה מלך אלכסנדרוס וממנה יצא וכבש הפרסיים): מקדקדין   תרגום ירושלמי כדודים: מקטור   [אובערקלייד] (ע"ז נח) אתא לקמיה דרב יוחנן אמר ליה אדמקטורך עלך זיל הדר (שבת קיט) ואלו הן י"ח כלים מקטורין ואונקלי פירוש כמו מעיל ובלשון ישמעאל בר"נוס שיש לו בית ראש ועוטף בו הלובשו ויש בו לולאות וקרסים שמחברין והוא כמו מלבוש: מוקי   [בעשטאנד] בלשון תלמוד כמו מוקים עיין ערך קאי וערך תיקו: מקיון   [שפאז מאכער] (ע"ז יז) (א"ב פירוש בלשון יוני לץ הצוחק בפני ההמון): מקל   [שטעקען] מקל הלבשיים כבר פי' בערך בלש (כלים פי"ז) מקל שיש לו בית קיבול מזוזה ומרגלית הרי אלו טמאין פי' אם יש בו עובי כדי לעשות נרתק למזוזה או למרגלית (שבת סו) מקל של זקנים טהורה פי' דרך הזקנים שאין יכולין להלך בלא מקל כדאמרינן טבן תרתי מתלת טהורה מכלום שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה לתרוצי סוגיא פי' לתקן הילוכו עביד: מקולין   [פליישבאנק] (מנחות נט) אמר לו חזור לאחוריך ראה שחותכין בשרו במקולין (חולין צה) ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין (ב"ר פ' פ"ז ויוסף הורד מצרימה) לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת. פי' בלשון רומיי קורין מקולין לבית המטבחים ובלע"ז מקי"לו: מקלס   [בעוואפענט] (פסחים עד) תניא ר' ישמעאל קורהו תוך בר רבי טרפון קורהו גדי מקולס פי' תולין חוצה לו כדרך שתולה אדם המגן כלומר מזויין. וכובע נחשת תרגומו וקולסא דנחש: מקום   [ארט]. (ב"ר פ' סט) ויפגע במקום אמר רב הונא משום רב אמי למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום שהוא מקומו של עולמו א"ר יוסי ברבי חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקום עולמו או אם עולמו מקומו ממה דכתיב הנה מקום אתי הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (בילמדנו) הנה מקום אתי אמר רבי יוסי בר חלפתא הנה אנכי במקום הזה לא נאמר אלא הנה מקום אתי מקומי טפילה לי ואין אני טפל למקומי. (בברייתא דר"א פרק ל"ה) הגיע להר המוריה בחצי היום ופגע בו הקב"ה שנאמר ויפגע במקום ולמה נקרא שמו של הקב"ה מקום שבכל מקום שהצדיקים שם הוא נמצא עמהם שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך: מקמק   [זיך אויף לעזען] תרגום וגבר ימות ויחלש וגברא ימות ויתמקמק: מקמתא   [ארבייט]. (ב"ר פ' עד). מן אכל הדין מקמתא ברך (בויקרא רבה וסמכו זקני העדה את ידיהם פ' והוא ישקיט) אית לך מקימה פלוני תיתנין לי מלאכת רעהו ת"י מקמתא דחבריה: מקס   [טורבן. איין טירקישע מיטצע]. (ב"ר פ' לח) ויקח שם ויפת כפיתו בסרבליהון רבי יודן אמר בגוליהון רב הונא אמר במוקסיהון (א"ב פי' בלשון יוני כובע ומצנפת של ראש): מקפה   [ברייא] (טבול יום פ"ב) המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין (חולין מח) שברי עריבה לצוק לתוכו מקפה פי' מרק של פולין והוא גריס (ב"ב פט) לא צריכה דאמר ליה למקפה פי' לציקי קדרה שהוא יין יפה הרבה שמבשם הקדרה: מקצה   [הינטער הויף]. (עירובין קא). הדלת שבמוקצה פירוש האי מוקצה מקום כמו דיר וסהר הוא (שם כב). כלל אמר רשב"א כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה: מקצה   [אבגעזאנדערט]. (תמורה כח) המוקצה והנעבד איזהו מוקצה מוקצה לע"א פי' העומד לשם ע"א שהקצהו לשמה להקריבו (נדה מא) להוציא את המוקצה לע"א. אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצמוקים בלבד פי' בירושלמי א"ר שמואל בר ססרטי מפני שמסריחות בנתים (שבת קכב) מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת אבל לא על גבי מוקצה. (ביצה לד) עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית פירש גאון זצ"ל המוקצה הוא המקום המוכן להקצות בו פירות כדי ליבשן כדי שתגמר מלאכת' וכן פי' המעביר תאנים בחצירו לקצות לגמר את מלאכתן. פ"א פירות שלא נגמר מלאכתן קרי מוקצה כדתנן עומד אדם על המוקצה. המעמיד תאנים בחצירו לקצות ליבש. פ"א לקצות לעשות מהן קציעות שקציעתן זו היא גמר מלאכתן והואיל ועדיין לא עשאן קציעות אוכלין מהן עראי ופטורין: מקצה   [צוזאמען געהויפט] (בריש מעשרות) אבטיח משישלק אם אינו נשלק עד שיעשה מוקצה פי' משעה שמגדשין אותו למכור בשוק: מקצה   [פייגען מעסעער] (שביעית פ"ח) תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא בחרבה פי' מוקצה הוא כלי ברזל שדרך לחתוך בו התאנים. חרבה סכין: מקצוע   [פייגען מעססר] (שבת קכג) ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וכו' פי' כלי ברזל שחותכין בו דבילה העשויה עיגול ודומה זה למוקצה שלפניו: מקצוע   [שנייד ווערקצייג] (מנחות נה) פירוש כלי שעושין בו הגרוגרות והמקצוע יבא כמו מוקצה שפי' הגאון: מקצוע   [ווינקעל] (ברכות ס. ב"ב קעו) יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהן (א"ב לשון מקרא זה והנה חצר במקצוע החצר פירוש זויות): מקר   [מארך] (ברכות נו) חזאי מוחאי דאדים ונטל מוקריה (חולין צג) דביעי ודמוקרי משום דמא פי' מוח שבקדקד ומוח עצמותיו ישוקה תרגום ומוקרא דגרמוהי פטים: מקר   [קוועללע] (נדה יז) שחזקתו מן המקור פי' ממקור הנידות: מקר   [שפיץ האממר. דער מוהלע] (כלים פכ"ט) יד המקום טפחיים פי' כמין קורנס חד שמנקרין בו הריחיים כדגרסינן מאי מכבשין רב יהודה אמר נקירתא דריחי ושם הקורנס מקור על שם מקורו. מקורזלות   [ווייכע שטיינער] (שבת מג) באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא פירוש מתוקנות ואין בהן חידודין פי' שראשיהן חד. פ"א אבנים רכות: מקדולפרוס   [לאנג אונד שנעלל]. (ב"ר פ' ס"ו). בנו הגדול והיה לה בן ננס והיתה קוראה אותו מקרולפרוס פי' ארוך וקל בלשון יון מקרולפרוס: מקרצות   בערך קרץ: מקשה   [הארטע שוויין האאר]. (שבת צ'). מקשה של חזיר אחת פי' נימין הקשות בצואר חזיר שבין כתיפיו שהן קשות ומשונות מכל שערו שבהן תופרין הרצענין: מר   [פרייזען. לויבען] את ה' צבאות אותו תקדישו תרגום יתיה תימרון קדיש ענין הלול הוא (א"ב מלשון את ה' האמרת היום): מר   [הערר. געביטער]. (פסחים כה). אמר לי מרי דוראי פי' שלטון של כפר שלי מאי חזית דדמך סומק טפי כלומר אתה בעל חיים להציל נפשך בנפש פלוני אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב פי' מר רבה בר נחמני רביה. (שבת לו). ורב נחמן בר יצחק מרי דעובדא הוה (חולין קי). רבי יצחק נפחא מרי דעובדא הוא (זבחים מג). א"ר חסדא מרי דכי מזבח מקום טהרה הוא. ס"א מרי ורבי (הוריות יד) הכל צריכין למרי חטיא. (סוטה מט). כל תלמיד חכם העוסק בתורה מפני הדחק וכו' עד משביעין אותו מזיו שכינה שנא' והיו עיניך רואות את מוריך ואין הפרגוד ננעל בפניו שנא' ולא יכנף עוד מוריך למה נקראו החלבים אימורים שהן מורים ואדונים על כל האברים ועולים על גבי המזבח לחלק אדון העולם. צפור דרור שאינה מקבלת מרות פי' שאינה מצוין. ביישוב שלא יתפשנה אדם ואם יתפשנה חונקת עצמה. מרי חלמא לשנאך (בילמדנו פרשת ואלה המשפטים) שונאו של נבוכדנצר מי הוא ישראל וכי תעלה על דעתך שדניאל מקלל את ישראל אלא תלה דניאל את עיניו למעלה ואמר מרי רבוני החלום ופתרונו יתקיים בנבוכדנצר שנאך וערך: מר   [פליסענדער באלזום]. (בילמדנו בנים אתם) מקוטרת מר ולבונה מר זה אברהם ולבונה זה יצחק מכל אבקת רוכל זה יעקב. (כריתות ב). מר וקציעה מור ואהלות בלשון יון מוסקו. (מקואות פ"ט) ואלו חוצצין בכלים הזפת והמר בכלי זכוכית. איכא דאמרי חמר כמו והחמר היה להם לחומר. איכא דאמרי המור כמו מור ואהלות מור מסתי"כו כדאמרינן בתוספתא המור והקומוס (א"ב שמות הבשמים נעתקו מלשון עברי אל לשונות יון רומי וישמעאל והעד מר חלבנה לבנה אהלות קציעה קנמון נרד כרכם כי כן שמותם עד היום אצלם והמר הוא מין שרף הנוטף ממין עץ והמעולה במינו שהוא שמן כמו בלסמון נקרא בלשון עברי צרי ובלשון העמים אסטקטון פי' דבר הנזל וכן אמרו חז"ל הצרי אינו אלא שרף ואמרו עוד שמן המור אשטקטון): מר   [אבריכטען]. (סנהדרין כה). מפריחי יונים אלו שממרין את היונים פי' מלשון מורה כלומר מלמדין אותן לפרוח להקדים ליונים אחרים: מר   [אנשטאפען פיטערען] (שבת קנה) אין ממרין את העגלים פי' שמלעיטין בידו לגרונן למקום שאינה יכולה להחזירו להשליכו לחוץ מלשון שור ומריא ותרגומו פטימא: מר   [גיפט, גאלל ביטטער] (תרומה פ"ח). שיעור המים המגולה כדי שתאבד בהן המרה פי' ארס של נחש. (פסחים לט) ובחרחבינה ובמרור (גמרא) מרור. מרריתא פי' חזרת יער שהיא מרה אימא מררתא דכופיא פי' מרה של דג ששמו כופיא והוא שיבוטא והוא קולייס האספנין (שבת קט) עולא אמר אזוב יון מרוא חיורא פי' בלעז מרוז"י (א"ב פי' בלשון יוני מין עשב אשר ריחו טוב ועליו לבנים. ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה כבר פי' בערך טף): מר   [האק] (ב"מ פב) ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא ופסל וקרדום (עירובין עז). לא צריכא דבעי מרא וחצינא (א"ב פי' בלשון רומי כלי כעין קרדום וי"א שלשון מקרא הוא קראן לי מרא). "א"ה נפל כאן טעות בפי' י"א ואולי שייך לאות הקדום: מר   [דום] (בפסקיתא דשמעו נא המורים) מהו לישנא דמורה א"ר ראובן כהדין לישנא יוונית צווחין לשטיא מורום (בריש מגלת איכה) הוי מוראה ונגאלה וכו': מר   [אינפערמישט]. וכעסים דמם ישכרון תרגומו וכמא דמתרוון מחמר מרית (א"ב פי' מר בל' רומי יין חי או פי' מרית כמו מרוה): מר   [אויס טושען] (תולין צד). תרנגולת טרפה הואי ויהבה ניהליה במר דשחוטה. (בכורות צד). ההוא טבחא דהוה חשיד לזבוני תרבא דאטמא במר דכנתא פי' בתמורת וחלוף: מרראה   [מעטאלל, שפיעגעל] (כלים פי"ד). מראה שנשברה אם אינה מראה את רוב הפנים טהורה: מראה   [קראפף] (זבחים סד). בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאים עמה (גמ') ת"ר והסיר את מראתו זה הזפק. מראנה   [מאדע ווארם] (חולין מט). מראנה פליגי בה אבא יוסיבן דוסתאי ורבנן פי' תולעת של בהמה שנמצאת חיה במעיה: (שם סז) מראנה דבשרא אסירן דכוורי שריין פי' תולעין שהתליעו הבשר אסור בדגים שרו. (ע"ז כו). ת"ר ישראל מל את הנכרי לשום גר לאפוקי לשום מוראנא דלא. לבש בשרי רמה תרגומו לבש בשרי מורני: מרבג   של אבנים בערך רבג: מריבג   [שמארגאד] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב יוסף הוה גליף על מריבג: מרביות   [הויפען שטיינער] (שביעית פ"ג). עד שיהו בו שלש מורביות שהן שלש על שלש על רום שלש שיעורן כ"ז אבנים (ירושלמי) איך עבידא תלתא זמנין מן תלתא תשע תשע זמנין מן תלת עשרין ושבע פי' מרביות נדבכין: מרביות   [צווייגען] (תמיד כח) באלו רגילין במרביות של תאנה. (סוכה מה). מרביות של ערבה פי' ענפים גדולים של ערבה: מרביינת   [זויג אממע]. (קדושין לא). והאמר אביי אמרה לי אם מרבנייתא הוא מינקת רבקה תרגום ירושלמי מרבנייתא דרבקה: מרג   [גימען] (ברכות סו). עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות וכו'. עד ומוריגי בהמה פי' חיך בהמה דבק לשון יונק אל חכי בצמא תרגומו אידבק לשון עולמי' למוריגיה בצחותא ופריו מתוק לחכי תרגו' ופיתגמי אורייתא בסימן על מוריגי: מרג   [דרעש מאשיען] (תמורה יח). תשא ובאת שמה אפילו ממוריגייהו פי' אמר לך תשא ובאת להכי אתא דכיון דהגיע הרגל אי אתה רשאי לעכב מלהביא קדשיך ונדריך מיד אלא תיטול אותם אפילו מן מוריגייהו כלומר שאפילו נכנסו מעצמן על הגורן ועל התבואה ועל המוריגים ודשים תקח אותם משם ותביאם לבית הבחירה מאי מוריגים אמר עולה מטה של טורבי כבר פירש' בערך טרבן כי שמטו הבקר תרגום מרגוהי תוריא כי לא בחרוץ ובחריצי הברזל תרגום מוריגי פרזלא: מרגל   [עדעל שטיין] קשיטה ת"י מרגל. וישפה תרגום ירושלמי מרגליתא אולון מרגליטון בערך אולון (א"ב פי' מרגריתא בל' יוני ורומי כל מין אבן יקרה ובפרט הנולדת במעי הרמש בלב ים): מרגל   [געוואהנען] (ברכות יו). מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה וכו'. פי' לשון רגילות החכמים כולן מפורשין כאן. אע"פ שהן יסודי עולם אין מחזיקין טובה לעצמן בהחזיקם בתורה אומרים כבעלי אומנות אנו אני בריה והאומן בריה הוא מתעסק במלאכתו לחרוש לזרוע ולקצור ולטחן ולאפות ואני מתעסק במלאכתי ללמוד וללמד. (זבחים לו) מרגלא בפומיה דרב דימי בר חיננא וכו': מרגן   [בייטשען] איסר אתכם בעקרבים תרגומו ארדה יתכון במרגנין (א"ב פי' בלשון יוני שוטים אכזרים): מרד   [ענצינדען, טריפען. פערפאלג ווערדען]. (נגעים פ"ו). השחין והמכוה והקרח והמורדין אינן מטמאין. (שם פ"ח) אבל לא בראש ובזקן ובשחין ובמכוה ובקרח ובמורדין פי' כמו עין שמרדה וכן בתורת כהנים שאין יכול מורד תלמוד לומר ונרפא מכלל שמורד כשמכה פתוחה והבשר המוכה נראה בלא עור. (שם פ"ט). היו מורדים טהורים פי' מתחריין ויש אומרים מוררין מן רר בשרו את זובו. (ע"ז כח). עין שמררה מותר לכוחלה. (שבת קט ברכות מד). ר"ל אכיל עד דמריד פי' שיצא מדעתו. (ב"ב לח). בורח מחמת וורדין פי' נתבע תביעת נפשות (שבת מ): לוקה מכת מרדות מדרבנן פ' מלקות דאורייתא הוא על חייבי לאוין באומד ובהתראה ובעינן מכה משולשת כדכתיב ארבעים יכנו ואמרו חכמים מנין הסמוך לארבעים אבל מי שעובר על מ"ע שאמר לו עשה סוכה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נשמתו בלא אומד ולא מכה משולשת. וכן מי שעובר על דברי חכמים מכין אותו בלא מספר ובלא מניין ובלא אומד ולמה קורין אותו מכת מרדות שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים (א"ב תרגום ובנגעי בני אדם ובמעדות בני אינשא פי' מוסר. תרגום ואני איסר ואנא ארדה): מרד   [צווייג] תרגום בסעיפיה פוריה בסוכה מרדא: מרדה   [ארט פויגל] (חולין סב). בגמ' סימני העוף פי' מין עוף: מרדה   [שויפיל] להביא מרדה נכנסה ברחת ובמזרה תרגומו מרדה: מרדיא   [רידער פון איין שיף] (ב"מ פז) צריכא ו' כי מורדי' דלברות פי' לברות שם הנהר והוא אגם כלומר צריכה ו' כמו המשוט של מלחים שמנהיגים הדוגית בנהר הנקרא לברות: מרדפיתיה   [שטאב] תרגום ירושלמי על משענתו ונקה המכה. (א"ב בנוסחאות דידן כתוב על מורניתיה ופי' מלה זו שבט בלשון יוני (עיין ערך מרן): מרדע   [אקער אייזען] (ב"ב כז). קוצץ מלא המרדע פי' כשיבא לחרוש ומרים המרדע להכות הבהמה שחורש בה לא יהו ענפי האילן מעכבין אותו מרדע פי' בערך מלמד: מרדעת   [זאטטעל]. (שבת נב). חמור יוצא במרדעת: מרה   [ארטס נאמע]. (סנהד' נו). עשר מצוות נצטוו במרה ז' שקבלו בני נח הוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט ושבת וכיבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ואמ"ר יהודה כאשר צוך במרה: מרזב   [קנאל. ריננע] (ב"ב נח). המרזב אין לו חזקה כקולמוס פסול כמרזב כשר (יבמות עה) כבר פי' בערך גרד. (שבת קמז). אסור לעשות מרזב בשבת פי' כשיעטוף אדם טליתו ויקבל שני קצותיה כמין כרך קפול ויניחנה על כתיפו השמאלי ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין ויניחנה בכתיפו הימין נמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה מופשלת על כתיפו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב וכזה הוא קשר כישי בבלייתא שהיו קושרין שתי כריכות וקורין אותה כישא וכיסכוסי מאני: מרזב   [האממער] (ברכות לד. מגילה כה). מחינן ליה במרזבתא דנפחי עד דמכוין דעתיה. (בילמדנו בהעלותך) טול ככר זהב והחלד לאור ונעשית היא וכפתריה ופרחיה וקניה את הוי מקיש במרזובתא מגרמ' היא מתעבדא פי' בלשון ישמעאל קורין למקבת מרזב'. ס"א מרזפתא ויש מהן בערך ארזפת' בכשיל וכלפו' יהלומון תרגומו מחיין במרזופין: מרזבני   [פירשט] (שם טו). ותלת מאה ושיתין ושיתא מרזבני איכא ברומי פי' אדונים: מוזו   [שווער מאכען] (יבמות קיט). "א"ה בערוך ישן נרשם פרק החולץ " שני מיא דמרזו מכה פי' ממרסין פי המכה והכויה ואינה מועלת רפואה שכבר שאבה המים והן מכבין הכויה: מרזח   [אויס גישרייא פיר פריידע אונד שמערצע] (מ"ק כח). מרזח נעשה שר לסרוחים. (כתובות סט). מאי מרזח אבל דכתיב כה אמר ה' אל תבא בית מרזח כלומר האבל הניזח במרירות ומזדעזע מלשון ולא יזח החשן כמו מזיז ומזיח. (שם י). ישב בראש כמו שר פי' סרוחים לנשארים מלשון וסרח העודף: מרזמא   [לאנג אונד ראטה] (חולין סג). שיקטנאי אריכי שקי וסומקי שריין וסימן מורזמא פי' לשון פרסי הוא שכל דבר שהוא ארוך ואדום נקרא מורזמא ואם שוקיה ננסין נקראין קיזי ואית דאמר גוצי: מרזף   [האק] תרגום ישוב עמו הלום ימחונון במרזופין פי' מקבות עיין ערך מרזב: מרח   [בשטרייכען] (פאה פ"א). לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח. (שבת קמו). אם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. (בבא קמא צד. תמורה י). לא הפריש מן העומרין יפריש מן הכרי עד שלא מרחו ונותן לו פי' שמטהרין התבואה מן הקש ומן התבן ועושהו גורן שלם שכן מנהג שמתללין התבואה ועושין אותה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כעין כובע ולוקח לוח ומושח עמו כל הגורן ולשון סיכה היא כמו וימרחו על השחין. סיכה משיחה טיחה מריחה שיעה עניין אחד הוא. (מנחות סו). מירוח הקדש אינו פוטר אע"ג דמירחו כשהוא הקדש לכשיפדה אינו פטור מן המעשר לפיכך חייב בתרומה. (בכורות יא). הלוקח טבלים מרוחים מן הגוי מעשרן: מרח   [שטאלץ, קעק, פרען] תרגום זד יהיר מטיקנת מריחא: מרחשון   [מאנאטם נאמע] תרגום ירושלמי בפסוק יערף כמטר לקחי בירח מרחשון והוא הנקרא בלשון עברי ירח בול: מרט   [אויס פליקקען] (שבת עד). ת"ר התולש את הכנף הקומטו והמורטו. (נדה נו): אם איתא דמיא נפל עליה אימרטוטי הוא מימרטט. (ב"מ סא). ואת הרחלים מפני שגזוזות ושוטפות ומורטות. (שבת מט). ממרטא דביני אטמי פי' הצמר שבין היריכות של בהמה כיון שתמיד השתנה שותת ביו יריכותיה יש בו לחלוחית ואינו מתנגב לעולם ואפילו עושה מאותו הצמר כסות יש בו לחלוחית. (א"ב ל' מקרא הוא ואמרטה משער ראשי). (חולין צח). רבא ממרטט ליה כלומר מרטט אחריו וחותכו יפה. (א"ב תרגום וע"י רשעים ירטני וע"י רשיעי ממרט יתי נוסחא אחרינא ממרטט יתי): מרטיטא   [פעטצען] תרגום מעדה בגד דשקל מרטוט פי' סמרטוט: מרטסא   [גזאלצינע היישעריקין] (ירושלמי דע"ז בפ' אין מעמידין) מרטוסא אין בו משום בשולי נכרים ויוצאים בו משום ערובי תבשילין: מרקטא   עיין ערך מטרקא: מריא   [מאסט קאלב] (סוטה לה). ויזבח שור ומריא על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא פי' בובלות. מריא   [גייסטער] (ב"ר פ' ז'). אלו המריאים שברא הקב"ה את נפשותם ובא לבראות גופם וקדש היום ולא בראן. (ובפ' י"א) בששי ברא שש ברא אדם וחוה ורמש בהמה וחיה ומריאים פי' שידין (א"ב פי' בלשון יוני שדים): מריא   [בעלעהרן]. (גיטין סח). מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא פי' מורה הוראה לעצמה כאילו לזכות אומרת אחליפנו לחבר החמה שלי בצוננת שלו שיאכל הוא הטוב. (א"ב העיקר אינו זה כי אם ירה): מריה   כבר פירשנו הר המוריה בערך ארן: מריולא   [איין ביטער קרייטכץ]. (פסחים לט). אף סווס וטורא ומריולא אמר ליה רבי יוסי סווס וטורא אחד הוא ומר זה הוא יולא וסמך לזה ר' יהודה אומר אף חזרת יולין פי' מין ירק מר ובעל הערוך גרס עסיס וטורא ומר ירואר בערך עסיס: מריס   [זאלץ בריאה] (חולין ו). לתת לתוך המוריס כבר פי' מוריס בערך אמן (א"ב פי' בלשון רומי מלח נתך במים לכבוש דברי מאכל ובפרט נקרא כן מין ליר עשוי מדג כבוש הנקרא אטונס ובלשון יוני קוראים למוריס הלמי): מרך   [ווייך ווערדען] (שם מה) נתמרך פסול נתמסמס פסול איזוהי המרכה ואיזוהי המסמסה המרכה כל שנשפך כקיתון ופירש"י לשון מורך מל' מקרא והבאתי מורך בלבבם א"כ בנו חז"ל הפעל באות מ"ם משרתת וכן עשו בבנין משכן: מרכוות   [טרענקירען] תרגום ירושלמי שוקת ותמהר ותער כדה אל השקת מרכוותא ברהטים בשקתות המים תרגומו מרכוותא: מרכז   [מיעטעלפונקט] מלה זו מורגלת אצל בעלי חכמת הנדס ופירושה נקודה אמצעית בכידור: מרכנתא   [איין ארט פעט פון דיא געדערמע]: (בכורות ל). ישב ההוא טבחא דהות חשיד לזביני תרבא דאטמא במרכנתא פירוש מחכמי מגנצא היה מוכר חלב של ירך והיה אומר שהוא טהור של הדורה דכנת' טהור כמו דכי ואמ' לן ר' דאמר משמיה דר' יצחק האורניני ז"ל דהוא אמר דאקשתא ואיתרא דאמרינן בחולין בחלב של קיבה הוו אבל הדורה דכנתא כוליה טהור ולדבריהם מדכנתא בדלת (א"ב בנוסחאות כתובות שתי תיבות מר כנתא כלומר תמורת דכנתא): מרכוף   [איין הילצערניס פפערד] (כלים פט"ו). המרכוף טהור פי' אמרו שמצאו תללים כלים בארץ רוחה ומצאו בו פי' זה הדיבור סוסיא דבר גניתא ודומה לאותה שגרסנו בלאתה דבי בר ציתאי ויש אומר שזה מרכוף הוא כלי מארז שעושין לזמר כדכתיב ושדרות ארזים ומתרגמ' וסידריא דריכפת רישיה שריית ארזיא. (שם פי"ו). המרכוב של זמר פי' מרכב של זמר והוא שאמר שיש לזמרים כמו סוס מן ארז ויש ששונין המרכוב טהור ומפרש העץ שבכנור שכורכין עליו החוט ומרכיבין אותו עליו והמרכוב של זמר פי' בית יד של מגל מלשון לא תזמר: מרמהון   [איין ארט בוים] (גיטין סט). וכי בשיל ליה גוזא דמרמהון פי' עץ של אילן שקורין מרמהון שהוא קשה ודאי בשיל ליה כוליה אחרינא: מרמטא   [שטארקער שלאף. איין מארמאר שטיין] (ב"ר פ' יח). ויפל ה' אלהים תרדמה (ובפ' ע"ד). ותרדמה נפלה על אברם רב אמר ג' תרדמות הן וכולם עד תרדימת מרמטא אין רואה ואין מקיץ כי תרדמת ה' נפלה עליהם פי' בלשון לעז מרמורו כדכתיב ידמו כאבן. (ב"ב ד'). באבני שישא כוחלא מרמרא (א"ב בנוסחאות כתוב מרמטא ונראה לי שבעל הערוך גרס מרמרא אע"פ שבספרים כתובים ונדפסים הערוך הוא מרמטא ופי' מרמרא בלשון יוני ורומי מין אבן שיש תרגום בהט ושש קרוסטלנין ומרמרין ועמודי שש ועמודי מרמרין): מרן   [ליסט הויז] (ב"ב יא). לא את המורן ולא את השובך פי' מגדל קטן הוא שבונין בגנות: מרן   [שטאטס נאהמע] (בפסיקתא דויהי בשלח פרעה) איתגלי רבי שמעון בן יוחי על מרוניא. (ב"מ פד). שדרינהו רבנן לבני מריון ואסקוה: מרן   [שפיז] חרב וחנית ביד כל העם תרגומו חרבא ומורנייתא. וחניתו מעוכה (בפסקתא דויהי בשלח) נפקין בתריהון גש חלביא בחוטרניא ובמורנייתא (א"ב פי' בלשון יוני שבט): מרן   [איין ארט מירטע] תרגום תדהר ותאשור מורנין ואשכרעין (א"ב פי' בלשון יוני מין הדס והוא תדהר): מרון   [שאף, לאמם] (ר"ה טז). כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון עיין ערך ארמנא: מרוס   [נאמע איינער דיכטער] (ידים פ"ד) וספרי המירוס אין מטמאין את הידים (חולין ס): אמר ריש לקיש הרבה מקראות יש שראוין להישרף כספרי מרוס פי' ספרי הכופרים בבוראם ומפורש (שבת קי) פ"א מין היה ושמו מרוס. פ"א ספרים החיצונים של חכמת יוונית שמם בלשונם המירום (א"ב ראש הפייטנים היונים שמו הומירוס וספריו עד היום חשובים בין העמים ויש בהם שיחות וקטטות אלילים בהדיא כתוב בירושלמי (בפרק חלק) דסנהדרין אבל ספרי הומירוס הקורא בהם כקורא באגרת): מרס   [ערווייכען מישען] (מגילה יב). מרס מרסנא כלום מרסו בדם כלום מרסו במנחות (יומא כג) נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו פי' כגון בוחש כדאמר שבוחשין את השתית. (גיטין סט) ליתי תומא יחידאה וממרטיה במשחא ומלחא. (שבועות פ"ב) ממרסין באורז בשביעית פי' ממתקין ומערבבין (א"ב תרגום מרוח אשך מרים פחדין): מורסא   [בלאטער] (שבת ג). ומפיס מורסא פי' בועא כלומר עוצר הבועא להוציא ממנה המוגלא והליחה: מורסן   [קלייען] ושאורן וסובן ומורסנן פי' פסולת דק של הקמח נקרא סובין ופסולת הגס מורסן: מורסינטון   עיין ערך איריוסטו: מרע   [קראנק] (תרגום חלה את חליו מרע ית מרעי'): מרעל   [קארב] (בויקרא רבה בריש קדושים) קרץ בליליא ומלא מרעלא וטען על חמרא פי' כלים שמשיאין על החמור ושמה ביסט"י בלע"ז: מרפט   [צערשניטטען, צערשפרינגען] (יבמות קג) מנעל המרופט פי' רפוי שמשתרבב מן הרגל ונופל ממנו כמו (שבת קנב) אם יטעום עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות ואינו יכול לקפוץ שפתותיו לטעום החיך המאכל ומשתרבבות ומתרופפות: מרפסת   [גאללעריא] (עירובין סג) הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת פי' כגון אויר מסובב ובו פתח פתוח ובאותו האויר המסובב קורות יש בתוכו בתים פתוחים בו ומעלות עולות בעליות אין אומר ינתן לכל בית ד' אמות בחצר אלא נותנין לפתח המרפסת ד' אמות בלבד: מרפק   [אקסעל] (שבת צב) המוציא בפיו ובמרפקו (ערכין יט) ממלא את החבית מים ומכניסה עד מרפקו (אהלות פ"א). במרפק. (ב"ר פ' מ"ת) אל תירא אברם (ובפ' ס"ו גשה נא ואמשך) והיו אוחזין במרפקו כדי שלא יפול. על כל אצילי ידיו תרגומו על כל מרפקי ידיו פי' שחי ובלע"ז עיטי"לו: מרצף   [זאק] (שבת פא) אדמה כחותם המרצופין. (ב"ב עג) לא מכר את העבדים ואת המרצופים (כלים פ"ב) הכרים והכסתות והשקים והמרצופין. (אהלות פי"ו) מצטרפין כחותם המרצופין פי' שקין גדולים שנותנין בהם הסחורות של ספינות (א"ב פי' בלשון יוני ורומי אמתחת וכיס): מרק   [פאללענדען] (יומא לב. חולין כט) קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו למה לי למרק מצוה למרק פירוש מצוה להשלים בשחיטה מיעוט סימנים שנשארו שלא ישאר כלום (ברכות ה) יסורין הממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. פי' מריקין דמו ומכלין כחו מלשון המתחיל במצוה אומר לו מרוק כולה והשלם המצוה. (תמיד לא) מירק את ההפשט. (אהלות פי"ג) שייר בה החרש מלמטה או מלמעלה הגיפה ולא מירקה פי' שייר האומן הגיפה סגר הדלת אבל לא השלים הסגירה (מקואות פ"י) או שהכניסן כדרכן ולא מירקן פי' לא גמר מלאכתן: מרק   [ענטהיטצען] (שבת לג) כל הממרק עצמו לעבירה פצועות וחבורות יוצאות בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע פי' המהבהב כמו מרקו הרמחים ענין חידוד (ב"מ טו) אנא אוקים ואידכי ואמריק ואישפי זביני אילין. (זבחים סה) טעונין מריקה ושטיפה (בסיפרא בצו בפ' חטאת) תנו רבנן מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן הומרק סירו פי' בערך סד: מרק   [קיטט] (מקואות פ"ט) רבי יוסי מטהר בשל יוצרים ומטמא בשל מרקא פי' טיט שמערבין בו דברים אחרים לחזקו כדכתיב תמרוק ברע ובתמרוקי הנשים והוא שער של צאן ויש אומרין טיט מתוקן לעושי כלי חרס שרוי בלובן ביצה לתקן בו כלים שנסדקו ואין המים ממחהו: מרקא   [אונפערמישט] (יבמות פ) ממאי הוי דאפיא אמיה בטיהר' ושתיא שכר' מרקא פי' מזוג במים. פ"א השוקט על שמריו כדכתיב ולא הורק מכלי אל כלי. פ"א יין המורק וצלול (א"ב פי' בל' רומי חי בלתי מזוג): מרקא   [דאטטעלקערנער]. (ב"מ מז) קונין במוריקא פי' גרעינה של תמרה שמחליקין בה תפר הנייר: מרקא   [זאפערן] (ביצה יד) אי נמי במוריקא. (ע"ז כב) הנהו מוריקאי נרד וכרכום תרגום רשק ומוריקא: מרקוליס   [אבגאט]. (סנהדרין ס) הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו. (ב"מ כה) באבני בית קוליס מהו פי' בית ע"א שמה מרקוליס עבודתה רגימת אבנים ועיקרה כדתניא (ע"ז נ) אלו הן אבני בית מרקוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת על גביהן (א"ב פי' בלשון רומי מרקוריס שם אליל ממונה על עוברי דרכים והיו מקימים פסל זה בפרשת דרכים עשר מאבן ובידו נטויה היה מורה הדרך אשר ילכו בה וגם היו מקימים אבן אחת על שתי אחרות בפרקי הדרך והאורחים בעברם לכבוד האליל משליכים שם אבן): מרקפא   [אנפאכין] (בריש ויקרא רבה פ' והוא ישקיט) דידעא למישאל אזלא לגבי מגירתא תרעא מרקפא ליה פירוש מקשת בפתח ודופקת ומבעבעת: מרש   [באלקאן בוים האלץ]. (תענית טז) אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו (סוכה לא) האי כשורא דמטללתא עבדו בה תקנתא משום תקנת מריש. כדתנן (גיטין נה) על המריש הגזול שבנאו בבירה שיתן את דמיו (ב"ק סו) והרי מריש דאיכא שינוי השם דמעיקרא קרוי לה כשורה והשתא טללא ותנן על מריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים אמר רב יוסף מריש שמו עליו דתניא צלעות הבית אלו המלטוסין והעובים אלו המרישות וכבר פי' בערך מלטס (זבין פ"ד) הקיש על המריש ועל המלבן וכפים מעץ יעננה תרגום ושיפא מגו מרישא עני לה: מרשניא   [ארטס נאמע] אתו בני מרושניא דפניה פירוש שם מקום (מרושניא): מרושתא   [וואסער וואס ברעטער שנייד] (ירושלמי פ' לא יחפור דב"ב) מרחקת אילן מרשותא מכותלו ד' אמות פי' המפרש ריחים שמנסרין בו נסרים: מרת   [מאסט]. תרגום יטפו ההרים עסים ידבון טוריא חמר מרת עיין ערך מר תשיעי: מרתכא   [גאלד אין זילבער זאץ] (גיטין סט) מרתכא וחומרתא דפילון. מרתכא וכבריתא פי' אבן שקורין לה ליתרגירו (א"ב פי' בלשון ישמעאל סיג כסף וזהב הנתך בכבשן ונהפך לאבן כאשר יזוקק הכסף והזהב במקום מוצאה ויפה פי' בעל הערוך): מרתק   [פויסט] (ב"ר פ' נב) מאת ה' מן השמים כמרתק מן גבר תרגום ירושלמי באבן או באגרוף מרתוק. (ירושלמי בסוף משקין) נחית מן חמרא ויהב לי מרתוקא גו לביה: מש   [אן גרייטען] (מ"ק כח) תימוש ההיא איתתא זוודתא לאידך (א"ב בנוסחאות כתוב צבית זוודתא לאידך תימוש זוודתא לנפשך כלומר התקן): מש   [וואשען] (פסחים קיב) דמסובר ולא משי ידיה פי' נטל ידיו (א"ה לפנינו הגירסא דמסוכר): משא   [ארטס נאמע] (ב"ר בפ' ל"ח) ויהי מושבם ממשא משא מית' מדי חולה עילם גוססת בבל בריאה כבר פי' בערך בר: משבזג   [לעדערנע זעססעל] (חולין קנד) הב"ע דקא בעי למשבזג פי' לתקן כסא של עור שקורין בלע"ז פלינשטי"רון יד דצריך לצורך אותו כסא ה' טפחים ואי פחות לא הוי חשיב (א"ב בנוסחאות כתוב למושב זב ולא נהירא עיין הסוגי'): משבר   [געבעהר שטיהל] (כלים פכ"ג) כסא של כלה ומשבר של חיה פי' אבנים כדכתיב וראיתן על האבנים ותרגומו ותחזיין על מתברא (א"ב וזה לשון מקרא כי באו בנים עד משבר): משגש   [פערווירען] (ב"ב ט) עולא משגש אורחתא דאמיה פי' לפי שהצריכה להוציא דדיה לפניו ואמרה לו עשה בשביל כבוד דדים שינקת מהן לפיכך קרו ליה עולא משגש אורחתא דאמיה (א"ב בעל הערוך הביא מלה זו בערך שגש ורש"י פירוש לשון מהומהושגעון): משה   [נאמע] (קדושין לח) תנו רבנן בז' באדר מת משה וכו': משה   [זעלבער]. (מגילה ט) אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים פי' כהן גדול שהיה בבית ראשון היה משוח שהיה להם שמן המשחה. בבית שני שלא היה להן שמן היה מתמנה כ"ג בלבישות ח' בגדים שכל זמן שהיה הדיוט היה משמש בד' בגדים נתרבה בח' נעשה כ"ג (הוריות ז) משוח שעבר כגון שאירע פסול לכ"ג ונתמנה אחר תחתיו ואח"כ חוזר ראשון לעבודתו אותו ששימש כשאירע פסול לכ"ג נקרא משוח שעבר. (סוטה מב) משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש (גמרא) אותם אלו סנהדרין פנחס זה משוח מלחמה כלי הקודש אלו ארון ולוחות (יומא עב) בגדים שכ"ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן וכו' ושם מפורש תורת כהן משוח ומרובה בגדים ומשוח מלחמה. משחא כבישא משחא טחינא כבר פירשנו בערך כשר. (ע"ז לח) האי משחא שליקא דארמאי שרי למאי ניחוש ליה אי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי ואי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם מותר אי משום תערובת מיסר אסירי (ירושלמי בריש גמ' דפ"ב דבכורים) לך נתתיו למשחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה: משח   [מעסט קינסטלער] (עירובין כב) שאין המשוחות ממצין את המדות (ב"מ קז) א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה פי' מודד הארץ לחלקה (א"ב תרגום מדד ארכו משח אורכיה): משח   [שטריק פאדעם] (סוכה לז) ר"מ אומר אפי' במשיחה (כלים פכ"א) בחוט ובמשיחה (שבת נ) בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה (גיטין עח) גט בידה ומשיחה בידו פי' יתר (בסוף כלאים) משיחית של ארגמן פי' לשונות של ארגמן: משחז   [שלייף שטיין] (כלים פי"ז) משחז שיש בה בית קיבול שמן טמאה (א"ב זה משחז של עץ) (ביצה כח) אין משחיזין את הסכין (ע"ז טו) אין משחיזין להן את הזין פי' אין מחדדין ושם האבן שמחדדין בה שמה משחז: משחן   [קין האלץ] עצים דמשחן בערך שחן: משחתא   [גילדנע אדער] (גיטין סט) למשחתא ליתי אקקי' (בעל הערוך גריס לשיחתא עיין שם): משוט   [שיף רידער]. (ב"ב עג) כל המנהיגין אותה א"ר אבא אלו המשוטות אלוני' מבשן עשו משוטייך: משטה   [שפאססען, שערצען] (ב"ק קיז יבמות קז) טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו א"ל משטה אני בך (גיטין עח) מהו דתימא מצי א"ל משטה אני בך. (ב"ב קעה) אדם משטה בשעת מיתה או לא (פי' מצחק): משטח   [אויס ברייטען] (בסוף טהרות) משטח של אדמה פי' מקום מוכן לשטוח הענבי' נקרא משטח כדכתיב וישטחו להם שטוח (בילמדנו ויהי ביום כלות משה) ממלא את הכלכלה אח"כ ממלא את הסל אחר כך ממלא משטחו לפי העניין כלי גדול הוא: משך   [ציעהן גרייפען] (במכילתא) משכו וקחו לכם משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו וכו' רבי יצחק אמר בא הכתוב ללמדך על בהמה דקה שתהא נקנית במשיכה (ב"מ מט) כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות פי' שלאחר שמשך הקונה אינו יכול לחזור המוכר לאחר שמשך הוא וכשנתן המעות ולא משך הפירות כשם שהמוכר חוזר כך לוקח חוזר. (יומא נט זבחים נג) תנא דבי רבי ישמעאל בר"ש בן יוחאי זה וזה יסוד דרומי ומשכוה גברי לגברא (שם קיט) תנא דבי רבי ישמעאל בר"ש בן יוחאי זו וזו ירושלם ומשכוה גברי לגברא. (שם ו שבועות יב) קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן פי' מה שהן אם תמידים ואם מוספין סכין מושכתן להיות כן טרם ימשכו לסכין אין לומר איזה תמיד ואיזה מוסף אלא תלויין ועומדין אתנאי לב ב"ד שכן מתנה עליהן לב ב"ד ואע"פ שאמרו עליהן כי הן תמידין אם ירצו להקריבן לשום זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה הסכין של תמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה לסכין של מוסף הרי הוא מוסף וזה סיוע לרבי יוחנן שאם לא הוצרכו להן נפדין תמימין שלא משכתן סכין לעולם (יבמות עב) משך צריך שימול פי' מעך במקום חתיכת הערלה ונמשך הבשר ונראה כערל (ב"ק קיג) מניין לגזל גוי שאסור שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא פי' לא ימשוך עבד עברי מביתו אל גוי בכח: משכוכית   [דיא שאף וואס גייט צו ערשטען מיט דעם גלאק] מאי משכוכית הכא תרגומו כרכושתא רבי יעקב אמר עיזא דאזלא ברישא פי' המהלכת בראש העדר שתולין לה זוג בצוארה והצאן נמשכין אחריה כיון שהחזיק במשכוכית ומשך שאר העדר קנה הצאן במשיכה עיין בערך כרכושתא: משכל   [גרויסער בעקען] (מ"ק יח) דמפסקי לה משיכלי דמאני דכיתנא בחולא דמועדא. (ב"מ פה) נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמיא. (ע"ז נא) דסחיפא ליה משכילתא ארישיה. (גיטין סט) ולותבינהו בתרתי משיכלי (שבת עו) משיכלא משיכול' פי' ספל גדול שרוחצין בו הכל משיכלא פי' ספל קטן שרוחצין בו הכלה לבדה: משכן   [פפאנד] (בילמדנו אם כסף ובויהי ביום כלות משה) אמר להן לעשות משכן שאם יחטאו יהא הוא מתמשכן על ידיהן ובערך אבל יש מענין זה (א"ב תרגום אם תתן ערבון אם תתן משכנא וחז"ל עשו אות מ"ם שרשות בפעלים וכן בתיו של תרומה): משל   [הערשען] (בסוף ידים) כותבין את המושל עם השם בדף פי' שם הקב"ה עם שם פרעה. על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם וכו': משל   [גלייכניס פאבל] (סוכה נח. ב"ב קלד) משלות כובסין משלות שועלים (סנהדרין לח) ש' משלות שועלים היו לו לר' מאיר ואנו לא באו לידינו אלא אבות יאכלו בסר ואמרי לה מאזני צדק (מכות י) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו' במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו אחד בשוגג ואחד במזיד וכו': משליתיה   [גאבעל] ומחתיתיה תרגום מזלגותיו ומחתותיו: משמהיג   [שיף האפען] (יומא עז) והבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דמשמהיג (א"ב (ר"ה כג) מסכן מרגניתא ומיקרייא פרוותא דמשמהיג פירש רש"י נמל של מלוכה): משמוט   [דיעב] (ע"ז טו) הכא במאי עסקינן במשמוטא בעלמא פי' לא ליסטים החשוד על הרציחה אלא גזלן בעלמא שעומד במקום צנועה ושומט הבגדים מבני אדם ובורח: משמע   [בעדייטונג] (יומא ס ב"מ כז סנהדרין עה) משמעות דורשין איכא בינייהו פי' רבי ישמעאל דורש אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכך בלשון יוני קורין לאחת הן כלומר אחת נשרפת מי שביאתו עליה באיסור או אם אשתו או בת אשתו להוציא אשתו שאין עליה כלום ורבי עקיבא דריש שתיהן ממש חמותו ואם חמותו ויש מפרשין אותו ואת אחת מהן היינו חמותו לאפוקי אם חמותו דאינה בפרשה. (שבועות יט) משמעות דורשין איכא ביניהו פי' זה אומר כך פי' זה הפסוק וזה אומר כך פירוש זה הפסוק. (יומא פ) הואיל ושינה הכתוב במשמעו ושנו חכמים בשיעורו (סוטה טז) וכי עפר הוא והלא אפר הוא הכתוב כמשמעו וכו' (יומא מב) כל הפרשה כולה משמע מוליא מיד משמע ומשמע ממילא. משמש   [בעדיהנען]. (שבת פא) אסור למשמש בצרור בשבת פירוש משמש להחליק מקום חידודו שלא יסרט בשרו שנמצא בה לידי כתישה או לידי טחינה (שם קמז) סכין וממשמשין בבני מעים: משנה   [לעהרנען] (כריתות יד) יכול אפילו משנה ת"ל להורותם פי' בערך תלמוד פירוש למה נקראת משנה בשביל שהיא שנייה לתורה שהתורה ששמעו כל ישראל בהר סיני היא תורה שבכתב ומשה רבינו שמע המשנה מפי הגבורה פעם שנייה והוא תורה שבעל פה ונתברר הדבר שהיא שנייה לראשונה כמו ויאמר שנו וישנו פ"א הוא לשון שינון כמו ושננתם ובלשון רבותינו שנה פרק א' כלו' קרא פרק א': משניתא   [היגעל] (ערובין ק) רמו במשוניתא הנך דסליקי לעילאי אסירי פי' שאם יצאו מן האילן שרשין הרבה שהן מושלכין על הארץ כנשר זו על גבי זו מה שעולה למעלה מג' הוא כאילן ואסור למטה מג' מותר. יש גורסין דמו בד'. ויש שגורסין רמו בר' (תענית כג) אהדריה משוניתא לחוני המעגל (ב"מ קח) ואי מפסקא משוניתא או ריכבא דדיקלי פי' מקום גבוה מפסיק בין שני שדות כגון איזהו שונית מקום שהים עולה מזעפו וי"א כמין גומא ויש אומר כגון אילני סרק (א"ב פירוש מושון בלשון יוני גדר או חומה או מקום גבוה של עצים ומלת שונית עיין בערך שונות): משפו   דכולא בישא כבר פי' בערך מסתו: משפחה   [פאמעליא] (שבועות לט) כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן נפרעין ממנו וממשפחתו וכו' עד אין לך משפחה שיש בה לסטים שאין כולה לסטים וכו'. משפחת בית נבלט היתה בירושלים והיתה מתיחס משל ארנון היבוסי פעם פסקו להן שש מאות ככרי זהב שלא להוציאם חוץ וכו'. (בסוף פיאה ירושלמי): משפל   [מיסט קארב] (שביעית פג) של עשר עשר משפלות (כלים פי"ט) משפלת שנפחתה רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין (שם פכ"ד) שלשה משפלות הן של זבל טמאה מדרס וכו' (תהלות פ"ה) אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרושה וחבלי מטה והמשפלית (בויקרא רבה זאת תהיה פרשה ראשונה) א"ר חנין דכיפרין תלולית זו של עפר מה הטיפש אומר מי יכול לסיפה אבל הפיקח אומר ולא אחד צברה אף אני קוצה שני משפלות היום ושני למחר עד שאני מסיפה פי' קופות שמוציאין בהן זבלין ובלשון ישמעאל נקראת אלמשפל: משק   [ביזאם] (כתובות עה) זיעה גבי כהנים אפשר לעברה במקוה דחמרא ומור' ומושקון (ברכות מג) המגמרות כולן מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממוש"ק שמן חיה הוא ומברכין עליו בורא מיני בשמים ועוד כתב בערך מסקי' פי' יש אומר רעי של חיה וכן אלנעבר שהוא מן הדגה כיוצא במ"ושק בורא מיני בשמים מושק מושק"טו בלע"ז ס"א מושך בלשון ישמעאל אלמסך (א"ב פירוש בלשון יון ורומי ישמעאל מין בשם הבא מארץ מזרח וכתבי שהבשם זה עשוי מחיה קטנה מוכה בשבט עד רסוק אבריה ומתה או מדמה או ממורסא הגדל בה אבל אלנעבר הוא מן חמר וכפר הגדל בים ונבלע מהתנינים הגדולים לכן נמצא בבטנה והוא המובחר והיקר שבבשמים): משקלת   [מויער וואגע] (ב"ב כד) החרוב והשקמ' כנגד המשקולת (כלים פרק כט) חוט המשקולת יתארהו בשרד תרגום מסר לה במשקלתה פי' חוט המשקולת והוא חוט ובראשו אבר שהוא עופרת והוא ביד הבנאין שבו שוקלין הכותל שלא יבא עקום כדכתיב ואת משקולת בית אחאב: משקר   [געשפאלטען] (ע"ז כח) ואי לא נייתי משקרי חזלוני נחות פי' צפרדעין שהן נסדקין וצפרדע יוצא מהן (א"ב חלזוני אינם צפרדעי' כי אם שקץ המים הנשמר בקליפות קשות כמו לולי' שביבשה): משר   [בייט]. (כלאים פ"ב) הרוצה לעשות שדהו משר מכל מין (קדושין לט) רב זרע לה לגינתא דבי רב משרי משרי פירוש ערוגות טרוגית וי"א מין משרת ענבים כלומר מחזיק מים: משתיתא   [אינטערהאלטס מאהלצייט] בראשונה היו אומרים במסכת שביעית בגמ' דבני מערבא דאכיל פרוטגמיא אכיל משתיתא פי' דאכיל סחורות בעולם הזה כגון פרקמטיא אכל משתה שלו שהיה מזומן לו לעתיד לבא כלומר לא נשתייר לו מה לאכול לעתיד לבא (א"ב לא יתכן פי' זה עיין ערך פרטגם): מת   [שטאדט] (מנחות פה) אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול כבר פי' בערך יוחנן: מת   [טאדט] (סנהדרין נה) בקושי לא משכחת לה כי משכחת לה במשמש מת (יבמות נה) שכבת זרע דאשת איש פרט למשמש מת הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה וכו' פי' גיד בלא קושי נקרא מת וכן מפורש (שבועות יח) נועץ ציפורניו בקרקע עד שימות הגיד (כתובות לז) לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן שנאמר וגם בעניו יומת אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אין לו אלא מיתות חמורות שלא נתנה שגגתן לכפרה פי' דרך עליה לא נתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי ליה מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דניתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות וגלות מכפרת עליו (מכות ט סוטה מד) מת תופש ארבע אמות לטומאה (ר"ה כ) מאי טיבותא אמר עולא משום ירקיא רבי אחא ברבי חנינא אמר משום מיתיא פי' דהיכא דאיקלע יום הכפורים בששי בשבת או באחד בשבת אם ישאר המת שני ימים יסריח אבל ירקא אפשר בחמימי פי' אע"ג דחיימין ירקיא אפשר למיכל מינייהו וי"א למשקלינהו ולבשולינהו ולמישבקינהו בחמימי דאכיל להון במוצאי יום הכפורים. בעממי שיקברום גוים (מעילה טז) מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין. פי' תלש חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין לטומאה. (מ"ק כח) למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה וכו' למה נסמכה מיתת אהרן לשיבור לוחות וכו' (בויקרא רבה אחרי מות) למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה וכו' למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה וכו'. באחד בניסן מתו בני אהרן מזכיר מיתתן ביום הכפורים וכו' (בילמדנו זאת חקת התורה) מה ראה לסמוך פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים פרשת פרה היתה בשנה השנית ומיתת מרים היתה בסוף ארבעי' שנה וכו' (בויקרא רבה בצו) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות וכו' וישנה בערך למה. (שם כח) מותא כי מותא ומרעין חיבולא פי' המות של זה כמיתת כל אדם אריכות חוליו תוספת כריבית על המלוה: מתיבאתא   [לעהר הויז] בגירסייהו טרידן (גיטין ו) כלו' חכמי בתי מדרשות מתני' (בעוקצין יג) מתיאבתא (א"ב מתיבתא תרגום של ישיבות. תרגום של ישב יתב): מתג   [צוים] האמה מיד פלשתים (בברייתא דרבי אליעזר פרק ל"ו): מתה   [געוועבע] (כלים פי"ג) אם התקינה למיתה טמאה של מיתון בין כך ובין כך טמאה התקינה לנר ולמיתוח טמאה (בריש ערלה) ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר כמחט של מיתון. (יבמות מג) התקינה לנר או למיתוח טמאה יש ספרים שכתב בהן מיתה ויש מתוח ויש מיתוי ויש מיתון והעיקר מן וימתחם כאהל לשבת וכך מנהג האורגים יש להן עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטים שבורים ונועצה ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי אורגים הוא (א"ב פירוש בלשון יוני חוט של ערב ויהיה פי' מחט של מיתון כלי אורגים בו נותנים תקות חוט ערב ומניעים אותו מצד זה לצד אחר לארוג הבגד): מתח   [אויסציהן] (כלאים פ"ו) המותח זמור' מאילן לאילן כמו וימתחם כאהל לשבת: מתחל   [שאלע פאן דייטלען] (ברכות לו)הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי פי' קליפי כפניות שהן שומרין לכפניות שהן כופרי וכשיוצאות הכפניות ונעשין תמרים נפלי הני מתחלי ולא מתקמו עד שעת גמר תמרים (כתובות עו) כליל מלכא ומתחלי דערלא סומקא: מתי   [ווען] (ריש ברכו') מתי קורין את שמע בערבית פי' ר' מצליח האל"ף אינו עיקר והוא כמו מתי אבא ואראה פני אלהים. מתי אעשה גם אנכי לביתי ויש ששונין מאימתי ואל"ף תוספת כמו א' דאזרוע זרוע ותרגום מתי אימתי והשונה מאמתי אינו משובח שהוא כמו וכאמתים על פני הארץ: מתכא   [געגאסען געשמאלצען] ואבן משכית ת"י ואבן מתכא: מתכלתא   [צושפייז לייטער] (פסחים נ) אמר להו איכא מידי דמיכלא ביה רפתא. ס"א אמר להו קריבו לו מתוכליתא פי' לפתן (שבת עז) מתוכליתא אימתי תכילתא דדא פי' מאחר שתכלה הליפתן מה אוכל פ"א סולם. פ"א שפי' רב האי פישור כלי מטוה וכן מנהג בני אדם כשמתחילין לעשות המלאכה לומר מתי תכלה זו המלאכה: מתל   [בייא שפיל]. תרגום ומשול משל ומתיל מתלא: מתמהא   [פערניכטעט] ומאי שנא מחלא מתמהא עיין ערך חל בתרא: מתן   [פייכטען] (שבת קמט) מטילין אותו על החול בשביל שימתין (בפ' אחרון דמכשירין) ואת השום לגג בשביל שימתינו (טהרות פ"ט) המניח זיתים בכותש שימתינו שיהו נוחין לכתוש וכו' פי' לשון רפיון וי"א לשון ליחלות וכן פי' שימתינו דמכשירין שיתלחלחו במי המטר וכן פירוש שימתין דהשואל שיתלחלח המת בחול ולא יסריח וכן פי' הא דגרסינן (ב"ב יח) מתונא קשי לכותל וכן הא דגרסינן (פסחים מז) טינא בר זריעא הוא במתונא: מתן   [ווארטען] (חולין לב) והמתין לה עד שמתה (ברכות כ) היינו דאמרי אנשי מתון מתון ארבע מאה זוזי שוי פירוש הממתין ואינו ממהר מרויח ת' זוזי. (הוריות יד) מתון ואסיק. כתיב ויקרב משה את משפטן מתון זריז אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו תרגומו דין יומא דהוינן מתינן אשכחנא חזינא ואליהו חכה ואליהו מתן: מתן   [הופטע] (חולין נא) אמתנייהו שרי לו פירוש משלשלין אותן עד מתניהם ומורידין אותן מעט מעט שלא ישברו כדי שיוכלו לרוץ. חיורא דתותי מתני כבר פירשנו בערך חיור: מתן   [שטריק] (שבת נא) במתנא בעלמא סגי לה (עירובין לד) אי דאיכא מתנא וכוותא לכתא ומתנא כבר פי' בערך לכתא (ב"מ קיג) מאן דאסר מתנא דכיתנא אחרציה (ב"ב עד) אנא נמי במתנא קאמינא פי' חבל קטן. מתן   [געשאנק] (נדרים נה) לא תיתיב אכרעיך עד דמיפרשת לי מאי דכתיב וממתנה נחליאל (ב"מ מט) האומר לחברו מתנה אני וכו' לחזור בו ואפי' מתנ' מועטת אם חזר בו אין לו עליו אלא תרעומת: מתנונה   [הינשווינדען] (סוטה כו) אמר רב הונא במתנונה פירוש מתחלשת ומתכחשת מתדלדלת והולכת במתנונה דרך איברים פי' שהתחיל ממנה אצבע לימוק מעט מעט (ב"ק צא) אמדוהו והוה מתנונה והולך: מתניתא   [לעהר זאץ] (ב"ק צא זבחים צו) רב ששת כי בעינא מיניה פשוט לי ממתניתא כי משכחנא נמי מתניתא דפרכא מתניתא ומתניתא היא (תרגום משנה): מתק   [צייטיג ווערדען] (שביעית פ"ג) רבי יהודה אומר משייבש המתוק פירוש שייבש המבושל (ירושלמי) משייבש המתוק פקוע' פי' אחי רבי דניאל זכרונו לברכה כמו פקועות שדה דלועין הן קרא האי דכתיב מות בסור פי' דלועין מרין (עוקצין פ"ג) לולבי זרדין ושל עדל ועלי הלוף אינן מטמאין טומאת אהלים עד שימתקו פי' שיתבשלו ושימתקו ר' שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהן. מתוקה שנת העובד (בילמדנו בריש כי תשא) מתיקה מרגלת לשון תורה (בפסיקתא דדברי ירמיהו ובמגילת איכה): מתקהא   [איילען] (בפסיקתא ויהי ביום כלות) מהו מתלקחת א"ר יהודה ברבי סימון מיתה מתקהא לעשות שליחותיה: מתרא   [בראנד] (חגיגה ד) הות נקיטא מתוארה וכו' ומחריא תנורא פי' אוד: מתרא   [טיש] (גיטין סט) וניתי מתורא ומנח עליה פי' דף (א"ב פתורא כתוב בנוסחאות דידן): מתרין   [גרעניץ] (ב"ר פ' נא) ויבאו שני המלאכים לאחד שנטל הגמוניא מן המלך עד שלא הגיע למיתורין שלו מהלך כפגן כיון שהגיע למיתורין שלו מהלך כקלמון (א"ב פירוש בלשון יוני גבול ותחום מקום הממשלה): סליק אות המם

אות הנו"ן